Rosh Hashana 2:6 — Examining the Eidim
MishnayosMoed › Rosh Hashana › Perek 2 › Mishnah 6מוֹעֵד ‹ ראש השנה ‹ פרק ב׳ ‹ משנה ו׳
Examining the Eidim
כֵּיצַד בּוֹדְקִין אֶת הָעֵדִים
Mishnah ראש השנה ב׳:ו׳ · Rosh Hashana 2:6
כֵּיצַד בּוֹדְקִין אֶת הָעֵדִים.
זוּג שֶׁבָּא רִאשׁוֹן, בּוֹדְקִין אוֹתוֹ רִאשׁוֹן.
וּמַכְנִיסִין אֶת הַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶן וְאוֹמְרִים לוֹ, אֱמֹר,
כֵּיצַד רָאִיתָ אֶת הַלְּבָנָה,
לִפְנֵי הַחַמָּה אוֹ לְאַחַר הַחַמָּה,
לִצְפוֹנָהּ אוֹ לִדְרוֹמָהּ,
כַּמָּה הָיָה גָבוֹהַּ
וּלְאַיִן הָיָה נוֹטֶה,
וְכַמָּה הָיָה רָחָב.
אִם אָמַר לִפְנֵי הַחַמָּה, לֹא אָמַר כְּלוּם.
וְאַחַר כָּךְ הָיוּ מַכְנִיסִים אֶת הַשֵּׁנִי וּבוֹדְקִין אוֹתוֹ.
אִם נִמְצְאוּ דִבְרֵיהֶם מְכֻוָּנִים, עֵדוּתָן קַיָּמֶת.
וּשְׁאָר כָּל הַזּוּגוֹת שׁוֹאֲלִין אוֹתָם רָאשֵׁי דְבָרִים,
לֹא שֶׁהָיוּ צְרִיכִין לָהֶן, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵצְאוּ בְּפַחֵי נֶפֶשׁ,
בִּשְׁבִיל שֶׁיְּהוּ רְגִילִים לָבֹא:
How do they examine the witnesses?
The pair that arrived first — they examine that one first.
They bring in the elder of the two and say to him: Tell us —
how did you see the moon?
Was it facing the sun, or away from the sun?
To its north, or to its south?
How high was it?
And which way was it tilted?
And how wide was it?
If he said, facing the sun — he has said nothing.
And afterwards they would bring in the second and examine him.
If their accounts were found to agree, their testimony stands.
And as for all the remaining pairs, they ask them the main points —
not because they were needed, but so that they should not go out crestfallen,
so that they should be in the habit of coming.
A reading aid, not an exact translation.
This English is a clause-by-clause rendering to help you follow the Hebrew. It is not word-for-word literal, and it is not a transcript of the recorded shiur — the audio carries explanation and context the translation deliberately leaves out.
Go deeperOpen what helps. Nothing here is needed to learn the Mishnah.
Structure
The shape of it▾
Summary Chartwhat does this mean?
Examining the Eidim▾
| Case | Ruling | Reason |
|---|---|---|
| Four pairs arrive the same night — who does beis din take first? | The pair that got there first | — |
| What did they ask the elder of the two? | Facing the sun or away from it · north or south · how high · which way tilted · how wide | — |
| He says the moon's dark side faced the sun — is his testimony any good? | He has said nothing | — |
| His partner is brought in and tells the same story — what then? | Their testimony stands | — |
| Beis din already has what it needs — why question the other pairs at all? | They are asked the main points | so they should not go out crestfallen, and should keep coming |
Transcript
A machine transcript of the recorded shiur.
This is the shiur as spoken, transcribed automatically and left unedited — the wording is Ephraim's, and occasional transcription errors remain. It follows the audio word by word.
Transcript · click any word to jump
▾
All Meforshim
Study the meforshim on this mishnah (12)▾
לפני החמה או לאחר החמה. פגימתה של לבנה לפני החמה, נוטה לצד החמה, או לצד אחר. ועלה קתני סיפא אם אמר לצד החמה לא אמר כלום, שמעולם לא ראתה חמה פגימתה של לבנה, דלעולם החלק המאיר ממנה נוטה לצד השמש והחלק הפגום נוטה לצד האחר : בצפונה או בדרומה. שהלבנה מתרחקת מן השמש פעם לצד צפון פעם לצד דרום, ואם ידעו בית דין בדרך החשבון שבאותו זמן ראויה שתהיה לצד צפון ואמרו העדים שראוה נוטה לצד דרום או אפכא, בידוע שעדי שקר הן: כמה היה גבוה. מן הארץ לפי ראות עיניכם. אם אמר אחד מן העדים גבוה שתי קומות והאחד אמר שלש, עדותן קימת. אחד אומר שלש ואחד אומר חמש, עדותן בטלה: ולאין היה נוטה. ראשי הפגימה לאיזה צד נוטין, לצד צפון או לצד דרום: וכמה היה רחב. שהלבנה משתנה שעורה כפי מה שהיא רחוקה מן החמה או קרובה אליה:
לפני החמה או לאחר החמה – was the concave side of the crescent of the moon directed towards the sun, inclined towards the sun or in another direction? (see Talmud Rosh Hashanah 23b) And concerning this, it is taught at the conclusion [of the Mishnah] that if he said that it was towards the side of the sun, he didn’t say anything, for never does the sun see the concave side of the crescent of the moon, for the side that is enlightened [by the sun] always is inclined towards the sun and the concave side of the moon’s crescent is inclined in another direction. בצפונה או בדרומה – For the moon distances itself from the sun – once to the northern side and once to the southern side, and if the Jewish court knew the my means of calculation that at the particular time, the moon should be at the northern side and the witnesses said that they saw it inclined towards the southern side or the opposite, it is clear that they are false witnesses. כמה היה גבוה – from the earth (i.e., on the horizon) according to what your eyes can see. If one of the witnesses says said that it was the height of two men and the other witness said [the height of] three [men], their testimony would be established. But if one said: “[the height of] three” and the other said, “[the height of] five,” their testimony would be invalid. ולאן היה נוטה – The heads of the crescent to which direction it leans – to the northern side or to the southern side. וכמה היה רחב – for the moon changes its measure according to how far it is from the sun or closed to it.
