Rosh Hashana 2:8 — Rabban Gamliel's Moon Diagrams
MishnayosMoed › Rosh Hashana › Perek 2 › Mishnah 8מוֹעֵד ‹ ראש השנה ‹ פרק ב׳ ‹ משנה ח׳
Rabban Gamliel's Moon Diagrams
דְּמוּת צוּרוֹת לְבָנוֹת
Mishnah ראש השנה ב׳:ח׳ · Rosh Hashana 2:8
דְּמוּת צוּרוֹת לְבָנוֹת הָיוּ לוֹ לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל בַּטַּבְלָא וּבַכֹּתֶל בַּעֲלִיָּתוֹ,
שֶׁבָּהֶן מַרְאֶה אֶת הַהֶדְיוֹטוֹת וְאוֹמֵר, הֲכָזֶה רָאִיתָ אוֹ כָזֶה.
מַעֲשֶׂה שֶׁבָּאוּ שְׁנַיִם וְאָמְרוּ, רְאִינוּהוּ שַׁחֲרִית בַּמִּזְרָח וְעַרְבִית בַּמַּעֲרָב.
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי, עֵדֵי שֶׁקֶר הֵם.
כְּשֶׁבָּאוּ לְיַבְנֶה קִבְּלָן רַבָּן גַּמְלִיאֵל.
וְעוֹד בָּאוּ שְׁנַיִם וְאָמְרוּ, רְאִינוּהוּ בִזְמַנּוֹ, וּבְלֵיל עִבּוּרוֹ לֹא נִרְאָה,
וְקִבְּלָן רַבָּן גַּמְלִיאֵל.
אָמַר רַבִּי דוֹסָא בֶּן הַרְכִּינָס, עֵדֵי שֶׁקֶר הֵן,
הֵיאָךְ מְעִידִין עַל הָאִשָּׁה שֶׁיָּלְדָה, וּלְמָחָר כְּרֵסָהּ בֵּין שִׁנֶּיהָ.
אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ,
רוֹאֶה אֲנִי אֶת דְּבָרֶיךָ:
Diagrams of the shapes of the moon were kept by Rabban Gamliel on a tablet and on the wall of his upper chamber,
with which he would show the laymen and say: Was it like this that you saw, or like this?
There was a case where two came and said: We saw it in the morning in the east and in the evening in the west.
Said R' Yochanan ben Nuri: They are false witnesses.
When they came to Yavne, they were accepted by Rabban Gamliel.
And again two came and said: We saw it at its proper time, but on the night of the added day it was not seen —
and they were accepted by Rabban Gamliel.
Said R' Dosa ben Harkinas: They are false witnesses.
How can they testify about a woman that she has given birth, when the next day her belly is between her teeth?
Said to him R' Yehoshua:
I see your words.
A reading aid, not an exact translation.
This English is a clause-by-clause rendering to help you follow the Hebrew. It is not word-for-word literal, and it is not a transcript of the recorded shiur — the audio carries explanation and context the translation deliberately leaves out.
Go deeperOpen what helps. Nothing here is needed to learn the Mishnah.
Structure
The shape of it▾
Summary Chartwhat does this mean?
Rabban Gamliel's Moon Diagrams▾
| Case | Ruling | Reason |
|---|---|---|
| The witnesses are laymen who cannot describe what they saw — how did Rabban Gamliel get it out of them? | He showed them diagrams of the moon's shapes on a tablet and on his wall | — |
| Two men say they saw it at dawn in the east and again at dusk in the west — can that be? | Rabbi Yochanan ben Nuri: False witnesses | — |
| Rabban Gamliel: Accepted | — | |
| Two men say they saw it on the thirtieth night and not on the thirty-first — do you believe them? | Rabban Gamliel: Accepted | — |
| Rabbi Dosa ben Harkinas: False witnesses | a woman does not give birth and still carry her belly the next day | |
| Rabbi Yehoshua: I see your words | — |
Transcript
A machine transcript of the recorded shiur.
This is the shiur as spoken, transcribed automatically and left unedited — the wording is Ephraim's, and occasional transcription errors remain. It follows the audio word by word.
Transcript · click any word to jump
▾
All Meforshim
Study the meforshim on this mishnah (11)▾
צורות לבנות. שעור הירח ולאיזה צד קרניה נוטות: קבלן רבן גמליאל. לא מפני שחשב שאפשר שתראה הירח שחרית במזרח בתחלת הנץ החמה ובו ביום עצמו תראה במערב עם שקיעת החמה, כי זה אי אפשר. אלא שקבל עדותן במה שאמרו שראו הירח במערב ערבית, מפני שידע בדרכי החשבון שהיה אפשר שתראה באותה הלילה. ובמה שאמרו שראוה שחרית במזרח, אמר טועים הם ועננים כדמות ירח נראה להם ברקיע. דהכי תניא בבריתא [כה.], פעם אחת נתקשרו שמים בעבים ונראתה דמות לבנה בעשרים (ושבעה) [ותשעה] לחדש וכו'. ורבי יוחנן בן נורי דאמר עדי שקר הם, היה נראה לו לפי חשבונו שלא היה אפשר שתראה הירח באותו לילה שאמרו העדים שראו אותה, ואמר עדי שקר הם, לפי שלא היה בין הראיה ובין המולד לפי דעתו, כל כך זמן שיהיה אפשר שתראה בו. ועל זה השיב רבן גמליאל בבריתא, כך מקבלני מבית אבי אבא פעמים בא בארכה ופעמים בא בקצרה, כלומר שהזמן שיש בין המולד עד שתראה הירח אינו שוה לעולם, אלא פעמים תהיה תנועת הירח מהירה ופעמים מאחרת. וכפי מהירות תנועת הירח באותו הזמן, דן רבן גמליאל שהיה ראוי שתראה הלבנה באותו הלילה, לפיכך קבל עדותן: ראינוהו בזמנו. בליל שלשים: ובליל עבורו. ליל שלשים ואחד: וקבלן רבן גמליאל. לא מפני שנאמר שנתרחקה הירח מן השמש בליל שלשים עד שתראה, ובליל שלשים ואחד חזרה לאחוריה ונתקרבה אצל השמש עד שנתכסית, שאין הירח חוזרת לאחוריה אלא עושה מהלכה בסבוב בגלגלה, אלא שידע רבן גמליאל בחשבונו שבאותו הלילה שאמרו העדים שראוה, כבר נתרחקה הירח מן השמש עד שהיה אפשר שתראה, לפיכך קבל עדותן. ובמה שאמרו בליל עבורו לא נראה, אפשר שהיה מפני שכסה אותו הענן או סבה אחרת גרמה שהם לא ראו אותה: רואה אני את דבריך. לעבר את החדש:
צורות לבנות – the measurement of the moon and to which side its horns incline. קיבלן ר"ג – not because he thought that it was possible that the moon could be seen in the morning in the east at the start of sunrise, and on that day itself, it would be seen in the west with the setting of the sun, for that is impossible, but rather, he accepted their testimony in what they said that they saw the moon in the west in the evening, because he knew the manner of the calculations that it was possible that it would appear that same night. And concerning that which they said that it (i.e., the moon) appeared in the east in the morning, he said, that they are in error and that clouds in the form of the moon appeared to them in the firmament, and that is what is taught in the Baraitha (Tractate Rosh Hashanah 25a): One time, the sky became covered with clouds and the image of the money appeared on the twenty-[ninth] of the month, etc. Rabbi Yohanan ben Nuri said that they were false witnesses, for it appeared to him, according to his calculations, that it was not possible that moon should appear on that night that the witnesses said that they saw it, and he said that they are false witnesses because there was no time between the appearance and the beginning of the first quarter of the moon (i.e., New Moon) according to his opinion, so much time that it would be possible that it should appear on it. And on this, Rabban Gamaliel responded in the Baraitha: So I have received from the house of my father’s father, that sometimes it comes at lengthy [period of time] and sometimes it comes in a short [time], that is to say, that the time that there is between the beginning of the first quarter of the moon until the moon appears is not always equal. But there are times when the movement of the moon is quick and times when it is late. And according to the speed of the movement of the moon at that time, Rabban Gamaliel judged that it was appropriate that the moon should appear on that night, and therefore, he accepted their testimony. ראינוהו בזמנו – on the night of the thirtieth ובליל עבורו – on the light of the thirty-first. וקבלן ר"ג – not because it is stated that the moon removed itself from the sun on the night of the thirtieth [of the month] until it would appear, and on the night of the thirty-first, it returned to being behind it and drew closer to the sun until it was covered, for the moon does not return to being behind it, but makes its path as it goes around in its circuit, but that Rabban Gamaliel knew in the calculations for that particular night so that when the witnesses said that they saw it, the moon had already distanced itself from the sun until it was it was possible that it would be seen. Therefore, he accepted their testimony, and regarding what they said on the night of its intercalation (i.e., proclamation of a full month) do not appear [to be valid]. It is possible that it was because the cloud covered it or another reason that caused that they (i.e., the witnesses) did not see it. רואה אני את דבריך – to intercalate the month
Sefaria · Bartenura on Mishnah Rosh Hashana 2:8
Rabban Gamaliel had diagrams of the moon on a tablet [hung] on the wall of his upper chamber, and he used to show them to the unlearned and say, “Did it look like this or this?” It happened that two witnesses came and said, “We saw it in the morning in the east and in the evening in the west.” Rabbi Yohanan ben Nuri said: they are lying witnesses. When they came to Yavneh Rabban Gamaliel accepted them. On another occasion two witnesses came and said, “We saw it at its proper time, but on the night which should have been the new moon it was not seen,” and Rabban Gamaliel accepted their evidence. Rabbi Dosa ben Harkinas said: they are lying witnesses. How can they testify that a woman has given birth when on the next day her belly is between her teeth (? Rabbi Joshua to him: I see your argument. This mishnah and the next one contain one of the most famous stories in rabbinic literature. In it Rabban Gamaliel and Rabbi Joshua clash over accepting what seems to surely be false testimony as to the new moon. Section one: This section sets up the character of Rabban Gamaliel, who will play the lead role in the story. Rabban Gamaliel was the head of the court in Yavneh and he was the rabbi who would ultimately decide whether the witnesses’ testimony would be accepted and the new month sanctified. In order to facilitate this, he would have pictures of the moon in its different phases hung up in his upper chamber, where he would interrogate them. Section two: The story now begins. Two witnesses come in front of some rabbi (it’s not clear whom they come in front of) and tell him that they saw the new moon in the morning in the east and in the evening in the west. This is impossible and hence Rabbi Dosa ben Harkinas calls them lying witnesses. The witnesses proceed on to Yavneh and come in front of Rabban Gamaliel, who sanctifies the month based on their testimony. We as readers of the mishnah are properly shocked wasn’t Rabban Gamaliel the very rabbi who was especially fervent in checking the witnesses? The same thing seems to happen a second time. Again witnesses offer impossible testimony, which Rabbi Dosa ben Harkinas promptly rejects, this time using a graphic analogy. In Hebrew there is a pun which is lost in translation. The word for pregnant and the word for a thirty day month are the same. In the final line of the mishnah, a new character is added, Rabbi Joshua. Rabbi Joshua agrees with Rabbi Dosa ben Harkinas, setting the stage for his eventual clash with Rabban Gamaliel in tomorrow’s mishnah.
Sefaria · English Explanation of Mishnah Rosh Hashana 2:8
