Rosh Hashana 3:3 — The Rosh Hashana Shofar in the Mikdash
MishnayosMoed › Rosh Hashana › Perek 3 › Mishnah 3מוֹעֵד ‹ ראש השנה ‹ פרק ג׳ ‹ משנה ג׳
The Rosh Hashana Shofar in the Mikdash
שׁוֹפָר שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה בַּמִּקְדָּשׁ
Mishnah ראש השנה ג׳:ג׳ · Rosh Hashana 3:3
שׁוֹפָר שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה
שֶׁל יָעֵל,
פָּשׁוּט,
וּפִיו מְצֻפֶּה זָהָב,
וּשְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת מִן הַצְּדָדִין.
שׁוֹפָר מַאֲרִיךְ
וַחֲצוֹצְרוֹת מְקַצְּרוֹת,
שֶׁמִּצְוַת הַיּוֹם בַּשּׁוֹפָר:
The shofar of Rosh Hashana:
of an ibex,
straight,
its mouth plated with gold,
and two chatzotzros — trumpets — one at either side.
The shofar draws its blast out long
and the trumpets cut theirs short,
because the mitzvah of the day is the shofar.
A reading aid, not an exact translation.
This English is a clause-by-clause rendering to help you follow the Hebrew. It is not word-for-word literal, and it is not a transcript of the recorded shiur — the audio carries explanation and context the translation deliberately leaves out.
Go deeperOpen what helps. Nothing here is needed to learn the Mishnah.
Structure
The shape of it▾
Summary Chartwhat does this mean?
The Rosh Hashana Shofar in the Mikdash▾
| Case | Ruling | Reason |
|---|---|---|
| What did the shofar of Rosh Hashana look like? | An ibex horn, straight, its mouth plated with gold | — |
| What sounded alongside it? | Two trumpets, one at either side | — |
| How is the shofar still picked out while all three are sounding? | It draws its blast out — while they cut theirs short | the mitzvah of the day is the shofar |
Transcript
A machine transcript of the recorded shiur.
This is the shiur as spoken, transcribed automatically and left unedited — the wording is Ephraim's, and occasional transcription errors remain. It follows the audio word by word.
Transcript · click any word to jump
▾
All Meforshim
Study the meforshim on this mishnah (11)▾
של יעל פשוט. דלתפלה בעינן פשוטות: ופיו מצפה זהב. בשל מקדש קאמר: שופר מאריך. לאחר שחצוצרות פוסקים תקיעתם נשמע קול השופר:
של יעל פשוט – since for the prayer/Amidah, we require straight horns [of the mountain goat] שופר מאריך – after the trumpets stop their Tekiot, the sound of the Shofar is heard.
Sefaria · Bartenura on Mishnah Rosh Hashana 3:3
Introduction This mishnah discusses the shofar used on Rosh Hashanah. The shofar used on Rosh Hashanah was that of an ibex, straight, and its mouth was overlaid with gold. According to the mishnah, the shofar used on Rosh Hashanah should be from the horn of an ibex. The Talmud explains that the straightness or simplicity of the shofar is symbolic of the straightness of a person’s prayers. In the Talmud Rabbi Judah disagrees with this mishnah and says that one should use the bent horn of a ram, symbolic of how a person bends down in humility before God. The Rambam points out that the horn of the ram also reminds us on Rosh Hashanah of the sacrifice of Isaac, when Isaac was eventually replaced by a ram. The mouthpiece of the shofar was overlaid with gold. According to the Talmud, this relates to the shofar that was blown in the Temple. Covering the mouthpiece of the shofar is no longer allowed. There were two trumpets, one on each side of it. The shofar gave a long blast and the trumpets a short one, since the commandment of the day was with the shofar. The idea that there were trumpets accompanying the shofar is expressed also in Psalms 98:6, “With trumpets and the sound of a shofar you shall make blasts before God the King.” Again, the Talmud relates that this was done only in the Talmud. Priority was given to the sounds of the shofar over those made by the trumpets.
