Maaser Sheini 1:5 — Improper Purchases Using Maaser Sheini Money
Series · The ChurbanZeraim › Maaser Sheini › Perek 1 › Mishnah 5זְרָעִים ‹ מעשר שני ‹ פרק א׳ ‹ משנה ה׳
Improper Purchases Using Maaser Sheini Money
קְנִיָּה שֶׁלֹּא כָּרָאוּי בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר
Mishnah מעשר שני א׳:ה׳ · Maaser Sheini 1:5
הַלּוֹקֵחַ מַיִם,
וּמֶלַח,
וּפֵרוֹת הַמְחֻבָּרִים לַקַּרְקַע,
אוֹ פֵרוֹת שֶׁאֵינָן יְכוֹלִין לְהַגִּיעַ לִירוּשָׁלַיִם,
לֹא קָנָה מַעֲשֵׂר.
הַלּוֹקֵחַ פֵּרוֹת,
שׁוֹגֵג, יַחְזְרוּ דָמִים לִמְקוֹמָן.
מֵזִיד, יָעֳלוּ וְיֵאָכְלוּ בַמָּקוֹם.
וְאִם אֵין מִקְדָּשׁ, יֵרַקְּבוּ.
One who buys water,
or salt,
or produce still attached to the ground,
or produce that cannot reach Yerushalayim —
the maaser is not acquired.
One who buys produce:
unintentionally (shogeg), the money reverts to its place;
deliberately (meizid), they go up and are eaten in Yerushalayim.
And if there is no Mikdash, they are left to rot.
A reading aid, not an exact translation.
This English is a clause-by-clause rendering to help you follow the Hebrew. It is not word-for-word literal, and it is not a transcript of the recorded shiur — the audio carries explanation and context the translation deliberately leaves out.
Go deeperOpen what helps. Nothing here is needed to learn the Mishnah.
Structure
The Mishnah's Structure▾
מָה נִקְנֶה — the boundary
Summary Chartwhat does this mean?
Improper Purchases Using Maaser Sheini Money▾
| Case | Ruling | Reason |
|---|---|---|
| What if one buys water, salt, attached produce, or produce that cannot reach Yerushalayim? | The sale is void — it is as if it never happened | — |
| One who buys produce by mistake (shogeg)? | The money reverts to its place | — |
| And deliberately (meizid)? | They go up and are eaten in Yerushalayim | — |
| And if there is no Mikdash? | They are left to rot | — |
Transcript
A machine transcript of the recorded shiur.
This is the shiur as spoken, transcribed automatically and left unedited — the wording is Ephraim's, and occasional transcription errors remain. It follows the audio word by word.
Transcript · click any word to jump
▾
All Meforshim
Study the meforshim on this mishnah (12)▾
הלוקח מים ומלח וכו'. מים ומלח אין נקנים בכסף מעשר שני, דכתיב (דברים יד) ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך, כלל, בבקר ובצאן וביין ובשכר, פרט, ובכל אשר תשאלך נפשך, חזר וכלל, כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט, מה הפרט מפרש דבר שהוא אכל וגדולי קרקע, דבקר וצאן גדלים מן הצמחים שהם גדולי קרקע, ותלוש, ודבר המתקים עד שמוליכן לירושלים, אף כל דבר שהוא אכל וגדולי קרקע ותלוש ודבר המתקים, יצאו מים ומלח שאף על פי שהן אכל אינן גדולי קרקע, יצאו פרות המחברים לקרקע, שאינן תלושים, יצאו פרות הנרקבים קדם שיגיעו לירושלים שאינן דבר המתקים, שכל אלו אין נקחים בכסף מעשר: לא קנה מעשר. ולא חלה קדשת מעשר על הדבר הקנוי ולא יצאו המעות לחלין: הלוקח פרות שוגג. שלא היה יודע שמכסף מעשר הוא קונה: יחזרו דמים למקומן. המוכר לוקח פרותיו ומחזיר הדמים, משום דהוי כמקח טעות, שאם היה יודע הלוקח שהם דמי מעשר לא היה לוקח בהם פרות הללו, משום טרח הדרך, וכיון דשוגג הוא בטל מקח : מזיד. שידע שכסף מעשר הוא: יעלו ויאכלו במקום. אשר יבחר ה', כלומר בירושלים: ואם אין מקדש ירקבו. שהדבר הקנוי בכסף מעשר אינו נפדה טהור ברחוק מקום, כדתנן לקמן בפרק ג':
