Sheviis 2:7 — Which Year a Crop Belongs To
MishnayosZeraim › Sheviis › Perek 2 › Mishnah 7זְרָעִים ‹ שביעית ‹ פרק ב׳ ‹ משנה ז׳
Which Year a Crop Belongs To
הִשְׁרִישׁוּ לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה
Mishnah שביעית ב׳:ז׳ · Sheviis 2:7
הָאֹרֶז וְהַדֹּחַן וְהַפְּרָגִין וְהַשֻּׁמְשְׁמִין שֶׁהִשְׁרִישׁוּ לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה,
מִתְעַשְּׂרִין לְשֶׁעָבַר, וּמֻתָּרִין בַּשְּׁבִיעִית.
וְאִם לָאו, אֲסוּרִין בַּשְּׁבִיעִית, וּמִתְעַשְּׂרִין לְשָׁנָה הַבָּאָה:
Rice, millet, poppy, and sesame that took root before Rosh Hashana,
are tithed by the previous year, and are permitted in Sheviis.
And if not, they are forbidden in Sheviis, and are tithed by the coming year:
A reading aid, not an exact translation.
This English is a clause-by-clause rendering to help you follow the Hebrew. It is not word-for-word literal, and it is not a transcript of the recorded shiur — the audio carries explanation and context the translation deliberately leaves out.
Go deeperOpen what helps. Nothing here is needed to learn the Mishnah.
Structure
The Mishnah's Structure▾
Summary Chartwhat does this mean?
Which Year a Crop Belongs To▾
| Case | Ruling | Reason |
|---|---|---|
| How do we treat rice, millet, poppy, and sesame that took root before Rosh Hashana of the Shemittah year? | Mutar on Sheviis | מִתְעַשְּׂרִין לְשֶׁעָבַר — its maaser year is the outgoing one, and that drives the Sheviis rule |
| And if they took root after? | Assur on Sheviis | מִתְעַשְּׂרִין לְשָׁנָה הַבָּאָה — (the same driver, forward) |
Transcript
A machine transcript of the recorded shiur.
This is the shiur as spoken, transcribed automatically and left unedited — the wording is Ephraim's, and occasional transcription errors remain. It follows the audio word by word.
Transcript · click any word to jump
▾
All Meforshim
Study the meforshim on this mishnah (11)▾
הארז. בלע"ז רי"ש: ודחן. מילי"ו: והפרגין. כעין רמון מלא זרע והזרע שלו מקשקש בתוכו, וקורין לו בערבי כשכ"ש ובלע"ז פפאוור"ו: והשמשמין. כמין זרע ארך, ובארץ ישראל ממנו הרבה, וקורין לו בערבי סומס"ם: מתעשרים לשעבר. כמעשר שנה שעברה, אם היתה שנה ראשונה ושניה של שמטה, מעשר שני, ואם שלישית מעשר עני: ומתרין בשביעית. כיון שהשרישו בשנה ששית לפני ראש השנה של שביעית אין בהם קדשת שביעית: ומתעשרין לשנה הבאה. כשנת לקיטתן, כיון דבאותה שנה השרישו. ואם היא שנה שביעית אין מתעשרין כלל ויש להן קדשת שביעית. אף על גב דבאילן אזלינן בתר חנטה, ובירק בתר לקיטה, ובתבואה וזיתים בתר שליש, כלומר כשיביאו שליש בשולן אז נתחיבו במעשרות, מכל מקום בארז ודחן ופרגין ושמשמין דאין לוקטים אותם כאחד ואין מביאים שליש בשולם כאחד, אין הולכים בהם אלא אחר השרשה, דבשנה אחת משרשת כל השדה, שהרי בבת אחת זורעים אותם:
האורז – in the foreign tongue, RICE והדוחן (a species of millet) – MILLIEV. והפרגין – a kind of pomegranate filled with seeds and its seed shakes within it, and we call it KASHBASH in Arabic and in the foreign language POPOORU. מתעשרין לשעבר – with the tithe of the previous year. Of ot was the first year or the second of Shemitah, Second Tithe, and if [it was] the third year, the Poor Person’s Tithe. ומותרין בשביעית – since it had taken root in the Sixth Year before Rosh Hashanah of the Seventh Year, they do not have the holiness of Seventh Year [produce]. ומתעשרין לשנה הבאה – like the year of its harvesting since that in that year, it had taken root. And if it is the Seventh Year, they are not tithed at all and they have the holiness of the Seventh Year. Even though with a tree, we follow after the formation of fruits/leaves, and with vegetables after their harvesting, and with grain and olives after one-third [growth], meaning to say, when they would bring forth one-third of their ripening, then they become liable for tithes; nevertheless, with rice and millet and pomegranates and sesame, which we don’t harvest them as one, we don’t bring one-third of their ripening as one, we don’t follow after them other than following taking root, for in one year, the entire field takes root and we sew it at one time.