Sefaria · English Explanation of Mishnah Rosh Hashana 3:3
(יב) יעל. פרש הקונטרס חיה שכן שמה, וקורין אותה שטיינבא"ק. ובערוך פרש שהוא כשבה נקבה, וקרן הכשבה רגיל להיות פשוט. וכפרוש הקונטרס נראה דיעל חיה דכתיב [תהלים קד] הרים הגבוהים ליעלים. ואקו ודישן [דברים יד] מתרגם ויעלה ורימא. תוספות. ומדבריהם למדנו שפרוש פשוט היינו שזה רגיל להיות פשוט: (יג) מן הצדדין. פרש הר"ן דשלשה המהלכין בדרך גדול באמצע (יומא דף לז) והכא שופר גדול שמצות היום בשופר: (יד) מאריך. להכירא בעלמא להודיע שמצות היום כו', ומיהו במאי דתקע בהדי חצוצרות נפיק אף על גב דתרי קלא לא משתמעי, הכא משום דחביב ליה יהיב דעתיה ושמע. גמרא:
Sefaria · Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Rosh Hashana 3:3
של יעל פשוט. עיין בתשובת א"א הגאון ז"ל (סצ"ח) מ"ש על דברי התי"ט כאן: ופיו מצופה זהב. ודתניא בברייתא ציפהו זהב פסול. במקום הנחת פה. וכי תנן נמי מתני' שלא במקום הנחת פה תנן. גמרא:
Sefaria · Lechem Shamayim on Mishnah Rosh Hashana 3:3
שופר של ר"ה. תוס' דפ' אלו נאמרים (סוטה דף ל"ט:) של יעל פשוט. פי' רש"י ז"ל חיה אבל הרב בעל הערוך ז"ל פי' דיעל היינו כבשה קטנה וקרן הכבשה רגיל להיות פשוט ומשמע שהזקיקו לומר כן מדתנן בסיפא בתעניות בשל זכרים כפופים מכלל דרישא דתנן יעל היינו כבשה נקבה ונראין דברי רש"י ז"ל כדמתרגמינן ואקו ודישון ויעלא ורימא וכתיב הרים הגבוהים ליעלים אלמא יעל מין חיה היא תוס' והר"ן ז"ל ומפרש בירושלמי פשוט כדי שיפשטו לבם בתשובה אבל בתעניות כפוף כדי שיכופו לבם בתפלה. ובגמ' מפ' דתנא דמתניתין ס"ל דבר"ה כמה דפשיט איניש טפי עדיף משום נשא לבבנו אל כפים ור' יהודה דלקמן סימן ה' ס"ל דבר"ה לתפלה בעינן כפופים דכמה דכייף איניש דעתיה טפי מעלי ע"כ. ולקמן בס"ד אאריך: ופיו מצופה זהב. בגמ' פריך והתניא צפהו זהב במקום הנחת פיו פסול שלא במקום הנחת פיו כשר (הגהה פי' רש"י ז"ל במקום הנחת פה פסול שהתקיעה בזהב ולא בשופר ע"כ וקשה לע"ד דהיינו א"כ מבפנים פסול שפי' הוא ז"ל עצמו לקמן בגמ' מבפנים פסול שהתקיעה בזהב ונלע"ד שהוא ז"ל ר"ל דהנחת פה היינו עובי השופר מקום שמניח פיו ופסול מפני שתחלת תקיעתו עוברת דרך הזהב ולא דרך שופר ומבפנים פסול הוי נמי מהאי טעמא ובמכ"ש פסלינן ליה שכל התקיעה עוברת דרך השופר והיינו שרש"י ז"ל גבי מקום הנחת פה טרח לפרש בזהב ולא בשופר כלומר ולא בשופר הכל אבל גבי מבפנים לא כתב רק שהתקיעה בזהב כלומר הטעם נראה לעינים שכל התקיעה עוברת דרך הזהב בלבד ע"כ. ומשני אמר אביי כי תנן נמי מתניתין שלא במקום הנחת פה תנן: ושתי חצוצרות מן הצדדין וכו'. ביד שם סי' י"ב ובגמ' פריך ותרי קלי מי משתמעי והתניא זכור ושמור בדבור אחד נאמרו מה שאין הפה יכולה לדבר ואין האזן יכולה לשמוע ומסיק הא לא דמיא אלא לסיפא בהלל ובמגלה אפי' עשרה קורין כאחד אלמא כיון דחביב יהיב דעתיה הכא נמי כיון דחביבה ליה שחדשה היא לו יהיב דעתיה ושמע ונפיק במאי דשמע משופר דבהדי חצוצרות אלא למה מאריך בשופר לידע שמצות היום בשופר בלבד. ופי' הר"ן ז"ל דטעמא מפני דשלשה המהלכין בדרך גדול באמצע הכא שופר גדול מפני שמצות היום בשופר ע"כ. ובטור א"ח סי' תקפ"ו:
Sefaria · Melekhet Shelomoh on Mishnah Rosh Hashana 3:3
שופר שלראש השנה שליעל – עד עתה עסקה המשנה בשופר של המקדש, ועתה היא מונה את דיניו המיוחדים של השופר שבו תוקעים בתפילת ראש השנה 10 ייתכן שכך פירש הרמב"ם, אך אין הוא אומר זאת במפורש. . זה הסבר פשוט לסתירה בין שתי המשניות, שהרי המשנה הקודמת אמרה שכל השופרות כשרים ואילו משנתנו תובעת שהשופר יהיה של יעל דווקא. זו גם הסיבה לכך שמשנתנו תובעת שפי השופר יהיה מצופה זהב ואילו שופר ראש השנה אסור שיהיה בו עירוב של מין אחר המשנה את צורת הקול (להלן, משנה ה). הסבר זה, שמשנתנו עוסקת בשופר המקדש בלבד, יחזור להלן גם בדיון על השופר הכפוף או הפשוט. המפרשים התחבטו בסתירה בין המשניות והעלו הסברים שונים, כגון שמשנה ב עוסקת בדין בדיעבד ומשנה ג בדין שופר לכתחילה 11 כגון רש"י, דף כו ע"א, ד"ה קרן. , והרמב"ם פירש שמשנתנו חולקת על משנה ב 12 רמב"ם, הלכות שופר פ"א ה"א. . שטינפלד פירש שמשנה ב עוסקת בשופר של ראש החודש, והיא אפוא המשך של גוש המשניות הקודם, העוסק בראש החודש, ואילו משנתנו בשופר ראש השנה 13 שטינפלד, תקיעה. . הסבר זה אף מיישב את מבנה המשנה. אלא שעדיין לא ברור מדוע שופר של ראש חודש יהיה שונה משופר של ראש השנה. יתר על כן, האבחנה בין שופר המקדש ושופר שלאחר החורבן מסבירה שתי סתירות נוספות בין משנתנו למשניות אחרות (ציפוי הזהב ושופר כפוף או פשוט). לפיכך יש להעדיף את ההסבר שיש בו תשובה לכל שלוש הבעיות, ולדחות הסבר שיש בו תשובה לבעיה אחת בלבד. ברוח זו גם פירשנו את חוסר האחידות בהלכות לולב (משנה, סוכה פ"ג מי"ד). שם טעננו כסיכום שאפשר גם שחוסר ההיגיון בפסיקות נובע מן העובדה שנותרו במסורת ההלכה שקיעי הלכות מקדש. במקדש היה הדגש על המעמד הציבורי, השקיעין עובדו לחיים מחוץ למקדש, אבל המעבר הזה גרם לחוסר אחידות הלכתית. שופר זה צריך להיות דווקא של יעל פשוט – ישר, בניגוד ל"שופר כפוף" שיש לו צורת חצי עיגול, ופיו – הפיה של השופר, מצופה זהב – המשנה אומרת במפורש שפיו מצופה זהב. אבל בתלמוד הבבלי נשאל: "ופיו מצופה זהב?! והתניא: ציפהו זהב, במקום הנחת פיו – פסול, שלא במקום הנחת פיו – כשר! אמר אביי: כי תנן נמי מתניתין – שלא במקום הנחת פה תנן" (כז ע"א). לפי פשוטם של דברים לפנינו מסורת חולקת, והבבלי מפרש את המשנה בניגוד לכתוב בה כדי ליצור הרמוניזציה. הברייתא איננה ידועה ממקור תנאי, ואין לומר אלא שחל כאן שינוי בתפיסה. בירושלמי המסורת מורכבת יותר, אך דומה: "ציפהו זהב מבפנים פסול מבחוץ כשר. ציפהו מקום הנחת פיו, או שהיה קולו עבה מחמת הציפוי, פסול" (נח ע"ד). התלמודים מאשרים, אפוא, ציפוי מבחוץ אך שוללים ציפוי