Rosh Hashana 2:9 — Rabbi Yehoshua Submits to Rabban Gamliel
MishnayosMoed › Rosh Hashana › Perek 2 › Mishnah 9מוֹעֵד ‹ ראש השנה ‹ פרק ב׳ ‹ משנה ט׳
Rabbi Yehoshua Submits to Rabban Gamliel
גּוֹזְרַנִי עָלֶיךָ
Mishnah ראש השנה ב׳:ט׳ · Rosh Hashana 2:9
שָׁלַח לוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל,
גּוֹזְרַנִי עָלֶיךָ שֶׁתָּבֹא אֶצְלִי בְּמַקֶּלְךָ וּבִמְעוֹתֶיךָ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּחֶשְׁבּוֹנְךָ.
הָלַךְ וּמְצָאוֹ רַבִּי עֲקִיבָא מֵצֵר, אָמַר לוֹ,
יֶשׁ לִי לִלְמוֹד
שֶׁכָּל מַה שֶּׁעָשָׂה רַבָּן גַּמְלִיאֵל עָשׂוּי,
שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כג),
אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה׳ מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ, אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם,
בֵּין בִּזְמַנָּן בֵּין שֶׁלֹּא בִזְמַנָּן,
אֵין לִי מוֹעֲדוֹת אֶלָּא אֵלּוּ.
בָּא לוֹ אֵצֶל רַבִּי דוֹסָא בֶּן הַרְכִּינָס, אָמַר לוֹ,
אִם בָּאִין אָנוּ לָדוּן אַחַר בֵּית דִּינוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל,
צְרִיכִין אָנוּ לָדוּן אַחַר כָּל בֵּית דִּין וּבֵית דִּין שֶׁעָמַד מִימוֹת משֶׁה וְעַד עַכְשָׁיו,
שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כד),
וַיַּעַל משֶׁה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל.
וְלָמָּה לֹא נִתְפָּרְשׁוּ שְׁמוֹתָן שֶׁל זְקֵנִים, אֶלָּא לְלַמֵּד,
שֶׁכָּל שְׁלשָׁה וּשְׁלשָׁה שֶׁעָמְדוּ בֵית דִּין עַל יִשְׂרָאֵל,
הֲרֵי הוּא כְבֵית דִּינוֹ שֶׁל משֶׁה.
נָטַל מַקְלוֹ וּמְעוֹתָיו בְּיָדוֹ,
וְהָלַךְ לְיַבְנֶה אֵצֶל רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּיוֹם שֶׁחָל יוֹם הַכִּפּוּרִים לִהְיוֹת בְּחֶשְׁבּוֹנוֹ.
עָמַד רַבָּן גַּמְלִיאֵל וּנְשָׁקוֹ עַל רֹאשׁוֹ, אָמַר לוֹ,
בֹּא בְשָׁלוֹם,
רַבִּי וְתַלְמִידִי, רַבִּי בְחָכְמָה, וְתַלְמִידִי שֶׁקִּבַּלְתָּ דְּבָרָי:
He sent to him — Rabban Gamliel:
I decree upon you that you come to me with your staff and your money-belt on the Yom Kippur that falls according to your reckoning.
He went and found him — R' Akiva — in distress. He said to him:
I have this to learn:
that everything Rabban Gamliel has done is done,
as it says — (Vayikra 23)
These are the moadei Hashem, mikra'ei kodesh, which you shall proclaim —
whether at their proper time or not at their proper time,
I have no moados — appointed times — but these.
He came to R' Dosa ben Harkinas. He said to him:
If we come to question the beis din of Rabban Gamliel,
we must question every single beis din that has stood from the days of Moshe until now;
as it says — (Shemos 24)
And Moshe and Aharon, Nadav and Avihu, and seventy of the elders of Yisrael went up.
And why were the names of the elders not specified? Only to teach
that any three men who have stood as a beis din over Yisrael —
it is as the beis din of Moshe.
He took his staff and his money in his hand
and went to Yavne, to Rabban Gamliel, on the day that Yom Kippur fell according to his own reckoning.
He stood — Rabban Gamliel — and kissed him on his head. He said to him:
Come in peace,
my teacher and my student — my teacher in wisdom, and my student in that you accepted my words.
A reading aid, not an exact translation.
This English is a clause-by-clause rendering to help you follow the Hebrew. It is not word-for-word literal, and it is not a transcript of the recorded shiur — the audio carries explanation and context the translation deliberately leaves out.
case/objectrestrictive rulingpermissive rulingTannareasonpasuk/proof textgeneral rulewhat does this mean?
Go deeperOpen what helps. Nothing here is needed to learn the Mishnah.
Structure
The shape of it▾
Summary Chartwhat does this mean?
