Sheviis 1:2 — What Counts as an Orchard
MishnayosZeraim › Sheviis › Perek 1 › Mishnah 2זְרָעִים ‹ שביעית ‹ פרק א׳ ‹ משנה ב׳
What Counts as an Orchard
אֵיזֶהוּ שְׂדֵה הָאִילָן
Mishnah שביעית א׳:ב׳ · Sheviis 1:2
אֵיזֶהוּ שְׂדֵה הָאִילָן,
כָּל שְׁלֹשָׁה אִילָנוֹת לְבֵית סְאָה,
אִם רְאוּיִין לַעֲשׂוֹת כִּכַּר דְּבֵלָה שֶׁל שִׁשִּׁים מָנֶה בָּאִיטַלְקִי, חוֹרְשִׁים כָּל בֵּית סְאָה בִּשְׁבִילָן.
פָּחוֹת מִכָּאן, אֵין חוֹרְשִׁין לָהֶן אֶלָּא מְלֹא הָאוֹרֶה וְסַלּוֹ חוּצָה לוֹ:
What is [considered] an orchard?
Any three trees per beis se'ah -
if they are fit to yield a kikar develah of sixty Italki maneh, one may plow the whole beis se'ah for their sake.
Less than this, one may plow for them only [room for] the picker and his basket, standing outside it:
A reading aid, not an exact translation.
This English is a clause-by-clause rendering to help you follow the Hebrew. It is not word-for-word literal, and it is not a transcript of the recorded shiur — the audio carries explanation and context the translation deliberately leaves out.
Go deeperOpen what helps. Nothing here is needed to learn the Mishnah.
Structure
The Mishnah's Structure▾
Summary Chartwhat does this mean?
What Counts as an Orchard▾
| Case | Ruling | Reason |
|---|---|---|
| What counts as a sedei ha'ilan (orchard)? | Three trees · within one beis se'ah · fit to yield a fig-cake of sixty Italian maneh | — |
| And if they qualify — or fall short? | The whole beis se'ah is plowed; otherwise — only the fig-gatherer and his basket's space | — |
Transcript
A machine transcript of the recorded shiur.
This is the shiur as spoken, transcribed automatically and left unedited — the wording is Ephraim's, and occasional transcription errors remain. It follows the audio word by word.
Transcript · click any word to jump
▾
All Meforshim
Study the meforshim on this mishnah (11)▾
לבית סאה. קרקע שהיא חמשים אמה על חמשים אמה: ככר דבלה. התאנים היבשים עשויין במעגלה כעין ככר לחם קרוים ככר דבלה: באיטלקי. במנה של איטליא של יון, ולפי שהיה כך בימי משה משערים בו, והמנה מאה דינרים והדינר שש מעות ומשקל כל מעה שש עשרה שעורות בינוניות: פחות מכאן. מככר של ששים מנה אין חורשים כל בית סאה, אלא תחת האילן לבד וחוצה לו: כמלא אורה וסלו. המלקט תאנים קרוי אורה כמו גודר בתמרים ובוצר בענבים. וסלו, הסל שנותן בו מה שהוא לוקט. ושאר השדה חשוב שדה הלבן ואין חורשין אותו אלא עד הפסח:
לבית סאה – land which is fifty cubits by fifty cubits (i.e., a cubit is a measure equal to the distance from the elbow to the tip of the middle-finger). ככר דבלה – the dry figs are made by with a press similar to a loaf of bread which are called a cake of pressed figs. באיטלקי – in the Italian Maneh (= 25 Selah) of Greece and since it was such in the days of Moses, we estimate by it and Maneh is one-hundred Denarim and the Denar is six Maot and the weight of each M’ah is sixteen intermediate-sized hairs/panacles. פחות מכאן – from a cake of sixty Maneh we do not plow the entire field requiring one Seah of seed other than under the tree alone, or outside of it, as much as its light and its basket that collects figs is called “its light” (??chaff) like one who harvests dates and cuts grapes. וסלו – the basket into which he places what he picks and the rest of the field is considered a bright, shade-less field and we don’t plow it other than until Passover.
