Sheviis 10:5 — Dating a Pruzbul
MishnayosZeraim › Sheviis › Perek 10 › Mishnah 5זְרָעִים ‹ שביעית ‹ פרק י׳ ‹ משנה ה׳
Dating a Pruzbul
פְּרוֹזְבּוּל מֻקְדָּם וּמְאֻחָר
Mishnah שביעית י׳:ה׳ · Sheviis 10:5
פְּרוֹזְבּוּל הַמֻּקְדָּם, כָּשֵׁר,
וְהַמְאֻחָר, פָּסוּל.
שִׁטְרֵי חוֹב הַמֻּקְדָּמִים, פְּסוּלִים,
וְהַמְאֻחָרִים, כְּשֵׁרִים.
אֶחָד לֹוֶה מֵחֲמִשָּׁה, כּוֹתֵב פְּרוֹזְבּוּל לְכָל אֶחָד וְאֶחָד.
חֲמִשָּׁה לֹוִין מֵאֶחָד, אֵינוֹ כוֹתֵב אֶלָּא פְּרוֹזְבּוּל אֶחָד לְכֻלָּם:
A pre-dated pruzbul is valid,
and a post-dated one is invalid.
Pre-dated loan documents are invalid,
and post-dated ones are valid.
[If] one person borrows from five, he writes a pruzbul for each and every one.
[If] five borrow from one, he writes only one pruzbul for all of them:
A reading aid, not an exact translation.
This English is a clause-by-clause rendering to help you follow the Hebrew. It is not word-for-word literal, and it is not a transcript of the recorded shiur — the audio carries explanation and context the translation deliberately leaves out.
Go deeperOpen what helps. Nothing here is needed to learn the Mishnah.
Structure
The Mishnah's Structure▾
Summary Chartwhat does this mean?
Dating a Pruzbul▾
| Case | Ruling | Reason |
|---|---|---|
| And if a pruzbul is pre-dated or post-dated? | An early date — kosher, but it reaches only loans made by then; a late date — pasul — it would sweep in loans never handed to beis din | — |
| And what of loan documents (shitrei chov)? | An early date — pasul — the lender could wrongly seize land sold before the loan existed; a late date — kosher — it can only hurt the lender himself | — |
| How many pruzbuls are written — when one borrows from five, and when five borrow from one? | Five lenders — a pruzbul for each one Five borrowers from the same lender — a single pruzbul covers them all | — |
Transcript
A machine transcript of the recorded shiur.
This is the shiur as spoken, transcribed automatically and left unedited — the wording is Ephraim's, and occasional transcription errors remain. It follows the audio word by word.
Transcript · click any word to jump
▾
All Meforshim
Study the meforshim on this mishnah (12)▾
פרוזבול המקדם. שזמנו מקדם, שנכתב בכסלו וזמנו הכתוב בתוכו מתשרי קודם, כשר, מפני שהורע כחו של מלוה בכך, דפרוזבול אינו מועיל אלא להלואות שלפניו, דמשנמסרו לבית דין הרי הן כגבויות ושוב אין משמיטות, הלכך הלואות הבאות אחריו שלא נמסרו לבית דין משמיטות, נמצא דמפסיד במה שהקדים זמנו. אבל פרוזבול המאחר פסול, שאחר זמנו והוא הלוה בינתים, וכשמוציא פרוזבול זה ורואים בית דין הזמן סבורים שאותן הלואות קדמו לפרוזבול, ונמצא גובה שלא כדין: שטרי חוב המקדמים פסולים. כגון דקאי בניסן וכתב בשטר זמן תשרי שלפניו, פסולים משום דגובה שלא כדין מן הלקוחות שבין תשרי לניסן. וקנסינהו רבנן דלא ליגבו בשטר זה מן הלקוחות כלל, ואפלו מניסן ולהלן, גזרה שמא יגבה מאותן שבין תשרי לניסן שלא כדין. ומיהו לא הוי השטר פסול מחמת שהעדים שחתמו בו הוו רשעים שחתמו על שטר מקדם בשקר, דמצו העדים למימר אנחנו על עקר המלוה חתמנו ולא על הזמן, שלא באנו להעיד שנכתב ונחתם ביומו : והמאחרים כשרים. דהורע כחו של מלוה, שאינו טורף לקוחות אלא מזמן שכתוב בשטר: כותבין פרוזבול לכל אחד ואחד. שכל מלוה ומלוה צריך שימסר שטרותיו לבית דין ויכתב לו פרוזבול, הלכך כשחמשה לוין מאחד אינו כותב אלא פרוזבול אחד, שאין כאן אלא מלוה אחד, ואף על פי שהלוין מרבין, כשיהיה למלוה פרוזבול אחד על כלן דיו:
פרוזבול המקדם – that its time is early, that it was written in Kislev and the its time that is written within it is from the previous Tishrei, it is Kasher/fit, because the prerogative of the lender is impaired in this, for a Prozbul does not profit other than to loans from before it, for when they are transferred to the Jewish court, they are cancelled, it is found that they cause loss in what that its time had been advanced, but a postdated Prozbul is invalid, for he made the time later amd the je the borrower between them, and when he produces this Prozbul and the the Jewish court sees the time, they think that the loans preceded the Prozbul and it is found that he collects unlawfully שארי חוב המוקדמים פסולים – as for example, that it refers to Nisan and he wrote in the document the time of the previous Tishrei, they are invalid because he collects unlawfully from the mortgaged property between Tishrei and Nisan, and te Rabbis fine im, that he should not collect at all with this document from the mortgaged property, and even from Nisan and beyond, as a decree lest he collect from them unlawfully between Tishrei and Nisan. But however, the document is not invalid on account of the witnesses that affixed their signatures to it who were wicked who signed the antedated document falsely, for the witnesses would be able to state that that we affixed our names on the essence of the loan and not on the time, and we did not come to testify that it was written and signed on that day. והמאוחרים כשרים – because the lender’s prerogative has been weakened, that he doesn’t seize the sold property other from the time that is written in the document. כותבין פרוזבול לכל חד ואחד – for each and every loan it is necessary that he will transmit his documents to the Jewish court and it will write him a Prozbul, therefore, like when five [people] borrow from one [person], it doesn’t write other than one Prozbul, for there is only one lender here, and even though that there are many borrowers, that when the lender will have one Prozbul on everything that is enough.