Rabbi Yehoshua Submits to Rabban Gamliel▾
| Case | Ruling | Reason |
|---|---|---|
| R' Yehoshua reckons Yom Kippur a day later than Rabban Gamliel does — what does Rabban Gamliel demand of him? | Rabban Gamliel: That he come to Yavne with his staff and his money-belt on his own Yom Kippur | — |
| R' Akiva finds him in pieces — what does he tell him? | Rabbi Akiva: Whatever Rabban Gamliel has done is done | the moados hang on beis din's proclamation, in time or out of it |
| And R' Dosa ben Harkinas, who had agreed with him in the first place? | Rabbi Dosa ben Harkinas: Any three who sit as beis din are as the beis din of Moshe | the elders go unnamed to teach exactly that |
| What did R' Yehoshua do in the end? | Took his staff and his money and walked to Yavne on his own Yom Kippur | — |
| How did Rabban Gamliel receive him? | Rabban Gamliel: Stood, kissed him on the head, and called him rebbi and talmid both | — |
Transcript
A machine transcript of the recorded shiur.
This is the shiur as spoken, transcribed automatically and left unedited — the wording is Ephraim's, and occasional transcription errors remain. It follows the audio word by word.
Transcript · click any word to jump
▾
All Meforshim
Study the meforshim on this mishnah (9)▾
הלך ומצאו רבי עקיבא. לרבי יהושע: מצר. על שהנשיא גזר עליו לחלל את יום הכפורים: אשר תקראו . בקריאת בית דין תלאו הכתוב: בא. רבי יהושע אצל רבי דוסא: למה לא נתפרשו שמותן וכו'. שאם יבא אדם לדון אחר בית דין שבימיו, לומר וכי בית דין זה כמשה ואהרן או כאלדד ומידד, אומרים לו שמא חשוב הוא כאותן שנשארו שלא נתפרשו שמותן:
הלך ומצאו ר"ע – to Rabbi Yehoshuaבור מיצר – on that the President/Nasi decreed upon him to desecrate Yom Kippur אשר תקראו – that the Jewish court hung the Biblical verse on this calling בא – Rabbi Yehoshua near Rabbi Dosa למה לא נתפרשו שמותן וכו' – for if a person would come to argue against the Jewish court of his days, to say – for this Jewish court is like Moses and Aaron or [like] Eldad and Medad, we would say to him: lest it is important like those whose who remained whose names were not [explicitly] spelled out.
Sefaria · Bartenura on Mishnah Rosh Hashana 2:9
Introduction This mishnah is the continuation of yesterday’s story of Rabban Gamaliel, Rabbi Joshua and Rabbi Dosa ben Harkinas and the sanctification of the new moon based on erroneous testimony. At the end of yesterday’s mishnah, Rabbi Joshua agrees with Rabbi Dosa ben Harkinas that the witnesses’ testimony was false and therefore Rabban Gamaliel should not have accepted it. Rabban Gamaliel sent to him: I order you to appear before me with your staff and your money on the day which according to your count should be Yom Hakippurim. The action begins with Rabban Gamaliel’s response to Rabbi Joshua. Rabban Gamaliel sends one of his messengers (henchmen) to him and demands that he come to Rabban Gamaliel on the day which he believes to be Yom Kippur, the day after Rabban Gamaliel would have celebrated Yom Kippur. This is a harsh decree, one delivered by the politically potent Rabban Gamaliel, to the wise yet weak Rabbi Joshua. Rabbi Joshua would be forced to