Sheviis 2:10 — Keeping Gourds for Seed
MishnayosZeraim › Sheviis › Perek 2 › Mishnah 10זְרָעִים ‹ שביעית ‹ פרק ב׳ ‹ משנה י׳
Keeping Gourds for Seed
הַדְּלוּעִין שֶׁקִּיְּמָן לְזֶרַע
Mishnah שביעית ב׳:י׳ · Sheviis 2:10
הַדְּלוּעִין שֶׁקִּיְּמָן לְזֶרַע,
אִם הִקְשׁוּ לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְנִפְסְלוּ מֵאֹכֶל אָדָם, מֻתָּר לְקַיְּמָן בַּשְּׁבִיעִית.
וְאִם לָאו, אָסוּר לְקַיְּמָן בַּשְּׁבִיעִית.
הַתְּמָרוֹת שֶׁלָּהֶם, אֲסוּרוֹת בַּשְּׁבִיעִית.
וּמַרְבִּיצִין בְּעָפָר לָבָן, דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן,
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹסֵר.
מְמָרְסִין בָּאֹרֶז בַּשְּׁבִיעִית,
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אֲבָל אֵין מְכַסְּחִין:
Gourds that he kept for seed -
if they hardened before Rosh Hashana and became unfit for human food, it is permitted to keep them in Sheviis.
And if not, it is forbidden to keep them in Sheviis.
Their shoots are forbidden in Sheviis.
One may water the soil of a grain field, the words of Rabbi Shimon;
Rabbi Eliezer ben Yaakov forbids [it].
One may soak the rice in Sheviis,
Rabbi Shimon says: but one may not trim [it]:
A reading aid, not an exact translation.
This English is a clause-by-clause rendering to help you follow the Hebrew. It is not word-for-word literal, and it is not a transcript of the recorded shiur — the audio carries explanation and context the translation deliberately leaves out.
Go deeperOpen what helps. Nothing here is needed to learn the Mishnah.
Summary Chartwhat does this mean?
Keeping Gourds for Seed▾
| Case | Ruling | Reason |
|---|---|---|
| How do we treat gourds kept for their seed? | Hardened before Rosh Hashana of the Shemittah year, past human food — they stay; otherwise — they go | — |
| And what of their blossoms? | Assur on Sheviis | — |
| May a grain plot be soaked with water? | Rabbi Shimon: Yes | — |
| Rabbi Eliezer ben Yaakov: No | — | |
| May water be stirred into the rice paddy? | Yes | — |
| Rabbi Shimon: But not trimming the stalks | — |
Transcript
A machine transcript of the recorded shiur.
This is the shiur as spoken, transcribed automatically and left unedited — the wording is Ephraim's, and occasional transcription errors remain. It follows the audio word by word.
Transcript · click any word to jump
▾
All Meforshim
Study the meforshim on this mishnah (10)▾
הקשו. נתיבשו ונעשו קשין : אסור לקימן בשביעית. שפרות שביעית אסור להניחן לזרע: התמרות. הציץ קדם שיפתח דומה לתמרה, וכמוהו נקטם ראשו ועלתה בו תמרה בפרק לולב הגזול [סכה לג.]. פרוש אחר תמרות כעין לולבי גפנים: מרביצין בעפר לבן. כלומר משקים שדה לבן. וכן הלכה שמשקים שדה לבן ערב שביעית כדי שיצאו ירקות בשביעית, ולא עוד אלא שמשקים אותו בשביעית כדי שיצאו ירקות למוצאי שביעית: ממרסין בארז. משקין עפר הארז ומערבין אותו במים, כמו נתנו לממרס ביומא [פרק ד' משנה ג']: אבל לא מכסחין. שאין חותכים העלין של הארז, תרגום לא תזמר לא תכסח. והלכה כרבי שמעון:
הוקשו – they dried up and became hard. אסור לקיימן בשביעית – for the fruit of the Seventh Year is forbidden to leave them for sowing. התמרות (seed-capsules) – the blossom prior that its opening is similar to a seed-capsule, and like him, its head was lopped off and there ascended upon it a seed-capsule in the chapter “The Stolen Lulav” (Tractate Sukkah 33a); another explanation: the seed capsules are similar to sprouts of vines. מרביצים בעפר לבן – meaning to say, we water the bright field lacking shade (vegetable or grain). And this is the Halakha that we water a bright field lacking shade on the Eve of the Seventh Year in order that the vegetables will come forth in the Seventh Year, and not only this but we water tit on the Seventh Year in order that vegetables came come forth in the aftermath of the Seventh Year. ממרסין באורז (stir the ground of a rice-field with water – to make it dough-like) – we water the dust of the rice and mix it with water, like (Tractate Yoma 43b) – they placed it in the mixer. אבל לא מכסחין (you may not trim rice plants) – we don’t cut the leaves of the rice, it is the Aramaic Targum/translation of לא תזמור/”or prune your vineyard” (Leviticus 25:4)/you shall not trim, and the Halakha is according to Rabbi Shimon.
