Rosh Hashana 4:5 — The Order of the Rosh Hashana Berachos
MishnayosMoed › Rosh Hashana › Perek 4 › Mishnah 5מוֹעֵד ‹ ראש השנה ‹ פרק ד׳ ‹ משנה ה׳
The Order of the Rosh Hashana Berachos
סֵדֶר בְּרָכוֹת
Mishnah ראש השנה ד׳:ה׳ · Rosh Hashana 4:5
סֵדֶר בְּרָכוֹת,
אוֹמֵר אָבוֹת וּגְבוּרוֹת וּקְדֻשַּׁת הַשֵּׁם,
וְכוֹלֵל מַלְכוּיוֹת עִמָּהֶן,
וְאֵינוֹ תוֹקֵעַ.
קְדֻשַּׁת הַיּוֹם,
וְתוֹקֵעַ.
זִכְרוֹנוֹת,
וְתוֹקֵעַ.
שׁוֹפָרוֹת,
וְתוֹקֵעַ.
וְאוֹמֵר עֲבוֹדָה וְהוֹדָאָה וּבִרְכַּת כֹּהֲנִים,
דִּבְרֵי
רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי.
אָמַר לוֹ
רַבִּי עֲקִיבָא,
אִם אֵינוֹ תוֹקֵעַ לַמַּלְכוּיוֹת,
לָמָּה הוּא מַזְכִּיר.
אֶלָּא אוֹמֵר אָבוֹת וּגְבוּרוֹת וּקְדֻשַּׁת הַשֵּׁם,
וְכוֹלֵל מַלְכוּיוֹת עִם קְדֻשַּׁת הַיּוֹם,
וְתוֹקֵעַ.
זִכְרוֹנוֹת,
וְתוֹקֵעַ.
שׁוֹפָרוֹת,
וְתוֹקֵעַ.
וְאוֹמֵר עֲבוֹדָה וְהוֹדָאָה וּבִרְכַּת כֹּהֲנִים:
The order of the brachos:
he says Avos, Gevuros and Kedushas HaShem,
and includes Malchiyos — the kingship verses — with them,
and he does not blow.
Kedushas HaYom —
and he blows.
Zichronos, the remembrance verses —
and he blows.
Shofros, the shofar verses —
and he blows.
And he says Avodah, Hoda'ah and Birkas Kohanim.
These are the words of —
Rabbi Yochanan ben Nuri.
Said to him —
Rabbi Akiva:
if he does not blow for Malchiyos,
why is he mentioning them at all?
Rather, he says Avos, Gevuros and Kedushas HaShem,
and includes Malchiyos with Kedushas HaYom,
and he blows.
Zichronos —
and he blows.
Shofros —
and he blows.
And he says Avodah, Hoda'ah and Birkas Kohanim.
A reading aid, not an exact translation.
This English is a clause-by-clause rendering to help you follow the Hebrew. It is not word-for-word literal, and it is not a transcript of the recorded shiur — the audio carries explanation and context the translation deliberately leaves out.
Go deeperOpen what helps. Nothing here is needed to learn the Mishnah.
Structure
The shape of it▾
Summary Chartwhat does this mean?
The Order of the Rosh Hashana Berachos▾
| Case | Ruling | Reason |
|---|---|---|
| Which bracha carries the Malchiyos verses? | Rabbi Yochanan ben Nuri: Kedushas HaShem — and no shofar there | — |
| Rabbi Akiva: Kedushas HaYom — and the shofar sounds | — | |
| Where else does he blow? | After Zichronos and after Shofros | — |
Transcript
A machine transcript of the recorded shiur.
This is the shiur as spoken, transcribed automatically and left unedited — the wording is Ephraim's, and occasional transcription errors remain. It follows the audio word by word.
