Rosh Hashana 1:8 — Who Is Pasul as an Eid
MishnayosMoed › Rosh Hashana › Perek 1 › Mishnah 8מוֹעֵד ‹ ראש השנה ‹ פרק א׳ ‹ משנה ח׳
Who Is Pasul as an Eid
אֵלּוּ הֵן הַפְּסוּלִין
Mishnah ראש השנה א׳:ח׳ · Rosh Hashana 1:8
אֵלּוּ הֵן הַפְּסוּלִין,
הַמְשַׂחֵק בְּקֻבְיָא,
וּמַלְוֵי בְרִבִּית,
וּמַפְרִיחֵי יוֹנִים,
וְסוֹחֲרֵי שְׁבִיעִית,
וַעֲבָדִים.
זֶה הַכְּלָל, כָּל עֵדוּת שֶׁאֵין הָאִשָּׁה כְשֵׁרָה לָהּ,
אַף הֵן אֵינָן כְּשֵׁרִים לָהּ:
These are the ones who are unfit:
one who plays at dice;
those who lend at interest;
those who race pigeons;
those who trade in sheviis produce;
and slaves.
This is the general rule: any testimony for which a woman is not fit,
they too are not fit for it.
A reading aid, not an exact translation.
This English is a clause-by-clause rendering to help you follow the Hebrew. It is not word-for-word literal, and it is not a transcript of the recorded shiur — the audio carries explanation and context the translation deliberately leaves out.
Go deeperOpen what helps. Nothing here is needed to learn the Mishnah.
Summary Chartwhat does this mean?
Who Is Pasul as an Eid▾
| Case | Ruling | Reason |
|---|---|---|
| Not everyone who saw the new moon may say so — who is disqualified from testifying? | Dice players, lenders at interest, pigeon-racers, traders in sheviis produce, and slaves | — |
| How far does the disqualification reach? | As far as a woman's | — |
Transcript
A machine transcript of the recorded shiur.
This is the shiur as spoken, transcribed automatically and left unedited — the wording is Ephraim's, and occasional transcription errors remain. It follows the audio word by word.
Transcript · click any word to jump
▾
All Meforshim
Study the meforshim on this mishnah (11)▾
משחקים בקביא. עצמות שמשחקים בהן בערבון. ואמור רבנן אסמכתא לא קניא, והרי הן גזלנים מדרבנן : ומלוי ברבית. לא קרוי גזלן דאוריתא למפסליה, דהא מנפשיה יהיב ליה : מפריחי יונים. הינו כעין קביא, אם תקדמיה יונך ליוני: וסוחרי שביעית. עושין סחורה בפרות שביעית, ורחמנא אמר לאכלה ולא לסחורה . ולפי שנחשדו כל אלו לעבר על דת מחמת ממון, חשדום להיות מעידים שקר על שחד: והעבדים. פסולים דאוריתא הם , קל וחמר מאשה: עדות שאין האשה כשרה לה. לפי שיש עדות שהאשה כשרה, כגון להעיד לאשה שמת בעלה להתירה לנשא לזרים, וכן להעיד על סוטה שנטמאת שלא תשתה, והנך פסולין דרבנן נמי כשרים. אבל פסולין בעברה מן התורה לא הכשירו חכמים בעדות האשה , ואף על פי שהכשירו העבד והאשה שהן פסולים לעדות מן התורה:
משחקים בקוביא – bones that they would play with as a pledge, for the Rabbis stated that an obligation undertaken that one does not expect to be called upon to fulfill (e.g., a seller who agrees to pay exaggerated penalties if he fails to deliver merchandise by a certain time) which is not binding -and they are robbers according to [the decree of] the Rabbis. ומלוי בריבית – they are not called robbers according to the Torah to invalidate them [to serving as witnesses or judges] for he gives him [a loan] on his own. מפריחי יונים – that is a form of dice, if your dove comes in before my dove. וסוחרי שביעית – They do business with Seventh Year produce, and the All-Merciful said, “to eat,” but not for business, and since they were suspected of violating on the religion for the sake of money, they were suspected of bringing false testimony on a bribe. - והעבדים – they are invalid from the Torah, as derived by a fortiori from [the case of] a woman. עדות שאין האשה כשרה לה – since there is testimony that a woman is fit for, such as to testify to a woman that he husband died in order to permit her to marry foreigners, and also to testify on the woman suspected of committing adultery who had been defiled that she should not drink [the accursed, bitter waters]. And those invalidations [made by] the Rabbis are also valid [to testify], but if they are ineligible to testify from the Torah, the Sages did not make them fit for the testimony of a woman, and even though the slave and the woman were deemed fit, they are ineligible to give testimony from the Torah.