Sefaria · Bartenura on Mishnah Sheviis 2:10
Gourds which he had kept [in the ground] for seed: if they had hardened before Rosh Hashanah and had become unfit for human food, they may be kept during the seventh year; otherwise, they must not be kept in the seventh year. As we shall learn later in the tractate, if produce is deemed to be “sabbatical year produce” then it must be removed when that species is no longer growing in the field. Our mishnah deals with someone who keeps gourds in the ground for them to dry up and then uses them for seed. If they have dried and hardened before Rosh Hashanah and are no longer fit for humans to eat, then they don’t count as sabbatical year produce, but rather go according to the sixth year. Thus when he harvests them during the seventh year, he will not be obligated to remove them when there are no longer gourds still growing in the field. However, if they have not hardened by Rosh Hashanah, then the laws of sabbatical produce do apply and he will be able to keep them only as long as gourds are growing in the field. Their buds are forbidden in the seventh year. Since their buds remain fit for human consumption even after the gourds themselves have hardened, they are prohibited during the seventh year, because that is when they are harvested. They may irrigate the soil of a white field (a grain, the words of Rabbi Shimon. But Rabbi Elazar ben Jacob prohibits. Rabbi Shimon allows one to water a grain field on the sabbatical year so that grain will grow in the eighth year. However, Rabbi Elazar ben Jacob prohibits this. They may soak the rice in the sabbatical year. Rabbi Shimon says: but they may not be trim [the rice]. One is allowed to intensively soak rice during the sabbatical year. According to some commentators this refers to rice that took root before Rosh Hashanah. However, Rabbi Shimon points out that even though irrigating, which is usually prohibited during the seventh year, is permitted, trimming the plants to improve them is forbidden. Again we see that preserving the plant is permitted while doing any work to improve it is forbidden.
Sefaria · English Explanation of Mishnah Sheviis 2:10
ממרסין באורז . שמעתי כי האורז ממשיכים אליו כל כך מים עד שנשקע כלו בו, וה"ט דקתני ביה ממרסין: אבל אין מכסחין . אע"פ שהתירו בו למרס כשאר השנים הרמב"ם, ובזה תיבת אבל מדוייק:
Sefaria · Hon Ashir on Mishnah Sheviis 2:10
(יד) מפרש בירושלמי כיצד הוא בודק, עוקצו, אם מתאחה אסור ואם לאו מתר. פרוש עוקץ בדלעת במחט, אם מתאחה הנקב עדין לח הוא ואסור ואם לאו מתר. הר"ש: (טו) אסורות בשביעית. כלומר אסורות כספיחי שביעית דפרק ט': (טז) בריש פרק קמא דמועד קטן כתב הר"ב דשרי אפלו בבית הבעל: (יז) בירושלמי פריך מהכא אדרבי שמעון דמשנה ב' שאמר אף נוטל הוא את העלה מן האשכול, ומשני לה דנטילת עלין של אשכול אינו אברויי אילנא אלא אוקמי אילנא, כאדם המציל מן הדלקה דאוקמי בעלמא הוא אבל גבי ארז אברויי אילנא הוא ואסור. הר"ש:
Sefaria · Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Sheviis 2:10
התמרות שלהם אסורות בשביעית. הרמב"ם ז"ל בחבורו השמיט זו הבבא ולא ידעתי למה. מתוס' י"ט כ"ה בתוי"ט ד"פ בד"ה התמרות אחר מלות נ"ל.]: [ומרביצין כו']. ובפי' המשנה פי' דנקרא עפר לבן המקום שיש בו אילנות מרוחקות עד יהיו עשרה מהן ביותר מב"ס. ורמב"ש ז"ל פי' עפר לבן לאו היינו שדה לבן אלא קרקע תיחוח ולח ויש בו אילנות ודי לו בהשקאה מועטת וכן דעת רש"י ז"ל שכ' בספר שופטים עפר חיור מין קרקע לח ומוכרין אותו ליוצרי כלי חרס. ור"ש מתיר דלהרויח קרקע אסור אבל להצילו מהפסד לא ואע"ג דטרחא הויא ודמיא לקילון דריש מועד קטן: דברי ר"ש ראב"י אוסר. ירוש' אתיא דר"ש כרבנן ודראב"י כשיטתיה דתנן בפ"ק דמ"ק ראב"י אומר מושכין את המים מאילן לאילן ובלבד שלא ישקה את כל השדה. זרעים שלא שתו לא ישקם וחכמים מתירין בזה ובזה ובמסקנא אשכח תני מרביצין בעפר לבן בשביעית אבל לא במועד דברי ר"ש. וראב"י אוסר. ולשון הרמב"ם ז"ל בפ"א מה' שמיטה וכן עפר הלבן מרביצין אותו במים בשביעית בשביל האילנות שלא יפסדו. ע"כ: ממרסין באורז בשביעית דברי ר"ש אבל לא מכסחין. כן כתוב בספרים מדוייקים וכן הוא ג"כ בירוש'. ותימה למה שינה לשנות הלשון כך ולא שנה ר"ש אומר ככולהו דוכתי ושמא משום דכולא מילתא דר"ש ואין חולק עליו. והתם בירוש' פריך דר"ש אדר"ש. וקשיא לי לפי' הרמב"ם ז"ל דפי' אבל לא מכסחין ר"ל שאין מנכשין מאי קפריך בירוש' ולע"ד צ"ע אי דמי הניכוש לנטילת עלין מן האשכול אי לא: בפי' ר"ע ז"ל. ממרסין באורז. משקין עפר האורז וכו'. כתב ה"ר יהוסף ז"ל נ"ל דדוקא כשיש שם אורז אלא שהשריש לפני ר"ה דהאי לא עבודת הקרקע אלא עבודת האורז ועל כן שרי אבל כשעושה זה לצורך הקרקע אסור ע"כ:
Sefaria · Melekhet Shelomoh on Mishnah Sheviis 2:10
הדילועים – הם צמחי הקרא או דלעת הבקבוק (ראו בפירושנו לעיל מ"ח) שקיימן לזרע – שהשהם בשדה ויבשילו עד שיהיו בהם גרעינים לזריעה. גרעיני הדילועים אינם ראויים לאכילה, ואינם אלא לזרע. אם היקשו לפני ראש השנה וניפסלו מאכל אדן – אם הבשילו עד שנעשו קשים ונפסלו מאכילה עוד לפני ראש השנה, מותר לקיימן בשביעית – שהרי אינם ירק שאסור ללקטו בשביעית. התלמוד הירושלמי (לד סע"א) שואל: "למה לי הקשו אפילו לא הוקשו?", שהרי הקצה אותם לזרע ושוב אינם ירק, ומתרץ: "מכיון שהוקשו נעשו כשאר זירעוני גינה שאין נאכלין". התלמוד שואל: "כיצד הוא בודק", ורבי יוסי בן חנינה אומר: "עוקצו, אם נתאחה אסור, ואם לאו מותר". ואם לאו אסור לקיימן בשביעית – אם לא הוקשו לפני ראש השנה ונכנסו לשביעית בעודן ירק, וירק הולכים בו אחר לקיטתו ודינם כפרות שביעית. בתוספתא (פ"ב הי"א) אותה הלכה אבל מנוסחת הפוך, על דילועים רכים. התמרות שלהן – הנצרים הרכים שבקצה הגבעולים. הם ראויים למאכל כירק, ומשום כך אסורות בשביעית – אף אם הדילועים עצמם הוקשו וזרעיהם אין בהם משום קדושת שביעית. מרביצים בעפר לבן דברי רבי שמעון – משקים את שדה הלבן, הוא שדה תבואה, בשביעית, כדי