Sheviis 10:3 — The Pruzbul, Hillel's Takanah
MishnayosZeraim › Sheviis › Perek 10 › Mishnah 3זְרָעִים ‹ שביעית ‹ פרק י׳ ‹ משנה ג׳
The Pruzbul, Hillel's Takanah
פְּרוֹזְבּוּל — תַּקָּנַת הִלֵּל הַזָּקֵן
Mishnah שביעית י׳:ג׳ · Sheviis 10:3
פְּרוֹזְבּוּל, אֵינוֹ מְשַׁמֵּט.
זֶה אֶחָד מִן הַדְּבָרִים שֶׁהִתְקִין הִלֵּל הַזָּקֵן,
כְּשֶׁרָאָה שֶׁנִּמְנְעוּ הָעָם מִלְּהַלְווֹת זֶה אֶת זֶה וְעוֹבְרִין עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה (דברים טו) הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְּלִיַּעַל וְגוֹ',
הִתְקִין הִלֵּל לַפְּרוֹזְבּוּל:
A pruzbul is not canceled.
This is one of the things that was instituted by Hillel the Elder,
when he saw that the people refrained from lending to one another and were transgressing what is written in the Torah: (Devarim 15), "Beware, lest there be a base thought in your heart..."
[so] he instituted Hillel the pruzbul:
A reading aid, not an exact translation.
This English is a clause-by-clause rendering to help you follow the Hebrew. It is not word-for-word literal, and it is not a transcript of the recorded shiur — the audio carries explanation and context the translation deliberately leaves out.
Go deeperOpen what helps. Nothing here is needed to learn the Mishnah.
Structure
The Mishnah's Structure▾
Summary Chartwhat does this mean?
The Pruzbul, Hillel's Takanah▾
| Case | Ruling | Reason |
|---|---|---|
| Does Sheviis cancel a debt covered by a pruzbul — the shtar handing one's debts to beis din to collect? | No | — |
| Who instituted the pruzbul, and why? | Hillel the Elder — one of his takanos | כְּשֶׁרָאָה שֶׁנִּמְנְעוּ הָעָם מִלְּהַלְווֹת זֶה אֶת זֶה — he saw the people holding back from lending one another, transgressing הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל |
Transcript
A machine transcript of the recorded shiur.
This is the shiur as spoken, transcribed automatically and left unedited — the wording is Ephraim's, and occasional transcription errors remain. It follows the audio word by word.
Transcript · click any word to jump
▾
All Meforshim
Study the meforshim on this mishnah (11)▾
פרוזבול. פרוז תקנה, בול עשירים, דכתיב (ויקרא כו) ושברתי את גאון עזכם, ואמר רב יוסף אלו בולאות שביהודה. תקנה לעשירים שלא יעברו על השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל, ותקנה לעניים שימצאו מי שילוה להם. והשמטת כספים בזמן הזה דרבנן, דכתיב (דברים טו) וזה דבר השמטה שמוט כל בעל משה ידו, בשתי שמטות הכתוב מדבר, אחת שמטת קרקעות ואחת שמטת כספים, בזמן שאתה משמט קרקע אתה משמט כספים, ובזמן שאי אתה משמט קרקע אי אתה משמט כספים, ורבנן הוא דתקינו שמטת כספים בזמן הזה, ומשום הכי היה כח ביד הלל לתקן פרוזבול להפקיע דין השמטה, הואיל ואין שמטת כספים בזמן הזה אלא מדברי סופרים:
פרוזבול אינו משמט – The word פרוז is an ordinance (for the public welfare) (see comment of Rav Hisda in Talmud Gittin 36b); the word בול is for the rich (and Rashi’s commentary at the top of Talmud Gittin 37a), as it written (Leviticus 26:19): “And I will break your proud glory. [I will make your skies like iron and your earth like copper].” And Rav Yosef (see Talmud GIttin 37a) stated that these are the cities in Judea. An ordinance was made for the rich that they would not transgress on [the verse] (Deuteronomy 15:9): “Beware lest your harbor the base thought, [‘The seventh year, the year of remission, is approaching’],” and there is an ordinance for the poor that they would find someone who will lend to them, for the cancelling of cash debts in the present time is Rabbinic, as it is written (Deuteronomy 15:2): “This shall be the nature of the remission: every creditor shall remit the due that he claims from his fellow…,” as the Biblical verse speaks of two remissions: one is the remission of land and one is the remission/cancellation of cash debts, for at the time when one remits/cancels land debts, you remit/cancel cash debts, and at the time when you don’t remit land debts, you don’t remit/cancel cash debts; and it is Rabbinic, for they ordained the cancellation of cash debts at this time, and because of this, there was power in the hand of Hillel to establish Prozbul to cancel/release the law of remission, for the cancellation of cash debts is none other than from the words of the Scribes.
