Sheviis 3:4 — Animal Pens
MishnayosZeraim › Sheviis › Perek 3 › Mishnah 4זְרָעִים ‹ שביעית ‹ פרק ג׳ ‹ משנה ד׳
Animal Pens
הַמְדַיֵּר אֶת שָׂדֵהוּ
Mishnah שביעית ג׳:ד׳ · Sheviis 3:4
הַמְדַיֵּר אֶת שָׂדֵהוּ, עוֹשֶׂה סַהַר לְבֵית סָאתַיִם, עוֹקֵר שָׁלֹשׁ רוּחוֹת וּמַנִּיחַ אֶת הָאֶמְצָעִית.
נִמְצָא מְדַיֵּר בֵּית אַרְבַּעַת סְאִין.
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, בֵּית שְׁמוֹנַת סְאִין.
הָיְתָה כָל שָׂדֵהוּ בֵּית אַרְבַּעַת סְאִין, מְשַׁיֵּר מִמֶּנָּה מִקְצָת, מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן, וּמוֹצִיא מִן הַסַּהַר וְנוֹתֵן לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ כְּדֶרֶךְ הַמְזַבְּלִין:
One who pens [his flock] on his field [to manure it], makes a pen the size of two beis se'ah, uproots three sides and leaves the middle one.
He is thus found to manure [an area of] four beis se'ah.
Rabban Shimon ben Gamliel says: [an area of] eight beis se'ah.
If his whole field was [only] four beis se'ah, he must leave over a portion of it, because of appearance's sake, and he takes from the pen and places [it] onto his field in the manner of those who manure:
A reading aid, not an exact translation.
This English is a clause-by-clause rendering to help you follow the Hebrew. It is not word-for-word literal, and it is not a transcript of the recorded shiur — the audio carries explanation and context the translation deliberately leaves out.
Go deeperOpen what helps. Nothing here is needed to learn the Mishnah.
Structure
The Mishnah's Structure▾
Summary Chartwhat does this mean?
Animal Pens▾
| Case | Ruling | Reason |
|---|---|---|
| How does one pen (medayer) his flock in his field? | Fence a pen (sahar) of a two-se'ah space; then uproot three walls, leave the middle wall, and shift the pen onward | — |
| How much of the field may he pen in all? | Tanna Kamma: A four-se'ah space | — |
| Rabban Shimon ben Gamliel: An eight-se'ah space | — | |
| And if his whole field is only a four-se'ah space? | He leaves a bit of the field unpenned, then carries the manure out of the pen and piles it in his field the way the fertilizer-heaps are made | מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן — it should not look like he is fertilizing his field |
Transcript
A machine transcript of the recorded shiur.
This is the shiur as spoken, transcribed automatically and left unedited — the wording is Ephraim's, and occasional transcription errors remain. It follows the audio word by word.
Transcript · click any word to jump
▾
All Meforshim
Study the meforshim on this mishnah (10)▾
המדיר שדהו. לשון דיר של בהמות, שאין לו מקום פנוי להעמיד בהמותיו אלא שם, ואינו מתכון לזבל שדהו בענין זה, ודעתו להכניס הזבל לאשפות אחר כך: סהר. כמו סחר , הקף של מחצה סביב הצאן: עוקר שלש רוחות. כשנתמלאה הסהר זבל עוקר מן הסחר שלש רוחות וזוקפן לצד [אחר] של אמצעית ומדיר שם כמו כן בית סאתים, ועושה אשפות בתוך שדהו שלש אשפות לבית סאה כדאמרן: נמצא מדיר בית ארבעת סאים. סאתים מצד זה של מחצה אמצעית וסאתים מצד אחר. ואשמעינן מתניתין דשרי לדיר בית ארבעת סאין קדם שיעשה ממנה אשפות, אבל טפי לא, שלא יאמרו לדיר שדהו מתכון: מפני מראית העין. שלא יהא נראה כמתכון לזבל שדהו אם עושה את כלה סחר: כדרך המזבלין. שלש אשפות לכל בית סאה. ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל:
המדיר את שדהו (let cattle changes folds within a field/collect mnaure in a field, by letting cattle live on it) – it is the language of a shed for cattle , and he has no free place to place his cattle other than there, and he doesn’t intend to manure his field in this manner and it is intention to bring in the manure to dung-heaps afterwards. סהר (enclosure for cattle near a dwelling/stable) – like an enclosure, a circumference of a partition around the sheep. עוקר ג' רוחות – when the enclosure for cattle is filled with manure, he ruproots from the enclosure from three sides and restores on the [other] side of them middle and changes folds there like that for two Bet Seah, and makes dung-heaps within his field , three dung-heaps for a Bet Seah as we have stated. נמצא מדייר בית ארבעה סתים – Two Seah from this side of the middle partition and two from the [other] side, and our Mishnah teaches us that it permits a cattle fold of four Seah prior to his making from it dung-heaps, but not more than that, so that they should not say that he intended to make folds in his fields [for cattle to live in them]. מפני מראית העין – so that it would not appear like he intends to manure his field if he makes all of it an enclosure for cattle. כדרך המזבלין – three dung-heaps for each Bet Seah, but the Halakha is not according to Rabban Shimon ben Gamaliel.
