Rosh Hashana 3:5 — Yovel Compared with Rosh Hashana
MishnayosMoed › Rosh Hashana › Perek 3 › Mishnah 5מוֹעֵד ‹ ראש השנה ‹ פרק ג׳ ‹ משנה ה׳
Yovel Compared with Rosh Hashana
שָׁוֶה הַיּוֹבֵל לְרֹאשׁ הַשָּׁנָה
Mishnah ראש השנה ג׳:ה׳ · Rosh Hashana 3:5
שָׁוֶה הַיּוֹבֵל לְרֹאשׁ הַשָּׁנָה
לַתְּקִיעָה וְלַבְּרָכוֹת.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,
בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה תּוֹקְעִין בְּשֶׁל זְכָרִים,
וּבַיּוֹבְלוֹת בְּשֶׁל יְעֵלִים:
Alike are yovel and Rosh Hashana,
for the blowing and for the brachos.
Rabbi Yehuda says:
On Rosh Hashana they blow with the horn of a ram,
and on the yovlos, with the horn of an ibex.
A reading aid, not an exact translation.
This English is a clause-by-clause rendering to help you follow the Hebrew. It is not word-for-word literal, and it is not a transcript of the recorded shiur — the audio carries explanation and context the translation deliberately leaves out.
Go deeperOpen what helps. Nothing here is needed to learn the Mishnah.
Summary Chartwhat does this mean?
Yovel Compared with Rosh Hashana▾
| Case | Ruling | Reason |
|---|---|---|
| Which shofar is blown on the yovel, and which on Rosh Hashana? | Tanna Kamma: The same on both, and the same brachos with it | — |
| Rabbi Yehuda: No — a ram's horn on Rosh Hashana, an ibex's on the yovlos | — |
Transcript
A machine transcript of the recorded shiur.
This is the shiur as spoken, transcribed automatically and left unedited — the wording is Ephraim's, and occasional transcription errors remain. It follows the audio word by word.
Transcript · click any word to jump
▾
All Meforshim
Study the meforshim on this mishnah (8)▾
שוה היובל לראש השנה לתקיעה. בפשוטים. ואף על גב דתקיעה ביובל לא לתפלה ולא לזכרון אלא לסימן שלוח עבדים וחזרות שדות לבעליהן, אפלו הכי כעין ראש השנה בעי, דגמרינן בגזרה שוה משביעי שביעי, שיהיו כל תקיעות שבחדש השביעי שוות זו כזו. פרוש אחר לתקיעה, למנין התקיעות, ולברכות, למנין הברכות, דבעי למימר מלכויות זכרונות ושופרות ביום הכפורים של יובל כמו בראש השנה: רבי יהודה אומר כו'. ואין הלכה כרבי יהודה ולא כתנא קמא. אלא הלכה בין ראש השנה בין יום הכפורים של יובל, שניהם בשל זכרים כפופים:
שוה היובל לה"ה לתקיעה – With straight horns, for event though the Tekiah on the Jubilee [year] is not for prayer nor for remembrance, but rather as a sign to sending slaves [free] and the return of the fields to their owners, and even so, we it is required something like Rosh Hashanah, for we learn through an analogy from [the words] שביעי שביעי/seventh, seventh (see Leviticus 23:24: “…in the seventh month, on the first day of the month [you shall observe complete rest], a sacred occasion commemorated with loud blasts; and Leviticus 25:9: “Then you shall sound the horn loud, in the seventh month, on the tenth day of the month – the Day of Atonement – you shall have the horn sounded throughout your land.”) – that all of the soundings of he Shofar in the seventh month shall be similar one to another. Another commentary: לתקיעה – the number of Shofar sounds. ולברכות – to the number of blessings, that it is required to state Malkhuyot, Zikhronot and Shofarot on Yom Kippur of the Jubilee [year] just like on Rosh Hashanah. רבי יהודה אומר וכו' – The Halakha is not like Rabbi Yehuda nor is it like the First Tanna, but the Halalkha, whether on Rosh Hashanah, whether on Yom Kippur of the Jubilee year, both are with [horns] from male [rams] that are bent.