מבפנים, כנראה מחשש לעיוות הקול, ואילו המשנה אינה חוששת מעיוות הקול אך חותרת לשופר פשוט, מן הסתם על מנת ליצור אווירה של תמימות ופשטות בשונה מן האווירה המקדשית המפוארת. ראוי לציין שהמונח "שינוי קול" מופיע רק בבבלי, אך קיים גם בירושלמי ללא מינוח מובהק. הוא מופיע רק בהקשר לציפוי הזהב. שיקול הלכתי זה אינו נזכר במקורות התנאיים. יתר על כן, מבחינה מעשית כל פעולה בגופו של שופר גוררת עמה שינוי קול קטן או גדול. המשנה קובעת את ההלכה בהתאם לצורכי הטקס העדיפים בעיניה (פשטות), ואילו התלמודים מדגישים את ההיבט המשפטי (עיכוב תקיעה). בציורי הפסיפסים השופרות בדרך כלל מעוטרים בפסים והפיה מצוירת בצבע שונה במקצת, ללמדך שההלכה התנאית נשמרה, ולא ההלכה התלמודית 14 כך, למשל, בחמת טבריה, וינר, תרבות המוסיקה, כרך ב, מס' 147; ציפורי, שם, מס' 150; בית שאן ,שם, מס' 149; בית אלפא, שם, מס' 151 ועוד, וכן בבתי הכנסת השומרוניים, וינר, שם, מס' 118. . לעתים השופר בא ללא פסי העיטור, אך כמעט תמיד לפיה צבע אחר 15 כגון חולדה, שם, מס' 154 ועוד. . אבל בשופר שעל ציור הזכוכית באוסף מוסאיוף (המופיע על כריכת חיבור זה), ובשופרות רבים אחרים המופיעים על פסיפסים, השופר מעוטר מבחוץ בפסים, והפיה ללא ציפוי. התפשטותה של ההלכה התלמודית בנושא מחייבת בירור רחב יותר, ולא כאן מקומו. השופר בא ולצדו ושתי חצוצרות ביצדדים – בירושלמי מוסבר שהשופר צריך להיות פשוט כדי "שיפשטו לבם בתשובה" (נח ע"ד), ברור אפוא שמדובר בשופר של תפילת ראש השנה. בבבלי מובאת דעה אחרת בשמו של רבי לוי שמצוות שופר של ראש השנה ויום כיפור צריכה להיות דווקא ב"כפופין, ושל כל השנה בפשוטין" (כו ע"ב) 16 הריטב"א מציע שמדין תורה כל השופרות כשרים, ומצווה מן המובחר בפשוט. אפשר גם לתרץ שמלכתחילה צריך להיות פשוט, ובדיעבד כל השופרות כשרים, אבל דומה כי תירוץ הבבלי משקף מסורת בדבר מחלוקת תנאים. המחלוקת ניכרת, כאמור, גם בממצא הארכאולוגי. . הבבלי מפרש שזו מחלוקת תנאים ומשנתנו כרבי יהודה. בכל ציורי הפסיפס מבתי הכנסת ושאר שרידי האמנות היהודית הקדומה השופר תמיד כפוף, וכך ההלכה. לשיטת הבבלי מוזר שההלכה נקבעה לפי דעה אחת בברייתא, בניגוד למשנה. על כן נראה שמשנתנו משקפת את ימי הבית, שכן היא מזכירה את החצוצרות, אבל השופר שבו תקעו במדינה היה צריך להיות כפוף, כפי שמופיע בפסיפסים. בניגוד לחצוצרות (להלן) אין השופר מופיע על מטבעות החשמונאים. באחת המטבעות מהתקופה הפרסית מופיע בצד האחורי בז ובצד הקדמי חפץ הדומה לשופר 17 משורר, מטבעות, עמ' 19 (מס' 19-18). . אם אכן זהו שופר – הרי שהוא שופר כפוף ולו צורת חצי עגול. שופר המקדש שתקעו בו בראש השנה היה פשוט, אבל, כפי שאמור במשנה הבאה, שופר כפוף שימש לתעניות, על כן יש להבין ששימושו הבולט של השופר היה לתענית, ושופר בתענית הוא שצויר על המטבעות. מקומו של השופר בתפילת ראש השנה היה כנראה משני, ועיקר חשיבותו בעיני הציבור