Sheviis 5:1 — Fruits That Take Years to Ripen
MishnayosZeraim › Sheviis › Perek 5 › Mishnah 1זְרָעִים ‹ שביעית ‹ פרק ה׳ ‹ משנה א׳
Fruits That Take Years to Ripen
בְּנוֹת שׁוּחַ וּפַרְסָאוֹת
Mishnah שביעית ה׳:א׳ · Sheviis 5:1
בְּנוֹת שׁוּחַ, שְׁבִיעִית שֶׁלָּהֶן, שְׁנִיָּה, שֶׁהֵן עוֹשׂוֹת לְשָׁלֹשׁ שָׁנִים.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הַפַּרְסָאוֹת, שְׁבִיעִית שֶׁלָּהֶן, מוֹצָאֵי שְׁבִיעִית, שֶׁהֵן עוֹשׂוֹת לִשְׁתֵּי שָׁנִים.
אָמְרוּ לוֹ, לֹא אָמְרוּ אֶלָּא בְנוֹת שׁוּחַ:
Pine cones - their Sheviis-produce status falls in the second year, because they take three years to produce.
Rabbi Yehuda says: Persian figs - their Sheviis-produce status falls in the year after Sheviis, because they take two years to produce.
They said to him: they only said [this] regarding pine cones:
A reading aid, not an exact translation.
This English is a clause-by-clause rendering to help you follow the Hebrew. It is not word-for-word literal, and it is not a transcript of the recorded shiur — the audio carries explanation and context the translation deliberately leaves out.
Go deeperOpen what helps. Nothing here is needed to learn the Mishnah.
Structure
The Mishnah's Structure▾
Summary Chartwhat does this mean?
Fruits That Take Years to Ripen▾
| Case | Ruling | Reason |
|---|---|---|
| When do pine cones (benos shuach) carry Sheviis status? | In the second year after Sheviis | שֶׁהֵן עוֹשׂוֹת לְשָׁלֹשׁ שָׁנִים — they take three years to produce |
| And what of monkey fruit (parsaos)? | Rabbi Yehuda: The very next year — motzaei Sheviis | שֶׁהֵן עוֹשׂוֹת לִשְׁתֵּי שָׁנִים — they take two years to produce |
| Chachamim: Ordinary fruit — the special rule is pine cones alone | — |
Transcript
A machine transcript of the recorded shiur.
This is the shiur as spoken, transcribed automatically and left unedited — the wording is Ephraim's, and occasional transcription errors remain. It follows the audio word by word.
Transcript · click any word to jump
▾
All Meforshim
Study the meforshim on this mishnah (12)▾
בנות שוח. תאנים לבנות המגדלות משלש שנים לשלש שנים: שביעית שלהם שנה שניה. של שמטה, דפרות החונטים בשביעית אין נגמר בשולן עד שנה שניה של שמטה שהיא שלישית לחניטה, ואז נוהג בהן דין שביעית, דבתר חנטה אזלינן: פרסיות. מין תאנים שעושים משתי שנים לשתי שנים. ואין הלכה כרבי יהודה:
בנות שוח (a species of white figs) – white figs that grow from every three years to another three years. שביעית שלהם שנה שניה – of the Shemitah cycle for fruit that assume the shape of fruits in the Seventh Yar, their ripening is not completed until the second year of Shemiah which is three years from their formation of fruit and then the law of the Seventh Year applies to them, for we go after the formation of fruit. פרסיות – a species of figs that produce from two years to another two years. But the Halakha is not according to Rabbi Yehuda.
Sefaria · Bartenura on Mishnah Sheviis 5:1
Introduction When determining whether fruit is considered to be “fruit of the sabbatical year,” we go after the time that the fruit begins to appear on the tree. Therefore, a fruit that begins to appear in the seventh year and is not picked for another two years is considered to be “sabbatical fruit” and all of the laws governing this “sabbatical fruit” will apply to this fruit, even though it is picked long after the seventh year is over. White figs: their “sheviit” is in the second year [of the sabbatical year], since they ripen once in three years. White figs take three years to ripen. Hence, white figs that begin to appear on the tree during the seventh year will be picked three years later during the second year of the sabbatical cycle. This fruit will have the status of “sabbatical fruit.” Rabbi Judah says: Persian figs, their “sheviit” is in the year following the seventh year, since they ripen once in two years. Thereupon they said to him: this was said only of the species of white figs. Rabbi Judah says that a similar law applies to Persian figs which take two years to ripen. The other rabbis respond that the law stated in section one was stated only in regard to the white figs. All other fruit ripen in one year. It seems that they are disagreeing here about reality. The other rabbis seem to say that all fruit (at least the fruit which were known to them) is fully ripe the same year that it begins to grow, with the one exception of the white fig. Rabbi Judah says that there are other species to which this halakhah applies, including the Persian fig.