Sefaria · Bartenura on Mishnah Sheviis 3:4
Introduction If one does not have an adequate pen for his cattle, he may make one for them in his field, even though this may look like he is bringing them out there to fertilize the field. However, he is limited as to the dimensions of the pen. Our mishnah teaches what those limitations are. One who uses his field as a pen for cattle, he [first] makes an enclosure for every two bet se'ahs. He then uproots three sides, and leaves the middle side. It turns out that he has made a pen of four seahs. Rabban Shimon ben Gamaliel says: one of eight seahs. This section teaches how one goes about making a pen for his cattle on his field during the sabbatical year. First he makes the enclosure that covers two whole bet seahs. Once the enclosure is full of manure he removes the fences on three sides and leaves one fence standing and uses it to begin a new enclosure. It turns out that this fence is the middle fence between the old enclosure and the new enclosure. In the end the whole enclosure will be four seahs. According to the first opinion, he cannot make a bigger enclosure. Rabban Shimon ben Gamaliel disagrees and allows him to make an enclosure of eight seahs. According to some commentators, this means that he can make the first enclosure of four and the other of four as well. According to others, he makes the first enclosure two bet seahs, and then he can put a new one on each side, thereby ending up with eight bet seahs that were enclosed. If his entire field is only four seahs in area, he must allow a portion of it to remain [unenclosed] for appearance's sake. One thing he cannot do is make his entire field an enclosure for his cattle because this looks like he is putting them there to fertilize the field and not just because he needs a place for his animals. In order to make it clear that his intention is not to fertilize, he must leave at least a portion of his field unpenned. And he may take the dung out from the enclosure, and spread across his field in the manner of those who fertilize their fields. Once the pen is full of manure, he can bring it out to the field in the way prescribed by the preceding mishnayot, that is he can make three dung-heaps per bet seah.
