Rosh Hashana 3:6 — A Damaged Shofar
MishnayosMoed › Rosh Hashana › Perek 3 › Mishnah 6מוֹעֵד ‹ ראש השנה ‹ פרק ג׳ ‹ משנה ו׳
A Damaged Shofar
שׁוֹפָר שֶׁנִּסְדַּק
Mishnah ראש השנה ג׳:ו׳ · Rosh Hashana 3:6
שׁוֹפָר שֶׁנִּסְדַּק וְדִבְּקוֹ,
פָּסוּל.
דִּבֵּק שִׁבְרֵי שׁוֹפָרוֹת,
פָּסוּל.
נִקַּב וּסְתָמוֹ,
אִם מְעַכֵּב אֶת הַתְּקִיעָה,
פָּסוּל.
וְאִם לָאו,
כָּשֵׁר:
A shofar that split, and he glued it back:
pasul — unfit.
He glued together broken pieces of shofros:
pasul.
It was pierced, and he stopped up the hole:
if the plug holds back the blast,
pasul.
and if the plug does not,
kasher — fit.
A reading aid, not an exact translation.
This English is a clause-by-clause rendering to help you follow the Hebrew. It is not word-for-word literal, and it is not a transcript of the recorded shiur — the audio carries explanation and context the translation deliberately leaves out.
Go deeperOpen what helps. Nothing here is needed to learn the Mishnah.
Summary Chartwhat does this mean?
A Damaged Shofar▾
| Case | Ruling | Reason |
|---|---|---|
| A shofar split down its length and he glued it shut — may he blow with it? | No | — |
| And one built back up out of broken pieces? | No | — |
| It was pierced and he plugged the hole — is it still fit? | Not if the plug muffles the blast | — |
| And if it does not? | Kasher | — |
Transcript
A machine transcript of the recorded shiur.
This is the shiur as spoken, transcribed automatically and left unedited — the wording is Ephraim's, and occasional transcription errors remain. It follows the audio word by word.
Transcript · click any word to jump
▾
All Meforshim
Study the meforshim on this mishnah (10)▾
שופר שנסדק ודבקו. בדבק : פסול. דהוה ליה כשני שופרות . והני מלי נסדק לארכו. אבל נסדק לרחבו, אם נשתיר ממקום הנחת פה עד מקום הסדק כדי שעור תקיעה כשר, ואם לאו פסול. וכמה שעור תקיעה, כדי שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן: נקב וסתמו. דוקא שסתמו במינו ונשתיר רבו שלם ולא עכבו הנקבים שנסתמו את התקיעה, כשר. ואם חסר אחד מן התנאים הללו, פסול:
שופר שנסדק ודבקו – with glue פסול – for it is like two ram’s horns/Shofarot, and these words [refer to] split length-wise, but if it was split width-wise, if there remains from the place where one places one’s mouth until the place of the split in order that it be like the measure of a Tekiah, it is valid; but if not, it is invalid. And how much is the measurement of a Tekivah? In order that one can hold it in his hand see it from this [side] to the other [side]. ניקב וסתמו – specifically if he closed it up with its own kind, and the rest of it remained whole and holes which were stopped up did not present the Tekiah [from being sounded], it is fit, and if it is missing one of these conditions, it is invalid.
Sefaria · Bartenura on Mishnah Rosh Hashana 3:6
Introduction This mishnah deals with the physical wholeness of the shofar. It teaches what flaws in the shofar render it invalid. A shofar which has split and then he stuck it together is not valid. According to the Talmud, this refers to a shofar which has split lengthwise. One cannot use it by gluing it back together. This is either because the shofar won’t sound good, or because air will inevitably escape not only from the end but from the sides as well. If he stuck together fragments of shofars, it is not valid. In this case, someone tries to glue together pieces of a broken shofar to make one whole one. This doesn’t work for the same reasons it doesn’t work to glue together one shofar. If there was a hole in a shofar and he closed it up, if it interferes with the blowing it is not valid, but if it does not it is valid. In this case the shofar was not cracked, as was the shofar in yesterday’s mishnah, but just had a hole in it. If after he patches it up the shofar sounds okay, then it may be used. If not, it may not be used. Others explain that the words “if it interferes with the blowing” refer to before the hole is closed. If the hole prevents the sound before it is patched up, he may not use the shofar even after it has been patched up.
