Rosh Hashana 1:3 — Monthly Messengers
Series · The ChurbanMoed › Rosh Hashana › Perek 1 › Mishnah 3מוֹעֵד ‹ ראש השנה ‹ פרק א׳ ‹ משנה ג׳
Monthly Messengers
עַל אֵילוּ חֳדָשִׁים יוֹצְאִים הַשְּׁלוּחִין
Mishnah ראש השנה א׳:ג׳ · Rosh Hashana 1:3
עַל שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים הַשְּׁלוּחִין יוֹצְאִין:
עַל נִיסָן מִפְּנֵי הַפֶּסַח,
עַל אָב מִפְּנֵי הַתַּעֲנִית,
עַל אֱלוּל מִפְּנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה,
עַל תִּשְׁרֵי מִפְּנֵי תַקָּנַת הַמּוֹעֲדוֹת,
עַל כִּסְלֵו מִפְּנֵי חֲנֻכָּה,
וְעַל אֲדָר מִפְּנֵי הַפּוּרִים.
וּכְשֶׁהָיָה בֵית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם,
יוֹצְאִין אַף עַל אִיָּר מִפְּנֵי פֶסַח קָטָן.
For six months the messengers go out:
for Nissan because of Pesach,
for Av because of the fast,
for Elul because of Rosh Hashanah,
for Tishrei to set the festivals,
for Kislev because of Chanukah,
and for Adar because of Purim.
And when the Beis HaMikdash stood,
they would go out also for Iyar because of Pesach Katan.
A reading aid, not an exact translation.
This English is a clause-by-clause rendering to help you follow the Hebrew. It is not word-for-word literal, and it is not a transcript of the recorded shiur — the audio carries explanation and context the translation deliberately leaves out.
Go deeperOpen what helps. Nothing here is needed to learn the Mishnah.
Structure
The Mishnah's Structure▾
the months of the Jewish year — a messenger rides out where the date must be known
Summary Chartwhat does this mean?
Monthly Messengers▾
| Case | Ruling | Reason |
|---|---|---|
| Nissan | Messengers go out | Pesach |
| Av | Messengers go out | The fast |
| Elul | Messengers go out | Rosh Hashanah |
| Tishrei | Messengers go out | To set the festivals |
| Kislev | Messengers go out | Chanukah |
| Adar | Messengers go out | Purim |
| Iyar — when the Beis HaMikdash stood | Messengers go out | Pesach Katan |
Transcript
A machine transcript of the recorded shiur.
This is the shiur as spoken, transcribed automatically and left unedited — the wording is Ephraim's, and occasional transcription errors remain. It follows the audio word by word.
Transcript · click any word to jump
▾
All Meforshim
Study the meforshim on this mishnah (11)▾
שלוחין יוצאין. כשקדשו בית דין את החדש שולחין ומודיעין לגולה יום שקדשוהו, אם ביום שלשים וחדש שעבר חסר, אם ביום שלשים ואחד וחדש שעבר מלא. ושלוחי בית דין אין מחללין לא את השבת ולא את יום טוב: ועל אב מפני התענית. לפי שהכפלו בו צרות יותר משאר תעניות : ועל אלול מפני ראש השנה. מודיעין מתי אלול, ועושין ראש השנה ביום שלשים באלול בגולה, דרב שנים אין אלול מעבר. ואף על פי שספק בידם שמא יעברוהו בית דין, אי אפשר להם לדעת, ועל כרחן הולכים אחר רב שנים. ואם לא ידעו מתי מתחיל [אלול], לא ידעו יום שלשים שלו: ועל תשרי מפני תקנת המועדות. לאחר שקדשו בית דין לתשרי, השלוחין יוצאין ליום המחרת והולכין עד מקום שיכולין להגיע עד החג, ומודיעין אותם אם עברו בית דין את אלול אם לאו, כדי שלא יהא לבן נוקפן ביום הכפורים ובסכות: פסח קטן. פסח שני:
שלוחין יוצאין – When the Jewish court sanctified the New Moon, they send out and announce to the Diaspora the day which they sanctified it (i.e., the beginning of the new month), if it is on the thirtieth day and the previous month was missing [a day], [or] on the thirty-first day and the previous month was full. And the messengers of the Jewish court do not violate either the Sabbath or the Festivals. ועל אב מפני התענית – since troubles were doubled more than on the rest of the Fast Days. ועל אלול מפני ר"ה – We announce when [the month of ] Elul ‘begins] and we make Rosh Hashanah on the thirtieth day of Elul in the Diaspora, since in most years, Elul is not a leap month, and even though there was a doubt in their hands lest the Jewish Court make it a leap month, it is impossible for them to know [definitely], and perforce we go after the majority of years, for if they did not know when [Elul] begins, they did not know when its thirtieth day. ועל תשרי מפני תקנת המועדות – for after the Jewish court had sanctified Tishrei, the messengers went out on the day afterwards and went until the place where they were able to arrive until the Holiday (i.e., Sukkot) and they would announce to them if the Jewish court had made Elul a leap month or not, in order that they would not have scruples about [if they were celebrating] Yom Kippur and Sukkot [at the proper time]. פסח קטן – The Second Passover (14 Iyar)
