Sheviis 2:5 — Oiling the unripe figs
The Lived Mishnah·A Zeman Nakat Project
Audio · Listen with Ephraim Diamond
Listen with Ephraim Diamond · 6:42
0:00 / 6:42
0:00
6:42
Speed
ZeraimSederסדרזְרָעִים
SheviisMesechtaמסכתשביעית
2Perekפרקב׳
5Mishnahמשנהה׳
Mishnah שביעית ב׳:ה׳ · Sheviis 2:5
סָכִין אֶת הַפַּגִּים וּמְנַקְּבִים אוֹתָם, עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה.
פַּגֵּי עֶרֶב שְׁבִיעִית שֶׁנִּכְנְסוּ לַשְּׁבִיעִית, וְשֶׁל שְׁבִיעִית שֶׁיָּצְאוּ לְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית, לֹא סָכִין וְלֹא מְנַקְּבִין אוֹתָן.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,
מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לָסוּךְ, אֵינָן סָכִין, מִפְּנֵי שֶׁהִיא עֲבוֹדָה.
מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לָסוּךְ, סָכִין.
רַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר בָּאִילָן, מִפְּנֵי שֶׁהוּא רַשַּׁאי בַּעֲבוֹדַת הָאִילָן:
One may oil the unripe figs and pierce them, until Rosh Hashana.
Unripe figs of erev Sheviis that passed into Sheviis, and those of Sheviis that passed into the year after Sheviis - one may not oil or pierce them.
Rabbi Yehuda says:
a place where the custom was to oil, they may not oil, because that is [forbidden] work.
A place where the custom was not to oil, they may oil.
Rabbi Shimon permits [it] with the tree, because he is permitted the work of the tree:
A reading aid, not an exact translation.
This English is a clause-by-clause rendering to help you follow the Hebrew. It is not word-for-word literal, and it is not a transcript of the recorded shiur — the audio carries explanation and context the translation deliberately leaves out.
case/objectrestrictive rulingpermissive rulingTannareasoncondition
Structure
The Mishnah's Structure▾
Summary Chart
Oiling the unripe figs▾
| Case | Ruling | Reason |
|---|---|---|
| May unripe figs be oiled and pierced to ripen them? | Yes — until Rosh Hashana | — |
| And what of the figs that cross into Sheviis — or out of it? | Tanna Kamma: On Sheviis — neither oiled nor pierced | — |
| Rabbi Yehuda: Where the custom is to oil — he may not; where it is not — he may | מִפְּנֵי שֶׁהִיא עֲבוֹדָה — it is the way of work | |
| Rabbi Shimon: The tree itself — permitted | מִפְּנֵי שֶׁהוּא רַשַּׁאי בַּעֲבוֹדַת הָאִילָן — tree-work is permitted to him |
Transcript
A machine transcript of the recorded shiur.
This is the shiur as spoken, transcribed automatically and left unedited — the wording is Ephraim's, and occasional transcription errors remain. It follows the audio word by word.
Transcript · click any word to jump
▾
All Meforshim
Study the meforshim on this mishnah (10)▾
סכין את הפגים. פרות שלא נגמר בשולן סכין אותן בשמן כשהן מחברים לאילן למהר בשולן. ופעמים שמנקבים אותן ומשימים שמן בתוך הנקב, אי נמי מנקבים הפגים כדי שיכנסו בהם גשמים ויתבשלו מהרה: פגי ערב שביעית. פרות שאין מתבשלים עד תשרי של שביעית , אין סכין ואין מנקבין אותן בששית, מאחר שאין נגמר בשולן עד שתכנס שביעית. ואפלו במקום שנהגו שלא לסוך אסר תנא קמא. ורבי יהודה מפליג בין מקום שנהגו לסוך למקום שלא נהגו לסוך, דבמקום שלא נהגו לסוך לא מחזיא סיכה עבודה ושרי: רבי שמעון מתיר באילן. שהוא מלא פרות שביעית, לעשות בו מלאכה במוצאי שביעית , מפני שהוא רשאי בעבודת האילן אף על פי שהפרות קדושים בקדשת שביעית. והלכה כתנא קמא:
סכין את הפגים (pour oil on unripe figs) – fruit which did not complete their ripening, we pour oil on them when they are attached to the tree to hurry their ripening. But sometimes they perforate them and place oil inside the hole; alternatively, they perforate the unripe figs in order that rain can enter into them and they will ripen more quickly. פגי ערב שביעית – fruit that do not ripen until Tishrei of the Seventh Year, and we don’t pour oil on them and we don’t perforate them on the Sixth Year from after which their ripening was not completed until the Seventh Year entered, and even in a place where thy had the practice not to pour oil, the first Tanna/teacher forbade it. But Rabbi Yehuda distinguishes between a place where they had the practice to pour oil and a place where they did not have the practice to pour oil, for in a place where they did not have the practice to pour oil, anointing is not seen as work and it is permitted. ר' שמעון מתיר באילן – which is filled with Seventh Yeaer fruit to perform on work on the aftermath of the Seventh Year, because it is permitted to work on the tree, even though the fruit are sanctified with the holiness of the Seventh Year. But the Halakha is according to the first Tanna/teacher.