Sefaria · English Explanation of Mishnah Rosh Hashana 3:6
ודבקו . פי' הר"ב, בדבק. הא באור כשר, וה"ט דלא עירבו בדבק שברי שופרות, דאפילו באור פסול. וצ"ל דבלא נסדק כלו איירי, דאי נסדק כלו אפילו מצד אחד ודבקו אפילו באור פסול, כן משמע בפוסקים:
Sefaria · Hon Ashir on Mishnah Rosh Hashana 3:6
(יח) ואף על גב דלקמן גבי נקב וסתמו פסלינן שלא במינו, דוקא התם בנקב שסתם בחתיכה אחרת בחלל הנקב, דחסר הוא. אבל אם חבר הסדק בדבק חוזר לכמות שהיה ואין הדבק נכר בין הסדקים. הרא"ש: (יט) רש"י. ונראה שהוא מפרש שנסדק משני צדדיו לגמרי ונחלק לשני חתיכות. ולא נהירא, דאם כן הינו דבק שברי שופרות. אלא נסדק הינו שנסדק מצד אחר לארכו על פני כלו, והינו טעמא משום דכיון דנסדק כלו אין שם שופר עליו, אלא כחתיכת שופר שתקנה ועשה כעין שופר דמי. וכל שכן דבק שברי כו', וזו ואין צריך לומר זו קתני. תוספות, ועין עוד:
Sefaria · Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Rosh Hashana 3:6
שופר שנסדק ודבקו פסול. ביד בהלכות שופר פ"א סי' ה'. וכתבו תוס' ז"ל פי' בקונטרס דה"ל כשני שופרות משמע שר"ל שנסדק לגמרי ונחלק לשתי חתיכות שאם היה מחובר מצד אחד אין זה שני שופרות ותימא דאם נחלק לגמרי היינו דבק שברי שופרות ולכך נראה דנסדק מצד אחד לארכו על פני כולו ולפי שאין שם שופר עליו פסול וכ"ש דיבק שברי שופרות וזו ואין צריך לומר זו קתני א"נ יותר סופו להפרד כשנסדק מצד אחד ודבקו משאם עשה שופר אחד של חתיכות והוי שם שופר עליו טפי קמ"ל ודבק שברי שופרות נמי לא מיפסיל מטעם שנים ושלשה שופרות אלא דאין זה קרוי שופר א"נ משום דכתיב והעברת דרך העברתו פי' כדרך שהאיל מעבירו בראשו בהיותו חי כי היכי דפסלינן הפכו ותקע בו משום דבעינן דרך העברתו ואפי' נפסול מטעם משום שנים ושלשה שופרות אין קשה כלום ע"כ: גרסי' בברייתא בגמ' נסדק לארכו פסול לרחבו אם נשתייר בו שיעור תקיעה כשר ואם לאו פסול וכתבו תוס' ז"ל נסדק לארכו לא תני הכא אם נשתייר בו שיעור תקיעה כשר כדקתני גבי נסדק לרחבו משום דלארכו לא מפסלי אא"כ נסדק על פני ארכו מראשו ועד סופו ע"כ: ועיין ג"כ בהר"ן ז"ל: דבק שברי שופרות. כו' תוס' ס"פ שני דסוטה דף י"ח והא דלא ערבינהו ותנא שופר שנסדק ודבק או שדבק שברי שופרות פסול נראה משום דגבי שופר שנסדק איכא חילוק בין נסדק לארכו לנסדק לרחבו כדאיתא בברייתא בגמ' ואפי' בנסדק לארכו יש כמה סעיפים עיין שם בפוסקים: ניקב וסתמו וכו'. אם נפרש דאיירי לאחר הסתימה לפי שלא הוחלקה סתימת הנקב אין הרוח יוצא בפשיטות ומעכב את הקול קשיא דכיון דכל הקולות כשרין כדקאמרינן בגמ' מה לי מעכב מה לי אינו מעכב ונראה דאיירי קודם סתימה דקודם שנסתם היה הנקב מעכב את הקול שהיה הקול משתנה מחמת הנקב וכשסתמו חזר לכמות שהיה ובירושלמי גריס בהדיא אם היה מעכב קודם שסתמו פסול כשסתמו כיון דסתימה זו מסייעא לקול משום דשופר אחד אמר רחמנא שלא יסייע דבר אחר לקול כמו צפהו זהב דאם נשתנה קולו פסול אבל