Sefaria · Bartenura on Mishnah Sheviis 1:2
Introduction In yesterday’s mishnah we learned up until what point before the sabbatical year one may plow an orchard. Today we learn how many trees in a field are necessary for it to be considered an orchard. If it is not considered an orchard, then they will have to stop plowing the field at an earlier point in the year. What constitutes an orchard? Any field in which there are at least three trees for every bet seah. A bet seah is 2500 square cubits. If there are three trees in a field this size, then the bet seah can be treated as an orchard. If each tree is capable of yielding a cake of pressed figs, the size of sixty in the Italian maneh, then the entire bet seah may be plowed for their sake. The three trees that constitute this orchard must each be able to produce a cake of pressed figs the size of sixty Italian manehs. According to commentators, this is about 24kg. If these two criteria are filled, than they may plow the entire bet seah until Shavuot, since the plowing of the entire field benefits all the trees. If less than this amount, they may only plow the area that is occupied by the gatherer when his basket is placed behind him. However, if there are fewer trees or they produce less fruit, then they may plow only around those trees. The space they may plow is the size of a fruit-gatherer and his basket, as he walks around the tree. The rest of the field has more stringent rules, those which apply to a grain field, which may only be plowed until Pesah, as we shall see in chapter two below.
Sefaria · English Explanation of Mishnah Sheviis 1:2
(ד) אם ראויין. אף על פי שאינן עושין, כדמוכח לקמן דמשער בתאנים. הר"ש: (ה) האורה. מלשון וארוה כל עוברי דרך (תהלים פ):
Sefaria · Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Sheviis 1:2
אם ראויין לעשות. אעפ"י שאין עושין. הר"ש. ודיקא נמי דקתני ראוין ולא קתני עושין. וצ"ע איך משערין זה אם ראוין. או אינם ראוין. מאחר שאינן עושין. ונראה שהכל לפי גודל האילן בו משערין אם גדול כל כך שאם היה של תאנה כיוצא בו. היה ראוי לעשות ככר דבילה. ועיין לקמן מ"ד:
Sefaria · Lechem Shamayim on Mishnah Sheviis 1:2
שלשה אילנות לבית סאה. בית סאה נ' על נ' דהוו להו תרי אלפי ות"ק גרמידי ושלשה אילנות גדולים וזקנים מפוזרים בבית סאה ובתנאי שלא יהיו מקורבין יתר מכשיעור דהיינו כשאין ביניהם כדי שיהא הבקר עובר בכליו כדתנן לקמן דאז מקורבין הן וצריכין נמי שלא יהו רחוקין יותר מכשיעור וכגון שאינם תוך בית סאה תוך טבלא של נ' על נ' דבכל חד מהני גווני לא מצטרפי ואין חורשין להם אלא צרכן ועוד בעי' שיהו עושין בין כולם פירות משקל ככר של חול דהיינו ששים מנה ומשקל כל מנה ליטרא וחצי וכל ליטרא ק' דרהם. באיטלקי. מפרש בפ"ק דקידושין גבי פרוטה דלפי שקבעה מטבע ומשקל בימי משה משערי' בה. פחות