Rosh Hashana 4:6 — Ten Pesukim for Each Beracha
MishnayosMoed › Rosh Hashana › Perek 4 › Mishnah 6מוֹעֵד ‹ ראש השנה ‹ פרק ד׳ ‹ משנה ו׳
Ten Pesukim for Each Beracha
אֵין פּוֹחֲתִין מֵעֲשָׂרָה
Mishnah ראש השנה ד׳:ו׳ · Rosh Hashana 4:6
אֵין פּוֹחֲתִין
מֵעֲשָׂרָה מַלְכוּיוֹת,
מֵעֲשָׂרָה זִכְרוֹנוֹת,
מֵעֲשָׂרָה שׁוֹפָרוֹת.
רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר,
אִם אָמַר שָׁלשׁ שָׁלשׁ מִכֻּלָּן,
יָצָא.
אֵין מַזְכִּירִין
זִכָּרוֹן מַלְכוּת וְשׁוֹפָר
שֶׁל פֻּרְעָנוּת.
מַתְחִיל בַּתּוֹרָה
וּמַשְׁלִים בַּנָּבִיא.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר,
אִם הִשְׁלִים בַּתּוֹרָה,
יָצָא:
One does not go below
ten verses of Malchiyos — kingship —,
ten of Zichronos — remembrance —,
ten of Shofros — the shofar.
Rabbi Yochanan ben Nuri says:
if he said three of each of them,
he has fulfilled it.
One does not mention
a remembrance, a kingship or a shofar verse
of calamity.
He begins in the Torah
and finishes in the Navi.
Rabbi Yose says:
if he finished in the Torah,
he has fulfilled it.
A reading aid, not an exact translation.
This English is a clause-by-clause rendering to help you follow the Hebrew. It is not word-for-word literal, and it is not a transcript of the recorded shiur — the audio carries explanation and context the translation deliberately leaves out.
Go deeperOpen what helps. Nothing here is needed to learn the Mishnah.
Structure
The shape of it▾
Summary Chartwhat does this mean?
Ten Pesukim for Each Beracha▾
| Case | Ruling | Reason |
|---|---|---|
| How many verses of Malchiyos, Zichronos and Shofros? | Tanna Kamma: Ten, and no fewer | — |
| Rabbi Yochanan ben Nuri: Bedieved, three of each is enough | — | |
| May he choose verses of calamity? | No | — |
| Which book does he end in? | Tanna Kamma: The Navi — he begins in the Torah | — |
| Rabbi Yossi: Ending in the Torah — and the Baraisa calls it הרי זה משובח | — |
Transcript
A machine transcript of the recorded shiur.
This is the shiur as spoken, transcribed automatically and left unedited — the wording is Ephraim's, and occasional transcription errors remain. It follows the audio word by word.
Transcript · click any word to jump
▾
All Meforshim
Study the meforshim on this mishnah (12)▾
מעשרה מלכויות. שלשה פסוקים משל תורה, ושלשה משל כתובים, ושלשה משל נביאים , ואחד משל תורה שמשלים בו: שלש שלש. אחד של תורה, ואחד של כתובים, ואחד של נביאים. והלכה כרבי יוחנן בן נורי: מלכויות וזכרונות ושופרות של פרענות. כגון אם לא ביד חזקה אמלך עליכם (יחזקאל כ), ויזכר כי בשר המה (תהלים עח), תקעו שופר בגבעה (הושע ה), וכיוצא בהן. וזכרון יחיד, כגון זכרה לי אלהי לטובה (נחמיה ה), אף על פי שהוא לטובה אין מזכירין אותו. וכן הלכה: רבי יוסי אומר אם השלים בתורה יצא. בגמרא מפרש למלתיה דרבי יוסי הכי, ומשלים בתורה, ואם השלים בנביא יצא. והלכה כרבי יוסי:
מעשרה מלכויות – three verses from the Torah and three from the Writings, and three from the Prophets and one from the Torah that completes this. שלש שלש – one of the Torah, and one of the Writings and one of the Prophets; But the Halakah is according to Rabbi Yohanan ben Nuri. מלכיות וזכרונות ושופרות של פורענות- such as (Ezekiel 20:33): “[As I live -declares the Lord GOD ] – I will reign over you with a strong hand…”; (Psalms 78:39): “For he remembered that they were but flesh…,” (Hosea 5:8): “Sound a ram’s horn in Gibeah…” and others similar to them. For remembrance is an individual [matter], such as (Nehemiah 5:19): “O my God, remember to my credit [all that I have done for this people!” Even though it is for good, we don’t mention it. And such is the Halakha. רבי יוסי אומר אם השלים בתורה יצא – In the Gemara (Talmud Rosh Hashanah 32b) it explains that this is the matter of Rabbi Yosi as such, and he completes [with a passage] from the Torah, but if he completed with [a passage from] the Prophets, he has fulfilled [his religious obligation]. And the Halakha is like Rabbi Yosi.
