Rosh Hashana 3:1 — When Beis Din Itself Sees the Moon
MishnayosMoed › Rosh Hashana › Perek 3 › Mishnah 1מוֹעֵד ‹ ראש השנה ‹ פרק ג׳ ‹ משנה א׳
When Beis Din Itself Sees the Moon
רָאוּהוּ בֵית דִּין
Mishnah ראש השנה ג׳:א׳ · Rosh Hashana 3:1
רָאוּהוּ בֵית דִּין וְכָל יִשְׂרָאֵל,
נֶחְקְרוּ הָעֵדִים,
וְלֹא הִסְפִּיקוּ לוֹמַר מְקֻדָּשׁ,
עַד שֶׁחֲשֵׁכָה,
הֲרֵי זֶה מְעֻבָּר.
רָאוּהוּ בֵית דִּין בִּלְבַד,
יַעַמְדוּ שְׁנַיִם וְיָעִידוּ בִפְנֵיהֶם,
וְיֹאמְרוּ מְקֻדָּשׁ מְקֻדָּשׁ.
רָאוּהוּ שְׁלשָׁה וְהֵן בֵּית דִּין,
יַעַמְדוּ הַשְּׁנַיִם
וְיוֹשִׁיבוּ מֵחַבְרֵיהֶם אֵצֶל הַיָּחִיד
וְיָעִידוּ בִפְנֵיהֶם,
וְיֹאמְרוּ מְקֻדָּשׁ מְקֻדָּשׁ,
שֶׁאֵין הַיָּחִיד נֶאֱמָן עַל יְדֵי עַצְמוֹ:
The beis din and all of Yisrael saw it,
or the witnesses were examined,
and there was no time left for the beis din to say mekudash — sanctified —
before it got dark:
then this month is me'ubar — made a full one.
The beis din alone saw it:
two of the judges stand and testify before the rest of the beis din,
and the beis din says: Mekudash, mekudash.
Three men saw it, and those three are the beis din:
two of the three stand,
and seat two of their colleagues beside the lone judge,
and testify before those three,
and they say: Mekudash, mekudash —
because the lone judge is not believed on his own.
A reading aid, not an exact translation.
This English is a clause-by-clause rendering to help you follow the Hebrew. It is not word-for-word literal, and it is not a transcript of the recorded shiur — the audio carries explanation and context the translation deliberately leaves out.
Go deeperOpen what helps. Nothing here is needed to learn the Mishnah.
Structure
The shape of it▾
Summary Chartwhat does this mean?
When Beis Din Itself Sees the Moon▾
| Case | Ruling | Reason |
|---|---|---|
| Is the thirtieth still Rosh Chodesh if night fell before beis din said Mekudash? | No, the month is made full | — |
| Can the month be sanctified when only beis din saw the new moon? | Yes — two of them testify to the rest, and then they declare it | — |
| What if only three saw it, and those three are the whole court? | Yes — two colleagues are seated beside the third, and then they declare it | one man is not believed on his own |
Transcript
A machine transcript of the recorded shiur.
This is the shiur as spoken, transcribed automatically and left unedited — the wording is Ephraim's, and occasional transcription errors remain. It follows the audio word by word.
Transcript · click any word to jump
▾
All Meforshim
Study the meforshim on this mishnah (12)▾
ראוהו בית דין וכל ישראל. בליל שלשים. דסלקא דעתך אמינא הואיל וראוהו בית דין וכל ישראל, אפרסמא ליה מלתא דביום שלשים נראה לקדשו, קא משמע לן דאם חשכה והגיע ליל אחד ושלשים ולא אמרו בית דין מקדש, מעברים אותו וקובעים ראש חדש יום שלשים ואחד: נחקרו העדים. הכי קאמר, אי נמי נחקרו העדים בלבד ולא הספיקו לומר מקדש עד שהגיע ליל של שלשים ואחד, מעברים אותו. דסלקא דעתך אמינא תהוי חקירת עדים כתחלת דין, ומקדש מקדש כגמר דין, וגמר דין הוי בלילה ונקדשיה בליליא, קא משמע לן דלא, שאין מקדשין את החדש בלילה . ומיהו אם ליל שלשים ראו הירח עם שקיעת החמה ויש שהות ביום לומר מקדש קדם צאת הכוכבים, מקדשין אותו, דלא חשיב לילה עד צאת הכוכבים: יעמדו שנים ויעידו. מתניתין אירי כגון שראוהו בית דין בלילה ליל שלשים, ואי אפשר לקדשו בלילה , הלכך למחר יעמדו שנים ויעידו, דאם לא על עדותן של אלו על מה יקדשו. אבל אם ראוהו בית דין עם שקיעת החמה בזמן שיש שהות לומר מקדש, יקדשוהו בראיתם, דלא תהא שמיעה ששומעין מפי עדים גדולה מראיה, דהא גבי קדוש החדש לא כתיב עדות, אלא כזה ראה וקדש: יעמדו שנים. למחר כשבאים לומר מקדש: ויושיבו מחבריהם אצל היחיד. ואף על גב דיחיד ממחה דן אפלו ביחידי, קדוש החדש לא הוה ביחידי . שאין לך ממחה לרבים יותר ממשה רבנו, וקאמר ליה רחמנא עד דאיכא אהרן בהדך , דכתיב (שמות יב) ויאמר ה' אל משה ואל אהרן וגו' החדש הזה לכם:
ראוהו בית דין וכל ישראל – on the night of the thirtieth, for you might think I should say that since the Jewish court and the enter Jewish people saw him, it became revealed that on the thirtieth day, it (i.e., the New Moon) appeared to be sanctified. This tells us that if it got dark and the night of the thirty-first arrived and the Jewish court had not said that it was sanctified, we intercalate the month and establish Rosh to be on the thirty-first day. נחקרו העדים – this is how it should be understood. Alternatively, only the witnesses were examined but there was insufficient time for them to state that it (i.e., the New Month), was sanctified until the night of the thirty-first arrived, and we intercalate the month. For you might think I should say, that the examination of the witnesses should come at the beginning of the legal proceedings, and [the announcing] of “it is sanctified, it is sanctified” should be like the conclusion of the legal proceedings. For the conclusion of the deliberations should be at night and we should sanctify it at night. This comes to teach us that it is not so, for we do not sanctify the [New] Month at night. But however, if on the night of the thirtieth, they (i.e., the witnesses) saw the moon with the setting of the sun, and there is a delay in the day to state that it is sanctified prior to the appearance of the stars, we sanctify it, for it is not considered nighttime until the appearance of the stars. יעמדו שמים ויעידו – Our Mishnah is speaking about a case such as where the Jewish court saw it (i.e., the New Moon) at night on the night of the thirtieth, and it is impossible to sanctify the moon at night. Therefore, the next day, two [witnesses] would stand up and testify, for if not for the testimony of these [two], on what would then sanctify? But if the Jewish court saw it (i.e., the New Moon) with sunset at the time when there was a delay to state, “it is sanctified,” they should sanctify through their observation, and that the hearing that they hear from witnesses would not be greater than seeing, for concerning the Sanctification of the Moon, it is not written “testimony/"עדות" , but like this, they saw and sanctified. יעמדו שנים – on the morrow when they come to state, “it is sanctified.” ויושיבו מחבריהם אצל היחיד – And even though an individual who is an expert can judge even on his own, the Sanctification of the [New] Moon is not [done] by a [sole] individual., For there is no one recognized by the public as an expert judge (see Talmud Rosh Hashanah 25b) besides Moses our Teacher, and yet the All-Merciful says to him [only after] Aaron is with him, as it is written (Exodus 12:1-2): “The LORD said to Moses and Aaron [in the land of Egypt]: This month shall mark for you [the beginning of months]…..”