Sefaria · Bartenura on Mishnah Sheviis 2:7
Introduction The year in which produce is tithed also counts with regard to whether it is considered to be sabbatical produce. Thus if something is tithed in the sixth year then it counts as sixth year produce, whereas if would be scheduled to be tithed in the seventh year, it counts as sabbatical produce. Determining what year something is tithed depends on what type of produce it is, and how much it has grown. The standards are different for each type of produce. Thus grain and olives that have grown to 1/3 of their eventual size before Rosh Hashanah are tithed with the previous year. Vegetables belong to the year in which they are harvested. Our mishnah discusses some species that do not fit neatly into either the grain or vegetable category. We should note that it is important to know what year produce is in with regard to tithes because the laws change from year to year. In the first, second, fourth and fifth years second tithe is separated, whereas in the third and sixth year, poor person’s tithe is separated. In the seventh year no tithes are separated. It is also important to know what year the produce is in because one can’t tithe from one year’s produce for another. Rice, millet, poppy and sesame that had taken root before Rosh Hashanah must be tithed according to the previous year, and are permissible in the seventh year. The criterion for determining whether rice, millet, poppy or sesame are tithed during the previous year (in this case the sixth year) or whether they go with the following year, is whether they have taken root. If they have taken root then they are tithed according to the sixth year, which means that the owner will have to separate regular tithe and poor person’s tithe, which takes the place of second tithe in the third and sixth years of the sabbatical cycle. In addition, they are not subject to the laws of produce grown during the seventh year. We will learn more about these laws later in the tractate. If they did not then they are forbidden in the seventh year, and are tithed according to the year following. If they did not take root before Rosh Hashanah, then they are forbidden in the seventh year. As we shall learn, this doesn’t mean that they are absolutely prohibited, but rather that the laws governing seventh year produce will govern this produce as well. They will be tithed also as seventh year produce, which means that they won’t have be tithed at all, as seventh year produce is totally exempt from tithes.
