Rosh Hashana 2:1 — An Eid the Beis Din Does Not Know
MishnayosMoed › Rosh Hashana › Perek 2 › Mishnah 1מוֹעֵד ‹ ראש השנה ‹ פרק ב׳ ‹ משנה א׳
An Eid the Beis Din Does Not Know
אִם אֵינָן מַכִּירִין אוֹתוֹ
Mishnah ראש השנה ב׳:א׳ · Rosh Hashana 2:1
אִם אֵינָן מַכִּירִין אוֹתוֹ, מְשַׁלְּחִין אַחֵר עִמּוֹ לַהֲעִידוֹ.
בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מְקַבְּלִין עֵדוּת הַחֹדֶשׁ מִכָּל אָדָם.
מִשֶּׁקִּלְקְלוּ הַמִּינִין,
הִתְקִינוּ
שֶׁלֹּא יְהוּ מְקַבְּלִין אֶלָּא מִן הַמַּכִּירִים:
If they do not recognize him — they send another with him to testify about him.
Originally they would accept edus hachodesh — the testimony on the new moon — from any person.
Once the minim corrupted it,
they enacted
that they would not accept it except from those they knew.
A reading aid, not an exact translation.
This English is a clause-by-clause rendering to help you follow the Hebrew. It is not word-for-word literal, and it is not a transcript of the recorded shiur — the audio carries explanation and context the translation deliberately leaves out.
Go deeperOpen what helps. Nothing here is needed to learn the Mishnah.
Structure
The shape of it▾
Summary Chartwhat does this mean?
An Eid the Beis Din Does Not Know▾
| Case | Ruling | Reason |
|---|---|---|
| A man saw the new moon and beis din has never laid eyes on him — may he testify? | Yes — his own beis din sends another along to vouch for him | — |
| Who could once come and testify about the new moon? | Anyone at all | — |
| And after the minim bought witnesses to force Rosh Chodesh onto Shabbos? | Only men beis din knows | — |
Transcript
A machine transcript of the recorded shiur.
This is the shiur as spoken, transcribed automatically and left unedited — the wording is Ephraim's, and occasional transcription errors remain. It follows the audio word by word.
Transcript · click any word to jump
▾
All Meforshim
Study the meforshim on this mishnah (10)▾
אם אינן מכירין אותו. אם אין בית דין מכירין את העד אם נאמן וכשר הוא: משלחים. בית דין שבעירו: אחר עמו. זוג אחר של עדים, להעיד עליו לפני בית דין הגדול שמקדשים את החדש: משקלקלו המינין. ששכרו עדי שקר להטעות את החכמים:
אם אינן מכירין אותו – If the Jewish court does not recognize concerning the witness if he trustworthy or fit/valid. משלחים – the Jewish court that is in his city. אחר עמו – another pair of witnesses to testify about him before the Great Jewish Court which sanctifies the [New] Moon. משקלקלו המינין – that they hired false witnesses to deceive the Sages.
Sefaria · Bartenura on Mishnah Rosh Hashana 2:1
Introduction As I have written on several occasions, the setting of the calendar was a point of great conflict between ancient Jewish sects, namely the Pharisees, Essenes, Sadducees and Dead Sea sect (which may overlap with the Essenes or Sadducees, or perhaps even both). This mishnah alludes to this strife when it relates that the minim, a generic rabbinic term for sectarians, tried to disrupt the process by sending false witnesses. It sounds like they wanted to trick the Pharisees into declare the new month on the wrong date. Even though the sectarians in this mishnah probably used a solar calendar, they still wanted to disrupt the Pharisaic/rabbinic calendar. It’s as if they wanted to say even according to your own system, you’re celebrating on the wrong day. If they don’t know him [the one who came to testify], they send another with him to testify concerning [his reliability]. This section expresses the current halakhah (the halakhah that was valid at the time of the mishnah). When someone was sent to testify concerning the new moon, if this person was not known to the central court that accepted the testimony, then they would send with him a person who was known to the court to vouch for the witness’s reliability. Basically, he would tell the court that the witness was a “kosher yid” and not a sectarian. Originally testimony concerning the new moon was accepted from anyone. When the minim disrupted this, it was decreed that testimony should be received only from persons known [to the court]. This explains the background to the need for a second person to testify as to the reliability of the witness. Before the sectarians “ruined” it, everyone was trusted to testify. We should note that this mishnah is probably more “historiographical” than “historical.” That is to say, the mishnah teaches us how to view history, more than it teaches us what actually happened. The mishnah presents a pre-minim history in which everyone could trust one another; it was a moment of unity between all Jews. The minim came and disrupted this unity and now we have to suspect one another. Obviously a person hearing this mishnah will know how undesirable the minim really are.