מכאן. שאינו עושה כל כך: אין חורשין {הגה"ה פי' ה"ר יהוסף ז"ל פי' העצרת כדין שדה אילן אלא שאין חורשין את כל השדה:}. כל הבית סאה אלא תחת האילן וחוצה לו מלא אורה וסלו ושאר השדה הוי שדה הלבן ואין חורשין אותו אלא עד הפסח כדינו. מלא האורה וסלו. חוצה להן סביב האילנות למקום שכלים נופותיהם ולחוץ חורשין מן הקרקע כמלא המלקט וכמלא הסל ללקט פירות הנופות החיצונות ומפ' בירוש' דכלאים פ' איזהו עריס גבי מלא בוצר וסלו דשיעוריה שתי אמות ונראה דהה"נ הכא דהיינו שיעוריה אלא התם גבי גפנים תני בוצר והכא גבי תאנים תני אורה ומשום דכולהו אילנות משער להו תנא דמתני' בתאנים כדתנן לקמן תני בכולהו לישנא דאורה עכ"ל הר"ש שירילי"ו ז"ל. אבל בפי' הרמב"ם ז"ל ככר ר"ל גוף מחובר כדמות ככר לחם: אם ראויים. ר"ל כל אחד מן השלשה אילנות: אורה. ברוב הוא מלקט התאנים דכבר נאמר על הגפן וארוה כל עוברי דרך [תהלים פ'] ואשכחן נמי דקרוי עודר כמו שכתבתי בפט"ו דמס' יבמות וכן נמי במציעא פ' הפועלים דף פ"ט. תניא בהדיא הפועלים שהיו עודרים בתאנים גודרין {הגה"ה מצאתי ברש"ל ז"ל בפ' במה טומנין (שבת דף נ') שהגיה בשני דלתי"ן כל קציצת תמרים קרוי גדידה ע"ש ואין הכרח גמור לו מן הערוך שלא הביאו אלא בערך גד הרביעי אלא דה"נ מסתבר לע"ד:} בתמרים בוצרים בענבים מוסקין בזתים וכו' אלא שבספר אהל מועד אות הלמ"ד מלת לקט משמע דגריס התם במציעא אורין בתאנים וכו':
Sefaria · Melekhet Shelomoh on Mishnah Sheviis 1:2
במשנה הקודמת נקבע עד מתי רשאים לחרוש את שדה האילן, ובמשנתנו מתברר כי יש להבדיל בין אילן בודד או אילנות בודדים לבין שדה אילן. באילן בודד "אין חורשין... אלא מלוא האורה וסלו", ובשדה האילן חורשים את כל השדה. המשנה קובעת אימתי האילנות מהווים שדה אילן. לעתים משנה אחת מבארת את קודמתה, ומן הסתם מאוחרת לה 6 ראו ויס, משניות. . המשנה מדברת על שני סוגים של מטעים. האחד הוא מטע ייעודי, ובו כל השטח נטוע בעצים, והסוג השני הוא מטע מעורב. לעתים עץ בודד בשדה דגנים, ולעתים מספר עצים פזורים. נוף חקלאי זה טיפוסי לכפר המסורתי ברחבי המזרח התיכון. אי זו היא שדה האילן – אימתי אנו קוראים לשדה נטוע אילנות "שדה האילן"? פתיחת ההלכה בשאלה "אי זו היא" הינה צורה רווחת במשנה ובברייתות, והיא חוזרת מאות פעמים במשנה ובברייתות (משנה, פאה פ"ד מ"י; תמורה פ"ו מ"ג ועוד). "אילן" היא הצורה הרווחת בספרות חז"ל, ובמקרא "עץ". בספרות חז"ל המונח "עץ" מתייחד לעץ כרות, אולי אף מעובד. כל שלשה אילנות לבית סאה – שלושה אילנות הנטועים בשטח אדמה שזורעים בו סאה חיטה, והוא חמישים אמה על חמישים אמה שהן 2500 אמות מרובעות. בדרך כלל קבוצה של שלושה אילנות מהווה מטע. כך לעניין חריש במטע בשביעית: שלושה אילנות בשטח מוגדר הם בבחינת "מטע", כך לעניין ביכורים (משנה, בכורים פ"א מי"א) וכך בנושאים נוספים (תוס', בבא בתרא פ"ד הי"ב ועוד). כל זה כאשר שלושה אילנות נתפסים כמטע הכולל את הקרקע שהם נטועים עליה, ואילו פחות מזה הם נחשבים לעצים ללא הקרקע שסביבם. אבל במשנת סוטה (פ"ז מ"ב) חמישה אילנות הם מטע, וחוזרים בשבילם ממלחמה. אין כאן סתירה הלכתית אלא שינוי קונספטואלי. הצירוף "חמישה