Transcript · click any word to jump
▾
All Meforshim
Study the meforshim on this mishnah (8)▾
אבות. מגן אברהם: וגבורות. אתה גבור: קדשת השם. קדוש קדוש קדוש: קדשת היום. אתה בחרתנו: זכרונות ותוקע שופרות ותוקע. מקראי ילפינן להו, דכתיב (ויקרא כג) זכרון תרועה, ודרשו רבותינו זכרונם לברכה זכרון אלו זכרונות, תרועה אלו שופרות, ואמר קרא (במדבר י) והיו לכם לזכרון לפני אלהיכם אני ה' אלהיכם, מה תלמוד לומר אני ה' אלהיכם, למד על כל מקום שיש שם זכרונות ושופרות, יהיו מלכויות עמהם: אמר רבי עקיבא וכו'. והלכה כרבי עקיבא:
אבות – “The Shield of Abraham.” גבורות – “You are mighty” קדושת השם – “Holy, Holy, Holy” (Isaiah 6:3) קדושת היום – you have chosen us זכרונות ותוקע שופרות ותוקע – It is derived from Biblical verses, as it is written (Leviticus 23:24): “a sacred occasion commemorated with loud blasts.” And the Rabbis expounded upon this that the word זכרון/remembrance – means Zikhronot; תרועה/loud blasts – are Shofarot, and the Bible states (Numbers 10:10): “They shall be a reminder of you before your God; I, the LORD, am your God.” What do the words, “I, the LORD, am your God” come to teach us? It teaches that in every place where there is Zikronot and Shofarot, there should be Malkhuyot with them. אר"ע וכו' – And the Halakha is according to Rabbi Akiba.
Sefaria · Bartenura on Mishnah Rosh Hashana 4:5
Introduction The Amidah prayer said at Mussaf on Rosh Hashanah is the longest and most unique Amidah of the year. It contains the three blessings which begin every Amidah “patriarchs”, which concludes ‘magen Avraham’; “powers”, which concludes ‘mehayeh hametim’; and “the sanctification of the day”, which concludes ‘hael hakadosh’, or ‘hamelekh hakadosh’ between Rosh Hashanah and Yom Kippur. The Amidah ends with the same three prayers with which it always ends, “blessing of the Temple service (begins with R’tzeh) and “thanksgiving” (begins with modim) and the blessing of the priests (sim shalom it is called the blessing of the priests because it begins with the priestly blessing). There are three middle blessings, but the rabbis in our mishnah disagree about what these are. There are actually four topics which are mentioned in these three blessings. The first is the sanctification of the day, a blessing said on every festival. The other three are unique to Rosh Hashanah. They are “kingship (Malkhuyot)”, “Remembrance (Zikhronot)” and “Shofarot.” Each of the sections contains the recitation of relevant biblical verses, along with a liturgical composition and a concluding blessing. In our mishnah the rabbis argue about the composition of these three middle blessings. We should emphasize that they agree concerning the content, and they agree that there are three and not four blessings. They also all agree that we blow the shofar three times during the Amidah. They also agree that “kingship” is not a separate blessing. In the points of agreement are far greater than the points of disagreement. They disagree only concerning which blessing “kingship” is combined with, and when precisely we blow the shofar. You might want to look at a Rosh Hashanah Mahzor while studying this mishnah. The order of blessings [in the Musaf Amidah of Rosh Hashanah]: He says “patriarchs”, “powers” and the “sanctification of the name” and includes the kingship verses with them and does not blow [the shofar]. The sanctification of the day and blows [the shofar], the remembrance-verses and blows [the shofar], and the shofar-verses and blows [the shofar]. Then he says the blessing of the Temple service and “thanksgiving” and the blessing of the priests, the words of Rabbi Yohanan ben Nuri. According to Rabbi Yohanan ben Nuri the special kingship verses are combined with the “sanctification of the day” blessing but the shofar is not blown during this blessing. He then recites the sanctification of the day blessing (kedushat hayom) and finally the other two special Rosh Hashanah blessings remembrance and shofarot. He blows the shofar during all three of these blessings. He then completes the Amidah in the normal fashion. Rabbi Akiva said to him: if he does not blow the shofar for the kingship-verses, why should he say them? The kingship-verses are one of the three sections of the Amidah that are unique to Rosh Hashanah. According to Rabbi Akiva, it wouldn’t make sense to recite these verses without blowing the shofar. Rather he says: “patriarchs”, “powers” and the “sanctification of the name” and includes the kingship verse with the sanctification of the day and blows the shofar, then he says the remembrance-verses and blows, and the shofar-verses and blows. Then he says the Temple service and “thanksgiving” and the blessing of the priest. Therefore, Rabbi Akiva suggests a different order. First he should recite the normal three blessings which begin each Amidah, without any deviation. Then he includes “kingship” with the sanctification of the day blessing, and blows the shofar as well. Then he recites the other special Rosh Hashanah blessings remembrance and shofarot. He then completes the Amidah in the normal fashion. Our Rosh Hashanah Mussaf Amidah today follows that of Rabbi Akiva.