Sefaria · English Explanation of Mishnah Rosh Hashana 2:1
(א) דאם לא כן חד מי מהימן להכשירו. אבל לענין חלול השבת יכל גם אחד לחלל כדי להעיד עליו, דשמא יצטרף עם אחר. גמרא: (ב) מכל אדם. מישראל, שכל ישראל בחזקת כשרות עד שיודע לך שהוא פסול זהו דין תורה. הרמב"ם:
Sefaria · Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Rosh Hashana 2:1
אם אינם מכירין אותו וכו' ירוש' א"ר יונה הכין צורכא מיתני בראשונה היו מקבלין עדות החדש מכל אדם אם אינם מכירין אותו משלחין עמו אחר להעידו א"ר יוסי אפילו כמתניתין אתיא היא אם אינם מכירין אותו משלחין עמו אחר להעידו למה שבראשונה היו מקבלין עדות החדש מכל אדם ועד אחד נאמן משלך נתנו לך בדין היה שלא יהו צריכין עדים והן אמרו שיהו צריכין עדים והן אמרו עד אחד נאמן ע"כ: ונלע"ד שהירושלמי חולק על התלמיד שלנו שהתלמוד שלנו מפרש מאי אחד זוג אחד ולדעת התלמוד שלנו נלע"ד לתרץ שלכן שינה בהאי מתני' למיתני בראשונה בסיפא משום דהויא מילתא דלא ידיעא שהרי משום שפעם אחת בקשו בייתוסים להטעות את חכמים כדאיתא בברייתא בגמרא ובס"ד לא עלתה בידם שהקב"ה סכל עצתם וזימן להם איש נאמן שהיו חושבים שהוא נוטה לדעתם ושכרו אותו במאתים זוז שיעיד עדות שקר והוא הגיד האמת לחכמים באופן שלעולם לא נתקלקלו ב"ד ע"י המינים לכן שינה התנא ותנא בראשונה בסיפא לרמוז לנו הדבר הזה אבל במתני' דבסמוך קתני בראשונה ברישא שקלקול המשואות עשו אותו מעשה וקלקלו ממש כדמפורש ברש"י ז"ל שהשיאו גם הם משואות שלא בזמן החדש להטעות את ישראל וכו' ולכן ג"כ לא הוצרך ג"כ התלמוד לפרש קלקול המשואות כדמפרש קלקול העדים ועוד משום שהמשואות הוא דבר של פרהסיא ואפשר שלזה כיון רש"י במה שפי' משקלקלו המינים מפ' בגמ' ע"כ כלומר זה הוצרך לפרש בגמ' משום שלא היה אלא פעם אחת ובפני ב"ד בלבד וגם שלא בא לידי גמר קלקול כדכתיבנא: משלחין עמו אחד להעידו ואותו אחר נמי מחללין עליו את השבת כדפרישית לעיל ס"פ ראשון תוס' ז"ל: ובבבלי מפ' דמאי אחר דקתני זוג אחר דחד לא מהימן וכן נמי אותו דקתני במתני' מפ' רב פפא בגמ' דר"ל אותו הזוג והקשו תוס' ז"ל מאי קאמר אני יכול לומר אחד מאותו הזוג ע"כ: משקלקלו המינים הם הבייתוסים ששכרו עידי שקר להטעות את חכמים שאירע יום שלשים של אדר בשבת ולא נראה חדש בזמנו והבייתוסים מתאוין שיהא יום ראשון של פסח בשבת כדי שתהא הנפת העומר באחד בשבת ועצרת באחד בשבת לפי שהם דורשין ממחרת השבת יניפנו ממחרת שבת בראשית כמשמעו ושכרו שני בני אדם להעיד שראו את החדש היום וכו' כדאיתא בגמ'. והקשו תוס' ז"ל וא"ת ומה מרויחין והלא מתקלקלין לענין פסח וי"ל דלא חשיבי ליה קלקול משום דדרשי אתם ואפי' מזידין ע"כ: והכא גרסי' המינין ובמתני' דבסמוך גרסי' הכותים וכן הוא ברש"י ובהרמב"ם ז"ל ג"כ:
Sefaria · Melekhet Shelomoh on Mishnah Rosh Hashana 2:1
הפרק ממשיך בסדרי קידוש חודש, כהמשך לפרק הקודם. העיקרון ההלכתי המרכזי הוא פומביות המעמד, ועסקנו בכך במבוא. בהמשך הפרק מתוארים סדרי קידוש החודש שנהגו בימי בית שני; חלקם הם אף הלכות לדורות, וחלקם תיאורים שאין להם ערך הלכתי קונקרטי. חלקים אלו הם בבחינת פרקי הווי המתארים את סדרי החיים בימי בית שני ובירושלים בתפארתה. פרקים דומים מצויים במסכתות יומא, שקלים, פסחים ופרקים נוספים. חציו השני של הפרק מתאר את קידוש החודש בדור יבנה, ובין שני החלקים שתי משניות הלכתיות (סוף משנה ה וראשית משנה ו) שהם סיומו של חלק אחד, ופתיחה לחלק השני. נדון בכך בהקדמה לשתי המשניות הללו. אם אינן מכירים אותו – אם חברי בית הדין בירושלים אינם מכירים את העד שראה את הירח המתחדש, משלחין – בני העיר, עמו – יחד עם העד, אחר – עד אחר, או זוג עדים נוסף, להעידו – להעיד על מהימנות העד. ההלכה נקבעה בעקבות מה שמסופר בהמשך המשנה. התלמוד הבבלי מסביר שהכוונה לזוג עדים, אחרת אין לעדות תוקף משפטי (כב ע"ב) 1 לר"ן היה נוסח שונה במקצת בגמרא: "והתניא מעשה שבא הוא ועדו", ולמסקנה הסיק שדי בעד אחד. הריטב"א הכיר את הנוסח ואומר: "בנוסחאי דיקני גרס תני עדו". . מהירושלמי משמע שדי בעד אחד (נז ע"ד). מבחינה משפטית הבבלי צודק, ברם נראה שהצורך בעד הנוסף אינו משפטי. מבחינה משפטית כל ההליך מיותר: הוא לא נועד לפתור בעיות משפטיות אלא בעיות חברתיות, ולשם כך די בעד אחד. באופן מעשי ניתנה עדיפות לעדים שבית הדין בירושלים מכיר. בכך ניתנה עדיפות לבני שכבת העילית שיש לה קשרים עם אנשי עיר הבירה. מעבר לכך, ההחלטה לדרוש עד נוסף היא חלק מתהליך כללי של הגברת התהודה הציבורית של מעמד קידוש החודש מחד גיסא, ומיסודו מאידך גיסא. היישוב המקומי צריך להתארגן ולשלוח עד נוסף, ולמקום בית הדין מגיעים עדים רבים, מהם מבני העילית הכפרית, והמעמד כולו הופך לאירוע מגוון. התוספתא מוסיפה כי גם בשבת שולחים עד נוסף (פ"א הט"ו [פ"ב ה"א]). כך ר' נהוראי מספר שירד לאושא כדי להיות עד מהימנות מעין זה, ולא שהיה בכך צורך, "אלא עילה ביקשתי להקביל פני חביריי" (ירו’, שם; תוס', שם). לפי התוספתא אירע המעשה בשבת, הווה אומר שהחכם הלך בשבת שלא לצורך, אלא כחלק מהמעמד הציבורי. רכיבים נוספים של המעמד הצבעוני יידונו להלן. בראשונה – המונח "בראשונה" מעיד על ימים ראשונים, לפחות דור לפני ימי המסורת שלפנינו. במקרה