Sefaria · English Explanation of Mishnah Sheviis 2:7
מתעשרין לשעבר ומותרים בשביעית . אע"ג דעיקר מכלתין בשביעית היא, הקדים דין מעשר התדיר, ובסיפא הקדים שביעית דהוא עיקר מכלתין משום דסליק מינה, וכן במשנה ט':
Sefaria · Hon Ashir on Mishnah Sheviis 2:7
(י) ראש השנה. אין הכונה דוקא על ראש השנה של שנה שביעית, אבל הוא רוצה לומר שיהיה דינם דין שנה שעברה למעשרות ולשביעית. הר"מ: (יא) אלא היום לוקטין מעט ולמחר מעט, ונמצאו חדש וישן מערבים יחד, והוי ליה מעשר מן החדש על הישן ומן הישן על החדש, אזיל בהו בתר השרשה וכו'. ומעשרות של אלו מדרבנן ויכלת בידם לקבע זמן לפי דעתם לכל אחד ואחד. רש"י בראש השנה דף י"ג:
Sefaria · Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Sheviis 2:7
לאחר שהמשנה ערכה את ההלכות על הפעולות באילנות ערב שביעית, היא סודרת את הלכות ערב שביעית בגידולי הקיץ (משנה ז) ולאחר מכן את הלכות ירקות עם התקרב השנה השביעית. האורז והדוחן והפרגים והשמשמים 44 ספרא, פ"א ה"ז, קה ע"ג; שמחות פ"ז הכ"ד, עמ' 148-147 . – ארבעה גידולי הקיץ. האורז – הוא הגידול הידוע גם לנו בשם אורז וגדל במים. מפרשים אחדים שחיו באירופה ולא הכירו גידול זה מקרוב התחבטו בזיהויו ופירשו בדרך שפירשו. אך אין ספק כי האורז הוא όρυζα (אוריזה). כך ביוונית, ברומית, בסורית ובערבית: רוז. זיהוי זה תואם מבחינה לשונית ומתיאור דרך גידולו במים במשנה להלן, במשנה י: "ממרסין באורז בשביעית". רבי יצחק בן מלכי צדק לועזו: "אורז – ריזי" 45 חכמי אשכנז התחבטו בזיהויו, כנראה מתוך שהיה נדיר באזוריהם. ראו שמש, ברכת הנהנים, עמ' 120-113 . . הדוחן אף הוא ידוע בשמו בימינו. באנגלית: millet . כן לועזו רבי יצחק בן מלכי צדק: "דוחן – מילייו", וכיוצא בו אף רש"י בראש השנה (יג ע"ב) והרמב"ם בפירושו. בימי המשנה יש ששימש לאפיית לחם (חלה פ"א מ"ד), ובימינו הוא מאכל לעופות. הפרגים אינם הפרג שבימינו, שהרי הפרג שבימינו אינו משמש אלא כתבלין ואי אפשר להכין ממנו לחם או מצה כפי שעולה ממקורות תנאיים 46 משנה, חלה פ"א מ"ד; ספרי במדבר, פיסקא קי עמ' 113 ; שם, פיסקא קמו, עמ' 193 . . חוקרים בימינו העלו כי "פרגה" בסורית מציין מין דוחן או דורה 47 לאו, פלורה א, עמ' 743 ; פליקס בפירושו (שביעית א), עמ' 129 . . כך זיהה רבי נתן אב הישיבה: "פרגין – דורה". השומשומין – הוא השומשום בימינו. זיהויו ברור ומקובל אצל מפרשי המשנה. הוא הסומסום בערבית, והוא גידול קיץ ומשמש להכנת מיני מאפה ולשמן (שבת פ"ב מ"ב) 48 שמן שומשומין היה השמן המשובח ביותר בבבל, ראו בבלי, שבת כג ע"א. שם נאמר ש"כל השמנים כולן יפין לנר [חנוכה], ושמן זית מן המובחר", ואביי הבבלי העדיף שמן שומשומין. ההיגד "שמן זית מן המובחר" מייצג את המצב בארץ ישראל, כמובן. בארץ ישראל היה ייצור שמן השומשומין מצומצם, אך ברור שבמקביל גידלו שומשומין גם בארץ ישראל, כפי שעולה ממשנתנו ומתוספתא תרומות (פ"י הט"ו) העוסקת בהפרשת תרומות מצמח זה. . ארבעת גידולי קיץ אלו