Sefaria · Bartenura on Mishnah Sheviit 2:5
Introduction This mishnah has to do with oiling and piercing unripe figs while they are on the fig tree. The oil would speed up the ripening process and the piercing would allow the oil to penetrate into the figs. They may oil unripe figs and pierce them until Rosh Hashanah. Oiling and piercing are allowed up until Rosh Hashanah, just as were the other activities meant to aid the tree that did not work the ground. Unripe figs of the sixth year which have [remained on the tree] until the seventh year, or of the seventh year which have remained on the tree until the eighth year, they may not oil them or pierce them. However, if despite the oiling and piercing, the figs did not ripen until the sabbatical year began, they may not be oiled and pierced during the seventh year. Similarly, figs from the seventh year which have remained on the tree until the eighth year may not be oiled or pierced because they are seventh year produce and as such, cannot be worked. Rabbi Judah says: In a place where it was the custom to oil, one may not oil them, since that would be considered work; but in a place where it was not the custom to oil, they may oil them. Rabbi Judah provides what might seem to be a paradoxical ruling. Oiling is forbidden only if it is considered work in that locality. If it is customary to oil them, then oiling is considered work and it is forbidden to oil them in the seventh year. However, if oiling is not customary in that place, then it is not considered work and someone who wants to oil them may do so. In this he disagrees with the opinion in the previous section, according to which oiling was always prohibited in the seventh year. We should note that Rabbi Judah’s statement will make the halakhah vary from place to place. As we noted earlier in Sheviit, some sages seem to have objected to this phenomenon. It seems, in contrast, that it did not bother Rabbi Judah at all. Rabbi Shimon permitted in connection with the tree, because he is permitted to do all work for the tree. Rabbi Shimon allows one to do any work on the tree itself in the eighth year, after the sabbatical year has been completed, because only the fruit carries the sanctity of the seventh year, and not the tree. Other commentators interpret Rabbi Shimon as permitting the oiling and piercing of seventh year figs which have entered the eighth year because on the eighth year all work done on the tree is permitted.
Sefaria · English Explanation of Mishnah Sheviit 2:5