זה מדובר באירוע שהתחולל לפני סוף ימי בית שני, ה יו מקבלים עדות החודש מכל אדם – כאמור לפי ההלכה כל אדם כשר לעדות, עד שיוכח שהוא פסול או חשוד, משקילקלו המינים התקינו שלא יהו מקבלים אלא מן המכירים – אלו המוכרים לבית הדין. המעשה הרמוז במשנה מסופר בתוספתא ובתלמודים. המינים הם הבייתוסים שניסו לשחד אדם להעיד שראה את הירח המתחדש. האיש שבא ממזרח לירושלים (אולי מאזור יריחו) העיד כי ראה את הירח במעלה האדומים 2 מעלה האדומים הוא הכינוי, עד היום, לקטע התלול שבין ירושלים ליריחו. בעל שושנים לדוד מציע פירוש מדרשי שהאדומים הם הבייתוסים וכו', ואין זה אלא מדרש שדורש הפרשן מדעתו. , אך הוסיף "וראיתיו (את הירח) רבוץ בין שני סלעים ראשו דומה לעגל אזניו דומות לגדי קרניו דומות לצבי וזנבו מונחת לו בין ירכותיו. ראיתיו נבעתתי ונפלתי לאחורי, והרי מאתים זוז צרורין לי בסדיני..." (תוס', שם; בבלי, שם; ירושלמי, שם). הייתה זו אפוא עדות ברורה של העד כי ניסו להדיחו להעיד עדות שקר. חז"ל מאשימים בכך את הבייתוסין שניסו להטעות את בית הדין "לפי שאין ביתסין מודין שתהא עצרת אלא אחר שבת" (שם). הבייתוסין הללו, מחוגי הצדוקים ככל הנראה, סברו ששבועות חל תמיד ביום א, שכן את ספירת העומר התחילו בשבת של חול המועד. ייתכן שבספרות חז"ל מכנים את האיסיים "בייתוסין", אך במקרה זה מדובר בוודאי בצדוקים, שכן לאיסיים היה לוח שנה שונה לחלוטין (ראו במבוא), ואילו הצדוקים הם שסברו ששבועות צריך לחול ביום ראשון. לפי הסיפור הפרושים הם הקובעים את החודש, וצדוקים ניסו להטעות את בית הדין כדי שיקבלו החלטה המתאימה להלכה שלהם. מהלך הפירוש המוצע הוא לפי סוגיית הירושלמי. ברם אפשטיין הציע שהחלק הראשון של המשנה קשור לפרק הקודם ועוסק בקידוש החודש שחל בשבת, ו"ומשלחין עמו עד" נאמר על שבת 3 מבוא, עמ' 397-396. . ברם אם כך עדיין חסר במשנה הדין הבסיסי של הצורך לשלוח עד נוסף לאימות העד הראשון. על כן נראה שמשנתנו היא חוליה מקשרת בין הפרקים 4 אפשטיין, מבואות, עמ' 365, אומר שמשנתנו שייכת לפרק הקודם. לדעתו הפרק הוא חלק מחטיבה ספרותית שהחלה במילה "בראשונה". לדעתנו נכללות במסכת חטיבה של זיכרונות (חלק מפרק ב) וחטיבה אחרת של תקנות רבן יוחנן בן זכאי (להלן, פרק ד). הוא מציע תאוריה שלפיה הייתה עריכה קדומה של מסכת ראש השנה, ובין יחידותיה הוכנסו תוספות של משניות רבות. תאוריה זו נראית לנו מרחיקת לכת ובלתי מוכחת בשלב זה של החומר שברשותנו, וראו להלן פ"ד מ"ח. . היא עוסקת גם ביום חול וגם בשבת, וברור שקודם הוחלט על שליחת עד אימות ורק בשלב שני הוחל הדין גם על שבת.