Sefaria · Bartenura on Mishnah Rosh Hashana 3:5
Introduction Leviticus 25:8-16 deals with the Jubilee year, the fiftieth year after seven cycles of seven years. Verse 9 states, “Then you shall sound the horn loud; in the seventh month, on the tenth day of the month the Day of Atonement you shall have the horn sounded throughout your land.” Our mishnah deals with the rituals of this day which begins the Jubilee year. The Jubilee is the same as Rosh Hashanah when it comes to blowing [the shofar] and blessings. According to the first opinion, the laws of blowing the shofar and the recitation of blessings are the same for the Jubilee year as they are for Rosh Hashanah of every year. The blessings referred to here are the special blessings recited as part of the Mussaf Amidah. We will learn more about these blessings in chapter four. Rabbi Judah says: on Rosh Hashanah they blow with [a shofar of] rams and on Jubilees with [a shofar] of ibex. Rabbi Judah says that different animals’ horns are used for the two shofars. The one for Rosh Hashanah is that of a ram, whereas on the Jubilee they use the horn of an ibex. We should note that Rabbi Judah disagrees with the opinion in mishnah three above, according to which on Rosh Hashanah we use the horn of an ibex.
Sefaria · English Explanation of Mishnah Rosh Hashana 3:5
שוה היובל. וכו' פ"ק דהלכות תפילה סימן ח' ורפ"א דהלכות שופר ובפ"י דהלכות שמיטה ויובל סי' י' י"א ובגמ' בלשון שני רב שישא בריה דרב אידי מתני הכי אמר רב שמואל בר רב יצחק הא דתנן שוה היובל לראש השנה לתקיעה ולברכות כמאן דלא כר' אליעזר דאי ר' אליעזר כיון דאמר בתשרי נברא העולם הא איכא זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון דבראש השנה איתיה וביובל ליתיה כי קתני אשארא: (הגהה הקשו התוס' ז"ל דאמאי קאמר דלא כר' אליעזר ה"ל לשנויי דזה היום תחלת מעשיך לאו אבריאת עולם קאי אלא משום תחלת מעשה דין שהעולם נידון בו להתקיים או לאו עד כאן): ולברכות. בין לפי' ראשון שהביא ר"ע ז"ל שהוא לשון רש"י ז"ל בין לפי' שני שהוא להרמב"ם ז"ל ליכא פלוגתא בינייהו רק בפי' לתקיעות אכן בלברכות כולהו צריכין לפרש דהיינו למנין התשע ברכות כדמפורש בדבריהם ונראה דהני ט' ברכות של יובל היינו דוקא בבית ראשון אכן בבית שני אין כאן ברכות דהא אין שם יובלות דהא קיימא לן בפרק בתרא דערכין והביאו הרמב"ם ז"ל שם בפרק עשירי בהלכות שמטה ויובל דמשגלו שבט ראובן ושבט גד וחצי שבט מנשה בטלו היובלות שנאמר וקראתם דרור בארץ לכל יושביה