Sefaria · Bartenura on Mishnah Sheviis 10:5
Introduction This mishnah deals with the dates that are written in the prozbul. A pre-dated prozbul is valid, but a post-dated one, is invalid. If a prozbul was written in the month of Tevet, but the date written in it was Cheshvan, which comes before Tevet, the prozbul is still valid. This is because a pre-dated prozbul will be to the detriment only of the creditor since the prozbul will be effective only for loans given out before the prozbul is written. However, if he post-dates the prozbul, i.e. he writes it in Cheshvan but dates it to Tevet, the prozbul is invalid because this is to the benefit of the creditor and to the detriment of the borrower. Pre-dated loan documents [of loans] are invalid, but post-dated one valid. The mishnah now contrasts the prozbul with the loan documents themselves. If one pre-dates a loan document then it is invalid. This is because a loan document creates a lien on the other person’s property and may cause a third party to lose out. For instance, Reuven loans money to Shimon and the loan actually takes place in Nissan but he dates the document to Tishrei. Because the document was dated to Tishrei, the lien will be placed on any property Shimon owned in Tishrei. Thus if Levi bought property between Tishrei and Nissan and Shimon defaults on his loan, Reuven can collect his debt from Levi, even though the loan actually occurred after Levi bought the property. In such a case, there was no lien on Shimon’s property when Levi acquired it, and Reuven’s seizure from Levi is illegal. Therefore, pre-dated loan documents are invalid. However, post-dated loan documents are valid because they are only to the detriment of the creditor. Since no one else will lose out, these documents are valid. If one borrows from five persons, then he writes a separate prozbul for each [creditor]. But if five borrow from the same person, then he writes only one prozbul for them all. The prozbul is written for the creditor and not the borrower. Thus if one person borrows money from five different people, each creditor needs his own prozbul. However, if one person lends money to five different people, he needs only one prozbul in order to collect his debt after the seventh year.
Sefaria · English Explanation of Mishnah Sheviis 10:5
והמאוחר פסול . ומונה משעת הכתב, כן כתב התי"ט בתחילה בשם הירושלמי (ה"ג ל.) , ואח"כ דחאו מהלכה, על כי הפוסקים רובם השמיטו הירושלמי זה, ועל כי סלה"ו דסתם מתניתין פליג אהא, ושפסול דפרוזבול הוא כפיסול דשטרות, שאינו טורף אפילו משעת ההלואה ואילך, ועל כי לא מצא התוספתא הזאת המובאת בירושלמי בין התוספתות, ועל כי בבבלי לא מצינו שחילקו חילוק זה, וגם שלא נזכרה ברייתא זאת בבבלי, וסוף דבר על כי הר"ן (שו"ת סי' עז) פסק בפירוש דכיון שלא נכתב כהלכתו אין לו דין שטר, אלו הם תו(כ)[ר]ף ראיותיו ז"ל לדחות הירושלמי הזה. ואני בעניי השיגוני עונותי ולא יכלתי לראות לדחות מימרא שלימה השנויה בירושלמי ולפסוק הלכתא דלא כותיה, בראיות רעועות בלתי מקובלות, שאם לא מצאה בתוספתא דשביעית אפשר שהמצא תמצא בין התוספתות או ברייתות אחרות, וה' יודע שאילו היו לי הספרים כלם הצריכים לכך, לא הייתי מונע עצמי מלטרוח בטרחא ואתנח לחפש אחריה בחפוש אחר חפוש, לראות אם אמצא מקום מושבם, אבל מה אעשה כי עוונותי גרמו שאני עני וגווע מנוער, שאפי' הספרים אשר אי אפשר מבלעדם לחבר חבור זה לא נמצאו אצלי כי אם בדוחק, אבל אף שיהיה אמת הדבר שלא נמצאת תוספתא זו בשום מקום, מה חטא לנו הירושלמי שלא נשגיח עליו ולא נאמין בו שיהיה תוספתא זו בעולם, הרי מוטב לנו לומר שבטעות נשמטה מן התוספתות, מלומר שבטעות נכתבה עם המשא ומתן שעליה בירושלמי, ואם הפוסקים השמיטוה מה אעשה להם, לא משום זה אמלא לבי לדחות הירושלמי המקובל איש מפי איש מהלכתא, ואדרבא ממנו אקשה לפוסקים זכרונם לברכה למה השמיטוהו, שהרי אף כי לבם פתוח לרוחה כפתחו של אולם, מ"מ לא עדיפא סברתם ז"ל לדחות בדבר קל דברי קבלה אלו, ואילו היה ענין זה תלוי בתיבה אחת או בשנים, ושהם ז"ל ברוחב שכלם הכירו שהוא טעות החרשתי, דטעות כזה אפשר שיפול בספרים, אבל ענין שלם כזה רחוק הוא מרעיוני הרבה שיהיה טעות על כי לא נמצא ענין זה במקום אחר הראוי לו, כ"ש דטעות