אילנות" מופיע רק בהקשר של חזרה מערכי מלחמה במשנה, בתוספתא ובתלמודים למשנה שם, וכן במדרש ספרי הזהה למשנה בעניין זה (קצה, עמ' 235). לעניין זה דין מטע כדין כרם. אם ראויים לעשות ככר דבילה – אם שלושת האילנות מניבים פרי כדי כיכר דבלה, כיכר של תאנים מיובשות ודחוסות בצורת כיכר שמשקלו: של ששים מנא באיטלקי – המנה הוא משקל ידוע בכל ארצות המזרח התיכון, מתקופת המקרא ועד שלהי התקופה ההלניסטית. אבל המנים של ארצות שונות היו שונים במקצת זה מזה. על כמה מהמשקלות הקדומים שנתגלו והגיעו לידינו היה כתוב "ליטרה איטלקית" או משקל אחר 7 קידר, משקלות ד, עמ' 36 , ועוד, וכן "רביעית יין באיטלקי" היא רביעית הלוג במידה האיטלקית, לא רביעית של יין הבא מאיטליה, שכן יין זה אסור כיין גויים (יין נסך), ראו פירושנו לפסחים פ"י מ"א. במקורות יש רמזים גם למנה במשקל שונה. כך, למשל, יוספוס אומר שהמנורה הייתה מאה מנה, ותרגומו ליוונית הוא טלנטון (קד', יד 106). הטלנטון היה 34.20 ק"ג (קידר, משקלות, עמ' 23), ולפי זה המנה הוא 342 גרם, וזה מנה קטן במיוחד. התוספתא, חולין פ"י ה"ד, עמ' 511 , קובעת שיש להפריש ראשית הגז מחמש רחלות שמהן גוזזים "מנה מנה ופרס" (כך במשנה, שם פי"א מ"ב; עדיות פ"ג מ"ג) שהן שבעים וחמישה סלעים. לפי זה מנה הוא 30 סלעים, שהם 120 דינר. המספרים אינם הולמים, והם משקפים את הנוהגים השונים באזורי משנה בארץ יהודה. . מנה איטלקי הוא אפוא מנה לפי שיטת המשקל הרומית, להוציא סוגי מנה אחרים שנהגו במזרח וכן להוציא, מן הסתם, את המנה הנזכר במקרא. המנה הוא מאה דינרים, ומשקל הדינר הוא ארבעה גרם בערך. לפי חישוב זה, שישים מנה הם אפוא כעשרים וארבעה קילוגרם. המנה הוא שתי ליברות, ובמזרח ההלניסטי המנה היה 450 גרם עד 660 גרם לערך, אך היה גם מנה כבד שמשקלו 840 גרם 8 קידר, משקלות ג, עמ' 28-27 . ההבדל הוא בשיטות המשקל, ראו שם. מעבר לכך, המשקלות הקדומים לא היו אחידים. . עם זאת, הצירוף "מנה איטלקי" הוא מיוחד במינו. המנה הוא משקל מזרחי, ובשיטה הרומית (האיטלקית) הוא לא נהג כלל. על כן אין הכוונה למנה איטלקי אלא למנה המזרחי, שמשקלו הוא לפי הסטנדרט הרומי, כלומר שתי ליברות רומיות, או שתי ליטרות בניסוח היווני. אפיפניוס בספרו על המידות והמשקלות (סעיף 51) אומר שהמנה המקראי הוא מטבע כסף, אבל מנה איטלקי מכיל 40 סטטר (ססטרציוס), שהוא 20 אונקיות והם ליברה ושני שליש. הוא גם מספר על מנים אחרים, זה של תבאי שהוא 60 סטטר (2.5 ליברה), ויש מנה של שתי ליברות ואף של ארבע ליברות. מכל הנתונים נראה להעדיף את תיאורו למנה האיטלקי, שהרי עליו המשנה מדברת במפורש. אונקיה היא אחד חלקי 12 של ליברה 9 קידר, משקלות ג, עמ' 37 ; אפיפניוס, על המידות, סעיף 54. , הליטרה (ליברה) הרומית היא 330-325 גרם, ומאוחר יותר (מהמאה הראשונה ואילך) גם 360 גרם 10 קידר, משקלות ג, עמ' 37. . המנה הנדון כאן הוא אפוא 430-400 גרם. 400 גרם הם גם התוצאה היוצאת מחישוב המנה לפי 100 דינרים (לעיל). שישים מנה הם 26-24 ק"ג, ויבול עץ רגיל נאמד ב- 20 מנה, כלומר קצת יותר מ- 8 ק"ג. קשה לפרש שכוונת המשנה שכל עץ ייתן בנפרד שישים מנה דבלה, שכן זהו יבול מופרז. כדי