הלוקח מים ומלח – water and salt are not purchased with the monies of Second Tithe, as it is written (Deuteronomy 14:26): “And spend the money on anything you want”– a generalization – “cattle, sheep, wine, or other intoxicant,” – a specification – “anything that you may desire” – another generalization; “if a general rule is followed by a specification and this again by a generalization, you must be guided by the specification.” Just as the specification is explained as something that is food or grows in the ground, but cattle and sheep grow from the plants which are things that grow in the ground, and from something that is detached, and something that is preserved until one leads them to Jerusalem – even all things that are food and grow in the ground and are detached, and something that is preserved, which excludes water and salt, even though they are food, but are not [something] grown in the ground, and excludes produce that are attached to the ground that are not detached, which excludes produce that has become rotten before it arrives in Jerusalem, which is not something preserved. For all of these are not purchased with the monies of [Second] Tithe. לא קנה מעשר – and the holiness of [Second] Tithe does not take effect on something that is purchased, and were not fulfilled through the use of [Second Tithe] monies for non-sacred [foods]. הלוקח פירות שוגג – for he did not know that from [Second] Tithe monies he was purchasing them. יחזרו דמים למקומן – the seller takes his produce/fruits and returns the monies, because it is like a fraudulent purchase, and if the purchaser had known that they are [Second] Tithe monies, he would not have purchased with them this produce/fruits, because of the painstaking preparations on the way, and because he erred inadvertently, the purchase is nullified. יעלו ויאכלו במקום – (Deuteronomy 14:24): “in the place where He will choose [to establish His name],” that is to say, Jerusalem. ואם אין מקדש ירקבו – for the thing purchased with the monies of [Second] Tithe are not redeemed purely in a place distant [from Jerusalem], as it is taught in the Mishnah further on in Chapter three.
Sefaria · Bartenura on Mishnah Maaser Sheini 1:5
One who bought water or salt, or produce still joined to the soil, or produce which cannot reach Jerusalem, he has not purchased maaser [sheni]. Water and salt are not considered to be food and therefore one should not buy them with maaser sheni money. Produce still attached to the ground also is not considered food and therefore, it too should not be bought with maaser sheni money. Finally, one should not buy produce that will rot before it can reach Jerusalem. In all of these cases, that which he bought is not considered maaser. What he will need to do is use an equivalent amount of money to buy the type of food that he should have bought in the first place. That food he should bring to Jerusalem and eat there. One who bought produce unwittingly, the money must be restored to its former place. This person bought produce using maaser sheni money without knowing that it was maaser sheni money. The result of this would be that he would have to take the produce to Jerusalem and eat it there. However, since he did this by accident, the purchase is considered an accidental purchase and he can return the produce to the seller and get his money back. Since it was accidental, we don’t trouble him to take the food all the way to Jerusalem, which might be difficult. But if intentionally, the produce must be taken up and be consumed in the [holy] place, and when there is no Temple, it must be left to rot. Maaser sheni money should be used to purchase food only in Jerusalem. If a person nevertheless intentionally buys produce with maaser sheni money outside of Jerusalem, he has to take the produce to Jerusalem and eat it there. He cannot ask for his money back. If there is no Temple, then he must let the produce rot it is forbidden for him to redeem it for money.