Sefaria · Bartenura on Mishnah Rosh Hashana 3:1
Introduction Although this is the first mishnah of a new chapter, it is really the last mishnah to deal with the sanctification of the new month. It contains a few final rules governing how the court decides that the new month should be declared. If the court and all of Israel saw it, if the witnesses were examined and there was no time left to say “Sanctified” before it grew dark, then the month is impregnated (it has thirty. In this case, it was abundantly clear that the new month had arrived, but the court was not able to convene and sanctify it before it grew dark and the thirtieth day of the previous month was over. The mishnah rules that since the court did not have time to declare the new month sanctified, it is not sanctified and Rosh Hodesh will have to wait for the next day. We should note that again we see here the ideology that the court, that is humans, are what create the reality of the new month, and not the astronomical phenomenon itself. If the court alone saw it, two of them should stand up and testify before them, and then they can say, “Sanctified, sanctified.” If the members of the court themselves were the only ones who saw the new moon, then those who saw the new moon should testify in front of the others (at least three others) that the new moon had been sanctified, and then the court may declare, “Sanctified, sanctified.” If three people saw it, and they [themselves] are the court, two [of them] should stand up and they should seat some of their colleagues with the one [remaining judge], and they [the two] should testify before them and they can then say, “Sanctified, sanctified.” For an individual is not trusted [to sanctify the new month] by himself. Here, only three people see the new moon, and they themselves are the court that is supposed to declare that it is sanctified. Since the same people that function as witnesses cannot function as judges, two of them must find two other people to take their place as judges and then they may testify that they saw the new moon. The mishnah concludes by noting that one person cannot serve as the sole decision maker with regard to the declaration of the new month.
Sefaria · English Explanation of Mishnah Rosh Hashana 3:1
ולא הספיקו לומר מקודש . מדלא קתני מקדש מקדש תרי זמני כמו בסיפא, ש"מ דכשהספיק ראש ב"ד לומר מקודש, אע"ג דלא הספיקו כל ישראל לומר מקודש מקודש עד שחשיכה, הרי זה מקודש:
Sefaria · Hon Ashir on Mishnah Rosh Hashana 3:1
(א) עד שחשכה. הינו צאת הכוכבים. רוצה לומר שלשה כוכבים כדפרש הר"ב בסוף פרק ב' דשבת שאם לא יצאו אלא שני כוכבים קרי ליה תנא דהתם ספק חשכה כו': (ב) בגמרא דאמר קרא [תהלים פא] כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב. אימת הוי חק, בגמר דין. דהאי קרא לענין ראש השנה דרשינן ליה, והוא הדין כל החדשים, וקא קרי ליה משפט, ומשפט ביום: (ג) לשון הר"ב צריך עיון, דמשמע שבא לחלק בין הלילות, והא ליתא. ועין תוספות יום טוב שהאריך: (ד) בית דין. פרוש של עשרים ושלשה. תוספות: (ה) והלכך גם למחר אין סומכין על ראיתן, דאם לא כן היתה ראיה בלילה במקום קבלת עדות, ואין קבלת עדים אלא ביום כו'. תוספות: (ו) ולהכי הוא דאצטריך למתני הך סיפא כדאיתא בגמרא: (ז) גמרא. ואין בית דין שקול, מוסיפין עליהם עוד אחד. תוספות: (ח) השנים. הכא שאין הבית דין אלא שלשה קתני השנים לפי שהם ידועים, שאין כאן אלא שנים ואחד, ומן הסתם אין שלשתן שוה ואחד גדול בתוכם והוא נשאר יושב. מה שאין כן ברישא שהבית דין הם עשרים ושלשה, שאין שנים מבררים, קתני שנים:
Sefaria · Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Rosh Hashana 3:1
נחקרו העדים ולא הספיקו לומר מקודש עד שחשכה ה"ז מעובר. לפמ"ש הר"מ בחבורו ספ"ג שאפי' באו עדים אחר שעיברו החודש מחמת שלא באו עדים בזמנו. ואחר ד' או ה' ימים באו העדים שראוהו. והיו רחוקין מב"ד בשעת הראייה. שעל כן לא יכלו לבוא בזמן הקידוש. מקבלין עדותן אם נמצאת מכוונת אחר שאיימו עליהן. (דנפקא ליה לדעתי מהא דאריב"ל מאיימין על העדים על החודש שנראה בזמנו לעברו שפירושו לדעתו ז"ל שנראה בזמנו. ולא באו עדים ביום שלשים מפני ריחוק הדרך. ונתעבר החודש. ואח"כ באו עדים מרחוק שראוהו בזמנו. להעיד עליו בב"ד לקדשו ולעשותו חסר. מאיימין עליהם ומחזירין שלא לחסרו שוב. כיון שכבר יצא שמו מעובר. ומיהא אי אשתכח דקיימי בסהדותייהו אחר האיום ומכווני מילתייהו. מהדרינן