Rosh Hashana 4:2 — What Yerushalayim Had over Yavneh
MishnayosMoed › Rosh Hashana › Perek 4 › Mishnah 2מוֹעֵד ‹ ראש השנה ‹ פרק ד׳ ‹ משנה ב׳
What Yerushalayim Had over Yavneh
יְרוּשָׁלַיִם יְתֵרָה עַל יַבְנֶה
Mishnah ראש השנה ד׳:ב׳ · Rosh Hashana 4:2
וְעוֹד זֹאת הָיְתָה יְרוּשָׁלַיִם יְתֵרָה עַל יַבְנֶה,
שֶׁכָּל עִיר שֶׁהִיא
רוֹאָה
וְשׁוֹמַעַת
וּקְרוֹבָה
וִיכוֹלָה לָבֹא,
תּוֹקְעִין.
וּבְיַבְנֶה
לֹא הָיוּ תוֹקְעִין
אֶלָּא בְּבֵית דִּין בִּלְבָד:
And this too Yerushalayim had over Yavneh:
any city that
sees it,
and hears it,
and is near,
and is able to come —
they blow there.
But in Yavneh
they would not blow
except in the beis din alone.
A reading aid, not an exact translation.
This English is a clause-by-clause rendering to help you follow the Hebrew. It is not word-for-word literal, and it is not a transcript of the recorded shiur — the audio carries explanation and context the translation deliberately leaves out.
Go deeperOpen what helps. Nothing here is needed to learn the Mishnah.
Structure
The shape of it▾
Summary Chartwhat does this mean?
What Yerushalayim Had over Yavneh▾
| Case | Ruling | Reason |
|---|---|---|
| Where else was the shofar sounded on Shabbos? | Any town that saw it, heard it, was near, and could come — they blew | — |
| And in Yavneh? | They did not blow — only at the beis din | — |
Transcript
A machine transcript of the recorded shiur.
This is the shiur as spoken, transcribed automatically and left unedited — the wording is Ephraim's, and occasional transcription errors remain. It follows the audio word by word.
Transcript · click any word to jump
▾
All Meforshim
Study the meforshim on this mishnah (10)▾
ועוד זאת היתה ירושלים. מתניתין חסורי מחסרא והכי קתני, בירושלים היו תוקעין בכל העיר כל זמן שבית דין יושבים במקדש , שבית דין יושבין עד ששה שעות ביום. וביבנה לא היו תוקעין בכל העיר אלא בפני בית דין. ועוד זאת היתה ירושלים יתרה על יבנה כו': כל עיר שהיא רואה. ירושלים. פרט ליושבת בנחל שאף על פי שהיתה קרובה לא היו תוקעין בה: ושומעת. פרט ליושבת בראש ההר: וקרובה. פרט ליושבת חוץ לתחום: ויכולה לבא. פרט למפסיק לה נהר:
ועוד זאת היתה ירושלים – Our Mishnah is deficient and should be read as follows: In Jerusalem they would sound the Shofar throughout the city as long as Jewish court sits in the Temple, for the Jewish court sits until the sixth hour of the day (i.e., 12 noon, when the number of hours of daylight and nighttime are equal), but in Yanveh, they wouold not sound the Shofar throughout the entire city, bu t only in the presence of the Jewish Court. And this is how Jerusalem was greater than Yavneh, etc. כל עיר שהיא רואה – [which sees] Jerusalem, except for those who dwell in a river-bed/ravine, for even though it is close, they would not sound the Shofar in it. ושומעת – except for those who dwell at the top of the mountain. וקרובה – except for those who dwell outside the [Sabbath] limit. ויכולה לבא – except for when a river separates it.