Sefaria · Bartenura on Mishnah Rosh Hashana 1:8
Introduction This mishnah is basically taken word for word from Sanhedrin 3:3. It is brought here again because the previous mishnah mentioned the possibility that a person would be disqualified from testifying. And these are they which are not qualified [to be witnesses or judges]: A dice player, a usurer, pigeon racers, or traffickers in Seventh Year produce, and slaves. There are five categories of people who are disqualified from acting as witnesses or judges: 1) The first is a dice player, in other words a gambler. Such a person cannot testify since he is known to be a liar, especially with regards to monetary matters. Another reason is that he doesn’t participate constructively in building society. 2) A usurer. He is also probably considered to not be trustworthy in monetary matters. 3) A pigeon racer. Racing pigeons was a form of gambling. 4) Those who sell produce grown during the Seventh Year. According to Lev. 25:5-7 produce grown in the fields during the Seventh Year may be eaten by its owners, but it may not be sold. One who therefore sells Seventh Year produce is engaging in forbidden business practices which according to our mishnah make him not trustworthy to testify or act as a judge. 5) A slave referring to a slave who has not been freed. This is the general rule: any testimony for which a woman is not qualified, they too are not qualified. The rules of acceptance of testimony from slaves are the same as those for a woman. Any case where they did allow the testimony of a woman, such as testimony concerning the death of another woman’s husband (see Mishnah Yevamot 15:4), they also allowed the testimony of a slave
Sefaria · English Explanation of Mishnah Rosh Hashana 1:8
ומלוה בריבית . שנאו בין המשחק בקוביה ומפריחי יונים דדמו, לרמוז דלפעמים מפסיד הקרן כמו המשחקים, דשטר שכתוב בו רבית כלול בקרן, אינו גובה בו אף הקרן, אליבא דמאן (ב"מ עב.) . ועוד לעולם מפסיד קרנו, כי נכסיו מתמוטטין (שם עא.) :
Sefaria · Hon Ashir on Mishnah Rosh Hashana 1:8
(לד) הפסולין. פרוש מדרבנן, דאי מדאוריתא כל העובר עברה שיש בה מלקות כו', ואם כן גזלן הוה ליה למתני דכתיב בהדיא [שמות כג] אל תשת וגו', והא קא משמע לן דאף על פי שהן כשרים מן התורה פסולים לעדות החדש: (לה) מדאוריתא אינו קרוי גזלן אלא החוטף מיד איש כדכתיב [שמואל ב כג] ויגזל החנית מיד המצרי. רש"י. והתוספות כתבו דכיון דמדעתו נותן לא נחשב בעיניו כגזל: (לו) וכלומר דלא משמע ליה לאינש אסורא כשנותן לו מדעתו, אלא אם כן ממשכנו על כרחו. תוספות: (לז) ומשום דמירי בשביעית בזמן הזה לא הוו פסולי דאוריתא. אי נמי דמירי שממציאים מעות לעניים ואספי להו, שאין זו סחורה גמורה, דאזלו בשליחותייהו. תוספות: (לח) ואצטריך למתני דלא תימא כיון דלא מחמת עברה מפסלי, מכשרי לעדות החדש מידי דהוה אקרובים לרבי שמעון. תוספות: (לט) ואם מסיחין לפי תמן לא גריעי מנכרי מסיח לפי תמו דכשר:
Sefaria · Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Rosh Hashana 1:8
אף הם אינם כשרים לה. שחשדום להיות מעידים שקר על שוחד כפירש"י ורע"ב: וקשה דהא כבר פירשו דפסולים הללו מדבריה' בלבד הם. דמשו"ה כשרים לפי שחושבי' שאין דברים הללו אסורים מן התורה. א"כ איך נחשוד אותם במעידים שקר בשוחד. הרי אלו א"כ פסולי דאורייתא. והחשוד לקל אינו חשוד לחמור: ובתי"ט כמדומה שנתכוין להערה זו. אע"פ שלא האיר דבריו. אבל תשובתו נשאר מעל. עם כל אריכות לשונו לא מצאתי בו מנוח. ולא ידעתי למה יועיל מה שכ' ז"ל דאזלינן בתר רובא דעלמא דידעי. הא מיהא לא ידעי בהו איסורא אלא מדרבנן. כמ"ש ז"ל עצמו ועפ"ז נמשכו דבריו: ולענ"ד בטוב יש לקיים פירש"י. דהכא נמי איכא למימר דלא משמע להו איסורא דעדות שקר. אלא בדברים שבין אדם לחבירו. כדכתיב קרא לא תענה ברעך עד שקר. ענה באחיו. אבל במילי דשמיא כי האי סברי דליכא איסורא מדאורייתא: ואי משום דמיקלקלי מועדות. הא קיי"ל אתם אפילו מוטעים. לכן אין בזה מכשול עון לדעתם. אפילו יעידו שקר. כי מכל מקום החודש מקודש: ועוד שמא ישכרום ויטעום שידמה להם שנראה והוא לא נראה. כי השוחד יעור פקחים ומפני חימוד הממון לא ידקדקו אחר הדמות שראו בעבים שלא בכוונה. ויחשבו שבאמת נראה ושוב נכסה. ולכן משום לתא דשוחט. וגזל נמי ליכא. דסברי קושטא קאמרי: ותו כיון דמדעתייהו יהבי להו דררא דממונא דגזל ליכא. לכן א"צ לדחוק כמ"ש הר"ן דרבנן פסלינהו אף בלאו טעמא דחימוד ממון: משנה לחם בלח"ש. דמן התורה כשרים כצ"ל.