Sefaria · Bartenura on Mishnah Rosh Hashana 4:6
Introduction As the core of the three special Mussaf Amidah blessings, “malkhuyot (kingships)”, “zikhronot (remembrances)” and “shofarot” we recite verses from the Torah that use the roots of these three verses. Our mishnah contains several debates concerning the quantity and order of these verses. They do not recite less than ten kingship [verses], ten remembrance [verses], and ten shofar [verses]. According to the first opinion, each section must include ten verses. This is the current practice. We recite three verses from the Torah, three from the Prophets and three from the Writings and then we conclude with a final verse from the Torah. Rabbi Yohanan ben Nuri says: if he said three from each set he has fulfilled his obligation. Rabbi Yohanan ben Nuri holds that as long as one has recited three verses, assumedly one from each of the three sections of the Tanakh, he has fulfilled his duty. They do not mention kingship, remembrance and shofar verses of punishment. The words for “king”, “remember” and “shofar” sometimes appear in connection with punishment. These verses should not be used as part of the liturgy, for what seems like obvious reasons. He begins with [verses] from the Torah and concludes with [verses] from the prophets. According to the first opinion, he begins by reciting verses from the Torah and ends with verses from the Prophets. In between the two, he recites verses from the Writings. Rabbi Yose says: if he concludes with [a verse] from the Torah he has fulfilled his obligation. Rabbi Yose seems to say that while he should conclude with a verse from the Prophets, as was stated in the previous opinion, nevertheless if he concludes with a verse from the Torah he has discharged his obligation. However, the Talmud understands Rabbi Yose as saying that it is actually preferable to end with a verse from the Torah. Due to this understanding of his words, the accepted halakhah is that we conclude with a verse from the Torah.
Sefaria · English Explanation of Mishnah Rosh Hashana 4:6
רבי יוסי אומר אם השלים בתורה יצא . כתב הר"ב בש"ס (דף לב:) מפרש למלתיה דר"י הכי, ומשלים בתורה, ואם השלים בנביא יצא, ע"כ. זה הכריחו מכח ברייתא אחת דבה מפורש דלר"י משלים בתורה לכתחילה, ונראה דלדבריו דת"ק קאמר במתניתין דאם השלים בתורה דמשמע בדיעבד, וא"לכ לשון זה קשה להלום פירושא דש"ס, אם לא נאמר דמתניתין משבשתא היא, וזה אינו מדלא כתבו הכי בפירוש בש"ס:
Sefaria · Hon Ashir on Mishnah Rosh Hashana 4:6
(ח) מעשרה. כנגד עשרה הלולים דהללו אל בקדשו [תהלים קנ] דכתיב בהו הללוהו בתקע שופר. אי נמי כנגד עשרת הדברות, פרש רש"י דכתיב בהו נמי שופר. אי נמי כנגד עשרה מאמרות שבהן נברא העולם, ופרש רש"י שהעולם נברא בראש השנה. גמרא: (ט) ואף על גב דבכל מקום אמרינן תורה ונביאים וכתובים, יש לומר משום דקראי דכתובים קדמו לנביאים. תוספות: (י) שלש שלש. כנגד תורה נביאים וכתובים. ואמרי לה כנגד כהנים לויים וישראלים. גמרא:
Sefaria · Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Rosh Hashana 4:6
אין מזכירין זכרון מלכות הקדים זכרון למלכות. אעפ"י שסידורן מלכיות זכרונות שופרות. שמא י"ל בזה דמילתא אגב אורחיה קמ"ל. דסידורא דמלכיות והדר זכרונות שופרות לא מעכב: סליקא לה מסכת ראש השנה בס"ד משנה לחם בלח"ש שם ס"פ מעכב. נ"ב (והר"ן שכתב לא יצא. לא בהחלט כתב כך. ואין דבריו מוכרחים וק"ל. גם לא מצינו חבר לדבריו). והכי ודאי מסתברא. דלא עדיפי מלכיות זכרונות שופרות. מאמצעיות דכל השנה. דקיי"ל אין להם סדר. דמשמעו ודאי כפירש"י והגאונים. ומה התם דילפינן סידורא דידהו מקראי. כדאיתא רפ"ב דמגלה. אפ"ה לא מעכב. כ"ש בהני דהכא. דלית לן רמז ואסמכתא לסדורן. פשיטא דאין סדרן מעכב לד"ה בדעבד מיהת. וגדולה מזו אמרו אפילו במקום ששנו דרך ומנין. אין מוקדם ומאוחר. ואפילו בסדר התמיד אמרו. שאינו אלא למצוה בעלמא. לא לעכב. כדאיתא ר"פ ד"מ. ע"ש וכן אמרו סדר ברכות אינו מעכב.