דמות צורות לבנות . לבנה היא לבנה ממש, צורת לבנה היא צורתה בולטת כמו גופה ממש, דמות צורת לבנה הוא צורתה בשטח פשוט עשוי במיני צבעונים מחוברים, דנראה כאילו היא בולטת אע"פי שבממשות אינו כן, ולפי שהלבנה אף שהיא שוקעת ובולטת בעובי הרקיע אינה נראת לעינים כי אם בשטח פשוט, לפיכך להדיוטות שאינם מבינים כלל להבחין בטיב גלגלים היה מראה להם דמותה בשטח פשוט כפי הנראה לעיניהם. ואין לומר דקמ"לן תנא שלא עשאן שוקעות או בולטות משום חשדא, דהא אסיקנא בש"ס (דף כד:) דבנשיא כיון דרבים שכיחי גביה ליכא חשדא דע"א, ועוד כתבו התוספות (שם ד"ה והא ר"ג) דבלא טעם זה דבנשיא ליכא חשדא, היה לן לאסור בלבנה אפי' בשטח פשוט, כיון שאינה בולטת ברקיע, ע"כ. כלומר שאינה בולטת חוץ מרקיע: בטבלה ובכתל . הטבלה שיראו בה כשראו אותה בעליל, ובכתל שיראו בו כשראו אותה סמוכה לאופק, דאז נראה להם כאילו היא על הכתל שבצידם, ולא יטעו בעדות ראיתם מחמת שינוי מקום מצבתה משכיבה לעמידה, להיותם הדיוטות חסרי הידיעה: ועוד באו שנים ואמרו ראינוהו בזמנו ובליל עיבורו לא נראה . הנה אנחנו מוכרחים לחקור איך היה המעשה הזה, דלפי פירוש הרב כל הדברים האלה הם מעדות העדים, שהרי כתב ז"ל ובמה שאמרו בליל עבורו לא נראה אפשר וכו'. וא"כ הוא צריכים אנו לומר שבאו עדים אלו בליל ל"א או ביומו, ומה נפשך אם כבר באו עדים ביום ל' וקדשו את החדש בזמנו מאי קאמר' וקבלן רבן גמליאל, הא כבר קדשוהו על פי העדים הראשונים בזמנו, ומה קבל מהם ר"ג דמשמע דעל פיהם קידש החדש בזמנו. ועוד מאי האי דקאמר ר' דוסא בן הרכינס עדי שקר הם, אי אמאי שאמרו שבליל זמנו ראוה קאי, הלא כן אמרו העדים הראשונים ועל פיהם קדשו את החדש, ואי אמאי שאמרו שבליל עיבורו לא נראה קאי, א"כ אף הוא הודה שהיה מקודש החדש בזמנו, וא"כ מה נשתנה חשבון ר"ג מחשבון ר' יהושע שאמר רואה אני את דבריך וגזר עליו ר"ג שיבא אצלו ביום שחל יום הכפורים לפי חשבונו. ואם נאמר שקיבלן ר"ג ועיבר החדש על פיהם, באמור שהואיל ולא נראת בליל ל"א ש"מ שלא נראת אף ביום שלשים, א"כ אפוא נראה דמבלעדם לא היה מעבר החדש, וממ"נ אם כבר באו עדים וקדשו אותו בזמנו איך יש כח בעדים אלו בהעדר ראיה זו לבטל העדות האמיתי שכבר קבלו וקדשו על פיו אף אם היו מזימים אותם, ואם לא קדמו להם עדים אחרים מה הועילו בעדות זו, שאומר וקבלן ר"ג לעבר החדש וחולק עליו ר' דוסא באמור עדי שקר הם, הלא מבלי עדותם כבר היה החדש מעובר מעצמו הואיל ולא באו עדים כל יום שלשים, ועתה מ"ש חשבון ר"ג מחשבון ר' דוסא. ולכן בעל כרחנו מוכרחים אנו לומר דהמעשה שהיה כך היה, שלא באו עדים כל יום שלשים ועיברו ב"ד את החדש בליל ל"א כי כן הדין, ואח"כ ביום ל"א באו עדים אלו והעידו שראו החדש בזמנו דהיינו ליל שלשים, והחדש הזה היה חדש תשרי, מדצוה ר"ג לר"י שיבא לו ביוה"כ שחל להיות בחשבונו, ואם לא היה זה החדש שבו יום הכפורים לא היה חשבון ר"י של זה החדש מעלה או מוריד ליה"כ שבחדש אחר התלוי בראיה ועדות אחרת, ומכיון שהיה ר"ח תשרי, אליבא דכ"ע כיון שבאו עדים קודם שיעברו המועדות, כגון הכא שבאו ביום ר"ה עצמו והעידו שראו את החדש בזמנו, מקבלים אותם ואין מאיימין עליהם, ואם עדותם אמת אע"פי שכבר עיברו את החדש והתחילו למנותו מיום ל"א, חוזרים ומונים אותו מזמנו שהוא היה ביום ל', ועליו מסדרים המועדות שבאותו חדש, וכן הדין בניסן, כן פסק הרמ"בם בפ"ג מה' קדוש החדש. וכן עשה ר"ג שקבל עדותן וקידש החדש שכבר עיברו, והתחיל למנותו מזמנו על פי עדותם, ואילו לא העידו על ליל עבורו שלא ראוהו, אף ר' דוסא בן הרכינס מודה שצריך לקבל עדותם ולקדש החדש בזמנו למפרע על פיהם, אע"פי שכבר יצא מעובר, אבל מכיון שהעידו עדות זו, ס"ל דאין ממש בדבריהם וששקר העידו ולא ראוה בזמנו, ושלכן החדש היה לו להיות מעובר כבראשונה, ואע"ג דעל פי החשבון היתה יכולה לראות בזמנו, מ"מ א"א לקדשו בזמנו כי אם על פי עדים שראו חדוש הלבנה בעיניהם, כמ"ש הק"בה למשה כזה ראה וקדש (מכילתא פר' בא הו"ד ברש"י שמות י"ב ב') , ולעדים אלו חיישינן שהעידו מה שלא ראו מדנתפסו בעדותם. ולא נהירא לומר דר' דוסא ור"י תרויהו היו טועים בחשבון, ושעל פי חשבונם לא היתה יכולה ליראות בזמנו ואפילו בליל עבורו, ולשונו דר' דוסא מוכיח דלא הוי הכי דלא קאמר איך אפשר לאשה שילדה היום שתהיה למחר כריסה בין שיניה, דהוה פירושו ומדמחר כריסה בין שיניה ש"מ שביום שלפניו לא ילדה, ושהכא נמי לא היתה הלבנה מה שנראת בליל ל' כי אם ענן דמות לבנה, הואיל ובליל עיבורו עדיין לא היתה נראת, אלא קאמר היאך מעידין וכו' שעל העדים חרה אפו, שהעידו שני הפכים בנושא אחד שאתמול ילדה ושהיום כריסה בין שניה, דמשנתנו דעתם להעיד ודאי שדקדקו לראות בתחילה הענין איך הוא, ומדדקדקו א"א להם לטעות בדבר זה, ומשום הכי ס"ל דבע"כ צריכים אנו לומר דלא ראו כלל בעיניהם ושקורי קא משקרו, וכוונתם היתה להטעות הב"ד שיקדשו החדש ביום שלשים אע"פי שלא היו עדים בדבר, וכדי שיאמינו ב"ד להם הוסיפו לדקדק בעדותם אף במה שלא היו שואלים להם, באמור בליל זה לא ראינוהו ובליל זה ראינוה, כדרך המשקר על כי לבו נוקפו שיתגלה שקרנותו, טורח להמציא דברים שעל ידם יטעו בני אדם ויסברו שמה שאמר הוא אמת בלי שישאלו לו טעם עליהם והוא לא ידע ואשם, זו היא דעת ר' דוסא, וה"ט נמי דלא אמר עדותם בטלה, אלא קאמר עדי שקר הם: על האשה וכו' . לפי מה שכתבנו לעיל שהחדש הזה הוא חדש תשרי, יפה המשיל ר' דוסא מולד לבנה זאת לאשה היולדת, כי יום ר"ה הוא יום מסוגל לפקידת עקרות כמשא"זל (דף יא.) שבר"ה נפקדה שרה רחל וחנה. ונמצא שבהיותם מעידים על המולד אשר על ידו נקבע אותו יום ר"ה, הרי הוא כאילו יעידו על האשה שילדה, ובעדותם אשר מעידים שעדיין לא היה המולד אשר מפני זה לדבריהם לא הגיע עדיין ר"ה, הרי הוא כאילו העידו שעדיין כריסה בין שיניה: ולמחר כריסה בין שיניה . ולמחר היא מעוברת לא קתני, דזה אפשר שהיום תלד ולמחר תתעבר ויהיה זה העיבור עיבור חדש, אבל שהולד יהיה במדור העליון דהיינו כריסה בין שיניה, זה לא ימצא אלא אם כן עדיין לא ילדה ממה שהיתה מעוברת בראשונה, שהרי אין הולד דר במדור העליון עד שלשה חדשים האחרונים כמשא"זל, משום הכי קאמר איך וכו' ולמחר כריסה בין שיניה: כריסה בין שיניה . כתוב בלקוטים בשם הא"רי זל"הה (שער מאמרי רז"ל מס' כתובות) ששמע מחכם אחד קדמון שזהו אחד מג' דברים שנסתפקו התוספות ולא נתברר להם מ"ט נקט התנא לשונות אלו, והלשון הזה פירשו הא"רי ע"ד הסוד, ושנים האחרים תמצאם בכתובות, אחד בפ"א משנה ו', ואחד בפ' י"ג משנה ב' ע"ש. ולי עוד טעם אחר בזה על פי הפשט, כי כריסה ודאי היא תלויה בין שיניה, והיא האלה שבודקין אותה עליה בעת לדתה, ועיין עוד מ"ש בדבור הנ"ל:
Sefaria · Hon Ashir on Mishnah Rosh Hashana 2:8
ובליל עבורו לא נראה וקבלן ר"ג. עמ"ש לקמן רפ"ג בעזה"י: משנה לחם עדי שקר הם עמ"ש רע"ב. והוא מפירוש הר"מ. דוחק מבואר. ועסא"ח למהר"ר אביעד ממנטובה. שאין דברי ר"מ מוכרחים בזה. משנה לחם ובליל עבורו לא נראה וקבלן עמ"ש בסמוך רפ"ג. וצ"ע בפיר"מ ובה"ל ק"ה.