Sefaria · Bartenura on Mishnah Rosh Hashana 4:2
Introduction This mishnah is a direct continuation of yesterday’s mishnah. There was another way in which Jerusalem was greater than Yavneh, that in every city which could see [Jerusalem] and hear and was near and could get to Jerusalem, they used to blow [on Shabbat], whereas in Yavneh they used to blow in the court only. In Yavneh they blew the shofar on Shabbat only in the place where the court sat. However, in Jerusalem they would blow the shofar on Shabbat not only in Jerusalem but in all of the surrounding areas as well. This distinction between Jerusalem and Yavneh may have been an attempt to preserve the uniqueness of the authority of Jerusalem and its court. While Yavneh may have received some of the authority of Jerusalem, it was still not as great. The beginning of the mishnah implies that there was another way in which Jerusalem was greater than Yavneh, besides that listed in the Mishnah. The Talmud asks what this was, and answers that in Jerusalem they would blow the shofar on Shabbat both in front of the court and not in front of the court. In Yavneh the shofar was blown on Shabbat only in front of the court. This may be a way of saying that while the court in Yavneh was authoritative, the city did not have inherent sacredness, as did Jerusalem.
Sefaria · English Explanation of Mishnah Rosh Hashana 4:2
ועוד זאת היתה ירושלם יתרה על יבנה . כשנפרש במקדש דמשנה בירושלם, ונדייק דהזכירה בשם מקדש, לרמוז דתלויה היתה התקיעה במקדש דהיינו כל השש שעות שהב"ד יושבים במקדש, ושנדקדק לישנא דריב"ז דאמר בכל מקום שיש בו ב"ד, שר"ל לפני ב"ד, מדלא אמר בכל המקום, המשנה מובנת מעצמה ואיננה צריכה טעם למראית החסרון, ומה ששנה בסיפא וביבנה לא היו תוקעין אלא בב"ד בלבד דכבר שמעינן ליה ברישא לפי מה שדקדקנו, אתא לגלות מעלתו הפחותה מירושלם, שלא היו תוקעים במקומות הסמוכים לו במכ"ש שביבנה עצמו לא היו תוקעין חוץ לב"ד:
Sefaria · Hon Ashir on Mishnah Rosh Hashana 4:2
(ב) שמע מניה דבזמן שבית המקדש קים אירינן, והכי קאמר ועוד כו' ירושלים יתירה קדם החרבן שהוא קדם התקנה, ליבנה אחר החרבן ואחר התקנה. וזה לפרוש הרמב"ם. אבל לפרוש רש"י דירושלים בכלל מדינה, כתבו התוספות דהכא לאחר החרבן, שתקן רבן יוחנן בן זכאי. ועין תוספות יום טוב:
Sefaria · Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Rosh Hashana 4:2