Sefaria · Bartenura on Mishnah Sheviis 10:3
[A loan secured by] a prozbul is not cancelled. This was one of the things enacted by Hillel the elder; for when he observed people refraining from lending to one another, and thus transgressing what is written in the Torah, “Beware, lest you harbor the base thought, [‘The seventh year, the year of remission, is approaching,’ so that you are mean to your needy kinsman and give him nothing.” Hillel enacted the prozbul. This mishnah contains one of the most famous “takkanot” or pieces of halakhic legislation in the Mishnah. The takkanah is called the “prozbul” and was meant to be a way to prevent the sabbatical year from causing loans to be remitted. We shall see why Hillel made this takkanah inside the mishnah. Section one: The prozbul was a document that a person would write before the seventh year and through it he would transfer his debts to the court. We shall learn more about how this document works in tomorrow’s mishnah. By using the prozbul document, a person’s could collect from his debtors after the seventh year. Section two: At first it might seem that the prozbul would have been detrimental to the poor. After all, the sabbatical year was designed to give them relief from their debts by causing all loans to be remitted after the seventh year. However, the Torah already anticipated that this might cause lenders to be extremely hesitant about giving out loans. After all, these loans were an act of charity because they couldn’t charge interest. Hillel saw that the sabbatical year’s remission of loans would ultimately cause the poor to suffer by making loans unavailable to them. Therefore, in order to aid people in getting loans, he had to secure the creditor’s ability to be repaid hence he enacted the prozbul.
Sefaria · English Explanation of Mishnah Sheviis 10:3
פרוזבול . על שם עיקר התקנה שהיא לעשירים שלא יעברו על מה שכתוב בתורה, קראו כך, (ה"נ) [הכי נראה] מלשון המשנה, דלא כמ"ש התי"ט בשם הכ"מ (ה' ממרים ריש פ"ב) שעיקר התקנה לעשירים היא שלא יפסידו מעותיהם, וכדברי כתב הר"ב בפ"ג דמועד קטן, והכי מסתבר, דחש הלל לתקנת הנפש יותר מתקנת הגוף:
Sefaria · Hon Ashir on Mishnah Sheviis 10:3
(ד) ומפרש רבנו תם דהך שמטת קרקע לאו בעבודת קרקע אלא בשדות שחוזרות לבעליהן ביובל. דבזמן שהיובל נוהג שמשמט את הקרקע, שביעית נוהגת שמשמטת כספים. ובבית שני לא נהגו יובל לפי שלא היו כל יושביה עליה. ובשם רבנו תם פרשו דבבית שני נהגו יובל, והלל לדורות הבאים תקן, דיודעים היו שהבית עתיד לחרב:
Sefaria · Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Sheviis 10:3
