Sheviis 2:3 — Clearing Stones and Pruning
MishnayosZeraim › Sheviis › Perek 2 › Mishnah 3זְרָעִים ‹ שביעית ‹ פרק ב׳ ‹ משנה ג׳
Clearing Stones and Pruning
סִקּוּל וְזֵרוּד עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה
Mishnah שביעית ב׳:ג׳ · Sheviis 2:3
מְסַקְּלִין עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה.
מְקַרְסְמִין, מְזָרְדִין, מְפַסְּלִין, עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה.
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, כְּזֵרוּדָהּ וּכְפִסּוּלָהּ שֶׁל חֲמִשִּׁית, כָּךְ שֶׁל שִׁשִּׁית.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, כָּל זְמַן שֶׁאֲנִי רַשַּׁאי בַּעֲבוֹדַת הָאִילָן, רַשַּׁאי אֲנִי בְּפִסּוּלוֹ:
One may clear stones until Rosh Hashana.
One may trim, prune, and cut away [excess], until Rosh Hashana.
Rabbi Yehoshua says: as its pruning and cutting-away in the fifth year, so in the sixth.
Rabbi Shimon says: as long as I am permitted the work of the tree, I am permitted its cutting-away:
A reading aid, not an exact translation.
This English is a clause-by-clause rendering to help you follow the Hebrew. It is not word-for-word literal, and it is not a transcript of the recorded shiur — the audio carries explanation and context the translation deliberately leaves out.
Go deeperOpen what helps. Nothing here is needed to learn the Mishnah.
Structure
The Mishnah's Structure▾
Summary Chartwhat does this mean?
Clearing Stones and Pruning▾
| Case | Ruling | Reason |
|---|---|---|
| Until when may stones be cleared from the field? | Until Rosh Hashana | — |
| Until when may the trees be trimmed, thinned, and pruned? | Tanna Kamma: Until Rosh Hashana | — |
| Rabbi Yehoshua: As the fifth year's, so the sixth's | — | |
| Rabbi Shimon: As long as I may work the tree, I may prune it | — |
Transcript
A machine transcript of the recorded shiur.
This is the shiur as spoken, transcribed automatically and left unedited — the wording is Ephraim's, and occasional transcription errors remain. It follows the audio word by word.
Transcript · click any word to jump
▾
All Meforshim
Study the meforshim on this mishnah (9)▾
מסקלין. מסירין את האבנים: מקרסמין. כמו מכרסמין בכ"ף, לשון יכרסמנה חזיר מיער (תהלים פ), כלומר כורתים וחותכין הענפים היבשים מן האילן: מזרדין. הענפים הלחים כשהם מרבין רגילים לקצצן ומניחין מקצת מהן, וזהו זרוד: מפסלין. שנוטל את הפסלת. ויש מפרשים מפסלין לשון פסל לך (שמות לד), שחותכים כל הענפים שבאילן כדי שיתעבה: כזרודה וכפסולה של חמשית וכו'. תנא קמא לא שרי אלא עד ראש השנה של שביעית. ורבי יהושע סבר כשנת חמשית כן ששית, מה חמשית נכנסת לששית כך ששית נכנסת לשביעית, וכמו שמזרדין של חמשית בששית כך מזרדין של ששית בשביעית. ורבי שמעון אומר. מעצרת ואילך שהוא נאסר בעבודת האילן נאסר נמי בזרוד ופסול. ושלש מחלוקות בדבר, והלכה כתנא קמא:
מסלקין – they remove the stones. מקרסמין (trim trees) – like מכרסמין with a KAF (trimming) from the language of (Psalms 80:14): “Wild boars gnaw at it [and creatures of the field feed on it],” meaning to say, they sever and cut the dry branches from the tree. מזרדין (trim, nip shoots off) – themoist branches when they are many, it is customary to cu them and leave some of them and that is trimming/cutting shoots off/thinning. מפסלין (cut off dry dwigs/trim)- that he takes the refuse, and there are those who interpret [the word] מפסלין as the language of (Exodus 34:1): “Carve [two tablets of stone like the first,]” that they cut all the branches that are on the tree in order that they would become thick. כזירודה וכפיסולה של חמישית וכו' – the first Tanna/teacher did not permit it other than until Rosh Hashanah of the Seventh Yeaer. But Rabbi Yehoshua held that the Fifth Year is like the Sixth [Year]; just as the Fifth Year enters into the Sixth [Year], so, the Sixth [Year] enters into the Seventh [Year], and just as they trim/nip shoos off of the Fifth [Year] in the Sixth [Year], so they trim/nip shoots off of the Sixth [Year] in the Seventh [Year] ור' שמעון אומר – From Atzeret/Shavuot and onwards, working of (the Land0 is prohibited [the Tree] is prohibited also in trimming and cutting off dry twigs, and there are three disputes in the matter, and the Halakha is according to the first Tanna/teacher.