להגיע ל- 8 ק"ג דבלה יש צורך ב- 32 ק"ג תאנים, וקשה להניח שעץ בודד הניב 96 ק"ג 11 לחישוב ראו פליקס, שביעית א, עמ' 45. חישוב המנה המוצע כאן שונה במקצת מזה של פליקס. . המשנה הבאה קובעת שאת יתר העצים מחשבים לפי עצי התאנה, כלומר עץ אחר גדול כמו עץ תאנה הנותן 20 מנה תאנים. הירושלמי שם (לג ע"ב) שואל מדוע נבחרו דווקא עצי התאנה לשמש כדוגמה, ועונה שפרותיו גסים. על כך התלמוד שואל מדוע לא נבחר אתרוג או זית, שאמנם הפרי שלו קטן אך כמותו רבה יותר, ועונה שכל העצים נותנים פרי פעם בשנתיים. סוגיה זו מחייבת בירור. הנימוק שפרי התאנה גדול (גס) אינו עונה על השאלה, שהרי הנתון הקובע, בסופו של דבר, הוא סך כל הפרות ולא משקלו של פרי בודד, כפי שהירושלמי עצמו שואל. עצי הפרי הנפוצים בארץ הם הגפן, הזית והתאנה. הגפן היא שיח שאינו יכול לשמש דוגמה לעצי פרי רגילים. אין כל התאמה בין גודל הגפן לכמות הפרות ולגודלם של עצים אחרים. אשר לזית, נראה שאליו התלמוד מתכוון באמרו ש"כל אילניא" (כל העצים) מניבים יבול לסירוגין, אחת לשנתיים. "כל העצים" כאן הם הזיתים בלבד. פרות אחרים היו נדירים הרבה יותר, ולעתים רחוקות נטעו מהם מטעים של ממש. אפשרות חלופית הייתה למדוד את היבול לפי עץ תמר, אבל התמר גדל רק באזור מוגדר ולא כל החקלאים הכירו אותו. אין זה מפליא שכאשר התלמוד הבבלי רוצה לתאר עץ פרי הוא מביא את יבול התמר כדוגמה, שכן בבבל התמר היה נפוץ (בבלי, בבא קמא צא ע"ב). הסוגיה בירושלמי משמשת אמת מידה להערכת יבול התאנים בעולם הקדום. על פי רוב לא שווקו התאנים כפרות טריים אלא יבשים ודחוסים. המשנה נוקטת את השיעור בעצי תאנה כיוון שיבול התאנה הוא יציב במשך השנים, וגודלו של העץ אחיד על פי רוב. השיעור הוא בתאנים, ומשערים את היבול באילנות אחרים לפי היבול היציב של התאנים. יבול הגפן שונה לחלוטין, והמידה של שישים מנה אינה מתאימה לו כלל. אי אפשר להקיש מיבול כזה של תאנים על יבול הגפן, ואי אפשר לאמוד האם הגפנים הם מטע או גפנים בודדות לפי מידה זו. אם בשטח של בית סאה מצויים שלושה אילנות המניבים פרות במידה הראויה, חורשין כל בית סאה בשבילן – עד העצרת כדין שדה האילן האמור במשנה הקודמת. במשנה הקודמת לא נאמר שחורשים את כל בית הסאה של שדה האילן. את המשנה הראשונה ניתן היה לפרש כי היא מתכוונת רק לחרישה סביב העץ. המשנה הקודמת קובעת אפוא רק את גופה של ההלכה: עד מתי לחרוש? ומשנתנו מפרשת שאם בשדה זה נטועים האילנות כהלכה, בצפיפות הראויה, והם מניבים פרי כהלכה, חורשים את כל בית הסאה בשבילם עד העצרת. פחות מכן – פחות משלושה אילנות לבית סאה, או שיבולן המשוער פחות משישים מנה, אין חורשין להן אלא מלוא האורה וסלו חוצה לו – אלא במרחק מן העץ של האורה, הוא הקוטף את התאנים, וסלו שנותן לתוכו את התאנים. בספרות חז"ל נתייחד המונח או הפועל "ארה" לקטיף התאנים בלבד: "התאנה זו בתחילה אורים אותה אחת אחת" (בראשית רבה, ראש פמ"ו [עמ' 458]); "פועלין שהיו עודרים [יש לתקן ל'אורין' 12 כך הנוסח בערוך ערך ארה, כרך מ עמ' 263. ] בתאנים" (בבלי, בבא מציעא פט ע"ב), ועוד. במקרא הוא משמש לקטיף אף לדברים אחרים. אשר למקורה של המילה יש שפירשו שהוא בשעת