ההשמטה הוה ורגיל הוא יותר מטעות ההעדפה, וסימניך שב ואל תעשה עדיף: וגם לדחותו מן הטעם שבבבלי לא מצינו חילוק זה לא נהירא כלל, דכל היכא דלא מצינו בבבלי בפירוש להפך אין לנו כח לדחות הירושלמי, שהרי קי"לן דלעולם ילמד סתום מן המפורש, ולא טוב הדבר לפרש הסתום נגד המפורש, דאפושי פלוגתא לא מפשינן, וכמה דברים יש לנו שהם סתומים בבבלי ואנו עושים הלכה למעשה על פי הירושלמי, וכיוצא בזה כתב הרב ר' דוד כהן בתשובותיו בית ראשונה חדר י"ט ע"ש. והטעם שכתב לדחות הירושלמי משום דסתם מתניתין היא דלא כותיה, אין לו קייום כלל ועיקר, חדא שאף אם אמת הוא הדבר הזה דסתם משנה חולק על אותו הירושלמי, איך נרים יד לפסוק הלכה מתוך משנתנו הנדחית מהלכה מפי הירושלמי אשר ראה וחקרה ופירשה וחלק עליה, וכי זו היא משנה ראשונה סתמי' הנדחית מהלכה בתלמודא דידן ואין פוצה פה ומצפצף ח"ו לעשות הלכה למעשה כאותה משנה. ועוד דאין הדבר כן דבעל כרחנו צריכים אנו לומר דאף הסתם משנה ס"ל כההיא תוספתא דירושלמי, וכדי שלא תטעה הבט עיניך וראה הירושלמי אשר אני מעתיק, המוקדמים פסולים ר"י אמר פסולים ממש, רשב"ל אומר אינו מונה אלא משעת הכתב, והתני פרוזבול בין מוקדם בין מאוחר כשר ואינו מונה אלא משעת הכתב, אם אומר את כן בשטרות מה בין פרוזבול מה בין שטרי, ע"כ. והנה אנן ידעינן דר"י ס"ל דהלכה כסתם משנה, ואא"ב דסתם משנה נמי הכי ס"ל אתי שפיר, ולא הקשה לו ממתניתין אלא מאותה תוספתא משום דבה הדין מפורש יותר ממתניתין, ואתי שפיר נמי דלא השיב לו ר"ל אנא כסתם משנה ס"ל, דפוסל פרוזבול מאוחר מכל וכל, משא"כ מוקדם בשטרות לפי דעתי דמחמיר אני בפרוזבול יותר מבשטר, וזה הוא החילוק שביניהם, אלא אי אמרת דפיסול דפרוזבול דמתניתין הוא פיסול ממש, איך מקשה לו ר"י לר"ל מן התוספתא, דלפי סברתו דאית ליה דהלכה כסתם משנה היא דלא כהלכתא, ועוד למה לא השיב לו ר"ל לר"י ולדידך מי ניחא מן המשנה הזאת, דלדידיה פיסול דשטרי דמי לפיסול דפרוזבול שהוא פסול מכל וכל, א"כ הוא מה בין שטר לפרוזבול, דהשינוי שהפיסול דשטר הוא במוקדם ופרוזבול הוא במאוחר, אין זה שינוי של חמרא וקולא, כי זה טבע הקנוניא גורם אשר לא נעשה בפרוזבול כי אם ע"י איחור, הפך השטר שאינה נעשת אלא ע"י קדימה, וזו היא נמי סברת ר"י מדהקשה לר"ל מן התוספתא ולא חש לשינוי זה של מוקדם ומאוחר: ועוד למה לא השיב לו ר"ל אנא כסתם משנה ס"ל, דפוסל בפרוזבול מכל וכל, מה שאין כן בשטר וכמ"ש לעיל: ואם תאמר דסברא זו להחמיר בפרוזבול יותר מבשטר אינה נכונה, כאשר יראו עיניך מלתא בטעמא בע"ה בסוף דברי, ושמשום הכי ר"ל לא השיב לו הכי, א"כ אפוא צריך אתה להודות דלדידיה דפירוש פסולין דשטרות דמתניתין לקולא, דא"א שיהיה פסול דפרוזבול לחומרא, אלא לפחות דומיא דשטרות הכשרים משע' הכתב לפי דבריו אע"ג דמ"מ קשה מה בין פרוזבול לשטרות: ומכח סברא זו בלתי נכונה צריכים אנו לומר דאף ר"י ס"ל דפסול דפרוזבול דמתניתין הוא לקולא, אע"ג דלדידיה פיסול דשטרות הוא לחומרא, דאי לא תימא הכי אדאקשא לו לר"ל מן התוספתא דלפי דבריו לא יהיה הפרש בין הפרוזבול לשטר, ליקשי לו ממתניתין בכח גדול מהתוספתא, שלפי דבריו נמצא שהפרוזבול חמור מן השטר, שהיא סברא בלתי נכונה אפילו לדעת ריש לקיש כמו שכתבתי לעיל, אלא ודאי מדלא הקשה לו הכי שמע מינה דאף הוא סבירא ליה דפיסול דפרוזבול דמתניתין היא לקולא כמפורש בתוספתא, והקשה לו מהתוספת' על כי מפורש בה ענין זה יותר ממתניתין כמ"ש לעיל: הא קמן דהמשנה והתוספתא ור"י ור"ל כולם כאחד מודים בפיסול דפרוזבול שהוא כשר משעת הכתב, ואם כן הוא לא אלימא סברת הר"ן אשר הסביר ברוחב שכלו הזך לדחות דברי קבלה אלו, ולפסול פרוזבול זה מכל וכל, דהא קי"לן דאף כי לדין יש תשובה אם קבלה היא נקבל, כי גבהו מאד מחשבות רז"ל הקדושים אשר רוח ה' דבר בם ממחשבותינו, וכ"ש שיש לנו בע"ה די השיב על הסברא הזאת: והוא דגרסינן בגיטין דף ל"ז ע"א, [דבי] רב אשי מסרי מיליהו לאהדדי, ר' יוחנן מסר מיליה לרבי חייא בר אבא, אמר ליה צריכנא מידי אחרינא, א"ל לא צריכת, ע"כ. ופי' רש"י ז"ל מסרי מיליהו בלא כתיבת פרוזבול, אלא כך אמר לחבריה הרי אתם ב"ד וחובי מסור לכם לגבותו כל זמן שארצה, עכ"ל. ופסקו הרמב"ם בפ"ט מה' שמיטה, באמרו תלמידי חכמים שהלוו וכו' מפני שהן יודעים שהשמטת כספים בזמן הזה היא מדבריהם, דבדברים בלבד היא נדחית, ע"כ. הרי מפורש דלא נתקן כתיבת הפרוזבול אלא לבלתי יודעים, דלת"ח היודעים בדבור בעלמא סגי להו: א"כ אפוא בשלמא בשטרי חוב, כאשר נאמר סברת הר"ן שכיון שנכתב שלא כהלכתו אין לו דין שטר, אתי שפיר לפוסלם מכל וכל ושלא יגבה עמו אפילו משעת הכתב מן הלקוחו', שהרי היא כמלוה על פה שאינה גובה ממשועבדי', (אצל) [אבל] בפרוזבול אף אם נאמר דאין לו דין