Sefaria · Bartenura on Mishnah Rosh Hashana 1:3
There are six months [at the beginning of which] messengers go out. On Nisan because of Pesah; On Av because of the fast. On Elul because of Rosh Hashanah. On Tishri because of the setting of the festivals. On Kislev because of Hanukah. And on Adar because of Purim. When the Temple stood, they used also to go out to report Iyar because of Pesah Katan (Pesah. In order to know what date holidays would fall on, people would need to know on what day the previous month had begun. This would be simple for those living in and near Jerusalem because they could immediately find out whether the court had decreed the thirtieth day of the previous month to be Rosh Hodesh. Our mishnah teaches that they used to send out messengers from Jerusalem so that people who lived further away could also find out when Rosh Hodesh had been decreed. However, they did not send these messengers out every month of the year, only on months which contained holidays. Most of this mishnah is self-explanatory. Note that messengers do not need to go out for Shavuot because once one knows when Pesah falls, the date of Shavuot is known automatically. Section two: “The fast” refers to Tisha B’av, the Ninth of Av. Section three: Messengers would go out on Elul so that people would be able to celebrate Rosh Hashanah on the thirtieth day of Elul, lest that day turns out to be the first of Tishri. They would celebrate Rosh Hashanah on the next day as well, lest Elul has thirty days. Section four: On Tishri the messengers would go out so that people would know when Yom Kippur and Sukkot fall. Section seven: Pesah Sheni was the second chance for people to offer the pesah sacrifice if they did not offer it the first time (see Numbers 9:10-11 and Mishnah Pesahim 9:1). After the destruction of the Temple this holiday lost any practical relevance. We should note that by noting that when the Temple stood messengers went out for Pesah Sheni the mishnah also teaches that for all of the rest of the holidays the messengers still go out. After the destruction of the Temple only Pesah Sheni has lost its relevance.
Sefaria · English Explanation of Mishnah Rosh Hashana 1:3
(כג) ניסן. אבל סיון מפני העצרת לא צריך, דבספירת עמר הדבר תלוי. תוספות: (כד) ואף על גב דבשבעה עשר בתמוז נמי ארעו חמשה דברים חרבן בית המקדש תקיפא טובא. ועוד דבתשעה באב צרה אחת הכפלה בו. תוספות: (כה) הפורים. ואלו על אדר השני מפני פורים לא קתני, דסבירא ליה דלעולם אדר הראשון מעבר וידעו בני הגולה דביום שלשים ואחד נתקדש. גמרא: (כו) פסח קטן. לפיכך קרי ליה פסח קטן, דלא היה רק יום אחד. מפרש הרמב"ם בהלכות קדוש החדש:
Sefaria · Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Rosh Hashana 1:3
משנה לחם על אב מפני התענית השתא איירי תנא בזמן שאין בית. ליכא למשמע דבזמן הבית לא היו מתענין כלל בט"ב וביוסיפון משמע שאפילו בי"ז בתמוז היה יום צום בימי הורקנוס. ואולי מחמת שאותו יום כבש פומפיוס ירושלם. וכן רוב ימי ב"ש או שמד. או אין שמד ואין שלום. וכ"ש ט"ב שהוכפלו בו צרות. שהיו מתענין בו. משנה לחם על כסלו. מפני חנוכה הקשה הרב ר"א יצחקי שליח ציון. מה הוצרכו שלוחין מפני חנוכה. שהוא הרבה אחר רובו של חודש. והאמרינן פרק היו בודקין. אחד אומר בט"ו בחודש. ואחד אומר בט"ז עדותן בטלה. ולא אמרינן דטעו בקביעא דירחא. לפי שכבר נתפרסם קביעות החודש. משיצא רובו. ולק"מ משום דהך דינא איציאת שלוחין סמיך. וכבר הגיעו שלוחין לסוף א"י בחצי חודש. דלא בעינן אלא ט"ו יום כדי שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת (כדתנן פ"ק דתענית) שהוא המרחק הגדול שבגבולי א"י (עשי"ע סקכ"ז) ועל ידיהן נתפרסם ודאי קביעות החודש בכל א"י. אבל אם לא היו שלוחין יוצאין. מאין יוודע לרחוקים אימתי קדשו ב"ד החודש. זה פשוט מאד. ובכדי טרח. עמו"ק (סתר"ע).