ועוד זאת היתה ירושלם יתרה על יבנה. פירש הרע"ב דהכי קאמר בירושלם היו תוקעין בכל העיר כל זמן שב"ד יושבין במקדש. וכתב בתי"ט ש"מ דבזמן שב"ה קיים איירי כו'. אבל לפירש"י ירושלם בכלל מדינה פירשו התו' דהכא לאחר החורבן שתיקן ריב"ז. ולא ידעתי טעם יפה לחלק בין ירושלם ליבנה כשירושלם בחורבנה. אע"פ שראיתי בהשגו' כן עכ"ל: ואין בזה כל כך תימה אם ירושלם יתרה על יבנה אף בחורבנה. ודעדיפא הו"ל לאתמוהי דלפירוש הנז' ודהראב"ד. ירושלם בחורבנה יתרה על קודם החורבן. וזה דבר אשר נפש היפה תבקש לו טעם הגון: ונ"ל ליישב דמתני' מיירי לאחר שנפרצו בה פרצות. שחייבין עליה משום ר"ה. משו"ה קודם החורבן לא היו תוקעין אלא במקדש לבד במקום ב"ד. (שהוא בלשכת הגזית או בחיל שבהר הבית והן מכלל המקדש) כיון דבירושלים איכא איסורא דאורייתא בהעברה חשו לה: ולאחר חורבן שישבו הב"ד בירושלם. הדר הויא לה ירושלים מקום ב"ד. ובמקום ב"ד לא גזרינן. וליכא לאפלוגי בין ירושלים ותוך תחומה. דכל הסמוך לכרך נידון ככרך. (משא"כ כשישבו במקדש. שהיה מקום לחלק בין מקדש מקום ב"ד. לירושלם שאינה מקום ב"ד. אבל כשחזרה כל ירושלם להיות מקום ב"ד. כל המצטרף עמה ונידון כמוה, הרי הוא כהעיר עצמה. ואי אתה יכול לחלוק עיר אחת. וזוהי סברא ישרה) וה"ל כירושלם גופה: אי נמי דווקא קודם חורבנה. אית בה משום ר"ה. (והיינו נמי כשנפרצה) שששים רבוא בוקעין בה. ואחר החורבן נתמעטו דיוריה מששים רבוא. ואע"פ שפרוצה אינה אלא כרמלית. ומשו"ה יתרה לאחר חורבנה. שאפילו העיירות שבתחומה. נידונין כמוה: ועוד אני אומר דאחר החורבן דעסקינן ביה. דירושלם יתרה על יבנה. לא אחר חורבן בית המקדש. שלא מצינו שישבו שוב בירושלם. שהרי משכבשה אספסיינוס והחריבה. הלך לו ריב"ז ליבנה. ולא היה עוד בירושלים: אלא הכא במאי עסקינן. בארבעים שנה עד שלא חרב הבית. שגלתה סנהדרין מלשכת הגזית. וישבה לה בחנויות כבפרק קמא דשבת [דף ט"ו] ובאותן מ' שנה תיקן ריב"ז שיהו תוקעין בירושלים מקום ב"ד. שבאותן שנים לימד ריב"ז ותיקן תקנות. כדאיתא בגמרא דפירקין: ודתנן משחרב בה"מ התקין. הכוונה ג"כ ע"ז הזמן שהוא התחלת החורבן ודומה כאילו נחרב. ותו משום דבעי למיתני בכל מקום שיש בו ב"ד. ולומר לך שאף לדורות התקין. ולא לדורו בלבד. אלא אף אחר החורבן ממש. בכל מקום שיהא מקום קבוע למושב ב"ד: ומעתה כל אשר לו חיך יטעם טעם עצום. מה ראו לחלק בין הפרקים והמקומות הללו. שיש הפרש גדול בין ירושלים ליבנה. דהשת' בירושלים דקיימינן בה. אית תרתי לטיבותא. מקדש וב"ד קבוע. משא"כ ביבנה דאפילו ב"ד קבוע ליכא. שהרי גולין ממקום למקום מיבנה לאושא ומאושא לשפרעם כו'. אבל ירושלים עד שלא גלו ממנה. היא העיר אשר בחר ה' לשכנו. ובה עיקר קביעות הב"ד. על כן הדין נותן שתהא יתרה על יבנה. וזה נכון מאד: ובכן יתיישב גם לשון רש"י. ולא קשיא הא דנקט שיתרה ירושלים בבנינה. ומ"ש התי"ט אליבא דרש"י. דלעולם יש חילוק בין מקדש לירושלים כו'. לא משמע כן בגמרא. והתו' כתבו להדיא איפכא ודוק היטב: משנה לחם בלח"ש כאילו נחרב. נ"ב וגם כבר חרבה ישיבת לשכת הגזית. שהיתה יסוד למקדש. ועליה היה עומד. משנה לחם שם יבנה. נ"ב (ועפי"א דסנהדרין משנה ד').