שטר, מ"מ דברים היו שם בשעה שכתבו אותו, ולמה לא יועילו דבריו לגבות מאותו היום ולמעלה ממ"נ, דהא עיקר הכתיבה לא נתקנה אלא לבלתי יודע, דלא יהיה סבור שאיסור תורה נדחה בדברים בעלמא ויבא להקל בו יותר מן הראוי, אבל באמת בדברים בעלמא נמלט מן האיסור, וא"כ הוא אם הוא ת"ח ויודע ששטר זה אינו שוה כלום, אם נגבה אותו בשביל הדברים לא אתי למטעי, שהרי גם הוא יודע שהדברים מועילים על כי השמטת כספים הוא מדבריהם, ואם אינו ת"ח כמו כן לא ידע ששטר זה הוא פסול מכל וכל, ולעולם יהיה סבור שבשביל השטר אנו מגבים לו ולא בשביל הדברים, על כי ראה שלעולם עשינו לו הפרוזבול ולא סמכנו על דבריו להיות שאין הוא מהת"ח, ושידע זה ולא זה רחוק הוא. ואפשר דהיינו טעמא ממש דהזכיר התנא פיסול בפרוזבול כמו בשטרי חוב, אע"ג דלא דמו, דבשטרי חוב אינו טורף עמהם, ובפרוזבול גובה משעת הכתב ולמעלה, משום דבאמת אינו גובה עם הפרוזבול מחמת הכשרו משעת הכתב, שהרי הוא כאילו אינו כמ"ש הר"ן, ופסול הוא, אלא מחמת הדברים אנו מניחים אותו שיגבה כמ"ש לעיל: מחמשה . כלשון הזה העתיק הרמב"ם בחבורו, ואם הוא לאו דווק' בדוחק נוכל לומ' דהוא כנגד מנין הנמצאים שם בעת ההלואה שהם חמשה, המלוה והלוה הסופר והעדים. ורמז רמז לנו דלא ילוה אדם מעותיו בלא עדים, כי הוא צועק ואינו נענה כמשאז"ל (ב"מ עה:) , ואם היא מלוה על פה נכנס הערב במקום הסופר:
Sefaria · Hon Ashir on Mishnah Sheviis 10:5
(ח) והמאחר פסול. טעמא נמי משום קנס כמו גבי שטר חוב: (ט) ירושלמי. והר"ן בשם הר"ז כתב דבכגון זה מצוי דטעו העדים. וכתב הריב"ש דצריך בית דין הגדול ולהחמיץ הדין. תוספות יום טוב:
Sefaria · Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Sheviis 10:5
פרוזבול המאוחר פסול. דכיון דמילי נינהו ולא מימסרו להפקיע ממון אלא מתקנתו של הלל. צריך לפחות שיהא החוב בעין דווקא. ולא חל כשעדיין לא הלוה. שבדברים הלנו אין כח ב"ד יפה להפקיע ממון. שעדיין אינו חוב: ודעת הר"מ ז"ל בפירושו בהיפך שהפרוזבול אינו מועיל אלא דווקא כשנכתב קודם ההלואה. והיינו מוקדם דתנן שאז יש לו כח להפקיע חיוב השמטה. לפי שקדם הפרוזבול לחלות החוב ומצות השמטה. אבל הפרוזבול המאוחר שהוא הנכתב אחר ההלואה פסול. לפי שכבר חלה מצות השמטה על החוב. עד שלא נכתב הפרוזבול. ושוב אין בו כח להפקיע חיוב התורה שחל קודם. ואע"פ שיש קצת טעם בפירושו עלובה עסה וכו' שבחבור חזר בו ומפרש כהר"ש: וצל"ע אם פרוזבול נכתב שלא מדעת הלוה. והכי מסתברא ודאי דבמלוה לחוד תליא מילתא. ולא איכפת לן בלוה מידי. דעל כרחו מפקיע חובו. ואע"פ שתחלה הלוהו בלי פרוזבול. הולך אח"כ אצל ב"ד וכותבין לו לפני שביעית: וליכא למידק מהא דמאוחר פסול. לפמ"ש לעיל ה"ט משום דמאוחר הו"ל מילי בעלמא דלא מפקעי מידי. ואיברא לפי' הר"מ הנ"ל נראה דבעי דעת הלוה. שיתרצה נכך קודם ההלואה דווקא ודוק: משנה לחם יקבל כלומר רשאי לקבל. וכן הא דבסמוך פירושו כך. רשאי הוא לקבל מהם. אם ירצה.
Sefaria · Lechem Shamayim on Mishnah Sheviis 10:5
שטרי חוב המוקדמין וכו'. ושטרי מקח אפילו המאוחרין פסולין כמו שכתוב בסמוך. ובתוספתא דחולין תניא כשר בגט פסול בפרוזבול כשר בפרוזבול פסול בגט פי' כשר בגט דהיינו מאוחר פסול בפרוזבול כשר בפרוזבול דהיינו מוקדם פסול בגט ופי' הר"ן ז"ל בפ' שני דגיטין דף תקס"א דלדעת הרמב"ם ז"ל דס"ל בפ"א מה' גירושין דגט מאוחר פסול האי גט דקתני בהאי ברייתא גט חוב קאמר דאף שטרות נקראות גט אבל לעולם גט אשה המאוחר פסול ומשמע דהוי דינא כגט שאין בו זמן דפסול ואם נשאת הולד כשר ע"כ בקיצור. ובפ' מי שמת מוקי לה כר"מ דאמר אדם מקנה דשלב"ל והלכך מאוחרין כשרין שאם כתב בתוך השטר שום אחריות כתב דקנאי ודעתיד אנא למקני שאין כותבין אחריות לחצאין דליכא למיחש למידי וגם אם לא נכתב בו אחריות ליכא למיחש כלל דהא לר"מ לא טריף ממשעבדי בשנים אוחזין ומיהו אם כתב דקנאי ולא כתב בהו דאקני בהא ודאי מודה ר"מ דמאוחרין פסולין דילמא אתי למטרף קרקעות שקנה בין זמן הלואה לזמן כתיבת השטר מיהו לא שכיחא מילתא לכתוב אחריות לחצאין ע"כ עם פי' רשב"ם ז"ל. ובפ' גט פשוט מוכח דמאוחרין כשרין היינו דלא כר' יוסי דלא מכשר מאוחרין אלא כגון שטר שזמנו כתוב בשבת או בעשרה בתשרי משום דבשאר מאוחרין נפיק מיניה חורבה כדמפ' התם דכיון דס"ל לר' יוסי כותבין שובר ונותנין ללוה להודיעו שפרע כל חובו הלכך האי שטר מאוחר פסול דזמנין פרע כל חובו ואמר ליה הב לי שטראי ואמר אירכס לי וה"ה בלא אירכס היכא דפרע חצי חובו וכתבו שובר ללוה יכול המלוה להוציא אחרי כן שטר חובו שכתוב זמנו אחר זמן השובר ויאמר ממון אחר הוא זה שלוית ממני אחרי כן ויגבה כל חובו משלם שהרי אין ידוע שהוא מאוחר אבל שטר שכתוב זמנו בשבת