Sefaria · Lechem Shamayim on Mishnah Rosh Hashana 1:8
אלו הן הפוסלין וכו'. בגמ' משמע שכל הפוסלין דמתני' דרבנן דאמרי' עלה זאת אומרת גזלן דדבריהם כשר לעדות אשה והשתא משחק בקוביא למ"ד בפ' זה בורר לפי שאין עוסקין בישובו של עולם ניחא ולמ"ד נמי משום דהויא אסמכתא אין נחשב גזלן בעיניו כיון דמדעתו נותן ומלוה בריבית שאינה קצוצה דרבנן ואפי' ברבית קצוצה נמי לא משמע ליה לאינשי איסורא כיון שנותן לו מדעתו ולא משכנו בעל כרחו ומפריחי יונים למ"ד אי תקדמך יונך ליון היינו משחק בקוביא ולמ"ד ארא אין בהן גזל אלא מפני דרכי שלום בעלמא: וסוחרי שביעית. מיירי בשביעית בזמן הזה ורבי היא כדאשכחן בפ' השולח א"נ בסחורה דרבנן כי ההיא דזה בורר גבי ממציא מעות לעניים ואזלי עניים ואספו ומייתו שאין זו סחורה גמורה דאזלי בשליחותייהו: והעבדים. בפ' זה בורר לא תני להו דפסולין דאורייתא אבל הכא איצטריך למיתני דלא תימא כיון דלא מחמת עבירה מפסלי מכשרי לעדות החדש מידי דהוה אקרובין לר"ש מתוספות ז"ל ועיין בתוס' דבפ' לולב הגזול (סוכה דף ל"ט:) משחק בקוביא. ופי' רש"י ז"ל בפ' שבועת העדות (שבועות דף ל"א) משחק בקוביא בעירבון והמראה וכן פי' הר"ן שם דף שי"ו: והמלוה ברבית. נראה דגרסי' והמלוה בקמ"ץ תחת הוי"ו של מלוה ועיין במ"ש בפ"ג דסנהדרין גבי פסולין: ונלע"ד דכמו דמלת מלוה הויא כוללת בין המלוה בין הלוה דהא מלוה הבאה ברבית קתני כדכתיבנא התם גם משחק בקוביא קאי בין למי שמרויח בין למי שמפסיד וכן מפריחי יונים וגם סוחרי שביעית קאי בין למוכר בין לקונה אם רגיל בכך. והא בכל דוכתא במשנה קתני משחק בקוביא לשון יחיד נלע"ד לגלויי על מלת מלוה שאע"פ שהיא ודאי לשון יחיד צריך לפרשה לשון רבים כיון דקאי נמי אלוה כדכתיבנא אבל במשחק בקוביא ודאי ליכא למיטעי דהא ודאי מ"ש האי מהאי הא שניהם אינם עוסקי' בישובו של עולם ואם זה מרויח עתה פעם אחרת ירויח חברו אי נמי י"ל דגבי מפריחי יונים איצטריך למיתני לשון רבים משום ששניהם מפריחין ביחד בפרט למאן דמפרש אי תקדמה יונך ליון אבל משחקי בקוביא בשעה שזה משחק חבירו מסתכל בו ומאן דגרים מלוי ברבית ביו"ד הרבים טעות גמורה היא בידו כך נלע"ד: ומפריחי יונים דוקא המפריחים אוחם בישוב הם פוסלין אבל במדבר דליכא משום גזל שרי ונלע"ד דמש"ה לא תננהו למשחקי בקוביא ולמפריחי יונים בהדי הדדי אע"ג דתרוייהו מין שחוק הוא משום דמשחקי בקוביא שייכי בין במדבר בין בישוב א"נ המצוי יותר תנא ברישא דהא סוחרי שביעית אינם אלא אחת לשבע שנים דוק: ומפריחי יונים ירושלמי דפירקין ודפ' זה בורר ודפ' כל הנשבעין בעי אי מתני' דוקא כר' אליעזר דאמר בפ' שני דעדויות ומפריחי יונים פוסלים לעדות ומשני דדברי הכל היא דיודעין אנו שהוא פוסל מעדות ממון מה בא להעיד כשם שהוא פסול מעדות ממון כך הוא פסול מעדות נפשות ועדי החדש כעדי נפשות אינון אין דהא תנן זה הכלל כל עדות שאין האשה כשרה לה אף הם אינם כשרים לה ולרבנן כיון דלגבי עדות החדש תניתה לההיא דסנהדרין אוקמת לה כרבנן ואמאי רבנן נקטי כר' אליעזר ומסיק דמודו ליה בחדא ופליגי עליה בחדא ור' יונה מוקי לה התם כר' אליעזר. והתם בפ' זה בורר (סנהדרין