Sheviis 1:5 — Three Trees of Three Owners
MishnayosZeraim › Sheviis › Perek 1 › Mishnah 5זְרָעִים ‹ שביעית ‹ פרק א׳ ‹ משנה ה׳
Three Trees of Three Owners
שְׁלֹשָׁה אִילָנוֹת שֶׁל שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים
Mishnah שביעית א׳:ה׳ · Sheviis 1:5
שְׁלֹשָׁה אִילָנוֹת שֶׁל שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים,
הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפִין, וְחוֹרְשִׁין כָּל בֵּית סְאָה בִּשְׁבִילָן.
וְכַמָּה יְהֵא בֵינֵיהֶם,
רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא הַבָּקָר עוֹבֵר בְּכֵלָיו:
Three trees belonging to three [different] people -
these combine, and one may plow the whole beis se'ah for their sake.
And how much [space] must there be between them?
Rabban Gamliel says: enough for the ox to pass through with its equipment:
A reading aid, not an exact translation.
This English is a clause-by-clause rendering to help you follow the Hebrew. It is not word-for-word literal, and it is not a transcript of the recorded shiur — the audio carries explanation and context the translation deliberately leaves out.
Go deeperOpen what helps. Nothing here is needed to learn the Mishnah.
Structure
The Mishnah's Structure▾
Summary Chartwhat does this mean?
Three Trees of Three Owners▾
| Case | Ruling | Reason |
|---|---|---|
| Are three trees belonging to three people treated as an orchard? | Yes — they combine, and the whole beis se'ah is plowed for them | — |
| How much space between the trees, to be considered an orchard? | Rabban Gamliel: Enough for the ox to pass through with its gear | — |
Transcript
A machine transcript of the recorded shiur.
This is the shiur as spoken, transcribed automatically and left unedited — the wording is Ephraim's, and occasional transcription errors remain. It follows the audio word by word.
Transcript · click any word to jump
▾
All Meforshim
Study the meforshim on this mishnah (12)▾
הרי אלו מצטרפין. ונחשבין כאלו הן של איש אחד וחורשין כל בית סאה בשבילן: וכמה יהא ביניהן. בין אילן לאילן: כמלא בקר וכליו. צמד בקר עם העל, והינו ארבע אמות. אבל פחות מכאן למעקר קימי ואין חורשין בשבילן:
הרי אלו מצטרפין – and they are considered as if they (i.e., the trees join together to form a single orchard) belong to one person, and they plow the entire Bet Seah for them. וכמה יהא ביניהן – between one tree and another. כמלא בקר וכליו - the yoke of an ox with the burden, and this is four cubits, but less than this, they are established as detached and they don’t plow from them.
Sefaria · Bartenura on Mishnah Sheviis 1:5
Introduction This mishnah continues to deal with the question of when three trees in an orchard justify plowing the entire orchard up until Shavuot in the year preceding the sabbatical year. Three trees belonging to three persons, they join together and they may plow the entire bet seah on their account. The three trees count even if they are owned by three different people. In other words, what is critical is that there are three trees, even if they are not owned by the same person. What space should there be between them? Rabban Gamaliel says: sufficient for the driver of the herd to pass through with his implements. Trees must be properly spaced. If they grow too close to one another, then in order to care for them, the owner will have to thin them out. Therefore, if the trees in this orchard are too close together, they won’t count, because at least one of three trees is doomed to be cut down. Rabban Gamaliel says that the space left in between the trees must be sufficient for a person riding on animal to pass in-between while he is holding his tools. Any space less than this and one of the trees doesn’t count towards the necessary three trees needed to plow the entire field.