Sefaria · Bartenura on Mishnah Sheviis 2:3
Introduction Most of today’s mishnah deals with pruning a tree on the sixth year. They may clear away stones until Rosh Hashanah. Clearing away stones is permitted all the way until the end of the sixth year. It is prohibited, however, during the sabbatical year itself, although this prohibition is only derabanan. They may trim, prune and remove [excess parts of the tree] until Rosh Hashanah. These are three different words for removing parts of the tree in order to give it more room to grow, or for it to grow stronger. These three activities are all permitted up until Rosh Hashanah, again because they are not biblically prohibited during the sabbatical year. Rabbi Joshua says: just as one may trim and remove in the fifth year so too may one perform this work in the sixth year. Albeck explains that according to Rabbi Joshua, the pruning of the sixth year must be like that of the fifth year. If the pruning done in the fifth year continues into the sixth year, then the pruning done in the sixth year may continue into the seventh year. However, if the pruning done in the fifth year ends before Rosh Hashanah, then the following year’s pruning must also end before Rosh Hashanah. In other words, he sets his pattern in the fifth year and he must continue to follow it in the sixth year. Rabbi Shimon says: as long as I may legally tend the tree itself, I may remove [excess parts of it]. In the sixth year one may tend the tree by plowing around it only up until Shavuot. Therefore, according to Rabbi Shimon, one may prune it only up until Shavuot as well. To Rabbi Shimon pruning is just another form of tending the tree, and hence the same rules apply.
Sefaria · English Explanation of Mishnah Sheviis 2:3
מסקלין . התי"ט הקשה דה"ל לשנות מסקלין בהדי מזבלן דמתניתין דלעיל. ואין זו קושיא דאין לו לסיקול שייכות עם זיבול ועידור, דהיתר החרישה בה תלויה, כמ"ש לעיל בשם הירושל' ולא בו: כזרודה וכפסולה וכו' . אין ספק דקרסום אתיא במכ"ש לפי פי' הר"ב שהם הענפים היבשים, שהרי אינו מתקן האילן בזה כזירוד ופיסול, משום הכי לא חש להזכירו, אבל זירוד ופיסול תרויהו שקולים, כי יש לצדד בכל אחד מהם להיתר ולאיסור: כל זמן שאני רשאי בעבודת האילן . דהיינו עד העצרת, ומשום דהוא מרא דשמעתא זו דבשדה האילן עד העצרת כדתנן בריש פרקין, קתני בלשון זה דמדבר בעדו: בפיסולו . נראה דה"ה לזירודו, אלא דמאי דסליק מיניה ר' יהושע נקט:
Sefaria · Hon Ashir on Mishnah Sheviis 2:3
מסקלין וכו'. בירושלמי מוקי לה ר' יונה באבנים המחוברות ותחובות בקרקע דכיון דבנטילתם מזיז עפר איכא משום חורש בשביעית ולהכי לא שרינן אלא עד ר"ה. ומתני' דלקמן פ"ג דקתני המסקל את שדהו נוטל את העליונות ומניח את הנוגעות בארץ דהתם מתיר אפי' בשביעית עצמה דכל ההוא פירקא בשביעית מיירי. התם מיירי באבנים תלושות ואפילו הכי לא שרינן התחתונות הנוגעות בארץ מפני מראית העין וכתב בתי"ט ומ"מ קשה קצת דמסקלין הו"ל למתני בהדי מזבלין ע"כ ואפשר שיתורץ האי ק"ק עם מה שכתבתי בשם הירושלמי משום דזבול הוי בתלוש לעולם ומסקלין דהכא מוקמינן ליה במחובר