דף כ"ז) מוקמינן מתני' דלא כר' יוסי דאמר התם דעד זומם אם הוזם בדיני ממונות כשר לדיני נפשות פי' דאע"פ שהוחשד לקל לא הוחשד לחמור ואי ר' יוסי היכי קתני כל עדות שאין האשה כשרה לה אף הן כלומר פסולין הללו הנזכרים אינם כשרים לה הא איכא עדות בדיני נפשות שאין האשה כשרה לה והם כשרים לה אלא לאו ר"מ היא דס"ל התם דאפי' הוזם בדיני ממונות פסול לדיני נפשות. ובזה מתיישב זה הכלל לאתויי מאי כ"ש דטובא פסולי נינהו כדאיתא בהלכות עדות פ"ט ועשירי ואחד עשר: בפי' ר"ע ז"ל אבל פסולין לעבירה מן התורה וכו' פי' כגון העובר על עבירה שיש בה מלקות וביד פ"א דהלכות סוטה סי' ט"ו וברפ"ט דהלכות עדות ובפ' עשירי מפורש יותר:
Sefaria · Melekhet Shelomoh on Mishnah Rosh Hashana 1:8
אלו הן הפסולין – לעדות. מכיוון שבמשנה הקודמת נאמר שאב ובנו הם פסולי עדות הביא העורך את כל רשימת הפסולים לעדות. הרשימה מופיעה גם במשנת סנהדרין (פ"ג מ"ג) 130 הרשימה חוזרת במסכת שבועות פ"ז מ"ד העוסקת באלו הפסולים לשבועה. מי שפסול לעדות פסול לשבועה, ולהפך. , ונראה שמשם הובאה בשינוי קל, ונדון בו להלן. הרשימה אינה מונה את הפסולים מן התורה, כגזלנים או גנבים, ומתמקדת בפסולים מיוחדים שפסילתם אינה מובהקת. במשנה בסנהדרין רבי יהודה מוסיף תנאי מגביל: "אימתי בזמן שאין להם אומנות אלא הוא אבל יש להן אומנות שלא הוא כשרין", הווה אומר שכל המנויים כאן פסולים לעדות בזמן שזו עבודתם וזו פרנסתם. אבל אדם שחטא או שנכשל באופן זמני – אינו פסול לעדות. התלמוד הבבלי מנמק את הפסילה לעדות בכך שאינם עסוקים ב"יישובו של עולם" (סנהדרין כד ע"ב) 131 הגמרא דנה בשאלה האם רבי יהודה חולק על חכמים או מוסיף על דבריהם, ונראה שאין זו מחלוקת אלא הוספה המקובלת על הכול. , המשחק בקוביא – הסוגיה הירושלמית מוסיפה שאף כל המשחקים משחקי מזל נפסלו לעדות 132 ירו', נז ע"ג; סנהדרין פ"ג ה"ה, כא ע"א; שבועות פ"ז ה"ד, לד ע"ד. . כאמור, המדובר באנשים משולי החברה שהתפרנסו ממשחקי מזל. יש בתלמוד הבבלי דעה שאלו נפסלו משום שברווח הכספי ממשחקי מזל יש משום גזל (בבלי, סנהדרין כד ע"ב), אך דומה שדעה זו מאולצת, ואין נימוק זה מתאים להגבלה של רבי יהודה. ההסבר הקודם מעוגן יותר במציאות החברתית (תמונה 3), והמלוה בריבית – הלוואה בריבית אסורה, כמובן, אך מצויות עדויות רבות שבפועל לא נשמרה ההלכה בקפדנות (תמונה 4), והיו רבים שחטאו בריבית. האמירה שמלווה בריבית פסול לעדות היא חלק מהמאבק רב השנים של החכמים בתופעה. התלמוד הבבלי בסנהדרין מסביר שיש להבין מלוה, כלומר כל העוסקים בהלוואה פסולים לעדות, כולל המלווה, הלווה והעדים, ומפריחי יונים – הבבלי מציג שני הסברים: מדובר בעורכי תחרויות של יונים, או באלו המנסים למשוך לשובכיהם יוני תרבות (סנהדרין כה ע"ב). ודאי ששני ההסברים נכונים מבחינה הלכתית, כלומר שני הסוגים פסולים לעדות, אבל מבחינה חברתית מסתבר שהמשנה עוסקת בעורכי תחרויות יונים שכן זו הייתה תופעה מצויה יותר 133 שוורץ, מפריחי יונים. . מכל מקום, אם הפסילה נובעת מחשש גזל אזי יש לפסול גם מי שעושה זאת באופן זמני וכעיסוק שולי. ברם, כפי שראינו, רבי