Sefaria · English Explanation of Mishnah Rosh Hashana 4:5
(ו) מלכויות. ואף על גב דבקראי נזכרו המלכויות באחרונה. מקדימין אותן, כמו שאמרו בגמרא אמרו לפני מלכויות כדי שתמליכוני עליכם, זכרונות כדי שיעלה זכרונכם לפני לטובה, ובמה, בשופר. והטעם מבאר כי קדם ראוי שנמליך מלכותו עלינו ואחר כך יעלה זכרוננו לפניו לטובה: (ז) למה כו'. הכי קאמר, למה הוא מזכיר עשר, לימא תשע, דהואיל ואשתנו מלכויות מזכרונות ושופרות לענין תקיעה, בדין הוא דלשתרי נמי לפחות מהן:
Sefaria · Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Rosh Hashana 4:5
סדר ברכות תוס' רפ"ד מיתות וכתב בעל המאור ז"ל עיקר הברכות של שופר הם הברכות של תפלה והן מלכיות זכרונות ושופרות ועליהם שנינו מי שברך ואח"כ נתמנה לו שופר ומה שנהגו לתקוע כל התקיעות כשהן יושבין ומברכין עליהם ברכת התקיעה במטבע קצר לא היה כן בימי חכמי התלמוד אלא מנהג אחרונים משום חולין ומשום אנוסים שאינה יכולין להמתין עד סוף תפלת המוסף ע"כ. וההיא דר' יצחק דאמר למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין וכו' יישבה ופירשה הוא ז"ל דלתקיעות שעל סדר ברכות קרי תקיעות דמיושב שאע"פ שהן מעומד לש"צ אינם לשאר העם אלא מיושב ותקיעה שמעומד היתה מנהג בידם שהיו תוקעין אותה כשהיו יוצאין מבית הכנסת ע"כ והביא ראיה וסעד לדבריו מקצת מן הגאונים כמו שהאריך שם וגם הרמב"ן ז"ל בספר המלחמות נראה שכן סובר בקצת שכתב שם אבל הצבור שתקעו על סדר ברכות בלבד כדין משנה אפשר דמי שהוא רואה בדעתו לומר כן שלא יברכו במטבע קצר אלא ברכות עולות לתקיעות ע"כ: קדושת השם אתה קדוש כך נראה שצ"ל בפי' ר"ע ז"ל: אם אינו תוקע וכו' ה"נ ס"ל לרשב"ג שתוקעים למלכיות כר' עקיבא ומיהו בהא פליג עליה דס"ל דקדושת היום עם הזכרונות: אלא אומר אבות וכו' בפ' שני דהלכות תפלה סי' ו' ובפ"ג דהלכות שופר סי' ז' ובטור א"ח סי' תקצ"א ובת"כ פרשה י"א דפ' אמור:
Sefaria · Melekhet Shelomoh on Mishnah Rosh Hashana 4:5
מכאן המשנה פותחת בבירור סדרי התפילה בראש השנה. היו חוקרים שסברו שתפילות הציבור הותקנו רק לאחר ימי בית שני 61 ראו הנספח למסכת מגילה. . מהתוספתא שתובא בהמשך ברור שתפילת ראש השנה הותקנה עוד בימי הבית, והיא מבוססת על סדרי התפילה הקבועים. ביום רגיל אמרו שמונה עשרה ברכות: שלוש ראשונות, שלוש אחרונות ושתים עשרה ברכות ביניהן 62 במקורות שונים אנו שומעים על שבע עשרה או תשע עשרה ברכות, ועל ברכת המינים שכאילו נוספה בדור יבנה. שאלות אלו אינן נוגעות לבירור משנתנו. . בשבת ובחגים אמרו שבע ברכות: שלוש ראשונות ושלוש אחרונות, וביניהן ברכה שביעית המוקדשת ליום המקודש; בשבת היא נחתמת ב"מקדש השבת". מבנה התפילה בראש השנה נבנה כמעין קומה נוספת על בסיס זה. במקום ברכת המועד (או ברכת השבת) בלבד אמרו גם שלוש ברכות מיוחדות: מלכויות, זיכרונות ושופרות. כלומר, מדובר בארבע תוספות לתפילת החג: מלכויות, זיכרונות, שופרות וקדושת היום, הזהה בתוכנה לתוספת הקבועה של כל חג. ברם, לכל הדעות יש רק שלוש ברכות נוספות. זיכרונות ושופרות הן תמיד ברכות לעצמן, ומקומותיהן של קדושת היום ומלכויות שנויים במחלוקת (להלן). ייתכן