להנביט את הזרעים של עשבי הבר שבקרקע ולרככה כדי להקל על החריש. השקאה זו עשויה אף להצמיח עשבי בר או ספיחי גידולי תרבות של זרעים מערב שביעית, ורבי שמעון הרי סבור ש"כל הספיחין מותרין" (להלן פ"ט מ"א). פירושים שונים הוצעו לביאורה של המשנה כדי למזער את ההיתר של רבי שמעון. יש שביקשו למעט בטיבה של ההשקאה או להעמיד את משנתנו בשדה שיש בו אילנות. אולם הפועל "מרבץ" אינו אלא השקאת השדה או הצפתו, כמו שהראינו בפירושנו לעיל (מ"ד). הרבצה היא אפוא הרבעה, כלומר הצפת השדה כדי להכשיר את השדה לחריש בשנה הבאה 55 ראו פליקס, החקלאות, עמ' 316-314 , ובפירושו לשביעית (שביעית א), עמ' 163 . , או אולי כל השקאה שהיא. רבי אליעזר בן יעקב אוסר – להשקות את השדה. התלמוד הירושלמי (לד ע"ב) מסביר שרבי אליעזר הולך בשיטתו, כפי ששנינו במועד קטן (פ"א מ"ג) לעניין השקאה במועד: "רבי אליעזר בן יעקב אומר מושכים את המים מאילן לאילן ובלבד שלא ישקה את כל השדה... וחכמים מתירין בזה ובזה", והירושלמי מסיק: "דרבי שמעון כרבנין ודרבי אליעזר בן יעקב כשיטתיה". מהשוואה זו של התלמוד הירושלמי עולה ש"מרביצים בעפר לבן" אינו אלא השקאת השדה כולו. המשנה במועד קטן והברייתא שהובאה בתלמוד הבבלי שנו את דברי רבי שמעון בסתם כדעת רבנין. לעיל (מ"ד) הבאנו גם סדרת ברייתות ובהן התפתחות של המחלוקת. משנתנו עוסקת רק בשביעית, ובברייתות יש הסכמה שמותר לרבץ בשביעית (כרבי שמעון) ומחלוקת על הרבצה במועד קטן. ממרסים באורז – בוחשים את האדמה במים שבתוכם שתולים שתלי האורז. האורז אינו גדל ללא מירוס, והוא כעין החריש או העידור בגידולים אחרים. במשנה (יומא פ"ד מ"ג) נאמר כי בעבודת יום הכיפורים כוהן אחד ממרס את הדם בשעה שהכוהן הגדול נכנס להקטיר את הקטורת, כדי שלא יקרש. מעין זה נמצא פעמים נוספות בספרות התנאים. המירוס נעשה במעדר או על ידי חריש בדרך מיוחדת לגידולי אורז, ויש להניח שמשנתנו אינה מתירה למרס על ידי חריש. האורז גדל על מים רבים, והמירוס תפקידו לסתום בבוץ את החללים הנוצרים בקרקע כדי שהמים לא ייעלמו. הוא אף מסייע להחדרת אוויר לשורשים. בלי מעשה המירוס אין האורז יכול לגדול. במשנה ז נמנה האורז בין הגידולים שמותרים בשביעית אם השרישו לפני ראש השנה, ורבי שמעון מוסיף במשנתנו היתר לטיפול, והוא הכרחי להמשך גידולו של האורז. דברי רבי שמעון – כך בנוסחאות עיקריות וב"ספרים מדויקים" שבמלאכת שלמה 56 ב- מ – ישמעאל. . זו צורה שאינה שכיחה, ובמיוחד בשתי הלכות זו אחר זו. כרגיל המשנה מקדימה את שם האומר: "רבי שמעון אומר...", ובמיוחד אין צורה זו שכיחה כשאין חולק על דברי החכם שמוסרים הלכה בשמו. אולם היא מצויה גם כלפי רבי שמעון וגם כלפי חכמים אחרים 57 ראו אפשטיין, מבוא, עמ' 1161-1154 . . אבל לא מכסחים – אין חותכים את העלים מן האורז. הסרת העלים מזרזת את הבשלת השיבולים ומונעת את רביצת הצמחים. האורז שרוי בתוך ערוגות מוצפות במים, ובגלל הרטיבות הצמחים רובצים והעלים סביבם, והם מעכבים בכך את קליטת המים ואת הבשלת הצמח. הסרת העלה מזרזת אפוא את הצמיחה. לעיל (משנה ב) התיר רבי שמעון את הסרת העלה מאשכול הגפן כיוון שהיא חיונית ליבול הענבים. באורז שיערו חכמים שאין הכרח בכיסוח העלים.