Sefaria · English Explanation of Mishnah Maaser Sheini 1:5
או פירות שאינם יכולים להגיע בירושלם . לא יכלתי לעמוד על אמיתות הענין הזה, כי הר"ב והרמב"ם הביאו ראיה לזה מן הברייתא דונתת הכסף כלל וכו' והוסיפו בה ענין דבר המתקיים, וזה הפרט לא נזכר בשום אחד מהמקומות אשר הובאה ברייתא זו בגמרא, והנה פשטא דקרא בקונה בירושלם איירי, שהרי אחר והלכת אל המקום (דברים יד, כה) כתיב (שם, כו) , ומדבריהם למדנו שאף בירושלם אינו יכול להוציא דמי מעשר שני כי אם בדבר המתקיים, ומדקדוק לשון הרמב"ם בפ"ז מה' מ"ש נראה דהכי ס"ל. אבל הר"ש פי' דאין זה אלא חוץ לירושלם, ואין תמיהה למה נשנה בהדי מים ומלח דאיירי אפילו בירושלם, ולא נשנה בהדי הלוקח פירות שוגג וכו' דאיירי חוץ לירושלם, שהרי לא דמי ללוקח פירות היכולים להגיע דבהם יש הפרש בין שוגג למזיד, משא"כ באלו דדמו למים ומלח שבכל ענין לא קנה מעשר, ונראה דהדין עם הר"ש, אבל עדיין צריכים אנו למודעי אם יש להם קצבה לפירות אשר יש להם דין זה, או אי דיינינן בהו לפי ריחוק המקום מירושלם ולפי מין הפרי. והנראה לכאורה הוא דדיינינן הכל לפי המין ולפי ריחוק המקום, אבל אין בידי להכריח זה כי יש לדחות, והדבר צריך ישוב: במקום . על כי לא כן [י]עשה להוציא כסף מעשר חוץ לירושלם, ושאין מרוצה לה' אכילת אותו דבר בירושלם כשאר מעשר שני הנאכל בירושלם, לא הזכיר תיבת ירושלם בפירוש, כי אם במקום, כן נראה:
Sefaria · Hon Ashir on Mishnah Maaser Sheini 1:5
(י) כלומר דאנן סהדי שלא היה לוקח בהם, ומשום הכי לא מצי המוכר לטעון דלמא מזיד הוא. אבל אין לפרש במאמינו, דאם כן, לקמן במשנה ז' דמוקי לה הר"ב בברח או במזיד, לוקמיה באינו מאמינו. כן נראה לי. תוספות יום טוב:
Sefaria · Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Maaser Sheini 1:5
משנה לחם ירקבו עיין מ"ש בקונטרס בנין בית הבחירה בסופו.
Sefaria · Lechem Shamayim on Mishnah Maaser Sheini 1:5
הלוקח מים ומלח וכו'. והני מים ומלח ופירות המחוברין לקרקע. לא שנא שלקחן בירושלם ל"ש חוץ לירושלם ל"ש בשוגג ול"ש במזיד: הלוקח פירות שוגג וכו' מזיד יעלו ויאכלו במקום. וקתני הלוקח דיעבד אין לכתחלה לא לפי שאין מחללין מעות על הפירות ברחוק מקום דלא שרי קרא לפדות הכסף במידי דאכילה אלא תוך העיר אלא הכסף עצמו מוליכין כדכתיב וצרת הכסף בידך והלכת אל המקום ובתר הכי ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך וגו':
Sefaria · Melekhet Shelomoh on Mishnah Maaser Sheini 1:5
שלוש המשניות האחרונות בפרקנו סודרות את הדברים שאין קונים אותם בדמי מעשר שני. הלוקח מים ומלח – מים ומלח אינם נלקחים בכסף מעשר שני. במשנת עירובין שנינו: "בכל מערבין ומשתתפים חוץ מן המים ומן המלח והכל ניקח בכסף מעשר חוץ מן המים ומן המלח" (פ"ג מ"א). בהמשך משנה זו ובמשניות הבאות בפרקנו מבדילים בין מי שלוקח בירושלים לבין הלוקח מחוץ לירושלים ובין הלוקח בשוגג לבין הלוקח במזיד. אולם, במים ומלח "לא שנא שלקחן