Sefaria · English Explanation of Mishnah Sheviis 5:1
לא אמרו אלא בנות שוח . כתב התי"ט דלא אתפרש הטעם למה לא אמר כמו כן בפרסאות, ולמה יהיה להם דין ירק דבתר לקיטה, ע"כ. ולעד"נ על פי הירושלמי (ה"א יג:) דגרסינן ביה אמרו לו והרי עמך בטבריה והן עושות לשנה אחת, אמר להן והרי עמכם בצפורין והן עושות לשתי שנים, ע"כ. דה"ט משום דאין זה העיכוב מטבע הפרסיות עצמם כבנות שוח, אלא המקום גורם, דהעומדים בטבריה שהוא בעמק מתבשלים מהר, והעומדים בצפורי העומד בראש ההר כצפור אינם מתבשלים כ"כ מהר, ומשום דאין זה מחמת טבעם, כי טבעם לעשות כשאר כל הפירו' לשנה אחת, לא חשו לשינוי המקומות, לברר במוצאי שביעית הפירות שחנטו בשביעית, מאותם שחנטו באותה שנה, העומדים שניהם באילן אחד, ואפשר נמי דאין להם סימן מובהק בהם להבחין זה מזה, כמו בבנות שוח שנתנו בהם סימנים כנזכר בירושלמי (שם בעמוד א') :
Sefaria · Hon Ashir on Mishnah Sheviis 5:1
(א) אלא בנות שוח. ולא נתפרש הטעם למה לא אמרו כמו כן בפרסאות דכיון שנחנטו בשביעית שיהיה לפרותיהן דין שביעית כשנגמרו במוצאי שביעית, ולמה יהיה להם דין ירק דבתר לקיטה כדלעיל בפרושנו למשנה ז' פרק ב'. תוספות יום טוב. ובירושלמי משמע הטעם דרק במקצת מקומות עושות לשתי שנים. תוספות חדשים:
Sefaria · Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Sheviis 5:1
א"ל לא אמרו אלא בנות שוח. כ תב בתי"ט ולא נתפרש הטעם למה לא אמרו כן בפרסאות. דכיון שנחנטו בשביעית שיהא לפירותיהן דין שביעית ולמה יהא להם דין ירק דבתר לקיטה עכ"ל. משמע ליה להרב ז"ל דבשביעית אזלינן בתר חנטה בפירות האילן. משום הכי קשיא ליה: ואף לפ"ז נ"ל ליישב בדרך נכון מדוע לא אמרו כן בפרסאות. דהיכא אזלינן בתר חנטה באילנות. דווקא העושין כעין שתי בריכות בשנה. כגון סתם תאנה דאין לקיטתה כאחת. להכי אזול בהו רבנן בתר חנטה. אבל באילנות שאין עושין כי אם בריכה א'. אזול בתר לקיטה. כדאיתא בפ"ק דר"ה (דטו"ב) דנהגו העם בחרובין כר' נחמיה דס"ל הכי: ואע"ג דמשמע התם דדווקא לענין מעשר קיי"ל כר"נ. ולא לענין שביעית. כדמוכח ממשנתינו. דלזימנין אזלינן בה בתר חנטה משום חומרא דשביעית. מכל מקום הא שמעינן מהתם דמה שאמרו בבנות שוח. חומרא היא גבי שביעית. וסבירא להו לרבנן דפליגי אפרסאות. כיון דבנות שוח גופייהו חומרא בעלמא הוא. דהא גבי מעשר אזלינן בהו בתר לקיטה. הבו דלא לוסיף עלייהו. שאין לך אלא מה שאמרו. ולא להוסיף עליהן הפרסאות. אע"פ שעושות לשתי שנים. ושמא איזה חילוק היה ידוע להם. אולי הפרסאות רובן חונטים בשנת גמירתן (שוב ראיתי בירושלמי דטעמייהו דרבנן דפליגי עליה דר"י. משום דבהרבה מקומות עושין לשנה א') אבל אין צורך לידע הטעם. מאחר שחומר הוא שהחמירו בבנות