Sefaria · Bartenura on Mishnah Rosh Hashana 2:6
Introduction As we mentioned in yesterday’s mishnah, once the witnesses arrived in Jerusalem they were brought to Bet Yazek where the court would examine them. Our mishnah teaches how they were examined. How do they test the witnesses? The pair which arrives first, they test them first. The first pair to get there would be the first pair that would be examined first come, first serve. They bring in the older of them and they say to him, “Tell us, how did you see the moon in front of the sun or behind the sun? To the north of it or to the south? How high was it, and in which direction was it inclined? And how broad was it?” If he says [he saw it] in front of the sun, his evidence is rejected. As is usual in all court cases, they interrogate the witnesses one at a time. The examination would consist of several questions which would ascertain that the witnesses had actually seen the new moon. At the time of the new month (the molad, in Hebrew) the moon is found at sundown in the west near the sun. From that time on it goes further east away from the sun, until at the fifteenth of the month it is in the east opposite the sun. Right before the new moon it is west of the sun and it sets before the sun such that it looks as if it is “in front of the sun.” After the new month (the molad) it sets after the sun and is further from the horizon and it looks as if it is “after the sun.” Therefore, if he says that he saw it “in front of the sun,” he has not seen the new moon and his testimony is rejected. One who stands looking west at sunset, where he might see the new moon at the right time of the month has the north to his right and the south to his left. Therefore, when they ask north and south, what they mean is was the moon to the right or left of the sun. After that they would bring in the second and test him. If their accounts were the same, their evidence was accepted. If the witnesses said the same thing, then there testimony is accepted. And the other pairs were only questioned briefly, not because they were required at all, but so that they should not go out disappointed, so that they would be regular in coming [to testify]. Once two witnesses have testified, there is no need for more testimony from other witnesses. Nevertheless, the court didn’t want to just turn the rest of the pairs of witnesses away because if they did so they might not come back in the future reasoning that there was no need for their testimony. Therefore, they asked the witnesses a few questions in order to make them feel that their long trip to Jerusalem had not been in vain.
Sefaria · English Explanation of Mishnah Rosh Hashana 2:6
כיצד ראית את הלבנה . עיין מ"ש לקמן בד"ה היה: כמה היה גבוה . אע"ג דלאין היה נוטה תלוי בצפונה או לדרומה, כמ"ש התי"ט לקמן, וגם אני אאריך בו בע"ה, מ"מ היו מפסיקין בשאלה זו של כמה היה גבוה ביניהם, מפני שדומה לשאלה של לצפונה וכו' ושל לפני החמה וכו' הקודמים לה, שהם שאלות על מקום הלבנה היכן היתה נתונה ברקיע לפי ערך החמה. והשאלות של לאין היה נוטה וכמה היה רחב, הם שאלות התלויות בצורת הלבנה עצמה איך היתה. או אפשר לומר דלכתחילה היו מפסיקין בשאלה זו ביניהם, לבלבל דעת העדים שלא יתלו הם זה בזה באומד דעתם ויגידו מה שלא ראו בעיניהם, שאף כי ידעו ב"ד אם האמת אתם, מ"מ אם מבלי ידיעת אחד מהפרטים האלו יתבטל עדותם, ולא יבואו אחריהם עדים אחרים, אין הב"ד יכול לקדש החדש על פי חשבונם לבד ולעשותו חסר, ויהיה אותו החדש מלא, ונמצא שהעד הזה שאומר מה שלא נתן דעתו לראות כי אם על פי שכלו, מטעה לב"ד שיקדשו החדש על פיו, ועל כי חשבונם ודבורו שוה וכסבורים שכה ראה בעיניו, ונמצא שגורם שיעשו המלא חסר: היה . לשון זכר. והתי"ט הביא ראיה לזה מן הכתוב, דכתיב (בראשית א, טז) את המאור הקטון. לשון זכר. ולפי דבריו קשה טובא, דהא כתיב נמי (שם) את המאור הגדול. וא"כ אמאי לא תנן נמי מטעם זה לצפונו או לדרומו, כ"ש שראוי להקרא החמה זכר לגבי הלבנה, להיות החמה משפיע האור ללבנה כזכר לנקבה. לכן נראה לע"ד דלא חש התנא ללישנא דקרא אלא לתיבה עצמה, שבהיותה בהא בסופה ראויה להכנות בשם נקבה, ולכן בחמה תני לצפונה או לדרומה לשון נקבה, והא דתנן בלבנה היה לשון זכר, משום דאאור שבה קאי דהאור זכר הוא. והכי פירושה דמתניתין, כיצד ראית את הלבנה ברקיע או במים וכיוצא, ולהיות שאלה זו שאלה כללית לא היו פורטין האור אלא קורים אותה בשמה, ואח"כ שואלים לפני החמה או לאחר החמה, והכא אין ספק דאאור שלה קאי, לפי שזו עיקר שאלתם אם פגימת האור היתה פניה כלפי החמה או לא כמ"ש הרב והכי איתא בגמרא (דף כג:) ולא על כל גוף הלבנה שואלים זה כמפורש בש"ס, ומדהאי ודאי באור מדבר נאמר דאף שארי הלשונות של השאלות אאור קאי, אע"ג דלצפונה ולדרומה וכמה היה גבוה יכול היה להיות אף אגוף כולו של הלבנה, מ"מ לא היו מזכירי' להם הלבנה יותר דלמה להם להאריך במאי דלא אצטריך, כ"ש שהשאלות הם יותר בדקדוק בהיותם על האור מעל כל הגוף, ומשום הכי תנן (הי') היה לשון זכר. והא דלא אמרי שמש וירח על שם הכתוב (תהלים קד, יט) עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו. ושמות אלו הם בזו"ן דבריאה, כמבואר בספרי משנת חסידים מפתח העולמות סדר טהרות מסכת הבריאה ומסכת רחל דבריאה. אלא היו אומרים חמה ולבנה שהם בעולם שתחתיו, כמבואר שם במסכת היצירה. י"ל