עובדא. ולא סגי דלא מקדשינן ליה למפרע. שהרי עדיה בצד אסתן. ואגלאי מילתא למפרע שהיה ראוי להתקד' בזמנו. אלא שאורך הדרך מנע העדים. וצריך לקדשו ביום בואם לב"ד. ולא עבר זמן הקידוש ע"י שנשתהו העדים. ואפילו באו בסוף החודש. אלא שבזה נחלקו האמוראים לדעתו ז"ל. אבל בניסן ותשרי לכ"ע מיהת חציו הראשון של חודש ראוי לקדושו. לפי שיש בהם תקנת המועדות והקרבנות זוהי דעת הרמב"ם ז"ל בגמרא ופירושו דוק. ואי משום דמיקלקלי שלוחין לא איכפת לן. כיון דמילתא דלא שכיחא היא: ותדע דהא למתניתין דהכא נמי איכא למיחש לאיקלקולי. שהרי שלוחין יוצאין מבערב בארבעה חדשים ודוק. אלא ע"כ למילתא דלא שכיחא לא חיישי. ועוד נ"ל ראיה לדברי הר"מ ז"ל בזה מהך עובדא דפ"ב מ"ח דלעיל. שבליל עיבורו לא נראה וקיבלן ר"ג. משמע שקיבלן אחר ליל עיבורו ודוק שזה ברור: ואין לדקדק הא קיי"ל [גמ' ד' כ"ה ע"א] אתם אפילו מוטעין. שזה דווקא בקידוש ב"ד. שלהם נמסר שיהא קידושן קידוש אף בטעות. אבל במעובר בטעות שאין מקדשין אותו. אין עיבורו עיבור אלא כשקדשוהו שמים. וכאן הרי לא קדשוהו שמים. שהרי נודע שנראה בזמנו. אלא שדרך רחוקה עיכבה העדים מלבוא ולהעיד בזמנו. ואין זה מעכב וזה מבואר): וא"כ לפ"ז צ"ע במשנתינו כי לא הספיקו לומר מקודש מאי הוי. אכתי ליקדשוה למחר בל"א ובתר הכי ליומא אוחרא. וי"ל דהא דמקבלין עדות העדים שבאו מיום עיבורו ולהלן. היינו דווקא כשאומרים שראוהו בכניסת ליל שלשים. שהיה העת רב ומספיק כדי לחקור עדותן ולקדשו בזמנו. וכגון שנבדקו ונמצאת עדותן מכוונת. אבל אם לא היה שהות כל כך אחר ראייתם לקדשו בזמנו ביום שלשים עד שלא תחשך. או שהי' טורח ושהות גדול בחקירת עדותן. שאם היו שוהין בה כך אלמלא באו ביום שלשים לא היו מספיקין לומר מקודש. הכי נמי דאין מקבלין אותן. דבעינן דווקא ראוי לקדשו בזמנו. שאז אין הקידוש בזמנו מעכב. ויכולין אח"כ לקדשו למפרע דהוי כראוי לבילה. אם לפי עדות אלו המאוחרים היה ראוי להתקדש ביומו. ומתניתין דחוי מעיקרו הוי דלא איחזו עדים לקדשו על פיהם בזמנו. ודוק כך נלענ"ד נכון. ודברי המפרש בהל' ק"ה ספ"ב אינם מובנים לי בזה: ובפ"ג העיר המפרש הנז' עוד במ"ש הרמב"ם שם שאם בין מקום העדים לב"ד יותר ממהלך יום אחד לא ילכו. ונתקשה לו ממה שהבאנו למעלה בשמו של הרמב"ם שמקבלין עדותן אפילו לזמן מרובה (וממשנתינו דספ"ק דלעיל דתנן לוקחין בידם מזונות שעל מהלך לילה ויום אבל טפי לא. לק"מ דהתם טעמא דלא ניתנה שבת לחללה אלא בשביל הקרבן. ובמהלך לילה ויום עדיין יש בו משום תקנת הקרבן כדכתיבנא לעיל. ויותר מזה שאין כאן משום תיקון קרבן אין מחללין. ומ"מ בחול הולכין אפילו כמה ימים עד שיגיעו לב"ד. מה שאין כן הרמב"ם שכתב סתם אם היה ביניהם יותר משיעור הנז' לא ילכו. דמשמע כלל וכלל לא. ודאי לכאורה דבר תמוה הוא. גם פה לא הספיקו דברי המפרש. ולדידן ניחא בס"ד): ולא קשיא ולא מידי שהרי אמרו מאיימין עליהם. וכך ביאר הר"מ ז"ל ואמר שמשתדלין מאד שלא לקבל עדותן. מאחר שיצא שם החודש מעובר. ולכן מזה הטעם בעצמו בתחל' לאי לכו: ( וא"ת איך נמנעים מלילך והלא אמרנו שאין עיבור טעות עיבור: התשובה זהו דווקא כשהעדים עומדים כאן וצווחים שראוהו ועדיין יש לתקן הדבר. ודאי צריך תיקון ויש להם לקדשו. אבל אם העדים אינם באים. ואי אפשר לעדותם שתחקר בב"ד. שבהם תלוי קידוש החודש. אין משגיחין בראייתם של אלו. והרי היא כשאינה. ולמה זה דומה לראוהו אנשים בסוף העולם. שבשום פנים אי אפשר להם להגיע לב"ד ולהעיד. או יש שם שאר מונעים העדאתם. שעדות זו אינה מעלה ולא מורדת. וכן הדבר גם בבאים לב"ד להעיד. לאחר שעברו הרגלים וזמן הקרבנות. והוא מעוות שלא יוכל לתקון מניחים אותו מעובר. ובאופנים הללו שלא בא לידי קידוש כלל מפני שאי אפשר בלי ספק קדשוהו שמים. והרי הוא מעובר גמור וברור בלי פקפוק. כאילו קדשוהו ב"ד בטעות) ואם אירע שהלכו נזקקין להם כדרך שאמרו באיום ובגזום: משנה לחם עד שחשכה עתי"ט שהאריך לפלפל ולדקדק בלשון הרע"ב. ולדעתי במ"כ לא ירד לסוף הענין. בכדי טרח טרייה לרישיה. שלא נתכוין רע"ב לחלק בין הפרקים הללו כלום. אלא במה שהם חלוקים בהכרח. ר"ל הראיה שהיא בע"כ בליל שלשים. אם יתקדש החודש בזמנו. ואהא קאי. וקאמר הא דאמרן דלא מהניא ראיית שלשים. אם לא הספיק לומר מקודש עד שחשכה. ליל שלשים ואחד (והיינו בין נראו שלשה כוכבים. כמו שצריך להיות באמת. להקרא ודאי לילה. או שנים. די בספק לילה. ואפילו לכשתמצי לומר כוכב אחד בלבד מספיק. אי איכא דס"ל הכי. לעולם הכל שוה בכל הזמנים. ולא להכי נחית. שהיא חקירה בפני עצמה) ואע"פ שהיה שהות כל היום. כדי לומר מקודש. אינו מועיל. מאחר שלא יצא לפועל בזמנו. והשתא עלה קאמר. והני מילי דבעינן דווקא אמירה ממש בזמנו. היינו אם לא נראה לקדשו קודם ליל שלשים. אבל אם היה ראוי להתקדש סמוך לליל עבורו. סגי בהכי. אע"ג דלא קדשוהו עד ליל שלשים ואחד. הרי זה מקודש. ודוק. ואצ"ל שמקדשין בזמנו כה"ג. כך נ"ל.