Sefaria · Lechem Shamayim on Mishnah Rosh Hashana 2:8
דמות צורות לבנות היו לו לרבן גמליאל בעלייתו בטבלא ובכותל שבהם מראה וכו' כך צ"ל: ומייתי לה בפ' כל הצלמים (עבודה זרה דף מ"ג) וכל הסוגיא אשר עליה הכא בגמ' איתא נמי התם ובשום מקום לא ראיתי מלת חקוקות אלא כך ראיתי קצת שונים. ואין להביא ראיה לגרסא מלת חקוקות ממה שכתבו התוס' בדבור המתחיל והא ר"ג יחיד הוה וז"ל תימה והא צורה דר"ג לא היתה בולטת דיש לפרש דה"פ לא היתה בולטת וגם לא היתה שוקעת: ובטור יור"ד סי' קמ"א. ובגמ' פריך ומי שרי והתניא לא תעשון אתי לא תעשון כדמות שמשי המשמשין לפני במרום ותניא נמי אשר בשמים לרבות חמה ולבנה כוכבים ומזלות ממעל לרבות מלאכי השרת ומסיק איבעית אימא להתלמד עבד וכתיב לא תלמד לעשות אבל אתה למד להבין ולהורות והגמרא מאריך להקשות ולתרץ אלא שאני קצרתי ועיין על סוגיא זו בהר"ן ז"ל פ' כל הצלמים דף שס"ח שהאריך לבארה באר היטב: מעשה שבאו שנים וכו' פי שני דהלכות קדוש החדש סי' ו': דאינוהו שחרית במזרח את הישנה: וערבית במערב את החדשה: עדי שקר הן. דקיימא לן כ"ד שעי מיכסי סיהרא כך פי' רש"י ז"ל בשם רבותיו ודחהו ותוס' ז"ל הביאו ראיה מן הירוש' לקיימו: ועוד באו שנים ואמרו ראינוהו בזמנו ביום שלשים וליל שלשים ואחד שהיו מצפין ב"ד והעם שתהא מגולה ויראוה מאחר שהעדים ראוה ביום שלשים לא נראה להם רש"י ז"ל. משמע שאינו רוצה לפרש מלות ובליל עבורו לא נראה שהן דברי העדים כאשר פירשו הרמב"ם ור"ע ז"ל. וכפי' רש"י ז"ל משמע מלשון המשנה מדקתני ובליל עיבורו לא נראה ולא קתני ובליל עיבורו לא ראינוהו:
Sefaria · Melekhet Shelomoh on Mishnah Rosh Hashana 2:8
דמות צורות – ציורים של לבנות – ריבוי של לבנה, צורת הירח. לחכמים היה ידע אסטרונומי מספיק כדי לדעת איזו צורה צריכה להיות לירח המתחדש, היו לו לרבן גמליאל – דיבנה, בעליתו – המשנה הקודמת דיברה על חקירת העדים בחצר בית יעזק בירושלים. בדור יבנה נערכה, כנראה, חקירת העדים בביתו של הנשיא. העלייה היא עליית הגג, הקומה השנייה של הבית. כפי שאמרנו לעיל העלייה מצטיירת כמקום המובהק לישיבות בית הדין בכלל, ובית הדין העוסק בקידוש החודש בפרט. על כן הוצבו אביזרי החקירה בעלייה. רבן גמליאל מצרף לשיקול ההלכתי "מכשור" מדעי. שיטת עבודה דומה נזכרת בהקשר למדידת תחום שבת (איור 73). שם רבן גמליאל משתמש במכשיר מדידה אופטי ("מצופית" – משנה, עירובין פ"ד מ"ב 42 ראו פירושנו לעירובין פ"ד מ"ב. בירושלמי שם מבואר ש"מצודות היו לו לרבן גמליאל שהיה משעיר בה עיניו במישר" (כא ע"ד). בעל ספר העתים גורס בירושלמי "מצופית" (סימן לו), כלומר מכשיר שצופים בו. במקבילה בתלמוד הבבלי מבואר: "תנא, שפופרת היתה לו לרבן גמליאל שהיה מביט וצופה בה אלפים אמה ביבשה, וכנגדה אלפים בים" (בבלי, מג ע"ב). בדפוס א נוסף במשנה "מסתכל בשפופרת שלי", וזו כנראה חדירה של משפט מהתלמוד לנוסח המשנה. זו תופעה רגילה ומקובלת. מכשיר אופטי כה משוכלל הוא, מן הסתם, פרי הטכנולוגיה הרומית. רבן גמליאל והזקנים חזרו מרומי, ואולי רכש רבן גמליאל את השפופרת ברומי עצמה, מכל מקום קשה להניח שהיה לוקח עמו מהארץ מכשיר מדידה אופטי משוכלל ללא צורך ממשי. ). זה כנראה חידושו כמנהיג לאומי, שהיו לו קשרים בעולם המדעי הרומי מחד גיסא, ואמצעים כספיים מאידך גיסא. מהעבר השני, לחכמים חשוב להציג את הנשיא, מנהיגם המקובל, כמי שמכיר ומשתמש בפלאי הטכניקה של ימיו, בטבלה ובכותל – היא τάβλα (טבלה) ביוונית או tabula (טבולה) ברומית, ומשמעה לוח ישר ועליו ציור או כתובת. ייתכן שעדיף לגרוס "בטבלה בכותל" 43 אורבך, עבודה זרה. ספרות רבה נכתבה על ציור דמויות בתקופה זו, אך אין בה חדש על הנושא הנזכר במשנתנו, של ציור גרמי שמים. (איור 74), שבהן מראה את ההדיוטות – עדים פשוטים, ואומר הכזה ראיתה או כזה – העדויות על מעשיו של רבן גמליאל והחלטותיו בנושא קידוש החודש רבות, ונראה שתחום זה הפך לתחום פעילותו המובהק. רבן גמליאל הוא הראשון הפועל כנשיא, אם כי אין הוא מכונה במפורש בתואר זה 44 על חכמים מימי הבית נאמר שהיו נשיאים, אך אין הם מכונים "פלוני הנשיא". נראה שאלו תיאורים אנכרוניסטיים, המייחסים לראשונים תואר שהתחדש רק מאוחר יותר. . נראה שהנשיאות חודשה רק בדור אושא, מכל מקום מימיו הנשיא הוא העוסק בקביעת הלוח, ועסקנו בכך במבוא 45 ראו ספראי, קידוש חודשים. . התלמוד הבבלי מעלה את השאלה כיצד חכם רשאי לצייר תמונות של גרמי השמים, הרי יש להם משמעות אלילית, ואסור לצייר תמונות אליליות (כד ע"ב). אורבך ראה במקור זה עדות לגישתם המקלה של חכמים בנושא 46 אורבך, עבודה זרה. . אמנם חכמים הם שקבעו שאין לצייר תמונות אליליות, גם שלא לצורך עבודה זרה, אך לא ראו כל בעיה בציור גרמי שמים, שכן היה זה ציור לצורך מעשי, ולא תיאור אמנותי-רעיוני. מעשה שבאו שנים – עדים ואמרו ראינוהו – את הירח שחרית – של יום כ"ט במזרח וערבית – בלילה שאחרי יום כ"ט במערב – רש"י פירש שהכוונה לירח הישן שראו אותו בבוקר במזרח ובערב ראו את הירח החדש במערב; הדבר בלתי אפשרי, שכן הירח מכוסה כעשרים וארבע שעות. הר"ן פירש שמדובר בירח החדש. המאירי מביא שתי אפשרויות: יש שפירשו שהירח החדש התגלה פחות מעשרים וארבע שעות אחרי שנעלם הירח הישן, ואחרים פירשו שהירח הישן נעלם בשחרית והחדש התגלה בערבית יום אחד מאוחר יותר (36 שעות היה הירח מכוסה ונעלם). פירוש זה מסביר את נימוקו של רבן גמליאל (להלן) שפעמים בא [הירח החדש] בקצרה, ואז הוא עובר תוך 12 שעות ממזרח למערב, ופעמים הוא בא בארוכה, ואז