Sefaria · Lechem Shamayim on Mishnah Rosh Hashana 4:6
אין פוחתין מעשרה מלכיות וכו' פ"ג דהלכות שופר סי' ח' ט' ובטור א"ח סי' תקצ"א כתב הר"ן ז"ל מפרשים בגמ' כנגד עשרה הלולים שאמר דוד בספר תהלים א"נ כנגד עשרת הדברות דכתיב בהו נמי שופר א"נ כנגד עשרה מאמרות שבבראשית ומשמע דעשרה פסוקים דמלכיות ודזכרונות ודשופרות כולהו אהני עשרה אסמכינהו אבל בירוש' מסמיך כל חד וחד לעניינא עשר מלכיות כנגד עשרה קלוסין שאמר דוד בהללויה הללו אל בקדשו עשרה זכרונות כנגד עשרה ודויין (הגהה צ"ע דלא משכחת מבורר רק תשעה שאמר ישעיהו הנביא רחצו הזכו ומה כתיב בתריה למדו היטב דרשו משפט ומה כתיב בתריה לכו נא ונוכחה). עשרה שופרות כנגד שבעה כבשים ופר ואיל ושעיר ע"כ פי' דמוסף דר"ה: ר' יוחנן בן נרי אומר אם אמר וכו' כתב הר"ן ז"ל ומיהו ריב"ן מודה דלכתחלה עשר בעינן דלא פליג אתנא קמא אלא בדיעבד ואף על גב דבגמרא תניא ריב"ן אומר הפוחת לא יפחות משבע ההיא ברייתא פליגא אמתני' ולפיכך לא הביאה הרי"ף ז"ל עד כאן ובגמרא תניא אין פוחתין מעשרה מלכיות וכו' ואם אמר שבע מכולן יצא כנגד שבעה רקיעים פי' שבע למלכיות ושבע לזכרונות ושבע לשופרות וריב"ן אמרי הפוחת לא יפחות משבע ואם אמר שלש מכולן פי' שלש למלכיות שלש לזכרונות שלש לשופרות כנגד תורה נביאים וכתובים א"נ כנגד כהנים לוים וישראלים יצא וגרסי' בגמ' אמר רב חננאל אמר רב כיון שאמר ובתורתך כתיב לאמר שוב אינו צריך את יחיד ואחד צבור וכתב הרי"ף ז"ל דאפי' בהנך קראי דמלכיות זכרונות ושופרות וכ"ש לפסוקים דמוספין ורב תנא הוא ופליג על הנך תנאי דלעיל דמתני' שהם רבנן וריב"ן והיא ג"כ דעת הרמב"ם ז"ל ע"כ משבלי הלקט סי' צ"ה ועיין בתוס' ובהר"ן ז"ל ובשאר המפרשים: מתחיל בתורה וכו'. וא"ת דבכל דוכתא משמע דנביאי עדיפי מכתיבי כדאמרי כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים והכא קאמר קראי דכתיבי ברישא והדר דנביאי וי"ל משום דקראי דתלים משלי ואיוב קדמו לנביאים ומה שאנו נוהגין להשלים בתורה דעבדינן כר' יוסי כדאמרינן בגמ' המשלים בתורה זריז ומשובח וכן היו ותיקין עושין תוס' ז"ל. וז"ל הר"ן ז"ל מתחיל בתורה משמע לכאורה דלת"ק כתובים באמצע מדקאמר מתחיל בתורה ומשלים בנביא ור' יוסי נמי לא פליג אלא בהשלמה אבל בהתחלה מודה הוא דמתחיל בתורה והא נמי משמע בהדיא בתוספתא בדברי ר' יוסי מתחיל בשל תורה ומסיים בשל תורה ומשמע הוא דמודה לת"ק דכתובים באמצע דבהא לא פליג וכן כתב רבינו האיי גאון ז"ל שכך היא מסורת בידם והרמב"ן ז"ל הביא ראיה לדבר מדתניא במסכת סופרים פי"ח גבי ט' באב אומר ד' פסוקים משל ירמיה מהמאוס מאסת את יהודה עד כי אתה עשית את כל אלה ושני המזמורים הללו אלהים באו גוים בנחלתך ועל נהרות בבל ואע"פ שבכל מקום דברי קדושה מקדימין לדברי קבלה בזה מקדימין דברי קבלה לדברי קדושה ש"מ שבכל מקום מקדימין דברי קדושה לדברי קבלה כמסורת רבותינו הגאונים ז"ל. ואפשר דטעמא משום מעלין בקדש ולא מורידין והלכך מתחיל בתורה דהתחלה מעלייא היא ואח"כ כתובים דליכא לעלויי אתורה וקודמין כתובים לנביאים כדי שיהא אח"כ מעלין בקדש עכ"ל ז"ל. ועיין בדברי הר"ן ז"ל ברפ"ג דמגלה. ונלע"ד דלהכי קתני במסכת סופרים דבט' באב מקדימינן ביה דברי קבלה לדברי קדושה דכיון דבעונותינו חרבה עירנו וגלה יקרנו ונוטל