desecrate the holiest day of the year by carrying his stick and money in the public domain and by going beyond the Shabbat border limit. Indeed, if Rabbi Joshua believes that that day is Yom Kippur, he would have to ignore Rabban Gamaliel’s demands rather than transgress such a serious prohibition. Rabbi Akiva went and found him in distress. He said to him: I can teach that whatever Rabban Gamaliel has done is valid, because it says, “These are the appointed seasons of the Lord, holy convocations, which you shall proclaim at their appointed times” (Leviticus 23:4), whether they are [proclaimed] at their proper time or not at their proper time, I have no other appointed times save these. Rabbi Akiva hears about the goings on and comes to Rabbi Joshua to offer him advice. His advice is based on a midrash. The verse seems to imply, at least according to its midrashic reading, that the holidays are holy whether or not the court decrees them to fall at their “proper” time or at the wrong time. In other words, Yom Kippur is when the court determines it to be, and not when it really should fall according to some predetermined “heavenly” time. If the court makes a mistake and sanctifies the new month of Tishri on the wrong day, then ten days later is still Yom Kippur. Rabbi Akiva is basically telling Rabbi Joshua that even if Rabban Gamaliel is wrong with regard to the new month, the day upon which he declares Yom Kippur to fall is still Yom Kippur. He [Rabbi Joshua] then went to Rabbi Dosa ben Harkinas. He said to him: if we call in question the court of Rabban Gamaliel we must call in question the decisions of every court which has existed since the days of Moses until now. As it says, “Then Moses and Aaron, Nadav and Avihu and seventy of the elders of Israel went up” (Exodus 24:9). Why were the names of the elders not mentioned? To teach that every group of three which has acted as a court over Israel, behold it is like the court of Moses. Rabbi Joshua now goes to Rabbi Dosa ben Harkinas, the same sage who said in yesterday’s mishnah that the witnesses were lying. This is a fascinating move. He is basically going to Rabbi Dosa and asking him, “What should I do? I agreed with you, and see what a predicament it has gotten me into.” Rabbi Dosa, like Rabbi Akiva, provides him with a midrash which supports him going to Rabban Gamaliel on the day which he thinks is Yom Kippur. Rabbi Dosa’s midrash teaches that the court that stands at every generation is equal in authority to that of Moses and his court. This is the ultimate statement of rabbinic authority. One shouldn’t think that the current rabbinic courts are inherently of a lesser status. Although the sages that live today may not be as close to the source, God and the Torah, as was Moses, their authority is nevertheless not diminished. He [Rabbi Joshua] took his staff and his money and went to Yavneh to Rabban Gamaliel on the day which according to his count should be Yom Hakippurim. Rabban Gamaliel rose and kissed him on his head and said to him: Come in peace, my teacher and my student my teacher in wisdom and my student because you have accepted my decision. Peace is finally made and rabbinic unity is restored. Rabbi Joshua is either convinced by Rabbi Akiva and Rabbi Dosa ben Harkinas, or he realizes that he has no choice but to go to Rabban Gamaliel. Rabban Gamaliel greets him with open arms, praising him for both his wisdom and importantly, also for his acceptance of his decree.