Sefaria · Lechem Shamayim on Mishnah Rosh Hashana 3:1
ראוהו ב"ד וכל ישראל. ראוהו לשון זכר כדכתיבנא בפירקי' דלעיל סי' ו'. וביד פ' שני דהלכות קדוש החדש סי' ח' ט' וקשה טובא לע"ד אמאי שייר התנא האי מתני' דמיירי בענין קדוש החדש למתנייה בהאי פירקא דכוליה מיירי בדיני שופר וה"ל לכוללה בכלל פירקין דלעיל. ירוש' כיני מתני' או ב"ד או כל ישראל: ולא הספיקו לומר כו'. בת"כ פרק עשירי דפ' אמור ואיתא בגמ' בפרקין דלעיל דף כ"ד: בפי' ר"ע ז"ל ומיהו אם ליל שלשים ראו הירח וכו' ז"ל הרמב"ם ז"ל בפירושו וממה שאתה צריך לדעת כי הירח כשנראה בזמנו והוא יום עשרים וט' ערבית ונשאר מן היום כדי שיאמרו מקודש מקודש קודם שיראו הכוכבים כי זה מותר אע"פ שהעריב השמש כי הלילה אצלנו אינה אלא משעת צאת הכוכבים וזכרתי לך זה כדי שלא תחשוב כי קדוש החדש לא יהיה לעולם אלא יום שלשים כי אפשר שיהיה קודם ליל שלשים ע"כ. ונראה שר"ל שטוב להזדרז לקדשו ביום כ"ט אע"פ שאם לא קדשוהו בסוף יום כ"ט יקדשוהו יום שלשים שיהיה מקודש בזמנו ועיין בתוספת י"ט שפלפל לפרש אי האי צאת הכוכבים הוו שלשה דהוי ודאי לילה או אפי' שנים ושם ביד סימן ט' פי' הרמב"ם ז"ל שאם יצאו שני כוכבים אז אין מקדשין ביום כ"ט שכבר הוא לילה ואין מקדשין את החדש בלילה ומקדשין אותו ביום שלשים ע"כ: יעמדו השנים. כו' מלות בפניהם בספרים אחרים גרסי' לפניהם: ירושלמי אית תנאי תני יעמדו שנים ויעידו לפניהם אית תנאי תנא יעמדו כולן ויעידו במקום אחר ע"כ: ראוהו שלשה וכו'. פ' שני דכתובות דף כ"א והאי סיפא נמי מיירי שראוהו בלילה וסיפא הוא דאיצטריך ליה לאשמועינן דאין היחיד נאמן ע"י עצמו לדון בקדוש החדש וכדפי' רעז"ל: ובגמ' למימרא דמי שראוי להיות עד בדבר נעשה דיין דאלו כולן בין ברישא בין בסיפא ראויין להיות עדים שהרי כולם ראוהו לימא מתני' דלא כר' עקיבא דתניא סנהדרין שראו אחד שהרג את הנפש מקצתן נעשין עדים ומקצתן נעשין דיינים דברי ר"ט ר' עקיבא אומר כולם נעשים עדים ואין עד נעשה דיין אפי' תימא ר' עקיבא ע"כ ל"ק ר"ע אלא בדיני נפשות דרחמנא אמר ושפטו העדה והצילו העדה וכיון דחזיוה דקטל נפשא לא מצי חזו ליה זכותא אבל הכא אפי' ר"ע מודה: וכתב רשב"ם ז"ל בפ' יש נוחלין (בבא בתרא דף קי"ג ע"ב) הא דתנן בראש השנה ראוהו שלשה והם ב"ד יעמדו שנים ויושיבו מחבריהם אצל היחיד התם הוא שלא באו מתחלה כדי לראותו ע"מ להעיד דא"כ שוב אין היחיד יכול להיות דיין דאין עד נעשה דיין אלא כשראוהו ממילא בלכתם בשוק או שהיו יושבים במקום אחד ומשם ראוהו וסייג מצאתי לדברי מתשובת רבינו שלמה זקני מנוחתו כבוד ע"כ:
Sefaria · Melekhet Shelomoh on Mishnah Rosh Hashana 3:1
מבוא המשנה הראשונה בפרק שייכת עדיין לפרק הקודם 1 גם בעל מלאכת שלמה אומר כך, וראו אפשטיין, מבואות, עמ' 370. לדעתו משנתנו היא המשך של פ"ב מ"ז. , ועוסקת בקידוש החודש ובסדרי בית הדין. ממשנה ב מתחילה מעין מסכת חדשה, היא "מסכת שופר", והיא נמשכת עד סוף פרק ד, כלומר עד סוף המסכת. פרקי השופר מתחילים בסוגי השופרות והכשרם (פרק ב מ"ב-מ"ד), וממשיכים בדיני התקיעה, זמנה וטיבה. ראוהו בית דין וכל ישראל – המשנה מתארת מצב שברור בו לכול כי ראש החודש התחיל. המדובר בלילה שאחרי יום כ"ט, וברור שהחודש הקודם היה קצר (בן עשרים ותשעה יום בלבד). המשנה נוקטת בכוונה בלשון כללית "בית דין וכל ישראל", אך ברור שדי אם ראו את הירח בית הדין או "כל ישראל" 2 כך מפורש בירו', נח ע"ג. לפי הבבלי צריך שגם בית הדין יראה וגם כל ישראל, ראו בבלי, שם כה ע"ב. התלמוד הבבלי מפרש את המשנה בצורה משפטית, וכל מילה בה נחוצה. ברם המשנה אינה מדברת על מצב משפטי אלא על מצב שבו כולם יודעים את ההכרעה, אך זו טרם הוכרזה. , ואף כל ישראל אינו דווקא, ודי ברבים מישראל. ואפילו נחקרו העדים – והתברר כי עדותם אמת, אבל לא הספיקו – בית הדין לומר מקודש עד שחשיכה – כפי שנאמר בפרק ב משנה ז, שהרי בסוף הבירור ראש בית הדין מכריז "מקודש מקודש". בלי הכרזה זו לא חל ראש החודש, וממילא הרי זה מעובר – החודש נחשב למעובר, שהרי לא הכריז בית הדין על ראש החודש בזמנו (יום השלושים), ותחילת החודש נדחית למחרת. ההנחה