Sefaria · Lechem Shamayim on Mishnah Rosh Hashana 1:3
על ששה חדשים וכו' ביד פ"ג דהלכות קדוש החדש סי' ט'. ונלע"ד דבדין הוא דברישא ה"ל למיתני בראשונה היו משיאין משואות משקלקלו הכותים התקינו שיהו שלוחין יוצאין ובתר הכי ליתני על ששה חדשים וכו' אלא איידי דתני ד' ראשי שנים בד' פרקים תנא נמי על ששה חדשים על שני חדשים וכו' והדר תנא באידך פירקא בראשונה היו משיאין וכו' ותימה קצת אמאי לא תני בששה חדשים שלוחים יוצאים בניסן וכו' וכן כולהו ואפשר דהא קמ"ל דמיד בכניסת החדש צריכין להזדרז לשלוח שלוחין וכדמשמע מפי' רש"י ז"ל ויהיה על לשון תרגום ולזה גם הרמב"ם ז"ל כתב כלשון משנתנו ממש ואכתי איכא למידק אמאי קתני השלוחין יוצאין ולא קתני ב"ד שולחין שלוחין וגם על הרמב"ם ז"ל דנקט האי לישנא ממש יש לתמוה אח"כ מצאתי שעל מה שכתב הרמב"ם ז"ל שם ביד סי' י' שלוחי ניסן ושלוחי תשרי אין יוצאין אלא ביום ר"ח אחר שתעלה השמש עד שישמעו מפי ב"ד מקודש ע"כ ובמה שכתב עליו שם המפרש ז"ל ידוקדק מלת יוצאין וז"ל שם ברור הוא שצריכין אנו באלו השני חדשים שיתאמת להם הדבר יותר משאר החדשים מפני המועדות שבהן ובשאר מהששה חדשים אינם צריכים לכך שאע"פ שלא שמעו השלוחין מפי ב"ד מקודש יש להם לילך ולהודיע מאח' שנראה הירח ומה שאמרו ז"ל אין יוצאין אלא ביום ר"ח וכו' זה לא יתכן אלא בשלוחי ניסן אבל שלוחי תשרי אינם יוצאין ביום ר"ה לפי שהוא יום טוב והיה לו לומר שלוחי ניסן אין יוצאין אלא ביום ר"ח וכו' אבל שלוחי תשרי אינם יוצאין אלא ביום ב' לפי שיום ראשון י"ט ולפיכך לא יתכן זה הדין אלא בר"ח ניסן בלבד ונ"ל לפי ע"ד שיתכן לצאת ביום ר"ה אבל אינם מגיעין אלא עד התחום וישבו לפנים מן התחום עד שתשקע החמה ואחר שתשקע החמה אם יכולין לילך ולא יהיה להם עכוב הולכין ואם יש להם עיכוב בדרך יוצאים למחר והוא יום ב' של תשרי [ומה] שאמרו יוצאין פי' יוצאין מירושלם חוצה לה ואם רצו הולכין עד התחום עכ"ל ז"ל: ובגמ' פריך וליפקו נמי אתמוז וטבת דאמר רב חנא בר בזנא אר"ש חסידא מאי דכתיב כה אמר ה' צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיו לבית יהודה לששון ולשמחה קרי להו צום וקרי להו שמחה בזמן שיש שלום יהיו לששון ולשמחה אין שלום צום ומשני אמר רב פפא ה"ק בזמן שיש שלום יהיו לששון ולשמחה יש שמד צום פי' שהוא חובה להתענות בהן אין שמד ואין שלום רצו מתענין רצו אין מתענין (הגהה פי' הרא"ש ז"ל רצו אין מתענין פי' לא רצו הצבור אבל היחיד אין לו לפרוש מן הצבור כל זמן שלא נמנעו הצבור שלא להתענות ע"כ. ומצאתי שפי' הרמב"ם ז"ל וז"ל ובבית שני לא היו מתענין לא עשרה בטבת ולא י"ז בתמוז אלא מי שהיה רוצה מתענה ומי שלא היה רוצה לא היה מתענה ומפני זה לא יהיו יוצאין על טבת ועל תמוז אמר השם ית' כה אמר ה' צום הרביעי וצום החמישי וגומר נראה כמי שנתן בידם הבחירה רצו מתענין רצו אין מתענין ע"כ משמע דס"ל ז"ל דמתני' מיירי אפי' בזמן שבית המקדש קיים אע"ג דסיפא מפורש בה בזמן בית המקדש ודלא מרש"י ז"ל שפי' ומתני' בזמן הזה מיירי מדקתני וכשהמקדש קיים וכו' ע"כ וכבר אפשר ליישב דלא פליגי דגם רש"י ז"ל יודה דלמסקנא דרב פפא מתפרשת שפיר רישא דמתני' בכולל אפי' בזמן שבית המקדש קיים) וכיון דרשות הוא לא מטרחינן שלוחים עלייהו ופרכינן אי הכי ט' באב נמי ומשני א"ר פפא שאני ט' באב הואיל והוכפלו