והוא שלא מעורבבין שבט בשבט אלא כולן יושבין כתקנן ע"כ: ר' יהודה אומר בר"ה וכו'. לית ליה לר' יהודה שוה היובל לר"ה והא דבעינן שופר בר"ה לאו משום דילפינן מיובל אלא כאידך תנא דיליף בפ' בתרא מדכתיב תקעו בחדש שופר תוס' ז"ל: ובתוספתא מסיים במילתיה דר' יהודה נתנו חכמים את המצוי למצוי ואת שאינו מצוי לשאינו מצוי. ונלע"ד שזה מכריח כפי' רש"י ודלא כפי' הערוך שכתבתי לעיל סימן ג': ובגמ' במאי קמיפלגי ת"ק ור' יהודה מר סבר בראש השנה כמה דכייף איניש דעתיה טפי עדיף (הגהה הגרסא שנמצאת בגמ' מדוייקת מ"ס כמה דכייף איניש דעתיה טפי מעלי ומ"ס כמה דפשיט איניש דעתיה טפי מעלי): משום דלתפלה ולהזכיר עקידת יצחק בא בעינן כפופים וביום הכפורים דהיינו יובלות שהן לקרא דרור בעינן פשוטים לסימנא דחירות וג"ש לית ליה ומ"ס בר"ה כמה דפשיט איניש טפי מעלי משום נשא לבבנו אל כפים הלכך בר"ה בפשוטים דלתפלה הוא ודיום הכפורים נמי משום ג"ש ובתעניות דלכנופיא לא איכפת לן ועבדינן כפופין להכרא: וכתב הר"ן ז"ל ואפסיקא הלכתא בר"ה כר' יהודה וכדא"ר לוי שופר של ר"ה ושל יה"כ בכפופין והוי יודע דיעל פשוט וזכרים כפופים לאו דוקא דת"ק ור' יהודה לא פליגי אלא אי כל מאי דפשיט איניש טפי עדיף אי כל מאי דכאיף איניש טפי עדיף ולרבנן דאית להו כל מאי דפשיט איניש טפי עדיף מה לי יעל פשוט מה לי שאר חיות שקרניהם פשוטים אלא ודאי לת"ק יעל לאו דוקא ולר' יהודה נמי של זכרים לאו דוקא אלא ה"ה בכל שאר קרני הבהמות הכפופים וכל חד וחד אורחא דמילתא נקט ולדידן דקיימא לן כר' יהודה בעינן כפופים ומיהו איכא לעיוני אי בעינן כפופין לעכובא או למצוה בלחוד שיש מי שאומר דכי היכי דת"ק דמתני' דלעיל ור' יוסי פליגי לעכובה דת"ק ס"ל דכל השופרות כשרין חוץ משל פרה כלומר דבשל פרה אפי' בדיעבד פסול ה"נ פליגי בהך מתני' ת"ק ור' יהודה דת"ק ס"ל דשופר של ר"ה דוקא פשוט אבל כפופין אפי' בדיעבד פסולין ור' יהודה ס"ל דכפופין דוקא אבל פשוטין אפי' דיעבד פסולין ולפי זה כיון דאפסיקא הלכתא כר' יהודה נקטינן דמצות ר"ה בכפופים אבל בפשוטין לא יצא וזהו דעת הרמב"ם ז"ל והוא מוסיף עוד שלא כל הכפופים הוכשרו אלא של זכרים בלבד דהיינו אילים כפשטא דמתני' שכך כתב בפ"א מהלכות שופר ושופר שתוקעין בו בין בר"ה בין ביובל הוא קרן הכבשים הכפוף וכל השופרות פסולין חוץ מקרן הכבש ע"כ. ודבריו תמוהין חדא דהא כתיבנא לעיל דלר' יהודה זכרים כפופין לאו דוקא דה"ה לשאר הכפופים ועוד דכפופין משמע דלאו לעכב קאמר אלא למצוה דאי לעכב פליגי היכי סתים מתני' ותני שופר של ר"ה של יעל פשוט דמשמע דר' יוסי ות"ק דידיה מודו בה (הגהה לשון תוס' והרא"ש ז"ל ועוד דמשמע מילתייהו דרבנן ור' יהודה מחלוקת בפני עצמה ולא קיימא אפלוגתא דת"ק ור' יוסי ואת"ל דוקא קאמר ת"ק ור' יהודה