Rosh Hashana 2:2 — Beacon Fires and Messengers
MishnayosMoed › Rosh Hashana › Perek 2 › Mishnah 2מוֹעֵד ‹ ראש השנה ‹ פרק ב׳ ‹ משנה ב׳
Beacon Fires and Messengers
מַשּׂוּאוֹת וּשְׁלוּחִין
Mishnah ראש השנה ב׳:ב׳ · Rosh Hashana 2:2
בָּרִאשׁוֹנָה
הָיוּ מַשִּׂיאִין מַשּׂוּאוֹת.
מִשֶּׁקִּלְקְלוּ הַכּוּתִים,
הִתְקִינוּ
שֶׁיְּהוּ שְׁלוּחִין יוֹצְאִין:
Originally
they would light beacon-fires.
Once the Kusim corrupted it,
they enacted
that messengers would go out.
A reading aid, not an exact translation.
This English is a clause-by-clause rendering to help you follow the Hebrew. It is not word-for-word literal, and it is not a transcript of the recorded shiur — the audio carries explanation and context the translation deliberately leaves out.
Go deeperOpen what helps. Nothing here is needed to learn the Mishnah.
Summary Chartwhat does this mean?
Beacon Fires and Messengers▾
| Case | Ruling | Reason |
|---|---|---|
| Rosh Chodesh is declared and Bavel does not know — how was the word once sent? | Beacon-fires, peak to peak | — |
| And after the Kusim lit false ones? | Messengers on foot instead | — |
Transcript
A machine transcript of the recorded shiur.
This is the shiur as spoken, transcribed automatically and left unedited — the wording is Ephraim's, and occasional transcription errors remain. It follows the audio word by word.
Transcript · click any word to jump
▾
All Meforshim
Study the meforshim on this mishnah (9)▾
היו משיאין משואות. לאחר שקדשו החדש. ולא היו צריכין לשכר שלוחין לשלח לגולה ולהודיע, שהמשואות היו מודיעין אותן: משקלקלו הכותים. והשיאו גם הם משואות שלא בזמן, להטעות. לפי שבית דין לא היו משיאין משואות אלא על החדש שנתקדש ביום שלשים , וכשלא היו משיאין לערב של יום שלשים הכל יודעים שהחדש מעבר. ופעם אחת עברו בית דין את החדש ולא עשו משואות לערב של יום שלשים, והכותים השיאו בהרים שלהם והטעו בני הגולה לעשותו חסר:
היו משיא ין משואות – After they sanctified the Month, they did not need to hire messengers to be sent to the Diaspora to inform [them], since the fire-signals would announce them (i.e., that the New Month had been sanctified). משקלקלו הכותים – they also would carry torches at the inappropriate time, to deceive [the people], for the Jewish court would not carry torches other than at a [New] Month that was sanctified on the thirtieth day, and they would not use torches on the eve of the thirtieth day as everyone would know that the month is a leap one. And one time, the Jewish court declared the [New] Month] a leap one, and they did not make torches for the eve of the thirtieth day, and the Cuthians carried their torches in their mountains and deceived the members of the Diaspora to make it (i.e., the month) lacking a day.
Sefaria · Bartenura on Mishnah Rosh Hashana 2:2
Introduction Above in 1:3 we learned that the court used to send messengers out to let the people in the Diaspora know that the new month had been decreed. In our mishnah we learn that this custom was the result of another attempt by a non-Pharisaic/rabbinic group of Jews to disrupt the calendar. Originally they used to light torches [to signal that the new month had been decreed]. When the Samaritans disrupted this, they decreed that messengers should go out. In tomorrow’s mishnah we shall learn how they used to light torches, or beacons, in order to let everyone in the Diaspora know that a new month had been decreed. Here we learn that they stopped doing this because the Samaritans disrupted the process by lighting torches on the night of the thirtieth even though the court had not decreed a new month. Again we see that one of the sects attempts to have other Jews, Jews who follow a rabbinic calendar, celebrate their holidays on the wrong day.