(ז) כלומר שאין דרכן להתבשל עד תשרי. ר"ש: (ח) כל עבודות הצריכות לאילן, כדתניא בתורת כהנים שבת שבתון יהיה לארץ, כיון שיצאה שביעית אף על פי שפרותיה שמטה מתר אתה לעשות מלאכה בגופו של אילן. אבל פרותיו אסורים עד ט"ו בשבט. הר"ש:
Sefaria · Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Sheviit 2:5
סכין את הפגים ומנקבין ומפטמין אותן. כצ"ל הגירסא. וכתב הר"ש שירילי"ו ז"ל ומנקבין ומפטמין חדא היא ופי' רש"י ז"ל ממלאים את הנקבים שמן והאי נמי פטומי פירא הוא ע"כ. ובירוש' פליגי אמוראי אי האי דקתני פגי ערב שביעית שנכנסו לשביעית הוי פירושא דרישא דתנן סכין את הפגין ור' יהודה אפגי שביעית שיצאו למוצאי שביעית קאי או רישא דמתני' בשל ששית שאין נכנסין לשביעית עסיקי' והשתא מפרש דינא דנכנסין לשביעית. ותנאי דבי רבי הוו גרסי במתני' גופה ואלו הן פגי ערב שביעית שנכנסו לשביעית וכ"ש באין נכנסין דשרי לסוך ולנקב אותם והא דקתני מתני' לא סכין ולא מנקבין לאו אשל ערב שביעית שנכנסו לשביעית קאי אלא אשל שביעית שיצאו למוצאי שביעית לחודייהו קאי. אית דגרסי ר' שמעון מתיר באילן מפני שהוא רשאי בעבודת האילן ופירשו דר"ש מתיר לסוך ולנקב האילן עצמו דקא סבר דאדם רשאי בעבודת האילן. דלא אסר רחמנא אלא עבודת קרקע בתולה. וליתא דהא לעיל קאסר ר"ש בפסולו של אילן מעצרת ואילך ונראה דגרסי' ר"ש מתיר באלו בוי"ו וכך מצאתי בספר ישן ואפגין יוצאין קאי וה"ק דאילן מלא פגין של שביעית ויוצאין למוצאי שביעית מותרין כל העבודות הצריכות להן כדתניא בתורת כהנים שנת שבתון יהיה לארץ כיון שיצאת שביעית אע"פ שפירותיה שמטה פירוש שפירותיו אסורין עד ט"ו בשבט מותר אתה לעשות מלאכה בגופו של אילן דשנת שבתון כתיב וכן פי' ה"ר שמשון ז"ל קצת מזה. ה"ר שלמה שירילי"ו ז"ל. אמר המלקט כמעט שהכל מבואר בפי' ה"ר שמשון ז"ל זולת הגירסא עצמה שמצא הרב ז"ל בספר ישן. וז"ל הר"ש ז"ל בקיצור דלא יתכן לפרש דקאי אסיכה דלעיל ר"ש אסר בפסולו של אילן ועוד וכו' ועוד וכו' אלא אתא לאשמועי' דאילן מלא פירות שביעית מותר לעשות במוצאי שביעית כל מלאכות ועבודות הצריכות כדתניא בת"כ שנת שבתון כיון שיצאת שביעית אע"פ שפירותיה שמטה מותר אתה לעשות מלאכה בגופו של אילן אפי' שפירותיו אסורין עד ט"ו בשבט ע"כ ומשמע ממה שכתב ז"ל עוד שם דלר' יוחנן דתני כתנאי דבי רבי ר' יהודה להחמיר אתא וארישא קאי דשרי ת"ק בכל ענין וכדכתבינן ור' יהודה מפליג בפגי ערב שביעית שנכנסו לשביעית בין מקום שנהגו לסוך למקום שנהגו שלא לסוך ע"כ ועוד כתב שם תניא בתוספתא פגי ערב שביעית שנכנסו לשביעית ר' יהודה אומר מקום שנהגו לסוך אין סכין מפני שהיא עבודה מקום שנהגו שלא לסוך סכין ושל שביעית שיצאו למוצאי שביעית הכל שוין שאין סכין ואין מנקבין אותם פי' הכל שוין ר' יהודה ות"ק אבל ר"ש פליג כדפרישית במתני' עכ"ל ז"ל: מקום שנהגו שלא לסוך. ה"ר יהוסף הגיה מקום שלא נהגו לסוך. וכתב עוד ר"ש מתיר באילן וכו' פי' לסוך ולנקב את האילן שיש בו מפגי שביעית שנכנסו למוצאי שביעית מפני שהוא מותר בעבודת האילן במוצאי שביעית כן נ"ל וצ"ע ע"כ:
Sefaria · Melekhet Shelomoh on Mishnah Sheviit 2:5