הקטיף, שקטיף התאנים מתחילים בו עם אור היום 13 ראו פליקס, עולם הצומח, עמ' 36 והערה 49 שם; מסכת שביעית עמ' 30. , ואכן מצויות מסורות המספרות על האורים בתאנים בשעה מוקדמת של הבוקר 14 ירו', מעשר שני פ"ה ה"ב, נו ע"א; ברכות פ"ב ה"ח, ה ע"ג; בראשית רבה, פס"ב ב (עמ' 673) ועוד. . בתוספתא שנינו: "שלשה אילנות בתוך בית סאה הרי אלו מצטרפין וחורשין כל בית סאה בשבילן, ובלבד שתהא מטעתן ממטע עשרה לבית סאה דברי רבי מאיר ורבי יהודה. רבי יוסה ורבי שמעון אומרים אין חורשין להן אלא צרכן" (פ"א ה"א). התוספתא אינה מזכירה את תנובת האילנות, אך דורשת כי האילנות יהיו בפיזור ראוי בתוך שטח בית הסאה, שלא יהיו רחוקים זה מזה יותר מעשרה אילנות בבית סאה. בית סאה הוא חמישים על חמישים אמה שהם אלפיים וחמש מאות אמה מרובעות, ואם נוטעים עשרה אילנות בבית סאה יגיעו לכל אילן מאתיים וחמש אמות מרובעות, כלומר שש עשרה אמה על שש עשרה אמה פחות משהו, והוא המרחק ששנינו בהלכות כלאיים 15 כדעת בית הלל לענין קרחת הכרם, משנה, כלאים פ"ד מ"א. . פרשני המשנה התחבטו כיצד ממקמים עשרה עצים בבית סאה, הרי אם השדה רבוע ניתן למקם בו רק תשעה או שישה עשר עצים. ברם השאלה היא ספרותית בלבד; השדות לא היו רבועים ואפילו לא מרובעים, וכל המידות כאן הן ממוצעות, כפי שהתלמוד הירושלמי מדגיש (לג ע"ב) 16 פליקס, שביעית א, עמ' 32. . לפי חשבון זה, כשיש בין האילן הראשון והשני שש עשרה אמה (שמונה אמות לכל אילן), וכן בין השני לשלישי, הרי בין כולם יש שלושים ושתיים אמה, ושמונה אמות בין הראשון לגדר וכן בין השלישי לגדר, ושתי אמות למקום האילנות, ובסך הכול יעלה החשבון לחמישים אמה. אבל אם יש בין אילן לאילן יותר משיעור זה אין הם מצטרפים לשדה אילן ואין חורשים אלא כדי צורכם 17 על פי סוגיית הבבלי, בבא בתרא כו ע"ב, ופירושו של ליברמן, עמ' 481. . משנתנו היא אפוא משנתם של רבי מאיר ורבי יהודה. כך הוא לפי מה שהעתקנו על פי כתב יד וינה. אולם בכ"י ערפורט: "דברי רבי מאיר. רבי יהודה ורבי יוסי אומרים"; רבי שמעון אינו נזכר, ומשנתנו היא רק כדברי רבי מאיר. ובדפוס ראשון: "דברי רבי מאיר ורבי יהודה ורבי יוסי, ורבי שמעון אומר", כלומר משנתנו כרבי מאיר, רבי יהודה ורבי יוסי, ורק רבי שמעון חולק עליהם. תופעה זו של שינויים בשמות החולקים מצויה במספר מסורות נוספות. המדובר במקרה מיוחד למדי, ובו משתתפים במחלוקת כל ארבעת החכמים הבולטים של דור אושא: רבי מאיר, רבי יהודה, רבי יוסי ורבי שמעון. אבל במסורות השונות חלו שינויים במקומו של הפסיק (או וי"ו החיבור), והחלוקה הפנימית בין הדוברים אינה ברורה. כמו כן אירעו מקרים של השמטת אחד השמות או הוספתו 18 כגון משנה, ערכין פ"ז מ"ה; תוס', נזיר פ"ג הי"ח; תמורה פ"א ה"ח, עמ' 551 ועוד. . במקביל המקורות מוסיפים שצריך גם להיות מרחק מינימלי בין העצים, והוא כדי שיעבור הבקר וכליו. הגדרה זו מופיעה בהמשך הפרק (מ"ח), אך היא שייכת למשנתנו, כפי שנברר להלן. הגדרות כמותיות דומות חוזרות גם בדינים אחרים. מטע עשר לבית סאה הוא מטע רגיל, וחכמים נקבו מידות שונות לכרם רגיל 19 משנה, כלאים פ"ד מ"ה ומ"ח; וכן נדונה ההגדרה של "שדה דלעות" (פ"ד מ"ז). .