Sefaria · English Explanation of Mishnah Sheviis 1:5
(ט) וחורשין כו'. יש מפרשים עד העצרת, הינו למשנה ראשונה, ובירושלמי קאמר בהדיא עד ראש השנה. הר"ש: (י) ביניהם. קאי נמי אדלעיל משנה ב', וכן כתב הר"מ:
Sefaria · Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Sheviis 1:5
וחורשין כל בית סאה בשבילן. יש מפרשים עד עצרת אבל בירושלמי קאמר בהדיא עד ר"ה ה"ר שמשון ז"ל ורש"י ז"ל ג"כ פי' שם עד עצרת אבל הר"ש שירילי"ו ז"ל פי' דלתנא דמתני' דסבר כר' עקיבא לא שרי אלא עד עצרת וברייתא דמייתי בירוש' דקתני שלשה אילנות של שלשה אנשים וקרקע של אדם אחר הרי אלו מצטרפין וחורשין כל בית סאה עד ר"ה אע"פ שבעל השדה חורשן מפני צורך שדהו ה"ז מותר ההיא סברא כר"ג ובית דינו דבטילו איסור שני פרקים דס"ל כר' ישמעאל דעשר נטיעות הלכתא הוא והיינו בזמן המקדש ומכי בטילו אפי' בזקנים חורשים עד ר"ה: הבקר כמו חמר צייד. ע"כ: בפי' ר"ע ז"ל. (ד"ה כמלא) אבל פחות מכאן למיעקר קיימי וכו' כתב עליו ה"ר יהוסף ז"ל פי' זה אינו נראה דודאי חורשין בשבילן אך לא כל השדה כיון שאינם מתפשטים בכל השדה ע"כ:
Sefaria · Melekhet Shelomoh on Mishnah Sheviis 1:5
שלשה אילנות שלשלשה אנשים – בבית הסאה נטועים אמנם שלושה אילנות, אלא שהם של שלושה אנשים. מצב כזה ייתכן בהצטלבות של שדות של אנשים אחדים, אך גם בשדה רגיל. בהקשרים רבים של ההלכה נזכר אדם שקנה אילן אחד או שני אילנות, קנה אילן ולא קנה קרקע וכיוצא באלו מעשים רבים 24 משנה, בבא בתרא פ"ב מי"ב; ביכורים פ"א מ"ו ועוד. . כך נוצרת המציאות שהמשנה מדברת עליה. גם במצרים אנו שומעים על חלקות קטנות: אחד חלקי שמונה עשרה של שדה שנמכר או הוחכר לאחר, ותופעות דומות 25 בגנל, מצרים, עמ' 47-45 . . הרי אלו מצטרפים וחורשים כל בית סאה בשבילן – כדין בית סאה ששייך לאדם אחד. הבעלות הנפרדת אינה משנה את מעמדו של שדה האילן, והוא מהווה יחידה אחת. בתלמוד הירושלמי (לג ע"ב) מובא: "תני רבי חייה אילנות שלאדם אחד וקרקע שלאדם אחד מצטרפין וחורשין כל בית סאה בשבילן". פשוטה של המשנה, כפי שפירש רש"י (בבא בתרא כו ע"ב), הוא שחורשים עד העצרת, שהרי אנו עוסקים בשדה האילן שחורשים בו עד העצרת, ומשנתנו לא הוסיפה אלא שאף אם שלושת האילנות שייכים לשלושה בני אדם דינם כדין שדה אילן השייך כולו לאדם אחד. ברם, רבים מן הראשונים פירשו ואף גרסו במשנה: "עד ראש השנה". כך הראב"ד: "ואית דגרסי עד ראש השנה" 26 דבריו הובאו בשיטה מקובצת לבבא בתרא כו ע"ב ד"ה "הא דתנן", מהדורת ירושלים 1985 סג ע"א, וראו עוד זק"ש, זרעים, למשנתנו. , וכך אף הר"י מיגש (בבא בתרא פג ע"א) ובעל היד רמה (בבא בתרא כו ע"ב), וכן בדברי המיוחס לרבינו גרשום מאור הגולה (נדפס בבבא בתרא בדף כז סוף ע"א). הר"ש מפרש: "יש מפרשים עד העצרת אבל בירושלמי קאמר בהדיא עד ראש השנה". אמנם