פרוזבול אינו משמט. כלומר מאחר שכתב פרוזבול. אינו משמט חובו בשביעית ואפי' השטרות ברומי: וגו' התקין הלל וכו'. בספר כתיבת יד מצאתי עמד והתקין פרוזבול וזהו גופו של וכו'. וכן הוא בהר"ן ז"ל שם פ' השולח: בפי' ר"ע ז"ל והשמטת כספים בזה"ז דרבנן וכו' אמר המלקט רבי היא דדריש הכי בברייתא בגיטין שם. ומה שתקנו רבנן שמטת כספים בזה"ז מפ' התם אביי טעמא דיש להם כח משום דשב ואל תעשה הוא ולרבא הוי טעמא משום דהפקר ב"ד היה הפקר ויליף לה מקרא דכתיב כל אשר לא יבא לשלשת הימים בעצת השרים והזקנים יחרם הוא וכל רכושו ואיכא דיליף לה מקרא [הגה"ה תמהתי שמצאתי כתוב בספר הלבוש בחשן המשפט ריש סי' ס"ז וז"ל ולפ"ז אפילו מן התורה הפקר ב"ד הי' הפקר דקרא דאלה הנחלות בתורה כתיב ע"כ ושמא הוא ז"ל סובר דאע"ג דהאי קרא בספר יהושע כתיב כיון דיהושע תלמיד משה הוא ועוד דעל פיו עשה כדכתיב בפרשת מסעי אלה שמות האנשים אשר ינחלו לכם את הארץ אלעזר הכהן ויהושע בן נון ונשיא אחד נשיא אחד ממטה תקחו אלא שבכאן רמז הקש ראשים לאבות חשיב ליה כאילו הוא כתוב בתורה:] דאלה הנחלות וגו' ראשי האבות וכי מה ענין ראשים אצל אבות ה"ל למכתב ראשי המטות אלא לומר לך מה אבות מנחילין את בניהם כל מה שירצו אף ראשים מנחילין את בניהם כל מה שירצו. וכתוב בבית יוסף בחשן המשפט סי' ס"ז שכ' בעל התרומות בשם ה"ר יהודה אלברצלוני ז"ל זהו נוסח השטר של הפרוזבול אנו ב"ד החתומין כך היה שבא לפנינו פב"פ ואמר לפנינו רבותי הרי שיש לי חובות על פלוני ופלוני והריני מוסר לכם פרוזבול ויהבית לכון במתנה בקנין ד' גרמידי מן ארעא דאית לי ועל גביהון ארשיתי יתכון למיגבא כל שטר חוב דאית לי על כל אינש ומעתה תהוו לי דייני ותגבוהו ותקבלוהו לי ואם לא תגבוהו אתם מעתה כיון שמסרתי לכם פרוזבול זה הריני גובה כל חוב שיש לי עד היום אצל כל אדם כל זמן שארצה ואנו ב"ד כיון שראינו דבריו נכונים והואיל ומסר קדמנא מילי דפרוזבול כד אמור רבנן כתבנא וחתמנא ביום פלוני בירח פלוני לשנה פלונית הא שטרא דפרוזבלא כד נהגנא מיומי דהלל הזקן וכתיקון רבנן מיומא דנן ולעלם ומדאתעבד הדין עובדא קדמנא ייפינו כחו דלא תשמט ליה להדין פלוני כל חוב ורשו שיש לו אצל כל אדם עד יומא דנן וכן החזקנו כחו כתקנתא דרבנן והכל שריר וקיים עכ"ל ז"ל וע"ש עוד אבל לא ראיתי מי שהקפיד בזמן הזה על נוסח ארוך כזה ולא על הזכרת הקנאת ד' אמות קרקע כנזכר אפילו לכתחילה:
Sefaria · Melekhet Shelomoh on Mishnah Sheviis 10:3
פרוזבול אינו משמיט – המשפט מנוסח בצורה ממעיטה, כאילו הפרוזבול הוא עוד הלכה אחת כמו ההלכות הקודמות. ברם מההמשך ומעיון בדברים ברור שלפנינו הלכה מסוג מיוחד, ויש להרחיב עליה את הדיבור. את התמונה בכללותה נציג בסוף הפרק. בשלב זה נסתפק אפוא רק בדברי הקדמה. "פרוזבול" הוא מונח יווני, ובהקשר של שמיטת כספים הכוונה להסדר שבו המלווה מעביר, בצורה סמלית, את ההלוואה לבית הדין, עוד לפני מועד הגבייה. בית הדין אינו בודק את אמינות ההלוואה, אינו פוסק על טיבה ואינו אמור לגבות את הכסף, אבל המסירה הסמלית מספיקה כדי שההלוואה תהפוך למעשה בית דין שאין שמיטה חלה עליו. את