יהודה מסביר שמדובר רק בעבריינים שפרנסתם מהמעשה הפסול. על כן נראה שלפחות לפי רבי יהודה מדובר במארגני משחקי מזל ותחרויות בין יונים. הלכה זו חושפת פן מעניין של שולי החברה היהודית, מן הסתם בערים הגדולות, אוכלוסייה שפרנסתה הייתה על ארגון משחקי מזל. וסוחרי שביעית – במשנת סנהדרין נוסף: "אמר רבי שמעון: בתחלה היו קורין אותן אוספי שביעית, משרבו האנסין חזרו לקרותן סוחרי שביעית" (פ"ג מ"ג). אם כן, במשנה הראשונה הנוסח היה "אוספי שביעית"; מי שאסף פרות בשביעית בקנה מידה גדול נפסל לעדות. לפי ההלכה אין הגבלה על איסוף פרות בשביעית. כל הפרות הם הפקר, וכל אדם רשאי לאספם. אך הכוונה הייתה שאדם יאסוף פרות רק לצרכיו, ובסוף העונה יפקיר את העודפים. אוספי שביעית לא הפקירו את פרותיהם בשעת הביעור, או אולי הפקירום וחזרו וזכו בהם. אין כאן איסור פורמלי, אך הם עשו שלא כרצון חכמים. הביטוי "משרבו האנסין" מרמז לימים שלאחר מרד בר כוכבא. עד אז ויתרו הרומאים על מסי היבול בשנת השביעית. לאחר המרד וגזרות הדת ביטלו השלטונות את הפטור, ומאז חויבו החקלאים במסים גם בשנת השביעית. על כן התירו חכמים לאסוף פרות כדי שיהיה מהיכן לשלם את המס, אך עדיין אסרו על המסחר בשנת השביעית 134 ספראי, שביעית, עמ' 321; בימי הבית, עמ' 439-438, וראו פירושנו לשביעית פ"ד מ"ב ופ"ז מ"ה. . שוב, לא כל סוחר בשביעית נפסל לעדות, אלא רק מי שמקצועו היה בכך. במשנת סנהדרין מובאת הגבלה נוספת החלה על סוחרי שביעית ועל יתר הפסולים: "אמר רבי יהודה: אימתי בזמן שאין להם אומנות אלא הוא, אבל יש להן אומנות שלא הוא כשרין". ההסתייגות של רבי יהודה אינה קשורה לעניין זה של השינוי ביחס למסחר בשביעית, אלא היא כללית יותר, כפי שנאמר בתוספתא: "ובכולן היה רבי יהודה אומר: בזמן שיש להם אומנות אחרת הרי אילו פסולין [צריך להיות כשרין] 135 אם רבי יהודה אומר "פסולין", אין מחלוקת בינו ובין חכמים. אבל ייתכן שהיו שתי מסורות בדבר דעתו של רבי יהודה, ואלו משתקפות במחלוקת בסוגיית הירושלמי, שביעית פ"ז ה"ג, לז ע"ג, וראו פירושנו למשנה שביעית שם. וחזרו בהן הרי אילו כשרים וחכמים אומרים: בזמן שיש להם אומנות אחרת הרי אילו פסולין" (תוס', סנהדרין פ"ה ה"ב, עמ' 423). אם כן, לא כל סוחר שביעית או מפריח יונים נפסל, אלא רק בעלי מקצוע מגונה זה. ועבדים – עבדים אינם מנויים ברשימות שבמשניות סנהדרין ושבועות. אין הם חלק מהרשימה שכן העבד פסול לעדות מן התורה, ואילו הרשימה עוסקת רק במקרי ביניים שהם חידוש של חכמים. ברם, המשנה הקודמת עסקה בעבד משוחרר, והעורך שהתאים את הרשימה למסכת שלנו הוסיף את העבד, שכן הוא נידון במשנה הקודמת. מכאן שהמשנה נלקטה ממסכת סנהדרין, הועברה לראש השנה והותאמה למשנה הקודמת. אילו הייתה המשנה מועברת מכאן למסכת סנהדרין הייתה מועברת יחד עם התוספת “ועבדים" 136 המילה “ועבדים” מצויה בכל כתבי היד שבידינו. הריטב"א, למשל, מעיד שהיא מצויה ב"משניות מדויקות... ויש שמחקוה", וראו תוספות ישנים על אתר. . זה הכלל כל העדות שאין האשה כשירה לה אף הן אינן כשרים לה – "זה הכלל" הוא סיכום מאוחר הכונס את הפרטים לכלל אחד. לפי