בירושלם, לא שנא חוץ לירושלם, לא שנא בשוגג ולא שנא במזיד" (מלאכת שלמה). בירושלמי למשנתנו (נב סע"ד) ולמשנת עירובין (כ ע"ג) מבואר: "מתניתין דרבי עקיבה [ו]דלא (כך בכי"ר ורש"ס) כרבי ישמעאל. רבי ישמעאל דרש: 'ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך' – כלל, 'בבקר ובצאן ביין ובשכר' – פרט, 'ובכל אשר תאוה נפשך' – הרי כלל אחר. כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט. לומר לך, מה הפרט מפורש דבר שהוא וולד וולדות הארץ, אף אין לי אלא דבר שהוא וולד וולדות הארץ". לדעת רבי ישמעאל כשהתורה קובעת כלל ואחר כך פרט ושוב מונה כלל אין לך אלא דבר שהוא כעין הפרט. תחילה התורה אומרת "בכל אשר תאוה נפשך" ואחר כך מפרטת: בקר, צאן, יין ושכר, ואחר כך חוזר ובא הכלל "ובכל אשר תשאלך נפשך", אין לקנות מכספי מעשר שני אלא כעין הפרט: "בקר" – ולד, "וביין" – ולדות הארץ. כלל זה במדרש הכתובים מפורט בברייתא דרבי ישמעאל של שלוש עשרה מידות שהתורה נדרשת בהן, ואף הדוגמה שהובאה בברייתא היא הדוגמה של המדרש שהתלמוד הירושלמי הביאו (ראו ספרא ראש ויקרא, מהדורת פינקלשטיין עמ' 6). לעומתו דורש רבי עקיבא: "רבי עקיבה מפרש מה הפרט מפורש דבר שהוא פרי וולד פירי ומכשירי פירי אף אין לי אלא דבר שהוא פרי וולד פרי ומכשירי פרי" (ירו', נג ע"א). רבי עקיבא דורש ריבוי ומיעוט. הפרט אינו בא אלא להגביל את שהוא מגביל, מגביל רק במה שהוא מפרט 35 ראו אפשטיין, מבואות, עמ' 528-527. . הירושלמי מסביר מה הוא ההבדל ביניהם, שלדעת רבי עקיבא מותר אף בדגים, חגבים, כמהין ופטריות. משנתנו שאוסרת רק מים ומלח היא כדעת רבי עקיבא. הספרי, שהוא מבית מדרשו של רבי עקיבא, שנה כרבי עקיבא: "יכול אף מים ומלח תלמוד לומר בבקר ובצאן וביין ובשכר... מה אלו מיוחדים שהם פרי מפרי וגידולו מן הארץ..." (ראה, פיסקא קז, עמ' 168). הספרי ממעט רק מים ומלח, כמשנתנו. למעשה, המשנה עוסקת בשאלה מהו אוכל. לשאלה זו משמעות לצורך סדרת הלכות, כגון עירוב חצרות, מבואות או תחומים שיש להתקינם ממזון, מה נחשב מזון לצורך עניין זה. כמו כן: "הנודר מן המזון מותר במים ובמלח" 36 ירו', נדרים פ"ו ה"י, לט ע"ג; נזיר פ"ו ה"י, נה ע"ג; בבלי, עירובין ל ע"א. – מי שנדר לא לאכול מזון ביום כלשהו נדרו חל על כל סוגי המזון, אך מים ומלח אינם בכלל מזון. פרקים ו-ז במסכת נדרים עוסקים בנדרים דומים. שאלות קרובות הן מה מטמא טומאת אוכלין (מה שאינו מזון אינו טמא טומאה זו), ומה חייב במעשרות. מה שאינו אוכל פטור מכך. שלוש ההלכות דומות, אך הבדל בולט ביניהן. בנדרים הלכו חכמים אחר השפה המקובלת; בעירובים יש ללכת אחרי משמעות המזון, שהמזון יהיה משמעותי, ובמעשר שני נודעה השפעה לשני הגורמים הללו בצירוף גורם שלישי של משמעות הכתובים. בתורה נאמר "ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך בבקר ובצאן וביין ובשכר" (דברים יד כה); הגדרה זו יש בה הרחבה וצמצום, המזון המודגם הוא ממשי ומרכזי, אך לשון הכתוב הוא "בכל אשר תאוה