הוא עובר את מסלולו זה בזמן רב יותר 47 להלן נחזור למשפט ונבארו בדרך שונה. . הרא"ש פירש באופן פשוט שזה ההבדל בין קיץ וחורף, והארוכה והקצרה הן שעות היום, שבחורף הן קצרות ובקיץ ארוכות. בספרות הפרשנית גם הצעות נוספות. מן הראוי להעיר שלא בטוח שלפנינו מידע מדויק, ואולי אין זה אלא פרק מהפולקלור החצי מדעי, שאינו מתאים למושגים ולידע המדויקים שממנו אנו נהנים כיום. מכל מקום, המצב שתיארו העדים הוא בלתי אפשרי, לכן אמר רבי יוחנן בן נורי עידי שקר הם – לא ברור מה היה תפקידו של רבי יוחנן בן נורי. הוא ישב בדרך כלל בבית שערים וקשה להניח שעדי החודש עברו דרך בית שערים, שכן היא רחוקה מיבנה יותר ממהלך יום, ועדי החודש הגיעו רק מטווח מצומצם למושב בית הדין. ייתכן שהוא ישב באופן זמני בלוד, או ביישוב אחר. מכל מקום, עדי החודש עברו דרך יישובו והחכם שאל אותם על פרטי עדותם; זה היה מעין בירור מקדים. כבר אמרנו כי חכמים הקפידו על מתן צורה חגיגית לכל הבירורים של קידוש החודש. אחד ממרכיבי האווירה הציבורית היה שעדי החודש עוברים בדרכם ביישובים ומתעכבים קמעה ביישוב. כך ניתנה גם לרבי עקיבא, או לשזפר ראשה של גזר, האפשרות לעכב עדי חודש מיותרים 48 ראו לעיל, פירושנו לפ"א מ"ו. . לא ברור מה בדיוק הייתה הבעיה. רש"י מפרש, כאמור, שראו את הירח הישן בבוקר ואת החדש בערב, אך מוסיף "ולבי נוקפני", שכן אין זה מתאים להסבר של הגמרא לדברי רבן גמליאל "פעמים שבא בארוכה ופעמים שבה בקצרה" (להלן). לכן פירש שראו את הירח החדש שעשה כביכול מסלול מהיר בשמים וחצה אותם תוך פחות משתים עשרה שעות, וכשבאו ליוונה – ביתר כתבי היד "יבנה". הכתיב הנכון והקדום הוא כנראה יוונה, קיבלן רבן גמליאל – נראה שרבן גמליאל סבר שמה שראו בשחרית היה טעות, אך עדי אמת הם. מסתבר שרבן גמליאל היה יכול לקבל את העדות משום שידע היכן יופיע הירח החדש ומה תהיה צורתו, ועדותם התאימה לציפיותיו. התלמודים מוסיפים שלרבן גמליאל הייתה מסורת מאבותיו שמצב כזה אפשרי: "פעמים שבא בארוכה ופעמים שבה בקצרה" (בבלי, כה ע"א; ירו', נח ע"ב), אך נראה שהסבר זה בא רק להפיס את דעת חכמים, ורבן גמליאל קיבלם משום שהתרשם שטעו בהערכת מיקום הירח בשחרית. ועוד – מעשה אחר, באו שנים ואמרו ראינוהו בזמנו – בלילה שאחרי יום כ"ט, ובלילה בעיבורו לא נראה – אבל בית הדין והציבור ציפו לראות את הירח בלילה הבא, ולא ראוהו. כך פירש רש"י, ובעקבותיו פרשנים נוספים. אם כך כבר הוחלט על קידוש החודש בלילה הראשון, ובית הדין נתבע, אפוא, לחזור בו מהחלטה קודמת. יש המפרשים שכל המשפט הוא מדברי העדים שאמרו שראו אותו בליל שלושים ובלילה שאחריו לא ראוהו 49 כך פירשו הרמב"ם, ר' עובדיה מברטנורא וחכמים אחרים. . ברם פירוש זה מעורער, שכן אם ראו עדים את הירח בליל שלושים למה המתינו עם עדותם? יתר על כן, אם לא היו עדים אחרים שראו את הירח בליל שלושים, הרי שהיום שלמחרת הוא ראש חודש בין אם מקדשים אותו ובין אם לאו, כפי שנאמר במשנה ז. יתר על כן, אם לא נראה הירח בליל שלושים ואחת, וכי לא יקבעו את החודש?! הרי אין חודש בן שלושים ושניים יום! על כן בוודאי אין לקבל את עדותם, ויש לבסס את מועד קידוש החודש על נתונים אחרים. אבל מהמשנה משמע שהוויכוח היה על אמינות העדים, ולא על נתון אחר 50 רבנו עובדיה מברטנורא פירש שהכול מדברי העדים ובעל הון עשיר האריך בדחיות ואף ניסה לתרצו, והפירוש שהצענו פשוט יותר. . וקיבלן רבן גמליאל – לפי ההסבר שהוצע יש להבין שרבן גמליאל לא רק קיבל את העדים ביום הראשון, אלא לא חזר בו מדעתו גם ביום השני, כאשר הוברר לכול כי בית הדין שגה. בתלמודים מופיע מעין נימוק של רבן גמליאל: "תניא, אמר להם רבן גמליאל לחכמים: כך מקובלני מבית אבי אבא, פעמים שבא בארוכה ופעמים שבא בקצרה" (בבלי, שם; ירו', שם). לפי הסברנו אין למשפט משמעות, ונחזור לכך להלן. בין מפרשי המשנה והתלמוד יש המציעים דרך שונה. כל המשפט "ראינוהו שחרית במזרח וערבית במערב" הוא דברי העדים; רבי יהושע סבר כי זו עדות שקר, שכן מבחינה אסטרונומית זה בלתי אפשרי, ורבן גמליאל עונה על כך "כך מקובלני מבית אבי אבא, פעמים שבא בארוכה ופעמים שבא בקצרה". הווה אומר, לעתים אכן הירח עשוי להיראות בבוקר במזרח ואחרי שתים עשרה שעות במערב. בעל מלאכת שלמה אומר: "יש מחכמי המזלות שמוציאין לעז על רבן גמליאל"; לדעתם אין כלל אפשרות מעין זו. על כן הציע חכם חשוב זה שהסברו של רבן גמליאל אינו קשור כלל למעשה בעדים, אלא הוא אמירה בפני עצמה. המניע לפרשנות של בעל חכמת שלמה הוא: "חזרתי לבקש דרך אחרת בדברי התלמוד שלנו שיהיו דברי חכמים קיימים", הווה אומר שהמניע הוא אפולוגטי. לדעתו של פרשן מקורי זה טעמו של רבן גמליאל היה שונה. אין כל חשיבות למצב הירח הישן בשחרית, או בכל תאריך אחר, על כן לא הקפידו העדים לדייק בתיאורו; רבן גמליאל קיבל את עדותם על מצב הירח בערב ופסל את עדותם על מצב הירח בשחרית, והתעלם ממנה. כך פירש גם הרמב"ם המאריך כאן בפירושו 51 הרמב"ם מאריך בפירושו ומשתמש בלשון אסרטיבית המסתירה צורך אפולוגטי. לדעתו רבן גמליאל ידע כי הם עדי אמת משום שידע מתי עתיד הירח להתחדש. טענתו של רבן גמליאל היא שלעתים הירח מתחדש בצורה חריגה, ולכן חקירת העדים מבוססת על ידע אסטרונומי מוקדם. . ברם, מנוסח הירושלמי ברור שדברי רבן גמליאל נאמרו לחכמים, על המקרה שבמשנה, שכן רבי שמלאי אומר "טעמיה דרבי יוחנן בן נורי..." ומציג את הדברים כנגד טעמו (נימוקו) של רבן גמליאל, ורבי חייא בר אבא מנמק את דעתו של רבן גמליאל שזו דרכו של הירח. יתר