אם לא היה מעכב את התקיעה שלא נשתנה קולו מתחלה מחמת הנקב הרי הוא כאילו לא ניקב ואין לחוש במה שסתמו תוס' ז"ל ועוד האריכו ע"ש. וז"ל הר"ן ז"ל אם מעכב את התקיעה פסול פי' אם מעכב את התקיעה עכשיו אפי' סתמו במינו פסול דכיון שמעכב את התקיעה נמצא שאינו בטל לגבי השופר וה"ל קול שופר ודבר אחר ואם לאו שאינו מעכב את התקיעה עכשיו אע"פ שהיה הנקב מעכב מתחלתו כשר לפי שמה שסתמו בו בטל לגבי השופר ומיהו דוקא בשסתמו במינו כשר ומתני' ר' נתן היא ובירושלמי דייק ניקב וסתמו והוא שסתמו הא לא סתמו כשר שכל הקולות כשרים בשופר ע"כ ובטור א"ח סי' תקפ"ו ובקולון שורש קכ"ב:
Sefaria · Melekhet Shelomoh on Mishnah Rosh Hashana 3:6
המשנה עוסקת בדיני שופר שנפגע, אך עדיין ניתן להשמיע ממנו קולות. עיון במשנה מעלה שלושה סוגי שיקולים: · שיהא מין שופר; כל עירוב של חומר אחר פסול. כך גם בארבעה מינים: אם אוגדים אותם במינם, כלומר בסיב תמר, הם כשרים, ואם לאו – פסולים (משנה, סוכה פ"ג מ"ח). · האם השופר שלם והדור? כל חפץ המשמש למצווה צריך להיות שלם, ולעתים אף נקבע במפורש שרצוי שיהיה מהודר. שלמות הכלים הודגשה כמובן במקדש, אך הייתה לכך חשיבות גם לאחר מכן בחיי בית הכנסת. אבל אין לפאר את השופר בקישוטים שאינם ממין השופר (זהב, כסף), בהתאם לסעיף הקודם. · כל המעכב תקיעה פסול. הווה אומר, אסור שהתיקון יפגע בעצמת הקול או יפריע לתקיעה. בספרות הראשונים מדובר על שינוי קול השופר; ברור שכל תיקון משנה את הצליל שהשופר מפיק, אבל כל הקולות כשרים בשופר, ובספרות התנאים והאמוראים אין ביטוי לכך ששינוי הקול הוא בעיה. טיעון זה עולה רק בספרות הראשונים 31 ראו רבנו ירוחם, תולדות אדם וחוה נתיב ו חלק ב; המאירי והריטב"א לראש השנה כז ע"ב; התוספות שם (ד"ה ניקב) מניחים ש"עיכוב" הוא שינוי קול, ואם נפרש שעיכוב הוא כמשמעו, שהקול יוצא בקושי ובמאמץ יתר, סרה גם קושיית התוספות. . בין הפרשנים מצינו שתי הגדרות למונח "מעכב". יש הרואה בכך את המצב לאחר התיקון, כפי שאומר הר"ן: "אם מעכב את התקיעה עכשיו". הווה אומר, התיקון גורם לעיכוב התקיעה (כלומר לשינוי קול השופר?). יש הסבורים שהנזק גרם לשינוי הקול, ולכן אף אם תוקן הנזק השופר נפסל, משום שהיה כבר פסול 32 ראו למשל מלאכת שלמה למשנה זו. רבינוביץ, שערי תורת ארץ ישראל, עמ' 278, מקבל את גרסת הרמב"ן (מלחמת ה') שלפיה המחלוקת היא כבר בירושלמי. . שיקול נוסף המופיע אצל פרשני התלמוד הבבלי הוא שהשופר לא יצא מתורת שופר, דהיינו שהשתמר רוב היקפו, בבחינת "שמו עליו" 33 ראו ריטב"א והמאירי למקום. . השיקולים הללו לעתים מתערבים זה בזה, כך לפחות בתפיסה הדרשנית. בעל פסיקתא רבתי אומר: "אם מעכב הוא את התקיעה פסול ואם לאו כשר לתקוע בו מה טעם דכתב ה' אלהים בשופר יתקע (זכריה ט יד) מה שופרו של הקב"ה שלם, אף שופר של ראש השנה יהא שלם" (פסיקתא רבתי, הרנינו, דף קסה ע"ב). אם כן, השלמות נדרשת לשם ההדר במצווה, ושלם משמעו שאינו מעכב תקיעה. לא