הסמויה של המשנה היא שבית הדין יושב רק ביום, ואסור לו לקבל החלטות בערב. כך הדין בדיני נפשות, בניגוד לדיני ממונות ש"דנין ביום וגומרין בלילה" (משנה, סנהדרין פ"ד מ"א). המשנה באה להדגיש את משמעותו ותפקידו של בית הדין. קידוש החודש בזמנו או עיבורו אינם רק תולדה של מצב הירח בטבע, אלא תלוי בהחלטת בית הדין. גם אם ברור שהחודש החל, ואף לבית הדין הדבר ברור, אבל מסיבות "טכניות" לא הסתיימה ההכרזה הפורמלית, החודש אינו מתחיל. זהו ניסוח אחר לרעיון שהובא כבר במשנה הקודמת בדבר תפקידו של בית הדין היוצר, בהחלטתו, את החודש החדש. התוספתא מדגישה רעיון זה בקבעה שאם התברר בבירור שבית הדין טעה אין החלטתו ניתנת לשינוי, ואינה מאפשרת חזרה (תוס', פ"ב [ג] ה"א, ומקבילות רבות). העיקרון שדיני קידוש החודש הם כדיני נפשות עולה מהלכות רבות, והוא ביטוי נוסף לחשיבותם של הנושא ושל המעמד. אם יזכנו החונן לאדם דעת נרחיב בכך במבוא למסכת נדרים. שם נאסוף עוד טקסי ציבור שבהם חכמים ממלאים תפקיד גדל והולך, לא רק כפוסקי הלכה אלא כנוטלים חלק במהלך השגרתי של המעמד. ראוהו בית דין בלבד – אם ראו את הירח החדש רק חברי בית הדין, יעמדו שנים ויעידו לפניהם – בירושלמי מוצעים שני פירושים שהם שתי גרסאות למשנה: "אית תניי תני יעמדו שנים ויעידו לפניהן, אית תניי תני יעמדו כולן ויעידו במקום אחר" (נח ע"ג) 3 "אית תניי תני" הוא ספק פירוש ספק תיקון נוסח, ולעתים אולי אפילו ביטוי לשתי מסורות נוסח נפרדות. . לפי הפירוש הראשון בבית הדין של החודש לפחות שבעה חברים 4 ראו פירושנו לעיל, פ"ב מ"ז. , כך שבין הדין יכול להתפצל: שניים יהיו עדים ובית הדין ימנה חמישה חברים. לפי הפירוש השני יהפוך כל בית הדין לחבורת עדים, ויוקם בית דין אחר שיפסוק בנושא. חילופים מעין אלו תדירים בספרות ויש בהם עדות לבעיות במסירת ההלכות הקדומות, ולעתים לעריכות שונות של המשנה. ויאמרו מקודש מקודש – ובית הדין המקוצץ יחליט על קביעת החודש. במקום לומר "יחליט על קביעת החודש" המשנה אומרת " מקודש מקודש", שזו לשון ההכרזה של בית הדין. ראוהו שלושה והן בית דין – אם בבית הדין רק שלושה חברים, וכידוע זה המספר המינימלי לבית דין, יעמדו שנים – מבית הדין כעדים, ויושיבו מחביריהם אצל היחיד – יצרפו ליחיד עוד שניים מבין החברים. המינוח רומז לאנשים המקורבים לחכמים, אך אינם חכמים סמוכים. המונח "חבריא" או "חברים" מופיע בעיקר בספרות האמוראים, ומשמעו תלמידים ותיקים שהם כמעט חכמים. אחדים מהם משתתפים בדיוני בית המדרש, ואפילו מוסרים הלכות, אך אין הם סמוכים 5 ראו בר, חבריא. . במשנה זו כבר נעשה שימוש במונח, אם כי אולי טרם היה מגובש כמו בספרות האמוראים. המונח "חבר" מופיע עוד בספרות התנאים כמי ששומר על מצוות טהרה, ומצוי בעולמו של בית המדרש, אך דומה שכאן המושג משמש לציון מי שהוא יותר מסתם אדם הגון, שותף בבית המדרש או איש נכבד. אך לכלל חכם טרם הגיע. בתוספתא פסחים, בסיפור עלייתו של הלל לנשיאות, מופיע גם הפועל "חברו עליו כל העזרה" כביטוי ללימוד בצוותא 6 ראו הנספח למסכת פסחים פ"ו. התלמודים מבינים את הפועל כוויכוח וכחוסר שביעות רצון, אך לפי פירושנו משמעו ללמוד. . בית דין נשען על יוקרתו של היחיד, אך חייבים להיות בו שלושה חברים. היחיד הוא כמובן ראש בית הדין, הלוא הוא הנשיא שכבר הוזכר כמנהיגו של בית הדין, ומי שיוקרתו היא בסיס הלגיטימציה של ההכרעה. ויעידו לפניהם – שני העדים ויאמרו – בית הדין מקודש מקודש – כל זאת משום שאין היחיד – ואפילו אם הוא הנשיא נאמן על ידי עצמו – בדיני ממונות מצינו בית דין של יחיד, אם כי חכמים הסתייגו מכך, אך לצורך קביעת החודש יש צורך לפחות בשלושה. המשנה אינה מזכירה את הנשיא, וכאילו מעמעמת את חלקו. בפועל הוא היה הדמות המרכזית, והמשנה מתעלמת מכך. ייתכן שבכך רצו חכמים להבליט את תפקיד בית הדין על חשבון הנשיא, ואולי המשנה מבטאת את המבנה הרשמי הרצוי ולא את המציאות החברתית 7 ראו על כך במבוא למסכת. . במסכתות אחרות נדונה השאלה של דיין שהוא גם עד, ברם אין הדברים דומים, שכן למעמד קידוש החודש נדרש בית דין יוקרתי במיוחד, וכל המצב שונה מדין רגיל.