Sefaria · English Explanation of Mishnah Rosh Hashana 2:9
במקלך ומעותיך . מדקאמר לקמן והלך ליבנה אצל ר"ג, נראה דר"י לא היה דר ביבנה אלא בעיר אחרת, ומסתמא יש ביניהם יותר מתחום שבת, ואע"פכ לא נתרצה ר"ג במה שיבא הוא עצמו ממקומו ליבנה ויצא חוץ לתחומו, כי חש שמא היה הולך לקנות שביתה מבערב לתחום יבנה ושם ילין, ובבקר יכנס לעיר ור"ג לא ידע זה, ולכן צוה עליו שיביא מקלו ומעותיו, כדי שבהוצאה מרשות לרשות יראה לעיניו דחול הוא. ועוד אפשר דלא היה ממקומו ליבנה מהלך י"ב מיל שהם תחום דאורייתא, אלא פחות שהוא מדרבנן, ולכן צוה לו אף על ההוצאה להראות לו שאין לחוש לחשבונו אפילו בדבר שהוא מדאורייתא, ואפילו אם היה ביניהם י"ב מיל מ"מ אין על התחומין חייוב סקילה כי אם מלקות מש"אכ על ההוצאה, מדאין בהם בשבת חייוב סקילה ולכן אף ביום הכפורים קלים הם יותר מההוצאה, ולכן לא נחה דעתיה במה שיגזור עליו שיעבור על היציאה לבד, אלא גזר עליו שיעבור אף על ההוצאה, להודיע לכל שאין לחוש לחשבון של כל אדם כלל נגד החשבון הקבוע על פי ב"ד: במקלך ומעותיך . י"ל דגזר שיביא את שניהם, לפי שאם היה גוזר על המקל לבד, אפשר דהיה שואל אותו מאיזה אדם בתוך העיר ובו היה הולך אצל ר"ג, ולא היה היכר לבני אדם בזה שר' יהושע לא חש לחשבונו ושמע לדברי הנשיא, כי אין במקל איסור טלטול אפילו בשבת כשאינו מוציאו מרשות לרשות, ולכן גזר עליו שיביא אף המעות שהם אסורים בטלטול בשבת וכפור ויום טוב, שאף אם יעשה בתחבולה לשאול אותם בהלואה בתוך העיר, הרי כבר מגלה דעתו לכל אדם שאינו חש לחשבונו נגד חשבון ב"ד ושאף הוא עושה אותו היום חול, שהרי מטלטל מעות האסורים בטלטול, ובזה נעשה כוונת ר"ג שהיתה לטובה להראות לכל אדם שאין להרהר אחר הקביעות הנעשה מב"ד, ואם היה גוזר עליו שיביא המעות לבד, דילמא היה ר' יהושע חושש לעבור על חשבונו במה שלא גזר עליו הנשיא, והיה הולך לשם בלא מקל ואפשר שהיה בא לידי סכנה מחמת טורח הדרך, שהרי יום כפור האמיתי היה קודם לחשבונו, ואין ספק שר"י לא עבר על דברי הנשיא וקביעות ב"ד והתענה, אלא שהיה חושש אף לחשבונו והיה רוצה לעשות כפור אף לפי חשבונו שהיה חל סמוך לצום כפור האמיתי לאחריו, ומשום הכי חש ר"ג דילמא מחמת התענית שכבר התענה אתמול וטורח הדרך יסתכן, ולכן גזר עליו שיבא לו במקל לסמוך עליו בדרך. ואפשר נמי דרצה לרמוז לו דאע"ג דגוזר עליו לעבור על דבריו להיותו נשיאו ולהראות לו שאין לפקפק במה שנעשה על פי ב"ד, שמ"מ אינו מזלזל בכבודו כי יודע גם הוא שבידו כח להעניש לראוי לעונש וזהו המקל הראוי לרדות, ושגם יודע לישא וליתן בדברי תורה ואלו הם המעות, וכמאמרם ז"ל (סנהדרין סח.) הרבה מעות יש לי ואין [לי] שולחני ל[ה]רצותם. דרמזו בזה לשאלות ותשובות דשייכי בהלכות (ערש"י שם) , וה"ט דצוה לו שיבא אצלו ואמר לו במקלך ומעותיך, ולא קאמר סתם במקל ומעות: מקלו ומעותיו בידו . משמע דאף מעותיו לקח בידו ממש, דא"לכ בידו למה לי. ובזה רמז לנו התנא ענותנותו דר"י, דרצה לגלות לכל דמקבל עליו גזרת הנשיא, ושאינו חושש לסברתו נגד גזרתו, כדי שילמדו ממנו לשמוע לב"ד ושלא להרהר אחר מעשיהם, כי רוח ה' היה מדבר בם:
Sefaria · Hon Ashir on Mishnah Rosh Hashana 2:9