Sefaria · English Explanation of Mishnah Sheviis 3:4
(ז) וחי"ת בה"א מתחלפין ששניהם ממוצא הגרון: (ח) מדיר. בירושלמי מקשה ממתניתין ב' פרק ד' שדה שנדירה לא תזרע במוצאי שביעית. ומשני, מתניתין ברוצה להעמיד צאן בתוך שדהו. ופרש הר"ש דלהעמדה בעלמא עושה הסהר, ואחר כך מאסף כל הזבל ועושה אשפתות כו': (ט) בית שמונת סאין. הינו שמתיר לעשות סהר מכל צד מצדדי הסהר הראשון. ויהיה שמונת סאין מלבד הסהר הראשון. הר"מ:
Sefaria · Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Sheviis 3:4
סהר. בד"א (מב"י) נקוד בחול"ם הסמ"ך. ואינו נכון שאיננו מענין בית הסוהר דקרא. וצ"ל פת"ח לפי שהוא ענין סבוב מלשון סחרו אל ארץ בחילוף ה"א בחי"ת כדכתב הרע"ב. ונ"ל עוד שא"צ לחילוף האותיות אבל מפני שהוא היקף עגול נקרא כן על שהוא כדמות צורת לבנה שגם היא נקראת סהר לטעם זה על שם שהיא עגולה צנה וסוחר' מתרגמינן תריסא ועגילא [תהילים קפ' צ"א]. לפי שמקפת את האדם בעגול מכל סביביו:
Sefaria · Lechem Shamayim on Mishnah Sheviis 3:4
סהר של בית סאתים. היקף ששיעורו ע' אמה ושירים על ע' אמה ושירים. ואיני יודע למה צריך לומר סהר כמו סחר בחי"ת דהא אפי' בה"א הוי כמו בית הסהר לחבוש אותם שלא יצאו אנה ואנה: עוקר שלש רוחות. פי' כי כשמקום זה מלא אי אפשר לבריות לעמוד שם. ה"ר יהוסף ז"ל. ירושל' תני בכל עושין סהרים במחצלאות ובקש ובאבנים ואפי' שלש חבלים זה למעלה מזה ובלבד שלא יהא בין סהר לסהר כמלא סהר אותו המקום חולב בו וגוזז בו ומוליך ומביא את הצאן דרך עליו: ומוציא מן הסהר. בירוש' בעי אי צריך להמתין עד שיפסיקו עובדי עבודה ולא אפשטא. ומוציא מן הסהר כתב ה"ר יהוסף ז"ל נ"ל דהא לא קאי אלא ארישא דהמדייר את שדהו ובא לומר שמותר להוציאו ולא אמרי' שהוא אסור להוציאו משום דאז תהיה השדה שדיירה מזובלת אלא מותר ע"כ:
Sefaria · Melekhet Shelomoh on Mishnah Sheviis 3:4
משנה זו מסיימת את ההלכות בדרכי הזיבול והוצאת הזבל לשדה בשנה השביעית. המדייר את שדהו – העושה את שדהו לדיר צאנו כדי שלא יפסיד את הזבל משום שאינו יכול להוציאו ולפזרו בשדה. זיבול השדה נאסר, ונאמר ששדה שנטייבה אסורה בזריעה (להלן פ"ד מ"ב). אך כאן מדובר במי שמעמיד את צאנו בגדרה שבשדה, והצאן מזבל את השדה בעצמו. הירושלמי מסביר כך, ואגב כך מסביר גם את המשנה בפרק הבא, וזה פשוטה של אותה משנה. אבל בדיוננו במשנה זו נראה שהירושלמי פירש את "נטייבה" שלא כפשוטה, ונדון בכך להלן. ועושה סהר לבית סאתים – סהר הוא שטח מגודר בגדר. נוסחאות אחרות בכתבי יד וראשונים גורסות "סחר" ( ל , מ , ץ ), והוא הוא. רשאי לעשות גדר מיטלטלת לבית סאתים – לשטח של זריעת סאתיים, והוא חמשת אלפים אמות מרובעות, כדי לרכז את הצאן בשטח מוגדר ולאחר מכן לרכזו בשטח אחר. לאחר שהשטח נתמלא זבל דיו עוקר שלוש רוחות – מעביר את המחיצות משלושה צדדים וקובען במחצית השנייה של השדה ומניח את האמצעית – במקומה; נמצא מדייר בית ארבעת סאים – ועל ידי כך נוצר לו שטח נוסף של בית סאתיים מזובל. מהמשך דברי המשנה משתמע כי מותר לדייר שטח של ארבעה סאים בלבד, ולא יותר. מסתבר כי התנא קמא סבור שאם ידייר את