Sefaria · Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Sheviis 1:2
כבר פירשנו פעמים בכלאים(פ"ב מ"ב ומ"ט) שבית סאה נ' אמה על נ' אמה ופירשו בגמרא שמה ששערו בכאן באילנות התאנים מפני שפירותן מרובות והם טעונות: ומה שאמר ככר ר"ל הגוף המחובר מן התאנים שהן נקבצים זו על זו עד יהיו כדמות ככר לחם וכבר בארנו שמשקל מנה מאה דינרים והדינר שש מעות מן המיוחסים למטבע ארץ הנקרא איטלקי והם המעות שהקדמנו זכר משקלם בסוף פאה (מ"ה) ובאחת מהם משקל ששה עשר גרגירי שעורים: ואורה הוא הלוקט התאנים ברוב וכבר נאמר על הגפן וארוה כל עוברי דרך (תהלים פ):
Sefaria · Rambam on Mishnah Sheviis 1:2
בית סאה. הוא חמשים על חמשים דהיינו תרי אלפי וחמש מאה גרמידי ומטי לכל חד וחד תתל"ג ותלתא כדאי' בב"ב (דף כז.): אם ראויין לעשות אע"פ שאינם עושין כדמוכח לקמן (מ"ג) דמשער בתאנים: מנה. היינו מאה זוז באיטלקי כך היה בדורו של משה כדמשמע בפ"ק דקדושין (דף יב.) גבי פרוטה אחד מו' באיסר האיטלקי: פחות מכאן. מככר של ששים מנה אין חורשין כל הבית סאה אלא תחת האילן לחוד וחוצה לו כמלא אורה וסלו הלוקט תאנים קרוי אורה כמו גודר בתמרים ובוצר בענבים ושאר השדה חשוב שדה הלבן ואין חורשין אלא עד הפסח:
Sefaria · Rash MiShantz on Mishnah Sheviis 1:2
[אות ב] של ששים מנה. היינו דשלשתן יחד עושים כך וכל אחד עושה שליש כבר. וכדאי' בירוש' שיהא משולשים והיינו מתני' דבסמוך היה אחד עושה וב' אינן עושים. היינו אף שאחד עושה ככר וכן או ב' עושים ואחד אינו עושה היינו ג"כ אף דהוי ככר ע"י שנים מ"מ אם השלישי אינו עושה שליש ככר אין חורשין. ומזה תמוהין לי דברי הר"ש במתני' ג' רואים אותם כאילו הם תאנים אם ראוים לעשות ככר שכל אחד עושה ככר וכ"כ הרע"ב. ולא ידעתי מנ"ל הא לומר כיון דרק רואים כאילו תאנים בעינן שאם היה של תאנים היה כל אחד ראוי לעשות ככר ולא ע"י צירוף שלשתן והא בפשוטו דאם ראויין היינו בין שלשתן כמו דאם ראויין במתני' דהכא וצע"ג:
Sefaria · Tosafot Rabbi Akiva Eiger on Mishnah Sheviis 1:2
שלשה אילנות לבית סאה . עיין במשנה ה: אם ראויין לעשות כו' . אע"פ שאינן עושין כדמוכח לקמן דמשער בתאנים לשון הר"ש ועי' לקמן בפי' הר"ב מ"ג [*ומ"ש במ"ד בס"ד]: האורה . ומצאנו במקרא גבי גפנים (תהילים פ׳:י״ג) וארוה כל עוברי דרך:
Sefaria · Tosafot Yom Tov on Mishnah Sheviis 1:2
כל שלשה אילנות לבית סאה קרקע שהיא נ' על נ' אמה ופשוט דבית סאה דהכא ובמשנה ה'. אין ר"ל שקצת אילנות עומדים על גבול הנ' אמה. והשאר באמצע במרחק שוה. אלא אפי' עומדים כולם סמוכים רק בריחוק ד"א. אפ"ה משערים כאילו עומדים כולם באמצע רבוע של בית סאה וחורשים כל הרבוע בשבילן סביב. ולאפוקי כשקצת מהם עומדין חוץ להרבוע של הבית סאה אז אין מצטרפין. אבל אין רשאי לשער כאילו כל האילנות עומדים בגבול הבית סאה וליתן כל הרווח מצ"א. אלא משערי' כאילו הן באמצע הבית סאה: אם ראויין לעשות כל אחד אע"ג שבאמת אינן עושין. רק שגזען עבין וחזקים וענפיהן רבי' שראויין לעשות כן. כ"כ הר"ש. ולר"מ פ"ג משמיטה סגי בכולן יחד ראויין לעשות ככר. וגם רבינו אלי' ווילנא פי' שיהיו כולן ראויין לעשות ככר: ככר דבילה תאנים יבשים דרוסים בעיגול כככר לחם: משקל ס' מנה באטליא דמנה ק' דינרים. ודינר ו' מעין. ומעה ט"ז שעורות בינונית: ולפמ"ש בס"ד [שבועות פ"ו סי' ב'] בשם רבינו מעדני מלך. דצ"ו שעורות הם קווינט שלם. אם כן יהיה משקל ככר דבילה של ס' מנה. כמשקל מ"ח פפונד וכ"ד לאטה: חורשים כל בית סאה בשבילן עד עצרת: פחות מכאן אין חורשין להן אלא מלא האורה המלקט הפירות: וסלו סל שמאסף לתוכו הפירות: חוצה לו ר"ל כשמעמיד הסל לצד חוץ. דאז צריך רווח טפי. משאם מעמיד הסל בינו לאילן. וכל שחוץ מרווח זה דינו כשדה לבן. ואינו חורשו רק עד הפסח:
Sefaria · Yachin on Mishnah Sheviis 1:5-12
Mishnah Insights
An amalgam of commentaries, including original insights.