המשנה הקודמת הציעה את ההלכות בנוגע לטיפול בעצים למיניהם ערב שביעית, ומשנתנו סודרת את ההלכות בנוגע לטיפול בפרי ערב שביעית. סכים את הפגים – סכים טיפת שמן זית בפתח שבראשה של פגת התאנה כדי שתקדים ותבשיל, ומנקבין אותן – או מנקבים אותן בקיסם טבול בשמן לשם זירוז ההבשלה. מעשים אלו, סיכה וניקוב, מותר לעשותם עד ראש השנה של שביעית אף בפגי התאנה שיבשילו רק בשביעית. שיטת עיבוד זו של ניקוב (או פציעה) של פגי התאנים הייתה מקובלת בעולם העתיק אצל היוונים והרומיים, ונוהגים בה עד ימינו בארצות הים התיכון. במחקרים בימינו התברר כי מעשה הסיכה והניקוב מסייעים לשחרור האתילן מן הפרי, הוא הגז המזרז את הבשלת הפרי. פעולה זו נקראת בלשון המקרא ובלשון חכמים "בליסה" 28 ראו לאו, פלורה א, עמ' 235-234 ; גליל, שקמים. פירושים אחרים של רבותינו הראשונים אינם מציאותיים. ראו פירושו של רש"י לעבודה זרה נ ע"ב ד"ה את הפגין; רבי יצחק בן מלכי צדק ובעקבותיו הר"ש משאנץ. פירוש רחוק מכל מציאות הוא אף פירושו של רבי נתן אב הישיבה. , וכן פירש הרמב"ם: "סכין את הפירות הפגין כדי למהר בישולן. ומנקבין אותן שעושין בהן נקבים. וכן דרך תאנים, של קצת מקומות אצלנו שאינן מתבשלין עד שסכין קיסם ונוקבין בו קצה כל גרגר מהם". בציטוט של המשנה בבבלי עבודה זרה (נ ע"ב) נוסף "ומפטמין אותן" ובעל מלאכת שלמה הכיר נוסח זה, אך אין הוא מופיע ביתר עדי הנוסח. המילים נראות כתוספת הסבר שחדרה לגוף הטקסט. עד ראש השנה – משפט זה מופיע בכל עדי הנוסח, וחסר רק בכתב היד של הר"ש סירליאו ( ס ). לבירור הנוסח נחזור בסוף המשנה. בירושלמי מובא: "תניי דבי רבי ואילו הן פגי ערב שביעית שנכנסו לשביעית" (לג ע"ד). פרשני התלמוד, ובעקבותיהם פליקס, מפרשים שתניי דבי רבי לא גרסו "עד ראש השנה". אם כן לפי נוסחת המשנה שלנו מדובר בשלושה מקרים, והם סברו שהרישא מדברת על סיכת פגים בשנה השישית. בירור המשפט קשור לבירור הנוסח, ובו נעסוק בסוף המשנה. פגי ערב שביעית שנכנסו לשביעית – רשאים לסוך ולנקב את הפגים שגדלו בערב שביעית ושנכנסים לשביעית, אף על פי שגמר בישולם יהיה בשביעית, כדרכם של פגי התאנה המאחרים. ושלשביעית שיצאו למוצאי שביעית – אולם פגי שביעית שגדלים בשביעית ויצאו למוצאי שביעית לא סכים ולא מנקבין אותם – שאין עושים כל מלאכה לא באילן ולא בפרותיו בשביעית ואין עושים כל מלאכה בפרות של שביעית אף במוצאי שביעית. רבי יהודה אומר מקום שנהגו לסוך – מקום שנוהגים הרבים לסוך, מקום שהסיכה היא עבודה נהוגה בתאנים, אינן סכים מפני שהיא עבודה , אולם מקום שנהגו שלא לסוך – אם אין הסיכה מקובלת סכים – מפני שאינה עבודה. אם אנו גורסים את משנתנו כפי שהיא מונחת לעינינו, דברי רבי יהודה מוסבים על ההלכה שלפני כן האוסרת לנקב ולסוך פגי ערב שביעית שנכנסו לשביעית ושל שביעית שיצאו למוצאי שביעית. לדעת התנא קמא בשני מקרים אלו אין סכין ואין מנקבין, ורבי יהודה מתיר במקום שנהגו שלא לסוך. כלומר רבי יהודה מקל. הסוגיה בירושלמי מוסרת: "סכין את הפגין כו' אנן תנינן סכין את הפגין" (לג ע"ד), כלומר אנו שונים במשנתנו "סכין" ואחרי כן את ההלכה