כבוד מבית חיינו ליכא ביום המר ההוא טעמא דכבוד דמעלין בקדש: אין מזכירין זכרון מלכות ושופר. כך הנוסחא ברוב הספרים לשון יחיד וגם בירושלמי במשנה ובגמרא. וגם הרמב"ם ז"ל בין בפי' המשנה בין שם בהלכות שופר פ"ג סי' ח' נקט זכרון ברישא כלשון משנתנו וגם במשנה דבגמרא גרסינן זכרון ברישא אלא שהתלמוד מפרש מלכיות ברישא. ובירוש' בהפך דבמשנה מלכות ברישא ובגמ' מפ' זכרון ברישא. אכן ברב אלפס וברא"ש ז"ל מלכיות זכרונות ושופרות היא הגרסא. ור' יוסי הוא דס"ל בברייתא דפסיק שמע ישראל הוי מלכיות ובו משלים העשר מלכיות אכן ר' יהודה פליג עליה דלא הוי מלכות. וגם קרא דוידעת היום וגם קרא דאתה הראת לדעת ס"ל לר' יוסי דהוו מלכות ור' יהודה ס"ל ג"כ בברייתא בגמ' דלא הוו מלכות ולדידיה משלים העשירי בנביא כדאמר ת"ק דמתני':
Sefaria · Melekhet Shelomoh on Mishnah Rosh Hashana 4:6
בימי התנאים התפללו בשחרית ובמוסף תפילות זהות 81 כבר עמדו על כך בעל המאור לסוגייתנו, הר"ן לסוגייתנו ואחרים, וראו פירושנו לברכות פ"ד מ"ד ומ"ז. , לפיכך אין המשנה אומרת שמדובר בתפילת מוסף. כך המצב במשנתנו ובהלכות תנאיות אחרות העוסקות בתפילות ראש השנה או יום כיפור 82 ראו למשל תוס', ברכות פ"ג הי"ב. . בירושלמי שבועות מובאת מחלוקת בית הלל ובית שמאי: "העובר לפני התיבה ביום טוב של ראש השנה בשחרית..." (פ"א ה"ד, לג ע"א); הניסוח הוא כבר אמוראי, ומבטא את המציאות המאוחרת שתפילות שחרית ומוסף היו בה תפילות נפרדות. ואכן, במקבילה התנאית מדובר על תפילות שחרית ומוסף כאחת (תוס', ברכות פ"ג הי"ב). הזהות שבין שחרית ומוסף היא גם הרקע הראלי להתלבטות האם לתקוע בשחרית או במוסף (להלן, המשנה הבאה). בתפילה המיוחדת של ראש השנה שלושה מרכיבים מיוחדים: מלכויות, זיכרונות ושופרות. מלכויות היא תפילה להמלכת בורא עולם על עולמו. יש בה תיאור ותפילה או תקווה: תיאור של מצב שה' שולט בו על העולם, ותקווה שתתגלה מלכותו בפועל וה' ינהיג את עולמו ואת עמו. גם בזיכרונות יש שילוב של תיאור העבר ותקווה לעתיד: תיאור של מקרים מהמקרא שה' זכר בהם את עמו. "לזכור", בהקשר זה, משמעו לשמוע, לפקוד ולהציל. בשופרות נכללה ברכה על שמיעת השופר, ופסוקים שהשופר או התקיעה והתרועה נזכרים בהם. אין פוחתים – בתפילת ראש השנה בשחרית ובמוסף, מעשר – פסוקים שבהם נזכרות מלכיות – פסוקים שבהם נזכרת המלכת ה', ומעשרה – פסוקים של זכרונות – שבהם נזכר הרעיון שהקב"ה זכר את עמו או את העולם והצילו, ואין פוחתין מעשרה שופרות – פסוקים שבהם נזכרת תקיעת השופר. נוסח החתימה והפתיחה היה כנראה קבוע, בשלמותו או בחלקו, ואילו בפסוקים הנוספים יכול היה העובר לפני התיבה לבחור כרצונו. ייתכן שהיו פסוקים שהיה מקובל לבחור בהם, או לחילופין קבוצת פסוקים גדולה שמתוכה ניתן היה לבחור. התנא מבקש לקבוע סדרי נוהל שיהיו בכל פרק עשרה פסוקים. הוא אינו מנסה לקבוע אילו פסוקים, ואף לא מאילו ספרים יש ללקטם. מהתוספתא עולה שמשנתנו היא מימיו של רבי עקיבא האומר "אין פוחתין מעשר מלכיות ומעשרה זכרונות ומעשרה שופרות, אם אמר שבע 83 גרסת כ"י ל בתוספתא נראית מופרכת, וראו עוד בבלי, לב ע"א. מכולם יצא, דברי רבי עקיבא" (תוס', פ"ב [ד] הי"ב) 84 בכ"י מ למשנה נוסף "דברי רבי עקיבא". . אם כן, רבי עקיבא מסכים עם הקביעה העקרונית