(יז) הלך כו'. בבריתא הלך רבי עקיבא ומצאו לרבי יהושע: (יח) ומאתם [דכתיב] חסר דרשינן אפלו שוגגין כו', הרמב"ם בצוף לשונו בהלכות קדוש החדש, אף על פי שזה יודע שטעו כו', ומי שצוה לשמר המועדות צוה לסמך עליהם:
Sefaria · Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Rosh Hashana 2:9
שלח לו וכו' ירושלמי אצל מי שלח מן מה דתני א"ר יהושע נוח היה לי להיות מוטל על המטה ולא שלח רבן גמליאל הדבר הזה הדה אמרה אצל ר' יהושע שלח ביד מי שלח מן מה דתני כלשון זה א"ל נחמתני עקיבא הדא אמרה ביד ר' עקיבא שלח ע"כ. ובגמ' תניא הלך ר' עקיבא ומצאו לר' יהושע כשהוא מיצר א"ל מפני מה אתה מיצר א"ל עקיבא ראוי לו שיפול למטה י"ב חדש ואל יגזור עליו גזרה זו א"ל רבי תרשני לומר לפניך דבר אחד שלמדתני א"ל אמור א"ל הרי הוא אומר אתם אתם אתם ג' פעמים אתם אפי' שוגגין אתם אפי' מזידין אתם אפי' מוטעין כלשון הזה א"ל עקיבא נחמתני נחמתני: אין לי מועדות אלא אלו בספר לקח טוב פ' אמור דף צ"ה הלשון אלה הם מועדי אין לי מועדות אלא אלו ע"כ: ומצאתי כתוב בתשובות מהר"י קולון ז"ל בשרש צ"ה דדבר פשוט הוא דלשון מעות כולל בין מעות של נחשת בין מעות של כסף בין מעות של זהב שהרי בכל התלמוד מזכיר שם מעות סתם במקום אשר אין לחלק כלל בין זהב וכסף ונחשת כי הא דאמר וכו' עד וכן בפ' ראוהו ב"ד גוזרני עליך שתבא אצלי במקלך ובתרמילך ובמעותיך ע"כ: ונלע"ד ביוהכ"פ שחל להיות בחשבונך דקאמ' ה"פ אע"ג דאפשר שאינך חשוד בעיני לעבור על דברי לגמרי רק שתרצה להחמיר ולעשות ב' ימים יום הכפורים אני גוזר עליך שלא תעשה רק יום הכפורים אחד שחל להיות בחשבוני ותחלל את יום הכפורים שחל להיות בחשבונך: אחר בית דינו של ר"ג וכו' שנאמר. וכו' נלע"ד דה"פ ל"מ שאין לנו לדון אחר ר"ג אלא אפילו אחר בית דינו אין לנו לדון שהרי אפילו בבית דינו של משה עצמו מאחר שלא נתפרשו שמותם של כל הע' זקנים משמע שלא היו גדולים כ"כ אפי' כאלדד ומידד ואעפ"כ היו ודאי כמה פעמים כל שלשה ושלשה מהם היו דנים לבדם בעת הצורך א"כ נקוט מיהא שר"ג שנתפרסם שמו עם שנים אחרים לכל הפחות שעמו הרי הם כשלשה שלא נתפרסם שם של שום אחד מהם כ"ש שבהסכמתו ובחברתו יש יותר ויותר: שכל שלשה ושלשה. שעמדו ס"א שיעמדו: עמד ר"ג וכו'. ירושלמי ותלמידי ביראת חטא ותלמידי שכל מה שאני גוזר עליו הוא מקיים ע"כ. וביד שם ס"פ שני: ועיין במה שכתב ה"ר זרחיה הלוי ז"ל בפירושו אמתניתין וזה כל לשונו תניא א"ל ר"ג לחכמים כך מקובלני מבית אבי אבא פעמים שבא בארוכה ופעמים שבא בקצרה. יש מחכמי המזלות שמוציאין לעז על ר"ג לומר שלא היה יודע בחכמת המזלות כלום לפי שקבל העדים הללו שאמרו דבר שאינו לפי שא"א לעולם שהעדים שראו את הישנה שחרית במזרח יהו רואים את החדשה בו ביום ערבית במערב וה"ר שלמה ז"ל פי' שהחדשה היא שראו כאן וכאן וכ"ש שהוסיף לנו בפירושו תימה על תימה ויש שסומכין דברי המשנה כדברי הברייתא בטעם הארוכה והקצרה והם סומכים בפי' זה על תלמוד ירושלמי א"ר חייא בר אבא מפני מה קבלן ר"ג שמסורת בידו מאבותיו פעמים מהלך בקצרה ופעמים בארוכה ואני מפני שראיתי בעלי החכמה הזאת מרחיקין הדבר הזה מהיות הישנה והחדשה נראות ביום אחד. חזרתי לבקש דרך אחרת בדברי התלמוד שלנו שיהיו דברי חכמים קיימין ועל כן נראה לי דמתני' טעמא לחוד וברייתא טעמא לחוד וטעמו של ר"ג במשנתנו כדאמרינן בעלמא כל מילתא דלא רמיא עליה דאיניש לאו אדעתיה וכההיא דאמר רב נחמן בפ' חזקת הבתים נהי דאתכחוש באכילתא באבהתא מי אתכחוש אף כאן י"ל כיון שאין לנו שום עדות תלויה בראית הישנה אלא בראיית החדשה שאנו מקדשין אותה על פי ראיית העדים הויא לה עדות החדשה מילתא דרמיא עלייהו דסהדי ויהבי ביה דעתייהו וסמכינן ביה עלייהו ועדות הישנה כיון דמילתא דלא רמיא עלייהו הא אמרינן כוביתא