לעיכובא א"כ הויא חדא פלוגתא דלת"ק כל השופרות כשרין בין בר"ה בין ביום הכפורים בין בתעניות חוץ משל פרה ולר' יוסי אף בשל פרה ולת"ק דר' יהודה ר"ה ויה"כ בשל יעל ותעניות בשל זכרים ולר' יהודה בר"ה בשל זכרים וביובלות בשל יעלים אלא ודאי ר' יהודה ורבנן בר פלוגתיה דוקא למצוה פליגי ע"כ בקיצור) ה"ל למיתני בלישנא דפלוגתא ולמימר ואחרים אומרים שופר של ר"ה של יעל פשוט ועוד לעכובא מנלן הא בקרא אינו כתוב לא כפוף ולא פשוט אלא תעבירו שופר הוא דכתיב וכולהו איקרו שופר ור' יהודה נמי היכי אמר דשל ר"ה לא מכשרינן ביובל ושל יובל לא מכשרינן בר"ה והא מיובל גמרינן ליה כדאיתא באידך פירקין בגמ' אלא ודאי האי פלוגתא לא שייכא כלל בפלוגתייהו דת"ק ור' יוסי דאינהו פליגי לעכב אבל הני תנאי למצוה הוא דפליגי ותדע לך דלמצוה קאמרינן מדא"ר לוי בגמ' מצות שופר של ר"ה ושל יה"כ בכפופים אלמא כולה מילתא למצוה קאמרינן ולא לעכובא הלכך כיון דקיי"ל כר' יהודה נקטינן דשופר של ר"ה מצותו בכפופין ע"כ. וגם תוס' והרא"ש ז"ל האריכו על זה ע"ש ומ"מ לפי דרכנו למדנו דהר"ן ז"ל פליג אתוס' במה שכתבתי בשמם שכתבו דר' יהודה לית ליה ג"ש דשביעי שביעי אנא נפקא ליה שופר בר"ה מתקעו בחדש שופר וגומר ומשמע דרש"י ז"ל ס"ל כדעת הר"ן ז"ל ממה שכתבתי בשמו לעיל ריש סימן ד' כפופין שסתמן כפופין ע"כ: וכתב עוד הר"ן ז"ל וז"ל ונמצינו למדין שלשה דינים בשופר דדיעבד כל השופרות כשרין חוץ משל פרה דאפילו דיעבד פסול ואין צ"ל אותן קרניים שכולן זכרות שהן פסולין דלאו שופר מיקרו אלא קרן ולמצוה בעינן כפופין והיינו דתנן בראש השנה תוקעין בשל זכרים ומיהו כל הכפופים כשרין וכמו שכתבנו למעלה אבל למצוה מן המובחר בעינן של איל וכדאמר ר' אבהו לעיל למה תוקעין בשופר של איל וכמו שכתבתי שם בס"ד וליכא למימר בשל זכרים דקאמר ר' יהודה היינו של איל בלבד משום עקידת יצחק בן אברהם דאי הכי כי אמרינן בגמ' מ"ס דהיינו ר' יהודה כל דכאיף טפי עדיף הוה לן למימר ר' יהודה סבר כל איל טפי עדיף משום עקידת יצחק בן אברהם אלא ודאי כדאמרן ומיהו אע"ג דמסקינן חוץ משל פרה אפשר דדוקא בטהורים אבל בטמאים לא דהא אמרינן בפ' במה מדליקין לא הוכשרו למלאכת שמים אלא של בהמה טהורה ושופר מלאכת שמים היא דהא אמרינן לעיל כיון דלזכרון קאתי כלפנים דמי ומיהו לאו ראיה גמורה היא דהתם בפ' במה מדליקין משמע וכו' עד לפיכך צ"ע: לשון ספר לבוש החור בסי' תקפ"ו ושל פרה קרן איקרי שופר לא מיקרי דכתיב בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו פי' קרניו של בכור שור הם כקרני ראם ש"מ דשל שור איקרי קרן דוקא דומיא דקרניו של ראם שהם עצם אחד ולא חלול ואע"ג דשל שור חלול הוא ולכך אפילו בדיעבד או שאין לו שופר אחר אינו יוצא בשל פרה ואצ"ל בקרני רוב החיות שאינם חלולים אלא הם עצם אחד שאינו יוצא בהם אפי' בדיעבד ע"כ וע"ש עוד. ומתני' מייתי לה בפ"ק דערכין דף ג' ובטור א"ח סי' תקפ"ו:
Sefaria · Melekhet Shelomoh on Mishnah Rosh Hashana 3:5
שווה היובל וראש השנה לתקיעה וברכות – שנת היובל היא השנה החמישים, ולפי ההלכה בשנה זו כל הקרקעות שנמכרו חוזרות לבעליהן. יום הכיפורים של שנת היובל הוא היום הקובע לצורך זה. בתורה נאמר: "והעברת שופר תרועה בחדש השבעי בעשור לחדש ביום הכפרים תעבירו שופר בכל ארצכם. וקדשתם את שנת החמשים שנה וקראתם דרור בארץ לכל ישביה..." (ויקרא כה ט-י). אם כן, אותו יום הכיפורים תוקעים בשופר ואומרים את תפילת ראש השנה המיוחדת שיש בה תשע ברכות, כפי שנשנה להלן 26 להלן, פ"ד מ"ה. . הדמיון בין יובל וראש השנה נובע מכך שהפסוק העוסק בתקיעת שופר בשתי הפרשיות דומה, ומדמיון זה למדו חכמים כי גם יתר פרטי ההלכות דומים (ירו', נח ע"ד). לפי הדעה הרווחת בספרות חז"ל בטלו דיני יובל, והנימוק הניתן לכך הוא שאין כל ישראל על אדמתם: "כיון שגלו שבט ראובן וגד וחצי שבט מנשה בטלו היובלות" (ספרא, בהר פרק ב ה"ג ומקבילות). אין כל דרך לברר האם נהג דין יובל בראשית ימי בית שני. לפי ההיסטוריוגרפיה של חז"ל ההחלטה לקיים את דיני שביעית אף שדיני יובל בטלו נפלה בראשית ימי שיבת ציון. המתח הסוציו-אגררי המתבטא בספר "נחמיה" מעיד בבירור כי הלכה למעשה לא נשמר דין יובל. נראה שהסיבה לכך אינה תלויה רק בהיעדר משטר השבטים, אלא להפך: היעדר משטר השבטים היווה עילה פורמלית לביטול. דיני שנת השביעית קשורים ליובל, ולו היה הדבר תלוי רק בנימוקים הפורמליים היו גם דיני שביעית מבוטלים. אין זאת אלא שפעלו כאן שיקולים ענייניים. דין יובל מציג מסגרת נוקשה של משטר קרקעי המסייע למעמדות החלשים. לעניים מובטח המשך הזיקה לאדמתם מבלי לפגוע באפשרות למכור זמנית את הקרקע כדי להיחלץ מקשיים כלכליים מידיים. מסגרת זו הייתה קשה מדי לביצוע, וזו מדיניות אוטופית שאינה עומדת במבחן המעשה. לעומת זאת הציגו דיני שביעית דרישות נוקשות פחות ויחסית מופרזות פחות 27 דיני יובל מעדיפים את המעמדות החלשים ופוגעים בשיווי המשקל החברתי, שיווי משקל שיש בו אולי אי צדק, אך הוא נוח לממסד. לעומת זאת דין שביעית מטיל עול כלכלי על כל שכבות האוכלוסייה. אדרבה, הלכות שביעית בוודאי קשות יותר לעניים, וזה המצב ה"טבעי" ברוב החברות. , ואלו נשמרו, לפחות בחלקן, למרות הקשיים שעוררו. בספרות חז"ל יש מחלוקת האם שביעית "בזמן הזה" (לאחר החזרה מגולת בבל) היא מדברי חכמים – "מדרבנן", או מהתורה – "מדאורייתא". לדעת הסוברים שהיא מדרבנן בטלה זו יחד עם דין יובל, וחכמים, או הציבור, קיבלו עליהם לחדשה מדעתם. על כן שביעית "בזמן הזה", כלומר בימי חכמים, היא מדרבנן 28 ספראי, שביעית, עמ' 