שוח. אין לך בו אלא חידושו שכן היא המדה: ועכ"פ טעם גדול יש למה דינן אחר לקיטה כירק. דהכי הוא סוגיא דתלמודא כנז'. כיון שאין עושין אלא בריכה א'. וזה מוכרח דודאי לא הויין כסתם תאנה שעושה כשתי בריכות. תדע מדפריך מנה ר"ל לר' יוחנן. על כרחך צ"ל כדכתבו התו' שם [ר"ה ד' ט"ו ע"ב ד"ה נהגו]. דדוקא סתם תאנה לא הויא לקיטתה כאחת. אבל ב"ש לא. והוא הדין פרסאות דכוותייהו. דלאו תאנה סתמא נינהו. ודומיא דרישא ודאי איירי דלקיטתן כאחת. משו"ה ניחא דדינן כירק בתר לקיטה. אע"ג דאחמור בב"ש כנז'. והרי זה נכון: אבל עכשיו צריך אני להודיעך שאין האמת כמו שחשב הרב תי"ט כאן. דבכל פירות האילן אזלינן בתר חנטה לשביעית לדברי הכל. דמשו"ה קשיא ליה מאי שנא פרסאות דלא. והא ליתא דגבי שביעית לא הלכו אלא אחר עונת המעשרות וכ"פ הר"מ ז"ל בפ"ד מהל' שמטה. ולא הוזכרה חנטה אלא לענין מעשרות. וב"ש ודאי שניין כיון דעושות לג' שנים אחמור בהו רבנן ואזול בתר חנטה: והשתא ניחא דפרסאות אוקמינהו אדינייהו דשאר אילנות. דכי הגיעו לעונת המעשרות בשביעית. הכי נמי דנהגא בהו שביעית במ"ש. ולאו כירק שוינהו: ועדיין צל"ע ברמב"ם דכתב בפ"ד [הל' ט"ז] גבי ב"ש נמי דלא הויא שביעית שלהן שניה אלא כשידוע שבאו לעונת המעשרות בשביעית. א"כ כל האילנות שוין בכך דהכל תלוי בהגיעו לעונת המעשרות. אי הכי ת"ק ור"י במאי פליגי. ומ"ט לא אמרו אלא ב"ש. דהא אי ידעינן דאתו לעונת המעשרות. ודאי ליכא לפלוגי בין פרסאות ובין כל האילנות. דמאי שנא הני. וזה פלא גדול: ולענ"ד א"א לפרש משנתינו עפ"ד הר"מ בחבורו. אלא ודאי תנא דידן אזיל בתר חנטה וגבי ב"ש דווקא. ופרסאות ס"ל דדינייהו כשאר אילנות. אי בתר לקיטה. או בתר עונת המעשרות. ור"י ס"ל דפרסאות שוין לב"ש דבתרוייהו אזלינן בתר חנטה. אע"ג דבשאר אילנות לאו בחנטה תליא מילתא דשביעית וכנז'. אי נמי כ"ע מודו דכל האילנות שוין לענין שביעית דאזלינן בכולהו בתר חנטה. או אחר עונת המעשרות. ות"ק ור"י בהא קמיפלגי אי חיישינן למיעוטא נמי. וה"פ דמתני' ב"ש שנגמרו בשנייה. בידוע שחנטו או הגיעו לעונת המעשרות בשביעית. לפיכך שביעית שלהן שנייה. והפרסאות שנגמרו במוצאי שביעית לדברי ר"י שביעית שלהן מוצאי שביעית. שידוע שבאו לכלל חיוב בשביעית. וחלקו עליו שלא אמרו כן בפרסאות לפי שאין כולן עושות לשתי שנים אלא רובן בשנה א' הן גדלים לגמרי. ואזלינן בתר רובא. מיהא בדידעינן דבאו לכלל חיוב בשביעית. לית דין ולית דיין דשביעית נוהגת בהן למ"ש. אע"פ שנגמרו בפטור. אבל לרמב"ם אף בב"ש צריך לידע שהגיעו בשביעית לעונת המעשרות. עיין לשונו ותבין. ע"כ אי אפשר לומר כן: ואיברא הרמב"ם לאו משום דפסק כת"ק דידן. כתב בחבורו דינא דבנות שוח. אלא קאתי לאשמועינן דכל האילנות שוין לענין זה