כל השיקולים היו מקובלים על כל החכמים, כפי שנראה להלן. שופר שניסדק ודבקו פסול – הסתימה נעשית בדבק כלשהו, וממילא יש כאן תיקון שלא במינו ופסול. לא ברור מה קורה אם יש בשופר סדק שלא תוקן. הבבלי קובע שאם השופר נסדק לאורכו הוא פסול, אך אם נסדק לרוחבו כשר, שכן גם אם נשבר לרוחבו הוא כשר ובלבד שיישאר גדול מספיק לפי הגודל הנדרש (בבלי, כז ע"ב). מכאן משמע שהמרכיב הקובע הוא השלמות. שופר שנסדק לאורכו אינו שלם, אבל אם נסדק לרחבו הוא שלם, אם כי קצר יותר. אבל שינוי הקול הנגרם כתוצאה מהסדק אינו משמעותי, שכן מבחינה זו אין הבדל בין סדק לאורך או סדק לרוחב 34 הראשונים נחלקו האם "נסדק" משמעו שנסדק לכל האורך, אך אם הסדק קטן השופר כשר. רש"י פירש שהשופר נסדק והפך לשני שופרות, וכן פירש הרשב"א, והר"ן המסתמך על רבנו יונתן החולק ואומר שנסדק כלשהו פסול. ראו חידושי הר"ן לכז ע"א, ד"ה שופר. . הירושלמי קובע שאם השופר נסדק הוא כשר כשכל הקולות בשופר כשרים. התקיעה היוצאת מהשופר הסדוק היא קול שופר, ובתור שכזו היא כשרה (ירו', נט ע"א). המשנה אינה קובעת מה אורך הסדק, ויש שפירשו שהסדק צריך להיות לכל אורך השופר 35 תוספות לבבלי כז ע"א ד"ה שופר, המאירי לבבלי כז ע"א, ועוד. . רבו המחלוקות בין ראשונים בהבנת המשפט. רוב הראשונים הבינו שנסדק הוא זהה לנשבר, ואם הסדק לאורך כל השופר, כפי שפירשו רש"י ואחרים, הרי שנוצרו שני שופרות. על כן הרא"ש, למשל, מקשה על רש"י מה ההבדל בין נסדק לאורכו לבין הדביק שברי שופרות. לדעתו נסדק הכוונה שנשבר לכל אורכו, אך רק מצד אחד. אבל בעל שושנים לדוד פירש את הרמב"ם שנסדק ולא נשבר, ובהחלט ניתן להסביר שסדק אינו ממש שבר אלא מעין נקב, אלא שקוטרו מזערי אבל הוא ארוך. מכל מקום משמע מהמשנה שאפילו אם דיבקו פסול, ואם לא דיבקו ודאי שנפסל, שהרי קולו משתנה במידה רבה. בתלמודים מובאת דעתו של רבי נתן שאם תיקן את השופר במינו כשר ושלא במינו פסול. לא ברור האם דעה זו חלה על כל חלקי המשנה או רק על הסיפא (בבלי, כז ע"ב; ירו', נט ע"א). כמו כן לא ברור האם לרבי נתן זה התנאי היחיד, או שמא הוא דורש את שני התנאים, גם שהשופר יתוקן במינו וגם שהתיקון לא יעכב את התקיעה 36 כך פירש הר"ן, ד"ה ר' נתן. . עוד בטרם נברר את פרטי ההלכות נביא את סיכומו של הר"ן. לדעתו לרבי נתן צריך השופר שתהיינה בו שלוש מעלות: כל תיקון צריך להיות ב"מינו", שלא יעכב את התקיעה ושישתייר בו רובו. לפי רבי יוחנן די בשתי מעלות מתוך השלוש, אבל תמיד חייב להיות שהתיקון אינו מעכב את התקיעה, כלומר אינו גורם לשינוי בקול השופר. דיבק שיברי השופרות פסול – ההדגשה באה לומר שאפילו מי שסובר ששופר שתיקנו במינו כשר כאן פסול, אבל לפי הבבלי גם כאן רבי נתן חולק ואומר שאם תיקן במינו כשר, ושברי שופרות הם ממין השופר. המפרשים ניסו למצוא סיבות נוספות מדוע יש צורך בדין מיוחד זה, אף שכבר נקבע ששופר סדוק כשר 37 תוספות לבבלי כז ע"א ד"ה שופר, המאירי למשנה ועוד. . כך, למשל, פירש