Sefaria · English Explanation of Mishnah Rosh Hashana 2:2
(ג) משואות. לישנא דיקוד. דכתיב [שמואל ב ה] וישאם דוד ואנשיו ומתרגם ואוקידינון דוד. גמרא: (ד) טעמא מפרש בגמרא:
Sefaria · Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Rosh Hashana 2:2
בראשונה היו משיאין משואות בפ"ק דביצה דף ד' וביד שם פ"ג סי' ח': משיאין משואות הסין בסבלת דהיינו נקודה בשמאלית של השין: וגם ה"ר יהוסף ז"ל כתב שכן מצא מנוקד בספרים ישנים. וכן במקרא להעלותם משאת העשן מן העיר. ובגמ' מאי משמע דמשיאין לישנא דיקוד הוא דכתיב וישאם דוד ואנשיו ומתרגמינן ואוקדינון דוד. ובגמ' וגם בריש פסחים תניא אין משיאין משואות אלא על החדש שנראה בזמנו לקדשו דהיינו יום שלשים דאילו כשהחדש מעובר ועושין ר"ח ביום ל"א אין מקדשין אותו שכבר קדשוהו שמים ואימתי משיאין משואות לאור עבורו פי' רש"י ז"ל ליל שעבר שלשים להודיע שהיום נתקדש יום שלשים קרי יום עבורו ע"ש שבו נעשה החדש היוצא מעובר כשאין קובעין בו את ר"ח הנכנס ע"כ: משקלקלו הכותים ה"ג הכותים שהם הם שהשיאו המשואות להטעות. ומה שכתוב בתוס' י"ט שרש"י ז"ל גורם בשניהם מינים לא ראיתיו בגמרות שלפנינו [*) עיין בדקדוקי סופרים אות א' ואות מ'.] אלא גם הוא נראה שגורס ברישא מינים והכא בסיפא כותים: וכן משמע מלשונו ז"ל שכתב גבי מינים להטעות את החכמים כלשון הברייתא וגבי משואות כתב להטעות את ישראל ש"מ דגבי משואות גרסינן כותים. ומ"מ נראה שהכותים באותו זמן נטו לדעת הבייתוסים לעשות תמיד חג עצרת ממחרת שבת בראשית. וגם בפי' הרמב"ם ז"ל ברישא מינים ובסיפא כותים וביד שם פ' שני לא הביא רק קלקול הכותים במשואות ובירוש' רבי בטל את המשואות ולפי זה משמע שקלקול המשואות היה אחר קלקול העדים של המינים. ולפי זה מתני' דעל ששה חדשים שלוחים יוצאים נשנית בימי רבי והא דמסיים בה וכשבית המקדש קיים יוצאים אף על אייר מפני פסח קטן ה"ק יוצאים אם היה קיים עדיין ולא היו משיאין משואות כך נלע"ד:
Sefaria · Melekhet Shelomoh on Mishnah Rosh Hashana 2:2
בראשונה – אגב הסיפור הקודם, העוסק במאבקים הכיתתיים, המשנה מוסיפה סיפור קדום נוסף על מאבקים בין כיתתיים, היו משיאים משואות – כדי להודיע על החודש החדש היו מדליקים שרשרת של משואות עד בבל. שרשרת המשואות מתוארת בהמשך המשנה, ונדון בה להלן. משקילקלו הכותים – לשומרונים היה לוח שנה שונה, ובעיקר היה להם עניין להציק ליהודים כחלק מהמתיחות הבין כיתתית בסוף ימי בית שני. נראה שהשומרונים הדליקו משואות מוקדם מדי. ממרחק רב קשה לדעת היכן בדיוק הודלקה המשואה, וכך גרמו לטעויות. בסוף ימי בית שני היו השומרונים כת נפרדת שגיבשה לה מדיניות לאומית עצמאית. יוספוס מספר על סדרה של התנגשויות הדדיות שלעתים התפתחו למהומות אלימות. אחד ממוקדי החיכוך היה העלייה לרגל. עולי הרגל עברו דרך ארץ השומרונים, ובכך הכעיסו את השומרונים שהאמינו כי הר גריזים הוא ההר הקדוש ואין בלתו. לפי פשוטם של דברים הדליקו את המשואות בלילה שלאחר קידוש החודש, והכותים הדליקו את המשואות ערב קודם באחת ההזדמנויות שבהן לא היה ברור מתי יחול החודש החדש. המשנה אינה קובעת האם משיאין משואות גם בשבת, אך כל המקורות המקבילים מניחים שאין להבעיר משואות בשבת. יתר על כן, המקורות המקבילים מניחים שמן הראוי לצמצם את הבערת המשואות, והדליקו אותן רק כשהחודש היה מלא 5 תוס', פ"א