שאין סכים כשהפגים נכנסו לשביעית, והסוגיה ממשיכה: "תניי דבי (בכ"י רומי: דבית) רבי (כך בדפוס ונציה ובכ"י לידן) ואילו הן פגי ערב שביעית שנכנסו לשביעית". דבי רבי הסמיכו את דבריהם "ואלו הן פגי ערב שביעית שנכנסו לשביעית" לפתיחה "סכין את הפגין ומנקבים". לפי הנוסח של דבי רבי היה: "סכין את הפגין ומנקבים אותם (בלי "עד ראש השנה") ואילו הן פגי ערב שביעית שנכנסו לשביעית" 29 כך פירש בעל מלאכת שלמה. , ולפי זה דברי רבי יהודה באו להחמיר כי במקום שנהגו לסוך אין סכים. ואמנם בתוספתא (פ"א ה"ח) ההלכה שנויה כנוסחם של דבי רבי: "פגי ערב שביעית שנכנסו לשביעית, רבי יהודה אומר מקום שנהגו לסוך, אין סכין, מפני שהוא עבודה, מקום שלא נהגו לסוך, סכין". משנתנו מצטרפת אפוא לדוגמאות הרבות שבהן רבי ותלמידיו חלקו על סתם המשנה, לא סתמו את המשנה כדעתם ואפילו לא חשו לכלול את דבריהם במשנה. הירושלמי (לג ע"ד) אף מוסר לנו שהיה מי ששנה כמשנתנו והיה מי ששנה "כהדה דתניי דבית רבי" וממשיך: "רבי לעזר כמתניתן, רבי יוחנן כהדה דתניי דבית רבי". והמסקנה: "על דעתיה דרבי לעזר לא בא רבי יודה אלא להקל, על דעתיה דרבי יוחנן לא בא רבי יודה אלא להחמיר". רבי אלעזר שונה כמשנתנו כאן וכן בשאר מקומות, ורבי יוחנן מהלך אחר דבי רבי 30 ראו אפשטיין, מבוא, עמ' 52 , וראו בפירושנו למשנה הקודמת. . לפי הנוסח במשנתנו הרישא עוסקת בפגים בסוף השנה השישית, והמציעתא בפגי שישית שנכנסו לשביעית 31 פליקס, שביעית א, בפירושו לסוגיית הירושלמי, האריך בעניין והביא הצעות מספר שהוצעו בספרות הראשונים. אנו הילכנו בדרכו של אפשטיין. . הבבלי שכבר ציטטנו (עבודה זרה נ ע"ב) מביא את הברייתא המתירה לסוך ומתרץ בדרכו ששתי סיכות הן, אחת "לאוקומי אילנא" ומותר, והשנייה "לאברויי אילנא" ואסור. הירושלמי עמום והצענו שתי אפשרויות הסבר, ובשתיהן אין דברי תנא דבי רבי מתייחסים לסתירה זו. על דרך ההשערה צריך להציע הצעה נוספת ולתקן את נוסח הירושלמי. הירושלמי הכיר את הברייתא שהבבלי מביא, שכן הוא הביא אותה לעיל (לג ע"ד). שם (לגבי זיהום) הוא מציע כי הברייתא היא כרבנן וחולקת על המשנה, ומן הסתם כך תירץ גם את הברייתא המתירה לסוך פגים. כך יש להבין את הירושלמי (בסוגריים עגולים ההשלמות שלנו, במרובעים דברי ההסבר): סכין את הפגין – [זה ציטוט מהמשנה] אנן תנינן (סכין שמן לגזום בין במועד ובין בשביעית [זו הברייתא בבבלי, והתלמוד מתרץ:] (מתניתין) (כ)"תניי דבי רבי (ברם כרבנין...) [כמו בסוגיית הזיהום לעיל]. ואילו הן פגי ערב שביעית...". בכך נפתח עניין חדש המתחיל בציטוט המשנה, תוך הוספת המילים "ואילו הן" שהן תוספת הסבר למשנה, וכפי שהצענו לעיל. רבי שמעון מתיר באילו מפני שהוא 32 הריבמ"ץ גורס "אינו רשאי", ואי אפשר לקבל נוסח זה כנגד כל יתר עדי הנוסח. רשיי בעבודת האילן – יש לקיים את הנוסח "באילו" או "באלו". כך ברוב הנוסחאות העיקריות 33 ג 1, ג 7, נ. ב- א, ב, ג 8, ז, ן, ס, פ, ת 3 – "באלון". , והדברים אף מתפרשים כך בשופי. במלאכת שלמה: "ונראה דגרסינן רבי שמעון מתיר באלו בו"ו וכך מצאתי בספר ישן". הנוסח "באילן" אשר לפנינו בדפוסים היה לפני ראשונים מספר, אלא שאין הדברים מתפרשים יפה. לפי מהלכה של המשנה יש לפרש שרבי שמעון מתיר לנקב ולסוך באילן ולהניח שהוא מתיר לעשות זאת בערב שביעית או במוצאי שביעית (רבי יצחק בן מלכי צדק מציע את שתי האפשרויות). את הצורך בניקוב ובסיכה של האילן מסביר חכם אחד: "כדי שיכנס השמן מן האילן לפירותיו וימהר בישולם" 34 אלבק בפירושו, עמ' 141 . . לפי נוסח זה הלשון במשנה קשה, שכן לא נאמר מתי הוא "מתיר באילן" 35 פליקס קיבל את הנוסח "באילן", וטרח לפרשו בעקבות הראשונים שהכוונה לפרות אילן שיצאו למוצאי שביעית, ראו רמב"ם, הר"ש ואחרים; פליקס, שביעית א, עמ' 113 וההערה הבאה. , והרי לא היה קיים ולא קיים היום טיפול של ניקוב וסיכה באילן כדי שייכנס השמן מן האילן לפרותיו 36 וכטענתו של פליקס בפירושו, עמ' 115 . ברם, לפי הנוסח "באלו" המשנה מתפרשת יפה. ההלכה האחרונה שהמשנה הציעה היא בפג "ושלשביעית שיצאו למוצאי שביעית", ועליהם נאמר "רבי שמעון מתיר באלו". רבי שמעון, בניגוד לדעת התנא קמא האוסר לעשות בהם מלאכה והגבלותיו של רבי יהודה, התיר לנקוב ולסוך פגים אלו במוצאי שביעית שכן כל המלאכות באילן הותרו במוצאי שביעית (כך פירש רבי שלמה סיריליאו, ובעל מלאכת שלמה העיר בצדק כי פירוש זה מצוי בעיקרו בדבריו של הר"ש משאנץ על אף גרסתו "באילן". הגר"א חזר על פירוש זה). מפרשי המשנה (רבי יצחק בן מלכי צדק ובעקבותיו הר"ש משאנץ ורבי שלמה סיריליאו) הסמיכו את דברי רבי שמעון לדרשה בספרא: " 'שבת שבתון יהיה לארץ' (ויקרא כה ד) – כיון שיצאת שביעית אף על פי שפירותיה שמיטה (כלומר יש בהם קדושת שביעית) מותר את לעשות מלאכה בגופו של אילן" (ספרא בהר, פרק א ה"ד, קו ע"א).
Sefaria · Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Sheviit 2:5
סכין. מושחין בשמן למהר בישולן: ומנקבין עושין בתאנים נקבים וכן מנהג התאנים בקצת מקומות אצלנו שאינן מתבשלין עד ימשחו בשמן עץ דק ונוקבין בו מקצת כל תאנה מהם והלכה כרבי יהודה ולא כר' שמעון:
Sefaria · Rambam on Mishnah Sheviit 2:5
פגין. מלשון התאנה חנטה פגיה (שיר השירים ב׳:י״ג) וסכין אותן בשמן או בחלב כדי שימהרו להתבשל ומנקבין אותן כדי שיכנסו בהן הגשמים ויתבשלו מהרה ויש מפרשים שממלאים נקבי הפגין שמן: שנכנסו לשביעית. כלומר אם לא נתבשלו בששית ונכנסו לשביעית: ולא סכין. בשביעית ומיהו לא משמע כן דמרישא שמעת מינה עד ראש השנה אין (בששית) [בשביעית] לא ויש לפרש דאיירי בפגין שאין דרכן להתבשל עד תשרי ולכך קתני פגי ערב שביעית שנכנסו לשביעית ואפילו בששית קאמר דלא סכין ולא מנקבין מאחר דאין נגמר בישולן עד שתכנס שביעית ואפילו שנהגו שלא לסוך ור' יהודה מיקל ושרי מיהו במקום שנהגו שלא לסוך בשאר שנים דלאו עבודה היא: רבי שמעון מתיר. לסוך ולנקוב את האילן עצמו קסבר שאדם רשאי לנקוב את האילן דלא אסר רחמנא אלא עבודת קרקע ומיהו לא יתכן לומר דקאי אסיכה דאפילו רבנן מודו דאשכחן במסכת ע"ג בפ' ר' ישמעאל (עבודה זרה דף נ:) סכין שמן לגיזום בין במועד בין בשביעית (ועוד) [אבל קשה] דלעיל אסר ר' שמעון