Sefaria · Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Rosh Hashana 2:1
אם אינן מכירין אותו משלחין אחר עמו כו': השיעור אם אין בית דין מכירין זוג זה שהעיד על החדש משלחין אנשי המקום עמו זוג אחר להעיד שזוג זה כשר הוא. ואח"כ זכר הטעם שמחמתו אין מקבלין עדות אלא מן הידועים והמכירים. ואמר בראשונה וכו' היו שוכרין הצדוקים עדי שקר להעיד על הראייה:
The order of the language is such: If the Jewish court/Bet Din does not recognize this pair that testified on the New Moon, the people of the place send another set [of witnesses] with him to testify that this pair is appropriate/kosher (see Tractate Rosh Hashanah 22b). And afterwards he explained the reason that on account of it, they don’t accept the testimony other than from a person who is known or that is known by others, and it states [in the Mishnah]: "בראשונה וכו'" – tha the sectarians would hire false witnesses to testify regarding the New Moon.
Sefaria · Rambam on Mishnah Rosh Hashana 2:1
ברע"ב ד"ה אחר עמו לב"ד הגדול שמקדשין כו' וברש"י שמקדש כו'. והגרי"פ הגיה שמקדשין. ובמחכ"ת מצינו בכ"ד שב"ד נקרא בל"י ומהן לקמן בגמ' (כ"ה) במשנה כל ב"ד וב"ד שעמד כו' ועו"ש ב"ד על ישראל הרי הוא כו'. וכן בכ"מ נקראו ב"ד הגדול (וכלשון רש"י הכא) ולא הגדולים:
Sefaria · Rashash on Mishnah Rosh Hashana 2:1
[אות י] משקלקלו המינין. היינו שאירע יום למ"ד של אדר בשבת ולא נראה החדש בזמנו והביתוסין מתאוין שיהא יום ראשון של פסח בשבת כדי שתהא הנפת העומר בא' בשבת ועצרת באחד בשבת לפי שהיו דורשים ממחרת השבת שבת בראשית כמשמעו כך פי' בקונטרס וכתבו תוס' ע"ז וא"ת ומה מרויחים והלא מתקלקלין לענין פסח וי"ל דלא חשיבי להו קלקול משום דדרשינן אתם ואפי' מזידים (כדלקמן במשנה דס"פ) עכ"ל ובירושלמי איתא וז"ל מעתה על ניסן לא יקבלינן על שאר ירחי יקבלינן. ומשני זו בפני זו ע"ש.
Sefaria · Tosafot Rabbi Akiva Eiger on Mishnah Rosh Hashana 2:1
אחר עמו . פירש הר"ב זוג אחר דאל"כ חד מי מהימן להכשירו. אבל לענין חלול השבת יכול גם אחד לחלל כדי להעיד עליו. דשמא יצטרף עם אחר גמ'. ועיין מ"ש ס"פ דלעיל: [*בראשונה היו מקבלין כו' . הכי קאמר למה שבראשונה כו' ירושלמי]: מכל אדם . מישראל. שכל ישראל בחזקת כשרים עד שיודע לך שהוא פסול זהו דין תורה. רמב"ם פרק ב' מהלכות קדוש החדש: [*משקלקלו המינים . היינו בייתוסים כמו שכתבתי במשנה דלקמן]:
Sefaria · Tosafot Yom Tov on Mishnah Rosh Hashana 2:1
אם אינן מכירין אותו שאין הב"ד המקדשים מכירין את העד: משלחין ב"ד שבעירו: אחר זוג אחר של עדים, שניכרין לב"ד המקדשין: עמו להעידו שהוא כשר: משקלקלו המינין הצדוקים ששכרו עדי שקר [כפ"א סי' מ"ה]:
Sefaria · Yachin on Mishnah Rosh Hashana 2:1-5