מאוד שהקביעה בדבר שלוש ברכות, שהן תוספת לתפילה, מושפעת מהמבנה הבסיסי המכיל יחידות של שלוש שלוש ברכות. על כן גם בראש השנה התוספת כוללת רק שלוש ברכות, והתוספת הרביעית צורפה לאחת הברכות הקיימות. סדר ברכות – בראש השנה 63 מקבילה למשנתנו במדרש ספרא, אמור פרשה יא ה"א-ה"ב, קא ע"ג-ע"ד. : אומר אבות וגבורות וקדושת השם – אלו שלוש הברכות שבכל יום, והן מוכרות עד היום, אם כי נוסחן בעבר היה שונה במקצת. "אבות" היא כיום ברכת "מגן אברהם", "גבורות" היא ברכת "מחיה המתים" ו"קדושת השם" היא ברכת "האל הקדוש", או "המלך הקדוש" כמקובל בנוסח בבל עד היום 64 ראו משנה, ברכות פ"ה מ"ב; תענית פ"א מ"א ופירושנו לתענית שם. "המלך הקדוש" היא הסיומת הבבלית, ואילו הירושלמי מכיר רק את הנוסח "האל הקדוש" גם בראש השנה. ראו ירו', נט ע"ג. , וכולל מלכיות עמם – את ברכת המלכויות ("מלך על כל הארץ") המתפלל כולל עם ברכת קידוש ה', ואינו תוקיע – כפי שנראה להלן התקיעות באות בהמשך התפילה. [עם] – המצוי בסוגריים מחוק בקו בידי המעתיק, ואינו בדפוס. המתפלל ממשיך ואומר קדושת היום – קדושת היום היא ברכת "ישראל והזמנים". זהו נוסח בבל המקובל עד היום, ונוסח ארץ ישראל היה "מקדש ישראל ויום הזכרון" 65 זה אחד ההבדלים שבין נוסח בבל לנוסח ארץ ישראל. ראו, למשל, ספראי, הגדת חז"ל, עמ' 58; פליישר, תפילה, עמ' 20. אצל מאן, גניזה: "מקדש ישראל וראשי שנים ומחדש שנים ומועדי שמחה זמנים ומקראי קודש". בכתבי יד שונים מופיעות סיומות שונות במקצת. , ותוקיע – לפי כל הדעות תוקעים שלוש פעמים, אחר כל אחת מתפילות היום המיוחדות. אחר התקיעות המתפלל ממשיך ואומר זכרונות – זיכרונות מסתיימות בברכה "זוכר הברית" או "זוכר הברית לעמו ישראל" 66 כך הנוסח אצל מרגליות, הלכות ארץ-ישראל, עמ' קנא. בקטע 14 של מאן: "זוכר ברית אבות לבנים", ראו מאן, גניזה, עמ' 330. בנוסח שפרסם יהלום, מחזור ארץ-ישראל, החתימה חסרה. גם כאן, בכתבי יד שונים מופיעות סיומות שונות במקצת. , ותוקיע – פעם שנייה, ואומר שופרות – ברכה המסתיימת ב"שומע קול שופר", "שומע קול תרועה" או נוסח דומה, ותוקיע – פעם שלישית, ואומר עבודה והודיה וברכת כהנים – אלו שלוש הברכות שבכל יום. הברכה האחרונה נקראת "ברכת כוהנים" כי היא הסתיימה בברכת כוהנים. כיום ברכת הכוהנים מצויה לפני הברכה האחרונה, ברכת "שים שלום", והיא מכונה "ברכת השלום". אך ברכת "שים שלום...” מצויה רק בנוסחאות בבל, ובארץ ישראל היא מכונה תמיד "ברכת כוהנים" 67 ראו, למשל, פליישר, תפילה, עמ' 34 ועמ' 238. ברכת "שים שלום" היא מעין תשובה של העם לברכת הכוהנים, והיא חוזרת על ברכת הכוהנים בצורה כיאסטית. , דברי רבי יוחנן בן נורי אמר לו רבי עקיבה אם אינו תוקיע למלכיות למה הוא מזכיר – בסידור שרבי יוחנן בן נורי מציע אין תקיעה אחר מלכויות, שכן אין היא ברכה בפני עצמה, אבל בפסוקים הנאמרים במלכויות תקיעת השופר נזכרת 68 ראו להלן, משנה ו. , אם כן למה להזכיר תקיעת שופר ולא לתקוע. כפי שנראה להלן לא הייתה רשימת הפסוקים קבועה, וייתכן שלדעת רבי יוחנן בן נורי אכן אין במלכויות פסוקים שתקיעת שופר מוזכרת בהם. רבי עקיבא מציע סדר תפילה שונה: אלא אומר