Sefaria · Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Rosh Hashana 3:1
ראוהו בית דין וכל ישראל נחקרו העדים כו': שיעור זו המשנה ראוהו בית דין וכל ישראל או שנחקרו העדים ולא הספיקו (העדים) [הב"ד] לומר מקודש עד שחשיכה כי כשראוהו בית דין וכל ישראל אולי יעלה על דעתנו שאין צריך קידוש מפני שהדבר גלוי ומפורסם ולפיכך הודיענו כי על כל פנים צריכין לומר מקודש מקודש ואז יהיה אותו יום ראש חודש. ושמא יעלה על דעתנו כי כמו שיספיק יחיד מומחה לדין אע"פ שהעיקר הדין בשלשה כמו שיתבאר במקומו כמו כן יספיק בקידוש החדש ביחיד לפיכך הודיעך כי אין מספיקין בכאן בפחות משלשה או יותר לפי שאמר השם ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים כמו שבאר במה שקדם. וכן אם יעלה על לבך כי לפי שנחקרו העדים יום שלשים ונתקיימה עדותם ביום שלשים כי הם ראוהו אמש נתברר היות אותו יום ראש חדש ואע"פ שלא הספיקו בית דין לומר מקודש מקודש אלא בלילה ליל אחד ושלשים ויהיה אמרם מקודש מקודש כאילו הוא גמר דין כי העיקר אצלנו גמר דין מותר בלילה ולפיכך הודיענו כי קידוש החדש לא יהיה בלילה בשום פנים כי התורה קראו משפט שנאמר [תהלים פא] כי חק לישראל הוא משפט וגו' משפט לא יהיה אלא ביום לפי שאמר הכתוב [דברים כא] ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע מה ראיית נגעים ביום ולא בלילה אף דינים ביום ולא בלילה והיות ראיית נגעים ביום ולא בלילה מה שנאמר [ויקרא יג] וביום הראות בו בשר חי יטמא ביום ולא בלילה ולפיכך יהיה ראש חדש יום אחד ושלשים ויהיה החדש שיצא מעובר משלשים יום אע"פ שנראה הירח ליל שלשים כיון שלא נתקדש יום שלשים. וממה שאתה צריך לדעת כי הירח כשנראה בזמנו והוא יום עשרים ותשעה ערבית ונשאר מן היום כדי שיאמרו מקודש מקודש קודם שיראו הכוכבים כי זה מותר אע"פ שהעריב השמש כי הלילה אצלינו אינה אלא משעת צאת הכוכבים כמו שבארנו בשני משבת (הלכה ו) וזכרתי לך זה שלא תחשוב כי קידוש החדש לא יהיה לעולם אלא יום ל' כי אפשר שיהיה קודם ליל ל' כמו שבארנו:
The subject of this Mishnah: "ראוהו בית דין וכל ישראל או שנחקרו העדים ולא הספיקו לומר:/the Jewish court/Bet Din had seen it or the entire Jewish people had seen and he witnesses were examined, but they didn’t manage to proclaim [that the New Moon is sanctified]. Because since the Bet Din saw it or the the entire Jewish people, it would aise in our minds that it does not require sanctificatio since the matter is well known/attested, therefore, it comes to inform you that nevertheless it is necessary to state, “It is sanctified, It is Sanctified,” and then that day will be Rosh Hodesh. It might arise in our minds that it is like that an individual who is an expert is permitted to judge even though the essense of laws is with three judges as will be explained in its place (see Tractate Sanhedrin, Chapter 1, Mishnah 1 and folio 5a, so too it is permitted to sanctify the New Moon with an individual [witness], therefore it coes to inform you that this is not the case other than with three [judges] or more according to what God said (Exodus 12:1): “The LORD said to Moses and Aaron in the land of Egypt, etc., as we have explained above (see Tractate Rosh Hashanah, Chapter 1, Mishnah 7). And similarly it might arise in our minds that since the witnesses were examined during the day and their testimony was confimred on the thirtieth day that they saw it (i.e., the New Moon) the previous evening it became clear that that day was Rosh Hodesh een though the Bet Din did not manage to declar, “It is sanctified, It is sanctified” other than at night on the night of the thirty-first [of the previous month], and their statement that will be “that it is sanctified, that it is sanctified” is like a close of legal proceedings, because the general principle among us is that the close of the legal proceedings can be at night (see Tractate Sanhedrin 32a), therefore, it comes to inform us tha the Sanctification of the New Moon should not be at night in any manner because Scripture calls it a judgement and it is stated (in Psalms 81:5): “For it is a law for Israel, a ruling of the God of Jacob." and a law/judgement cannot be other than during the daytime, for behold God said (Deuteronomy 21:5): “and every lawsuit and case of assault is subject to their ruling,” Just as the seeing/examination of “plagues” (called “assault” in the JPS translation of the verse) is during the daytime and not at night, even judgements are during the daytime and not at night(see Tractate Sanhedrin 34b and see also Tractate Yevamot 104b and Tractate Nidah 3a). for the examination of plagues does not take place other than during the daytime, as it states (Leviticus 13:14): “But as soon as undiscolored flesh appears in it, he shall be impure” (where the words"וביום הראות בו" are literally translated as “during the day when it appears in it), during the daytime but not at night. And therefore, Rosh Hodesh will be on the thirty=first day, and the month that has completed will be a leap month, meaning to say, thirty days, and even though the New Moon appeared on the night of the thirtieth day since the New Month was not sanctified on the thirtieth day (see Tractate Rosh Hashanah 25b). aNd from what you need to know that the New Moon appeared at its proper time, which is at the end of the twenty-ninth [day] and there remains a delay during the daytime in order to state, “It is Sanctified, It is Sanctified,” prior to the appearance of the stars , this is mpermitted even though the sun had already set, because among us, night is not other than with the coming out of the stars, as we have explained in the Second Chapter of [Tractate] Shabbat (Mishnah 6; see also the Laws of the Sanctification of the New Moon, Chapter 2, Halakha 9). And I have mentioned to you this inorder that you should not think tha tht eh Sanctificarion of the New Moon should never be other than on the thirtieth day [of the month] but that it is possible that it will be before the night of the thirtieth [day] as we have explained.