דמפני העדים היו צריכים לדבר בלשון זה השפל, דמשתמע להו, ואע"ג דסהר וחרס הוא שפל יותר, כי הוא בעשיה כמבואר בספרי הנ"ל במסכת העשיה, מ"מ לא רגילי בהו אנשי כלשון חמה ולבנה: גבוה . מן האופק. וכתב הר"ב, דאם אחד אומר שני קומות ואחד אומר ג' עדותן קיימת, אחד אומר שלש ואחד אומר חמש עדותן בטלה, ע"כ. ואע"ג דהגובה משתנה כפי אופק המקום שבו נראת הלבנה, ואפשר שיהיו אלו השני עדים משני מקומות, אחד רחוק מירושלם לצד מזרח והאחד רחוק ממנה לצד מערב, ונמצא שיש ביניהם כמו מהלך של שני ימים ולפי זה האופק משתנה, מ"מ קים להו לרבנן דבריחוק זה אינו משתנה כי אם כשיעור קומה ולא יותר, ולכן אמרו (דף כד.) א' אומר שלש וא' אומר חמש עדותן בטלה לעולם, אע"פ שהעדים הם משני מקומות שאין רחוקם מקו השוה ריחוק שוה: ולאין היה נוטה . הנה התי"ט באמת במתק לשונו קיצר כמה עניינים מענייני המולד בדברים מעטים על פי דרך הרמב"ם ז"ל, אבל בענין זה של נליזת הקרנים לא ידענא מאי קאמר, דלכאורה איפכא הוי, דכשהחמה מערבית דרומית ללבנה צריך שיהיו קרנותיה נוטות למזרח צפונית, והוא ז"ל אמר שאז יש להם נליזה אל הדרום. וכמו כן הוי איפכא כשהוא להפך, והוא ז"ל איפכא קאמר. וממ"ש בסוף דבריו כל זה מבואר בהרמב"ם סוף קדוש החדש, נראה דמשם יוצאים תורף דבריו, והמסתכל בדברי הרמב"ם יראה שלא כן אמר, כי הוא ז"ל הודיע לנו זה בידיעת רוחב הירח מקו השוה אם הוא לצפונו או לדרומו, ולא הזכיר מקום השמש כלל, כי פשוט הוא שבהיות הלבנה בנטיה הצפונית כמו כן החמה הוא באותה הנטיה בזמן המולד והוא צפוני יותר מהלבנה, ובהיות הלבנה בנטיה הדרומי כמו כן צריך שיהיה החמה בעת המולד באותה נטיה, ובהיותו שם הנה הוא דרומי יותר מהלבנה. וא"כ איך אמר התי"ט ז"ל שאם הלבנה בנטיה הצפונית שאז החמה מערבית דרומית לה, הלא זה איננו שהרי הנטיה הצפונית היא לגבי משוה היום, אבל לגבי השמש הנה היא דרומי לו, שהחמה הוא יותר צפוני ממנה, וכן הוא להפך. ואם נטיה זו דהזכיר היא הנטיה שהזכיר בריש דבריו דאחמה קאי, שהלבנה נוטה מהחמה לצפונו או לדרומו, א"כ היכי אמר שכשהנטיה היא צפונית שהחמה היא מערבית דרומית לה, שיהיה לה נליזה אל הדרום, הלא זה אינו. והבט עיניך וראה בצורה שלפניך נקודת א' הוא השמש, ונקודת ב' וכן נקודת ג' הוא צורת הירח, והנה צורת השמש השוקע במערב לגבי הירח העומדת בנקודת ב', הוא דרומי לה והיא צפונית לו, ולכן ניצוץ אורו היוצא ממערב צריך לילך אצלה באלכסון ממערב לצפון, ולכן יאיר עבר פניה הדרומיים ופניה החשו(ב)[כ]ים הם הצפונים, ומשום הכי קרני אורה העומדים כלפי מזרח יטו לצפון כאשר עיניך רואות, ולגבי צורת הירח העומדת בנקודת ג' שהשמש הוא צפוני לה, הוא להפך שקרני אורה העומדים כנגד המזרח נוטים לדרום, ולא יהיו קרניה נוטות ביושר לצד מזרח בלי נליזה לא לצפון ולא לדרום, אלא אם כן יהיו שני המאורות שוים בריחוקם מן הצפון והדרום, שאין אחד נוטה מחבירו לא לצפון ולא לדרום, כגון הירח הרשומה בנקודת ד' שאינה קרובה לא לצפון ולא לדרום יותר מן השמש, ולאו דווקא צריך לזה שיהיה שני המאורות עומדות בקו האמצעי שבין צפון לדרום, שאף אם לא יהיה כן אפשר שלא יהיו קרניה נוטות לשום צד כ"א לפאת מזרח כל זמן ששניהם רחוקים מפאת צפון הרחק שוה, דממילא כמו כן הם רחוקים מפאת דרום הרחק שוה כזה, שהשמש עומד במערב בנקודת א', והירח בנקודת ב', ומרכז שניהם רחוק מקו ד"ה המגביל פאת צפון רחוק שוה, ומהאי טעמא אין אור השמש מתפשט על גוף הירח בנליזה צפונית ולא דרומית, אלא מאיר לה בקו ישר, והוא קו א"ג ההולך ביושר ממערב למזרח, ולכן אף קרני אורה לא יליזו לשום צד, כי פונות ביושר לפאת מזרח: אם אמר לפני החמה לא אמר כלום . ואינו צריך לזה חשבון אם אמת הוא או לא, משא"כ שאר השאלות דהיו צריכים לחשב אם האמת אתם, ולכן לא הזכיר התנא אותם בפרט, אם אמר לצפונה וע"פ החשבון היתה לדרומה לא אמר כלום, וכן כל כיוצא בו כמ"ש התי"ט, משום דהיה צריך להאריך הרבה. ואע"ג דלפי מה שפרשתי דכיצד ראית את הלבנה היא שאלה בפני עצמה, ואם אמר ראיתיה במים או כיוצא בה לא אמר כלום, ואף שם לא היה צריך חשבון, מ"מ הואיל ולא פירט במשנה השאלה לא הזכיר בטולה. ועוד דיש פרטים רבים בבטולה כדאיתא בש"ס ולא רצה התנא להאריך. ועוד יש לומר דהזכיר התנא דווקא בטול זה דלפני החמה, לאשמועינן אגב ארחיה כלל גדול זה שמעולם לא ראתה חמה פגימתה של לבנה משום עושה שלום במרומיו (דף כג:) , לרמוז דגדול השלום:
Sefaria · Hon Ashir on Mishnah Rosh Hashana 2:6
(יג) עין בזה בתוספות יום טוב מענין מהלך הכוכבים ומסילותם: (יד) רוצה לומר בראית העין: (טו) לפני החמה כו'. דזה אי אפשר בשום פנים. והוא הדין אם אמרו לצפונה ועל פי החשבון הוא לדרומה, וכן באינך. ואם תאמר אם כן נמצא שעל פי החשבון היו סומכין, ומה היו צריכין לעדים. לא קשיא, דכתיב החדש הזה לכם, ובאה הקבלה שהראה לו הקדוש ברוך הוא דמות הלבנה ואמר לו כזה ראה וקדש, ונמצא שהיו צריכין לשניהם, שעל כל פנים יהיו עדי ראיה, ושהחשבון יסכים עמהם. וצריך גם כן שיאמרו מקדש. וכל אלו התנאים דוקא בחדש חסר. אבל במלא אי אפשר לדחותו עוד כדלקמן. ועין תוספות יום טוב:
Sefaria · Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Rosh Hashana 2:6
משנה לחם כמה היה עיין מ"ש תי"ט דנקיט לשון זכר. ככתוב המאור הקטן. ולי נראה דאקרא סמיך. החודש הזה. שר"ל הירח החדש. כמ"ש כזה ראה וקדש. וכן שנינו ספ"ק דמכילתין. ויוצאין לעדות החודש. דכולה מילתא אחדוש המולד קאי. ונקרא ע"ש זה חודש. שהוא לשון זכר במקרא. וכן בפרקין דלעיל. בין שנראה בעליל כו'. ומ"ש כיצד ראית הלבנה. הוצרך התנא לכך. מחמת הודעת יחס מצבו בערך החמה. כמ"ש לפני החמה כו'. שהכוכבים השנים הגדולים. קרוים חמה ולבנה. שניהם לשון נקבה. וירח חדש. נקרא חודש. ע"ש חדושו כנ"ל. ונוסח ברכת הלבנה נתייסד על שם לבנה. כמ"ש וללבנה אמר שתתחדש. והיא ודאי לשון נקבה בעצם. וכה"א וחפרה הלבנה.