שהישרישו לפני ראש השנה – ואף על פי שליקטם בשביעית, מיתעשרים לשעבר – לפי השנה שעברה. בשנה השביעית יעשרם מעשר עני כמו פרות של השנה השישית, ובשאר השנים לפי חובת המעשר של השנה שעברה. ומותרים בשביעית – מותר לו לבעל הבית ללקטם לעצמו ולאכלם בשביעית. בתלמוד הירושלמי מוסבר: "בפירות הילכו אחר שליש (כלומר אם הגיעו הפרות לכדי שליש מגודלם הסופי) ובאורז אחר השרשה ובירק בשעת לקיטתו עישורו" (לד ע"א). רבי שלמה סיריליאו גורס "ובאורז וכו' ", כלומר באורז ובשאר המינים שמנתה המשנה. בתוספתא נאמר: "התבואה והקטניות שהביאו שליש לפני ראש השנה מתעשרין לשעבר ומותרין בשביעית" (פ"ב הי"ג), שהרי קביעת דרך עישורו לפי שנים היא הקביעה לגבי שביעית. אם לאו – אם לא השרישו לפני ראש השנה, אסורין בשביעית – דינם כדין פרות שביעית. בעל הבית רשאי לאכלם אך לא לאגרם, ויש בהם קדושת שביעית. כך פירש הרמב"ם את משנתנו במהדורא קמא של פירושו, ובעקבותיו הלכו רבי עובדיה מברטנורא, אלבק ואחרים. אולם במהדורא בתרא של פירושו הרמב"ם 49 מהדורה בתרא של הרמב"ם מצויה במהדורתו של קאפח, עמ' קמא. כותב: "הרי אלו אסורין בשביעית ואסור לאכלם ודינם כדין ספיחי שביעית", וכן פסק בהלכותיו (הלכות שמיטה ויובל פ"ד הי"א). ברם, מן הספרא משתמע שמשנתנו אינה אוסרת את אכילת הפרות שלא השרישו עד ראש השנה אלא אוסרת לאגור אותם ולאספם לבית. כן שנינו: "מנין לאורז ולדוחן ולפרגים ולשומשמים שהשרישו לפני ראש השנה כונסן אתה בשביעית? תלמוד לומר 'ואספת את תבואתה בשביעית' (ויקרא כה ג). יכול אף על פי שלא השרישו? תלמוד לומר 'שש שנים תזרע שדך ואספת' (שם) – ששה זרעים וששה אסיפים, לא ששה זרעים ושבעה אסיפים" (ספרא בהר, סוף פרשה א ה"ח, קה ע"ג). האיסור וההיתר הוא לאסוף את הפרי, ולא לאכול אותו. כל זאת כדין פרות שביעית, והאורז נדון כפרי ולא כירק שאכילתו אסורה. ומתעשרין לשנה הבאה – כפי השנה הבאה. הלכה זו אינה המשך להלכה הקודמת הקובעת שאם השרישו לאחר ראש השנה הפרות אסורים, שכן אם הם אסורים בשביעית ונידונים כפרות שביעית הרי אין הם מתעשרים. המשנה קובעת שפרות שהשרישו לאחר ראש השנה נידונים כשנה הבאה: אם נזרעו בשנה השישית הרי הם שביעית, ואם נזרעו באחת מן השנים האחרות הרי הם מתעשרים לפי המעשר של השנה הבאה, מעשר שני או מעשר עני. משנתנו עוצבה, ככל הנראה, בדור יבנה, שכן במשנה הבאה הוסיפו עליה דוגמאות שלושה חכמים מן הדור שלאחר מלחמת בר כוכבא: רבי שמעון שזורי, רבי שמעון ורבי אלעזר, תוך הדגשה: "כיוצא בהן".
Sefaria · Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Sheviis 2:7