בדבר עשרה פסוקים בכל פרק, אך יוצאים ידי חובה גם בשבעה פסוקים. לא ברור האם שבעה פסוקים לכל שלוש התפילות או לכל אחת ואחת. כמו כן לא ברור האם משנתנו כדעת רבי עקיבא, או שהיא חולקת וסבורה שמי שאמר רק שבעה פסוקים לא יצא ידי חובה. רבי יוחנן בן נורי אומר אם אמרן שלוש שלוש יוצא – לפי רבי יוחנן די בשלושה פסוקים בכל חלק של התפילה. דברי רבי יוחנן בן נורי נשנים בתוספתא בשינוי קל: "אין פחות משבע, אם אמר שלש מכולם יצא" (שם) 85 בדפוסים (וילנא, דו, דפ וכן ב- א, ל) נוספה המילה "מכולם" ("מכולן") במשנה, וזו תוספת בהשראת הבבלי. . הבבלי מניח ששלושה אלו חייבים להיות מסודרים, או שבכל תפילה חובה לצטט שלושה פסוקים: שלושה מהתורה, שלושה מהנביאים ושלושה מהכתובים, סך הכול תשעה פסוקים בכל תפילה, או פסוק אחד מהתורה, אחד מהנביאים ואחד מהכתובים (לב ע"א). האבחנה בין סוגי הספרים שבתנ"ך נזכרת גם בירושלמי (נט ע"ג). זו כמובן החלוקה המשולשת והרגילה של התנ"ך, אך במקורות התנאיים לא נדרשה חלוקה משוכללת של הפסוקים: שלושה מהתורה, שלושה מהנביאים ושלושה מהכתובים, כל שנדרש הוא להתחיל בתורה ולסיים בנביא, כאמור בהמשך המשנה. גרסה שונה של המשנה מצויה בספרות הגאונים: "אין פוחתין מעשרה מלכיות... ואם אמר שלש שלש יצא, רבי יוחנן בן נורי אומר אם אמר שלש מכולן יצא" 86 כך בהלכות גדולות, ד"ו לז ע"ג, ועיין אפשטיין, מבוא, עמ' 415. . לנוסח זה אין הד בספרות התפילות, אך נראה שלגאונים הייתה גרסה זו במשנה. בדפוסים של המשנה שבידינו הנוסח הוא "שלש שלש מכולן"; אין לנוסח זה בסיס בכתבי היד הקדומים, וברור שזה ניסיון לפרש את המשנה בהתאם לנוהג המאוחר של אמירת שלושה פסוקים מכל חטיבה ספרותית של התנ"ך. אין מזכירים – ברשימת הפסוקים, זכרון מלכיות – פסוקים שנזכר בהם השורש זכ"ר אך הוא מתייחס למלך בשר ודם שזכר את שזכר. הווה אומר, ניתן לכלול בתפילה רק פסוקים שנזכר בהם זיכרון אלוהי. כן אין כוללים ושופר שלפורענות – פסוקים שנזכרת בהם תקיעת שופר שאינה לטוב. בתוספתא ובתלמודים (תוס', פ"ב [ד] הי"ב; ירו', נט ע"ג; בבלי, לב ע"ב) למשנתנו מובאת רשימת פסוקים שניתן לכללם או שאין לכללם, ואף דיונים האם פסוק מסוים יכול להתחלק לשני פסוקים. מכל זה משמע שרשימת הפסוקים לא הייתה קבועה. לכאורה אפשר היה להבין כי סדר הברכות הוא זיכרונות, מלכויות ושופרות, והיה מי שפירש כך והוסיף לכך עוד רמזים מספר 87 ראו תבורי, מלכויות. . ברם, אין שורה זו במשנה מכוונת להציע את סדר הברכות אלא לדבר על פסוקים בעייתיים. אין היא דנה כלל במלכויות, אלא רק בפסוקים מזיכרונות שיש בהם גם מענייני מלכות. אין, אפוא, סיבה להמציא מחלוקת תנאים חדשה בעניין, מה עוד שבספרות המאוחרת יותר אין רמז למנהג של אמירת זיכרונות לפני מלכויות. מתחיל בתורה – הפסוק הראשון צריך להיות מן התורה, ומשלים בנביא – ההמשך צריך לכלול פסוקים מנביאים, וצריך להשלים, כלומר הפסוק האחרון צריך להיות מנביאים, רבי יוסי אומר אם השלים – אמר פסוק אחרון בתורה יצא – מנוסח דבריו משמע שאין חובה להשלים בפסוק מהתורה, אך הדבר מותר. בתוספתא נקבע סדר ממוסד יותר: "מתחיל בשל תורה ומסיים בשל תורה ואומר של נביאים ושל כתובים באמצע" (תוס', פ"ב [ד] הי"ב). גם הירושלמי מעדיף פירוש זה המבוסס על הברייתא (נט ע"ג) 