Sefaria · Lechem Shamayim on Mishnah Rosh Hashana 2:6
לפני החמה פגימתה דאם אמר לפני החמה פגימתה לא אמר כלום כדקתני סיפא דמעולם לא ראתה חמה פגימתה של לבנה ולא פגימתה של קשת פגימתה של לבנה דחלשא דעתה פגימתה של קשת דלא לימרו עובדי חמה גירי קא משדייא בכופרים בה: לצפונה או לדרומה ירושלמי אית תניי תני לצפונה דבריו קיימין אית תנאי תני לדרומה דבריו קיימין מ"ד לצפונה דבריו קיימין מן טבת ועד תמוז ומ"ד לדרומה דבריו קיימין מן תמוז ועד טבת. ובבבלי משני נמי כאן בימות החמה כאן בימות הגשמים: כמה היה גבוה ירושלמי זה אומר מלא מרדע אחד וזה אומר מלא שני מרדעין אית תנאי תני דבריו קיימין ואית תנאי תני אין דבריהם קיימין מ"ד דבריהם קיימין בהינון דהוון קיימין חד מלעיל וחד מלרע מ"ד אין דבריהם קיימין באינון דהוון קיימין שוין ע"כ: כמה היה גבוה ולאין היה נוטה וכמה היה רחב הכל לשון זכר דה"פ כיצד ראית את מאור הלבנה ומאור לשון זכר הוא: אם נמצאו דבריהם מכוונים שאר כל הזוגות וכו' כך הגיה ה"ר יהוסף ז"ל וכתב בס"א גרסינן כבדפוס עדותן קיימת ושאר וכו'. ביד פ' שני דהלכות קדוש החדש סי' ד' ז' ובפ' י"ח סי' ד' ובר"פ י"ט ובסופו: בפחי נפש מגזרת מפח נפש:
Sefaria · Melekhet Shelomoh on Mishnah Rosh Hashana 2:6
המשנה עוסקת בנושא הלכתי של בדיקת עדים וחוזרת לתאר את קידוש החודש ביבנה, ונוהגיו של רבן גמליאל (משנה ח). לכאורה הסדר של הפרק קשה, אלא שנראה שיש לו בריח מחבר ספרותי. חלקו הראשון של הפרק עוסק בתיאור נוסטלגי של קידוש החודש בימי הבית. חלקו האחרון מתאר אף הוא את תקופת העבר, את קידוש החודש ביבנה. בין שני החלקים שזורות שתי משניות הלכתיות (סוף משנה ה ומשנה ו). סוף משנה ה נגרר מסיום החלק הראשון, והוא פירוט הלכתי של תקנת רבן גמליאל הזקן. החלק השני (משנה ו) עוסק בבדיקת עדים והוא בבחינת פתיחה הלכתית לסיפורי רבן גמליאל, כיצד הוא היה בודק עדים, וכיצד חקר אותם. מבחינה ספרותית מעשי רבן גמליאל מתוארים כהמשך לתיאורי ימי הבית. כך המשנה משדרת מסר סמוי של המשכיות: יבנה היא המשך של ירושלים. נושא זה נדון במפורש בפרק הבא. תיאורים של ימי הבית, שאין בהם הלכה אלא תיאור הווי, רגילים במשנה, לא כן תיאורים של דור יבנה. כיצד בודקין את העדים – סדר הבדיקות נכון ורגיל בכל העדויות, אלא שהמשנה מספרת על קידוש החודש, ומתאימה את ההלכות הרגילות של בדיקה וחקירה למסגרת של האירוע הנדון 34 סדרי הבדיקות וחקירת העדים מוצעים במשנה, סנהדרין פ"ה מ"א-מ"ד. . זוג שבא – להעיד, ראשון בודקין אותו ראשון – ניסוח הדברים מעיד כי בית הדין יושב בחצר שנקבעה וממתין לבואם של עדים. זוג עדים שהגיע ראשון גם העיד ראשון. עם זאת היו מחכים עם ההכרזה, על מנת להעניק לעדים הנוספים תחושה של נחיצות. מכניסים את הגדול שבהם – גדול משמעו חשוב, ואומרין לו אמור כיצד ראיתה את הלבנה לפני החמה – בין הארץ והשמש, א ו לאחר החמה – מעל השמש. חכמים ידעו מהיכן הלבנה אמורה לבוא, וציפו לשמוע את התשובות הנכונות; לצפונה – האם הירח זרח קצת צפונה מהמזרח, או [ו]לדרומה – קצת דרומה מהמזרח. פירשנו בפשטות, אך פרשנים שהתמצאו באסטרונומיה התקשו בהבנת השאלות. לפי פשוטם של דברים אין אלו השאלות היחידות, ואולי אפילו לא נוסח מדויק של השאלות, אלא דוגמאות בלבד. מכל מקום לא נעסוק כאן בשאלות אלו 35 ראו בהרחבה בפירוש הרמב"ם והמאירי, ופרשנים נוספים. . כמה היה גבוהה ולאן היה נוטה – החרמש של הלבנה, שכן לירח המתחדש צורת חרמש דק. הנטייה תלויה בעונת השנה, וכמה היה רחב – החרמש של הלבנה, ואם אמר לפני החמה לא אמר כלום – שכן אין מציאות כזאת, והעדות נסתרת מתוכה. אחר סיום העדות של הראשון היו מכניסין את השיני ובודקין אותו – שואלין אותו אותן שאלות, נמצאו דבריהם מכוונים – אם דברי שניהם נמצאו זהים זה עם זה, ואם נמצאו אף מדויקים בהתאם לציפיותיהם של חכמים, ועידותן מקויימות – יש לקרוא "עדותן מקוימת", כלומר העדות תקפה, ושאר כל הזוגות שואלין אותן ראשי דברים – למעשה יתר העדויות מיותרות, שכן העדות הראשונה מהווה בסיס מספיק להחלטה, ואכן לא שהן צריכים להן – בית הדין אינו זקוק לעדויות, אלא שלא יצאו בפחי נפש בשביל שיהו רגילים לבוא – כפרי שהטריח את עצמו והלך חצי יום ולא יתאפשר לו להעיד, כיוון שהגיעו לפניו, יהיה מאוכזב ביותר, ולפיכך ייתכן שבפעם הבאה לא יטרח לבוא. בהלכה זו בא לידי ביטוי חוזר רצונם של חכמים שהמעמד יהיה המוני ומכובד. רק לאחר שחקירת עדים רבים מסתיימת בית הדין מכריז על קידוש החודש. מובן שייתכן שעדיין יבואו עדים נוספים, ואלו יחזרו לביתם מאוכזבים, אך בשלב כלשהו של היום חייבים להכריז על החודש החדש, אחרת תהיה אי בהירות לגבי הקרבת הקרבנות.