הי"ז (פ"ב ה"א); בבלי, כב ע"ב - כג ע"א; ירו', נח ע"א; ליברמן, תוספתא כפשוטה, עמ' 1032-1031. . הבעיה ברורה: עדי החודש מגיעים במשך היום, על כן ברור שניתן להבעיר את המשואות רק לאחר מעשה, בלילה שאחרי ראש החודש. ניתן אפוא להבעיר את המשואות רק לאחר חודש חסר, או רק לאחר חודש מלא. אם החודש חסר – ניתן להבעיר את המשואות במוצאי שבת, אבל אם החודש החסר החל ביום שישי – חל מוצאי ראש החודש בערב שבת, ואי אפשר להבעיר משואות. אם ידחו את המשואות למוצאי שבת לא ידעו בתפוצות האם החודש החל ביום שישי או בשבת. על כן קבעו שיבעירו את המשואות רק אם עיברו את החודש, כלומר לאחר היום השני של ראש החודש. אם לא הבעירו משואות ידעו בתפוצות שהחודש חסר, ואם הדליקו סימן שהחודש מלא. אם העדים של החודש המלא הגיעו ביום שישי דחו את הבערת המשואות למוצאי שבת. בתפוצות ידעו שבית הדין מתלבט האם החודש החדש מתחיל ביום חמישי או שישי, והדלקת המשואות סימנה שהחודש מלא, כלומר שהחודש החל ביום שישי, ואם לא הובערו משואות סימן שהחודש חסר. לפי קו מחשבה זה ניתן גם להציע שהדליקו משואות רק בחודש חסר: כאשר התחבטו אם ראש החודש יהיה ביום שישי או בשבת, ובאו עדים ביום שישי, הבעירו משואות במוצאי שבת, והכול ידעו שזו הודעה שהחודש חסר, ואם היה החודש מלא (באו עדים בשבת), לא הבעירו משואות כלל. לפי הסבר זה קל להבין כיצד הטעו הכותים. העדים לא באו ביום שישי שהיה אמור להיות ראש החודש הראשון, חכמים הורו שלא להדליק משואות, ובכך הודיעו שהחודש מלא. הכותים הבעירו משואות במוצאי ראש החודש הראשון, כשהחודש היה מלא, ובכך הטעו את העם לחשוב שהחודש חסר. המקורות מסבירים מתי להבעיר את המשואות, אך הניסוח קשה והמונחים שהם משתמשים בהם ("זמנו", "אור עיבורו") אינם נהירים דיים. בתוספתא נאמר: "מימתי מסיעין את החדש? לאור עיבורו. כיצד? חל להיות ערב שבת ושבת, מסיעין עליו למוצאי שבת, ואם בא בזמנו, מסיעין עליו, ואם לאו אין מסיעין עליו" (פ"א הי"ז [פ"ב ה"א]; מגילה פ"ג הט"ו). נראה ש"לאור עיבורו" פירושו הערב שלפני העיבור, כמו במשנת פסחים שבה "אור לארבעה עשר" פירושו הערב שלפני ארבעה עשר בניסן (פ"א מ"א). התוספתא מוסיפה ונותנת דוגמה שאם ראש חודש הוא של יומיים (שישי ושבת) מדליקים במוצאי שבת. לפי התוספתא אם בא בזמנו, כלומר החודש חסר, אז מדליקים במוצאי ראש החודש הראשון (ליל שלושים), שהוא הערב שלפני העיבור המתוכנן. המונח "אור עיבורו" הוא, כאמור, הערב שלפני העיבור הצפוי, אף שבחודש זה אין עיבור כלל. לכן "אם בא בזמנו מסיעין", כלומר אם הוא חסר (זמנו הוא הזמן הראשון) מדליקים מדורה, ואם החודש מלא אין מעברים עליו. הבבלי מביא ברייתא שלפיה הבעירו משואות רק אם החודש היה חסר: "אין משיאין משואות אלא על החדש שנראה בזמנו לקדשו" (כב ע"ב), כלומר בלילה הראשון. אלא שאין זה ברור האם הסבר זה עומד, או ששונה במהלך הדיון. הירושלמי פירש כנראה כמו הבבלי, וקבע שלוש קביעות: "[1] אין משיאין לילי זמנו אלא לילי עיבורו. לילי זמנו אין משיאין מפני יום טוב, אבל משיאין לילי עיבורו. [2] אין משיאין אלא על החדשים המיושבין בזמנן, מפני יום טוב שחל להיות בערב שבת. [3] לילי זמנו אין משיאין מפני יום טוב לילי עיבורו אין משיאין מפני כבוד שבת" (בבלי, נח ע"א). הלשון קשה ולא עלינו לפרשה, מכל מקום המשפט הקובע הוא שאין מסיעין על חודשים