המאירי ששופר ש"נסדק" הוא שנסדק לכל אורכו או ברובו, ואילו "דיבק בשברי שופרות" עוסק בתיקון גרוע של סדק קטן. השאלה מבוססת על ההנחה, החוזרת בתלמוד הבבלי, שאין במשנה דוגמה מיותרת או קביעה כפולה. כפי שראינו במהלך דיוננו במשניות רבות הנחה זו אינה בלתי מעורערת, וכפילויות הן תופעה מקובלת במשנה. מן הראוי להעיר שהמשפט "דיבק שיברי השופרות" עשוי לחול גם על מקרה שבו אין בשופר חור או סדק, אלא שהבעל האריך את השופר על ידי הדבקה. ניקב – השופר וסתמו – התוספתא מוסיפה "אפילו במינו" (פ"ב [ג] ה"ד), אם מעכב את התקיעה – גורם לכך שהתקיעה תהיה במאמץ יתר או בעצמה חלשה, פ סול – השופר, ואם לאו כשר – כאן המשנה מעמידה את עיקרון החזרת המצב לקדמותו כמרכיב מרכזי. כפי שאמרנו לעיל אין מדובר בשינוי הקול, שכן כל תיקון משנה את צליל הכלי, כשם שכל חריץ גורם לכך. אבל כבר נקבע שכל הקולות כשרים בשופר (ירו', נט ע"א; בבלי, כז ע"ב). כאמור לעיל מחלוקת ראשונים היא האם מדובר לפני התיקון או אחריו. לפי הירושלמי גם כאן רבי נתן חולק ואומר שהגורם הקובע הוא המין. אם תיקן במינו כשר, ואם לאו פסול, ואין הוא מזכיר את עיכוב התקיעה. ייתכן גם שדברי רבי נתן הם תנאי נוסף, הווה אומר שלדעתו צריך גם שהסתימה תהיה במינו וגם שלא תעכב את התקיעה. כלומר לא רק מבחן התוצאה קובע, אלא גם תהליך התיקון. יש המפרשים שעיכוב התקיעה התחולל כאשר הנקב היה קיים. הרא"ש מצטט כאן את הירושלמי הגורס "אם הנקב היה מעכב"; גם אם השופר תוקן הוא פסול משום ששופר שנפסל זמנית נפסל לעד, או אולי משום שהקול יוצא רק בגלל הסתימה 38 כך פירשו הרמב"ם, המאירי, הרא"ש ואחרים. . יש המפרשים ששינוי הקול מתחולל אחר התיקון. קול מעין זה כשר לעצמו, אך אם הוא נגרם כתוצאה מהתיקון הוא פוסל את השופר 39 כך פירשו המאירי, הר"ן, רע"ב ואחרים, וראו מלאכת שלמה למקום. . מהירושלמי משמע ששינוי הקול היה בזמן שהשופר היה נקוב. כשהיה נקוב היה כשר, שכן כל הקולות כשרים בשופר, אך התיקון פוסל את השופר, שכן עתה הקול יוצא בזכות התיקון (ירו', נט ע"א). בניגוד לשופר שבמקדש, שפיו היה מצופה, השופר של בית הכנסת היה טבעי ואסור היה לצפותו 40 תוס', פ"ב (ג) ה"ד; בבלי, כז ע"ב, וראו מלאכת שלמה למשנה ד. פרשני התלמוד התקשו בסתירה מתוך כך שסברו שכל ההלכות עוסקות בשופר בבית הכנסת. על כן ניסו לתרץ את הסתירה בדרכים שונות, כגון שמותר לצפות את הפיה מבחוץ אך לא מבפנים, וראו מלאכת שלמה שם. ברם ההסבר הפשוט הוא שהשופר במקדש היה מפואר, ושופר בית הכנסת שונה ממנו. ייתכן שפעל כאן גם השיקול שלא לעשות כלי מעין כלי המקדש. על כן הותקן השופר בבית הכנסת באופן שונה משופר המקדש. . התלמוד הבבלי מביא את ההלכה אגב הדין שנזק המעכב את התקיעה בשופר ומשנה את הקול היוצא ממנו פוסל את השופר. ברם להלכה ולאבחנה זו שורשים עמוקים יותר. בכל דת קיימת ההתחבטות האסטרטגית האם לבנות מבני קודש מפוארים וחפצי פולחן מרשימים, או לשמור על פשטות