בפיסולו של אילן ועוד הכתיב וכרמך לא תזמור אלא אתא לאשמעינן דאילן מלא פירות שביעית מותר לעשות במוצאי שביעית כל עבודות הצריכות לאילן כדתניא בתורת כהנים שבת שבתון [יהיה לארץ] כיון שיצאת שביעית אע"פ שפירותיה שמטה מותר אתה לעשות מלאכה בגופו של אילן [אבל] פירותיו אסורין עד ט"ו בשבט: ירושלמי (הל' ג') אנן תנינן סכין הפגין תני דבי רבי אלו הן פגי ערב שביעית שנכנסין לשביעית ר' אליעזר כמתני' ר' יוחנן כהדא דתני דבית רבי על דעתיה דר' אליעזר לא בא ר' יהודה אלא להקל על דעתיה דר' יוחנן לא בא רבי יהודה אלא להחמיר. פי' תנא דבי רבי לר' יוחנן קא מפרש מתני' ערב שביעית שנכנסו לשביעית ארישא קאי כלומר הא דאמרן סכין את הפגין ומנקבים אותן עד ראש השנה היינו בשל ערב שביעית שנכנסו לשביעית ושמא במתני' גופה הוה תני אלו הן והא דתני מתני' לא סכין ולא מנקבין לאו אשל ערב שביעית שנכנסו לשביעית קאי אלא אשל שביעית שיצאו למוצאי שביעית לחודייהו קאי [והשתא] רבי אליעזר הוה מפרש מתני' כפשטה בלא אלו הן וסכין ומנקבין בשל ששית שאין נכנסין לשביעית אבל בשל ששית שנכנסו לשביעית או של שביעית שיצאו למוצאי שביעית לא סכין ולא מנקבין ורבי יוחנן כדתני דבי רבי הלכך על כורחין לרבי אליעזר רבי יהודה להקל דמוכח בתוספתא דרבי יהודה אפגי ערב שביעית שנכנסו לשביעית קאי ות"ק אמר לא סכין סתם ולא מפליג בין מקום שנהגו לסוך למקום שנהגו שלא לסוך ולר' יוחנן על כורחיך להחמיר דתנא קמא שרי בכל ענין. תניא בתוספתא פגי ערב שביעית שנכנסו לשביעית ר"י אומר מקום שנהגו לסוך אין סכין מפני שהיא עבודה מקום שנהגו שלא לסוך סכין ושל שביעית שיצאו למוצאי שביעית הכל שוין שאין סכין ואין מנקבין אותן פי' הכל שוים ר"י ות"ק אבל ר"ש פליג כדפרשינן במתני':
Sefaria · Rash MiShantz on Mishnah Sheviit 2:5
[אות יד] בר"ב ד"ה ר"ש מתיר באילן. שהוא מלא פירות. אבל ליכא למימר דמיירי מסיכה וקאי ארישא. דאפילו רבנן מודו דשרי לסוך אילן אפי' בשביעית כדאי' במסכת ע"ז (ד' ג') ומטעם דאוקמי אילנא ולא אסור אלא לסוך הפירות דהוי פטומא פירא וגם ל"ל דר"ש מיירי בשאר עבודת האילן ומתיר אף בשביעית עצמה דהא לעיל אסר ר"ש בפסולו של אילן וגם הא כתיב כרמך לא תזמור אע"כ דמיירי בשאר עבודת אילן ומיירי במוצאי שביעית הר"ש:
Sefaria · Tosafot Rabbi Akiva Eiger on Mishnah Sheviit 2:5
הפגים .עיין בפי' הר"ב משנה ז פ"ד: פגי ערב שביעית . כתב הר"ב פירות שאין מתבשלים עד תשרי כו'. כלומר שאין דרכן להתבשל עד תשרי וכן כתב הר"ש בהדיא: רבי שמעון מתיר באילן וכו' . כתב הר"ב לעשות בו מלאכה במוצאי שביעית. ל' הר"ש כל עבודות הצריכות לאילן כדתניא בת"כ *) שבת שבתון [יהיה לארץ] (ויקרא כה) כיון שיצאת שביעית אע"פ שפירותיה שמיטה מותר אתה לעשות מלאכה בגופו של אילן [אבל] פירותיו אסורין עד ט"ו בשבט:
Sefaria · Tosafot Yom Tov on Mishnah Sheviit 2:5
אלא בשדה הלבן עד הפסח דמדזורעה אחר חרישה. צריך לחלוח רב. מש"ה אחר פסח תו לא נראה כרוצה לזרעה מיד. רק יחשבו הרואים שחרש' לשביעית:
Sefaria · Yachin on Mishnah Sheviit 2:5