צאנו על שטח נוסף הדבר ייראה כי הוא מתכוון לזיבול ולא לדיור הצאן. בתוספתא (פ"ב הי"ט) שנינו: "בכל עושין סהרין, באבנים ובמחצלות בקש ובקנים ובקילחות, אפילו שלשה חבלים זה למעלה מזה, ובלבד שלא יהא בין חבל לחבירו שלשה טפחים כדי שיכנס הגדי". הברייתא שנויה בלשון קצרה אף בירושלמי (לד ע"א). דרכים אלו שבהן ניתן לעשות מחיצה שנויות אף לגבי כלאיים ועירובין בשבת 12 תוס', כלאים פ"ב ה"ג; משנה, עירובין פ"א, מ"ט-מ"י ופירושנו להן. . רבן שמעון בן גמליאל [אומר] בית שמונת סאים – הוא חולק על התנא קמא המתיר רק שטח של ארבעה סאים וקובע כי מותר לדייר אף בית שמונה סאים. בתוספתא (פ"ב הט"ו) נאמר: "אמר רבי יודה במי דברים אמורים בזמן שהיתה צאנו מועטת, אבל אם היתה צאנו מרובה, אפילו בית כור, אפילו בית כוריים, מותר". לפי פשוטם של דברים רבי יהודה חולק על התנאים במשנתנו וקובע שאין כל הגבלה של גודל השדה בדיור הצאן בשדה (וכפירושו של בעל חסדי דוד). נראה ש"במה (במי) דברים אמורים" הוא מונח להבאת פרשנות מסייגת, ולא מחלוקת. הבבלי מציג את השאלה כשאלה סגנונית כללית לפחות על מימרותיו של רבי יהודה: "והאמר רבי יהושע בן לוי: כל מקום שאמר רבי יהודה 'אימתי' ו'במה' במשנתנו – אינו אלא לפרש דברי חכמים" (עירובין פא ע"ב; פב ע"א). המקבילה בסנהדרין (כה ע"א) מוסיפה: "רבי יוחנן אמר: 'אימתי' – לפרש ו'במה' – לחלוק". במהלך פירושנו עסקנו במונחים אלו במשניות השונות וראינו כי יש שהם מתארים מחלוקת ויש שהם בוודאי פרשנות (כגון משנת פאה פ"ז מ"א), או שינוי הלכתי מוסכם (כגון משנת מגילה פ"א מ"ג), ולעתים הם מחלוקת. כך, למשל, במשנת שבועות (פ"ז מ"ו) יש מחלוקת במשנה; בתוספתא שם (פ"ו ה"ד) דברי רבי יהודה מנוסחים בלשון "במה דברים אמורים" ובתלמודים בלשון "אימתי" (ירו', שבועות לח ע"א; בבלי, שבועות מח ע"א), וברור שזו מחלוקת לכל דבר. הוא הדין במשנת עירובין (פ"ז מי"א) ש"במה דברים אמורים" בא לציין מחלוקת. במקומות אחרים שהמונחים האלה משובצים בהם לעתים עדיף לפרשם כמחלוקת ולעתים הם באמת פירוש. לא מצאנו הבדל שיטתי בין משמעות שימוש המונח בדברי רבי יהודה לבין שימושו בפי חכמים אחרים. מכל מקום, הבבלי מדגיש את שימושו של רבי יהודה במונחים אלו, ואכן המונח "אימתי" מופיע במשנה כ 55- פעמים, ושליש מהן קשור לרבי יהודה. הווה אומר שחכם זה הרבה להשתמש במונח, אם כי הוא לא ייחודי לו. לעומת זאת, המונח "במה (במי) דברים אמורים" מופיע מספר פעמים קרוב, אך רק פעמיים בשמו של רבי יהודה, ודומה שאין זה מונח ייחודי לו. היתה [כל] על שדהו – בכ"י קופמן מופיע "על שדהו", ומתוקן בשוליים "כל שדהו". לפי תוכנן שתי הגרסאות אפשריות, בית ארבעת סאים משייר ממנו מקצת מפני מראית העין – המשנה מניחה כי ייתכן שהמדייר את צאנו יש לו יותר מבית ארבעת סאים, אך אסור לו לדייר יותר מארבעת סאים. אולם אם כל שדהו אינו עולה על ארבעת סאים – אסור לו לדייר את כל השדה, וחייב להשאיר מקצת שדהו מחוץ לתחום שבו יימצא הצאן. מקצת שדהו זה חייב להישאר בלתי מדויר וללא זבל, כדי שלא ייראה שהוא מתכוון לזבל את השדה. בתוספתא (פ"ב הט"ו) נאמר: "היתה כל שדהו בית