אורז. ידוע וכבר פירשנוהו: ודוחן. בערבי דכו"ן ובלע"ז מי"ל: ופרגין. בערבי שבאיש: ושומשמין. סומסם ואלו ארבע מינין בלבד הוא הכוונה בהם שתשריש קודם שביעית אבל התבואה עד שתביא שליש כמו שנבארהו בעתיד והירק הולכין בו אחר זמן לקיטתו וכן אמרו ירק אחר לקיטתו למעשר ושאמר ראש השנה אין הכוונה על ראש השנה של שנה (בשנה) שביעית אבל הוא רוצה כשתשריש קודם ראש השנה יהיה דינם למעשרות דין שנה שעברה אם כן נתחייב בשנה שעברה במעשר עני יוציאו בזאת כמו כן מעשר עני ואם נתחייב בה מעשר שני יוציא מעשר שני והשנים שמוציאים בהן מעשר עני במקום מעשר שני היא הג' משנות השמטה והששית כמ"ש במה שהקדמנו (בדמאי פ"ד מ"ג) ועוד נשנה אותו ונוסיף לבארו אם נזדמן להיות שנה זו שנה שביעית יהיו אלו כמו פירות ששית ומותרין בשביעית ואם לא השרישו קודם ראש השנה דינם במעשרות כדין שנה הבאה ואם נזדמן שתהיה שנה הבאה שביעית יהיו אסורין בשביעית ומותר לכנוס אותם לקיום אבל דינן כדין פירות שביעית:
Sefaria · Rambam on Mishnah Sheviis 2:7
אורז ודוחן. מיני קטניות הן וקורין אותן בלע"ז מילייו: פרגין. פירש בערוך מקום בלשון כנען והוא כעין רמון מלא זרע והזרע מתקשקש בקליפתו כעין שומשמין: מתעשרין לשעבר. כמעשר שנה שעברה אם שניה מתעשרין מעשר שני ואם שלישית מעשר ראשון ומעשר עני ומותרין בשביעית דאין בהן קדושת שביעית אם השרישו ערב שביעית לפני ר"ה מתעשרין לשנה הבאה כשעת לקיטתו אם משאר שני שבוע הוא שאינה שביעית ובפ"ק דר"ה (דף יג:) אמר (רבא) [רבה אילן] אמור רבנן [אזלינן] בתר חנטה (אילן) [וירק] בתר לקיטה תבואה וזיתים בתר שליש הני כמאן שוינהו רבנן הדר אמר רבה כיון שעשוים פרכים פרכים אזול רבנן בתר השרשה ומפרש בירושלמי (הל' ה) אמר רב הונא בר חייא שאי אפשר לעמוד עליו כלומר דאין מביא שליש בבת אחת ואין נלקט כאחת אלא היום לוקטין מעט איפרכין ולמחר מעט ונמצא חדש וישן מעורבים יחד אם הילכו בהן אחר לקיטה או אחר שליש ואזול בהם בתר השרשה שבשנה אחת משרשת כל השדה שהרי בבת אחת זורעין אותה ומעשר פירות האילן וקטניות דרבנן הן ויכולת ביד חכמים לקבוע זמן לכל אחד לפי דעתן פירכין נופל בקטניות כדאמרינן במסכת ביצה (דף יב:) מוללים מלילות ומפרכין קטניות ביום טוב ומיהו בשביעית דאורייתא כדאמרינן בפ"ק דר"ה (דף טו:) אמינא לך מעשר חרובין דרבנן ואת אמרת לי שביעית דבנות שוח דאורייתא קשה היכן מצינו הנך חילוקין דיש בתר השרשה ויש בתר חנטה ויש בתר שליש ויש בתר לקיטה ולא מסתבר כלל למימר בשביעית בזמן הזה ורבי היא ובשלמא תבואה וזיתים (דכתיב) [דבתר] שלש ניחא דאמרינן בפ"ק דר"ה (דף יג.) ועשת את התבואה לשלש השנים אל תקרי לשלש אלא לשליש וזיתים נמי בכלל תבואה כדמפרש שם בקונטרס (ד' יב:) ותבואת יקב ופירש שם בקונטרס דענבים בכלל זה וקשה דמצינו בהן שיעור [אחר] דתנן בפ"ק דמעשרות (מ"ב) מאימתי חייבין הפירות במעשרות הענבים משהבאישו וקתני התבואה והזיתים משיביאו שליש משמע דלאו שיעור [א'] הוא ומכל מקום אפשר דהבאישו דענבים אע"פ שלא הביאו שליש חשיבה כשליש דתבואה וזיתים אלא אורז וחבריו וירק ואילן מנא להו וי"ל דבאילן אזלינן בתר חנטה כדדרשינן בפרק קמא דראש השנה (דף י.) ובשנה הרביעית ובשנה החמישית פעמים שברביעית ועדיין אסורין משום ערלה ופעמים שבחמישית ועדיין אסורין משום רביעית דלאחר שנשלמו ג' שנים של ערלה (זה) של רביעית דהיינו אחד בתשרי אסורין משום ערלה אם חנטו עד ט"ו