Sefaria · Rambam on Mishnah Rosh Hashana 3:1
ברע"ב ד"ה נחקרו העדים כו' ומיהו אם ליל שלשים כו'. מבואר מדבריו שאם ראוהו ביום כ"ט יכולין לקדש מיד את יום המחרת ויותר מבואר כן בהרמב"ם בפירושו ובחבורו. ועי' בהרלב"ח ובתוי"ט שנראה מדבריהם שד"ז מבואר בגמ' כאן. ואנכי אינני רואה הכרע לזה בגמ' ועט"א: בתוי"ט ד"ה השנים כו'. ונראה דמאי שאמר כאן השנים בה"א (ולא כן בבבא הקודמת) הוא כלפי שאמר ויושיבו מחבריהם דהיינו אחרים שלא היו במעמד הראיה קאמר הכא השנים ר"ל מאותן הנזכרים אשר ראו. אכן בפיסקא שבגמ' הגי' שנים בלא ה':
Sefaria · Rashash on Mishnah Rosh Hashana 3:1
[אות יב] במשנה ולא הספיקו לומר מקודש. הא דלא קתני לומר מקודש מקודש כדקתני בסיפא. היינו דאם הספיק לומר הראש ב"ד מקודש אף דלא הספיקו להשיב העם מקודש מקודש מ"מ מהני. דאין זה בכלל דין. משא"כ בסיפא דקתני איך עושים לכתחלה מש"ה קתני ויאמרו מקודש מקודש. טורי אבן: [אות יג] בהרע"ב ד"ה נחקרו. ונקדשיה בלילה. היינו דאם לילה זמן קידוש היה אפשר לקדש בלילה יום ל' העבר. אבל כיון דאין מקדשים בלילה א"א לקדש ביום ל"א את יום ל' כיון דמפסיק זמן שאינו ראוי לקידוש. הרשב"א: [אות יד] בהרע"ב ד"ה יעמדו. בזמן שיש שהות לומר. משמע אף אם ראוהו ביום אלא דלא היה פנאי לומר מקודש עד שחשכה כשמקדשים למחר צריך שיעידו דאם לא על עדותן של אלו על מה יקדישו וכ"נ מפירש"י. אבל לפי מ"ש התוספות הטעם דבראוהו בלילה א"א לדון ראיה לשמיעה דאין מקבלים עדים בלילה א"כ בראוהו ביום ולא הספיקו לומר מקודש יכולים לקדש למחר על ראייתם:
Sefaria · Tosafot Rabbi Akiva Eiger on Mishnah Rosh Hashana 3:1
עד שחשיכה . היינו צאת הכוכבים. ורצוני לומר שלשה כוכבים כדפי' הר"ב בספ"ב דשבת. שאם לא יצאו אלא שני כוכבים. קרי ליה תנא דהתם. ספק חשיכה. ספק שאינה חשיכה. וצריך לי עיון בלשון הר"ב במה שכתב ומיהו אם ליל שלשים כו' דלא חשיב לילה עד צאת הכוכבים מה נידון ביה. שאם נפרש שר"ל צאת שלשה כוכבים שכן משמעתו במ"ש דלא חשיב לילה. דהיינו ודאי לילה. וזהו אינו אלא כשיצאו ג'. וה"נ בריש מסכת ברכות קרינן יציאת כוכבים כשיצאו שלשה. כמו שכתוב שם. קשיא לי תרתי. חדא דא"כ אין בין ליל שלשים. לליל. שלשים ואחד כלום. שבשניהם זמן דקדוש עד צאת שלשה כוכבים. ולמה כתב הר"ב ומיהו אם ליל שלשים כו'. שמשמע שבא לחלק בין הלילות והא ליתא. והל"ל והה"נ אם ליל שלשים כו'. ועוד ק"ל דא"כ דביציאת שני כוכבים קיי"ל בסוף פ"ב דשבת שהוא ספק חשיכה למה נקל בכאן לתת זמן לקידוש עד שחשיכה ודאי. ושמא ביציאת ב' כוכבים הוא חשיכה ואין מקדשין בלילה. והרמב"ם בפירושו סתם ג"כ וכתב משעת צאת הכוכבים. אבל בחבורו פ"ב כתב אחר שיצאו שני כוכבים. ובדין ליל ל"א העתיק לשון המשנה. עד שחשיכה. ופי' החכם הרלב"ח. דהרמב"ם סובר דכשאין מקדשין החדש בזמנו הוא קולא. כמו שמתבאר מדבריו שבסוף פ"ג שם. ולפיכך בליל ל"א שאם לא יקדשוהו יהיה החדש מעובר. לא חיישינן לספק חשיכה. כיון דאם לא יקדשו אז יהיה קולא. שלא נדון ספק חשיכה ללילה אלא לחומרא. אבל בליל ל' שאע"פ שלא יקדשוהו עכשיו יש שהות כל יום ל'. ויהיה מקודש בזמנו. ויש לנו לחוש לספק חשיכה דשמא הוא לילה ואין מקדשין בלילה. הואיל ולא יצא מזה שום קולא שהרי אעפ"כ יתקדש בזמנו. ביום ל' עצמו עכ"ד. ובאמת על הרמב"ם בפירושו אין מקום תלונה שמה שסתם ולא ביאר כמה כוכבים שיצאו אם שנים. או שלשה. זה מפני שהוא לא בא בפירושו אלא להודיענו שאפשר שיתקדש החדש קודם יום שלשים ולא נחשוב שאין ק"ה אלא דוקא ביום השלשים כמ"ש בפירושו. ולא נחית בפירושו אם ליל ל'. וליל ל"א שוים. או בלתי שוים. ואולי בחבור הפירוש סבור היה ששוים הם. ואפשר שגם בחבור הפוסק סובר ששוים הם. וגם בליל