סאתים, לא יעשה כולה סהר, אלא משייר הימנה מקצת מפני מראית העין, דברי רבי מאיר, רבי יוסה מתיר". יש שמפרשים שהתוספתא חולקת על משנתנו. המשנה מחייבת לשייר מקצת השדה כך שהוא מדייר ארבעה סאים, ואילו התוספתא מחייבת לשייר אף כשאין לו אלא בית סאתיים ומדייר רק בית סאתיים 13 הרא"ש כותב שיש לשייר רק שכמדייר ארבעה סאים, "אבל אם לא היה עושה כי אם בית סאתים אין צריך לשייר". הר"ש סיריליאו כותב בפירושו למשנה: "ופליגא התוספתא". . אולם יש המפרשים שמשנתנו קבעה את ההלכה שיש לשייר מקצת לאחר ההלכה על ארבעה סאים מפני מראית עין לא כדי להוציא שבשני סאים אין צורך לשייר מקצת, אלא כדי לרבות שאף העושה סהר אחר סהר, וכבר הראה שהשנה היא שביעית ושהוא מקפיד על הלכות שביעית ואינו מזבל את שדהו כרגיל, חייב לשייר מקצת (כדברי בעל משנה ראשונה, בראש פירושו למשנתנו). אם אנו מקבלים פירוש זה עולה כי משנתנו היא כדעת רבי מאיר, ובניגוד לדעתו של רבי יוסי שאינו מצריך לשייר מקצת בכל סהר. מן ההלכות והדעות השונות שבמשנתנו וההלכות שבתוספתא עולה כי לעולם אין לדייר בבת אחת אלא סהר לבית סאתיים, ורק רבי יהודה סובר ש"אם היתה צאנו מרובה אפילו בית כור אפילו בית כוריים מותר" (תוס', פ"ב הט"ו). את דעתו של רבי יהודה לא מצאנו במקום אחר. ומוציאין מן הסהר ונותן לתוך שדיהו כדרך המזבלים – רשאים להוציא זבל מן הסהר וליתנו בתוך שדהו כפי שהורתה המשנה (לעיל, משנה ב): "שלוש שלוש אשפתות לבית סאה". הלכה זו חוזרת לנאמר בראשיתה של המשנה שהמדייר את שדהו עושה סהר לבית סאתיים, והיא מוסיפה שאם נתמלא אותו סהר הוא רשאי להוציא את זבלו לתוך שדה אחר שיש לו, ולנהוג כדרך שהורתה המשנה למזבלים. המשנה באה ללמדנו שרשאים להוציא זבל לא רק מתוך חצרו אלא אף מתוך השדה שדייר בו את צאנו. בדרך זו פירש רבי יהוסף אשכנזי, כפי שהובאו הדברים במלאכת שלמה, ומפרשים אחרים. הרמב"ם פירש בדרך אחרת 14 ראו דברי אלבק בפירושו ובהערות, עמ' 375 . . בתלמוד הירושלמי (לד ע"ג) נשאלה שאלה האם בהוצאת הזבל מתוך הסהר צריכים להמתין עד שיפסקו עוברי עבירה כדרך שצריך להמתין בהוצאת הזבל מן החצר (משנה א), שהרי כדי לדייר את הצאן בסהר אין צורך להמתין שיפסקו עוברי עבירה, ולא נפשטה השאלה. ההלכות במשנתנו לגבי המדייר את שדהו מעלות את המציאות של חלקות קטנות של בית סאתיים וארבעה סאים, ורבן שמעון מגדיל את החלקות עד שמונה סאים, ואף כמות הצאן אינה רבה. באחד השטרות ממדבר יהודה משנת "ארבע לגאולת ישראל", היא שנת 134 למניינם, מוכר אדם לחברו חלקת שדה של "בית זרע חטים חמש סאים אם יתיר או חסר" 15 מגילות מדבר יהודה, ב, מס' 30 , עמ' .144-145 . הצאן יוצא למרעה בשעות היום וחוזר ליישוב ללינת הלילה ולחליבה. אלה הם יישובים על גבול המדבר, במיוחד על גבולו של מדבר יהודה. כאמור מצינו בדיני שביעית שתי מגמות בולטות: מחד גיסא מתיחת החבל המעשי, כלומר עד כמה והיכן ניתן לבצע עבודות נחוצות בעולמו של החקלאי הקטן; הלה חפץ אמנם בשמירת שביעית, אך נדחף על ידי צורכי עבודתו ופרנסתו; מאידך גיסא עקרון מראית העין, שאף הוא מרכיב מרכזי בהלכות שביעית 16 16ראו דיוננו במבוא. .