דעיבא בעלמא הוא דחזו ולא כוונו בה עדותם יפה ואין זו הטעות דומה לטעות הבדיקה ששנינו במשנת כיצד ראית את הלבנה כו' שכל אותן בדיקות בחדשה הן לפיכך אם לא כוונו עדותן עדותן בטלה אבל בדיקת הישנה אין לה ענין בראיית החדשה ומאליהם העידו העדים שלא בבדיקה לפיכך לא חשש ר"ג לטעות שטעו בה העדים וקבל עדותן בחדשה וכ"ש אם ראה בחשבונו שהיה לו (בחדשה) [בחידוש הלבנה] שהיא יכולה להראות באותה שעה שהעידו העדים שראו אותה בה כדאי היה לו שיקבל עדותן וברייתא דתניא א"ל ר"ג לחכמים וכו' לאו לפרושה למתני' אתנייא אלא מילתא באפי נפשה היא והוא סוד בחכמת העיבור ובמהלך הלבנה שהוא בגלגל קטן הנקרא גלגל ההקפה ומוצקו נתון בעצם גלגל הגדול הסובב את גלגל ההקפה וכל זמן שהלבנה בחצי העליון מן הגלגל הקטן חוצה מגלגל הסובל היא הולכת לפאת מערב בחילוף מהלך המוצק וחילוף מהלך החמה שהן הולכים ממערב למזרח וזהו מהלך הלבנה במתינותה וזהו פי' הארוכה וכל זמן שהלבנה בחצי התחתון מן הגלגל הקטן לפנים מן הגלגל הסובל היא הולכת לפאת מזרח לנכח מהלך המוצק ומהלך החמה וזהו מהלך הלבנה במרוצתה וזהו פי' הקצרה ותמצא דבר זה מפורש בצורתו העשויה לו בספר חכמת הכוכבים שחבר הנשיא ה"ר אברהם ב"ר חייא הספרדי ז"ל בשער השלישי מן החלק הראשון וכן תמצאנו גם בספר העבור אבל העדות האחרונה שבמשנתנו שקבלה ר"ג אותן העדים ברור היה שעדות שקר היה והטעו את ר"ג ובאותה עדות לא ראה ר"ג בחשבונו עד שקדש את החדש ואעפ"כ כיון שכתוב אתם אפי' שוגגין ואפי' מזידין ואפי' מוטעין לא רצה ר"ג לחזור בדבריו אע"פ שהיה בטעות שכיון שנתקדש החדש נקדש ואע"פ שחלקו עליו ר' דוסא בן הרכינס ור' יהושע חזרו והודו לדבריו עכ"ל ז"ל:
Sefaria · Melekhet Shelomoh on Mishnah Rosh Hashana 2:9
שלח לו רבן – בכמה מעדי הנוסח "רבי" וצריך להיות "רבן". כך רבן גמליאל מכונה ברוב המקומות, גמליאל – לרבי יהושע. נראה שלפני הירושלמי לא עמד הנוסח "שלח לו רבן גמליאל" אלא רק "שלח לו", שכן הירושלמי שואל מי שלח למי. אכן, הצורה "אמר לו" "שלח לו" ללא שם האומר רגילה בסגנון הסיפור התנאי, והשומע אמור להשלים את הפרטים בעצמו. נראה שמעתיק מאוחר השלים את הפרטים החסרים. גוזר אני עליך שתבוא אצלי במקלך ובמעותך ביום שחל להיות יום הכיפורים להיות בחשבונך – רבן גמליאל דורש שרבי יהושע יראה במעשהו כי הוא מקבל את הכרעת בית הדין. הלך – רבי יהושע ומצאו רבי עקיבה מיציר – רבי עקיבא מצא את רבי יהושע מיצר ומתלבט. אפשטיין סבור שהמילים "רבי עקיבא" הן תוספת פירוש ואינן בנוסח המקורי, ואכן בהתאם לסגנון המשנה אין צורך לומר מיהו הנושא 52 אפשטיין, מבוא, עמ' 420. , אמר לו – רבי עקיבא יש לי ללמוד שכל מה שעשה רבן גמליאל עשוי – החלטת בית הדין תקפה, גם אם אינה כהלכה. "יש לי ללמוד" הוא מונח להבאת ראיה להלכה מהכתוב המקראי, שנאמר אלה מועדי יי מקראי קודש אשר תקראו אותם (ויקרא כג ד) בין בזמנן בין שלא בזמנן – גם אם בית הדין טועה, הרי המועד שקבע הוא התקף. ממילא יום כיפור חל ביום שבית הדין קבע, ולא ביום ה"אמיתי". פסוק זה הפך לבעל משמעות דתית עמוקה. חז"ל פירשוהו כבסיס לזכותם להיות שותפים כביכול במעשה בראשית. עליהם החובה ולהם הזכות לקבוע את לוח השנה, כולל הזכות לטעות. בדרך כלל חכמים רואים את עצמם כפרשנים. הם מפרשים את רצונו יתברך לפי מסורת ההלכה ודרכי הלימוד. אם הם מתקנים או גוזרים גזרות חדשות, הרי שהדבר נעשה כדי להביא את הבריות לקיום המצוות האלוקיות 53 השאלה הפילוסופית האם חכמים מפרשים את ההלכה או יוצרים אותה נדונה ארוכות בספרות מחשבת ישראל. השאלה רחבה, ולא באנו אלא להציג את המשתמע ממשנתנו. ראו שגיא, אלו ואלו; שגיא, לא בשמים. . בניגוד לכך קביעתם את לוח השנה. בקביעת