העדויות נברר להלן, אך נקדים ונאמר ששתי גישות שונות להבנת הפרוזבול מופיעות בספרות. גישה אחת היא הגישה המהפכנית הרואה בכך תקנה גדולה שאינה עולה בקנה אחד עם הצו המקראי. שמואל כינה את ההסדר "עלבון לדיינים" (להלן) ושאף לבטלו; אחרים לא רצו לבטלו אך הכירו בכך שזו מהפכה. כך, למשל, אלו שמסבירים שאילו הייתה שמיטה מהתורה לא היה הלל יכול לתקן פרוזבול, אלא שלדעתם שמיטה היא מדרבנן ולכן התיקון אפשרי. אם כן התקנה היא עקירת ההלכה הקודמת. הגישה השנייה היא הממעיטה. התקנה היא הרחבה של הלכות ברורות, היא הערמה קלה ואין בה שינוי סדרי בראשית. שתי הגישות תוזכרנה ותודגמנה להלן. דומה שעורך הפרק ראה את הפרוזבול כמהפכה, וכפי שהצענו הפרק בנוי כך שיציע את התשתית הנדרשת להבנת הפרוזבול. ההסדר עצמו מוצג כאילו אינו מהפכה אלא הכרעה הלכתית רגילה, אך העורך מודע לחידוש ומנסה לעמעמו במקצת. זה אחד מן הדברים שהתקין 16 ב- ס : "עמד והתקין", וגם בעל מלאכת שלמה רומז לכך בשם "משנה כתיבת יד". ציטוטים ממשנה זו נמצאים לעתים בכתב היד של פירוש הרש"ס שבידינו, ויש לבחון באופן שיטתי ציטוטים אלו, וראו פירושנו לפ"י מ"ד. הלל הזקן – לפי המשנה קיימת רשימה של תקנות. נראה שהרשימה לא השתמרה ונותרו רק שתי תקנות, זו והתקנה שלא לאפשר גאולת בתים בערים מוקפות חומה (משנה, ערכין פ"ט מ"ד). נדון בתקנה זו ונשווה בינה לבין פרוזבול להלן. שראה שנימנעו העם מללוות זה את זה ועוברים על מה שכתוב בתורה שנאמר השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר וגו' (דברים טו ט) היתקין הלל פרוזבול – התורה הזהירה לבל יימנעו אנשים מלהלוות לחבריהם מתוך החשש שהשמיטה תשמט. הימנעות מהלוואה מכונה "דבר בליעל". בפועל נמנעו אנשים מלהלוות, ולכן התקין הלל פרוזבול. התקנה נועדה להגן על העניים ולאפשר קיומן של הלוואות. יש להניח שתקנת הפרוזבול קשורה לתהליך נרחב יותר. בתקופת המקרא הייתה ההלוואה מחווה של עשיר לעני. מחווה זו הייתה עשויה להיות פעולה של גמילות חסדים, אבל הייתה גם אפשרות שתהפוך לכלי בידי העשירים להגדיל את רכושם: העשיר הלווה לעני בשעת מצוקתו, לעני לא הייתה אפשרות לשלם את ההלוואה והעשיר היה יכול לגבות את נחלתו של העני, ואולי גם את גופו. ביוון וברומי הפכו הלוואות אלו למכשיר אסטרטגי של שכבת העשירים שהשתלטו על משאבי הייצור הלאומיים. במהלך הדורות הפך המסחר למפותח יותר. הלוואות ניתנו לא רק על ידי עשירים אלא כחלק מההתנהלות העסקית השוטפת. בתנאים אלו שמיטת חובות קבועה הייתה מכשיר הרסני שפגע באפשרויות העסקיות ובגמילות החסדים. על כן התקין הלל את הפרוזבול. ההסדר עצמו יובא להלן, ושם יידון גם המונח "התקין". המשנה ומדרש ההלכה שבה מציגים את הפרוזבול בתור תקנה לעניים, ברם במידת מה יש כאן גם תקנה לעשירים המקבלים את כספם. קשה היום להעריך מה היה הנימוק העיקרי של הלל, תקנת העניים (תקנת שוק ההלוואות) או תקנת העשירים. תקנת גאולת בתים דומה למדי (משנה, ערכין פ"ט מ"ד). לפי החוק המקראי, אם אדם מוכר בית בעיר מוקפת חומה יש למוכר או