הייתה דווקא בתעניות (איור 75). מאוחר יותר התמונה משתנה. בפסיפסי בתי הכנסת השופר מופיע כסמל יהודי מובהק. בדרך כלל מופיעה המנורה, לידה השופר וארבעת המינים ולעתים גם מחתה. חוקרים נחלקו האם אלו סמלים מקדשיים, או שהם לקוחים מהווי בית הכנסת. מכל מקום, השופר משקף כנראה את בית הכנסת, ולו היה האמן רומז למקדש היה מצייר את החצוצרות 18 לסיכום ראו חכלילי, אמנות, עמ' 260-256. . כל השופרות ברצפות הפסיפס בארץ ישראל הם כפופים, אך יש מהם הכפופים כיפוף עמוק (מעון, יריחו, גרסה, אשדוד ועוד) ויש שהכיפוף בהם סמלי, והשופר כמעט "פשוט" (אשקלון, חולדה) 19 חכלילי, שם, עמ' 261-260. . השופרות שצוירו בארצות חוץ בולטים בכך שבדרך כלל הם פחות כפופים; כך באוסטיה ובקטקומבות ברומא (מס' 1, 9, 10, 11, 19, 21 ועוד), אבל יש בהם גם כפופים (קטקומבות מס' 6, 8, 15 והשופר בסרדיס) 20 חכלילי, סמלים בגולה, עמ' 354-347. . נראה שהנוהג וההלכה המקובלת בארץ ישראל היו לתקוע בשופר כפוף. גם הבבלי מעיד כי זו ההלכה הרווחת, אחרת לא הייתה זו עוקרת את המשנה. ברם לא מחלוקת לפנינו אלא שינוי. במקדש השתמשו בשופר ישר, ובבית הכנסת בשופר כפוף. ייתכן שהדבר נבע מהרצון שלא לעשות חפצים כדוגמת חפצי המקדש. כידוע אסרה ההלכה לחקות את המקדש וקודשיו (בבלי, עבודה זרה מג ע"א). אמנם ספק אם הלכה זו הייתה מקובלת בכל הקהילות, אך ייתכן שהעדיפו לתקוע בשופר שיהיה שונה משל השופר במקדש. ייתכן גם שהציורים בתפוצות הושפעו יותר מהשופר המקראי. החצוצרות מוזכרות במפורש בתנ"ך, ופסקה ארוכה הוקדשה לתיאורן ולתפקידן (במדבר י א-י). לפי הכתוב נועדו החצוצרות למתן אותות בזמן ההליכה במדבר, לכינוס העם לימי שמחה ולתענית. בימי הבית הן היו כלים חשובים והשימוש בהן היה תדיר. בימי שמחה ומועד תקעו רבים בחצוצרות, והן אף מופיעות על מטבעות מימי בר כוכבא. החצוצרות מופיעות תמיד כצמד וצורתן כאגרטל פרחים מודרני: תחתיתן צרה, הן מתרחבות כלפי מעלה וליד הבסיס מצויה מעין תפיחה קלה 21 משורר, מטבעות, עמ' 135, מס' 243, 244, 278-276. כל טיפוס כולל טיפוסי משנה אחדים. . הן מצויות על ציור של שולחן לחם הפנים שנמצא בירושלים ועל קשת טיטוס שנמצאה ברומא 22 חכלילי, סמלים בגולה, עמ' 345. . מאוחר יותר החצוצרות נעלמות מהאמנות היהודית ואינן מופיעות על ציורי הפסיפס או על חפצים אחרים. החצוצרות מילאו במקדש תפקיד מרכזי, כמו השולחן או המזבח, אך לא הועתקו אל המדינה. חז"ל מדגישים שהחצוצרות שעשה משה אינן כשרות לדורות, ובפועל הן נעלמו מהווי בית הכנסת גם בימי תענית, אף שהמקרא מדבר במפורש על תקיעה בחצוצרות בעת צרה (במדבר י ט). חז"ל מדגישים שהחצוצרות שעשה משה נגנזו, וכל זה בא להבליט שאין מצוות חצוצרות נוהגת בימיהם של חכמים (ירו', נח ע"ד; בבלי, כז ע"א). במסכת תענית אנו שומעים על ניסיון שנעשה לאחר החורבן לחדש את נוהג התענית כמו במקדש, כולל פנייה לכוהנים "תקעו הכהנים תקעו... הריעו