אבות וגבורות וקדושת השם וכולל מלכיות עם קדושת השם – בנוסח הדפוס וברוב כתבי היד עם קדושת היום. לפי נוסח כתב יד קופמן התפילה עד כאן זהה להצעתו של רבי יוחנן בן נורי, ואין כלל ברכה לראש השנה (קדושת היום). נראה, אפוא, שבכתב יד קופמן נפל שיבוש וצריך להיות "קדושת היום", ואם כן הברכה הרביעית היא קדושת היום ומלכויות והתקיעה הראשונה באה אחר ברכת מלכויות, ותקיע – תקיעה ראשונה אחרי מלכויות, זכרונות ותקיע – תקיעה שנייה, שופרות ותוקיע – תקיעה שלישית, עבודה והודיה וברכת כהנים – כמו ביום רגיל, וכדעת רבי יוחנן בן נורי. מחלוקת דומה לזו שבמשנה שנויה בתורת כוהנים: "זכרון תרועה מקרא קדש – רבי אליעזר אומר 'שבתון' – זו קדושת היום, 'זכרון' – אילו זכרונות, 'תרועה' – אילו שופרות, 'מקרא קדש' – קדשיהו. אמר לו רבי עקיבא אני אומר... 'זכרון' – אילו זכרונות, 'תרועה' – אילו שופרות, 'מקרא קדש' – זו קדושת היום, ומנין שהוא כולל עימם את המלכויות? תלמוד לומר 'אני ה' אלוהיכם'. רבי יוסי ברבי יהודה אומר מה תלמוד לומר והיה לכם לזכרון... אלא זה בינין אב כל מקום שאת אומר את הזכרונות את סומך לה את המלכויות" (ספרא, אמור פרשה יא ה"א-ה"ב, קא ע"ג-ע"ד). מנוסח הברייתא עולה שמעמדה של תפילת מלכויות שונה משל זיכרונות ושופרות, ומשתמע אולי שהיא נוסדה מאוחר יותר 69 תבורי, מועדים, עמ' 237-234. , ולפיכך לא זכתה לברכה משל עצמה. לכאורה אין רבי אליעזר מזכיר אותה כלל. ברם, המשפט "ומנין שהוא כולל עימם את המלכויות" עשוי להיות המשך דברי רבי עקיבא, או משפט חדש שאינו תלוי במשפטים הקודמים, אך עשוי להיות בהתאם לדעתם של רבי עקיבא ורבי אליעזר כאחד. אין להוכיח מכאן שרבי אליעזר ורבי עקיבא לא הכירו את תפילת המלכויות, אלא שעל כל פנים מעמדה נחות משל חברותיה. מכל מקום, רבי עקיבא כבר הכיר את תפילת המלכויות והוא אף מזכיר אותה במפורש במקום אחר (תוס', פ"א הי"ב). המחלוקת בין רבי עקיבא ורבי אליעזר נוגעת לסדר התפילה, מתי יש לומר את קדושת היום – אחרי שלוש התוספות (רבי עקיבא) או לפני זיכרונות (רבי אליעזר). סדר זה שונה מהסדר שבמשנתנו ורבי עקיבא סותר את דברי עצמו, שכן במשנה הסדר הוא מלכויות וקדושת היום יחדיו. ייתכן גם שבברייתא אין כלל מחלוקת בין רבי אליעזר וחכמים, ורק משמעות דורשים ביניהם, ואז גם אין מחלוקת בין הברייתא בתורת כוהנים ומשנתנו. רבי יוסי ברבי יהודה אף הוא אינו חולק על רבותיו אלא מוסיף דרשה המנמקת את מקורה של תפילת מלכויות, כנספח לזיכרונות ושופרות. מהתוספתא אנו למדים כי היו מנהגים שונים, וההלכה מכירה בכך כמנהג מקומי: "מקום שנהגו לומר כדברי רבי עקיבא..." (פ"ב [ד] הי"א). זו דוגמה נוספת למנהג מקומי שאינו אלא דעה אחת במחלוקת תנאים 70 ראו המבוא לפסחים פרק ד. . יש להניח שביהודה, שבה גר רבי עקיבא, נהגו כרבי עקיבא, ובגליל כרבי יוחנן בן נורי, שהתגורר בבית שערים הגלילית (תוס', תרומות פ"ז הי"ד). הירושלמי מעיד על כך במפורש, או שהוא מפרש כך את התוספתא (פסחים פ"ד הי"א, ל ע"ד; פ"י ה"ה, לז ע"ד). אם כן, חכמי הגליל המשיכו במחלוקתם של חכמי דור יבנה. רבי עקיבא ורבי יוחנן בן נורי פעלו בדור יבנה, ורבי יוחנן אף האריך