שהולכין בהן אחר עונת המעשרות גם לשביעית. דלפ"ז ב"ש שעושות לג' שנים. צריך שיגיעו לעונת המעשרות בשביעית. לשתנהוג בהן שביעית בשנייה. ונקט ב"ש וה"ה לפרסאות היכי דשכיחן. דכשהגיעו לעונת המעשרות בשביעית. פשיטא דשביעית שלהן מוצאי שביעית. דמאי שנא משאר כל האילנות. ואם ב"ש שוות לכולן. כל שכן הפרסאות שהן דומין יותר לשאר אילנות וזה פשוט. ומבואר שעל פי דינו של הר"מ ז"ל בחבורו אין מקום לחלק בין פרסאות לשאר. ולא נקט ב"ש אלא לדוגמא באילנות שאין עושין בשנה א'. וחדא נקט וה"ה לכל דדמי להו דלא פלוג בכולהו. וצריך לומר שחזר בו ממ"ש בפירושו שפסק דלא כר"י. שהרי לפי דבריו בחבור אין כאן פסק לא כר"י ולא כחכמים. אלא דעת שלישית ודוק. וצ"ע מנין לו. וי"ל קצת. עיין פיר' הרא"ש במשנה זו שהוא תמוה וצ"ל שט"ס יש בו ודוק:
Sefaria · Lechem Shamayim on Mishnah Sheviis 5:1
בנות שוח. מצאתי כתוב בס' אגודה בנות שוע ס"א בנות שוח ע"כ. ופי' הראב"ד ז"ל בתו"כ דמדכתב רחמנא שבת שבתון יהי' לארץ ריבה איסור שביעית אפי' למוצאי שביעית שאם חנטו פירותיו בשביעית אסירין למוצאי שביעית הלכך בנות שוח שחנטו פירותיו בשביעית אסורי' בשנה שנייה של שמטה שאין פירותיהן נגמרין עד שנה שלישית ע"כ: שהן עושות לשלש שנים. מפ' בירוש' דבכל שנה ושנה הן עושות אלא שאין נגמרין הפירות להתבשל אלא לאחר שלש שנים ונמצא באילן בכל שנה שלש מיני פירות של שנה זו ושל שתי שנים ושל שלש ואע"פ שאלו נגמרו ואלו לא נגמרו זימנין דלא מנכרי כולי האי הנגמרין אלא בטעימה ומפ' ר' יונה דקושרן בחוט פי' הני בחוט לבן והני בחוט שחור והני בחוט אדום ותני שמואל תוחב בהן קסמין לסימן. ופי' ה"ר יהוסף ז"ל שהן עושות לשלש שנים לא הזכיר כאן הקנבוס והלוף שגם הן עושים לשלש שנים כי הן ירק ובירק לא אזלינן בתר חנטה ע"כ: ר' יהודה אומר הפרסיות וכו'. ירוש' תני אמרו לו והרי עמך בטבריא והן עושות לשנה אחת אמר להן והרי עמכם בצפורין והן עושות לשתי שנים ע"כ. והקשה הרא"ש ז"ל תימה במאי פליגי בדבר שיש לעמוד עליו אם לא נאמר דבהא פליגי ר' יהודה סבר חנטתם בשנה זו וגמרם בשנה שנייה ורבנן סברי עיקר גידולן בשנה ראשונה אלא שנמשכין לתוך שנה שנייה ע"כ. ואין אנו צריכין לפלפול אלא דבהך ברייתא מפ' במאי פליגי דמר יליף מצפורי ומר יליף מטבריא הר"ש שירילי"ו ז"ל: אמרו לו לא אמרו אלא בנות שוח. אבל הפרסיות דין ירק יש להן דבתר לקיטה אזלינן. ותמה על זה בתוספות יום טוב דמאי טעמא לא יהא להן דין שביעית כשנגמרו במוצאי שביעית. ונלע"ד דמשום דהוי כמילתא בלא טעמא ליכא לאקשויי הכא אמרו לו היינו ת"ק כדמקשה בריש פרק בתרא דר"ה ובפ' המוכר פירות (בבא בתרא דף צ"ג:)
Sefaria · Melekhet Shelomoh on Mishnah Sheviis 5:1