88 ראו אפשטיין, מבוא, עמ' 275. . בתלמוד הבבלי מופיעה הדרישה לשלושה פסוקים מן התורה, שלושה מהנביאים ושלושה מן הכתובים, אך לא נאמר מה הפסוק העשירי (לב ע"א). סדר זה מקובל היום בקהילות ישראל, וכיום מקובל שאת רשימת הפסוקים משלימים בפסוק מן התורה. דעתו של רבי יוסי חדרה אפוא להלכה, אך לא כצורתה המקורית. רבי יוסי התיר להשלים בתורה, וכלל לא הכיר חובה לכלול פסוקים מהכתובים. יש כאן ביטוי לתהליך ידוע בגיבוש התפילות, "הלכך נימרינהו לתרוייהו" (לפיכך נאמר את שניהם – בבלי, ברכות נט ע"א; תענית ז ע"א; מגילה כא ע"ב ועוד), וכל הדעות נכללו בנוסח הסופי 89 ראו דיוננו בפ"ג מ"ה. . בנוסחאות בבל, כבר מתקופת הגאונים ועד ימינו, הנוסח מגובש: שלושה פסוקי תורה, שלושה מכתובים, שלושה מנביאים וחותם בתורה. האבחנה בין החטיבות השונות ברורה: "ככתוב בתורתך", "ובדברי קדשך כתוב...", "ועל ידי עבדיך הנביאים נאמר..." או בנוסח דומה 90 סדר רב עמרם, עמ' קמד; סדור רב סעדיה, עמ' רכג, ועוד. ההפניה לתורה לעתים חסרה כיוון שהיא תחילת הפסוקים. . בכל נוסחאות עם ישראל ההדגשה על מקור הפסוקים משותפת, אבל הרכבם שונה. בנוסחאות ארץ ישראל שנמצאו בגניזה הרכב הפסוקים שונה. בנוסחאות יוסי בן יוסי הנוסח אינו מסודר כלל, אך ההשלמה היא בפסוק מהתורה 91 פיוטי יוסי בן יוסי, עמ' 95. . בנוסח שפרסם מרגליות 92 מרגליות, הלכות ארץ-ישראל, עמ' קמח-קנ. בתפילת מלכויות עשרה פסוקים: ארבעה מהתורה, שלושה מהכתובים ושניים או שלושה מהנביאים; הפסוק האחרון הוא מנביאים, כדעת התנא קמא במשנה. הקטע של זיכרונות קטוע: הוא כולל לפחות שני פסוקים מהתורה (אולי יותר), שלושה מהכתובים ושלושה מהנביאים. נראה אפוא שההרכב זהה, ומן התורה נכללו ארבעה פסוקים ששניים מהם אינם בקטע הקטוע שבידינו. מכל מקום, בקטע מודגש שהפסוקים הם מהתורה, מ"דברי קדשך" (כתובים) או מהנביאים. בקטע שפרסם מאן ארבעה פסוקים מהתורה, שניים מהכתובים וארבעה מהנביאים 93 מאן, גניזה, קטע 14, עמ' 330-329. , ובקטע שפרסם אלבוגן 94 אלבוגן, תפילה, עמ' 596-595. הקטע הוא מתפילת יום כיפור, אך כאמור זהה לתפילת ראש השנה, וכבר עמדנו על כך לעיל. פסוק מהתורה, חמישה מהכתובים וחמישה מהנביאים. בכל הקטעים מודגש מהיכן בא הפסוק, באותו מטבע לשון. אם כן, בשתי נוסחאות אלו מוזכרים עשרה פסוקים אך החלוקה שונה, ואין הקפדה על השלמה מהתורה. עם זאת, בכל נוסחאות ארץ ישראל יש הקפדה על הבאת פסוקים מספרי התורה השונים. בנוסח התפילה הארץ-ישראלי שפרסם יהלום פסוקים רבים, והם שזורים בתוך דברי פיוט. באופן כללי ברור שיש יותר מעשרה פסוקים, אם כי לפעמים קטע מקראי אחד חולק לכמה קטעים וחלקי פסוקים מופרדים על ידי קטעי פיוט, כך שייתכן שמניין הפסוקים הנזכרים קטן יותר. בהרצאת הפסוקים אין סדר, אבל מלכויות וזיכרונות מסתיימים בפסוקים מהתורה. תוכן הפסוקים בנוסחאות הגניזה אינו קבוע, אך נראה שהיו פסוקים אחדים שהחלו להיקבע, כמו הפסוק "ה' ימלך לעולם ועד" משירת הים (שמות טו יח), אך קביעות לא הייתה. לפנינו, אפוא, תהליך ברור של התגבשות הנוסח. בדור יבנה הפסוקים עדיין חופשיים 95 פרשנים מסורתיים התקשו להשלים עם הגילוי בדבר תהליך התגבשות הפסוקים. הריטב"א, למשל, מפרש שאין פוחתין היינו בשעת הדחק, אבל הנוסח הרצוי כבר היה