ההלכה התנאית האישה פסולה לכל העדויות: על הפסוק "ועמדו שני האנשים" (דברים יט יז) התנא דורש: "יכול אף האשה תהא כשירה לעדות... מה שני האמור כאן אנשים ולא נשים אף שני האמור להלן אנשים ולא נשים" (ספרי דברים, קצ, עמ' 230; בבלי, שבועות ל ע"א), ובירושלמי הדרשה מסתיימת "הרי למדנו שאין האשה מעידה" (יומא פ"ו ה"א, מג ע"ב). גם יוספוס מעיד על כך: "נשים פסולות לעדות מחמת קלות דעתן והחוצפה שבמינן אין מעידים גם עבדים מחמת אי האצילות שבנפשם ויש לשער שלא העידו עדות של אמת אם משום בצע אם משום פחד" 137 קד', ד 219. . כך גם במדרש מאוחר: "מכאן שהנשים כזבניות הן. כי יראה מפני היראה. מכזבות ואינן מודות על האמת לכך אין מקבלים עדות מן הנשים" 138 מדרש בראשית רבתי, פי"ח טו, מהד' אלבק עמ' 92. . המדרשים רואים בכך חלק מהעונש שהוטל על האישה עקב אכילת פרי עץ הדעת (פרקי דר' אליעזר, פי"ד). עם כל זאת, עדות אישה מתקבלת במקרים מיוחדים, ובעיקר עדויות בנושאים שאין סיכוי שגברים יתמצאו בהם. כך, למשל, אישה כשרה להעיד על מות אדם ועל סוטה שנטמאת, ועל פי עדות אישה או עדות עבד משיאים נשים 139 משנה, יבמות פט"ו מ"ה וראו פירושנו לה; פט"ז מ"ז; סוטה פ"ו מ"ב. . אבל: "רבי עקיבא אומר לא על פי אשה" (משנה, יבמות פט"ז מ"ז), כלומר אף בתחומים מצומצמים אלו אין לקבל החלטה בבית דין על סמך עדות של נשים. במדבר יהודה נמצאו שטרות רבים ועליהם חתומים עדים. באף שטר לא נמצאה חתימה של אישה כעד, ונראה שהנוהג היה שלא לסמוך על עדותן, וניתנו לכך הסברים מהסברים שונים. אם כן, משנתנו קובעת שבכל מה שאישה פסולה לעדות גם הם פסולים. המשנה כלשונה היא מלפני דור אושא, שכן רבי שמעון ורבי יהודה מגיבים עליה. ניסוח דבריו של רבי שמעון מלמד שהמשנה נוסחה בדור יבנה, לכל המאוחר, ונאמר בה "אוספי שביעית", נוסח שתוקן בדור אושא. הירושלמי אומר שמשנתנו היא כרבי אליעזר, ולא ברור לו האם חכמים חולקים עליו אם לאו 140 ירו', סנהדרין פ"ג ה"ה, כא ע"א; שבועות פ"ז ה"ד, לד ע"ד. . הבבלי טוען שמשנתנו היא כדעת רבי טרפון, בן דור יבנה (סנהדרין כה ע"א). אך טיעון זה חשוב פחות, שכן מדובר שם בדיוק דיאלקטי שספק אם הוא אכן ההסבר המשפטי הפשוט של הדברים. כך או כך, נראה שהמשנה נוסחה בדור יבנה וחכמי דור אושא מסרו את הנוסח הקדום ועדכנו אותו בהתאם להתפתחויות, ורבי יהודה, בן אותו הדור, הוסיף למשנה משפט הבהרה. האישה כשרה לעדות בסדרת נושאים בדיני מעמד אישי, בעיקר בתחומים שבינו לבינה ובתחומים שהם בבחינת "בין אדם למקום" ואינם דיני נפשות או ממונות (תוס', סנהדרין פ"ה ה"ב) 141 עדות האישה שנויה במחלוקת, ראו יבמות פט"ז מ"ז, ושם נרחיב בכך. . לא בכך משנתנו עוסקת, ולפיכך לא נרחיב בכך כאן 142 ראו פירושנו ליבמות פט"ז מ"ו. .
Sefaria · Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Rosh Hashana 1:8
אלו הן הפסולין המשחק בקוביא ומלוי ברבית כו': עוד יתבארו דיני פסולי עדות ותנאיהן בסנהדרין:
The laws of those who are ineligible to provide testimony and their conditions will be explained in Tractate Sanhedrin (Chapter 3, Mishnah 2).