הלוח אין הם רק בבחינת פרשנים של הטבע, המנסחים במילים את לוח השנה שנקבע על ידי גרמי השמים, אלא גורם פעיל המחליט על לוח השנה, וכאילו יוצר אותו מחדש. כל בית דין שטעה, כלומר שהוא מסכים שטעה, חייב לחזור בו, ואולי אף לפצות את מי שניזוק (משנה, בכורות פ"ד מ"ד). לא כן בקידוש החודש: כאן ההחלטה תקפה, אף שהיא מוטעית בעליל 54 ראו לעיל, פ"א מ"ט, ובמבוא. . אין לי מועדות אלא אלו בא לו – רבי יהושע אצל רבי דוסא בן ארכינס – רבי דוסא היה הראשון שעורר את השאלה, והוא תומך בדעתו של רבי יהושע. רבי עקיבא היה צעיר מרבי יהושע, ורבי יהושע היה אף רבו. משום כך המשנה מספרת שרבי עקיבא הלך אל רבי יהושע, אך רבי דוסא בן ארכינס היה מזקני הדור 55 ראו בהמשך. , ורבי יהושע הולך אליו. אמר לו – רבי דוסא, אם באים אנו לדין אחר בית דינו שלרבן גמליאל – אם באים לערער אחר החלטות של בית דין מוסמך, צריכים אנו לדין אחר כל בית דין ודין שעמד מימות משה עד עכשיו – עד כאן הטיעון המבוסס על שיקולים פורמליים, מעתה באה הדרשה הבאה לתת לכך נימוק דתי: שנאמר ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים איש מזקני ישראל (שמות כו ט) ולמה לא נתפרשו שמותן של זקנים אלא ללמדך שכל שלושה ושלושה שעמדו ביתדין על ישראל הרי הן כבית דינו של משה – ההנמקה מסבירה מדוע יש לכל בית דין תוקף חוקי. ההנמקה משמעותית רק אם רבי יהושע החל לערער אחר תבונתו של בית הדין ורמז שהחלטותיו אינן מבוססות. הדרשה קובעת שכל בית דין שהוסמך הוא לגיטימי, אך אין בה תשובה לשאלה מה צריך לעשות היחיד שחש שבית הדין טעה. על כך ענה רבי עקיבא קודם. בעל מלאכת שלמה מזכיר גרסה "שיעמדו" על ישראל, ובנוסח זה ההצהרה העקרונית מודגשת יותר. נטל – רבי יהושע מקלו ומעותיו בידו – המקל היה ציוד הליכה רגיל, כפי שראינו לעיל 56 ראו לעיל, שם. , אך רבן גמליאל דרש שרבי יהושע ילך עם המקל והמעות כדי להבליט ולהגדיל את חילול החג. רבי יהושע חי בפקיעין, המצויה אי שם בין יבנה ללוד, ובאותו יום שהיה ערב יום הכיפורים לפי חשבונו של רבן גמליאל הלך ליבנה, והלך ליווונה אצל רבן גמליאל ביום שחל יום הכיפורים להיות בחשבונו – של רבי יהושע. עמד רבן גמליאל ונשקו בראשו ואמר לו בוא בשלום רבי ותלמידי רבי בחכמה ותלמידי שקיבלתה עליך את דבריי – המעשה מסתיים בניצחון המשמעת, והוא ביטוי חד לתרבות ההכרעה במחלוקת. ברם סיומת "חגיגית" זו חסרה בקבוצה גדולה של כתבי היד, ביניהם כתבי יד אמינים 57 מא, מדק, מז, מרא, מרש, מרת4, מגק, מרג. . קשה להאמין שסופר היה משמיט סיומת חגיגית כזאת, וסביר שהיא נוספה בידי המעתיקים. המשפט בצורתו זו, פחות או יותר, נמצא בברייתות בתלמודים (ירו', נח ע"ב; בבלי, כה ע"ב). בבבלי מובא: "תנו רבנן: כיון שראה אותו עמד מכסאו, ונשקו על ראשו, אמר לו: שלום עליך רבי ותלמידי! רבי – שלמדתני תורה ברבים, ותלמידי – שאני גוזר עליך גזירה ואתה מקיימה כתלמיד. אשרי הדור שהגדולים נשמעים לקטנים, קל וחומר קטנים לגדולים". זו ברייתא שמגמתה חינוכית, והיא מוסיפה מעט על משנתנו. על כן נראה שבמשנה עצמה לא הייתה נוסחה זו של פיוס. בברייתות הסיום הוא של שלום ופיוס, ברוח התדמית העצמית של אחווה בין חכמים. ברם, היעדר המשפט מכתבי היד של המשנה אינו יכול להיות מקרי. קשה להאמין שעורך המשנה היה משמיט סיום כה נאה למחלוקת מטרידה ומאיימת. על כן דומה שמשנתנו חושפת פן של מתיחות שמקורות מאוחרים ביקשו לעמעמה. באותה רוח של פיוס, בעל שושנים לדוד "מפרש" ש"מקלך ומעותיך" אינם מקל ומעות ממש אלא קושיות והסתייגויות, כלומר שרבן גמליאל הזמינו לדיון מלומד. אין צריך לומר שאין זה פשט המשנה, ואין הוא אלא דוגמה נוספת לרצונם של באי בית המדרש לדורותיו