Sefaria · Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Rosh Hashana 2:6
כיצד בודקין את העדים זוג שבא ראשון כו': לפני החמה או לאחר החמה רוצה בו המאיר ממנה מצד השמש. ואמר לצפונה או לדרומה כי הלבנה והכוכבים ירחקו מדרך השמש פעם בדרום ופעם בצפון ושמא היה רחב הלבנה צפוני כשיתחדש ושמא יהיה דרומי. ואמר כמה היה גבוה רוצה בו כמה היה גבהו מן האופק לפי ראות העין. ולאין היה נוטה ענינו קרניה כי קרני הלבנה ישתנה היותם אל נוכח הרוחות כפי רחב המדינה ורוחב הלבנה ומקומה מגלגל המזלות. וכמה היה רחב ענינו כי הלבנה ישתנה שיעורה כשתתחדש כפי קירובה או ריחוקה מן השמש. וסיבות אלו השינוים כולם וידיעתם לא יתאמתו אלא במינים רבים מן החכמות במופתים וחכמת התכונה ובאותו זמן היו מחשבין הלבנה בכל חדש ויודעים אם תראה אם לא תראה כפי היות החשבון האמתי ואם היו יודעים שלא תראה לא היו משגיחין לדברי האומר אני ראיתיה לפי שהוא עד שקר ואם היו יודעים בדרך החשבון כי ראייתה היתה דבר הכרחי היו מבקשין עדים על ראייתה לפי (שאי שאפשר) [שאז אפשר] לראותה בדרך התכונה אלא שהעבים מכסין אותה או יהיה האויר בלי זך ועכור או יהיה המקום שמביטין אותה ממנו נמוך ולא תראה והיו בודקין אותן אם היתה ראייתם ראייה אמיתית או שקר באלו הפנים שזכרנו. וזה כי היו מחשבין ויודעין באיזה רוח הלבנה אם בצפון אם בדרום ולאין היו נוטים קרניה מרוחות האופק ושיעור האור הנראה בה וכמה היתה גבוהה לפי ראות העין. ואם העידו עדות מכוונת למה שתתחייב התכונה פסקו כעדותם וכמו שחשבו הבית דין מקודם כמו שבארנו ואם אמרו בדרך משל שראו אותה נוטה מדרך השמש לצד הצפון והיה רוחב הלבנה בדרום ידעו בלי ספק כי הם עדי שקר. ולא תתבטל עדותם באומרם כמה היה גבוה אלא כשחולקין העדים בשיעור גובה הלבנה מחלוקת גדולה אבל אם אמרו כולם כשיעור עשרה אמות היתה גבוהה או אמרו כולם שיעור מאה אמה היתה גבוהה אין מתבטל בזה הדבר שום עדות העדים לפי שנאמר זה השעור היתה גבוהה כפי ראות עיניהם ואלו העיקרים שזכרתי לך היא דרך החקירה בראיית הלבנה ואני תמיה מאדם יכחיש הראות ויאמר כי דת היהודים אינה בנויה על ראיית הלבנה אלא על החשבון בלבד והוא מאמין אלו הכתובים כולם ואני רואה שהרואה זה אינו מאמינו אבל היתה דעתו בזה המאמר להשיב אחור בעל דינו באי זה צד יזדמן לו בשקר או באמת כיון שלא מצא מציל לנפשו מהכרח הויכוח ומה שתאמין אתה המעיין כי העיקר דתנו בנוי על הראייה אם לא תראה הלבנה נשלים שלשים יום לחדש שיצא ולשון המשנה והגמרא ומעשיות רבות ממה שאירעו בזה הענין באורך השנים כולם יעידו באמיתת זה הענין והשם יתברך אמר החדש הזה לכם ראש חדשים וגו' ובאה הקבלה האמיתית שהראה לו הקב"ה למשה דמות הלבנה ואמר כזה ראה וקדש. ומה שהיו סומכין על החשבון אם תראה אם לא תראה היא כמו שבארתי לך לא שיסמכו על החשבון בלבד ויעשו ראש חדש על פי החשבון אע"פ שמצד החשבון תראה. וסוד העיבור שמסר לו הקב"ה למשה בסיני הוא ענין חשבון שיודעין בו קצת הראייה באמת ובעלי החשבון מכל האומות והפילוסופים חולקין בו ועד הנה נמשך הדבר ועדיין לא נתברר אצלם שיעורו באמת. וזה החשבון שיש בידינו היום הוא חלק מאותו החשבון ותחלתו לפי שהוא מנין הקבוץ האמצעי בלבד. ועוד אבאר לך בחיבור מיוחד ענין זה העיבור שהוא בידינו ומה היתה הכוונה בראיות ברורות לא יכחישם אלא מי שהתנצלותו איולת ממש כפי רוב בני אדם אבל כולם אין אצלם מלאכת הקבוץ בלבד רוצה לומר קבוץ מנין למנין אחד וידמה שהוא התגבר על חכמה גדולה ולא ידע לא ענין ולא כוונה אם היא מלאכה תכוין הראייה אם לא וכאשר התבאר לקצת המחודדים שהחשבון מכוין הראייה בשום פנים חזר להכחיש הראות ואמר שאין אנחנו עושין על פי הראייה והעיקר החשבון התוריי ולא נפל המחלוקת בין בני אדם והוכחשו הדברים האמיתיים אלא בהעדר החכמה ואין שום אדם שיבין שיעור מה שאמרנו ושהועלנו בזה המאמר המועט שקדם לא במה שאני עתיד לומר באותו חבור שאחבר אלא אדם בעל אמונה ודעת וחריצות וזריזות בידיעות האמיתיות ומי שאינו מטעה עצמו ובתנאי שהוגע עצמו ועמל שנים רבות בחכמת הפרדסיות עד שלקח מהם מנה יפה לעצמו ואם לאו יהיו דברי בידו מחיר ביד כסיל:
לפני החמה או לאחר החמה – meaning to say, the side that shines within it that was towards the son or the darkness that is within it that was towards the sun. And it states [in the Mishnah]: "לצפונה או לדרומה" – on account of the fact that the moon and the stars incline/lean from the path of the sun sometimes to the south and somethings to the north and it is possible that the width of of the moon would be northward at the time of its appearance and it is possible that it would be southerly. And it states [in the Mishnah]: "כמה היה גבוה" – that is to say, how much was its height above the horizen before the the sighting with the eye. ולאין היה נוטה– meaning to sya , its extremities, because ithe leaning of the inclination of the moon changes in the directions of the world according to the width of the place and the widoth of the moon and its place in the constellations. וכמה היה רחב– because the size of the moon itself changes when it renews itself in accordance with its drawing near to and its becoming distant from the sun. And the reasons for all of these changes and their knowledge, it is impossible to know them other than after knowing the kinds of many wonderous knowledge and the wisdom of astronomy and they would calculate the path of the moon in each month and know if they would see or not see it, according to what the exact calculation shows, if they knew that it would not appear, they would not rely on the words of the person who states that they saw it, for he is surely a false witness, but if they knew through the manner of the calculation that it really was possible tha tit would appear from the side of the calculation, but it is possible that that it would be hidden by the clouds, or that they heavesn were not