וצניעות. הפאר משרת את תחושת ההדר של האל, והפשטות את מעמדו הנחות של המאמין כלפי האלוהות, או את טהרתו. התחבטות דומה מלווה את היהדות לתקופותיה. כלי המקדש בולטים בפארם הרב, גם מבנה המקדש נועד לשדר עושר ופאר, ובני התקופה התפעלו והתגאו במקדש הנהדר. אין ספק שחז"ל, יוספוס וסתם אנשים מימי בית שני סברו שהמקדש צריך להיות מפואר, ויש להתגאות בכך. המבנה עצמו היה מפואר, גדול ומרשים, חפצי הקודש עשויים מכסף וזהב ומעמדות הציבור תוכננו כטקסים מלאי הוד ופאר. לעומת כל זאת היה בית הכנסת, ברוב התקופות, מבנה פשוט יותר שנועד לחיי היום-יום ולא לתצוגות של הדר. גם בית הכנסת, לפחות מהמאה השלישית ואילך (סוף תקופת התנאים), היה מבנה מהודר, אך לא מפואר בצורה בלתי רגילה. הוא היה מפואר פחות מהמקדשים הפגאניים, או מבתי העשירים בערים. ריהוט בית הכנסת היה עוד יותר פשוט. לארון הקודש הייתה גומחה מהודרת, אך הספסלים והריצוף היו פשוטים 41 בחלק מבתי הכנסת האמוראיים היו רצפות פסיפס שהיו יקרות; בתי הכנסת התנאיים רוצפו בלוחות אבן גדולים ונאים. . השיש היה מועט, וחומרי הבנייה היו פחות או יותר מקומיים. אין ספק שההכרעה על מידת הפאר של בית הכנסת לא הייתה מקרית. היא הושפעה מהתנאים הכלכליים, אך גם מתפיסה אידאית של חתירה מסוימת לפשטות 42 ראו על כך בקצרה אצל ספראי, בית הכנסת. . ביטוי לכך יש בסיפור על רבי חמא בר חנינא המתפאר בממון הרב שאבותיו השקיעו בבית הכנסת, ואילו רבי הושעיה עונה לו בטענה מדוע "בזבזו" את הכסף על בית הכנסת ולא השקיעו אותו בלימוד תורה או ב"חולים המוטלים באשפה", וקרא עליו "וישכח ישראל את עושהו ויבן היכלות" (ירו', שקלים פ"ה ה"ו, מט ע"ב 43 וכן ירו', פאה פ"ח ה"ט, כא ע"ב בקיצור. אבל הראשונים מצטטים את ירושלמי פאה בנוסח הארוך של ירו' שקלים. המשפט "חולים המוטלים באשפה" מופיע רק בציטוטי ירושלמי פאה, ראו תשב"ץ חלק ג סימן קץ; בית יוסף (יורה דעה) סימן רמט; מהר"מ מרוטנבורג בתשובותיו סימן תרצב. לעומת זאת, בעל אור זרוע (הקדמה, אות א סימן כא) ועמו סיעת ראשונים נוספים מצטטים את הירושלמי (שקלים) כנוסח שלפנינו, כלומר ללא הביטוי "חולים המוטלים באשפה". ). במעשה זה ביטוי ברור לערכים שונים ולגישה שונה ביחס למידת הפאר הרצוי בבית הכנסת. השאלה רחבה וסוכמה כאן בקצרה, ויש להאריך בכך הרבה יותר. מכל מקום, השופר מבטא אותו שינוי בסדר העדיפויות הציבורי. שופר המקדש היה כלי מפואר, ואילו השופר בבית הכנסת פשוט. שוב, יש להניח שהתנאים הכלכליים השפיעו על העדפת השופר הפשוט, אך גם אם הדבר החל כאילוץ כלכלי, הרי שחז"ל הפכו אותו לעיקרון הלכתי. השופר הפשוט הוא חלק מהצניעות של היהודי, צניעות שהוא חש כלפי בוראו, צניעות הבאה לביטוי גם בהלכות ונוהגים אחרים. באיורי פסיפסים בדרך כלל השופר מעוטר בפסים ופיו מצופה, ואם כך הרי שזהו שופר המקדש, ולא השופר בבית הכנסת. בכך יש פתרון לשאלה שהתחבטו בה חוקרים באשר לטיב ציורי הפסיפס, ולא נאריך בכך.