על כן. ברור שכל החכמים, גם רבי דוסא, גם רבי יהושע, גם רבי עקיבא וגם עורך המשנה סברו שרבן גמליאל טעה. אין הם מנמקים את דעתו אלא עומדים על זכותו לטעות, ועל כך שהחלטתו תקפה למרות הביקורת הנכונה כשלעצמה. על כן אין צורך למצוא טעם הגיוני מדי לרבן גמליאל. לפי הפירוש שהוצע קודם העידו העדים את שלהם, ולמחרת הירח לא נראה, ורבן גמליאל סירב לחזור בו ואמר שמקובל הוא מבית אבי אבא שלעתים הירח מתנהג בצורה משונה. המשפט "פעמים שבא בארוכה ופעמים שבא בקצרה" אינו תגובה ישירה למקרה שלנו, אלא משפט כללי שאין לירח מהלך אחיד. חכמים לא קיבלו משפט סתמי זה והדין היה עמם, אך רבן גמליאל היה בעל הסמכות. אמר רבי דוסא בן ארכינס עידי שקר הם והיאך מעידין על האשה שילדה ולמחר כריסה בן שיניה – היא עדיין מעוברת וטרם ילדה. כך גם החודש, ביום הראשון העידו שנולד הירח, ובשני התברר שטרם נולד. אמר לו רבי יהושע רואה אני את דבריך – הביטוי "רואה אני" מופיע רבות בספרות ובדרך כלל יש לו משמעות של פסיקת הלכה. חלוקת המשניות כאן שרירותית, והמשך המעשה מופיע במשנה הבאה.
Sefaria · Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Rosh Hashana 2:8
דמות צורות לבנות היו לו לרבן גמליאל כו': מעשה שבאו שנים ואמרו ראינוהו שחרית כו': היה מצייר בלוח שיעור הלבנה שיהיה בו נטיית קרניה מצד האופק וחכמי הכוכבים מציירים זה הרבה ושמא תחשוב באמרם ראינוהו שחרית במזרח וערבית במערב מה שחושבין הטפשים שהאמינם בשני הדברים והיה אצל רבן גמליאל אפשר שיראה הירח במזרח קודם הנץ החמה ובו ביום שיראה בעצמו במערב אחר שקיעת החמה זהו מן הנמנע בתכלית המניעות לא יתחייב בשום פנים ואין מאמין זה אלא אדם עם הארץ טפש בתכלית הטפשות לא ירגיש מן הגלגל אלא כמו שירגיש השור והחמור וכל מה שנפל בדמיונם מזה הוא אמרם בגמ' אמר להם רבן גמליאל לחכמים כך מקובל אני מבית אבי אבא פעמים בא בארוכה ופעמים בא בקצרה וענין זה המאמר כי הזמן שיש בין קיבוץ השמש והירח ובין ראייתו ישתנה שינוי גדול כפי מהירות הירח והתמהמהתו וכפי רוחבו בצפון ובדרום וכפי ערך מערכי המזל שהוא בו וקוצר מערכיו וכפי שינוי תנועת השמש ומפני אלו השינוים כולם שהם מחייבים קוצר הזמן שיש בין הקבוץ וראייתו וארכו אמר פעמים בא בארוכה ופעמים בא בקצרה ומי שלמד בחכמת התכונה ידע כל מה שאמרתי ורבן גמליאל לפי שדקדק זה הענין ידע שאפשר שיראה באותו הלילה וקיבל דבריהם באמרם ראינוהו ערבית במערב ולא השגיח לאמרם שחרית במזרח כי התורה לא הטריח אותנו לשאל העדיות על ראייתו שחרית ולא היתה אמונתו שכזבו אבל האמין שנראה להם דבר בדמות ירח ולא היה כן כי מן הנמנע ראייתו בבקרו של אותו היום ולפעמים יצטייר באויר צורת ירח כמו שאמרנו והם זכרו זה בגמ' ואמרו פעם אחת נתקשרו שמים בעבים ונראית הלבנה בעשרים ושבעה לחדש וכאשר קבל רבן גמליאל עדותן שנראה ערבית הרחיקו חכמים זה הדבר לפי שלא היה בין הראייה ובין הקבוץ זמן הראייה לפי חשבונם הגדול והוא הודיעם העיקר ואמר פעמים בא בארוכה ופעמים בא בקצרה וכן יפרש מי שיבין וישכיל אצלו הכרה אנושית. ואמרו ראינוהו בזמנו ובליל עיבורו לא נראה לפי שהן ראוהו ליל שלשים ולא ראוהו ליל שלשים ואחד והיה החשבון מחייב ראייתו ליל שלשים כאשר נתננו העיקר ומן הדין היה להאמינם לפי שהעידו בראייה בעת הראייה ואמר שלא ראוהו בליל השני אין אנו חוששין לזה ולא יחייב אותנו בשום דבר כי שמא חלשה ראייתם או כסהו ערפל ואינם מרגישים בו ומכאן יתחזק מי שהוא קשה לשמוע הפי' שפירשתי כי רבן גמליאל לא האמינם בזה המעשה לפי שהוא היה מאמין כי הירח נראה ליל שלשים ונרתע אחור ושב אל השמש ונסתר בליל שלשים ואחד אבל האמינם בעדות שהעידו בראייתו בעת הראייה ויחשבו מוטעים לראיית עיניהם במאמרם במעשה הראשון שראו אותו קודם לכן בשחרית ובאמרם במעשה השני שלא ראו אותו אחר כן בליל שני מן החדש:
He would draw on a board the measurement of the light that would be in it, and placement of its borders for the directions of the horizon, and many many would draw sas such that deal with the paths of the stars, and don’t think that when it (i.e., the Mishnah) states: "ראינוהו שחרית במזרח וערבית במערב" what the ignorant imagine that they believeed inthese two things together, but it was possible for Rabban Gamaliel that the moon would appear in the east before sunrise, and on the same day itself, it would appear in the west after sunset, but since this is certainly prevented, it is would be completely impossible, and a person would not believe in this other than a common person which includes all of the commoners that do not attain from the traveling path of the spheres other than what the ox and the donkey comprehend, and more, he brings them to this imagery of what is stated in the Talmud: Rabban Gamaliel said to the Sages: Such is what I received from the house of my grandfather sometimes it comes at length and sometimes through a short [path] (see Tractate Rosh Hashanah 25a – and Rashi’s commentary there on the Mishnah s.v. "עדי שקר הם" ) . amd the matter of these things that the time that is betweem the ingathering of the sun and the moon and the sighting which makes a great change in accordance with the speed of the moon and its procrastination/slowness and according