clear, ior that that the place that they see from there is deep,and tehefore, they would not see it, and therefore we examine them if the testimony of he sees is corrrect or a lie in these matters that he mentioned, because they would calculate and know to wichi direction the moon is wife in the north or in the south, and how will be the placmeent of its extremities in the directions of the horizon, and the measurement of the brightness that one could see from it, and how much is its height according to the sion of the eye, if their testimony isappropriate to what that the calculations demonstrate, they would do acccording to their testimonyu if they were true witnesses as we have explained. But if not as for example, that they (i.e., the witnesses) said that saw it turning/diverting from the pathway of the sun to the northern side, and the width of the moon is southernly, we would know without a doubt that they are false witnesses. But you do not invalidate their testimony when they say how high it was other than if the two witnesses disputed in the measurement of its height with a large division (see Tractate Rosh Hashanah 24a). But if they all of them said that it was like ten cubits high, or that all of them said like one hundred cubits, their testimony is not contradicted through these words, because state like this measure it was its height according to the vision of tehir eyes. And as a result of these general rules that I have explained to you, they would make the viewing of the New Moon. But I am surprised about the person whoe contradicts and argues in this clear matter anad states that the Jewish religion is not built on the observation of the New Moon other than on caluclations alone, and that he believes in all of these statements, and I don’t think that a person who states this believes in it, but rather, it was his purposes in this matter to pierce his opponent in any manner that will be that won’t be in righteousness, or in righteousness since he did not find refuge from the pressure of the argumentation. And what is appropriate that you believe is that the essence of our religion is built upon the visual,but if the New Moon is not seen, we complete thirty days for the month that is departing, and the language of the Mishnah and the Talmud and the many stories that occurred in this matter over the course of all the years testify to the truth of this matter. God stated (Exodus 12:2): “This month shall mark the beginningn of the months,” and the it comes in the true accepted tradition that teaches that the Holy One, blessed be He showed Moses the image of the moon and said to him: (see Tractate Rosh Hashanah 20a and the Mekhilta) “see like this and sanctify it.” And they would not rely on calculations other than in order to know if it (i.e., the New Moon) appeared or did not appeared as I have explained to you, not that they should rely upon the calculations alone and make the New Moon according to the calculations if it obligatgs that it appeared, and the secret of the intercalation that the Holy One, blessed be He transmitted to Moses at Sinai (see Tractate Shabbat 75a according to the version of the Tosafot in Tractate Ketubot 111a, s.v., שלא and see the eighth chapter of Pirke D’Rabbi Eliezer) this is the order of the calculation that it is possible to know the difficult measurement of exact viewing/sighting, for the masters of astronomy from all the nations and also the philosophers are divided regarding this until now and beyond. And it is not clear to them its exact measure, and this calculation that is in our hands today is part of that same calculation and its introduction , which is not other than that a collected calculation of the average sun and moon alone, and I will explain to you in a special document this matter that is in our hands and what is its purposs in clear sightings that will not contradict them but rather whomever that we are able to djudge favorably if it is stated is not known, beause most people and perhaps all of them don’t’ know antyhing othetr than the summery total alone, meaning to say, to refine numbers upon numbers an those who think that they have already attained great knownledge, but they don’t know this neither the matter nor the purpose if it is suitable for seeing or not. And when it will be explained to another of the wifse people tha tit is not approprioate for sighting at all, it comes to be a contradiction of clear things and he states that we don’t do it through sighting and the essence is the Torah calculation. But a disagreement did not fall betwween people and they contradicted the truth, but rather on account of the lack of knowledge. And he would not undestand this value of what we stated and and raised in these small things that preceded, and not what we will explain in that document that we will compose, but rather that a religious person and a person of faith and will to know the truth and does not deceive himself, and the condition that we have aalreday validated himself for many years with those studies that make a person fit until he reaches from them an important knowledge, and if not, my words will be in his hands (Proverbs 17:16): “ like money in the hand of a fool.”