לגואלים (המשפחה) זכות לגאול את הבית במשך שנה תמורת התשלום שבו נמכר הבית. ככלות השנה הוחלט הבית לקונה, ואז אינו חוזר ביובל. אמנם דין יובל בטל בימי בית שני (ראו במבוא), אך דין גאולת בתים נותר על כנו. גם כאן הנימוק של הלל הוא הצורך המעשי: "בראשונה היה [הקונה] נטמן יום שנים עשר חדש, שיהא חלוט לו. התקין הלל הזקן שיהא [הגואל] חולש את מעותיו בלשכה, ויהא שובר את הדלת ונכנס. אימתי שירצה הלה [המוכר], יבוא ויטול את מעותיו" (משנה, ערכין פ"ט מ"ד). אם כן, הנוהג היה שהקונה התחבא כדי שאי אפשר יהיה לבטל את העסקה, והלל חיזק למעשה את זכות הגאולה. נראה שהיה מקובל שהתשלום בא רק בסוף השנה, והלל אפשר להקדים את מועד התשלום. אם כן, זהו ביטול בוטה של צו המקרא. אמנם כל דין יובל בוטל עוד קודם לכן, או שלא נהג למעשה, אבל דין גאולת בתים נהג, והלל חיזקו. אין במקורות הסבר משפטי מדוע דין יובל בטל ואילו דין גאולת בתים, שהוא חלק ממנו, אינו בטל. זו עדות לכך שההנמקות המשפטיות לביטול דין יובל אינן הסיבות ההיסטוריות להכרעה, אלא הן נימוקים משפטיים בדיעבד. מכל מקום, מסתבר שגם כאן השינוי משקף את המציאות החדשה שמכירת בתים וקנייתם הייתה בה תופעה רווחת. לא היה אפשר לקיים שוק בנכסי מקרקעין (נדל"ן) במסגרת דיני גאולה, ולכן שכלל הלל את הצו המקראי. ההבדל בין תקנת פרוזבול לבין תקנת גאולת בתים הוא שבראשונה יש עקירה חלקית (או עקיפה) של הצו האלוקי של שמיטת כספים, ואילו התקנה השנייה באה לחזק את דברי המקרא ולהתגבר על מי שמצא כביכול פרצה וניסה לעקוף דרכה את דבר התורה. במשנת גיטין (פ"ד-פ"ה) ערוכה רשימה של תקנות שנומקו "מפני תיקון העולם", ובפרק ד בסוף משנה ג מובא: "הלל התקין פרוזבול מפני תיקון העולם". הבדל שני הוא במקום ההפקדה. את שטר הפרוזבול מפקידים ב"בית הדין", זאת על אף שלפי פירוש המילה "פרוזבול" ההפקדה היא לפני ה"בולי", המועצה, ואילו בגאולת בתים ההפקדה היא בלשכה שבמקדש. יש להניח שהלל התקין להפקיד את השטר ואת כספי הגאולה באותו מקום. אנו מניחים שבשתי התקנות ההפקדה הייתה בלשכה, היא לשכת המקדש, שבה פעלה גם מועצת העיר ירושלים. אבל תקנת הפרוזבול הייתה תקנה חיה שהמשיכה להתקיים כל תקופת התנאים והאמוראים בכל רחבי הארץ; המקדש חרב ובית הדין תפס את מקומו של המקדש, לפחות בתפיסתם של חכמים. לעומת זאת, תקנת הגאולה בטלה 17 נדון בכך, אם יזכנו החונן לאדם דעת, במבוא למסכת ערכין. מכל מקום, התקנה של הלל היא העדות האחרונה למימוש הלכות גאולת בתים, ונראה שדין גאולת בתים הצטמצם לירושלים ומשחרבה פסקה שמירתו. זאת אף שהמשנה יודעת לספר שהדין התקיים גם בערים קדומות אחרות המוקפות חומה. וחדלה מלהיות מוסד הלכתי חי וכך נשאר המינוח הקדום, אף שבפועל כבר היה אנכרוניסטי. הבדל נוסף בין התקנות הוא ספרותי. תקנת פרוזבול נדונה רבות במקורות; תנאים ואמוראים התחבטו בהצדקתה ודנו בפרטיה. לעומת זאת המידע על התקנה שבמשנתנו מצומצם, ולמעשה היא מוכרת רק מהמשנה ומקבילותיה. כל זאת משום שכל דין גאולה בטל, והתקנה הפכה לשריד ספרותי בלבד.