המיושבים בזמנם, כלומר אין מסיעין על חודש חסר, אלא רק על חודש מלא 6 להסבר לשון הירושלמי: בתלמוד שלוש קביעות: 1. "אין משיאין לילי זמנו אלא לילי עיבורו לילי זמנו אין משיאין מפני יום טוב אבל משיאין לילי עיבורו". כאן השאלה היא: מדוע אין משיאין משואות ערב לפני ראש החודש. השאלה מבוססת על ההנחה שחכמים יודעים מתי יחול ראש החודש עוד לפני שהעדים באו. על כן ניתן בעצם להבעיר את המשואות ("להשיא") לפני החג. הבעיה היא שאור לראש החודש הוא חג ואין להבעיר בו. לכן תמיד משיאין "בליל העיבור", כלומר במוצאי החודש המלא. 2. אין משיאין אלא על חודשים מלאים (כמו שביארנו בגוף הדיון). 3. "לילי זמנו אין משיאין מפני יום טוב לילי עיבורו אין משיאין מפני כבוד שבת". כלומר, באופן כללי אין מדליקים על חודש מלא במוצאי ראש החודש הראשון מפני שהוא ערב יום טוב. כמו כן, אם מוצאי יום טוב חל בערב שבת (ראש החודש היה בימים חמישי ושישי) אין מדליקים מפני כבוד השבת. לא נאמר מה עושים במקרה זה, אך יש להניח שמדליקים במוצאי שבת, וסומכים על כך שכולם מבינים שראש החודש חל בשישי ולא יטעו ויחשבו שראש החודש אירע בשבת. . אם כן, הבבלי והירושלמי מפרשים באופן שונה מהתוספתא. לפי התלמודים משיאין בחודשים המלאים, ולפי התוספתא רק בחודשים החסרים. המשפט "על כל החדשים היו מסיעין מסעות" (תוס', שם שם) 7 "להשיא" של הירושלמי הוא "להסיע" שבתוספתא. משמעו שהיו מדליקים משואות על כל החודשים המלאים (או על כל החודשים החסרים), בין אם יש בהם חגים בין אם לאו, זאת בניגוד לשיטת השליחים שהופעלה רק בחלק מהחודשים. מכל מקום, אין ספק שאם הסתפקו בהדלקת משואות רק בחלק מהחודשים (המלאים או החסרים) הרי שכל השיטה התבססה על כך שהעם ידע מתי יש לצפות לראש החודש. לא תמיד ידעו את היום המדויק, אך ידעו שבאחד משני הימים יחול ראש החודש. זאת ועוד, ברור שלחכמים לא הייתה מסורת חיה על סדרי המשואות. מאליה עולה השאלה האם פעלה שיטה זו בעבר בכלל, או שזה זיכרון היסטורי אגדי ונוסטלגי, על הימים הטובים ההם שבהם היו סדרי החודש הנכונים ידועים באופן מידי לכל הציבור. ברם, כפי שנראה בהמשך המשיך נוהג המשואות בגליל העליון בסוף ימי התנאים. הווה אומר שאיכשהו נפתרו כל הבעיות הטכניות שתוארו. התקינו שיהו שלוחים יוצאין – במקום משואות התקינו את שיטת השליחים. לפי התלמוד לא פסקה שיטת המשואות; עוד בימי רבי אבהו הדליקו משואות בגליל היהודי, באזור הכנרת ובאזור צפת (ירו', נח ע"א). לפי התיאור שם הדליקו את המשואות סביב הכנרת, ואנשי צפת הבעירו משואה כאישור להודעה זו. מצד שני מסופר באותה סוגיה שרבי יהודה הנשיא (222-180 למניינם) ביטל את שיטת המשואות. הווה אומר שרק בימי רבי (222-180) צמצמו את המשואות, אך עדיין המשיכו בכך בלב היישוב היהודי בגליל. מכל מקום, לפי קו המשואות הייתה השיטה קיימת בימי בית שני (להלן), ומן הסתם בדור יבנה כבר השתמשו בעיקר בשיטת השליחים, והמשואות נועדו לאזור היהודי הצפוף. ייתכן שהתיאור במשנה סכמתי במקצת. המשואות הן שיטה לא מדויקת שגררה טעויות. אין זה מן הנמנע שהשומרונים הושמצו בצורה מופרזת במקצת, ותלו בהם את כל הקלקולים האפשריים. המשואות הופסקו כאשר המערכת כולה הפכה ממוסדת יותר, וכאשר החלו להקפיד שלא להבעיר אש בשבת. במשנה לא נאמר באילו חודשים השליחים יוצאים. נושא זה נדון במשניות ג ו-ד בפרק הקודם.