Sefaria · Lechem Shamayim on Mishnah Rosh Hashana 4:2
ועוד זאת היתה כך צ"ל וביד שם פ' שני דהלכות שופר סי' ח':
Sefaria · Melekhet Shelomoh on Mishnah Rosh Hashana 4:2
ועוד זו – המילה "זו" עוררה קשיים. יש בה התייחסות למשפט קודם שעליו היא באה להוסיף, ולא ברור מהו המשפט הקודם. הבבלי (ל ע"א) מפרש שחסר כאילו המשפט שבירושלים היו תוקעים גם יחידים, וביבנה בשבת הייתה רק תקיעה ציבורית. על כך המשנה מוסיפה עוד הבדלים בין יבנה וירושלים. לפי פשוטה ייתכן שהמשנה מלוקטת מתוך קובץ משניות קדום שנכללה בו הלכה כלשהי המדברת על עדיפותה של ירושלים. המשך הפרק עוסק בהלכות שהועברו מהמקדש לכל הארץ, וייתכן, אפוא, שבמקורו הוא נפתח בהצהרה על חשיבותה של ירושלים, ועל כך שלמרות הכול הלכות מסוימות חלות רק בה. הרשימה דלהלן היא חלק מאותן הלכות שיתרונה של ירושלים על כל יתר הערים מתבטא בהן 24 אפשר שהמילה "ועוד" באה להדגשה בלבד, ואכן ברטוריקה היוונית משפטים ואף נאומים מתחילים לעתים במילים γάρ [גר] או δέ [דה] או δή [דה], שמשמען "וגם" או "ועוד". על תכונה קלסית זו ודוגמאות לה ראו לידל וסקוט, מילון, עמ' 338, במיוחד סעיף B, וכן עמ' 371, במיוחד סעיף I. משניות מספר מתחילות ב"ועוד", אבל בדרך כלל יש במשנה כזאת תוספת על המשנה הקודמת: עוד מימרה של אותו חכם באותו עניין, או כלל נוסף לכלל קודם, ראו: משנה, עירובין פ"ג מ"ח; שביעית פ"ז מ"ב; פ"ח מ"י; מגילה פ"ג מ"ג; נדרים פ"ט מ"ב ומ"ד; כריתות פ"ג מ"ח ועוד. . היתה ירושלם 25 בדפוסים תדירה הצורה "ירושלים". לצורה זו של שמות כפולים (ירושלים, קרנים וכדו') ראו דמסקי, ירושלים. דמסקי מניח כי הכתיב "ירושלים" הוא הכתיב המקורי, וכי היגויו הוא למ"ד בקמץ ויו"ד בחיריק. ברם, כאמור, נוסח זה מופיע רק בחלק קטן מעדויות הנוסח הקדומות. במקרא יש לגרוס "ירושלם", וכן בכתבי היד של ספרות חז"ל וברוב המטבעות מסוף ימי בית שני. במטבעות מעטים מופיע "ירושלים". במצב זה יש להסיק שגם בצורה "ירושלים" ביטאו את הלמ"ד בצירה, והיא לא נהגתה או שנהגתה קלות בלבד. יתירה על יונה (יבנה) שכל עיר – סביבות ירושלים [ו]שהיא – וי"ו החיבור מיותרת, ואינה בחלק מכתבי היד והדפוסים, רואה – קיים קו ראייה בין העיר וירושלים. סביב ירושלים היו בעיקר חוות בודדות, ומעט כפרים מכונסים. בספרות חז"ל "עיר" משמעה גם כפר גדול ומכונס וגם חווה בודדת, או בית אחוזה. תושביהן של ה"ערים" הללו שסביבות העיר היו מגיעים לירושלים לתפילות החג. כמו בכל ספרות חז"ל, כל כתבי היד גורסים "ירושלם" ולא "ירושלים"; זה הכתיב המקראי, וכך בספרות חז"ל לפי כתבי היד. ושומעת – ניתן לשמוע את תקיעת השופר שבירושלים, וקרובה – במרחק הליכה בשבת מירושלים, ו יכולה לבוא – אין מחסום בינה לבין ירושלים. התלמוד הבבלי מדגיש שאין נהר מפריד בינה לירושלים. זו פרשנות על רקע בבלי. סביב ירושלים אין נהרות, ובראש השנה אף אין סכנת השיטפונות מצויה. זהו, אפוא, ניסוח הלכתי סכמטי, ויש בו כפילות. משנתנו עוסקת בתקיעת שופר, אך הלכה דומה חלה גם במקרים אחרים ובאזורים אחרים (להלן), ומכאן הניסוח הכוללני. תוקעים בה – לכל הערים סביב ירושלים ניתן דין כאילו היו חלק מהעיר. בהלכה זו יש