ועשרה בתשרי לא מצי למימר השתא הוא דיזפת מינאי וגרסינן התם אמר רב המנונא לא שנו אלא שטרי הלואה אבל שטרי מקח וממכר אפי' מאוחרין נמי פסולין מ"ט דזימנין דמזבין ליה ארעא בניסן וכתיב ליה בתשרי ומתרמי ליה זוזי ביני ביני וזבין לה מיניה וכי מטי תשרי מפיק ליה לשטרא ואמר ליה הדרי זבינתה מינך ואמרינן התם דר' המנונא ס"ל כר' יהודה דפליג התם אר' יוסי ואמר אין כותבין שובר דלא נפיק חורבא דמפ' התם דכיון דאין כותבין שובר לעולם אינו פרוע עד שיקח השטר ויקרענו וכיון שנקרע השטר תו ליכא למיחש למידי. וכתב הר"ן ז"ל ברפ"ק דר"ה המוקדמין פסולין ולא גבי ממשעבדי ומיהו מבני חרי מיגבא גבי והכי מוכח בפ' איזהו נשך וא"ת והיכי גבי אפילו מבני חרי והרי העדים פסולין הן כיון שהקדימו הזמן {הגה"ה נראה דדעתו ז"ל נוטה לדעה הר"י בר ששת שהביא בית יוסף בחשן משפט סי' מ"ג דע"כ לא אמרו דגובה מבני חרי אלא כשלא יקדימו העדים בכוונה אבל אם הקדימו בכוונה ודאי דאפילו מבני חורין לא גבי שהרי העדים פסולין שחתמו שקר. ע"כ:} איכא למימר כגון דהוי השטר מוקדם במידי דעבידי אינשי למיטעי ביה וכגון שכתבו שטר ללוה אע"פ שאין מלוה עמו בשטרי דלא אקנייתא שאע"פ שאין כותבין אלא בשטרי אקנייתא וכדרב אסי דבפ"ק דב"מ כל מאן דלא גמר לדרב אסי לאו רשע הוא עכ"ל ז"ל. ויותר מבואר ענין זה בנמוקי יוסף פ' איזהו נשך דף ק"ה. אבל דעת התוס' דשטר מוקדם פסול לגמרי ואפילו מבני חרי לא גבי ודקדקו כן מלשון פסולין דקתני דמשמע לגמרי: והמאוחרין כשרין. פי' רשב"ם ז"ל בין שכתבו בשעת הלואה ואיחרו הזמן בין שלא כתבו עד לאחר הזמן כולן בכלל מאוחרין הן וכשרין ע"כ: אחד לוה מחמשה. כותבין פרוזבול לכל אחד ואחד דחמשה נוגשים אית ליה. חמשה לוין מן אחד אין צריך לכתוב אלא פרוזבול אחד כגון מוסרני לכם פלוני ופלוני הדיינים שבמקום פלוני שכל חוב שיש לי על פלוני ופלוני ופלוני וכו' שאגבנו כ"ז שארצה. הר"ש שירילי"ו ז"ל:
Sefaria · Melekhet Shelomoh on Mishnah Sheviis 10:5
פרוזבול המוקדם כשר והמאוחר פסול – להלן יוזכר גם השימוש בשטרי חוב מאוחרים, שהם שטרות שנכתבו לאחר ההלוואה. על כן המונחים "מוקדם" ו"מאוחרים" עשויים להיות מכוונים לשלושה מקרים: 1. שטר שנכתב לפני מעשה ההלוואה (רב חפץ גאון ואחרים) 28 פליקס, שביעית, עמ' 317 . הרמב"ם מציע פירוש זה ומגדירו ככזה ש"רבים כשלו בו". , וצריך לכתוב את הפרוזבול לפני ההלוואה, כמעין תנאי לה. 2. שטר שנכתב לפני ההתייצבות בבית דין (ר"ש, רמב"ם). 3. שטר שנכתב לפני סוף מועד השמיטה. אי אפשר להסביר שפרוזבול מוקדם הוא שטר שנכתב לפני ההלוואה (א), שכן אם כך מדוע פרוזבול מאוחר פסול? אולי אסור לכתוב שטר פרוזבול על חשבון הלוואה עתידית, כלומר על הלוואות שהמלווה ייתן בעתיד, אך מדוע שטר פרוזבול מאוחר פסול? הוא הדין בהסבר ש"מוקדם" הוא לפני שמיטה ו"מאוחר" לאחריה (ג). אמנם סביר ששטר שנכתב לאחר השמיטה פסול, שהרי בינתיים כבר הושמט החוב, אבל מה החידוש בכך ששטר מוקדם כשר? ברור שיש לכתוב את השטר לפני השמיטה. אפשר היה לתרץ שהמשפט "שטר מוקדם כשר" נגרר מההמשך. אבל כל העיסוק בשטר רגיל נגרר רק מהרישא העוסקת בפרוזבול, ואין זה סביר שנגרר השפיע על ניסוח הגורר. יתר על כן, בתוספתא מובאת סדרת הלכות שניסוחן דומה אך הפוך: "כל שכשר ב... פסול ב...: "כשר בגט פסול בפרוסבל כשר בפרוסבל פסל בגט" (תוס', חולין פ"א הכ"ה, עמ' 501). לפי הסבר זה המקביל לפרוזבול מוקדם הוא גט בזמנו, ולא גט מוקדם. אם כן האפשרות השלישית בעייתית ביותר, שכן אז אין הקבלה בין שטר חוב מוקדם לבין שטר פרוזבול מוקדם. ההסבר הפשוט יותר הוא שפרוזבול מוקדם הוא שטר שנכתב לפני ההתייצבות בבית הדין (ב). המלווה כתב את השטר, אך התאריך שבו מאוחר יותר וההתייצבות בפני בית הדין הייתה באותו תאריך מאוחר. אמנם השטר נכתב שלא בזמנו, אבל אין בכך נזק לאיש. תאריך התחולה שלו הוא המועד הכתוב בשטר, שהוא המאוחר בין השניים. אם השטר נכתב לאחר תאריך ההתייצבות בבית הדין הוא כולל גם הלוואות שנעשו לאחר ההתייצבות בבית הדין, אבל הפרוזבול תקף רק על הלוואות שהיו קיימות בזמן עשייתו. נמצא שהלווה שקיבל ההלוואה בין זמן כתיבת השטר לבין התאריך הרשום בו יפסיד, ולכן השטר פסול. הצגנו שלושה הסברים אפשריים ובחרנו באחד מהם כיוון שהוא היחיד המתאים, וכן מפורש בראשונים רבים (תוספות, הרא"ש, הרמב"ם וכן אלבק ואחרים). אבל ייתכן שאין ההקבלה בין חלקי המשפט מלאה. על כן אפשר ש"מוקדם" משמעו מוקדם להתייצבות בבית דין, ו"מאוחר" הוא מאוחר להלוואה או לשמיטה. נראה שכך הבינו בירושלמי: "פרוזבול המוקדם כשר מפני שהוא מורע כוחו, והמאוחר פסול מפני שמייפה כוחו" (לט ע"ד). חסרונו של פירוש זה הוא שהמונחים "מוקדם" ו"מאוחר" בשטר ובפרוזבול