נפשך". בספרות חז"ל מצאנו דעות שונות בנושא, ובידינו סדרת מסורות סותרות על המותר ואסור בקנייה בכסף מעשר שני ועל המותר ואסור בעירוב. הנחת התלמודים היא ששתי ההלכות שוות. סקרנו את העמדות השונות בפירושנו לעירובין ואף עמדנו על הדעה המגדירה כמהין ופטריות כגידולים שאינם צומחים מן הקרקע, והיא חוזרת גם במקורות נוספים 37 לשאלת המציאות הנראית כסותרת את ההלכה בדבר פטריות ראו פירושנו למעשרות פ"א ה"ד, ובמבוא למסכת מעשרות. שם הדגשנו שההסבר שפטריות אינם גידולי קרקע הוא ניסוח המופיע בברייתא של י"ג מידות ובבבלי בלבד (ברכות מ ע"ב; שבת ל ע"ב; נדרים נה ע"ב, וראו פירושנו לפאה פ"א ה"ד). . נפנה, אפוא, את הקוראים לסקירה זו ונסתפק כאן בסיכום הכללי: המחלוקת ההלכתית על מעמדם של "משביחי האכילה" עוברת דרך נושאים מספר, ונחלקו בה תנאים מדורות שונים. המחלוקת אינה אחידה, ומעמדם של הדגים במערכת זו אינו קבוע. עם זאת, אפשר לדבר על זרם מצמצם וזרם מרחיב הרואה גם במשביחי הפרי מזון. אבות הזרם המצמצם הם בית שמאי, וממשיכים אחריהם רבי אליעזר (שהיה מתלמידי בית שמאי), רבי יוחנן בן נורי ורבי חלפתא, חכמי הגליל. אחרון ההולכים בשיטה זו הוא רבי יהודה, תלמיד תלמידו של רבי אליעזר. בית הלל הם אבות המרחיבים, וממשיכים אחריהם רבי עקיבא ורוב תלמידיו. משנתנו היא בשיטת רבי עקיבא ובית הלל שרק מים ומלח אינם מזון. המחלוקת על קנייה בכספי מעשר שני היא מימי הבית – בית שמאי ובית הלל, וסיפורו של בן גדיש 38 עדותו מוכיחה כי היו שקנו דגים, ומן הדברים משתמע גם שהנושא היה בעייתי כבר בימי הבית. – המחלוקת על העירוב – מאוחרת יותר. מעמד מיוחד לדגים במערכת זאת. אין ספק שדגים הם אוכל בפני עצמם, ודומה שהאיסור לקנות ציר דגים בכסף מעשר שני נובע רק מהדרשה שכסף מעשר שני יש להוציא רק על מזון שעיקרו בקרקע. הדרשה במקורה באה לשלול קניית תכשיטים, בגדים או מוצרים דומים; ברם, הניסוח גרר את האיסור לקנות דגים. דומה שאיסור זה קדום ונהג בימי הבית השני, כפי שעולה מדבריו של בן גדיש. ייתכן שהוויכוח פרץ משום שדגים הגיעו לשוקי ירושלים רק לאחר כיבושי החשמונאים. עד אז היה המסחר מצומצם ולציבור היהודי הייתה רק נגישות מועטת לים. מכיוון שהדגים היו מוצר חדש נחלקו אם הוא מזון רגיל, או שיש להחיל עליו את הדרשה הקדומה. הדגים עצמם הוכרו כאוכל, והמחלוקת הייתה על ציר דגים בלבד. אם השערה זו נכונה תהא בכך דוגמה נדירה לכוחה היוצר של הדרשה: הדרשה לא יצרה את ההלכה עצמה, אך היה לה כוח יוצר, והיא קבעה את גבולות האיסור הקדום. מן הראוי להדגיש שהניסוח במשנתנו "חוץ מן המים ומן המלח" הוא דווקני, ואכן התלמודים הבינו כאילו נקבע כאן שאכן משביחי אכילה אחרים נחשבים לאוכל. ברם, יש לזכור את הכלל הידוע ש"אין למדים מן הכללות", וייתכן שאין לראות במים ובמלח אלא דוגמאות בלבד 39 ראו מלאכת שלמה למשנה. . התלמודים הבינו שמים ומלח הם שני מוצרים נפרדים, וממילא נשאלה השאלה אם מותר לערב במי מלח, או במי מלח שהוסיפו להם שמן. שאלות