בו צרו' דאמ' מר בט' באב חרב הבית בראשונ' ובשנייה וכו': ובפי' ר"ע ז"ל ושלוחי ב"ד אין מחללין לא את השב' ולא את י"ט פי' דכתי' אשר תקראו אותם על קריאתם אתה מחלל ואי אתה מחלל על קיומן: על אב מפני התענית והולכין כל כל ח' ימים חוץ מן השבת רש"י והר"ן ז"ל: על אלול מפני ר"ה מודיעין מתי מתחיל אלול ועושין ר"ה ביום ל' לאלול בגולה וגם למחרתו כדמשמע בפרק קמא דביצה ובפ' בכל מערבין שהיו עושין שני ימים טובים של ר"ה מספק דילמא עברוה לאלול ומ"מ אם לא ידעו מתי מתחיל אלול לא ידעו מתי יום שלשים תוס' ז"ל: ובגמ' פריך כיון דנפקו להו באלול בתשרי למה להו וכי תימא דילמא עברוה לאלול והאמר ר' חנינא בר כהנא אמר רבי מימות עזרא ואילך לא מצינו אלול מעובר ומשני לא מצינו דלא איצטריך הא איצטריך מעברינן ליה ופריך והא מקלקל ר"ה דנמצא שלא עשו אותו בני הגולה כהלכה אם מעברין אלול ומשני מוטב תתקלקל ר"ה ולא יתקלקלו כולהו מועדות דייקא נמי דלהכי חשו רבנן דלא ליקלקלו שאר מועדות והתירו שיהא ר"ה מקולקל לגולה דקתני על תשרי מפני תקנת המועדות ולא קתני מפני המועדות ש"מ: על אדר מפני הפורים. גמ' ואילו נתעברה השנה יוצאין אף על אדר שני מפני הפורים לא קתני מתני' דלא כרבי דתניא רבי אומר אם נתעברה השנה יוצאין אף על אדר שני מפני הפורים ובהא קא פלגי דמ"ס עבור שנה שלשים יום פי' ימי אדר הראשון שעושין אותו עבור לשנה לעולם הוא שלשים יום ואין צריך לחזור ולשלוח שלוחין על יום קדוש אדר השני דידעי בני הגולה שלעולם אדר הראשון מעובר וביום שלשים ואחד נתקדש ומ"ס רצו חדש רצו שלשים לפיכך צריכין להודיע אם עשאוהו מלא או חסר והקשו תוס' ז"ל דלתנא דידן כיון דלא נפקי על אדר השני היאך ידעו שנתעברה השנה בשלמא אם עברוה קודם אדר יכולין להודיען על ידי שלוחי אדר אבל אם עברוה אח"כ היכי ידעי דהא מעברינן השנה כל אדר ולכל הפחות עד הפורים וי"ל כיון דשלוחים יוצאין על ניסן ממילא ידעי כשיגיעו ר"ח ואין שלוחין יוצאין א"כ השנה מעוברת ע"כ: וכשבית המקדש קיים. כך הוא בירוש' וכן הוגה במשנת החכם הר"ר יהוסף אשכנזי ז"ל וכן ג"כ במתני' דבסמוך. ועיין בסוף מתני' דבסימן ב' דבפירקין דלקמן: מפני פסח קטן. י"מ דלפיכך קרי ליה פסח קטן משום דלא הוי אלא יום אחד ועוד יש לפ' מפני קולות שיש בו מה שא"כ בפסח ראשון כדתנן בפ' מי שהיה טמא:
Sefaria · Melekhet Shelomoh on Mishnah Rosh Hashana 1:3
כפי שראינו במבוא, המקורות מציגים כאילו בתקופה הקדומה נהגו להודיע על קידוש החודשים בעזרת המשואות, ולאחר ששיטה זו כשלה והובילה לטעויות פותחה מערכת של שליחים שעברו בעיירות ישראל והודיעו על קידוש החודש החדש. שיערנו שלמעשה נהגו בעבר שתי השיטות במקביל, וברור שמערכת השליחים לא יכולה הייתה להפיץ את הבשורה ביעילות מרבית. עם זאת, מוסד השליחות היה חשוב ונתן ביטוי למעמדה החברתי של ההנהגה הירושלמית, ואחר כך של הסנהדרין ביבנה ובכל מקום שישבה בו, ובד בבד הוא חיזק את הקשר הישיר בין הפריפריה והמרכז. על ששה חדשים שלוחים – השליחים לא יצאו בכל החודשים אלא רק בחודשים שיש בהם חגים ואשר חשוב שהקהילות תהיינה מודעות להם, יוצאים על ניסן מפני הפסח על אב מפני התעניות – הנוסח "תעניות" נראה קשה, וברוב כתבי היד: "תענית". בחודש אב יש רק תענית אחת, והיא ידועה ומפורסמת. אמנם תעניות נוספות נזכרות במגילת הצומות בחודש