בשבט ואם לאחר ט"ו בשבט חנטו מותרין ולענין הבאת שליש אין שייך לעשות דרשה זו שאין לאילנות יום קבוע בהבאת שליש לקובעו ר"ה שלהן שיחשוב שלישי שלישי להבאת פירות ורביעי לשנים כמו יום חנטה דשנה שלו ט"ו בשבט שיצאו רוב גשמי שנה ורגילין אילנות להיות חונטין וכיון דגלי קרא לערלה דבתר חנטה הוא הדין לענין שביעית וירק דבתר לקיטה כדדרשי תנאי בפ"ק דראש השנה (שם יד.) דקאמר ר' יוסי הגלילי מה גורן ויקב שגדלין על מי שנה שעברה ור"ע קאמר שגדלין על רוב מים יצאו ירקות ואורז וחביריו דבתר השרשה נפקא לן מקרא דתורת כהנים בפרשת בהר סיני ואין לתמוה דילפי שביעית מערלה דהכי נמי ילפינן תבואה וזיתים שאחר שליש למעשר מלשלש השנים דכתיב גבי שביעית ועוד יש לפרש דענבים משהבאישו הוא שליש שלהן וכל אותן שיעורין המפורשין בפרק קמא דמעשרות לכל (הפחות) [בפירות] הוא הבאת שליש [והא דלא תני משיביאו שליש] כדתני גבי תבואה וזיתים משום דבכולה אפשר ליתן בהן סימן חוץ מתבואה וזיתים וכן משמע בירושל' (הל' ו') דגבי התלתן משתצמח דריש לה ר' זעירא מדכתיב עשר תעשר את כל תבואת זרעך דבר שהוא נזרע ומצמיח יצא פחות משליש שאינו נזרע ומצמיח רבי חנינא בשם רבי זיתים וענבים שלא הביאו שליש משקין היוצאין מהן אינן מכשירין והא דקאמר בפ"ק דראש השנה (דף יג:) אמור רבנן אילן בתר חנטה תבואה וזיתים בתר שליש דמדלא הזכיר ענבים משמע דהוא בכלל בתר חנטה לשון מתניתין דמעשרות נקט דלא חשיב ענבים בהדייהו ואע"ג דלענין עונת מעשרות אזלינן בכולהו בתר שליש מכל מקום לענין ראש השנה למעשר לערלה ולרבעי ולשביעית אזלינן בתר שיעורי אחריני כדפרישית מקראי ועונת מעשרות ענין אחר הוא דעד שיחשב פרי וחזי לאכילה אין לחייבו במעשר וא"ת היכי ילפינן חיוב מעשר לשליש בתבואה וזיתים משביעית הא לא דמי מעשר לשביעית דאיכא דאזיל בתר חנטה ובתר השרשה ובתר לקיטה וי"ל משום דאשכחן תבואה וזיתים דחזי קודם הבאת שליש כדאמרינן בפרק המוציא יין (שבת דף פ:) אנפיקנון שמן זית שלא הביא שליש משיר את השיער ומעדן את הבשר ואמרינן בפרק ואלו עוברין (דף מב:) עמילן של טבחים תבואה שלא הביאה שליש ומהאי ניחא נמי דקשיא ליה טפי בפ"ק דר"ה (דף יב:) אתבואה וזיתים מנא לן דאזלינן בתר שליש דמקודם לכן חזו ומייתי ראיה משביעית דאפילו לשביעית לא משערינן עד הבאת שליש כ"ש להתחייב במעשר דהא שאר אילנות דאזלינן לשביעית בתר חנטה אפ"ה לא מחייבי במעשר עד דמטי לשיעור המפורש כאן:
Sefaria · Rash MiShantz on Mishnah Sheviis 2:7
ואם לאו אסורין בשביעית. מפי' הרמב"ם והרע"ב משמע דהיינו שנוהג בהם קדושת שביעית אבל לעקרם א"צ וכמו אסורים בשביעית לקמן מ"ט ובאילן אמרי' לעיל דאפי' נקלט בתוספת שביעית יעקור לפירושם שם וכפירש"י בר"ה (י' ב') וצ"ל דהכא מיירי שנשרו מאליהן ולפ"ז לא קשה ג"כ מה שהקשו התוס' שם והר"ש כאן על פירש"י הנ"ל ממתניתין דהכא ועיין בגיטין (נ"ג נ"ד) ולשון הרמב"ם בסוף פ"ג מהל' שמיטה:
Sefaria · Rashash on Mishnah Sheviis 2:7