בנות שוח – בנות שוח הן פרי הגדל שלוש שנים, כלומר שהפרי קיים בשלהי השנה השישית ונקטף רק בראשית השנה השמינית. הכתיב של שם הפרי הוא בנות שוח, שוע 1 כך בספר האגודה, וראו זקש, זרעים, לדמאי, עמ' קסז הערה 9. או שותת ( ג 9 ). במשנת דמאי (פ"א מ"א) פרות אלה נמנים עם הקלים שבדמאי, כלומר פרות הנאכלים רק לעתים רחוקות, על פי רוב הם הפקר ויש מקום לטעון שהם פטורים ממעשרות. רבים מהמפרשים סברו שבנות שוח הן בנות שבע, שהן מין תאנים: "אבל מביאין מן התאנים בנות שבע" (ירו', בכורים פ"א ה"ג, סג ע"ד 2 כן עולה ממקורות נוספים כמשנה, מעשרות פ"ב מ"ח, וראו פירושנו לה; ירו', שם פ"א ה"ב, מט ע"א; פ"ב ה"ז, נ ע"א; פליקס, עצי פרי, עמ' 93 . ). אבל בנות שוח הן פרי אחר, נחות בערכו. התלמוד הבבלי מתרגם את בנות שוח כ"תאני חיוורתא" (ברכות מ ע"ב) 3 לתרגומי צמחים לארמית ראו פירושנו לכלאים פ"א מ"א. , כלומר תאנים לבנות. ברם אין להסיק מכאן כי אכן אלו תאנים, אלא שהפרי דומה במשהו לתאנים. הבבלי מפרש עוד שבנות שוח הן פרי הארז: "פירי דארזא" (עבודה זרה יד ע"א), והירושלמי למשנתנו מפרש "פיטיריה" (לה ע"ד). בנות השוח מופיעות יחד עם האיצטרובל כמי שיש לו פטוטרת (משנה, עבודה זרה פ"א מ"ה), וכמי שלקיטתו כאחד (תוס', פאה פ"א ה"ז). מכל אלה הסיקו ליברמן ופליקס שבנות שוח הן הפרי של האורן, המכונה צנוברים, שם שגם הוא ידוע ממקורות חז"ל 4 ראו בהרחבה פליקס, שביעית, עמ' 301-298 , ושם הצעות ראשונים. מיוחדת היא הצעתו של רבי נתן אב הישיבה שבנות השוח הן בננות. ההצעה אינה מתאימה, שכן שביעית שלהן שנה שנייה בלבד. השאלה האם גדלו בננות בארץ לפני התקופה הערבית היא אפוא משנית. הצעה זו, כהצעות רבות אחרות של פרשנים בתחומים אלו, אינן פרי עיון מדוקדק וכולל בצמחים הנזכרים בספרות חז"ל. לתולדות גידול הבננה בארץ ראו עמר, גידולים, עמ' 262-259 . היו שסברו שהבננות מופיעות על רצפת הכנסייה בכורסי, אבל עמר מטיל ספק בזיהוי זה של הפסיפס (איור 33). . הפרי שימש לטקסי עבודה זרה. יש בו שמן המתלקח בחום, והכנסת הפרי לאש מפיצה ניצוצות והבהקים. שביעית יש להן שנייה – וברוב הנוסחאות "שביעית שלהן" או "שביעית שלהם" שנייה – בשנה השנייה של שביעית. הכלל הוא שהפרי הולך בדרך כלל אחר חניטתו, שהן עושות לשלוש שנים – פרי בנות השוח שחנט בשביעית בשל רק בשנה השנייה במחזור של שבע השנים, ולכן הפרות שבשלים בשנה השנייה במחזור שבע השנים הם פרות שביעית לכל דבר. הבבלי (בכורות ח ע"א) מנסח זאת שעיבורן שלוש שנים. רבי יודה אומר הפרסיות – פרסיות הן עץ המימיזופס, שהיוונים קראו לו ςπαρσα (פרסאס) 5 פליקס, שביעית, עמ' 301 , וראו להלן. . שביעית שלהן מוצאי שביעית שהן עושות לשתי שנים . אמרו לו לא אמרו אלא בנות שוח – הביטויים "שכן אמרו", "שלא אמרו", "שאמרו" וכיוצא באלו מרמזים למשנה קדומה, בדרך כלל מנוסחת ומגובשת, שהתנאים המאוחרים התייחסו אליה. גם כאן מדובר כנראה בהלכה קדומה העוסקת בבנות שוח. רבי יהודה רצה ליישם את הכלל על עצים אחרים, וחכמים התנגדו. ויכוח דומה מצינו במקומות אחרים. ההלכה הקדומה נסבה, בדרך כלל, על מקרה מוגדר, וחכמים נחלקו בשאלה האם הדין יכול לשמש אב למסקנות על מקרים אחרים, או שמא לא אמרו את הדין אלא למקרה מסוים. כך, למשל, בית שמאי ובית הלל נחלקים בשאלה זו, בית שמאי המרחיבים ובית הלל המצמצמים (משנה, יבמות פט"ו מ"ב ומקבילות; אהלות פט"ז מ"א), וכן חכמים אחרים במשניות אחרות (כגון משנה, בבא מציעא פ"ד מ"ט). אילו הייתה ההלכה נוצרת בעיקר מתוך תפיסה משפטית, הרי שכל החלטה פרטית היא תקדים, מקור לכלל משפטי, אלא שצריך להגדיר היטב את הכלל, מלאכה שהתלמודים הקדישו לה סוגיות רבות. אבל בימי התנאים, ובעיקר התנאים הראשונים, העיסוק ההלכתי הוא במקרה שעלה לפניהם, וטרם התקדשה הגישה שיש לחפש כללים משפטיים. כך הטיעון של "לא שמענו אלא" מתקבל כטיעון תקף, ואף חכמים במשנתנו טוענים כן 6 בשאלה זו עסקנו במבוא הכללי לפירוש המשניות, ושם הרחבנו בנושא. . אבל במקבילות בתוספתא ובירושלמי הטיעון של חכמים שונה. בתוספתא חכמים אומרים: "אמרו לו הרי הן אצלך בטבריה ואינן עושות אלא בנות שנתן" (פ"ד ה"א), ובירושלמי נשמרה תשובתו של רבי יהודה, או אולי התשובה שרבי יהודה עשוי היה לטעון: "והרי עמכם בציפורין והן עושות לשתי שנים" (לה ע"ד). אם כן השאלה אינה האם ניתן לגזור כלל הלכתי מההלכה של בנות שוח, אלא מה המציאות החקלאית של גידול פרסאות. פליקס מסביר שהעץ גדל כיום רק בחבש בגבהים שבין 500 ל- 1200 מטר, והבדל הגובה שבין טבריה וציפורי יוצר את ההבדל במשך זמן ההבשלה. אנו מטילים ספק האם אכן יש להבדל בין רבי יהודה וחכמים רקע גאוגרפי כה ראלי. ייתכן שהעץ היה נדיר ומשך זמן ההבשלה של עץ זה, שאינו עץ תרבות רגיל, לא היה ברור. יש המניחים בפשטות שחכמים היו ערים לתביעות המיוחדות של כל עץ, כשיטת בית הלל (פ"ד מ"י) 7 וראו דיוננו בפ"ב מ"א. . אין ספק שבתקופת המשנה והתלמוד הייתה התרבות החקלאית גבוהה, עם זאת קדמונינו לא פיתחו תצפיות שיטתיות, ולא תמיד היו ערים לכל פרט ופרט, במיוחד בעצים נדירים. מהירושלמי (לה ע"ד) משמע שעל אותו עץ ניתן למצוא פרות משנים שונות, וניתן לסמן את הפרות שעליהם חלה חובת שביעית בצורות שונות. בירושלמי מובא עוד דיון ארוך על המועד המדויק שלפיו נקבע לאיזו שנה כל יבול שייך: האם הולכים אחר זמן חניטת הפרי, או שחמישה עשר בשבט הוא התאריך הקובע. עסקנו בכך מעט בפירושנו לראש השנה (פ"א מ"א), אך אין לדיון זה השלכות ישירות על פירוש המשנה.