אב, אך כאלו יש גם בחודשים אחרים 94 על מגילת הצומות ראו בהקדמתנו למסכת תענית. . היו שרצו ללמוד ממשנתנו שבזמן שבית המקדש היה קיים התענו בחודש אב על חורבן בית ראשון 95 ראו בהרחבה אפשטיין, מבוא, עמ' 1013-1012. הרמב"ם פירש שמשנתנו עוסקת בימי הבית, וכבר בתקופה זו התענו על חורבן בית ראשון. גם אלבק סבר שהתענו בזמן הבית, ראו פירושו, עמ' 487. , ברם המשנה עוסקת בימים שלאחר החורבן, ורק מוסיפה שבעבר, כשבית המקדש היה קיים, היו השליחים יוצאים גם על פסח שני. אין כאן, אפוא, שמץ של ראיה למצב בזמן הבית 96 ראו דיון רחב יותר בפירושנו לתענית פ"ד מ"ד, וכן פירש רבנו חננאל לבבלי יח ע"א. . על אלול מפני ראש השנה על תשרי מפני תקנת המועדות – בחודש תשרי יש מועדים מספר: ראש השנה, יום הכיפורים, סוכות ושמיני עצרת, על כסליו מפני החנוכה – כידוע היו חוקרים שפקפקו עד כמה נהגו לחגוג את חג החנוכה; משנתנו מלמדת כי היה זה חג לכל דבר, על אדר מפני הפורים וכשהמקדש קיים [אף] יוצאים על אייר מפני הפסח קטן – פסח קטן חוגג מי שהיה טמא בפסח, או מי שהיה בדרך רחוקה. חז"ל פירשו את המונח "דרך רחוקה" בצורה מרחיבה 97 ראו פירושנו לפסחים פ"ט מ"ב. , ולמעשה כל מי שלא עלה לרגל יכול היה לעלות לרגל לפסח שני. כך הפך מועד זה למעין הזדמנות שנייה לעלייה לרגל. ברור שמשנתנו נערכה לאחר החורבן, והיא מספרת על ימי הבית. אין במשנה עדות כי אכן מערכת השליחים נהגה בימי הבית, אלא שהמשנה שונה דין עקרוני: בתקופה שבה השליחים פועלים והמקדש קיים יוצאים אף על פסח שני. בחודש סיוון השליחים מיותרים, שכן זמנה של עצרת נקבע לפי ספירת העומר ואין לה תאריך קבוע. בלשון חכמים "עצרת חתוכה היא" (ירו', נז ע"ב). בתוספתא נאמר שרבי "התקין", כלומר הוסיף שליחים, גם באדר השני כדי שיודיעו על מועד חג הפורים, וזאת בהתאם להלכה שפורים חוגגים באדר שני (תוס', פ"א ה"א; משנה, מגילה פ"א מ"ד). דברי רבי מובאים בבבלי אך לא כתקנה אלא כדעתו להלכה, וממילא הגמרא מסיקה שמשנתנו אינה כרבי (יט ע"ב). ייתכן שבנוסח שעמד לפני עורכי התלמוד לא היה המונח "התקין", אך נוסח התוספתא נראה עדיף והיסטורי יותר. מכל מקום, כידוע ערך רבי את המשנה אך הוא כלל בה מימרות שהן בניגוד לדעתו, ולפחות בניגוד לניסוח המועדף עליו. משנתנו היא דוגמה לכך. עדיין לא ברור האם ראה רבי במשנה פסק הלכה וכלל במשנה פסקים שקיבל הרוב בניגוד לדעתו, או שמא לא ראה במשנה פסק אלא הצעת דברים בלבד. השאלה חשובה להבנת טיב המשנה, וכמובן לא כאן המקום לבררה. המשנה פורשת את לוח השנה העיקרי. אין בה ביטוי למועדים המשניים המנויים במגילת תענית, וגם לא לצומות שבמגילת הצומות. אי אפשר להוכיח מהמשנה אם בימי הבית נהגו לצום בתשעה באב, וכל שנאמר בה הוא שלאחר החורבן צמו ביום זה 98 ראו בהרחבה בפירושנו לתענית פ"ד מ"ה. הרמב"ם כאן אומר שצמו בתשעה באב כצום של רשות. . הבבלי התחבט בשאלה מדוע לא נזכרו ימי הצום בג' באלול (צום גדליה), בי' בטבת ובי"ז בתמוז. תשובת הגמרא משקפת את המצב לאשורו. ימים אלו לא נחשבו לימי צום פורמליים, והצום בהם היה רופף ותלוי במנהג האישי ובתחושה הלאומית והפרטית המשתנה (בבלי, יח ע"ב). ימי צום אחרים כלל אינם נזכרים אפילו בשאלת הגמרא, וברור שהצום בהם נחשב למנהג יחידים 99 ראו דיוננו בתעניות יחיד ובתעניות ציבור במבוא למסכת תענית. .