[אות טז] בתוי"ט ד"ה מתעשרין. אבל הוא וכו'. היינו דמתעשרין לשעבר מיירי בשאר שנים דמהני שהשרישו לפני ר"ה מתעשרין כדין שנה שעברה ואח"כ אמר דאם היה כן קודם ר"ה של שביעית מותרים בשביעית ואח"כ ואם לאו היינו ג"כ בשאר שנים שלא השרישו עד אחר ר"ה מתעשרין כדין השנה הבאה. ואם כן בשביעית אסורין: [אות יז] בא"ד ואינה אלא אסמכתא. זה תמוה דהא השתא קיימינן לענין שביעית דמיניה מיירי דרשא דת"כ ואינו ענין למעשרות:
Sefaria · Tosafot Rabbi Akiva Eiger on Mishnah Sheviis 2:7
מתעשרין לשעבר . כ' הר"ב אם היתה שנה ראשונה וכו'. ל' הרמב"ם ושאמר ר"ה אין הכונה על ר"ה של שנה בשנה שביעית אבל הוא ר"ל וכו'. ע"כ. וכתב הר"ב דבהנך אזלינן בתר השרשה דאין לוקטים כו' כאחד. אלא היום לוקטין מעט ולמחר מעט ונמצאו חדש וישן מעורבי' יחד. וה"ל מעשר מן החדש על הישן ומן הישן על החדש אזול בהו בתר השרשה וכו' ומעשרות של אלו מדרבנן ויכולת בידם לקבוע זמן לפי דעתם לכל א' וא'. כ"כ רש"י בפ"ק דר"ה דף יג ע"ב ושאר הזמנים של מעשרות שזכר הר"ב יתבארו במקומן. ולענין אילן בתר חנטה לשביעית כ' הר"ש דילפינן מערלה. וירק דבתר לקיטה כדדרשי תנאי בפ"ק דר"ה [דף יד] דקאמר ריה"ג מה גורן ויקב שגדילין על מי שנה שעברה ור' עקיבא קאמר שגדילין על רוב מים יצאו ירקות ותבואה וזיתים דרשינן התם מועשת את התבואה לשלש שנים [שם] אל תקרי לשלש אלא לשליש ואורז וחביריו דבתר השרשה נפקא לן מקרא בת"כ בפ' בהר והביאוה התוס' במס' ר"ה והר"ש במשנה דלקמן מנין לאורז ודוחן ופרגין ושומשמין שהשרושו לפני ר"ה כונסים אותם בשביעית תלמוד לומר (ויקרא כ״ה:ג׳-ד׳) ואספת את תבואתה בשביעית יכול אעפ"י שלא השרישו ת"ל (שם) שש שנים תזרע ואספת ששה זורעים וששה אוספים ולא ששה זורעים ושבעה אוספים. [*ואינה אלא אסמכתא דהא מעשרותיהם של אלו מדרבנן כמ"ש ללשונו של רש"י ז"ל]:
Sefaria · Tosafot Yom Tov on Mishnah Sheviis 2:7
האורז רייז: והדוחן הירזע: והפרגין מאהן: והשומשמין מין ליינזאמען: שהשרישו לפני ראש השנה מיירי בכל השנים: מתעשרין לשעבר ר"ל כסדר מעשרות של שנה שעברה שהשריש בו. דבשנת אבדה בשמיט' נותנים מעשר ראשון ומעשר שני ובשנת גו. מע"ר ומע"ע: ומותרין בשביעית מדהשריש בששית. אין בהם קדושת שביעית וכל הנך יליף להו מקרא בת"כ: ואם לאו אסורין בשביעית ומתעשרין לשנה הבאה מדהשרישו אז. דאף דלעניין מעשרות אילן אזלינן בתר חנטה. ובירק בתר לקיטה. ובתבואה וזיתים בתר שליש בשולן. מ"מ באלו המינין. דאינן מביאין שליש כאחת. גם אין נלקטים כאחת. אזלינן בתר השרשה. מדנשרשים כולן כא' כשנזרעים יחד. ומדמעשרות אלו המינין מד"ס. יש כח לחכמים לקבוע זמן כמו שירצו. [ונ"ל דהא דצריך להכפיל ולומר ואם לאו. והרי כבר מדיוקא דרישא שמעינן כן. היינו כדי דנידק לומר דווקא בוודאי השרישו אבל בספיקה אמרינן נעשה כסיפא כדאמרינן בכל דוכתא דקשה דיוקא דרישא וסיפא אהדדי [כקידושין ד"ה ב']. וכן יש לומר בכל מקום דאכפיל תנא לומר ואם לאו. היינו שלא נטעה לומר דספיקו כוודאי דמי]:
Sefaria · Yachin on Mishnah Sheviis 2:45-52