36-34. . אך יש הסוברים ששביעית היא מדאורייתא: "וכי משעה שגלו בני ישראל לבבל לא נפטרו מן המצות התלויות בארץ" (ירו', שביעית פ"י ה"ג, לט ע"ג; גיטין פ"ד ה"א, מה ע"ג-ע"ד). ספק רב אם אבחנה זו היסטורית, או שנוצרה רק כדי להסביר את השתלשלותה של ההלכה המאוחרת. המסקנה ששביעית היא רק מדרבנן מופיעה לראשונה במפורש בדורו של רבי יהודה הנשיא בלבד (222-180 למניינם). מכל מקום, דיני שביעית מבטאים את תפיסתם הרעיונית של חכמים ושל הציבור כולו. הדאגה לחלש מתבטאת בתביעה שבשנה זו לא תעובדנה הקרקעות והיבול יתחלק בין כל תושבי הכפר. עם זאת, דאגה זו לא הפכה לבסיס משפטי לניהול המשטר הקרקעי בכל ימות השנה. למרות הנאמר לעיל לא בטלו דיני יובל לחלוטין. דין יובל המקראי מאפשר מכירת קרקע (בית) בשטח הבנוי, אך מתנה אותה בזכות "לגאול" את הבית תוך שנה. בספרות חז"ל ברור שהלכות גאולת בתים נשמרו עוד בסוף ימי בית שני. על מימושם בחיי היום-יום ניתן ללמוד מתקנתו של הלל. לפי המסורת היה הקונה נוהג להיעלם לשנה, כדי להימנע מלהיענות לתביעת גאולה אפשרית, על כן התקין הלל שהגואל יוכל להפקיד את כסף הגאולה בבית דין, ובכך תיגאל הקרקע (משנה, ערכין פ"ט מ"ד ומקבילות). ביטוי אחר לדין הגאולה היה בדיני ערכין: אדם המקדיש קרקע למקדש. לפי המקרא קיים הבדל בין המקדיש קרקע חקלאית למקדש לבין המקדיש בית (קרקע) בעיר מוקפת חומה, ובהתאמה לדיני יובל. המקדיש קרקע חקלאית הרי שזו הקדשה עד היובל, ומחיר הקרקע נקבע לפי מספר שנות המזרע עד היובל. המקדיש בית בעיר מוקפת חומה יכול לגאלו תוך שנה, ואם לא נגאל תוך שנה הרי שהבית עובר לרשות הקונה לעולם. גם הלכה זו נשמרה בימי חז"ל, וכל מסכת ערכין עוסקת בפרטיה. אם כן נותרו שרידים לשנת היובל, אבל טקס היובל המתואר במקרא לא התקיים, וממילא כל הדיון בו תאורטי. רבי יהודה אומר בראש השנה תוקעים – בשופר העשוי מקרנים של זכרים וביובל בשל יעלים – הבבלי (כו ע"ב) מסיק שרבי יהודה חולק על המשנה האומרת שבראש השנה תוקעים בשופר מקרני יעלים ובתענית בשופר העשוי מקרני זכרים 29 לעיל, פ"ג מ"ד ומ"ה. . לא נאמר כאן במפורש שרבי יהודה חולק גם בשאלה האם שופר ראש השנה כפוף (כמו משנה ג) או שהוא מסכים עמה בנקודה זו, ועסקנו בכך לעיל. התוספתא מנמקת את דברי רבי יהודה בכך ש"נתנו חכמים את המצוי (שופר של כבש זכר) למצוי (ראש השנה) ואת שאין מצוי (שופר של יעלים) לשאין מצוי" (יובל) (תוס', פ"ב [ג] ה"ג; ירו', נט ע"א). אין צריך לומר שגם טעם זה דרשני וספרותי. נראה שהיו סוגי שופרות שונים, וחכמים שיבצו אותם למעמדות הציבור השונים. כך קורה לעתים קרובות בסדרי התפילה, שבה שולבו עמדות שונות לנוסח אחד 30 ראו למשל ספראי וספראי, הגדת חז"ל, עמ' 83-76, וכן בתפילות וברכות רבות. .