Sefaria · Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Sheviis 5:1
אמרו לו לא אמרו אלא בנות שוח. הרב תי"ט כתב דלא נתפרש הטעם למה לא אמרו כמו כן בפרסאות דכיון שחנטו בשביעית שהיה לפירותיהן דין שביעית כשנגמרו במוצאי שביעית וכו' עכ"ד ובתוספות חדשים כתוב משם הרב מהר"ש חסיד ובירושלמי משמע הטעם דרק במקצת מקומות עושות לשתי שנים עכ"ל ולשון הירושלמי הוא א"ל והרי עמך בטבריא והן עושות לשנה אחת אמר להן והרי עמכם בצפורין והן עושות לשתי שנים עכ"ל וקצת יש להעיר דכפי מ"ש הרב החסיד הנז' דטעם חכמים דפליגי א"ר יהודה היינו דרוב המקומות מין זה עושה לשנה אחת א"כ מה להם להזכיר טבריא כאלו אחת היתה ופרסמוה הול"ל דרוב המקומות הפרסאות עושות לשנה וכפ"ז לא יצא לטעון רבי יהודה מצפורי. ותו אם כך היה טעמן של חכמים כמ"ש הרב הנז' מאי האי דתנן א"ל לא אמרו אלא בנות שוח ומה הוכחה זו דכיון דפרסאות איכא אתרי דעושות לשנה לא נשאו את שמותם וישח"ו בנו"ת שו"ח משום דפסיקא מילתא דכלהו אתרי בחדא שיטה שייטי שהן עושות לשלש שנים . וחמותי ראיתי או"ר להרא"ש בפירושו שכתב וז"ל ותמיה לי במאי פליגי בדבר שיש לעמוד עליו אם לא נאמר דבהא פליגי רבי יהודה סבר חנטתן בשנה זו וגמרן בשנה שניה וחכמים סברי עיקר גדולן בשנה ראשונה אלא שנמשכין לתוך שנה שניה עכ"ל ונעלמו דברי הרא"ש הללו מהרב מהר"ר שמשון חסיד הנז'. ונראה מדברי הרא"ש דאינו יכול להתברר דבר זה. ובהא ניחא דכיון דלא יש טענה ברורה להכי תלו עצמן שלא אמרו אלא בנות שוח. ולכל הדברות מוכח דהרא"ש לא הבין בדברי הירושלמי הנז' כדתרגמא הרב מהר"ש הנז':
Sefaria · Petach Einayim on Mishnah Sheviis 5:1
מה שאמר שביעית שלהן שניה ר"ל שאפשר להיות דינם דין פירות שביעית בשנה שניה מן השבוע וזה כשיזדמן להם שיתחילו להנץ בשנה שביעית והם עושות פרי לשלש שנים ונגמר פרים בשנה שניה מן השבוע שהיא שלישית לתחלת שנת השמטה שהתחילו להנץ בו ומפני זה מותרים לאכול בקדושת שביעית אחר שהנצו בשמטה וכבר פירשנו שבנות שוח ממיני התאנים הלבנים. וכן הפרסיות ואין הלכה כרבי יהודה:
Sefaria · Rambam on Mishnah Sheviis 5:1
בנות שוח. פירשתי בראש מסכת דמאי: שביעית שלהן שניה. דפירות החונטים בשביעית אין נגמר בישולן עד שנה שניה של שמטה ואז נוהג בהן דין שביעית דבתר חנטה אזלינן: פרסיות. פירש בערוך תמרי פרסייתא שהן עושין לב' שנים עוד פי' מין תאנים שעושין מב' שנים לב' שנים. ירושלמי (הל' א) מהו בנות שוח פיטריה מה בכל שנה ושנה הן עושות או אחד לג' שנים בכל שנה ושנה הן עושות אלא שאין פירותיהן נגמרים אלא לאחר ג' שנים כיצד הוא יודע רבי יונה אומר תקשר בהן חוטין תני שמואל תוחב בהן קיסריין פירוש בכל שנה ושנה הן עושות שחונטים בכל שנה ומוציאין בהן פירות גמורין בכל שנה אלא שבכולן משעת חנטה עד שעת גמר פרי ג' שנים ונמצא באילן בכל שנה ג' ממיני פירות הן של שנה זו ושל ב' שנים ושל ג' ולהכי בעי [כיצד יודע] לשביעית דאע"פ שאלו נגמרו ואלו לא נגמרו זמנין דלא מינכרי כולי האי אלא בטעם:
Sefaria · Rash MiShantz on Mishnah Sheviis 5:1
אמרו לו לא אמרו אלא בנות שוח . ולא נתפרש הטעם למה לא אמרו כמו כן בפרסאות דכיון שנחנטו בשביעית שיהיה לפירותיהן דין שביעית כשנגמרו במוצאי שביעית ולמה יהיה להם דין ירק דבתר לקיטה כדלעיל בפי' מ"ז פ"ב:
Sefaria · Tosafot Yom Tov on Mishnah Sheviis 5:1
בנות שוח בירושלמי קאמר שהוא מין אילן תאנה שבכל שנה גדלין עליו תאנים חדשים. אבל אין נגמר גידולן עד שנה שלישית מחנטה. ועכ"פ גם כבר בשנה ראשונה ושנייה לגידולן כבר ראויין לאכילה [כן מוכח לע"ד מהירושלמי שם. מדבעי כיצד יודע שהפרי הוא משנה שלישית. והוצרך לתרץ שקושר על התאנה כל שנה חוט. ול"ל כולי האי. לטעמיה. אלא וודאי כדאמרן]: שביעית שלהם שניה שהן עושות לשלש שנים דמדאזלינן באילן לעניין מעשר ושביעית בתר חנטה. א"כ התאנים שנגמר גידולן בשניה כבר חנטו בשביעית [ולפע"ד דמדקאמר במתניתין סתמא משמע דכל הבנות שוח שבהאילן נוהג בהן קדושת שביעית. והיינו משום שרוב הבנות שוח שבהאילן הם מאותן שחנטו בשביעית. דמהכ"ת יקצצם בעל האילן. קודם שיגמר כל גידולן. להכי גזרו בהמיעוט של שנה א' וב' אטו הרוב שהן מאותן שחנטו בשביעית. וכן משמע מהירושלמי הנ"ל ודו"ק. ובהא יתורץ נמי מה דקשה אמאי נקט תנא באופן איסור. דהיינו בחנטה בשביעית דאסורים בב'. ולא נקט אופן דהתירא דהיינו בחנטו בחמישית מותרים בשביעית. כאשר באמת פ' הרמב"ם [שמיטה פ"ד] והרי כחו דהיתירא עדיף. וכן נקט באמת אופן ההיתר תחלה לקמן בבצלים [פ"ו מ"ג]. אע"כ מדבעי לאשמעי' דבר חדש. שכל הבנות שוח שבהאילן אף משנה א' וב' כולן דנין בהן קדושת שביעית]: רבי יהודה אומר הפרסאות מין תאנים שעיקר גדולן בפרס. אבל נוטעין אותן גם בארץ ישראל: אמרו לו לא אמרו אלא בנות שוח תמוה כיון דבאילן אזלינן בתר חנטה. מ"ש מבנות שוח. ותו במה פליגי ר"י ורבנן. ולפמ"ש לעיל ל"ק כלל. דוודאי כמו בבנות שוח לעיל כ"כ בפרסיות. דבשניהן בעוד שגדלין בהאילן הפירות שחנטו בשביעית. כבר גדלו באותו האילן גם הפירות שחנטו אחר שביעית. ולפיכך ר"י גזר גם בפרסיות לאסור בהאילן בשנה ב' כל הפירות שבו. אף אותן שחנטו אחר שביעית. דגזר הנך אטו הנך. כמו בבנות שוח לעיל. ולרבנן דוקא בנות שוח שמצויין בא"י גזרינן אבל פרסיות שעיקר גידולן בפרס. ואינן מצויין בא"י. הו"ל מלתא דל"ש דלא גזרו בה רבנן [כביצה י"ט א']. אבל הנך פרסיות שוודאי חנטו בשביעית וודאי לכ"ע שביעית שלהן בשנייה. מדאזלינן בכל אילן בתר חנטה:
Sefaria · Yachin on Mishnah Sheviis 5:1-4