Sefaria · Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Rosh Hashana 3:6
שופר שנסדק ודבקו פסול דבק שברי שופרות כו': נסדק פסול זהו כשנסדק לארכו אבל אם נסדק לרחבו אם נשתייר מארכו לאחר מקום הסדק שיעור של שופר והוא כדי שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן הוא כשר. ואם ניקב יש בו דינים והם כי הוא צריך לסתום הנקב אם סתמו במינו ונשאר ממנו רובו שלם בלי נקב ולא עכבו הנקבים את התקיעה כמו שנזכר כשר ואם סתמו שלא במינו פסול. ו בור הוא חפירה בגוף הקרקע. ו דות מקום גבוה על הארץ מוקף כתלים. ו פיטס כלי גדול מחרס. ועל אותן שהם חוץ לבור אמרו אם קול הברה שמע לא יצא אבל אותן שהיו תוך לבור יצאו ידי חובתן. וצריך התוקע שיכוין להוציא את השומע ידי חובתו ואז יתכוין השומע לשמוע ויצא ידי חובתו ומה שלא התנה בכאן בכוונת משמיע כאילו הוא חזן הכנסת ושליח צבור לפי שעיקר הקדמתו על התקיעה אינה אלא להוציא את הרבים ידי חובתן וכשהוא תוקע להוציא כל השומעין מחובתן מתכוין ולפיכך לא נצטרך אלא כוונת שומע:
נסדק פסול – if it (i.e., the Shofar) is split/cut off lengtgh-wise, but if it is split width-wise after the place of of the split that the measurement of the Shofar is enough in order that he can hold it in his hand and it exudes to here and to there, it is fit/kosher *see Tractate Rosh Hashanah 27b). But there are in its piercing/perforating differences in the laws, and it is that one must stop up the perforation, but if one stopped it up with its own kind and there remained in ti the majority that was whole without a perforation, and the holes did not prevent the sounding [of the Shofar] as it explains, it is fit/appropriate. But if one closed it up with something that is not of its kind, it is invalid (and see that Maimonides decreed the same thing in the Laws of Shofar, Chapter 1, Halakha 5). ובור- it is a trench/ditch in the body of the ground. וחדות- a pool/cistern whose walls are high over the ground (see also Maimonides’ explanation in Tractate Kelim, Chapter 5, Mishnah 6 and also in the Laws of Selling, Chapter 25, Halakha 2). פיטם – a large earthenware vessel , and it is outside of the ditch/trench that we mentioned. אם קול הברה שמע לא יצא- but those who are within the trench/ditch fulled their religious obligations, and the person who sounds the Shofar must intent dto fulfill the religious obligations of those who hear it and further the listener must intned to fulfill his [own] religious obligation [by hearing the sound of the person blowing the Shofar] and he fulfills his religious obligation. And the reason that the Mishnah did not make the condition here regarding religious intentionality informs us that because he is the Hazzan of the synagogue, and the representative of the community is not appointed initially other than to fulfill the religious obligations of the community, and therefore when he sounds the Shofar he intends to fulfil the religious obligations of all those who hear him, and therefore, we don’t have require anythnig other than the knowledge/awareness of the person who hears it (see Tractate Rosh Hashanah 29a).
Sefaria · Rambam on Mishnah Rosh Hashana 3:6