כך אמור בירושלמי (לג ע"ב) אף בכ"י רומי, וכך היה לפני הראשונים שהזכרנו, אך כפי שציינו אין כל טעם בקביעה שמותר לחרוש עד ראש השנה: וכי מפני ששלושת האילנות שייכים לשלושה בני אדם הותר איסור עבודה של ערב שביעית?! רבי שלמה סיריליאו ובעל תוספות יום טוב פירשו שמשנה זו נשנתה לאחר היתרו של רבן גמליאל ובית דינו את שני הפרקים של ערב שביעית 27 תוס', פ"א ה"א, וראו דברינו בראש הפרק. . אולם כבר עמדו חכמים מספר על כך שאם המשנה נשנתה לאחר היתרו של רבן גמליאל – הרי אין כל משמעות בהזכרת שלושה אילנות דווקא; בשעה שהתירו את שני הפרקים ערב שביעית הותרו העבודות בין באילן אחד ובין בשלושה אילנות. אין כל דרך לפרש אלא כדעתם של החכמים שהניחו כי המשפט "עד ראש השנה" בירושלמי אינו אלא "שטפא דלשניה" מן המשנה הבאה הקובעת שבעשר נטיעות "חורשין בו בית סאה עד ראש השנה" 28 כך ראטנער, אהבת ציון, עמ' 5, וכך הגיה הגר"א, וראו ליברמן בפירושו, עמ' 283 . . בסוגיה אחרת הירושלמי מצטט: "אם כן למה נאמר 'חורשין עד ראש השנה'?" והירושלמי מתרץ ש"חורשין עד ראש השנה" הוא אחר ביטול תקנת שני הפרקים (פ"א ה"א, לג ע"א). הביטוי "למה נאמר" או בסגנון אחר הוא בדרך כלל הבאה ממשנה, על כן התחבטו ראשונים היכן נאמר משפט זה, והיו שהציעו כי התלמוד מצטט את משנתנו 29 ראו פליקס, שביעית א, עמ 20 . . כפי שאמרנו, והרחבנו במבוא, לא ייתכן שהמשנה משקפת את התקופה שלאחר ביטול גזרת שני פרקים. הביטוי "למה נאמר" מוכיח כי אכן התלמוד מצטט מקור ערוך (בעל פה או בכתב). במשנה ובתוספתא הוא מונח להבאת פסוק, ובמדרשי ההלכה להבאת פסוק או משנה. קשה להאמין שהמשפט "עד ראש השנה" הוא ברייתא או משנה קדומה, שהרי ביטול התקנה הוא מאוחר יותר. ייתכן שיש כאן ביטוי למקור החולק על תקנת שני פרקים 30 ראו פירושנו לעיל, מ"ג. רבי ישמעאל חולק על הדרשה שממנה למד רבי עקיבא את גזרת שני הפרקים, אבל פירשנו שהוא חולק רק על הדרשה ולא על הדין עצמו. , אך סביר יותר שהתלמוד מצטט פנקס הלכה אמוראי. מהתקופה הבתר תלמודית בידינו פנקסי הלכה פרטיים של חכמים, ובהם נרשמו הלכות שונות 31 ראו למשל מרגליות, הלכות ארץ-ישראל; לוין, מעשים; ניומן, מעשים. . דומה להם היא כתובת רחוב, שאף היא סיכום הלכתי ערוך 32 זוסמן, כתובת. יש דמיון בסגנון בין ספרות המעשים וכתובת רחוב. . אנו מציעים אפוא שנוהג זה של כתיבת הלכות בידי חכמים לצרכים פרטיים היה מקובל כבר בתקופת התלמוד, והאמוראים מבררים מה טיבה של הלכה שנכתבה בו. מעין פנקסים אלו הוא פנקסו של רבי הלל בי רבי אלס (וולס – ירו', כלאים פ"א ה"ב, כז ע"א). כמה יהא ביניהם – בין אילן לאילן בשדה האילן, כמה יהיה המרחק שיהיה מותר לחרוש את כל בית הסאה. הגדרת מינימום המרחק הייתה צריכה להופיע במשנה ב, שם הוזכר לראשונה הדין ונקבע ששלושה אילנות נחשבים למטע. ואכן בתוספתא (פ"א ה"א) שציטטנו בדיוננו על משנה ב פרט זה מופיע. דומה שמשנה ב ומשנתנו מוסרות אותו דין, ואולי פעם, בעריכה קדומה כלשהיא, היו שתי המשניות סמוכות זו לזו, ודברי רבן שמעון בן גמליאל חזרו לרישא. או לחילופין, משניות ב-ד באות ממקור שונה, שכן שלושתן מבטאות את המידה של שישים מנה באיטלקי, ומשנתנו מעריכה אחרת. כפי שנראה להלן, אכן משנה ב שונה ממשנתנו גם בפרט אחר. רבן שמעון בן גמליאל אומר – כך בכל הנוסחאות העיקריות 33 וכן ב- א, ב, ג 1, ג 3, ג 4, ג 6, ג 8, ג 9, ט, כ, ל, מ, ן, ס, פ, ת 3 . , בספריהם של הראשונים וכך בתוספתא בראש המסכת. בדפוסים ובעדי נוסח אחדים לפנינו: "רבן גמליאל" 34 חילוף מעין זה אף במקומות אחרים. ראו אפשטיין, מבוא, עמ' 1199 . , כדי שיהא הבקר עובר בכליו – הבקר, כלומר האיש החורש בצמד הבקר, "כמו חמר צייד" (מלאכת שלמה). אין המטע נחשב שדה אילן אלא אם הוא נטוע בצורה שהבקר יכול לעבור בין האילנות בצמד בקר וכליו, ושיעורו, לפי הבבלי בבבא בתרא פג ע"א, ארבע אמות. מסתבר כי דבריו של רבן שמעון בן גמליאל מוסבים על כל ההלכות מראשו של הפרק, ולא רק על ההלכה שבמשנה שלפנינו על שלושה אילנות השייכים לשלושה בני אדם, ואכן בתוספתא דברי רבן שמעון גמליאל שנויים בראש המסכת. ניתן להוסיף הלכה זו בתחילת סידור ההלכות על שלושה אילנות, או בסיומו. כך נתפרשה ההלכה ברמב"ם (הלכות שמיטה ויובל, פ"ג ה"ב, ורבים בעקבותיו). רבים ממפרשי המשנה פירשו שאם אין הבקר עובר בכליו אין חורשים כלל, כי "פחות מיכן למיעקר קאי ואין חורשין" (הר"ש, ורבים בעקבותיו), ו"כתב עליו ה"ר יהוסף ז"ל פירוש זה אינו נראה דודאי חורשין בשבילן אך לא כל השדה" (מלאכת שלמה). מכל מקום, מבחינה חקלאית חייב להיות רווח בין העצים, וארבע אמות הוא מרווח מינימלי. עם זאת מעניין שחז"ל מדגישים את אפשרות החריש סביב האילן, ולא את תחום המחיה שהעץ זקוק לו. "בקר וכליו" הוא המרחק הנדרש במשנה ובתוספתא לעיל (פ"א ה"א). הגדרה מדויקת יותר של השיעור "כדי בקר וכליו" יש בסוגיות התלמוד. הירושלמי (לג ע"ב) קושר את משנתנו למשנת בבא בתרא (פ"ה מ"ד) העוסקת במכירה. שם מדובר במי שקונה שלושה אילנות, והשאלה היא האם קנה גם קרקע 35 לכך ראו גם משנה, ביכורים פ"א מ"ו, ופירושנו לה. . בתוספתא שם נקבעת אותה מידה: "וכמה יהו קרובין זה לזה? כדי שיהא בקר עובר בכליו. וכמה יהו רחוקין זה מזה? ממטע עשרה לבית סאה, פחות מיכן, או יתר על כן, או שקנאן זה אחר זה, או שקנאן שלשתן כאחד, לא קנה לא את הקרקע ולא את האילן שביניהן" (תוס', בבא בתרא פ"ד הי"א). בברייתא העוסקת בעניין אחר שנינו אותו שיעור: "אחד גפנים ואחד כל האילן מרחיק ארבע אמות ונוטע, כדי שיהא בקר עובר בכליו" (תוס', בבא בתרא פ"א הי"ד). גם כאן המשנה (פ"ב מי"ב) אינה מזכירה את הבקר וכליו, אדרבה, מתקבל הרושם שכל ההרחקה היא כדי שהשורשים