קבוע. אבל עוד בימי הגאונים טרם נקבע הנוסח, ראו אוצר הגאונים ללב ע"ב (עמ' 54). . כבר לפני ימי רבי עקיבא היה מקובל להגיד פסוקים או אזכרות. בוויכוח שבין רבי עקיבא לבין רבי יוחנן בן נורי במשנה הקודמת כבר נזכרים הפסוקים כטיעון, ומשמע שאין ויכוח על עצם אזכורם ואף לא על תוכנם, אבל עדיין היה חופש בבחירת הפסוקים. בדור אושא (רבי יוסי) נקבעים כללים, דור מאוחר יותר (התוספתא) הנוסח נקבע ביתר פירוט, בתלמוד הבבלי הוא מופיע מגובש כמעט לחלוטין והנוסח שנקבע כולל גם את דברי רבי יוסי. אם כן, בדור אושא נקבעו מסגרות מדויקות יותר אך רשימת הפסוקים לא הייתה קבועה עדיין, ואף בימי הביניים טרם התגבשה באופן סופי.
Sefaria · Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Rosh Hashana 4:6
אין פוחתין מעשרה מלכיות מעשרה זכרונות כו': אין מזכירין זכרון מלכות דשופר של פורענות כו': אלו העשרה ועשרה ר"ל בהם ג' פסוקים מן התורה ג' מן הכתובים שלשה מן הנביאים וא' מן התורה משלים בו ור' יוחנן בן נורי אומר אם אמר אחד מן התורה ואחד מן הכתובים ואחד מן הנביאים יצא. ושיעור מאמר ר' יוסי האמור בכאן כפי מה שנראה מדעתו כך הוא כשם שיצא ידי חובתו אם השלים בתורה כך אם השלים בנביא יצא. ו זכרון ו שופר ו מלכות של פורענות כמו שאמר ויזכור כי בשר המה וגו' [תהלים עח] תקעו שופר בגבעה [הושע ה] אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה וגו' [יחזקאל כ] וכמו כן זכרון יחיד כמו זכרה לי אלהי לטובה [נחמיה יג] אין מוציאין מידי חובה. והלכה כר' יוחנן בן נורי וכר' יוסי:
The words [in the Mishnah]: "[מ]עשר [מלגכויות, מ]עשרה [זכרונות]" means to say, ten [Biblical] verses, three from the Torah, and three [verses] from the Writings (i.e., the third section of the Bible) and three [verses] from Prophets and one [verse] from the Torah completes it. But Rabbi Yohanan ben Nuri states that if one reitces one verse] from the Torah and one [ verse] from the Writings and on[] from the Prophets, he has fulfilled his religious obligation (see Tractate Rosh Hashanah 32a) and the subject of the words of Rabbi Yossi that are stated here because it is known that he is explaining this, that just as one fulfills one’s religious obligation if he completed [with a verse] in the Torah, so also if he completed [with a verse] in the Prophets, he has fulfilled his religious obligation (see Tractate Rosh Hashanah 32b). וזכורן ושופר ומלכות של פורענות - as for example (Psalms 78:39): “for He remembered that they were but flesh”, (Hosea 5:8): “Sound a ram’s horn in Gibeah” etc., “[As I live- declares the Lord God -] I will reign over you with a strong hand and an outstretched arm, and with overflowing fury.” And hence, we don’t fulfill our religious obligation with the [mention] of a emembrance of an individual, as for example (Nehemiah 5:19): “O my God, remember to my credit [all that I have done for this people].” And the Halakha is according to Rabbi Yohanan ben Nuri and according to Rabbi Yossi.