ימים ופעל גם בראשית דור אושא. באושא עצמה היו שנהגו כרבי עקיבא, והיו שנהגו כרבי יוחנן (תוס', פ"ב [ד] הי"א). כלומר, לאחר מרד בר כוכבא נדד מנהג יהודה לגליל, ומאוחר יותר נחלקים בנושא חכמי הגליל כרבן שמעון בן גמליאל ובנו רבי. הברייתא ערוכה בתוספתא ובשני התלמודים 71 תוס', פ"ב הי"א; ספרא, אמור פרשה יא ה"ה, קמ ע"ד; ירו', נט ע"ג; שביעית פ"י ה"ב, לט סע"ב; נדרים פ"ו הי"ג, מ ע"א; סנהדרין פ"א ה"ב, יח סע"ד; בבלי, לב ע"א. . כיום מקובלת הלכתו של רבי עקיבא, וקדושת היום נאמרת עם תפילת מלכויות. ברם, לא תמיד היה כך. רבי אבהו אומר שיש לומר את הנוסח "אדיר המלוכה" עם "האל הקדוש". "האל הקדוש" היא החתימה של ברכת "קדושת השם", אך לא ברור מתי יש לשבץ את צמד המילים "אדיר המלוכה"; התלמוד הירושלמי קובע שמימרה זו "אתייא כרבי יוחנן בן נורי" (נט ע"ג). אם כן, נוסח החתימה הוא "אדיר המלוכה והאל הקדוש", ודעתו של רבי יוחנן בן נורי מופיעה כאילו הייתה הנוסח המקובל. כל זאת בקיסריה שביהודה שבה פעל רבי אבהו, בניגוד לקביעת המשנה שביהודה נהגו דווקא כרבי עקיבא. מאוחר יותר, בנוסחאות הגניזה, תפילת "ובכן תן פחדך..." משובצת בעיקר בנוסחאות בבל, ואילו בנוסחאות ארץ ישראל היא מופיעה רק במעין נוסח שני של התפילה. פליישר שיער שהיא שריד מנוסח שנקבע לפי הלכת רבי יוחנן בן נורי 72 פליישר, תפילה, עמ' 127. . כמה נוסחאות תפילה של ראש השנה כמנהג ארץ ישראל פורסמו על ידי חוקרים שונים, ברם אף שידוע על קטעים נוספים הם לא נדונו במפורט במחקר ולא פורסמו כסדרם 73 פליישר רומז ורושם קטעים מספר, אך פרסם מהם רק משפטים ספורים שהיו קשורים לשאלות שבהן עסק, וראו שם, עמ' 125-117; תבורי, מועדים, עמ' 236, ושם ספרות נוספת. . מרגליות פרסם כמה דפים נוספים של תפילה; הקטע החשוב לנו חסר, אך הוא כולל את פסוקי הקרבנות של החג, ומיד אחר כך את תפילת מלכויות. פסוקי הקרבן נכללו כנראה בקדושת היום, ומשמע שהיא נכללה במלכויות כשיטת רבי עקיבא 74 מרגליות, הלכות ארץ-ישראל, עמ' קמח. . מטבע התפילה "אדיר המלוכה" מופיע בקטע מס' 14 שפרסם מאן, ובו נוסח תפילת בני ארץ ישראל: "כי לך יאתה המלוכה עדי עד מלך מפואר... ב"א ה' אדיר המלוכה מלך כל הארץ מקדש ישראל וראשי שנים ומחדש שנים ומועדי השמחה זמנים ומקראי קודש" 75 מאן, גניזה, קטע 14, עמ' 329. . ברור שבנוסח זה הייתה ברכת מלכויות עם קדושת היום, כרבי עקיבא, ומטבע החתימה היה "אדיר המלוכה". ייתכן, אפוא, ש"אדיר המלוכה" נועד מלכתחילה לשמש כחתימה לשיטת רבי יוחנן בן נורי, אך משנקבע הנוסח כרבי עקיבא, בתקופה קדומה או מאוחרת, שובצה בו החתימה המקובלת. מכל מקום, נוסח קטע זה הוא כשיטת רבי עקיבא. בקטע ארץ-ישראלי אחר של תפילת יום כיפור מופיעה החתימה "אדיר המלוכה והאל הקדוש", וזו חתימה לברכת "קדושת השם". נוסח זה מעניין, שכן בתפילת יום כיפור משובצת תפילת "עלינו לשבח" ואחריה פסוקים מהתורה ומהנביאים, כמו בתפילת מלכויות של ראש השנה, ורק החתימה היא חתימת "מקדש ישראל ויום צום הכיפורים" 76 אלבוגן, תפילה, עמ' 597-595. הרכב הפסוקים דומה להרכב הפסוקים של מלכויות. ברם אי אפשר לדבר על זהות, שכן גם בראש השנה לא