ביטוי לתפיסת הפרבור של העיר. מקומות שהם סמוכים וקרובים נחשבים לחלק מהעיר. כך גם בדיני מגילה, יישוב "הסמוך לכרך" קורא באותו יום שבו קוראים מגילה בכרך 26 תוס', מגילה פ"א ה"א; ירו', שם פ"א ה"א, ע ע"א; בבלי, שם ב ע"ב. , וביוונה לא היו תוקעים אלא בבית דין בלבד – יש להניח שהכוונה שהיו תוקעים בכל העיר, אך לא בפרברים. ברם, ניתן לפרש שביבנה תקעו רק במושב הסנהדרין כדי לבטא שאמנם לסנהדרין או לבית הוועד שביבנה יש סמכות אך לעיר יבנה אין קדושה יתרה, וודאי שאינה קדושה כירושלים. המשנה מדברת רק על יבנה, אף שבמשנה הקודמת חכמים אומרים שיבנה היא רק דוגמה לכל עיר שיש בה בית דין. לכאורה משנתנו כרבי אליעזר הסובר שיבנה מיוחדת, ורק בה תוקעים בשבת 27 כך פירש אפשטיין, מבואות, עמ' 366. . ברם, דומה שלא כן הוא. הגוף העיקרי של המשנה נוסח בראשית דור יבנה והמשנה עסקה בהווה, כלומר ביבנה. רק לאחר מעבר הסנהדרין למקומות אחרים (ללוד) עורר רבי אליעזר את השאלה האם יבנה היא דוגמה או שרק בה תוקעים. משנתנו שייכת לגוף הקדום שעסק רק ביבנה, כי בה שכן בית הדין המרכזי. אותה מחלוקת שבמשנה א תחול גם על משנתנו. ברור ממשנתנו שבירושלים תקעו בשבת, ומכאן מוכח שהמקדש שבמשנה הקודמת הוא ירושלים 28 שטינפלד, על התקיעה, פירש שהכוונה שתקעו רק במקום בית הדין, ואפילו לא במקדש עצמו. . היו ראשונים שפירשו אחרת, אך הפירוש בלתי אפשרי 29 זו מחלוקת רש"י והרמב"ם, והאריכו בכך בעל תוספות יום טוב למשנתנו, הרא"ש ועוד, ואנו פירשנו את המשנה כפשוטה. הר"ש טען שלא ייתכן שכל המשנה באה לתאר את המצב אחרי החורבן, ולא ייתכן שירושלים החרבה זכתה לכבוד יותר מיבנה. להערכתנו זו אפשרות סבירה. . משניות א-ב מלמדות פרק מעניין בעריכה המרובדת של המשנה. יש בה הלכה מימי הבית, אך העריכה הקדומה היא מאמצע דור יבנה, לאחר מכן נוסף שלב שהובאו בו דברי רבי אליעזר שחי בסוף דור יבנה. בשלב השלישי נוספו דברי רבי יהושע בן קרחה (משנה ד) שחי בין דור אושא לדור יבנה 30 ראו להלן, מ"ד. .
Sefaria · Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Rosh Hashana 4:2
ועוד זאת היתה ירושלים יתירה על יבנה כו': אמרו ועוד יורה כי היה שם מעשה שני מלבד זה שזכר והוא כי בירושלים היו תוקעין כל העם כל זמן שב"ד יושבין במקדש וביבנה לא היו תוקעין אלא בב"ד בלבד כמו שזכרנו ולא נאסור תקיעת שופר על ב"ד בשבת לפי שב"ד זריזין הם ולא יקרם עון בדבר הזה:
It is stated [in the Mishnah]: "ועוד", which implies that there was there another matter other than this that it mentiond, and it is this, that in Jerusalem, every person would sound the Shofar whnever the Bet Din was sitting in the Temple, but in Yavneh, they would not sound the Shofar other than in the Bet Din alone, as it mentioned (see Tractate Rosh Hashanah 30a), but they did n’t say reagrding a Bet Din that the shounding of Shofar would occur on Shabbat because they were scrupulous that they would not come to making an unintention error (see Tractate Shabbat, chpater 7, note 15 and Chapter 19, note 2) in a case ssuch as this.