Sefaria · Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Rosh Hashana 1:3
על ששה חדשים השלוחין יוצאין כו': העדת העדות בראיית הלבנה אינו אלא בירושלים. ומירושלים היו בית דין שולחין השלוחין לכל הארצות כמו שיתבאר. ובבית שני לא היו מתענין לא עשרה בטבת ולא שבעה עשר בתמוז אלא מי שהיה רוצה מתענה ומי שלא היה רוצה לא היה מתענה ומפני זה לא היו יוצאין על טבת ועל תמוז אמר השם יתברך [זכריה ח] כה אמר ה' [צבאות] צום הרביעי וצום החמישי וגו' נראה כמי שנתן בידם הבחירה רצו מתענין רצו אין מתענין וצום הרביעי הוא י"ז בתמוז כי תמוז החדש הרביעי. וצום החמישי תשעה באב שיחול בחדש החמישי. וצום השביעי צום גדליה. וצום העשירי עשרה בטבת לפי שהוא בחדש העשירי ואע"פ שהיה הרשות בידם שלא להתענות בתשעה באב כמו שזכרנו היו מתענין בו מפני תכיפת מיני האבל שאירעו בו כמו שיתבאר בתענית. ואמרו על אלול מפני ראש השנה כי אלול על הרוב עשרים ותשעה יום וכשידעו ראש חדש אלול ידעו ראש השנה ברוב השנים והיו יוצאין על תשרי לידע ראש השנה באמת לפי שאפשר שיהיה אלול שלשים יום:
Transmission of testimony in seeing the New Moon is not other than in Jerusalem, but from Jerusalme, the Jewish court sends out emissaries/messengers to the entire country as it will be explained. But during the Second Temple period they would not fast on the tenth of [the month of] Tevet nor on the seventeenth of [the month of] Tammuz, but a person who wanted could fast or not fast and therefore, they would not go forth regarding [the month of] Tevet nor on [the month of] Tammuz, as God said (Zechariah 8:19): “The fast of the fourth month, the fast of the fifth month, the fast of the seventh month, and the fast of the tenth month shall beccome occasions for joy and gladnes, happy fstivals for the House of Judah,” like these He (i.e., God) gave the choise in their hands on those days that if they want, they can fast on them, or that they should not fast (see Tractate Rosh Hashanah 18b). And the fast of the fourth month is the seventeenth day of Tammuz, because Tammu is the fourth month, and the fast of the fifth month is Tisha B’Av/Ninth of Av which is the fifth month, and the fast of the seventh month is the Fast of Gedaliah, and the fast of the tenth month is the tenth of Tevet because it is the tenth month. But they would fast on the Ninth of Av, even though it was delivered to their wills because the troubles were multiplied on it, as will be explained in [Tractate] Taaniyot (in Chapter 4, Mishnah 6). And it is stated (i.e., in the Mishnah): "על אלול מפני ראש השנה" , because Elul most of the time is twenty-nine days, and when they knew [when] Rosh Hodesh Elul was, they knew when Rosh Hashanah was generally, and they (i.e., the messengers) would go forth regarding Tishrei in order that they would know when Rosh Hashanah was exactly because it is possible that Elul would be thirty days (see Tractate Rosh Hashanah 19b).