בני אהרן הריעו". חכמים מתנגדים לכך ואומרים "לא היינו נוהגין כן אלא בשער מזרח ובהר הבית" 23 משנה, תענית פ"ב מ"ה, וראו פירושנו למשנה זו. . לא ברור מדוע התנגדו חכמים ואחת האפשרויות היא שהם התנגדו לתקיעה בחצוצרה, אם כי המשנה אינה אומרת שהכוהנים שם תקעו בחצוצרות ולא בשופר. הסוגיה בראש השנה מציגה כך את הדבר, אך הסבר זה אינו מופיע בתוספתא, ואף לא בסוגיות המקבילות במסכת תענית 24 בבלי, כז ע"א, וראו ההערה הקודמת. גם בעל מלאכת שלמה למקום הצביע על כך כי הסבר הגמרא כאן אינו עולה בקנה אחד עם סיפור המעשה כפי שהוא מופיע במשנה, בתוספתא ובמקבילות. . מכל מקום, אין ספק שבמהלך הדורות לא חודש השימוש בחצוצרה. חז"ל העבירו ל"מדינה" ולבית הכנסת רבים ממרכיבי המקדש, ומנעו כניסתם של אחרים. החצוצרות לא עברו מבית המקדש, ונותרו ככלי אופייני למקדש בלבד. בעל מלאכת שלמה מסביר שכיום אין תוקעים בחצוצרות משום שאלו נועדו רק לכינוס של כל ישראל, ותענית הנה בהכרח מקומית. ברם דומה שלא זו הסיבה העיקרית, אלא הרצון לשמור את החצוצרות ככלי המיוחד למקדש. שופר מאריך וחצוצרות מקצרות ש[ב]מצוות היום בשופר – מכיוון שתקיעת השופר היא עיקר המצווה נקבע שתקיעת השופר תהיה ארוכה יותר, כך שקולו יבלוט, ויהיה זמן שבו יישמע רק קול השופר. כל זה כמובן במקדש, ובמדינה לא תקעו בחצוצרות בראש השנה.
Sefaria · Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Rosh Hashana 3:3
שופר של ראש השנה של יעל פשוט כו': זה הסדר לא היה אלא במקדש לאמרו הש"י [תהלים צח] בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה' אבל חוץ למקדש אין תוקעין בראש השנה אלא בשופר בלבד. ואין תוקעין בתעניות אלא בחצוצרות בלבד ומפני זה הי' מצות יום תענית בחצוצרות לפי שהתענית אינו אלא על צרות הציבור והשם אמר [במדבר יח] על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות ונזכרתם:
This order did not exist other than in the Temple, as it states (Psalms 98:6): “With trumpets and the blast of the horn raise a shout before the LORD, the King.” But when one is not in the Temple, one does not blow other than with a Shofar alone on Rosh Hashanah. And we don’t blow on fast days other than with trumpets alone (see Tractate Rosh Hashanah 27a) . And they made (see the legal decsion in the Laws of Fasts, Chapter 1, Halakha 1 – which is a unique commandment) the commandments of the day of a fast with trumpets because a fast day is not other than because of the troubles of a commnunity, and behold God stated (Numbers 10:9): “[When you are at war in your land] against an agressor who attacks you, oyou shall sound short blasts on the trumpets, [that you may may be dremembered before the LORD your God and be delivered from your enemies].”]