Sefaria · Rambam on Mishnah Rosh Hashana 2:6
בתוי"ט ד"ה לצפונה כו'. הירח הולך בכ"ט י"ב תשצ"ג בגלגלה מנקודה עד שחוזרת לאותה נקודה ממש. במחכ"ת ל"ד כי בזמן הנזכר כבר היא שבה נגד השמש אשר הלכה במשך הזה יותר מכ"ט מעלות. ולאותה נקודה חוזרת בכ"ז ימים ואיזו שעות: שם ד"ה ולאין היה נוטה כו'. שהחמה בעת ראיית הלבנה כו' כבר שקעה במערב. הן מוכח בכ"ד (עי' כ"א ב' ברש"י ד"ה שלוחין) דאפשר שתראה ביום. וכן בר"פ דלקמן ואמאי ל"ת שמיעה גדולה מראיה אר"ז כגון שראוהו בלילה. ואפשר דאין כוונתו שקיעה ממש תחת האופק אלא דר"ל שהיא במערב הלבנה. ומש"כ עוד ואם הלבנה בנטיה הצפונית כו' הקרנים כו' נליזה אל הדרום כו' ואם כו' הדרומית כו' נליזה לצד צפון כו' שהרי הנליזה היא כלפי החמה כו'. לכאורה כ"ז הוא להיפך ובדוחק יש ליישב לשונו:
Sefaria · Rashash on Mishnah Rosh Hashana 2:6
לפני החמה או לאחר החמה . פירש הר"ב פגימתה כו' דלעולם חלק המאיר ממנה מה שפונה לצד השמש. לפי שאין אור ללבנה מצד עצמה אלא מה שנאצל עליה מאור השמש. ושניהם כדורים. וכדור הלבנה קטן מגוף השמש הרבה מאוד ולפיכך אע"פ שמפני שאין לה אור אלא הנאצל עליה מהשמש. הנה לא יאיר ממנה אלא חלק כדורה שכלפי השמש. אבל אחרי שכדורה קטן מכדור השמש. לכך מתפשט אצילת אור מהכדור הגדול שהוא השמש. על כדור הקטן שהוא הלבנה יותר מהחצי ממנו. וזו סיבה לקרנות הנראות. ומבואר מזה שא"א שהקרנות שהם בחלק הבלתי מאיר שיהיו כלפי השמש: לצפונה או לדרומה . פירש הר"ב שהלבנה מתרחקת מן השמש פעם לצד צפון כו' לפי שאין שניהם קבועים בגלגל אחד. שהלבנה קבועה בגלגל הסמוך אצלנו. והחמה בגלגל הרביעי ממטה למעלה על סדר שצ"ם חנכ"ל וגם קביעותם בגלגליהם אינם שוים בערך ושיווי כאחד. אבל קביעת החמה בגלגלה ומהלכה. תחת אמצע חגורת המזלות. והלבנה בגלגלה ומהלכה יש לה נטייה מחגורת המזלות. החצי לצפון וחצי לדרוס. כמעשה האופן בתוך האופן ונוטים זה מזה שאין להם שווי אלא בשני קצוות נוכחיים בלבד. ומה שמקצה הזה עד הקצה שכנגדו ונוכחו נוטה לימין ר"ל לדרום וכן מעבר השני. מה שמקצה זה עד לשכנגדו ונוכחו נוטה לשמאל ר"ל לצפון. ומבואר שכל צד הוא החצי מהאופן. אחרי שהשוים אינם אלא ב' נקודות בלבד. ואע"פ שגלגלי השמש והירח הם כדורים שלמים. ואנחנו לא רשמנו כי אם אופן שהוא כקו עגולי וכדורי בלבד. זהו בכוונת מכוון. לפי שגם מה שאנחנו אומרים מנטיית הלבנה. הנה זהו מצד קביעותה שבגלגלה ומהלכה שכשנערך זה בערך קביעות החמה בגלגלה ומהלכה. יהיה כשני קוים עגולים וכדורים. שקראתי אותם אופנים אבל הכדורים השלמים שזה בתוך זה כמו גלדי הבצלים א"א להעריך להם נטייה זה מזה כי כל עגולי אין לו לא ראש ולא סוף. אבל במעשה האופן בתוך האופן אותן שתי נקודות שנוגעים זה בזה האופנים השנים שזולתן אין להם נגיעה ביחד אלא נטייה המה יקראו ראש וסוף. ומהן הנטייה לצד זה ולצד זה. והנה הירח הולך סובב בכ"ט י"ב תשצ"ג בכל גלגלה מנקודה עד שחוזרת לאותה נקודה ממש. וא"כ בהכרח שלפעמים תהיה נטייתה לדרום. ופעמים לצפון: כמה היה גבוה וכו' . בכולה מלתא בלשון זכר. כדכתיב (בראשית א׳:ט״ז) המאור הקטן. ולא כתיב המאורה הקטנה אע"פ שבנוסח ברכת הלבנה תקנוה בלשון נקיבה ע"ש שהיא מקבלת אורה מהחמה. דוגמת נקבה המקבלת מזכר: ולאין היה נוטה וכו' . פירש הר"ב לצד צפון או לצד דרום. כבר. אמרנו כי החלק מהלבנה שכלפי החמה. הוא המאיר ממנה לא זולת. ואם כן כשיהיו שניהם מכוונים זה למטה מזה על קו אחד כאילו יהיו שניהם בחלק אחד מן הגלגל. אחד למעלה וא' למטה אין נראה מאור הירח כלום. לפי שפניה המאירים למעלה כלפי השמש. ואין העין שולטת לראות מאורה. וכל שמתרחקת מהשמש. מתראה מחלק המאיר ממנה. כפי הריחוק עד שאם יעמדו ויתנגדו זה כנגד זה שזהו בחצי החדש ממש. אז כל עבר פניה המאירים נראית כולה. לפי שהחמה מאירה אל הפנים שכנגדה. ואותם פנים עצמם עינינו הרואות. מה שאין כן כשהם מכוונים זה על זה. שאז פני המאירים פונים למעלה. ובלתי נראים אצלנו. ומבואר מזה שכפי ריחוקה מהשמש. ככה ערך ראות האור ממנה אלינו. שאם ריחוקה מעט. לא תראה אלא מעט. ואם הרבה נראה חלק רב עד כולה שהוא בחצי החדש. והנה בפגיעתם זה על זה נקרא קבוצם וכשתזוז הירח מעט מהחמה. ההוא נקרא מולד אע"פ שעדיין אינו נראה מפני המעט שנתרחקה אלא שיודעים אנחנו בהכרח. שנגלה ממנה דבר מועט. וכשנתרחק מן השמש כמו יום אחד. נראה מקצת ממנו לעינים. כעין קרנים בולטות. מפני שלא נראה רק מקצת מהחצי הכדור המאיר. עם תוספת אורה המתאצלת על חצי השניה מפני קטנות כדורה לערך כדור החמה המאיר עליה. ומבואר