אינם זהים, אם כי הם קרובים. בתוספתא נקבע בפשטות שאת הפרוזבול כותבים "ערב ראש השנה של שביעית. כתבו ערב ראש השנה של מוצאי שביעית אף על פי שחוזר וקורעו לאחר מכן גובה עליו והולך אפילו לזמן מרובה" (תוס', פ"ח ה"י). אם כן בפשטות פרוזבול מוקדם הוא פרוזבול שהתאריך עליו קודם לערב ראש השנה, ו"המאוחר" הוא לאחר תאריך זה. זה ההסבר השלישי שהצענו ודחינו משיקולים הלכתיים פנימיים. על כן יש להבין את התוספתא כהמלצה, או כתיאור של המציאות מתי כדאי ונהוג לבצע את כתיבת הפרוזבול. בהמשך התוספתא שם: "רבן שמעון בן גמליאל אומר: כל מלוה שלאחר פרוזבול הרי זה אין משמיט". מי שבוחר את הפירוש הראשון יצטרך להעמיד את רבן שמעון בן גמליאל כחולק על המשנה. אבל לפי דרכנו הוא עוסק בשאלה שאינה נידונה במשנה. כאמור, מן הסתם כתבו פרוזבול בערב ראש השנה, אך המקורות מעלים אפשרות של כתיבת פרוזבול גם במועד מוקדם יותר, כגון בחול המועד (משנה, מועד קטן פ"ג מ"ג), ולא היה בדבר נוהג מחייב. בתוספתא שנויים כאמור דברי רבן שמעון בן גמליאל: "כל מלוה שלאחר פרוזבול הרי זה אין משמיט" (פ"ח ה"י). לפי פירושנו אין לדברי רבן שמעון בן גמליאל קשר למשנה, אבל לפי הפירוש הראשון הרי שהוא חולק על משנתנו הקובעת שפרוזבול מוקדם כשר. בתוספתא חולין נאמר כאמור: "כשר בגט פסול בפרוסבל כשר בפרוסבל פסל בגט" (פ"א הכ"ה, עמ' 501). רבן שמעון בן גמליאל דורש שהפרוזבול ייכתב רק על מלווה קיים, שהרי המלווה צריך להעביר את ההלוואה לבית הדין, ואם אין עדיין מלווה – מה הוא מעביר? התוספתא בחולין פחות ברורה. "גט" הוא שטר חוב או שטר גט של אישה. שטר חוב מאוחר כשר 29 שטר שנכתב לאחר ההלוואה. אבל שטר חוב מוקדם פסול, מכיוון שיש בו הערמה על הקונה ואפשרות להפקיע קרקעות שנמכרו על ידי הלווה בזמן שבין כתיבת השטר לבין ההלוואה עצמה. ראו בבלי, בבא בתרא קסד ע"ב; קעא ע"א, וראו גם פירושנו למשנה לעיל, פ"ב מ"ב. , ואם כן שטר פרוזבול מאוחר פסול. לפי זה התוספתא בחולין חולקת על רבן שמעון בן גמליאל ותובעת שהפרוזבול יהיה תנאי להלוואה. אם התוספתא בחולין מדברת על גט אישה – הרי שגט מוקדם הוא גט שנכתב לפני הגירושין. המשנה קוראת לו "גט ישן"; לדעת בית שמאי הגט כשר ולדעת בית הלל הגט פסול (גיטין פ"ח מ"ד) 30 ראו עוד לעיל, פ"ב מ"ב. המשנה עוסקת בכתיבה וחתימה ובתאריך חופף בין יום ולילה, בהנחה שהשטר חייב להכיל תאריך תקף ומדויק. . אם כן, הברייתא בתוספתא חולין סוברת כבית הלל שגט מוקדם פסול, ופרוזבול מוקדם כשר (בניגוד לרבן שמעון בן גמליאל בתוספתא שלנו), וכל גט מאוחר כשר, ופרוזבול מאוחר פסול משום שהלווה לא ידע עליו והוא לא נכלל בתנאי ההלוואה. אם משנתנו מדברת גם על פרוזבול המוקדם לגט הרי שהיא חולקת על התוספתא בשביעית וסוברת כמו התוספתא בחולין. ברם לפי פירושנו אין למשנה קשר למחלוקת התוספתאות 31 לתוספתא חולין ראו ליברמן, תוספת ראשונים ח"ב, עמ' 221 , ולתוספתא שביעית ראו ליברמן, תוספתא כפשוטה, עמ' 595 ; ראטנער, אהבת ציון לשביעית, עמ' 105 . הילכנו בדרך שונה מליברמן, ולדעתנו דרכנו פשוטה וסלולה. . שטרי חוב המוקדמין פסולין והמאוחרין כשירין – הלכה זו אינה קשורה להלכות שביעית והיא באה מדיני שטרות. היא מצוטטת הרבה בתלמוד הבבלי, אך לא ידוע לנו על מקור אחר לניסוח זה 32 בבלי, ראש השנה ב ע"א; בבא מציעא יז ע"א; עב ע"א; בבא בתרא קנז ע"א; סנהדרין לב ע"א. . לפי הכלל ההלכתי, אם אין הלווה משלם את ההלוואה המלווה רשאי לגבות את החוב גם מנכסים משועבדים (אם אין ללווה נכסים פנויים), אבל אי אפשר לגבות את החוב מנכסים של הלווה שנמכרו עוד לפני ההלוואה. במקרה זה זכותו של הקונה עומדת לו לטעון שזכותו על הנכס קדמה לזכותו של המלווה. על כן, אם ההלוואה הייתה בכסלו ובשטר נכתב שההלוואה הייתה בתשרי, עלול השטר לגרום הפסד לקונה שרכש מהלווה קרקעות בחודש חשוון, ועל כן השטר פסול. כאן "מוקדם" הוא כאשר השטר קדם להלוואה, והוא מזויף מתוכו. אין צריך לומר שיש לברר את הזיוף והדבר קשה במקצת, שכן השטר עצמו תקף בחתימתו וצריך שהעדים החתומים בו ידווחו על הזיוף (ירו', לט ע"ד). התלמוד אף מברר האם השטר פסול, או שמא הוא תקף מהזמן האמיתי שכתוב בו. אחד לווה מחמישה כותבין פרוזבול לכל אחד ואחד – הפרוזבול הוא הצהרה של המלווה, על כן כל מלווה צריך לכתוב שטר, חמשה לווים מן האחד אינו כותב אלא פרוזבול אחד לכולם – המלווה כותב שטר אחד ובו הוא מודיע על "כל חוב שיש לי", כלומר גם על חובות רבים. "חמישה" הוא מספר המסמל לעתים קבוצה משמעותית 33 כגון שבת פט"ו מ"ג; פי"ח מ"א; תרומות פ"י מ"ח; יבמות פי"ג מ"ג; עירובין פ"ו מ"ו; פסחים פ"ט מ"י; מעשרות פ"ב מ"ה ועוד. , אך כמובן זו ההלכה גם בעשרה או בארבעה לווים.