ל"א אינו מקדש אלא עד ספק חשיכה אלא שהעתיק המשנה כלשונה. ובליל ל' דהוא מתפרש מתוך הגמרא שם פירש וביאר. וסמך שילמד סתום מן המפורש וזה דלא כהרלב"ח. ולפי שגם בגמ' לא אמרו בדין ל' אלא לשון בלילה. ואילו היו חלוק בין שחשיכה דמתניתין לבלילה דבגמרא. לא הוה גמרא שתיק מינה. אלא דדין אחד להם כמו שכתבתי. עיין כיוצא בזה בדברי הכ"מ סוף פ"א מהלכות שופר בשם הר"ר טודרוס הלוי. שאע"פ שהרמב"ם חילק בבבא אחת ולא באחרת. הכריח שאעפ"כ סובר שהחלוק בשניהם מזה הטעם. דלא הוי שתיק גמרא מיניה. איך שיהיה על הרמב"ם אין להתלונן. אבל הר"ב ארכבה אתרי רכשי. שבמ"ש ומיהו כו'. משמע שחלוקים הן ליל ל' מליל ל"א ובמ"ש עד צאת הכוכבים. שזהו כמו עד חשיכה. השוה מדותיהן ולפיכך לשונו זה צריך עיון: הרי זה מעובר . כתב הר"ב שאין מקדשין בלילה. בגמ' דאמר קרא (תהלים פ"א) כי חוק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב. אימת הוי חק בגמר דין. דהאי קרא לענין ר"ה דרשינן ליה. במשנה ב' רפ"ק וה"ה בכל החדשים. וקא קרי ליה רחמנא משפט. ומשפט ביום. כדפי' הר"ב רפ"ד דסנהדרין: ראוהו ב"ד בלבד . פי' של עשרים ושלשה. תוס': יעמדו שנים ויעידו . פי' הר"ב מתניתין איירי כגון שראוה ב"ד בלילה כו'. וא"א לקדשו בלילה. והואיל וא"א לקדש בלילה. הלכך גם למחר אין סומכין על ראייתם. אלא צריך העדאת עדים. שאם יסמכו על ראייתם. א"כ היתה ראיה בלילה במקום קבלת עדות ואין קבלת העדות אלא ביום. כדקרי ליה לעיל חקירת עדים כתחלת דין. תוספות: יעמדו השנים . כתב הר"ב ואע"ג דיחיד מומחה כו' ולהכי הוא דאצטריך למתני הך סיפא. כדאי' בגמ'. ומ"ש דן אפילו יחידי עיין בריש סנהדרין. ומ"ש עד דאיכא אהרן בהדך. גמ'. ואין ב"ד שקול מוסיפין עליהן עוד אחד תוס'. ועיין ספ"ק דסנהדרין כיוצא בזה ועיין עוד שם במשנה ב': השנים . הכא שאין הב"ד אלא ג' קתני השנים. לפי שהם ידועים שאין כאן אלא שנים. ואחד. [*ומן הסתם אין שלשתן שוה. ואחד גדול בתוכם. והוא נשאר יושב]. מה שא"כ ברישא שהב"ד הם כ"ג. שאין שנים מבוררים. קתני שנים. [*ובמשנה שבסדר ירושלמי גרס [גם] כאן שנים]:
Sefaria · Tosafot Yom Tov on Mishnah Rosh Hashana 3:1
ראוהו בית דין וכל ישראל אמר המפרש, הרבה נצטערתי להבין למה סכינא חריפא פסקה למשנה זאת מב' פרקים הקודמין שמדברים כולם מקידוש החודש כמשנה זו, ומה שייכות למשנה זו לחברה עם ב' פרקים הבאים שמדברים כולן מדיני שופר. וכפי הנראה לפע"ד ח"ט, ע"פ מ"ש רש"י [ר"ה ד"ל ע"ב], דבזמן קידוש החודש כל משחשיכה כ"ט אלול נהגו בו קודש וכן למחר כל היום, דשמא יבואו עדים עדיין. א"כ עשו קידוש והתפללו תפלת ר"ה ותקעו בשופר. ולהכי סמך תנא משנה זו אצל פרקים הבאים דמיירי בר"ה. דסד"א דאילו ראוה ב"ד וכו' בר"ה. כיון שכבר נהגו בו קדושת ר"ה, אפרסמי לה מלתא טפי, ולא לעברוה. קמ"ל] ; שראו כולם הלבנה. ואפילו ראוה ביום ל', שאז ראייתם מדהוא ביום הוא כעדות, כדקאמר בש"ס: נחקרו העדים ר"ל או שנחקרו העדים ביום ל' עד שחשיכה ליל ל"א. וארישא נמי קאי: הרי זה מעובר ויהיה יום ל"א ר"ח. וקמ"ל רישא דאע"ג דאפרסם לכל ישראל שנולד ביום ל', אפ"ה מדלא הספיקו לקדשו מעברינן ליה. וקמ"ל סיפא, דסד"א דחקירת עדים כתחלת דין, ומקודש מקודש כגמר דין, והרי דין שהתחילו ביום גומרים בלילה, ונקדשיה בליל ל"א, קמ"ל דקדוש צריך דוקא ביום: ראוהו בית דין בלבד ואין עדים אחרים: יעמדו שנים ויעידו מהב"ד שראוה: בפניהם בפני הדיינים השאר שראוה: ויאמרו מקודש מקודש ומיירי שראוה ב"ד בלילה, שא"א לקדשה אז, ולהכי צריכין להעיד ביום. אבל בראוה ביום, א"צ להעיד, דראייה עדיף ומקדשין ע"פ ראייתן: ויושיבו מחבריהם אצל היחיד דצריך ב"ד של ג':
Sefaria · Yachin on Mishnah Rosh Hashana 3:1-9