Sefaria · Rambam on Mishnah Rosh Hashana 1:3
ברע"ב ד"ה ועל אלול כו' ועושין ר"ה ביום ל' לאלול בגולה. גם בא"י צריכין לזה דבר"ה א"י לידע אימתי נתקדש תשרי: בתוי"ט ד"ה ועל אלול כו' כתב הר"ב כו' מסיימין בתוס' וגם למחרתו כו'. אבל מלשון רש"י שם מבואר שלא עשו אלא יום אחד שהרי כתב ואע"פ שספק כו' הולכין אחר רוב שנים וכ"מ מדבריו לקמן (י"ט ב') בד"ה והא קמקלקלא ר"ה וכן הבינו הט"א. ולכן ל"ד התוי"ט בהעתקתו דברי התוס' בדרך ביאור ע"ד הרע"ב שכתב לשון רש"י. ואולי י"ל דכוונת רש"י על עיקר ר"ה דאינו אלא יום הראשון דבשני מקילינן לענין מת ולמיכחל עינא לנהרדעי בביצה (כ"ב):
Sefaria · Rashash on Mishnah Rosh Hashana 1:3
[אות ו] על ששה חדשים. הוא מלתא דפסיקא דאין יוצאין רק על ו' חדשים דכל זמן שבית המקדש קיים דיוצאים על אייר אין יוצאין על אב דבזמן שיש שלום אין צום כדאי' בסוגיין. טורי אבן: [אות ז] תי"ט סוף ד"ה ועל אדר. דביום ל"א נתקדש. גמרא. וא"ת כיון דלא נפקי על אדר ב' האיך ידעו [בני הגולה] דנתעברה השנה אם עיברו השנה אחר שיצאו שלוחי אדר דהא יכולין לעבר כל אדר כדאיתא (פ"ז דעדיות) וי"ל כיון דשלוחים יוצאים על ניסן ממילא ידעי כשיגיע ר"ח ואין שלוחים יוצאים אם כן השנה מעוברת עכ"ל תוס' (דף י"ט ע"ב) ד"ה מתני'. ובטורי אבן תמה דמ"מ אם עיברו השנה אחר פורים יהא השלוחים יוצאים להודיע שנתעברה השנה דהא במקום רחוק מהלך י"ד יום לא יהיה יודעים ביום י"ד דנתעברה שנה דהא יחשבו שהשלוחים עדיין לא היה אפשר לבוא להודיע אימת ר"ח ניסן עיין שם:
Sefaria · Tosafot Rabbi Akiva Eiger on Mishnah Rosh Hashana 1:3
על ניסן מפני הפסח . אבל סיון מפני העצרת לא צריך. דבספירת עומר הדבר תלוי. כדאמר בגמרא [דף ו'] תוספות: על אב מפני התענית . כתב הר"ב לפי שהוכפלו בו צרות כו'. כדתנן במשנה ו' פ"ד דתענית. חמשה דברים ארעו לאבותינו בתשעה באב. והקשו בתוספות דהכי נמי תנן התם דבי"ז בתמוז ארעו חמשה דברים. ותירצו דחורבן ב"ה תקיפא טובא [ועוד] לא דמי לט"ב. דצרה אחת הוכפלה בו: ועל אלול מפני ר"ה . כתב הר"ב ועושין ר"ה ביום שלשים לאלול. מסיימין בתוס' וגם למחרתו. כדמשמע בפ"ק דביצה (דף ה') ובפ"ג דערובין משנה ז': ועל אדר מפני הפורים . ואילו אם נתעברה השנה יוצאין אף על אדר השני מפני הפורים [דבאדר השני חוזרין וקורין כדתנן במשנה ד' פ"ק דמגילה] לא קתני דס"ל דלעולם אדר הראשון מעובר. וידעו בני הגולה דביום לא נתקדש. גמרא: פסח קטן . כתב הר"ב פסח שני [*לטמא ושהיה בדרך רחוקה בראשון לשון רש"י]. וכתב בפי' [*)המפרש להרמב"ם בפרק ג'] להלכות ק"ה דלפיכך קרי ליה פסח קטן. דלא הוי אלא יום א':
Sefaria · Tosafot Yom Tov on Mishnah Rosh Hashana 1:3
על ששה חדשים השלוחין יוצאין להודיע בכל מקום אם עשו ב"ד החודש שעבר כ"ט יום או ל' יום: מפני הפסח ולא על סיון מפני עצרת. דממילא נודע ע"י ספירת העומר מ"ט יום, שביום נ' יהיה עצרת: על אב מפני התענית ט' באב. ולא נפקו אי"ז בתמוז. דרק לאבילות חורבן ביהמ"ק חששו שלא יטעו בו: על אלול מפני ראש השנה ועושין ר"ה ביום שלשים באלול וביום ל"א, מספק שמא אלול מעובר או לא: על תשרי מפני תקנת המועדות יו"כ וסוכות ושמיני עצרת: מפני פסח קטן פסח שני שעשו כל טמא לנפש או מי שהיה בדרך רחוקה בפסח ראשון. מיהו גם אז יוצאין רק על ו' חדשים, דדל אב שא"צ אז, דבזמן שיש שלום אין צום [כש"ס הכא]. והרי לטור [א"ח תק"נ] שלום היינו שביהמ"ק קיים [אב"י כך כתבו תוס' בפירוש בתענית די"ב א' דכשביהמ"ק לא התענו בט' באב]:
Sefaria · Yachin on Mishnah Rosh Hashana 1:15-20
Mishnah Insights
An amalgam of commentaries, including original insights.