Sefaria · Rambam on Mishnah Rosh Hashana 4:6
בתוי"ט ד"ה אין מזכירין ובשה"מ שבגמ' גרס כו' וכן בגמ' מפרש להו כסדרן:
Sefaria · Rashash on Mishnah Rosh Hashana 4:6
אין פוחתין מעשרה מלכיות כו' . מפרשינן בגמרא כנגד עשרה הילולים דהללו אל בקדשו. דכתיב בהו (תהילים ק״נ:ג׳) הללוהו בתקע שופר. אי נמי כנגד י' הדברות פירש"י דכתיב בהו נמי שופר. אי נמי כנגד י' מאמרות שבהן נברא העולם. כדתנן ריש פ"ה דמס' אבות. ופירש"י שהעולם נברא בר"ה: מעשרה מלכיות . פי' הר"ב ג' משל תורה וג' משל כתובים וכו' כדתני סיפא מתחיל בתורה ומשלים בנביא. ור' יוחנן נמי בהא לא פליג ואע"ג דבכל מקום אמרינן תורה ונביאים וכתובים וכדלקמן בסמוך. פי' בתוס' די"ל מכום דקראי. דתילים משלי איוב קדמו לנביאים והר"ן אע"פ שבכאן מפרש משום דאחר שהתחיל בתורה. דהתחלה מעליא היא חזר להתחיל בכתובים. כדי שיהא מעלה בקדשים. ברפ"ג דמגילה נראה שחזר בו: אם אמר שלש שלש . מפרש בגמרא כנגד תורה נביאים וכתובים. ואמרי לה כנגד כהנים לוים וישראלים: אין מזכירין זכרון מלכות כו' . הקדים זכרון למלכות שהוא נופל על ל' מזכירין ובסדר המשנה שבגמרא גרס מלכות זכרון ושופר:
Sefaria · Tosafot Yom Tov on Mishnah Rosh Hashana 4:6
מעשרה שופרות דהיינו שיאמר בכל אחת, ג' פסוקים מתורה, וג' מכתובים, וג' מנביאים, וא' מתורה. כנגד י' הללויה דהללו אל בקדשו. או כנגד י' הדברות שנתנו בשופר. או כנגד י' מאמרות שנברא בהן העולם בניסן, ועלו במחשבה להברא בר"ה. והכי קיי"ל. מיהו רשאי להוסיף עליהן, או שלא יאמר שום פסוק, רק זכרינו בזכרון טוב לפניך כמו בדברי קדשיך כתוב לאמור ופקדינו בפקידת ישועה וכו' [כך נ"ל כוונת הש"ס. אב"י ובפ"מ כ', דר"ל שאומר אצל המלכיות, ולעולמי עד תמלוך בכבוד ככתוב בתורתיך. וגבי זכרונות וצאצאיו כחול הים ככתוב בתורתיך. וגכי שופרות ובקול שופר עליהם הופעת ככתוב בתורתיך], מיהו האידנא קבלו עלייהו חובה לומר כולם [תקצ"א מג"א ו']: רבי יוחנן בן נורי אומר אם אמר שלש שלש מכולן א' תורה, וא' כתובים, וא' נביאים, כנגד תנ"ך, בכל אחת: אין מזכירין זכרון מלכות ושופר נקט זכרונות תחלה, דקמ"ל דרשאי להקדימו: של פורענות פסוקים שנזכר בהן פורעניות: יצא בגמרא גרס בנביא יצא. דמצוה להשלים בתורה, ואם השלים בנביא יצא ואפשר י"ל דה"ק אם השלים בתורה יצא גם ידי מצוה מהמובחר:
Sefaria · Yachin on Mishnah Rosh Hashana 4:36-40
תוי"ט ד"ה אין מזכירין זכרון מלכות וכו' ובסדר המשנה שבגמ' גרס מלכות זכרון ושופר כו' ע"ש. עדותו נאמנה ודאי שהיה לפניו כך [ועי' רפ"ה דמכשירין נראה שלמד התוי"ט מתוך הש"ס נדפס בסיליאה. ואין עתה מצוי לפני] אבל במשב"ג שלפני דפוס פראנקפורט דמיין איתא כגי' הספר אין מזכירין זכרון מלכות ושופר. וכתבתי בתכ"ש דע דגירסת הרי"ף והרא"ש ובסדר המשנה שבירושלמי איתא מלכות זכרונות ושופרות. וכן נמי לעיל בדסמוך משנה ה' וריש משנה זו תנן על הסדר ובלשון זו מלכות זכרונות שופרות. אמנם בזה דאיבעי' להו (בסוגיא ל"ב ע"א) היכי קתני שלש מן התורה שלש מן הנביאים ושלש מן הכתובים כו' או דילמא אחד מן התורה ואחד מן הנביאים ואחד מן הכתובים וכו'. איכא למידק דלא נחית על הסדר שהרי קי"ל במשנה דהכא מתחיל בתורה ומשלים בנביא וכ"כ הר"ב וכל המפרשים דאחר התורה מתחיל בכתובים ואח"כ בנביאים וכתבו תוס' ד"ה מתחיל וכו' בטעם לשבח [אע"ג דבכל דוכתא משמע דנביאי עדיף מכתובים] משום דקראי דתהלים משלי ואיוב קדמו לנביאים העתיקם התוי"ט וגם טעמא שכתב הר"ן. ולכן מצוה לתת טעם על דנקט הש"ס שלש מן הנביאים ושלש מן הכתובים וכו' ואחד מן הנביאים ואחד מן הכתובים. נגד סדר האמיתי:
Sefaria · Yesh Seder LaMishnah on Mishnah Rosh Hashana 4:6