לא יתפשטו. אבל גם הבבלי מוסיף שההרחקה היא כדי עבודת הכרם, ואף אומר שבבבל נדרשות שתי אמות בלבד (בבלי, בבא בתרא כו ע"א; יח ע"א). מכל מקום אין אלא לקבל את מסקנת הבבלי (בבא בתרא פג ע"א) שארבע אמות הן המידה של הבקר וכליו, או "כדי עבודת הכרם". מרחק זה של ארבע אמות הוא גם המינימום להרחקת גפנים זו מזו, ושם הנימוק הוא כדי עבודת הכרם (משנה, כלאים פ"ו מ"א; פ"ג מ"ד). שיעור "בקר וכליו" הוא קבוע, אלא שבגפנים זה היה גם המרחק הרגיל לנטיעה, וביתר האילנות היו רגילים להרחיק את העצים זה מזה יותר, וההלכה אינה תובעת מרחק זה. אפשרות אחרת היא שהמרחק "בקר עובר" הוא בין הנוף של עץ אחד לחברו, שהרי הבקר איננו עובר מתחת לנוף אלא מסביבו. המרחק בין הגזעים גדול יותר, ולא נקבע במשנה זו. אבל במשנה ב לעיל שנינו מידה אחרת, "אורה וסלו" (וגם מרחק זה נמדד מהנוף של העץ), והיא שטח אדמה פחות מ"בקר וכליו", כלומר מארבע אמות. במשניות ג-ד הנוסח הוא "כדי צורכן", וכאילו נמנע התנא מלנקוט עמדה בשאלה מהו במדויק התחום הנדרש. שני התלמודים מצטטים דברי אמוראים ששיעור "אורה וסלו" הוא גם לקניית קרקע (שאם קנה שלושה אילנות – קנה גם את הקרקע, כולל מרחק של "אורה וסלו"), ושניהם אינם דנים בהבדל שבין "אורה וסלו" ל"בקר וכליו" (ירו', בבא בתרא פ"ה ה"ה, טו ע"א; בבלי, פב ע"א). דומה שלפנינו שתי מסורות מבתי מדרש שונים. ההבדל בין בתי המדרש הוא בסגנון, באוצר המילים ואולי גם בהלכה עצמה. ייתכן ש"אורה וסלו" קרוב לשיעור הנקוב של "שתי אמות", שהוא הנוהג הבבלי (בבלי, בבא בתרא כו ע"א). כפי שאמרנו לעיל, משנה ה גם חוזרת על מידע שהיה צריך לבוא במשנה ב. את שתי התופעות יש לתלות במקורות שונים.
Sefaria · Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Sheviis 1:5
לפי שהם של שלשה אנשים היינו חושבים שלא יצטרפו וכל אחד מהם יחרוש סביבות אילנו כמלא אורה וסלו חוצה לו ובא ללמדנו שיצטרפו ובלבד שיהיו מרוחקות כפי השיעור שאמר ר"ג ודברי ר"ג אמת וכן הלכה:
Sefaria · Rambam on Mishnah Sheviis 1:5
וחורשין כל בית סאה בשבילן. יש מפרשים עד העצרת אבל בירושלמי (הל' ד') קאמר בהדיא עד ראש השנה: ביניהן. בין אילן לאילן: בקר בכליו. ב' שוורים עם העול והיינו ד' אמות כדאמרינן בפרק המוכר את הספינה (בבא בתרא פ"ג.) אבל פחות מיכן למעקר קאי ואין חורשין:
Sefaria · Rash MiShantz on Mishnah Sheviis 1:5
בתורע"א אות ו' בד"ה קשה לי דלמה לי ג' אילנות כו'. [נ"ב קדמו בס' בנין אריאל גמ' מו"ק. - מהגרמ"ש]:
Sefaria · Rashash on Mishnah Sheviis 1:5
(פ"א מ"ה ר"ש) אבל בירושלמי קאמר בהדיא עד ראש השנה. —בלי ספק שט"ס בירושלמי (לג ע"ב) וצ"ל: וחורשין כל בית סאה בשבילן (במקום "עד ראש השנה" * [אבל הנוסח "עד ראש השנה" הוא בכ"י ליידן וכ"י רומי ושרידי ירושלמי.] ) וכן מוכח בירושלמי שם.