These insights draw on the commentaries to this Mishnah and on the recorded shiur. Those commentaries often rest on earlier sources — the Gemara, the Yerushalmi, the Rishonim, and one another — without always saying so; where they do, we generally cite the one we read. Every commentary consulted is kept, verbatim, with this page.
Six months of messengers — the calendar’s last mile▾
עוֹלָמוֹ שֶׁל הַמִּשְׁנָה
How word of Rosh Chodesh traveled
Once the beis din sanctified the new month, the news still had to reach the whole nation. Messengers — shluchin — carried it out from Yerushalayim across Eretz Yisrael and beyond, but only for six of the twelve months: the journey was hard, and only months bearing a yom tov needed precise dating. An older method, beacon-fires lit mountain to mountain, had been sabotaged by the Kutim, who lit them at the wrong time; the messenger system replaced it (Rosh Hashanah 2:2). Word of the calendar moved at the speed of a walking man.
Why these six, and not the others
The list is curated. Sivan is absent though it holds Shavuos — because Shavuos is counted fifty days from Pesach, not dated from its own Rosh Chodesh (Tosafos Yom Tov). And among the fast-months only Av appears: after the Churban the other fasts — the Tenth of Teves, the Seventeenth of Tammuz — were left to each person’s choice, on the strength of Zechariah’s promise that the fasts would one day turn to joy (Rosh Hashanah 18b); only Tisha B’Av, its griefs doubled, stayed firmly kept — so only for Av did the messengers go (Rambam, Tosafos Yom Tov).
Why start at the end of the story
The perek’s treatment of dating the month opens with its last stage — sending the messengers — before the earlier stages, the sighting and the testimony, are even taught. Melechet Shlomo reads it as of a piece with the perek’s opening run of numbered lists: four new years, then six months, then two. Another way to hear it: the messengers must be named first so that the next mishnah — where witnesses may profane Shabbos because those messengers must reach as far as Suria — can land in context.
שְׁאֵלַת חָכָם
The messengers go out for Av ‘because of the fast.’ But was Tisha B’Av kept as a fast while the Second Bais HaMikdash still stood? Lechem Shamayim reads our mishnah as speaking only of the time after the Churban — and whether the Churban-fasts were observed at all during the Second Temple is itself disputed. (See Rambam’s Peirush and the Tashbetz.)
— Lechem Shamayim; Rambam (Peirush HaMishnayos); Tashbetz
Series Insights
Series context▾
Where this sits
The series turns here from what the Churban took to how we live in its light. Where the mishnah just before it asked which mitzvos end with the Bayis and which endure, this one watches an enduring institution — the fixing and spreading of the calendar — quietly carry the Churban inside it: the messengers go out for Av ‘because of the fast,’ and the list marks off Iyar’s Pesach Katan as something only ‘when the Beis HaMikdash stood.’ The machinery of Jewish time still remembers the Mikdash.
Part IV · Living onward
Jewish Practice in Light of the Destruction
The largest and most forward-looking movement. Once the Beis HaMikdash was gone, how did halacha keep living? The chachamim did not only mourn — they built the destruction into the way we practice, so it would never be forgotten and hope never lost. Five threads follow: remembering the rituals, the fate of consecrated items, modeling the Temple, what could now be relaxed, and safeguards that anticipate the rebuilding.
Part IV · Section 1
Remembering the Rituals of the Beis HaMikdash
These mishnayos recall the non-sacrificial practices of Temple times — how the calendar was fixed, how the seder was set, the berachos, the bechor, the purity laws, and the leniencies unique to the Mikdash. Each marks the line between “when the Beis HaMikdash stood” and now.