Sefaria · Rambam on Mishnah Rosh Hashana 1:8
ברע"ב ד"ה משחק בקוביא כו' ואמור רבנן כו' גזלנין מדרבנן כו' כ"כ רש"י ומוסיף דמדאורייתא כו' אלא החוטף כו' עי' בתוי"ט. ק"ל. א) לשון ואמור רבנן דלכאורה אסמכתא דלא קנה הוא מה"ת עי' סמ"ע סי' ל"ד סק"מ (ובתומים שם) ובסי' ש"ע סק"ג) ב) שדבריו סותרין זא"ז דכיון דאינו קרוי גזלן אלא החוטף אפי' אי אסמכתא ל"ק מה"ת לא יפסל מה"ת. ג) דהא דאמרי' דאינו קרוי גזלן כו' היינו שאינו נופל עליו תואר גזלן אבל מ"מ לעדות פסול דלא גרע מהכופר בפקדון דפסול לעדות ומשמע דהוא מה"ת. וב' קושיות הראשונות י"ל דלישנא דאמור רבנן היינו דחכמים אמרו שכ"ה דין תורה כמו בסוכה (מ"א ב') במשנה שאמרו חכמים אין אדם יוצא כו'. ובריש פ"ג דנדרים ד' נדרים התירו חכמים. ולשונם ז"ל בגיטין (פ') במשנה ט"ו עריות שאמרו חכמים כו':
Sefaria · Rashash on Mishnah Rosh Hashana 1:8
אלו הן הפסולין . פירוש מדרבנן דאי מדאורייתא כל העובר עבירה שיש בו מלקות וכו'. כדפסק הר"ב במשנה ג' פ"ג דסנהדרין. וא"כ לכ"ע גזלן ה"ל למתני דכתיב בהדיא (שמות כ״ג:א׳) אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס. והא קמ"ל דאע"ג שהן כשרים מן התורה פסולים לעדות החדש: המשחק בקוביא . פירש הר"ב מטעם אסמכתא דלא קניא והרי הן גזלנים מדרבנן דמדאורייתא אינו קרוי גזלן אלא החוטף מיד איש כדכתיב (שמואל ב כ״ג:כ״א) ויגזול את החנית מיד המצרי. כ"כ רש"י. ולפסק הלכה שזכרתי דכל עובר עבירה כו' פסול י"ל כמ"ש התוס' דכיון דמדעתו נותן לא נחשב בעיניו כגזל. ע"כ. ובפ"ג דסנהדרין כתב הר"ב טעם אחר שכן שם בגמרא חולק רב ששת על זה הטעם דהכא וסובר דכל כה"ג לאו אסמכתא היא ואיכא בינייהו דגמר אומנות אחריתי. ושם פסק הר"ב כרב ששת: ומלוי בריבית . כתב הר"ב דהא מנפשיה יהיב ליה. כ"כ רש"י וכלומר דלא משמע ליה לאיניש איסורא כשנותן לו מדעתו אא"כ ממשכנו על כרחו. תוס': מפריחי יונים . עיין בפי' הר"ב בפ"ג דסנהדרין: וסוחרי שביעית . כתב הר"ב ורחמנא אמר לאכלה ולא לסחורה. ומשום דמיירי בשביעית בזמן הזה לא הוי פסולי דאורייתא א"נ דמיירי שממציאים מעות לעניים ואספי להו וכו' כדאיתא בפ"ג דסנהדרין דף כ"ו שאין זו סחורה גמורה דאזלי בשליחותייהו. כ"כ התוספת. והר"ן כתב דכיון דדינא דיאכל דמיהן בקדושת שביעית. כדתנן ריש פ"ז דשביעית הלכך לא משמע להו לאנשי דאיכא איסורא בסחורה כיון דהדרי אכלי לדמי בקדושת שביעית ע"כ. ומ"ש הר"ב ולפי שנחשדו כו' חשדום להיות מעידים שקר על שוחד. כ"כ רש"י. וה"נ איכא למיחש שיקבלו שוחד מהכותים כבר"פ דלקמן. וקשיא דהא אמרן דבכולהו לא משמע להו לאנשי דלהוי אסורא דאלת"ה אף מדאורייתא פסולים. ועוד דזה הכלל כו' אף הן אינם כשירים מוקמינן בפסולי דרבנן כמ"ש הר"ב ש"מ דבהו איירי מתניתין. ונראה לי דרש"י ס"ל דודאי ידעי דאיסורא איכא אלא דלא משמע להו שיש איסור בזה מן התורה. ולפיכך מן התורה אינם פסולים הואיל ולא מכווני לעבור על דברי תורה. ומדבריהם פסולים כיון דלעולם יודעים שיש איסור בדבר. ומיהו אין אדם נאמן על עצמו לומר שלא היה יודע בשום איסור. אלא אזלינן בתר רובא דעלמא דידעי ולשון הר"ן ולא פסלינן להו שיעידו או שידונו שקר. אלא מדרבנן בלחוד הוא דפסלי ע"כ. נראה שנשמר מזה שהקשתי על רש"י ז"ל: והעבדים . כתב הר"ב פסולי דאורייתא ואיצטריך למתני דלא תימא כיון דלא מחמת עבירה מפסלי מכשרי לעדות. החדש מידי דהוה אקרובים לר"ש. תוספות. ומ"ש הר"ב ק"ו מאשה דמג"ש דלה לה שכתבתי בפ"ג דברכות ליכא למילף. דלא ילפינן אלא