אלו אינן קשורות לפרשנות המשנה, אף שיש בהן עניין להבנת לוח המזון של קדמונינו שמי מלח היו כנראה רכיב משמעותי בו. ופירות המחוברים לקרקע – הלוקח פרות שלא נלקטו ונתלשו מקרקע גידולם. אין לפדות בכסף מעשר שני פרות שעדיין מחוברים לקרקע. רבינו שמשון משנץ פירש: "פרות המחוברים לקרקע הרי הן כקרקע ואין כסף מתחלל עליהם כמו שאין מתחלל על הקרקע", והרמב"ם: "לפי שאנו צריכין כמו בקר וצאן ויין ושכר" 40 רמב"ם הוא מהבודדים הנעזרים במדרשי הלכה עצמאיים להסבר ההלכה. תופעה זו ראויה להדגשה ומחייבת בירור, אך לא כאן מקומו. , או פירות שאינן יכולין להגיע לירושלם – או לקח חוץ לירושלים פרות שיירקבו ולא יגיעו בשלמותם עד ירושלים. כל מעשי הקניות שהמשנה מנתה אינם נכללים במעשי פדיון פרות מעשר שני, ואינם נכללים ברשות שנתנה התורה לקנות פרות מעשר שני מחוץ לירושלים. המשנה קובעת כי כל אלה: לא קנה מעשר – אין כאן כל מעשה פדיון וקנייה. הפרות נשארו חולין, "והדמים קדושים ביד המוכר ויחזרו דמים למקומם" (ר"ש סיריליאו). הלוקח פירות שוגג – הלוקח מכספי מעשר שני פרות מחוץ לירושלים. ניתן אמנם להעלות את הפרות לירושלים ולאכלם כמעשר שני, אך הוא לא הבחין שאלו כספי מעשר שני והרי זו טרחה לעלות לירושלים, ויש שהדרך רחוקה ומשום כך הוא פדה את פרותיו הוא ועשאם כספי מעשר שני. המשנה מלמדתנו: יחזרו דמים למקומן – המכירה בטלה שכן היה זה מיקח טעות, והמוכר מחזיר את המעות למקומן. מזיד – אם ידע שהכסף הוא מעשר שני הפרות קדשו ואינו יכול לחזור ולחללם שנית על כסף, אלא: יעלו ויאכלו במקום – מעלה את הפרות ויאכלם "במקום" – בירושלים. הכינוי "במקום" לירושלים הוא על פי הכתוב בדברים יד כה-כו: "וצרת הכסף בידך והלכת אל המקום... ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך". ייתכן שהמשנה נקטה לשון זו כנגד ההלכה ברישא: "יחזרו דמים למקומן". לעיל ציטטנו את משנת קידושין פ"ב מ"ח, שם דובר על הקידושין בפרות מעשר שני. לדעת רבי מאיר הקידושין תמיד אינם תופסים, שכן נעשו באיסור, ולדעת רבי יהודה בשוגג אינם תופסים, שכן הם בבחינת מיקח טעות, ובמזיד הקידושין תופסים, אם כי המקדש חטא בכך. בהלכה האחרונה במשנתנו חוזר הניסוח של רבי יהודה, אבל כנראה גם רבי מאיר יודה כאן שאם עשה כן במזיד ראוי הוא לעונש וקנס ולכן ייאכלו הפרות עצמם, דבר שיטיל על הבעל עול של עלייה מידית לירושלים. בירושלמי בסוף פרקנו (נג ע"א) מובאת ברייתא בשם בן בג בג 41 כך בכי"ר וברש"ס. בד"ו: בן ביבי, וכנראה הוא שיבוש. : "ונתת הכסף, בקירוב מקום אתה מחללו ואי אתה מחללו בריחוק מקום", ולפני כן מוסר רבי חגיי: "שאין מחללין מעות על הפרות בריחוק מקום", ופירשו מפרשים (רבינו יצחק בן מלכי צדק ואחרים) כי דברי הברייתא הם שלכתחילה אין לוקחים פרות מכסף מעשר שני מחוץ לירושלים, אך הקנייה חלה וצריך לעלות ולאכול את הפרות בירושלים. אם אין מקדש – בזמן הזה, לאחר חורבנו של המקדש, ירקבו – הפרות, שכן אין אפשרות לחזור ולחלל את הפרות על כסף.