מאוד שהחמה בעת ראיית הלבנה בתחלת החדש היא כבר שקוע במערב. ואם הלבנה בנטייה הצפונית שזכרנו למעלה. אז החמה מערבית דרומית לה. ונמצא שאור השמש מאציל עליה בחלק הכדור שכלפי דרום. ויהיו אם כן הקרנים פונים למזרח. ויש להם נליזה אל הדרום. שהרי החמה במערב הלבנה נוטה לדרום. ואם הלבנה בנטייה הדרומית. יהיו קרניה פונים למזרח עם נליזה לצד צפון. לפי שהחמה מערבית צפונית לה. כל זה מבואר ברמב"ם סוף הלכות קדוש החדש. ומתוך דברינו אלה תבין דהא דתנן לאין היה נוטה פירושו נליזה ועקום בלבד ולא שראשי הפגימות עומדות למול הצפון או הדרום ממש. כתחלת ההבנה מלשון הר"ב שזה א"א שא"כ תהיה החמה רואה פגימתה של לבנה. שהרי הנליזה היא כלפי החמה. כמו שחמרנו בהכרח אלא שהנליזה עצמה אינה נטייה לראשי קרנות ממש. וכמו שכבר אמרנו שראשי הקרנות לעולם פונים מול המזרח לצד שכנגד השמש אלא נליזה יש כלפי השמש. על הדרך שבארנו: וכמה היה רחב . פי' הר"ב שהלבנה משתנה שעורה כו'. ר"ל בראיית העין: אם אמר לפני החמה לא אמר כלום . דזה א"א בשום פנים וה"ה אם אמר לצפונה וע"פ החשבון היא לדרומה כמ"ש הר"ב. וכן באינך. וא"ת א"כ נמצא שע"פ החשבון היו סומכין. ומה היו צריכין לעדים. לא קשיא דכתיב (שמות י״ג:ה׳) החדש הזה לכם. ובאה הקבלה שהראה לו הקב"ה דמות הלבנה. וא"ל כזה ראה וקדש. ונמצא שהיו צריכין לשניהם שעל כל פנים יהיו עדי ראיה. ושהחשבון יסכים עמהם. ועוד בה שלישיה. שצריך שיאמרו מקודש. ואם לא אמרו הרי זה מעובר כדתנן רפ"ג. וכל אלו התנאים דוקא בחדש חסר. אבל במלא א"א לדחותו עוד כדלקמן. ולא הוצרך לראיה. גם לחשבון עיין לקמן. וא"ת שכיון שצריך לעדי ראיה ולא סגי בחשבון. הרי אפשר שמפני העבים. או מפני התרשלות שלא יתראה הירח. או לא נתכוון אדם לראותה. ואם יארע זה חדשים רבות זה אחר זה אפשר ונמצא שמעברין כולם. ויארע שתראה הירח בכ"ה לחדש. או פחות מזה. אחר שנתעברו הרבה. ואין במהלכה שלשים יום כמפורסם. דבר זה ביאר הרמב"ם בפי"ח מהק"ה. שקבלה היא ממשה רבינו ע"ה שבזמן שלא יראה הירח בתחלת החדשים חדש אחר חדש. ב"ד קובעים חדש מעובר משלשים יום. וחדש חסר מכ"ט יום וכן מחשבינן וקובעין חדש מעובר וחדש חסר לא בקידש. ופעמים עושין מלא אחר מלא או חסר אחר חסר כמו שיראה להם מן החשבון כו' עכ"ד. ועל התנאי הג' שהב"ד יאמרו מקודש אין להשיב כי ב"ד זריזין הן ולא יארע תקלה מתחת ידם שלא יתקדשו חדש אחר חדש:
Sefaria · Tosafot Yom Tov on Mishnah Rosh Hashana 2:6
או לאחר החמה דהלבנה בעת חידושה, תמיד היא בקרן מערבית דרומית בעולם, ובצד מזרח מהחמה. דהיינו לאחר שקיעת החמה מיד היא עולה אחריה. ולהכי שואלין לעדים אם ב' קרנות הלבנה היה נוטין אז "לפני החמה", ר"ל נגד המקום שפני החמה נועדים לילך שם, דהיינו שהיו קרניה לצד מערב החמה, כזה או "לאחורי החמה" ר"ל שקרניה של הלבנה נוטין להצד שכבר הלכה בו החמה, דהיינו למזרח העולם, כזה: או לדרומה ר"ל האם עמדה לצפוני' מזרחי' מהחמ', או לדרומית מזרחית מהחמה: כמה היה גבוה משפולי הרקיע, לפי שיעור ראות עיניכם: ולאין היה נוטה לאין היו פניה נועדים להלוך: וכמה היה רחב קו המאיר שבה. והב"ד ידעו כל אלה ע"פ חשבונם: לא אמר כלום דהלבנה גוף חשוך, ורק הצד שכנגד החמה מקבל מאור קרני החמה. וא"כ א"א שיהיו פגימות הלבנה, דהיינו צד החשוך שבה, פונה נגד החמה. וה"ה כשאומר שעמדה לצפון החמה, ולפי חשבון הב"ד ראוי שתהיה בדרומה. וכן כולם. רק מלתא פסיקא נקט, דלפני החמה א"א כלל:
Sefaria · Yachin on Mishnah Rosh Hashana 2:23-28
תוי"ט ד"ה כמה היה גבוה כו' אעפ"כ בנוסח ברכת הלבנה וכו' ע"ש. הנה בחולין ס' ע"ב אמרה ירח וכו' אמר לה וכו' וכן כמה פעמים מכנה הלבנה בלשון נקבה וז"ל תוס' ד"ה אמרה ירח בלשון תורה לשון זכר דכתיב וירח עמד (חבקוק ג' וצ"ל) יהושע יו"ד פי"ג עכ"ל. משמע מתוס' דבלשון תורה לחוד מיקרי לשון זכר אבל בלשון חכמים מיקרי בלשון נקבה ולשון חכמים לחוד (עיין חולין קל"ז ע"ב) וא"כ נוסח ברכת הלבנה שתקנוהו חכמים (עיין סנהדרין מ"ב ע"א) אתי שפיר ועל דברי תו' יש לדקדק קצת דלא מייתי קרא המאור הקטן (כמ"ש התוי"ט) וק"ק ג"כ על התוי"ט שלא כתב כל דברים האלו לעיל פ"א מ"ה בין שנראה בעליל בין שלא נראה בעליל ולא תנן בין שנראית. ומיהו בגוף הענין אפשר לומר דלשון משנה לחוד ולשון אמוראי לחוד כמ"ש תוס' חולין נ"ד ע"א ד"ה אלימא וכו'. אמנם מדבריו של התוי"ט על שם שהיא מקבלת וכו' יבא על נכון פתרון יעקב של השמש והירח הבא נבא אני ואמך ודעת לנבון נקל. ובשכל הקודש ישקל:
Sefaria · Yesh Seder LaMishnah on Mishnah Rosh Hashana 2:6