Sefaria · Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Sheviis 2:10
הקשו. יבשו: ואם לאו אסור לקיימן בשביעית. מפני שהפירות שביעית אסור לגנוז אותם ולהניחם לזריעה כמו שיתבאר והתמרות הם הציצים והנצנים: מרביצים בעפר הלבן. מזין רסיסי מים על העפר הלבן ונקרא עפר לבן המקום שיש בו אילנות מרוחקות עד יהיו עשרה מהם ביותר מבית סאה וכשיהיו קרובות זו מזו הכל מסכימין שמותר להרביצם שאינה עבודה: וממרסין. ידוע. ועוד יתבאר שפירות שביעית והתבואה אסור ללקטם ולקצרם כדרך שעושין בשאר השנים וכבר בארנו בכלאים שמלת כסוח כריתת הנטישות היוצאות תרגום תזמור (ויקרא כה) תכסח אר"ש זה שהתרנו לו למרס האורז בשביעית ואע"פ שיעשה כן בשאר השנים אל יעלה בלבך שהתירו לו כל הענינים באורז בלא שינוי ושמותר לו כמו כן לנכשו אבל הוא אסור בשביעית כמו שאר צמח והזרע שאסור לנכשו ואין הלכה כר' אליעזר בן יעקב והלכה כר' שמעון שאוסר נכוש האורז:
Sefaria · Rambam on Mishnah Sheviis 2:10
י ירושלמי (הל' ז) למה לי הוקשו אפילו לא הוקשו מכיון שהוקשו נעשית כשאר זרעוני גינה שאינן נאכלין כיצד הוא בודק רבי יוסי בר' חנינא אומר עוקצו אם מתאחה אסור ואם לאו מותר פי' עוקץ בדלעת במחט אם מתאחה הנקב עדיין לח הוא ואסור ואם אין מתאחה מותר: התמרות. פי' בערוך הציץ קודם שיפתח דומה לתמרה כדאמרי' עלתה בו תמרה בפ' לולב הגזול (סוכה לג.) וי"מ תמרות כעין לולבי גפנים כדתנן (מעשרות פ"ד מ"ו) גבי צלף דמתעשר תמרות ואביונות: מרביצין. בשדה לבן כלומר משקין שדה לבן והכי תניא בהדיא בפ"ק דמו"ק (ו:) מרביצין שדה לבן בשביעית אבל לא במועד ופריך והתניא אין מרביצין לא במועד ולא בשביעית ומשני הא ר' אליעזר בן יעקב הא רבנן הא דקתני מרביצין בשביעית דרבנן והוא ר' שמעון דמתניתין ואידך ר"א בן יעקב דאסר וברוב ספרים גרסינן התם והתניא בין במועד ובין בשביעית. והא דשני הא רבי אליעזר בן יעקב היינו דתנן רבי אליעזר בן יעקב אומר מושכין את המים מאילן לאילן אבל לא ישקה את כל השדה זרעים שלא שתו לפני המועד לא ישקום במועד וחכמים מתירין בזה ובזה ולפי גירסא זו ההיא דקתני מרביצין שדה לבן בשביעית אבל לא במועד ר' אליעזר בן יעקב וזה אי אפשר להיות דבמתניתין גבי שביעית תנן רבי אליעזר בן יעקב אוסר אלא כן הוא הגירסא כדפרישית ובירושלמי (שם) אמרינן אתיא דרבי שמעון כרבנן ודרבי אליעזר בן יעקב בשיטתיה דתניא תמן מושכין את המים מאילן לאילן ובלבד שלא ישקו את כל השדה: ממרסין באורז. שמשקין עפר האורז ומערבבין המים בעפר מלשון נתנו לממרס (יומא דף מג:): אבל לא מכסחין. שאין חותכים עלים של אורז מלשון לא תזמור (ויקרא כה) תרגום לא תכסח: תניא בפ"ק דמו"ק (ו:) מרביצין שדה לבן ערב שביעית כדי שיצאו ירקות בשביעית ולא עוד אלא שמרביצין בשביעית כדי שיצאו למוצאי שביעית:
Sefaria · Rash MiShantz on Mishnah Sheviis 2:10
[*אם הוקשו . פי' הר"ב נתיבשו כו'. ומפרש בירושלמי כיצד הוא בודק ר"י בר חנינא אומר עוקצו אם מתאחה אסור ואם לאו מותר פירוש עוקץ בדלעת במחט אם מתאחה הנקב עדיין לח הוא ואסור ואם אין מתאחה מותר. הר"ש]: התמרות שלהם אסורות בשביעית . כלומר אסורות כספיחי שביעית דפ"ט. נ"ל. [*ועכשיו מצאתי בפירוש שהזכרתי שכתב וז"ל התמרות הנץ כו' ולאותו נץ נראה תורת אוכל עליו אף לאחר שהוקשה ואסורות מפני מראית העין עכ"ל. ונ"ל דכ"ש לפירוש הב' שכתב הר"ב שהם [כעין] לולבי גפנים דנראה תורת אוכל עליו וכו']: ומרביצין בעפר לבן . כ' הר"ב כלומר משקין ברפ"ק דמ"ק כ' הר"ב דשרי אפי' בבית הבעל ולאותו הפי' כ' התוס' ד"ו ע"ב דבבית השלחים שצריך השקאה נקט במשנה דריש מ"ק משקין וגבי בית הבעל קרוי הרבצה אע"ג דמיירי נמי בהשקאה גמורה. אבל להרמב"ם הכא בשדה שיש בה אילנות ומרביצין פירוש מזין רסיסי מים וכו' כלומר השקאה מועטת דומיא דמושכין מאילן לאילן דבמ"ק פ"ק משנה ג. ומ"ש הר"ב שכן הלכה משום דאיתא בירושלמי דר"ש בשיטתייהו דרבנן דראב"י דמשנה ג פ"ק דמ"ק וע"ש: ממרסין . כתב הר"ב כמו נתנו לממרס ביומא פ"ד משנה ג וע"ש: רבי שמעון אומר אבל אין מכסחין . לשון הר"ב שאין חותכין העלין וכו'. ובירו' פריך אדר"ש דמשנה ב שאמר אף נוטל הוא את העלה מן האשכול. ומשני לה דנטילת עלין של אשכול אינו אברויי אילנא אלא אוקמי אילנא כאדם המציל מן הדליקה דאוקמי בעלמא הוא [*אבל] גבי אורז אברוי' אילנא הוא ואסור כך פירש הר"ש לעיל:
Sefaria · Tosafot Yom Tov on Mishnah Sheviis 2:10
אם הקשו לפני ראש השנה שנעשו כעץ עד שאם יעקצן במחט לא יתאחה עוד הנקב: ונפסלו מאוכל אדם מותר לקיימן בשביעית לזרע. אע"ג שפירות שביעית צריכין ביעור. ואסור לקיימן לזרע. הנהו לא היו פירות שביעית מעולם. מדהוקשו לפני ר"ה: ואם לאו אסור לקיימן בשביעית שפירות שביעית שחייבים בביעור אסורים להניחן לזרע: התמרות שלהם פרחים מדלועין שהוקשו: אסורות בשביעית כספיחי שביעית ולא דר"ל דאסור לגמרי. אלא דדינן כשאר ספיחי שביעית שהן קדושים בקדוש' שביעית וכלקמן רפ"ט: ומרביצין בעפר לבן משקין שדה לבן בששית ובשביעית כדי שיצאו ירקות לשנה שלאחריהן: ממרסין באורז משקין שדה אורז. ומדצריך מי' רבים מש"ה נקרא ממרס. ומשום דאם לא ישקהו יפסד לגמרי. להכי התירו השקאה שהוא מד"ס. דבמקום פסידא ל"ג רבנן. ואילה"ק שדה אורז בשביעית היכא משכח"ל. הן לא נזרע ולא נאסוף תבואתינו. וי"ל דמיירי בגדלו הרבה ספיחים בשדה אורז שקצרוה בששית: ר"ש אומר אבל אין מכסחין לקטום העלין מהשבולת להשביחה. דהו"ל כאברויי אילנא. משא"כ במ"ב אוקמי אילנא הוא כסי' י"ז:
Sefaria · Yachin on Mishnah Sheviis 2:64-71