Sefaria · Rambam on Mishnah Rosh Hashana 4:2
ועוד זאת היתה ירושלים יתירה . פי' הר"ב דהכי קאמר בירושלים היו תוקעים בכל העיר כ"ז שב"ד יושבים במקדש. ש"מ דבזמן שבה"מ קיים איירינן והכי קאמר ועוד זאת היתה ירושלים יתירה קודם החורבן. שהוא קודם התקנה. ליבנה אחר החורבן. ואחר התקנה. וכמ"ש המגיד. וכל זה לפירוש הרמב"ם דלעיל שכל ירושלים קרוי מקדש. אבל לפירוש קמא וכפירש"י דירושלים בכלל מדינה פירשו התוס' דהכא לאחר החורבן שתיקן רבן יוחנן בן זכאי הוא. ולא ידעתי טעם יפה לחלק בין ירושלים ליבנה. כשירושלים בחורבנה אע"פ שראיתי כן בהשגות וז"ל בזמן המקדש לא היו תוקעים אלא במקדש אבל בזמן שחרב תוקעין כל הסמוך לה עכ"ל. לא פירש הטעם. ועוד שהרי רש"י פירש במשנה דהכא ועוד זאת היתה ירושלים בעודה בבנינה. ולכן נ"ל דרש"י ס"ל דהא דתנינן לעיל. אבל לא במדינה. לאו כללא הוא. אלא סמך אפרטא דמתניתין דהכא דבמדינה עצמה יש חלוק. שבירושלים וכל עיר שהיא רואה כו'. תוקעים כל זמן שיושבין [ב"ד] בבית המקדש והא דלא פירש רש"י דירושלים בכלל מקדש משום דלעולם יש חלוק בין מקדש לירושלים. דבמקדש אפילו שלא בזמן שב"ד יושבין תוקעין שאין שבות במקדש. ועוד דלשיטתיה אזיל דבשאר דוכתי נמי רגיל לפרש דירושלים בכלל מדינה וכתבתי טעמו בפ"ק דשקלים. ולולב שהיה ניטל בגבולין אפילו בזמן המקדש. כדתנן במשנה י"ג פ"ג דסוכה. כבר כתבתי שם דהיינו דוקא כל שסמוכין. ששלוחי ב"ד מגיעים שם. מה שאין כן ראש השנה לא היה ידוע קביעת החדש. כי אם בירושלים ותוך תחומין. [*והא דכתב הר"ב כל זמן שב"ד יושבין במקדש. לא לדון. דאין דנין בשבתות ויו"ט. כדתנן במס' ביצה. ובסנהדרין פרק הנחנקין (סנהדרין דף פ"ח.) בימות החול יושבין בלשכת הגזית ובשבתות ויו"ט יושבים בחיל [ולשון הרמב"ם ברפ"ג מהלכות סנהדרין בבית [המדרש] שבהר הבית] ופירש"י שלא יהו נראין כיושבין בדין שבלשכת הגזית היו דנין ע"כ. אבל ישיבתן היתה להוראה שאין בכלל דאין דנין כו']:
Sefaria · Tosafot Yom Tov on Mishnah Rosh Hashana 4:2
ועוד זאת משום דלעיל קאמר דבירושלים תקעו בכל העיר בזמן ב"ד כסי' א', וביבנה לאחר תקנה לא תקעו רק בפני ב"ד כסי' ג'. להכי קאמר הכא ועוד זאת וכו': היתה ירושלם בעודה בבנינה: יתירה על יבנה לאחר תקנה: שכל עיר שהיא רואה את ירושלים. פרט ליושבת בעמק סמוך להעיר, ששומעת קול תקיעות העיר אבל אינה רואה את העיר: ושומעת שגם שומעת הברת קול תקיעת ירושלים. פרט ליושבת בהר רחוק מהעיר, שיכולה לראות אבל לא לשמוע: וקרובה פרט חוץ לתחום: ויכולה לבא פרט למפסיק לה נהר: תוקעין בזמן שב"ד יושבין. וטעם ההיתר, מדאיכא תרתי, ב"ד ומקדש, כלעיל: וביבנה לא היו תוקעין אלא בבית דין בלבד ר"ל לפני ב"ד, כדי שיזהירוהו שלא יוציאו לר"ה, ולא במקום שרואה או שומעת וכו' ואפילו יש שם ג"כ ב"ד סמוכין, ודו"ק:
Sefaria · Yachin on Mishnah Rosh Hashana 4:6-14