ברע"ב ד"ה שופר כו' דהו"ל כב' שופרות והוא מפירש"י ולפ"ז מיירי שנסדק מב' צדדיו לגמרי כמש"כ התוס'. וא"כ ל"ד הרע"ב במה שהשיב ע"ז והנ"מ נסדק לארכו אבל נסדק לרחבו כו' כשר. דבכה"ג ה"ל כהוסיף עליו כ"ש דאף במינו פסול כבגמ' (כ"ז ב'). ודוחק לומר דס"ל כוהיינו יכולין לפרש שם בתד"ה צפהו זהב והי"א שבכלבו שהביא הב"י סי' תקפ"ו. ואולי ס"ל כדעת הה"מ דרובו ככולו. או דס"ל דהא דהוסיף עליו כ"ש פסול אף במינו היינו דוקא משופר אחר אבל זה דבר חדש לא שערוהו הפוסקים:
Sefaria · Rashash on Mishnah Rosh Hashana 3:6
שופר שנסדק כו' . [כחב הר"ב] דה"ל כשני שופרות. וכן לשון רש"י ונראה מדבריו שהוא מפרש שנסדק משני צדדיו לגמרי ונחלק לשתי חתיכות ולא נהירא דא"ה היינו דיבק שברי שופרות. אלא נסדק היינו שנסדק מצד אחד לארכו על פני כולו והיינו טעמא משום דכיון שנסדק כולו אין שם שופר עליו. אלא כחתיכת שופר שתקנה ועשאה כעין שופר דמי וכ"ש דבק שברי שופרות וזו ואצ"ל זו קתני. א"נ [ה"א] יותר סופו להפרד כשנסדק מצד אחד ודבקו משאם עשה שופר אחד של חתיכות והוי שם שופר עליו טפי קמ"ל. תו': שנסדק . פי' הר"ב דוקא לארכו אבל לרחבו אם נשתייר כו' כדי שיאחזנו בידו כו'. ברייתא. ומסיק בטור סימן תקפ"ו דהיינו טפח ד' אצבעות בגודל שהן ו' בקטנה דאלת"ה אלא כשיעור התוקע לפי מה שהוא אדם הוה ליה למתנייה במשנה י"א פי"ז דכלים גבי הנך דחשיב ששיעורן הכל לפי מה שהוא אדם. וכתב הרא"ש ונקט האי לישנא כדי שיאחזנו כו' לפרש הטעם למה נתנו בו שיעור טפח כדי שיאחזנו כו'. ויראה לכאן ולכאן ולא יאמרו לתוך ידו הוא תוקע ע"כ ומ"מ הלכו אחר אדם בינוני ולא חשו לבן אבטיח וכיוצא בו. [ועיין בס' של"ה דף רכ"א ע"ב רמזי דינים אלו ותמצא מרגוע לנפשך]. ודבקו . פי' הר"ב בדבק [וכו'] וכפירש"י. ואע"ג דלקמן גבי ניקב וסתמו פסלינן שלא במינו דוקא התם בניקב שסתם הנקב בחתיכה אחרת [כלומר בחלל הנקב] דחסר הוא. אבל אם חבר הסדק בדבק חוזר לכמות שהיה ואין הדבק ניכר בין הסדקים. הרא"ש:
Sefaria · Tosafot Yom Tov on Mishnah Rosh Hashana 3:6
שופר שנסדק לרש"י ר"ל שנסדק לב' חתיכות לאורך [ערא"ש]. ולתו' ר"ל שהיה בו סדק לארכו ע"פ כולו. ולרבינו יהונתן ר"ל אפילו בסדק קטן לארכו פסול, דע"י התקיעה יתבקע טפי: ודבקו אפילו דבקו פסול. וקיי"ל דבנסדק כולו לארכו אפילו רק מצד א', פסול אפילו דבקו באור. ובלא נסדק כולו, י"א דבנסדק רק קצת לארכו, פסול, משום דע"י התקיעה הסדק מוסיף והולך, והו"ל כאילו כבר נסדק כולו [כטריפות סרכא שבריאה]. אמנם כשהדקו בחוט או [בדראט] בחוזק, שלא יוסיף להתבקע, כשר. וי"א דבנסדק לארכו' דוקא בנסדק רובו פסול. אמנם בנסדק לארכו בין קצת בין רובו, מועיל בשסתמו באור, אבל לא עם גוף אחר, דהו"ל כסתמו עם אינו מינו, וי"א דאפילו סתימה בדבק מהני, ולא הוה כסתמו עם אינו מינו, מדאין הסתימה ניכרת בין הדבקים. מיהו בנשתנה קול השופר ע"י שקשרו בחוט או ע"י שדבקו בדבק, צריך שישתייר ממקום הסדק עד הנחת הפה כרוחב ד' גודלין. אבל בנסדק לרחבו, דוקא בנסדק רוב היקיפו פסול. ואפילו הכי, אם נשתייר מהסדק עד הנחת פה כרוחב ד' גודלין, כשר ואפילו מעכב התקיעה. וי"א דאפילו נשתייר מהסדק לצד החוץ כשיעור הנ"ל, כשר. ובכל זה בשעת הדחק סומכין אמקילין [תקפ"ו]: פסול אע"ג דכבר אשמעינן דאפילו נסדק פסול, קמ"ל הכא דאפילו השברים הן כטבעות שלימין בכל הקיפן, ואפילו נשתייר באורך החתיכה שכנגד פיו, כרוחב ד' גודלין, פסול דשופר אחד אמר רחמנא ולא הרבה שופרות [שם]: ואם לאו כשר ודוקא בסתמו במינו, ונשתייר רובו שלם, ולא נשתנה קולו עי"ז ממה שהיה קודם שניקב. ובשעת הדחק בניקב ונשתייר רובו שלם, אם סתמו במינו, אפילו נשתנה קולו ע"י הסתימה כשר. ובסתמו שלא במינו דוקא בלא נשתנה קולו מקודם שניקב, כשר. מיהו בלא סתמו כלל, אפילו לא נשתייר ד' גודלין עד הפה, וגם נשתנה קולו מבתחילה כשר בשעת הדחק. וקיל ניקב מסדק, דבנקב עגול לא יתבקע טפי ע"י התקיעה. וי"א דאין לתקוע בשופר נקוב אפילו נשתייר כשיעור, דקולו פגום [שם]:
Sefaria · Yachin on Mishnah Rosh Hashana 3:25-28