לרכך את הוויכוח. ההתנגשות הייתה בין רבן גמליאל ורבי יהושע; העורך סבור שאין ספק שרבי יהושע צדק מבחינה עניינית, ורבי עקיבא ורבי דוסא בן הרכינס סברו כמוהו. כך פירשנו גם אנו. עם זאת איננו יודעים מה טען רבן גמליאל, וייתכן שסבר שהצדק עמו, וכי העובדה שהירח לא נראה בלילה השני מוסברת באופן אחר כלשהו. קשה במקצת להבין מדוע תקף רבן גמליאל את רבי יהושע ולא את רבי דוסא עצמו. ייתכן שהדבר נובע מכך שרבי יהושע התבטא בלשון " רואה אני את דבריך", לשון שיש בה מן הפסיקה. יתר על כן, ייתכן שרבי יהושע התבטא בפומבי בניגוד לרבי דוסא שהסתפק בטיעון "למדני" בלבד. ייתכן גם שיש לכך רקע אישי שהצטרף למערכת ההלכתית. רבי יהושע מצטייר מן המקורות כדמות חלשה במקצת, של אדם מתון ונוח, וכפי שנראה להלן היו לו התנגשויות בוטות נוספות עם רבן גמליאל, שאותן יזם האחרון. לעומת זאת היה רבי דוסא חכם זקן, נשוא פנים במיוחד, שלא היה מעורב בחיי היום יום בבית המדרש ביבנה 58 בבלי, יבמות טז ע"א; ירו', שם פ"א ה"ו, ג ע"א. . חכמי יבנה רחשו לו כבוד רב, ואולי לכן היסס רבן גמליאל מלהתנגש עמו. הסיפור משאיר את הלומד בתחושת חוסר נחת בשל ההתנגשות ובשל התנהגותו הקשה של רבן גמליאל; מן הראוי אפוא להרחיב בנושא, ועסקנו בכך בנספח למסכת. בספרות הקראית המאוחרת מצוי המשך למעשה, כיצד הפכה המריבה למחלוקת קבועה בעולמה של היהדות. המשך מעין זה הוא בבחינת חלומם השחור של כל המעורבים ושל חכמי דורות מאוחרים, אך אין לה כל בסיס קדום 59 כשר, תורה שלמה, יג, עמ' יד-טו. , ולא כאן המקום לדון בכך.
Sefaria · Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Rosh Hashana 2:9
שלח לו רבן גמליאל גוזרני עליך שתבא כו': זה מבואר ואמת:
This is clear and correct.
Sefaria · Rambam on Mishnah Rosh Hashana 2:9
הלך ומצאו רבי עקיבא מיצר . בברייתא. הלך ר"ע ומצאו לר"י כו': אשר תקראו אותם . פירש הר"ב בקריאת ב"ד כו' ומאתם דכתיב חסר. דרשינן אתם אפילו שוגגים כו'. כמ"ש הר"ב במשנה י"ג פ"ג דאבות וע"ש. והמתיק הרמב"ם בצוף לשונו ספ"ב מהלכות קדוש החדש אע"פ שזה יודע שטעו חייב לסמוך עליהם שאין הדבור מסור אלא להם. ומי שצוה לשמור המועדות הוא צוה לסמוך עניהם. שנאמר אשר תקראו אתם וכו': שכל שלשה . עיין בר"פ דלקמן:
Sefaria · Tosafot Yom Tov on Mishnah Rosh Hashana 2:9
רבן גמליאל גוזרני עליך שתבא אצלי במקלך ובמעותיך ביום הכפורים שחל להיות בחשבונך ולא גזר שיבוא אצלו ויתענה ביו"כ של ר"ג. דידע שלא יפרוש מהצבור. רק חשש שיחוג ב' ימים ליו"כ. ולא גזר על ר' דוסא. נ"ל אי משום דר' יהושע אב"ד הוה [כב"ק דע"ד ב'] וחשש שיגררו אבתריה. או משום דר' דוסא זקן גדול היה ולא רצה להטריחו [כיבמות דט"ז א']. או משום דבאמת קבל דבריו כלקמן: הלך ומצאו רבי עקיבא מיצר ר"ע הלך ומצא לר"י מיצר על שגזר הנשיא שיחלל יו"כ שלו: אמר לו ר"ע לר"י: אלה מועדי ה' מקראי קודש אשר תקראו אתם מדכתיב אתם חסר וי"ו, הוה כאילו כתוב אתם, דבקריאת ב"ד תלוי: בא לו ר"י: אצל רבי דוסא בן הרכינס שהסכים לקביעות ר"י: אמר לו ר"ד: הרי הוא כבית דינו של משה ר"ל דאילו נתפרש שמותם היה ניכר מי מהם החשוב יותר, ע"י שנזכר שמו מקודם, והיו הדור האחרון אומר פלוני שבדורנו חשוב כמו הנזכר מקודם בהזקנים, ופלוני זה הוא במדריגה תחתיו, כמו אותו פלוני שנזכר אחר הראשון. לכן לא נזכר שמותם של זקנים. לומר דמדזכו כולם להיות דיינים, אפילו הוא אחרון במדריגה, אפ"ה הוא חשוב כראשון שבראשונים, מדהוא דיין, דהרי נכללו כולם יחד: ותלמידי שקבלת דברי פייסו בזה, שלא מפני שמתדמה עצמו חכם יותר ממנו גזר עליו כן, רק שלא תחלק התורה לב' תורות:
Sefaria · Yachin on Mishnah Rosh Hashana 2:43-51