Sefaria · Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Rosh Hashana 2:2
בראשונה היו משיאין משואות משקלקלו כו': היו הכותים משיאין משואות ענינו שהיו מבערים אורים גדולים שלא בעת הראייה והרואה אותן האורים היה סבור שמירושלים היו יוצאין:
The Cutheans would raise fire signals at an inappropriate time announcing the New Moon in the moutains, and everyone who saw the fire signals would also kindle [them] on hhis own as he thinks that the lighting began in Jerusalem.
Sefaria · Rambam on Mishnah Rosh Hashana 2:2
במשנה משקלקלו הכותים. כאן א"א לפרש כפירש"י לעיל ד"ה להטעות את החכמים דהא בירושלים אשר שם קדשו אה"ח יניפו את העומר ביום ב' וכן קרבני עצרת. אלא שלא היתה כוונתם רק להטעות את ישראל שלא יעשו המועדות במועדם. ולכן לעיל אמר בייתוסים וכאן כותים. והתוי"ט נראה שלא הרגיש בזה:
Sefaria · Rashash on Mishnah Rosh Hashana 2:2
משיאין משואות . מפורש במשנה דלקמן. ומ"ש הר"ב שלא היו משיאין אלא על החדש החסר. מפרש טעמא בגמרא. משום ראש חדש חסר שחל להיות בערב שבת ואין יכולין להשיא לערב מפני השבת. אלא במ"ש משיאין ואי אמרת נעביד נמי אמלא אתו למטעי ולספוקי דשמא חסר הוא ומשום דלא אפשר מאתמול עבדי האידנא. או דלמא מלא הוא ובזמנו עבדו. ושישיאו בין אמלא בין אחסר וכי אקלע חסר בע"ש לא לעבדו כלל איכא נמי למטעי דסברי דלמא מלא ואתנוסי דאתניס. ומיהו כי לא עבדי כלל במלא. דהשתא שכיחא דלא עבדי ליכא למיחש דיספקו דלמא חסר הוא ובשבת לא אפשר ובמ"ש אתנסו. דכיון דשכיח דאמלא לא עבדי תלו בשכיחא ולא באונס. ואפכא לא מצו למעבד שישיאו אמלא ולא אחסר. וכי אקלע ר"ח חסר בע"ש ולא עבדי מידע ידעי דחסר הוא דלא תלו באונס אלא בשכיח. דא"כ צריכין לעולם להיות בטלים ממלאכה ב' ימים. משום ר"ה [כ"כ רש"י והתוס' כתבו דה"ה בכל ר"ח דנשים בטלות ממלאכה. כמ"ש במ"ב פ"ד דמגילה. ע"כ. וכפירש"י עצמו שם. בגמרא דמגילה דכ"ב] שיהו צריכין לצפות ביום שני שמא עברוהו ובלילה ישיאו. אבל כי עבדי משואות לחסר ירעו שלמחר חול הוא. ומ"ש הר"ב לערב של יום שלשים. פירש"י נגהי שלשים ואחד יום: משקלקלו הכותים . וכן גירסת הר"ב. ולעיל גרס המינין. והם הביתוסים. כדאיתא בברייתא בגמרא. וצריך לומר דמעשים שהיו כך היו. ששכירת העדות ביתוסים עשאו. ומשיאין. כותים היו. וכגרסת הר"ב. כן גירסת הרמב"ם אבל רש"י גורס מינים בתרווייהו [*בדפוס ישן. ולפ"ז גם המה בייתוסים היו]:
Sefaria · Tosafot Yom Tov on Mishnah Rosh Hashana 2:2
בראשונה היו משיאין משואות מדליקין [פאקקעלשטאנגען] במקום שקדשו החודש, כדי להודיע לערים סביב זמן הקביעות, והם חזרו והדליקו בכל עיר, עד שיראה בגבול לערי הגולה: משקלקלו הכותים שהדליקו גם הם משואות שלא בעונתה, כדי לבלבל ענייני החכמים:
Sefaria · Yachin on Mishnah Rosh Hashana 2:6-7