Sefaria · Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Rosh Hashana 3:5
שוה היובל לראש השנה לתקיעה ולברכות כו': ר"ל בתקיעה מנין התקיעות. ו בברכות מנין הברכות שבתפלה. ועוד יתבאר ענינם. ואמר במה שקדם כי שופר של ראש השנה צריך שיהיה מקרן היעלים אינה הלכה ואין הלכה כרבי יהודה אבל פסק הלכה ששופר של יובל ושל ר"ה של זכרים כפופים:
בתקיעה– that is to say the number of blasts of the Shofar ובברכות – meaning to say the number of blessings that are in the Amidah, and its number will be explained. And it stated [in the Mishnah] above that the Shofar of Rosh Hashanah is of an ibex, but this is not the Halakha, and similarly, the Halakha is not according to Rabbi Yehudah. And the Decided Halakha is that the Shofar of the the Jubilee [Year] and of Rosh Hashanah is of bent males (see Tractate Rosh Hashanah 26a).
Sefaria · Rambam on Mishnah Rosh Hashana 3:5
ברע"ב ד"ה שוה כו' דגמרי בג"ש משביעי שביעי כ"כ רש"י. והרע"ב מוסיף שיהיו כל תקיעות שבחודש השביעי שוות זו כזו. ולא דק בלישניה דזהו לישנא דהקישא שבתחלת הברייתא בסוף מכילתין מבחודש השביעי. ע"ש:
Sefaria · Rashash on Mishnah Rosh Hashana 3:5
שוה היובל לר"ה כו' . כתב הר"ב דגמרינן בג"ש משביעי שביעי עיין סוף מכילתין: בראש השנה תוקעין בשל זכרים כו' . דס"ל כמה דכייף איניש דעתיה שיהו פניו כבושין לארץ טפי עדיף. ויובלות שהן לקרות דרור פשוטים עדיף לסימנא דחירות. ובהא לא דיינינן ג"ש אלא האי כדיניה והאי כדיניה. תוס' והר"ן:
Sefaria · Tosafot Yom Tov on Mishnah Rosh Hashana 3:5
בשל זכרים כפופין ר"ל בשל כבש זכר [וה"ה בשל נקבה], שסתמן כפופים. דבתענית כמה דכייף אינש דעתיה ומכניע נפשיה, טפי מעלי: שוה היובל יו"כ של יובל, גם בו תוקעים מדאורייתא: לתקיעה שיתקעו בהן בשל יעל פשוט כמניין תקיעות דר"ה: ולברכות בתפלת י"ח יאמרו בשניהן מלכיות זכרונות שופרות: וביובלות בשל יעלים וקיי"ל דבר"ה קרן פרה פסול. וכ"כ קרני רוב החיות פסולין, מדאינן חלולים דשופר כתיב לשון שפופרת, להכי פסולים אפילו בדיעבד. ובשאר מינין אפילו פשוטין כשרים בדיעבד, ורק לכתחילה מצוה בכפופין. אבל מצוה מהמובחר בשל איל כפוף [תקפ"ו]. וכן הדין בתעניות. ולרשב"א בתעניות יוצא נמי בחצוצרות מתכות [תקע"ט]:
Sefaria · Yachin on Mishnah Rosh Hashana 3:19-24