להחמיר עליו לחייבו במצות כאשה אבל לעדות ועמדו שני האנשים כתיב (דברים י״ט:י״ז) והאי איש הוא. כ"כ התוס' בפרק החובל (בבא קמא דף פ"ח.) [*ובפרק י"ב דזבחים דף כ"ג [צ"ל ק"ג] כתבו וז"ל. אבל גבי עדות לא שייך למילף דאין תלוי בנאמנות. [שהרי] משה ואהרן לא מעידין לא משום דלא מהימני הלכך היכי דגלי גלי]. ושם בגמרא דהחובל מפרש הק"ו ומה אשה שראויה לבא בקהל פסולה להעיד דכתיב האנשים. עבד שאינו ראוי לבא בקהל אינו דין שפסול לעדות. מה לאשה שכן אינה איש [ולא קרינן בה אנשים] וכו' גזלן יוכיח. מה לגזלן שכן מעשיו גרמו לו תאמר בעבד שאין מעשיו גרמו לו אשה תוכיח. מה להצד כו' שאינם נזהרים בכל המצות. זה מפני רשעו וזו מפני שלא נצטווה. אף אני אביא העבד שאינו בכל המצות ופסול להעיד: עדות שאין האשה כשרה לה וכו' . כתב הר"ב אבל פסולים בעבירה מן התורה לא הכשירו חכמים בעדות אשה. ואם מסיחים לפי תומן לא גריעי מנכרי מסיח לפי תומו דכשר. כדתנן במשנה ה' פרק בתרא דיבמות. רי"ף ורא"ש שם:
Sefaria · Tosafot Yom Tov on Mishnah Rosh Hashana 1:8
אלו הן הפסולין מדרבנן. דמדאו' דוקא עבירה דמלקות או מיתה, או גנב או גזלן פסולין לעדות [וחשוד נמי לשבועה]. ובעבר עבירה שאין בה מלקות, או שעבר עבירה דרבנן פסול רק מדרבנן, וי"א דבעבירה דרבנן לא מפסל רק בחטא הנאת ממון [חו"מ ל"ד ב' ג'] [ועי' פירושינו סנהדרין פ"ב סי' כ"ב]: המשחק בקוביא [קובאס] בל"י [ווירפעל]. וה"ה שאר מיני שחוק ודוקא שזה אומנתו [שם סט"ז]: ומלוי ברבית אפי' רבית דרבנן במשמע. וא' מלוה או לוה במשמע. וי"א דברבית דרבנן אין הלוה נפסל [שם ס"ו] [ונ"ל דמש"ה נקטי' לרבית בין קוביא ליונים לגלויי דכולהו באיסור דרבנן מיירי. עתוס' שנדחקו בזה]: ומפריחי יונים משחק במעות, אם תקדים יוני ליונתך. וכל א' מנקש בכח בדפי עץ, ועי"ז היונים מזדרזין לעוף מהר. והנהו אף דלאו אסמכתא נינהו דהרי תולה במקרה בקוביא ויונים, ולא סמך אמידי, אפ"ה מדאין לו פרנסה רק מזה, אינן עוסקים בישובו של עולם וכגזלן דמי [סנהדרין דכ"ד ב']: וסוחרי שביעית מסתחר בפירות שביעית. ומיירי בזה"ז דאינו אסור מדאו' [ונ"ל תו דכולהו לא זו אף זו קתני, לא מבעייא קוביא דמחשב כגזל, דהרי הוטעה חבירו דהרי סבר שהוא ירוויח, אלא אפי' ברבית שזה נותן לו הרבית ברצון, אפ"ה הו"ל כגזלן. ולא מבעייא ברבית שזה נותן לו מעות שאינו שלו, אלא אפילו במפריחי יונים שאפשר שיפסיד אם תקדים יונת האחר, והרי זה עדיף גם מקוביא דהתם אפשר דסמך על כח גופו כשמשליך הקוביאות אע"ג דלאו אסמכתא היא וכדלעיל, עכ"פ, ס"ד דקצת סמיך על זה, אבל ביונים רק במקרה תלי, שתזדרז יונה זו או זו, עכ"פ פסול כגזלן. ולא מבעייא כולהו שלוקחין מעות חבירו ולא נתן לו כלום, אלא אפילו סוחרי שביעית, שנותן גם הוא לחבירו פירות, סד"א דלא מחשב כגזלן, קמ"ל דאפ"ה פסול]: ועבדים מדאורייתא פסול כאשה. ואפ"ה קמ"ל, דסד"א מדלא מחמת עבירה פסול והוא איש, יהיה כשר לעדות החודש כמו קרוב לר"ש: אף הן אינן כשירים לה לעשות מעשה על פיהן ודו"ק. אבל עדות עגונה וסוטה, האשה כשרה להעיד וכ"כ הפסולים לעדות מדרבנן כשרים להעיד. משא"כ שאר הפסולין לעדות מדאורייתא מחמת עבירה, פסולין להכל, חוץ במסיח לפי תומו דאפילו עכו"ם נאמן מסלפ"ת במלתא דרבנן כשלא אתחזיק אסורא [ש"ך י"ד ססקל"ז, ועי' בקופת הרוכלין בכללי הכנה סי' ג'], ובעדות אשה אף שהוא דאורייתא ואתחזיק אסורא אפ"ה כשירים במסלפ"ת, משום דבל"ז דייקא ומנסבא [אה"ע י"ז ס"ג]:
Sefaria · Yachin on Mishnah Rosh Hashana 1:35-41