Sefaria · Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Sheviis 3:4
המדייר את שדהו. שיתן בהדיר עד שתזדבל שדהו. וסהר הוא גדרות צאן ששם יאספו הצאן ואמר כשירצה לזבל שדהו בשנה שביעית יעשה הגדרה שיעורה כבית סאתים ויכניס בה הצאן כדי שיזבלו וכשירבה הזבל יסיר השלש קירות ויעזוב הרביעי ויחזיר השלש קירות מאחורי המקום ההוא אל הצד האחר ויהיה כמו כן סהר מבית סאתים מצד אחר נמצא מדייר בית ד' סאין ויהיה קיר אחד מארבע קירות של סהר משותף בין הסהר הראשון שיש בשיעורו בית סאתים ובין הסהר השני העשוי מצד השני והיא רוח אמצעית שזכר: ורבן שמעון בן גמליאל אומר כשיעשה סהר מבית סאתים כמו שהותר לו לעשות סהר שני מן הצד האחד כן מותר לו לעשות סהר מכל צד מצדי הסהר הראשון ויהיה בית שמונה סאין חוץ מהסהר הראשון. ותנא קמא אומר כשתהיה השדה כולה בית ד' סאין אסור לו לעשות בהם סהר של בית סאתים וסהר אחר בצדו שימלא השדה כולה דומן ונראה שנזדבלה בשביעית ויספיק לו להוציא הדומן מן הסהר ולעשות ממנו אשפה כפי מה שהתנה בעשיית האשפתות במנינם ושיעורם ואין הלכה כרשב"ג:
Sefaria · Rambam on Mishnah Sheviis 3:4
המדייר את שדהו. בירושלמי (הל' ג) פריך תמן תנינן שדה שנתקווצה תזרע במוצאי שביעית נטייבה או נדיירה לא תזרע למוצאי שביעית ומשני א"ר יונה כיני מתני' הרוצה להעמיד צאן בתוך שדהו כלומר הא דנקט לישנא דמדייר לא שיעשה להניחה כך השדה מזובלת דלא נקט מדייר אלא בלשון העמדה בעלמא שלאחר כך מאסף כל הזבל ועושה ממנו שלש אשפתות לבית סאה כשיעור של מעלה: סהר. היקף של מחיצות סביב הצאן ואמרינן בירושל' (שם) בכל עושין סהרין [במחצלאות] ובקש ובאבנים אפי' שלשה חבלים זה למעלה מזה וזה למעלה מזה [ובלבד שיהא בין סהר לסהר כמלוא סהר אותו המקום] חולב בו וגוזז בו ומוליך ומביא הצאן דרך עליו: עוקר ג' רוחות. כשנתמלאה זבל עוקר מן הסהר שלש רוחות וזוקפו לצד אחר של אמצעית ומדייר שם כמו כן בית סאתים ועושה אשפתות בתוך שדהו כמו שאמרנו למעלה ג' ג' אשפתות לבית סאה: נמצא מדייר בית ארבעת סאין. סאתים מצד זה של אמצעית וסאתים מצד אחר ואשמעינן מתני' דשרי לדייר בית ארבע סאין קודם שיעשה ממנו אשפתות בשדה אבל טפי לא שלא יאמרו לדייר שדהו מתכוין ורשב"ג שרי עד ח' סאין וכל זה בשדה גדולה שעדיין נשארה ממנו הרבה שלא נדיירה: רשב"ג אומר בית ח' סאין. בירושלמי (שם) תני רבי שמעון בי אלעזר אומר אם רצה תוקע יתד בארץ ועושה ד' סהרין [מד' רוחותיה של ח' סאין]: היתה שדה ובית ד' סאין. והא דאמרן היינו בשדה של ה' סאין אבל מכוונת של ארבע סאין משייר מקצת: מפני מראית העין שלא יהא נראה כמזבל שדהו אם היה עושה כולה סהר: כדרך המזבלין. ג' אשפתות לבית סאה:
Sefaria · Rash MiShantz on Mishnah Sheviis 3:4
סהר . לשון הר"ב כמו סחר. וחי"ת בה"א מתחלף ששניהם ממוצא הגרון דוגמא דבית השלחין דבמתניתין ב פרק דלעיל: נמצא מדייר בית ארבעת סאין . מ"ש הר"ב בדבור עוקר וכו' ועושה אשפות כו'. היינו לאחר שדייר בית ארבע סאין כדמסיק הכא ואשמעינן מתניתין וכו'. וטעמא דעושה אשפות מפורש בהר"ש מדמקשה בירושלמי *)אמתני' ב פרק ד' שדה שנדיירה לא תזרע במוצאי שביעית ש"מ דאסור לדייר. ומשני **)מתניתין הרוצה להעמיד צאן בתוך שדהו. ופי' הר"ש דלהעמדה בעלמא עושה הסהר. ולאחר כך מאסף כל הזבל ועושה אשפתות וכו'. ולפי' זה היינו סיפא דמתניתין ומוציא מן הסהר וכו'. דדוקא בכה"ג שרינן לעשות סהר וכן פירש הראב"ד בהשגתו פרק ב'. אבל הרמב"ם מפרש דסיפא דמוציא לא קאי ארישא אלא ענין בפני עצמו לאשמעינן דכמו שמוציא זבל מחצרו כדרך המזבלין הכי נמי רשאי להוציא מן הסהר ובעושה סהר בתוך שדהו רשאי להניח הזבל כן. ומפרש לנדיירה דלקמן דהיינו מזבלה ממש בלא העמדת הצאן אלא דנקט לישנא דדיר הצאן כן נראה מדבריו בחבורו פרק א'. ועל פי הדברים האלו תבין דבריו שבפירוש המשנה: רבן שמעון בן גמליאל אומר בית שמנת סאין . הר"ש הביא עלה ירושלמי תני רשב"א אומר אם רצה תוקע יתד בארץ ועושה ארבעה סהרות מד' רוחותיה של ח' סאין. ועל פי זה כתב ורבן שמעון בן גמליאל שרי עד ח' סאין שסובר דהא רשב"א היינו הא דרבן שמעון בן גמליאל. אבל הרמב"ם מפרש שרשב"ג מתיר לעשות סהר מכל צד מצדי הסהר הראשון. ויהיה בית ח' סאין חוץ מהסהר הראשון שסובר הא דרשב"א לאו היינו דרשב"ג ושלש מחלוקות בדבר: ומוציא מן הסהר . פירשתיו בדבור נמצא מדייר כו':
Sefaria · Tosafot Yom Tov on Mishnah Sheviis 3:4
המדייר את שדהו שמעמיד דיר לצאנו בשדהו. ועי"ז היא מזדבלת. ואף דבפ"ד מ"ב אוסר לדייר בשביעית. הכא מיירי באינו מתכוון לזבלה. רק שאין לו מקום אחר לצאנו: עושה סהר ר"ל גדר סביב הצאן: לבית סאתים ק' על נ' אמה: עוקר שלש רוחות כשנתמלא זבל עוקר ג' דפנות ומעמידן מצד אחר לאמצעית: נמצא מדייר בית ארבעת סאין סאתים מכל צד למחיצה אמצעית: רשב"ג אומר בית שמנת סאין ר"ל סאה מכל צד לסהר הראשון: היתה כל שדהו בית ארבעת סאין משייר ממנה מקצת מפני מראית העין שיחשדוהו כמזבל שדהו: ומוציא מן הסהר ונותן לתוך שדהו ר"ל אחר שנתמלאו הסהרים מוציא הזבל לאשפתות: כדרך המזבלין ג' אשפתות לב"ס וכמ"ב:
Sefaria · Yachin on Mishnah Sheviis 3:22-30