כדכתיבנא אמטו להכי חלקן זה מזה: מקרסמין. פי' ה"ר שמשון ז"ל מקרסמין היינו זימור אלא שלשון קרסום באילן וזימור בכרם מלשון זמורות שמכרתין ענפים של גפן ע"כ. וכתב החכם ה"ר משה פיזנטי ז"ל ויש מי שהקשה דהא בשדה איכא לשון קרסום דתנן בפ' שני דפאה שדה שקצרוה נכרים קצרוה לסטים קרסמוה נמלים והאי פירכא ליתא דכי אמרי' לשון קרסום באילן לאו למעוטי שדה אלא למעוטי כרם דבכרם לשון קרסום שלו קרוי זימור ועוד י"ל דכשמזכירין בעבודות שאדם עושה בידו הוא דקאמר דלשון קרסום באילן ולשון זמור בכרם אבל במה שעושה בהמה שייך לשון קרסום בכל דבר כדכתיב יכרסמנה חזיר מיער עכ"ל ז"ל: מפסלין. ה"ג בכל הספרים אבל רש"י ז"ל במועד קטן גריס מפסגין ופירש אילן שנופו נוטה לכאן ולכאן קושרין אותו כדי שיעלו ענפיו למעלה ע"כ פירשו הרב ז"ל מלשון הירוש' דמתרגמי' ונתח אותו לנתחיו ויפסיג יתי' לפסיגוהי ונתחי האילן היינו ענפיו ומקשר ענפיו כדי שלא יתפזרו וישברו הר"ש שירילי"ו ז"ל: ר' יהושע אומר כזרודה וכפסולה וכו'. לאו דוקא נקט זרוד ופסול דה"ה קרסום וכן ר"ש דקאמר רשאי אני בפסולו לאו דוקא נקט פסול דה"ה קרסום וזרוד:
Sefaria · Melekhet Shelomoh on Mishnah Sheviis 2:3
כפי שפירשנו במשנה הקודמת, משנתנו פורטת את המלאכות שנעשות בשאר האילנות, מלבד הגפן, ועד מתי רשאים לעשותן בערב שביעית. מסקלים עד ראש השנה – מסקלים את האבנים שמסביב לאילן. על סיקול אבנים בשדה נשנה להלן בפ"ג מ"ז. סיקול אבנים הוא מלאכה שאינה נגמרת. אבנים וצרורות עולים מחדש בכל חריש ונסחפים לשטח בכל גשם, ויש לסקלם. מקרסמין מזרדין ומפסלים עד ראש השנה – המלאכות שנמנו הן מן עבודת הסיקול סביב העץ, ועורך המשנה ממשיך במקרסמין שהוא קירסום הייחורים שצמחו ועלו משורשי האילן, וכפירושו של הראב"ד: "תלישת ענפים יתירים שעולים בשרשי האילן והן דומות לעשבים ומכחישין אותו" (בפירושו לספרא, בהר פרשה א, קה ע"ג). את המונח "מזרדין" פירשו רבים שהוא גיזום ענפי האילן הדקים, וכלשונו של הראב"ד: "תלישת ענפין יתירין... העולין בשוכתו של אילן או תחת הענפים עצמן להקל מהן" (שם). מעין דברים אלו אף בערוך: "לפי שיש לאילן ענפין לחין יותר מדאי חותך מקצת ומניח מקצת וזהו זירוד" 10 ערוך השלם, ערך "זרד", כרך ג, עמ' 319 . , וכן פירשו חכמים ראשונים אחרים (רבי יצחק בן מלכי צדק, הר"ש משאנץ ועוד). המלאכה השלישית באילן היא "מפסלין". הנוסח "מפסלין" כתוב במשנתנו בכל הנוסחאות, וכן מעיד בעל מלאכת שלמה: "הכי גרסינן בכל הספרים". כן הוא בספרא (ראש פרשת בהר, קה ע"א), ובמדרש התנאים: "ומנין אין מקרסמין ואין מזרדין ואין מפסלין ואין מצדדין..." (מכילתא דרשב"י, משפטים כג יא, עמ' 217 . המדובר בשביעית עצמה). ברייתא זו מובאת בבבלי (מועד קטן ג ע"א), ושם: "מפסגין". נראה שפירוש המונח "מפסלין" הוא כריתת חלק מענפיו הגדולים לשם עיצוב צורתו 11 וכפירוש השני של הערוך בערך זבל (כרך ג, עמ' 265). כן פירש הראב"ד כפי שהובא בתוספות הרא"ש למועד קטן (מהדורת וילמן, עמ' קעט). ראו עוד באונומסטיקון לאווסביוס עמ' 18 , מס' 43 המתרגם את "אשדות הפסגה" כמקום שאותו פיסלו. הר"ש פירש "נוטלין את הפסולת", וניכר שאין זו מסורת חקלאית אלא פרשנות מילולית חריפה. , וכפי ששנינו: "גידעו ופסלו לשם עבודה זרה" (משנה, עבודה זרה פ"ג מ"ז). כן נזכר לעניין חציצת טומאה: "מטפחת של זפתין ושל יוצרין ושל מפסלי אילנות" (משנה, מקואות פ"ט מ"ז). מפסלי אילנות הם אנשים שזה מקצועם, בעלי אומנות כזפתים, ויוצרים