These insights draw on the commentaries to this Mishnah and on the recorded shiur. Those commentaries often rest on earlier sources — the Gemara, the Yerushalmi, the Rishonim, and one another — without always saying so; where they do, we generally cite the one we read. Every commentary consulted is kept, verbatim, with this page.
Fit, not yielding: three words that decide an orchard▾
אִם רְאוּיִין — if they are fit
The mishnah asks whether the trees are fit to produce the yield, not whether they are producing it. Rash MiShantz shows the distinction is deliberate, since the next mishnah assesses a barren tree, which produces nothing at all, as though it were a fig tree. Lechem Shamayim asks how a tree that is not producing can be judged, and answers that it goes by size: if a fig tree of that size would have produced the required cake of figs, this tree qualifies.
מְלֹא הָאוֹרֶה וְסַלּוֹ — the picker's fill and his basket
Where the trees do not qualify as an orchard, only the space taken up by a man picking the fruit with his basket beside him may be plowed. Bartenura explains oreh as the one who picks figs, and shows that each crop has its own word: goder for dates, botzer for grapes, mosek for olives. The word for a vineyard appears in Tehillim 80:13. R' Shlomo Sirilio, quoted in Melechet Shlomo, supplies the measure from the Yerushalmi in Kilayim, which puts a picker and his basket at two amos.
הָאוֹרֶה — the fig-picker
R' Shlomo Sirilio, quoted in Melechet Shlomo, notes that the mishnah could have said botzer, the word for one who picks grapes, since the Yerushalmi gives the two-amah measure about a vineyard. It says oreh, the word for one who picks figs, because throughout this perek every tree is assessed as though it were a fig tree, and the mishnah keeps its language to match.
כָּל שְׁלֹשָׁה אִילָנוֹת — any three trees
Three trees make a grove here, and the same three make a grove for bikkurim (Bikkurim 1:11). Sotah 7:2 requires five trees before a man is sent home from the army for his grove. Mishnat Eretz Yisrael explains that in Sotah a grove is judged by the rules of a vineyard, and a vineyard is never fewer than five vines: Beis Shammai holds a single row of five is already a vineyard, while Beis Hillel does not count it until there are two rows (Kilayim 4:5).
לְבֵית סְאָה — per beis seah
A beis seah is an area of fifty amos by fifty. Yachin, whose comment on this clause Sefaria files at 1:5, explains that the area is not measured to the owner's advantage. Trees standing close together are treated as though they stood at the center of the square, and the square is plowed around them; a tree standing outside the square does not join the count; and one may not shift the square so that the trees sit on its edge.
עוֹלָמוֹ שֶׁל הַמִּשְׁנָה
כִּכַּר דְּבֵלָה שֶׁל שִׁשִּׁים מָנֶה בָּאִיטַלְקִי — a fig-cake of sixty Italian maneh
Figs do not keep, so they were dried and pressed into a round loaf from which pieces were broken off as needed. A maneh is a weight of a hundred dinar, used across the Middle East from the time of Tanach into the Hellenistic period, and Mishnat Eretz Yisrael notes that weights recovered by archaeology carry the inscription 'Italian litra'. Rambam reckoned the mishnah's sixty maneh at a little over sixty-two litra, which is roughly twenty-nine kilograms of pressed figs.