to its width in the north and in the sourth, and according to the length of the setting of the constellation that it is within and the shortness of its sunset, and according to the change of its appearance in length and width , and according to the change of the movement of the sun. And on these changes all of them are the causes of the shortness of the time between the ingathering of the sun and the moon and tween its appearnce of its length, it states that sometimes it comes in length and sometimes in shortness. And whomever has knowledge in the wisdom of the astronomy will understand everything that I said. But Rabban Gamaliel with his exacting knowledge of this wisdom knew that it is possible that it (i.e., the moon) could appear this evening, and therefore, he accepted their (i.e., those of the witnesses) when they said, “we saw it (i.e., the crescent New Moon) in the evening in the west, without fear for what they said about [seeing it] in the morning in the east, because the Torah did not obligate us to accept testimony of its appearnce in the morning. But not because he thought that they (i.e., the witnesses) lied, but that the matter dependended upon the fact that they imagined that they saw something that is similar to the moon but it was nothing, for it is impossible that it would appar in the morning of that same dasy. Because it is possible that he would draw/paint in the air the image of the moon as we had said, and already, they mentioned this in the Talmud and stated that one time, the sky was overcast and it appeared like the moon on the twenty-seventh [day] of the month etc. (see Ttractate Rosh Hashanah 25a and Rashi’s commentary there), and when Rabban Gamaliel accepted their testimony that the moon appeared near the sunset, the Sages disputede with him on this, because there wasn’t between it and the required gathering of time that it would appear according to their calculations which are not exact, and therefore, he transmitted to them the general principle that sometimes it comes at length, and sometimes shortly. And therefore, one must interpret anhyone who understands and is enlightened and possesses personal differentiation. And it states [in the Mishnah]: "ראינוהו בזמנו ובלילי עבורו לא נראה" because he saw it (i.e., the New Moon) on the night of the thirtieth [of the month] and did not see it on the night of thirty-first [of the month], and the calculation requires that it should appear on the night of the thirtieth [of the month] as we have explained, and rightfully he believed them for they had testified on the appearance [of the New Moon] at the time of the appearance, and that which they said that they did not see it on the second night, this does not obligate us at all, for perhaps their sight was weak, or that the clouds covered it and they did not feel it. And from here it strengthens the understand of the explanation that we have made because also in this episode, Rabban Gamaliel did not believe them that the moon appeared on the night of the thirtieth [of the month] and it retreated backwards towards the sun and was hidden on the night of the thirty-first [of the month], but rather, he (i.e., Rabban Gamaliel] believedd their testimony that they had given in its appearance at the time of the appearance, and the matter was dependent upon their seeing it, with what they stated in the first episode that hey saw it in the morning on that same day, and also when they stated in the second episode that they did not see it (i.e., the New Moon) afterwards on the second night of the month.
Sefaria · Rambam on Mishnah Rosh Hashana 2:8
במשנה ועוד באו שנים ואמרו ראינוהו בזמנו ובליל עיבורו ל"נ (והוא ליל ל"א כפירש"י לעיל ס"ד כ"ב וכ"נ מפירש"י כאן) וקבלן ר"ג. משמע דקיבלן אחר ליל עיבורו היינו ביום ל"א לקדש למפרע את יום הל'. ומזה אולי יצא לו להרמב"ם מש"כ בפ"ג מהל' קה"ח הל' ט"ז דמקדשין למפרע אפי' אחר ד' או ה' ימים. אך יש לדחוק דוקבלן ר"ג היינו קודם ליל עיבורו. אולם יש ראיה מגמ' (כ"ד) מעובר איצטריכא ליה כו' ופירש"י ואי תנא ה"ז מתקדש למחר ה"א לעולם מיומא קמא מתקנין מועדותיה והיינו דמתקדש למפרע. ולהט"א לקמן ברפ"ג אישתמיט במחכ"ת דברי הרמב"ם הללו וחדושי הרשב"א שם: ברע"ב ד"ה קיבלן ר"ג כו' פ"א נתקשרו שמים כו' בכ"ז לחדש כו'. גם בפי' הרמב"ם הגי' בכ"ז. ובגמ' לפנינו בכ"ט ונראה דלזה כיון רש"י בד"ה ונראית לאפוקי מגירסתם. ואולי חסר בתחלתו ה"ג. ודלא כס"א שמחקוהו לגמרי: בתוי"ט ד"ה קבלן ר"ג כו'. א"א כו' בכמו ב' ימים כו' שכמו כו' בכמו יום כן כו' בכמו יום. תימה שהרי לעיל (כ' ב') אר"נ כ"ד שעי מיכסי סיהרא לדידן שית מעתיקא וי"ח מחדתי ולדידהו כו' ע"ש. ודע שבציוריו יש ט"ס וצ"ל ציון ו' מימין בצד מזרח וז' למטה בצד דרום. ומש"כ בסה"ד ול"א שטעו בראיה של ליל שלשים תירץ הרמב"ם כו'. לכאורה כיון שלפי חשבון ר"ג היה ראוי שתראה אז באותה הלילה כמש"כ הרמב"ם בעצמו א"כ ודאי בשחרית היה ראיה מוטעת ועלח"מ שם. ובמאור כתב ב' הטעמים: [שם שמש הוא דידע מבואו כו'. נראה דדריש ידע דכאן מלשון קביעות כמש"כ במגילה (ג') בס"ד שם ודרשוהו לפועל יוצא ור"ל שהי"ת קבע מבואו והלוכו דהשמש]:
Sefaria · Rashash on Mishnah Rosh Hashana 2:8
[אות יא] דמות צורות לבנות. ואף דכתיב לא תעשון אתי. לא תעשון כדמות שמשיי המשמשים לפני במרום שאני ר"ג דאחרים עשו לו (ואף דאמירה לנכרי שבות. הכא לא גזרו משום מצוה. תוספות) ואב"א להתלמד עבד. גמרא. ובתוספות (יומא דף נ"ד) ד"ה כרובים בסוף הדבור כתבו דשמשים שבמדור העליון אסור אפילו באחרים עושים לו דכתיב לא תעשון תרי זימני וקשה לי א"כ למה צריכים דרשא דגם אתם למעט נכרי משליחות. הא מדאצטריך לא תעשון לאסור ע"י אחרים מוכח דאין שליחות לנכרי. דאלו יש שליחות ממילא אסור דהוי כשלוחו. ואי דאין שליח לדבר עבירה. הא לחד לישנא בפרק קמא דמציעא אם השליח לאו בר חיובא ל"ש בי' אשלד"ע. וא"כ נכרי דאינו מוזהר על לא תעשון ל"ש בי' אשלד"ע. וגם לאידך לישנא דאי בעי עביד י"ל דנכרי דודאי עביד ל"ש בי' אשלד"ע ועי' מל"מ (הלכות מלוה ולוה פ"ה הי"ד) וצ"ע:
Sefaria · Tosafot Rabbi Akiva Eiger on Mishnah Rosh Hashana 2:8
קיבלן רבן גמליאל . כתב הרב לא מפני שחשב שאפשר שתראה הירח שחרית וכו'. כי זה אי אפשר שכיון שע"פ החשבון אפשר שתראה באותו הלילה. וגם ראוה בלילה. אי אפשר אם כן שלא תהא מכוסה ונסתרת באור השמש בכמו שני ימים. או פחות או יותר. כמו שרמזתי לעיל. שאינה נראית מיד אחר המולד. ומטעם זה עצמו גם קודם מולד מתכסית שכמו שאור השמש מכסה ומסתירה אחר קבוצה בכמו יום. כן קודם קבוצה. כשמתקרבת להתקבץ עם החמה שהיא גם כן נסתרת בכמו יום. אבל אמרתי בכמו. לפי שאין הזמנים שוים. כמ"ש הר"ב בסמוך. פעמים בא בארוכה. פעמים בא בקצרה. והסיבה לזה שהלבנה יש לה ב' גלגלים. הגלגל האחד והוא המקיף הארץ. והולך ממערב למזרח. ובתוכו גלגל אחר קבוע בעובי זה הגלגל. ובו הוא קבוע הלבנה. וזה הגלגל תנועתו ממזרח למערב. ונמצאו שכשהלבנה ברום זה הגלגל הקטן שנמצא שיש לה ב' תנועות הפכיות. ולפיכך היא באה בארוכה. ובמתון. ואם בשפל זה הגלגל. אז הלבנה מתנועעת בגלגלה הקטן ג"כ ממערב למזרח כמו הגלגל הגדול. ולפיכך באה בקצרה. שתנועות גלגלה גדול מן הה' אל הו' ומן הו' אל. הז' ומן הז' אל הה'. ותנועת הקטן מן הא' אל הב'. ומן הב' אל הד'. וכל עוד שהקטן מתנועע מן א' אל הב'. הנה יש לכדור הלבנה ב' תנועות הפכים. הא' מן הא' אל הב'. והשני מן הה' אל הו'. שהגלגל הגדול מכריח ומסבב עמו הגלגל הקטן בדרך תנועתו. וכשהקטן מתנועע מן הב' אל הד'. הנך רואה שהלבנה הקבועה שם נמשכת ג"כ בתנועת הגדול שמן הה' אל הו' ומפני זה בא בקצרה. וסמך ר"ג על מה שהעידו בראיה של ליל שלשים. ובמה שאמרו שראוה שחרית אמר טועים הם. ולא אמר שטעו בראיה של ליל שלשים. תירץ הרמב"ם בפ"ב מהק"ה שאין אנו אחראין לראיית שחרית. אם היא אמיתית. או אינה אמיתית. מאחר שהעידו בראיית ליל שלשים. אין אנו נזקקים לראיית יום כ"ט וכאילו לא העידו לפנינו בה כלל. ויש בפי' הרמב"ם טעות סופר שמה שכתב ויחשבו מטעם. צ"ל מוטעים:
Sefaria · Tosafot Yom Tov on Mishnah Rosh Hashana 2:8
בין שנראה בזמנו בליל שקודם יום ל': דמות צורות לבנות כצורות דלעיל: ובכותל בעלייתו ר"ל בהעלייה שהיו רגילים לקבל שם העדות [כסנהדרין די"א א'], שם היה מצוייר כלעיל על השולחן לפני הב"ד. וגם על הכותל כדי שיבינו היטב ההדיוט, שיתדמה העד כאילו רואה הלבנה בכותל השמים, ולפי עדותו ידונו ב"ד בהצורות שלפניהן על השולחן: שבהן מראה את ההדיוטות אנשים פשוטים שלא יבינו השאלות הנ"ל שבמשנה ו': ואמרו ראינוהו ללבנה ביום כ"ט לחודש: אמר רבי יוחנן בן נורי עדי שקר הם דזה אי אפשר, דללבנה אין אור עצמי כלעיל סי' כח, וגלגל הקפתה נמוך הרבה מגלגל הקפת החמה. ולכן סמוך למולד לפניו ולאחריו, כל עוד שמתקרבת הלבנה במהלכה נוכח השמש, כל עוד יותר אין קרני השמש יכולים להגיע לתחתית הירח, והרי רק תחתית כדור הלבנה נראה ליושבי הארץ. עד שבשעת המולד שעומדת ממש בין השמש לארץ, אין תחתית הירח מאיר כלל [מלת "ממש" שכתבני, הוא ל"ד ודו"ק] ולהכי כ"ד שעי מכסי סיהרא, והוא זמן קריבתה לשמש לפני המולד ולאחריו. וא"כ איך אפשר שתראה ביום כ"ט בשחרית ובערבית. מלבד שלפי חשבונם לא היה אפשר שתראה אז: קיבלן רבן גמליאל דר' יוחנן לא היה בקי בהחשבון כמוהו שהיה סוד העיבור מסור לו מאבותיו הנשיאים וידע בחשבונו שאפשר שתראה באותו לילה, ולהכי יתכן שמה שראו בשחרית, ענן בהיר כדמות ירח ראו: ובליל עבורו ליל שקודם ל"א: לא נראה לב"ד ולעם אף שהשמים היו זכים [והוא מאמר התנא, לא שהעדים אמרו כן]: וקבלן רבן גמליאל אף דעל כרחך נראה אחר המולד, עכ"פ מדידע ע"פ חשבונו שנולדה בליל ל', להכי תלה שמא ענן דק כסה אותו בליל ל"א, אף כי בהיר היה בשחקים. מיהו הא דקאמר וקבלן ר"ג אין ר"ל שאחר שלא נראה בליל עבורו. אח"כ קידש ר"ג את החודש, ליתא דא"כ אפילו היה מקבל העדות ביום ל', כיון שלא הספיק לומר מקודש עד ליל עבורו הרי החודש מעובר [כלקמן רפ"ג]. אלא מיירי שר"ג קידש החודש ביום ל' תיכף כשבאו העדים, והא דקאמר וקבלן ר"ג, ר"ל אע"ג שבליל עבורו לא נראה אפ"ה החזיק ר"ג לקבלתו מהעדים דמקודם: אמר לו ר' יהושע רואה אני את דבריך דהרי הוא כאילו לא באו עדים כלל, ויהיה החודש מעובר:
Sefaria · Yachin on Mishnah Rosh Hashana 2:29-42