Sefaria · Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Maaser Sheini 1:5
יחזרו דמים למקומן כתב הרב תי"ט דאין לפרש באינו מאמינו דא"כ במתני' דלקמן דמוקי לה בברח או במזיד לוקמיה באינו מאמינו עכ"ד והרב מהר"ם יצחקי בס' אור יקרות דף נ"ז ע"ד כתב ולא הבנתי דבריו דהא אם נפרש במאמינו שוגג דמתני' א"כ בשאינו מאמינו המוכר שהיה שוגג אלא דהיה מזיד הוי דינו כמו מזיד דקתני מזיד יעלו ויאכלו במקום נמצא דאינו מאמינו נכנס בסוג מזיד דקתני מתני' וא"כ היינו מאי דקאמר הרב בההיא אי נמי איירי במזיד דהוי כה"ג נמי עכ"ל ונראה דכונת הרב תי"ט ברורה דאי באינו מאמינו ליתיה בחזרת דמים לוקמה לקמן באינו מאמינו והא עדיף טפי דכי מוקי באינו מאמינו ש"מ תרתי שוגג ואינו מאמינו ומזיד אבל השתא דנקט מזיד לא ידענא שוגג ואינו מאמינו מה דינו והו"ל לאשמועינן חידושא ועיין בש"ס קדושין דף נ"ו ודוק:
Sefaria · Petach Einayim on Mishnah Maaser Sheini 1:5
אמר השם יתעלה במעות מעשר שני (דברים יד) ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך וגו' ואמרו בכל אשר תאוה כלל בבקר ובצאן וביין ובשכר פרט ובכל אשר תשאלך נפשך כלל העיקר אצלנו בזאת המדה כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט וכמו שיבאר בפרט דבר שהוא אוכל ורבה מן הארץ כי בקר וצאן מצמח הארץ הם גדלים ואינם דבקים בארץ ואפשר להתקיים זמן כמו כן אין לו [זכות] ה] בכסף מעשר שני אלא דבר שיש בו אלו הענינין שזכרנו ולפיכך אסור ליקח ממעות מעשר שני מים ומלח לפי שאע"פ שהן נאכלים אינם גדלים מן הארץ כי המים יסוד פשוט הם ואינו גדל מן הארץ והמלח אדמה שרופה הוא ולפיכך אסור לקנות פירות מחוברים לקרקע או פירות שאינם יכולים להגיע לירושלים לפי שאנו צריכין דבר דומה לבקר וצאן ויין ושכר: ואמר לא קנה מעשר רוצה בו שאותו דבר הנקנה אינו מעשר ויצאו המעות לחולין: ואמרו יחזרו דמים למקומן ענינו שעל המוכר להחזיר דמים לבעלים ויהיו אותן הדמים מעשר כמו שהיו ויקח פירותיו שמכר לפי שהקונה הוא שוגג והוא מחשב שאינן מעשר שני ולפיכך לא יצאו לחולין ולא קנה מעשר ואם קנה במזיד והוא יודע שאלו המעות מעות מעשר שני דין אותם הפירות שיאכלו בירושלים ואם אין מקדש יניחם עד שירקבו:
Sefaria · Rambam on Mishnah Maaser Sheini 1:5
מים ומלח אין נקחין בכסף מעשר כדאמרי' בפ' בכל מערבין (עירובין ד' כז.) ובדגים ובעופות פליגי התם: פירות המחוברים לקרקע הרי הן כקרקע ואין כסף מתחלל עליהם כמו שאין מתחלל על הקרקע: שאין יכול להגיע לירושלים אינך מיירי אפי' לקח בירושלים אבל האי מיירי בשלקח חוץ מירושלים ואין יכולין להגיע קודם שיגיעו שם [ירקבו]: פירות שוגג דלא ידע שהן מעות מעשר והוי מקח טעות משום טירחא דאורחא ולא ניחא ליה דטורח הוא בפירות ממעות ואי הוה ידע שהן של מעשר לא הוה זבין בהו והיינו טעמא דבהמה נמי: במקום. היינו ירושלים דכתיב (דברים י״ב:י״ד) במקום אשר יבחר: ואם אין מקדש ירקבו לקוח אינו נפדה טהור ברחוק מקום כדתנן לקמן בפ' ג' (מ"י):
Sefaria · Rash MiShantz on Mishnah Maaser Sheini 1:5
הלוקח מים ומלח . פירש הר"ב שאינן גדולי קרקע. עיין מ"ש במ"ג: [*יחזרו דמים למקומן . פי' הר"ב משום דהוי כמקח טעות שאם היה יודע וכו' כלומר אנן סהדי וכו' ומשום הכי לא מצי המוכר לטעון דלמא מזיד הוא. אבל אין לפרש במאמינו. דא"כ במתני' דלקמן דמוקי לה הר"ב בברח או במזיד לוקמיה באינו מאמינו. כך נראה לי]: [*ואם אין מקדש ירקבו . עיין בפירוש הר"ב במ"ז פ"ח דעדיות. ומ"ש שם בס"ד]:
Sefaria · Tosafot Yom Tov on Mishnah Maaser Sheini 1:5
לא קנה מעשר והמקח בטל והמעות בקדושתן: הלוקח פירות שוגג חוץ לירושלים ולא ידע שמעות מע"ש הן: יחזרו דמים למקומן דהו"ל מקח טעות מטורח ההעלאה לירושלים: מזיד יעלו ויאכלו במקום ר"ל בירושלים: ואם אין מקדש ירקבו דהקנוי בכסף מעשר כשהוא טהור אינו נפדה חוץ לירושלים:
Sefaria · Yachin on Mishnah Maaser Sheini 1:24-28
Mishnah Insights
An amalgam of commentaries, including original insights.
These insights draw on the commentaries to this Mishnah and on the recorded shiur. Those commentaries often rest on earlier sources — the Gemara, the Yerushalmi, the Rishonim, and one another — without always saying so; where they do, we generally cite the one we read. Every commentary consulted is kept, verbatim, with this page.
Maaser sheni money, and what it cannot buy▾
Why not water and salt
Maaser sheni money may buy only certain things. The Gemara reads the Torah’s ‘spend it on cattle, sheep, wine, or strong drink… on anything you desire’ as a klal-prat-klal: only what is food and grows from the ground qualifies. Water and salt are edible but do not grow from the earth — so the money buys them, but the maaser is not thereby spent.
With no Mikdash, left to rot
Produce bought knowingly outside Yerushalayim must be brought up to Yerushalayim and eaten there. Then the churban clause: with no Mikdash, it is left to rot. Tosafos Yom Tov points to the neighboring Eduyos 8:6, where R’ Yehoshua argues the other way — that maaser sheni may still be eaten even without the walls — so whether such food can be used at all after the destruction is itself disputed.
שְׁאֵלַת חָכָם
The mishnah bars buying with maaser sheni money ‘produce that cannot reach Yerushalayim.’ Hon Ashir asks where the rule is rooted: Bartenura and Rambam derive the list from the beraisa on ‘and you shall spend the money’ (klal-prat-klal), yet that beraisa nowhere requires the item be a davar hamiskayem, one lasting enough to arrive whole. He writes that he could not establish its source, and leaves the question standing.
— Hon Ashir
Series Insights
Series context▾
Where this sits
The series turns to consecrated things left stranded by the destruction. Maaser sheni was meant to be carried up and eaten in Yerushalayim; bought amiss and stranded outside it, with the Mikdash gone, it can only be left to rot. The holiness remains, but its destination is gone — a small, sharp image of everything the Churban left with nowhere to go.
Part IV · Section 2
Consecrated Items After the Destruction
With the Mikdash gone, what becomes of items set aside in holiness — maaser sheini and the like — that could once be brought up to Yerushalayim? These mishnayos weigh whether they can still be used, or must be left to waste.