Sefaria · Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Sheviis 10:5
פרוזבול המוקדם. הוא שיכתוב הפרוזבול תחלה ואחר כן ילוה לו הממון: והמאוחר. שילוה הממון תחלה ונעשה חוב ואחר כן כתב פרוזבול והוא פסול מפני שנעשה חוב ונתחייב בדיני חובות שיהיה נשמט בשביעית אבל דברי רשב"ג (בתוספתא פ"ח) שטתו ידוע ומפורסם בגמרא עד שפירש ואמר מן התנאים של פרוזבול שתהיה ההלואה קודמת אחר כן תהיה הכתיבה והוא מה שאמר רבן שמעון בן גמליאל אומר כל מלוה של אחר פרוזבול אינו משמט (ואיני יודע היאך נפלה הטעות הגדולה הזאת והיאך הביא ראיה מדבר שסותר דבריו ודברי רשב"ג מבואר על מה שאמר המשנה כי כשיהיה מוקדם הפרוזבול קודם לכן והמלוה מאוחרת אינו משמט ויהיה הפרוזבול מועיל): וענין שטרי חוב המוקדמים פסולים כמו שאמר כאן כגון שלוה ראובן משמעון ממון וכתב לו שטר אחר כן החזיר ראובן לשמעון ממונו שהלוהו וכתב לו שמעון מחילה ונשאר השטר בידו או הניחו אצלו ראובן על דרך פקדון ואמונה נאמר שהשטר ההוא נמחל שעבודו ונעשה חספא בעלמא כשפרע חובו לבעל השטר ואחר כן לוה ראובן משמעון ממון שני ואמר לו ראובן אל תצריכני לכתיבת שטר אחר שהשטר הראשון שהיה לך עלי יהיה בידך אחרי שסך הממון אחד שהשטר ההוא הוא מוקדם מפני שהיה זמן כתיבתו קודם לקיחת ממון השני ונעשה פסול לעיקר שיש אצלנו שכל מי שהוציא שטר חוב יוכל להוציא מידי הלקוחות כל קרקע שקנה מן הלוה אחר זמן כתיבת השטר והוא בשטר זה אם נשים אותו השטר כשר יוציא מה שנמכר אחר זמן כתיבתו וקודם לקיחת ממון השני שלקח ראובן והוא אין לו רשות להוציא אלא מה שלקח מראובן אחרי שלקח (המלוה) ממנו ממונו ואתי למטרף לקוחות שלא כדין ואמרנו בו שהוא פסול לא יטרוף בו לעולם ולא נאמר שיטרוף בו מזמן אחרון גזרה שמא יטרוף מזמן ראשון ואמרו מאוחרין כשרין מבואר והוא שיקח המלוה ויכתוב השטר אחרי כן וזה קיים ונכון שהוא תועלת לקוחות מן המלוה מפני שאינו טורף אלא מזמן השטר זהו פירוש מוקדמין ומאוחרין ויש לך להתבונן בו מפני שרבים כשלו בו וחשבו שכל מי שיכתוב שטר חוב מזמן ואחר כך לקח הממון ההוא בשטר לאחר זמן ארוך שזהו שטרי חוב מוקדמים וזה אינו אמת והתבאר בטולו מן הגמ' שכל זמן שיהיה שטר בקנין טורף משעת כתיבה ואע"פ שנתן הממון אח"כ ועוד כשיהיה עומד בניסן ונכתב זמן השטר מאדר ועברו העדים והעידו בו יהיה כמו כן נקרא שטר מוקדם וצריך לדעת שראובן כשיטעון על שמעון שיש לו אצלו ממון והוציא שטר בסך הממון אשר זכר ואמר שמעון שלהד"מ ואמר אין לו אצלי כלום והשטר ההוא היה בידו בנאמנות והודה ראובן ששטר מוקדם הוא על הדרך אשר זכרנו יהיה הדין שישבע שמעון שבועת היסת שאין לראובן אצלו כלום ולא נאמר כאן מגו דיכול למימר שטר מאוחר הוא ואמר מוקדם ויש לו אצלו החוב שאין לנו לומר מגו אלא לפטור האדם מחוב לא שיגבה מאחרים בטענתו כשיזדמן לטעון מגו כמו שנזדמנה בזה הדין אשר זכרנו וזה עיקר אמת ומועיל ויש לך להבין אותו: וכבר התבאר שענין פרוזבול הוא חוזר למי שיתן הממון ללוקח ובשביל זה חמשה לווין מאחד אינו כותב אלא פרוזבול א':
Sefaria · Rambam on Mishnah Sheviis 10:5
פרוזבול המוקדם. שזמנו מוקדם ומפרש בירושל' שהורע כתו בכך דאינו מועיל אלא למלוות שלפנינו דמשנמסרו לבית דין הרי הן כגבוי' ואין משמיטות הלכך מלוות הבאות אחריו שלא נמסרו לב"ד משמיטות נמצא דנפסד במה שהקדים זמנו אבל פרוזבול המאוחר פסול שאיחר זמנו והוא הלוה בינתים והיום ומחר כשמוציא פרוזבול זה ורואין בית דין הזמן סבורים שאותן מלוות קדמו לפרוזבול ונמצא שגובה שלא כדין והא דתניא בתוספתא (פ"ח) [רשב"ג אומר] כל מלוה שאחר פרוזבול אינו משמט לא שנעשית המלוה אחר שנכתב הפרוזבול אלא משום דתניא בפרק השולח (גיטין דף לז:) המוציא שטר חוב צריך שיהא עמו פרוזבול וחכמים אומרים אינו צריך משום דנאמן לומר שטר היה לי ואבד ותנן בפרק הכותב בכתובות (דף פט:) מן הסכנה ואילך אשה גובה שלא בכתובה ובעל חוב שלא בפרוזבול והשתא אשמעינן רשב"ג בתוספתא גדולה מזו דלא מיבעיא היכא דליכא פרוזבול כלל דנאמן לומר היה לי ואבד אלא אפי' הוציא שטר חוב ופרוזבול וזמן המלוה אחר זמן הפרוזבול אפילו הכי אינו משמט דיכול לומר פרוזבול היה לי ואבד ולא אמרינן מדהאי לא אבד אחר נמי לא אבד אי נמי טעה ועל זה סמך ועוד יש לפרש בענין אחר דהכי מיתניא בתוספתא אימתי כותבין פרוזבול ערב ראש השנה של שביעית כתבו ערב ראש השנה של מוצאי שביעית אע"פ שחזר וקרעו לאחר מיכן גובה עליו והולך אפילו לזמן מרובה רשב"ג אומר כל מלוה שאחר פרוזבול אינו משמט דבעי תנא קמא שיהא פרוזבול קיים לכל הפחות בסוף שביעית ואם נקרע לאחר שביעית לא יפסיד ואתא רשב"ג למימר דכל מלוה הקיימת לאחר שנקרע הפרוזבול אע"פ שנקרע הפרוזבול קודם שתכנס השביעית: שטרי חוב המוקדמין פסולין. כגון דלוה בניסן וכתב בשטר תשרי שלפניו פסולה משום דגובה שלא כדין מן הלקוחות שבין תשרי לניסן ופליגי בירושלמי (שם) ר' יוחנן אמר פסולין ממש ריש לקיש