היה הרכב פסוקים קבוע, וכבר עמד על כך פליישר, תפילה, עמ' 127; 138. . אם כן, זה נוסח לתפילת יום כיפור שנוסח וגובש כדוגמת המוסף לראש השנה; אם ניתן ללמוד ממנו על תפילת ראש השנה הרי שבזו קדושת היום הייתה עם מלכויות, שוב כשיטת רבי עקיבא, אבל החתימה של "קדושת השם" היא "אדיר המלוכה". יתר על כן, מסתבר ש"אדיר המלוכה" הפכה לחתימה המקובלת גם ליום כיפור. בנוסח בבל המוכר לנו מספרות הגאונים שוררת כמובן אחידות רבה יותר. כל הנוסחים, עד ימינו אנו, נוהגים כרבי עקיבא 77 סדר רב עמרם גאון, עמ' קמא; סדור רב סעדיה גאון, עמ' רכא-רכב. . בברייתא אחרת אנו עדים למחלוקת בית שמאי ובית הלל בראש השנה שחל להיות בשבת: האם לומר תשע ברכות (כדעת בית הלל) או עשר (כדעת בית שמאי). לדעת הכול אומרים את שש הברכות של יום חול, ושלוש ברכות לראש השנה. את ברכת היום (קדושת היום) כללו באחת מהברכות הללו, והמחלוקת הייתה האם ברכת היום תהיה ברכה נוספת, עשירית, או שאחת מן התוספות תצורף, ומסורת המחלוקת אינה עוסקת באפשרויות השונות (תוס', פ"ב [ד] הי"ז; ברכות פ"ג הי"ב). לסיכום, כך יש להבין את תולדותיה של ההלכה: בשלב ראשון, קדום, נקבעו סדרי התפילה בשבת וביום חול; כמובן אי אפשר לקבוע מה קדם, אך דומה שסדרי תפילת העמידה בשבת קדמו 78 בשבת שבע ברכות, וזה מספר סטראוטיפי מקובל; ביום חול שמונה עשרה ברכות, שבבבל הפכו לתשע עשרה ברכות. מספר זה אין בו כל ייחוד פנים, והוא נראה כסיכום של תהליך שהוסיפו בו ברכות ותפילות שונות שנחשבו נחוצות לציבור. ייתכן שמניין הברכות הורכב משש ברכות של שבת ועוד ארבע סדרות שבכל אחת שלוש ברכות, בסך הכול תריסר ברכות של יום חול. מניין זה של תריסר הוא מטבע לשון ספרותי, ומספר בעל משמעות דתית. . לאחר מכן נקבעו סדרי התפילה בימים טובים, ולאחר מכן, בסוף ימי בית שני, נחלקו בסדרי התפילה בראש השנה. בדור יבנה נחלקו בפרטי תפילות החג ושבת 79 ראו למשל תוס', ברכות פ"ג ה"י-הי"א. , והותקן הנוסח הקבוע של תפילת העמידה ביום חול (בבלי, ברכות כח ע"ב). התקנת הנוסח באה לאחר שנקבע מספר הברכות ונקבעו נושאיהן. ייתכן שרק בדור יבנה נקבע לראשונה נוסח קבוע ומחייב, במידה זו או אחרת, של התפילה. ייתכן גם שכבר בימי הבית היה נוסח כללי של תפילת העמידה, ברם חכמי יבנה נחלקים גם בשאלה העקרונית האם צריך נוסח קבוע, ולפיכך נראה שרק בדור זה נקבע הנוסח המדויק 80 משנה, ברכות פ"ד מ"ג; תוס', שם פ"ג ה"ג, וראו הנספח לפירושנו למסכת מגילה. . דור מאוחר יותר, בסוף דור יבנה, נחלקו בפרטים משניים של תפילת ראש השנה וסדרי התקיעה, פרטים שעד עתה הושארו כחופשיים וכל קהילה או שליח ציבור נהגו בהם כרצונם. במשנה זו סדר הברכות הוא מלכויות, זיכרונות ושופרות; סדר זה חוזר בסדרת מקורות (תוס', פ"א הי"ב; ספרי, במדבר עז, עמ' 72-71 ועוד). בברייתא בתורת כוהנים אין התייחסות לסדר הברכות, כפי שהראינו. במנהגי נוסחאות התפילה שבידינו אפשר להבחין לעתים בסדר שונה, ולא היה סדר קבוע בכל הקהילות. במשנה הבאה יתברר כי סדרי התפילה הנדונים במשנתנו הם לגבי תפילות שחרית ומוסף כאחת, שכן בימי המשנה לא היה הבדל בין שתי התפילות, להוציא את התקיעות שהיו רק במוסף.