Sefaria · Sha'arei Torat Bavel on Mishnah Sheviis 1:5
[אות ה] תוי"ט ד"ה וחורשין. עד ר"ה. וכתב הרא"ש ע"ז ולא ידענא טעמא מאי וכי עדיפא ליה משאם היה לאיש אחד: [אות ו] בא"ד היינו לאחר תקנת ר"ג. קשה לי דלמה לי ג' אילנות עושים ככר הא אף בפחות לשתרי דהא גם בשדה לבן שרי עד ר"ה אחר תקנת ר"ג וב"ד וצ"ע:
Sefaria · Tosafot Rabbi Akiva Eiger on Mishnah Sheviis 1:5
וחורשין כל בית סאה בשבילן . לשון הר"ש י"מ עד העצרת אבל בירושלמי קאמר בהדיא עד ר"ה עכ"ל. ומצאתי בפרק לא יחפור (בבא בתרא דף כו ע"ב) דרש"י פירש כהני י"מ. ולפיכך אני אומר דאף הירוש' מפרש למתני' הכי שהיא משנה ראשונה. והא דקאמר בירושלמי בהדיא עד ר"ה היינו לאחר תקנת ר"ג וב"ד: וכמה יהא ביניהם . קאי נמי אדלעיל מתניתין ב וכן כתוב בהדיא בפ"ג מהל' שמטה להרמב"ם:
Sefaria · Tosafot Yom Tov on Mishnah Sheviis 1:5
שלשה אילנות של שלשה אנשים הרי אלו מצטרפין וחורשין כל בית סאה בשבילן עד עצרת וככל הנך דלעיל. ומה דקאמר בירושל' הכא עד ר"ה. היינו למשנה אחרונה וכסי' ג' לעיל: וכמה יהא ביניהם בין אילן לאילן. וקאי אכולהו בבי: רבן גמליאל אומר כדי שיהא הבקר עובר בכליו ר"ל ד"א. דבפחות מזה למיעקר קיימי [ועי' עירובין פ"ג מ"א] אבל בטפי מד"א וודאי שרי:
Sefaria · Yachin on Mishnah Sheviis 1:23-25
Mishnah Insights
An amalgam of commentaries, including original insights.
These insights draw on the commentaries to this Mishnah and on the recorded shiur. Those commentaries often rest on earlier sources — the Gemara, the Yerushalmi, the Rishonim, and one another — without always saying so; where they do, we generally cite the one we read. Every commentary consulted is kept, verbatim, with this page.
Three owners, four amos, and a word the rishonim could not agree on▾
עֲשֵׂה לְךָ רַב
Rabban Gamliel (of Yavneh) · Dor 2 · Yavneh — רַבָּן גַּמְלִיאֵל
The stam 'Rabban Gamliel' of the Mishnah is generally Rabban Gamliel of Yavneh, the first nasi to lead Klal Yisrael after the Churban, who closed the long rift between Beis Shammai and Beis Hillel (Eruvin 13b). Rambam rules that his words here are true and the halacha follows him. He is not the Rabban Gamliel whose beis din canceled this perek's rule: Rambam and Mishnat Eretz Yisrael name that one as Rabban Gamliel the son of R' Yehudah HaNasi, who appears in the Mishnah only in Avos.
כְּדֵי שֶׁיְּהֵא הַבָּקָר עוֹבֵר בְּכֵלָיו — enough for the ox to pass with its equipment
Rabban Gamliel measures the gap between the trees by an ox passing with its gear, which Bartenura and Rash MiShantz put at four amos (Bava Basra 83a). Bartenura explains that trees closer than this are so crowded that they will have to be uprooted, so the field is not plowed for them.
הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפִין — these combine
Three trees belonging to three men combine, though no one of them owns the ground between. Rambam explains what would have been assumed otherwise: that each owner plows only around his own tree, the picker's space and no more. The mishnah teaches they join, because the plowing serves the trees and not the land they stand on.