אמר אינו מונה אלא משעת הכתב והיינו פלוגתא דאיזהו נשך (דף ע"ב) אמר ריש לקיש במחלוקת שנויה ור"מ היא דאמר שטר שיש בו רבית קונסין אותו ואינו גובה לא את הקרן ולא את הרבית אבל לרבנן דלא קניס התם ברבית הכא נמי גובה מזמן שני ורבי יוחנן אמר אפילו תימא רבנן גזירה שמא יגבה מזמן ראשון ודבר תימה היכי גבי ממשעבדי אפילו מזמן שני בהאי שטרא והלא החתומין רשעים ופסולין שחתמו על שטר מוקדם ושמא יש לומר דסבורים דלוה מעצמו יכרע ולא יבא לעולם לידי טריפת לקוחות ובשטר שיש בו רבית נמי גובה את הקרן מבני חורי קאמר בשחייב מודה אי נמי שאומרים אנוסים היינו להקדים ואנוסין היינו על הרבית ופריך בירושלמי מי מודיע שמעון בר בא בשם ר' יוחנן החתומין בשטר לא כן אמר ריש לקיש עשו דברים החתומים בשטר כמי שנחקרה עדותן בבית דין תמן כשאמרו לא חתמנו כל עיקר ברם הכא אומר על זה חתמנו ולא חתמנו על זה וזהו פי' דקשיא ליה מי מודיענו שהוא מוקדם ותירץ שעדים עצמן נאמנים לומר שהוא מוקדם ופריך מדריש לקיש דנעשה כמי שנחקרה עדותן בבית דין אפילו מדרבנן היכא דכתב ידן יוצא ממקום אחר [הא] דאי אין כתב ידן יוצא נאמנין לפוסלו כדמוכח בפ"ב דכתובות (דף יח:) ומשני ההיא דריש לקיש בשאומרי' לא חתמנו דאין נאמנין דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד אבל כאן מודין שחתמו ואין עוקרין עדותן להעיד שנכתב ונחתם ביומו אי נמי אף על גב דתנן באיזהו נשך דעדים עוברין בלא תעשה דילמא לא תשימון עליו נשך בלוה ומלוה משמע להו ודכוותה אשכחן בשנים אוחזין (דף ה:) לא תחמוד לאינשי בלא דמי משמע להו: והמאוחרים כשרים. דהורע כוחו ודייקינא מינה בפרק גט פשוט (בבא בתרא דף קעא:) דקסבר אין כותבין שובר דאי כותבין שובר זימנין דיזיף זוזי מיניה בתשרי וכתיב ליה בניסן והוו ליה זוזי ביני ביני ופרע ליה ואמר ליה הב לי שטראי וא"ל אירכס לי וכתב ליה תברא וכי מטי זמניה מפיק ליה וא"ל השתא דיזפת מינאי ומסיק דהאידנא (לא)[דלא] עבדו הכי משום דכי כתבי תברא אי ידעי זמן השטר כתבי בתברא שטר פלוני שנכתב בזמנו בכך וכך נפרע ואי לא כתבי סתמא דכל אימת דמפיק ליה לורעיה:
Sefaria · Rash MiShantz on Mishnah Sheviis 10:5
בתוי"ט בסד"ה והמאוחר פסול. ודלא כהירושלמי. [נ"ב עי' בתומים סי' ס"ז אות כ"ז. ועיין בבה"ע אות פרוזבול בשם רבינו נסים בתשובה (והוא רבינו נסים גאון). - מהגרמ"ש]:
Sefaria · Rashash on Mishnah Sheviis 10:5
והמאוחר פסול . מסתברא דטעמא נמי משום קנס כמו שפירש הר"ב לקמן בשטרי חוב המוקדמין [*וכן נמי סמך לו הר"ב אדלקמן ולא פירש בכאן דלא נפסל השטר מחמת שהעדים כו' כך נ"ל. ואמנם בירושלמי אשטרי חוב דלקמן גרסינן ר' יוחנן אמר פסולי' ממש רשב"ל אומר אינו מונה אלא משעת הכתב והתני פרוסבול בין מוקדם בין מאוחר כשר ואינו מונה אלא משעת הכתב אם אומר את כן בשטרות מה בין פרוסבול מה בין שטר ע"כ. והלכה כר"י לגבי רשב"ל וא"כ אה"נ דפרוסבול כשר משעת הכתב אבל תימה דהרמב"ם והטור לא כתבו להך ירושלמי והתוספות והרא"ש בפרק השולח הביאו לירושלמי דלעיל מהא בטעמא דמוקדם ומאוחר דכשר בפרוסבול פסול בשטרי חוב וכשר בשטרי חוב פסול בפרוסבול והשמיטו להך ונראה לי דסביר' להו דסתם מתני' לא משמע כן דהא בחד לישנא קתני פסול דפרוסבול ופסול דש"ח ובבבלי לא מצינו שחילקו ביניהם בכך הלכך דחו הירושל' הזה מהלכה וגם הברייתא שהביא הירושל' מדבבלי לא הביא לברייתא זו וכן לא מצאתיה בתוספתא דשביעית ושוב ראיתי בתשובה האחרונה של הר"ן ז"ל שפוסל לגמרי הפרוזבול לפי שכיון שלא נכתב כהלכתו אין לו דין שער ע"כ. הרי שאינו מחלק בינו לש"ח הפסול ודלא כהירושלמי]: [*שטרי חוב המוקדמין פסולים . פירש הר"ב דמצו העדים לומר שלא באו להעיד וכו'. ירושלמי. ומדברי הר"ן בשם הר"ז דבכגון זה מצוי דטעו העדי' והריב"ש כתב שסיים הר"ז וצריך ב"ד הגדול ולהחמיץ הדין. ע"כ בבית יוסף ועוד שם חילוקים אחרים]: כותב פרוזבול . לשון הר"ב כותבין אבל בסיפא נקט נמי כותב. וכלשון הר"ב כן הוא במשנה שבירושל' ויש ליישב דכותב ר"ל הסופר:
Sefaria · Tosafot Yom Tov on Mishnah Sheviis 10:5
פרוזבול המוקדם שכתבו בכסלו. וכתב זמנו בתשרי שלפניו: כשר דהרי הורע כח מלוה עי"ז דאינו מועיל לשטרות שנעשו אחריו: והמאוחר פסול שכתבו בתשרי וכתב זמנו בכסלו. ואולי ילוה ביני ביני ויסברו ב"ד שלא ישמיטן שביעית מדפרוזבל מאוחר לשט"ח ויגבה שלא כדין. ומשום קנסא פסלוהו לגמרי: שטרי חוב המוקדמים פסולים דהרי יגבה שלא כדין מהלקוחות שלקחו מלוה קודם להלואתו. ופסלום לגמרי משום קנסא. אבל לא משום שהעדים רשעים שחתמו שקר. די"ל לא העדנו רק על ההלואה. והכי קיי"ל נמי דאין מעלין משטרות ליוחסין מה"ט [ככתובות דכ"ד ב] דאמנה שבשטר הן מעידין: והמאוחרים כשרים מדהורע כחו של מלוה עי"ז: אחד לוה מחמשה כותב הסופר: פרוזבול לכל אחד ואחד לכל מלוה ומלוה: חמשה לוין מאחד אינו כותב כלומר אין צריך לכתוב:
Sefaria · Yachin on Mishnah Sheviis 10:21-28