Sefaria · Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Rosh Hashana 4:5
סדר ברכות אומר אבות וגבורות וקדושת השם כו': אמר השם בראש השנה [ויקרא כג] זכרון תרועה ובאה הקבלה זכרון אלו זכרונות תרועה אלו שופרות ועוד אמר [במדבר י] והיו לכם לזכרון לפני אלהיכם אני ה' אלהיכם ובאה הקבלה כי מה שהחזיר אלהיכם בנין אב כל מקום שנאמר זכרונות ושופרות יהיו מלכיות עמהן ומן הראוי להקדים המלכיות ואחריהן זכרונות ואחריהן שופרות כמו שאמר אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה ובמה בשופר והלכה כר' יהודה:
God stated concerening Rosh Hashanah (Leviticusd 23:24): “a sacred occasion commemorated with loud blasts,”/"זכרון תרועה" and it comes in the accepted tradition that [the word] “remembrance” is the Zikhronot [section of Musaf Amidah]. The [word] “Teruah” these are the Shofarot [section of the Musaf Amidah]. (see Tractate Rosh Hashanah 32a). And it is stated further (Numbers 10:10): “And they shall be a reminder of you before the LORD your God. I, the LORD, am your God.” It comes in the accedpted tradition that this fact that [the Biblical text] doubles “I, the LORD, am your God” is an analogy/Binyan Av. – that every place where it states Zikhronot and Shofarot, the Malkhyyot (Prayers for God’s sovereignty) will be with them. And it is from what is appropriate that the Malkhuyot prayers should come first, followed by the Zikhnorot and and after them, the Shofarot, as it is stated (Tractate Rosh Hashanah 16a): State before me the Malkhuyot prayers in order that you proclaim My sovereignty upon you, the Zikhronot, in order that that your rememberances will arise before Me for Good, and conclude with Shofar. And the Halkah is according to Rabbi Akiva.
Sefaria · Rambam on Mishnah Rosh Hashana 4:5
וכולל מלכיות עמהן . אע"ג דבקרא דמיניה ילפינן לזכרונות שופרות מלכיות כמו שכתב הר"ב נזכרו המלכיות באחרונה. מקדימין המלכיות כמ"ש הרמב"ם. ומן הראוי להקדים המלכיות וכו' כמו שאמר [בגמ' פ"ק ד' ט"ז] אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם. זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה. ובמה בשופר. ע"כ. והטעם מבואר כי קודם ראוי שנמליך מלך עלינו. ואח"כ נעלה זכרונינו לפניו לטובה. ומה שכתב הר"ב למד על כל מקום כו'. עיין במשנה ג' פ"ב דתענית: קדושת היום ותוקע . דמצוה בשלש תקיעות של שלש שלש כדתנן במשנה ט': למה הוא מזכיר . מפרשינן בגמרא דה"ק למה הוא מזכיר עשר לימא תשע דהואיל ואשתנו מלכיות מזכרונות ושופרות לענין תקיעה בדין הוא דלשתנו נמי לפחות מהן:
Sefaria · Tosafot Yom Tov on Mishnah Rosh Hashana 4:5
סדר ברכות של ר"ה: אומר אבות מגן אברהם: וגבורות אתה גבור: וקדושת השם קדוש קדוש קדוש: וכולל מלכיות עמהן משום דקדושה ומלכיות שניהן מענין אחד משבח המקום לכן כוללן יחד: ואינו תוקע כדי שלא להפסיק בין התקיעות עם קדושת היום: קדושת היום אתה בחרתנו: ואומר עבודה רצה: והודאה מודים: וברכת כהנים שים שלום: למה הוא מזכיר למה מזכיר כבשאר, י' פסוקי מלכיות, תסגי לכתחילה בט', דמדאשתני מלכיות מזכרונות ושופרות לענין תקיעה, ישתנה נמי בהא. ונ"ל דר' יוחנן בן נורי לשטתיה דס"ל במ"ו דסגי בג' ג' מכולן, והלכה כר"ע:
Sefaria · Yachin on Mishnah Rosh Hashana 4:25-35