Sefaria · Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Sheviis 10:3
פרוזבול. שם מורכב משמות הכתיבה ופירושו בלשונם תקון הענין וכבר הקשו על זה המעשה שעשה הלל ואמרו בגמרא מי איכא מידי דמדאורייתא משמט שביעית ומתקן הלל דלא תשמט ובארנו שתקנת הלל היא בשביעית בזמן הזה שהיא מדרבנן והוא מה שאמר הכתוב וזה דבר השמטה שמוט כל בעל משה ידו ואמרו בשתי שמטות הכתוב מדבר אחת שמטת קרקע ואחת שמטת כספים בזמן שאתה משמט קרקע אתה משמט כספים בזמן שאי אתה משמט קרקע אי אתה משמט כספים והתקינו רבנן דתשמט זכר לשביעית ונעשה שביעית בזמן הזה דרבנן א"כ כבר התבאר לך שהשמטת כספים אנו חייבים בזמן הזה מדרבנן ודע שהוא כולל כל מקום וכל זמן ר"ל השמטת מלוה בשביעית מדרבנן ועל ענין זה יש לך לדון ואין להתרשל כשיבקש הנתבע זה הדבר או שיהיה יורש שהעיקר אצלנו טוענים ליורש ויש לך לדון בו שהחוב נשמט אפילו לא יבקש הוא זה הדבר:
Sefaria · Rambam on Mishnah Sheviis 10:3
פרוזבול. שטר שבית דין עושין לו ונקרא פרוזבול כדאמרי' בגיטין (דף לז.) פרוזבולי ובוטי כלומר תקנה לעניים ולעשירים שהעניים מוצאין ללוות והעשירים אין מפסידין חובן פרוז לשון תקנה פורסא דמילתא תקנת הדבר בולי אלו עשירים ושברתי את גאון עוזכם (ויקרא כ״ו:י״ט) תני רב יוסף אלו בולאות שביהודה ובפרק השולח פריך מי איכא מידי דמדאורייתא משמטת שביעית והלל תיקן דלא תשמט ומשני בשביעית בזמן הזה ורבי היא דתניא וזה דבר השמטה שמוט (דברים ט״ו:ב׳) בשתי שמטות הכתוב מדבר אחת שמטת קרקע ואחת שמטת כספים ומפרש ר"ת דהך שמטת קרקע לאו בעבודת קרקע אלא בשדות שחוזרות לבעלים דומיא דשמטת כספים דבזמן שהיובל נוהג שמשמט את הקרקע שביעית נוהגת שמשמטת כספים ובבית שני לא נהגו יובל לפי שלא היו כל יושביה ובשם רבינו תם פירשו דבבית שני נהגו יובל והלל לדורות הבאים תיקן דיודעים היו שהבית עתיד ליחרב ושם הארכנו:
Sefaria · Rash MiShantz on Mishnah Sheviis 10:3
[אות מד] בר"ב ד"ה פרוזבול. ורבנן הוא דתקינו. ומשום דהפקר ב"ד הי' הפקר. ומ"מ בזמן דשמטה מדאורייתא לא היה מהראוי להלל לתקן לעקור מצוה דאוריית' מש"ה מוכרחים לומר דמיירי בשביעית בזה"ז. תו':
Sefaria · Tosafot Rabbi Akiva Eiger on Mishnah Sheviis 10:3
פרוזבול . פירש הר"ב פרוז תקנה [*בגמ' דגיטין פרוז פורסא דמלתא. ופירש רש"י תקנה אבל הרשב"ם פ"ד דבבא בתרא סוף דף סה כתב פרוז ריוח כמו הפריז על מדותיו דמסכת נדה [ד:] עד כאן. ומה שכתב הר"ב] בול עשירים וכו' ותקנה לעניים. בגמ' דגיטין אמר רב חסדא פרוזבולי ובוטי. וכתבה הר"ב בפ"ג דמ"ק ועיין שם. וכ' בכסף משנה בריש פ"ב מהלכות ממרים דהא דאמר בוטי ואנן פרוזבול קרינן משום דמשמע דלאו תקנה וסייג לתורה שלא יעברו על השמר וגו' אלא עיקר התקנה לעשירים שלא יפסידו ולעניים שלא תנעול דלת: שהתקין הלל הזקן . פירש הר"ב שהיה כח ביד הלל לתקן משום דהשמטת כספים בזמן הזה דרבנן דכתיב וזה דבר השמטה וכו'. בזמן שאתה משמט קרקע וכו'. גמ' דגיטין ד' לו. לשון הר"ש. ומפרש ר"ת דהך השמטת קרקע לאו בעבודת קרקע אלא בשדות שחוזרות לבעלים דומיא דהשמטת כספים דבזמן שהיובל נוהג שמשמט קרקע שביעית נוהגת שמשמט כספים ובבית שני [דהלל נהג נשיאותו מאה שנה קודם החורבן] לא נהגו יובל לפי שלא היו כל יושביה [עליה] ובשם ר"ת פירשו דבבית שני נהגו יובל והלל לדורות הבאים תקן דיודעים היו שהבית עתיד ליחרב. ע"כ. ודברים אלו בתוספות. ורש"י מפרש שם כפירוש הראשון:
Sefaria · Tosafot Yom Tov on Mishnah Sheviis 10:3
פרוזבול אם נכתב פרוזבול: התקין הלל לפרוזבול נוטריקון. פרוז ר"ל תקנה. ובול ר"ל לעשירים. שלא יפסידו ושלא יחטאו. ומדלא היו כל ישראל בא"י בזמן בית שני. והו"ל שמטת כספים מד"ס היה כח ביד הלל לבטלה:
Sefaria · Yachin on Mishnah Sheviis 10:16-17