Sefaria · Rambam on Mishnah Rosh Hashana 3:3
ברע"ב ד"ה ופי' מצופה זהב. בשל מקדש קאמר וכפי' רש"י ז"ל בשל מקדש. הן בגמ' לקמן (כ"ז) לא מצינו זה אלא לענין חצוצרות ושופר. ואולי כאן ס"ל ז"ל מדקאמר הש"ס סתמא ר"פ ב"ש סבר למיעבד כמתני' ולא ציין בפרט על דינא דחצוצרות ושופר וגם רבא א"ל סתם לא אמרו כו' משמע ליה דקאי גם אזה (וכ"מ דעת הפוסקים מדלא הזכירוהו. אך על הרמב"ם קשיא דלא הביאהו אף לענין מקדש. שוב מצאתי להלח"מ שעמד עליו בזה בריש הל' תענית). והא דמייתי תנ"ה ושם ליתא אלא דינא דחצוצרות ושופר י"ל דהכי מייתי כיון דחזינן דבחד דינא דמתני' אף דקתני סתמא מ"מ איירי דוקא במקדש א"כ נוכל לומר דגם דין השני במקדש דוקא. והשתא דאתינא להכי י"ל דגם הא דנקט של יעל ופלוגתת ר"י ומימרא דר' לוי ג"כ במקדש איירי. וכ"מ לישנא דר"י בברייתא היו תוקעין. אבל בגבולין כל השופרות כשרין חוץ משל פרה כבמתני' דלעיל וא"ש מה שגמגמו התוס' בסתירת ב' משניות הללו:
Sefaria · Rashash on Mishnah Rosh Hashana 3:3
של יעל פשוט . לשון התו' פי' בקונטרס חיה שכן שמה וקורין אותה (אשטענבוק). ובערוך פי' שהיא כשבה קטנה וקרן הכשבה רגיל להיות פשוט וכפי' הקונטרס נראה דיעל חיה דכתיב (תהלים ק"ד) הרים הגבוהים ליעלים. ואקו ודישן (דברים י"ד) מתרגמינן ויעלא ורימא ע"כ. ומדברי *) הערוך למדנו שפי' פשוט היינו שזה רגיל להיות פשוט. ועיין משנה דלקמן. [*ובירושלמי נמי מוכח כפירש"י שכן אמתניתין ה' אמרו שם טעמיה דרבי יודא כדי ליתן את המצוי על המצוי ואת שאינו מצוי על שאינו מצוי ע"כ. ואי כפי' הערוך מאי מצוי ואינו מצוי איכא בין זכר לנקבה אבל בין בהמה לחיה איכא. דבהמה מצויה וחיה אינה מצויה עכ"ל]. ופסק הלכה בפי' משנה ה'. ומ"ש הר"ב דלתפלה בעינן פשיטות. פירש"י בגמרא. משום נשא לבבינו אל כפים (איכה ג'): ושתי חצוצרות . טעמא במשנה דלקמן. ושיהו מן הצדדים. פי' הר"ן דשלשה המהלכין בדרך גדול באמצע. כדאיתא בפרק א"ל הממונה [ל"ז. ובעירובין נ"ד.] והכא שופר גדול שמצות היום בשופר: שופר מאריך כו' . להכירא בעלמא להודיע שמצות כו'. ומיהו במאי דתקע בהדי חצוצרות נפיק דאע"ג דתרי קלי לא משתמעי. הכא משום דחביב ליה [פירש"י שחדשה היא לו] יהיב דעתיה ושמע. כדאיתא בגמרא:
Sefaria · Tosafot Yom Tov on Mishnah Rosh Hashana 3:3
של יעל פשוט של [שטיינבאק] משום שקרניו פשוטין. דכיון דלתפלה ולזכרון אתא, כמה דפשיט אינש דעתיה להיות מרוצה בכל גזירות ה', טפי עדיף: ופיו מצופה זהב שלא במקום הנחת פה, דאל"כ פסול [תקפ"ו. אב"י ומה"ט ל"ק הרי גם נשופר אין קטיגור נעשה סניגור [כלעיל כ"ו א']. היינו בשל פרה, דהקול שהוא הסניגור נתהווה ע"י הקטיגור. משא"כ הכא אדרבה צריך שיהיה שלא במקום הנחת פה והעברת הקול]. מיהו דוקא בביהמ"ק היה פיו מצופה זהב: ושתי חצוצרות מן הצדדין ב' אנשים בחצוצרות של כסף כאותן של משה. משא"כ חצוצרות של לויה לשיר הנסכים, של קרן היו [כתוס' מנחות דכ"ח א', וקנים פ"ג מ"ו. אב"י אמנם כל חצוצרה פשוטה כרש"י סוכה ל"ב א' ושבת ל"ו א'] וגם הא רק במקדש מיירי דכתיב ביה בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה': שופר מאריך וחצוצרות מקצרות בקולן, כדי שישמע לבסוף רק קול שופר. ואע"ג דבתחלה כשהתחילו לתקוע יחד תרי קלא לא משתמעי. הכא דחביבא יהבו דעתייהו: שמצות היום בשופר להכי דרך ארץ שהחשוב באמצע. ולהכי מאריך נמי בקולו, להודיע שהוא העיקר:
Sefaria · Yachin on Mishnah Rosh Hashana 3:13-17
תוי"ט ד"ה של יעל פשוט וכו'. ובערוך פי' שהיא כבשה (קטנה צ"ל) נגבה וקרן הכבשה וכו' ובירושלמי נמי מוכח וכו' ואי כפי' הערוך וכו' ע"ש. בהפלאה שבערכין כתבתי מלבד השגות תוס' על רבינו הערוך צל"ע מתוספתא דר"ה' דתניא בר"ה תוקעין בשל זכרים וביובל בשל יעלים נתנו חכמים את המצוי למצוי ואת שאינה מצוי לשאינה מצוי ע"כ. הכוונה דשל יעלים אינו מצוי לכך תוקעין בו ביובל שהוא אינו מצוי. ואי כפי' רבינו הערוך דיעל הוא כבשה קטנה דהא מצוי למאוד [ובסוגיא דר"ה בענין זו כתבתי בחדושי בס"ד]. שוב ראיתי שגם מן הירושלמי הקשה התוי"ט על הערוך על דרך הזה ע"ש. והנה בתשובת חכם צבי סי' צ"ח כתב על התוי"ט דנתעלמה ממנו סוגיא דבכורות מ"ד ע"א דסלקא אדעתיה רחל שיש לה קרנים הוי מום וא"כ אף שהכבשה מצויה מ"מ קרנים אין מצוין זהו תורף דברי הגאון ח"צ ע"ש: ונתחוורו אצלי השגת תוי"ט לפמ"ש הערוך בזה"ל יעל כבשה נקבה ולעולם הוא פשוט משמע דזה הוא בתולדתה ואורחייהו בהכי. דעל דבר שאינו שכיח לגמרי רק בשינוי הטבע (כמ"ש הח"צ) לא שייך לומר ולעולם הוא פשוט (דמי הודיע לו זה ואינו אלא דברי נביאים) ומכ"ש לפי מה שהעתיקו תוס' לדברי הערוך בזה"ל וקרן הכבשה רגיל להיות פשוט משמע להדיא דזהו רגיל מנהג בטבע התולדה דכל כבשים קרן יש להם. ולפיכך יפה כתב התוי"ט לפי דבריו של הערוך דמיניה ומלשונו מוכח שהעיד דכל הכבשים הנולדים במינם יש להם קרן וא"כ הוא דבר המצוי למאוד. ועל דרך זה גם השגה מתוספתא שכתבתי ג"כ ראיה לפירש"י ותוס' נגד רבינו הערוך [וכדי שלא יהיה קשה על הערוך] בעדותו מסוגיא דבכורות צ"ל דברור דנאמן רבינו הערוך (וכדי שלא יהיה קשה) כבי מאה וכל הנקראים כבשים יש להם קרן אמנם יש מין מהם שאין להם קרן לפי טבעם רחל מיקרי. ולפיכך נקט רב חסדא בסוגיא דבכורות מ"ד ע"א רחל שיש לה קרנים וכו' ולא נקט כבש. משום דמין כבש יש לה קרנים בטבע. ומהם מין שאין להם קרנים נקרא רחל. הגם שזה קצת דחוק. אבל זהו ברור דלולא זאת אין התלונה של הגאון ח"צ על התוי"ט לבדו אלא יותר הוי ליה לתמוה על הערוך ששפתיו ברור מללו דכבש יש לה קרנים כמו שכתבתי לעיל. ואדרבה בעד התוי"ט יש להליץ ששפיר כתב לשיטתו ללשון הערוך כדאמרן. וכגון זה צריך לאודועא דמן זמנינו עכשיו בטבע הכבשים אין ראיה כלל על הימים הראשונים וכמ"ש תוס' בע"ז כ"ד ע"ב ד"ה פרה וכו' דודאי עתה נשתנו העת מכמו שהיה. וכן בענוניתא דורדא בחולין מ"ז ע"א כתבו תוס' ד"ה כל הני וכו' דאין ראיה מבהמות שלנו ועוד ענין שנשתנה תמצא בתוס' חולין ק"ז ע"ב ד"ה התם. ויותר מזה תמצא בתוס' מ"ק י"א ע"א דעתה נשתנו הרבה דברים ע"ש. [וע"ע מ"ש הב"י בשם התשב"ץ והביאו הרמ"א בא"ע סי' קנ"ו סעיף ג' שעכשיו נשתנה הענין וכן הוא בכמה דברים וכו' וע"ע מ"ש המג"א ר"ס קע"ג]:
Sefaria · Yesh Seder LaMishnah on Mishnah Rosh Hashana 3:3