הם האומנים המייצרים כלי חרס. הרא"ש (שם) מפרש "שהפסול נעשה בכלי בפסל ובקרדום והפיסוג ביד". מלאכות אלו באילן אינן, לדעת החכמים, לשם השבחת הפרי לשנה הבאה, אלא לטובת האילן לטווח ארוך, ולכן מותר לעשותן עד ראש השנה. אולם אין לעשותן בשנה השביעית. המשנה שנתה ארבע מלאכות: מסקלים, מקרסמים, מזרדים ומפסלים, וכולן מותרות עד ראש השנה, אך היא חילקה ביניהן: תחילה שנתה "מסקלין עד ראש השנה", ואחר כך שנתה את שלוש המלאכות האחרות שאף הן מותרות עד ראש השנה. נראה כי ניתן להציע אפשרויות מספר לחלוקה זו. בהמשך המשנה חכמים חולקים על דברי התנא קמא על זמנן של המלאכות האחרות, אך אין הם חולקים על הסיקול המותר עד ראש השנה, שהרי הסיקול אינו עבודה באילן גופו. ייתכן גם כי שלוש המלאכות באילן היו קבוצה (ספרותית-מקצועית) בפני עצמה, כפי שנשנו בברייתא שבספרא, במכילתא דרבי שמעון בן יוחאי ובבבלי במסכת מועד קטן, ובעריכת המשנה צורפו להלכה על סיקול מסביב לאילן. אפשר אף לומר כי המשנה מבדילה בין סיקול, שאינו באילן גופו, לבין המלאכות האחרות שהן בגופו של האילן. עבודת הפיסול מוכרת במטעים עד היום, ומטרתה לעצב את האילן כך שהאור יחדור לכל ענפיו. עבודת הפיסול היא בעצי זית, ומן הסתם גם בעצי תאנה. לעומת זאת ה"זמירה" היא בגפן ואין להקיש מעץ לעץ, שכן תפקיד קיצוץ ענפי הגפן שונה מתפקידו של קיצוץ ענפי הזית או מהסרת הענפים היבשים בזית. רבי יהושע אומר כזירודה וכפיסולה שלחמישית כך שלששית – כפי שהוא נוהג בזירודו ובפיסולו של האילן בשנה החמישית כך הוא יכול לזרד ולפסל בשנה השישית. מסתבר כי רבי יהושע אינו חולק על ההלכה שמסקלים עד ראש השנה, אולם לא נאמר במפורש מה דעתו בהלכה על קרסום. לדעת רבי שלמה סיריליאו רבי יהושע חולק רק על זירוד ופיסול, אך בקרסום הוא מסכים עם דעת התנא קמא. קשה למצוא טעם להבחנה בין קרסום לבין זירוד ופיסול, שהרי שלושתם מלאכות בגופו של האילן. בעל מלאכת שלמה סבור: "לא דוקא נקט פסול דהוא הדין קרסום וזרוד". מסתבר שרבי יהושע לא אמר את דבריו ישירות על משנתנו אלא בהקשר לימודי אחר. הוא עסק בדיני שביעית, והביע את דעתו על שתי עבודות מתוך רשימה ארוכה יותר של עבודות אפשריות. המשנה נערכה מן הסתם אחרי רבי יהושע, והיא דנה בעבודות נוספות שרבי יהושע לא חיווה עליהן את דעתו, ואיננו יודעים מה הן. רוב המפרשים, ראשונים ואחרונים, מפרשים כי רבי יהושע קובע שמותר לעשות מלאכות אלו בשנה השישית כדרך שעושה בשנה החמישית, ולפיכך לעתים הוא מיקל ולעתים הוא מחמיר. אם הנוהג, או שבדרך כלל נוהגים, לקרסם, לזרד ולפסל אף בשנה החמישית ואף מעבר לה, ולעשותן בשלמותן או בחלקן גם בשנה השישית, כלומר לאחר ראש השנה – מותר גם בשנה השישית לעשותן אף לאחר ראש השנה של השנה השביעית. אך אם נוהגים באילנות מסוימים או במקום מסוים לעשות מלאכות אלו רק לפני סיום השנה – אין לעשותן אפילו עד ראש השנה. סיוע לפירוש זה המתיר, לפי דעת רבי יהושע, לעשות מלאכות אלו אף לאחר ראש השנה של השביעית, הם דברי הירושלמי: "מסקלין עד ראש השנה... כרבנן רבי יהושע אומר כזירודה וכפיסולה שלחמישית וכן שלששית אפילו יותר מיכן" (לג ע"ד), והתלמוד ממשיך וקובע ששלוש דעות במשנה (כך מפרשים רבי יצחק בן מלכי צדק, הר"ש משאנץ, הרא"ש ובעקבותיהם רבי עובדיה מברטנורא, הגר"א, אלבק ופליקס). אלא שקשה לקבל שרבי יהושע יתיר מלאכות בגופו של אילן בשביעית. ודאי שרבי יהושע רשאי לחלוק על הברייתא בספרא ובבבלי האוסרת שלוש מלאכות אלו בשביעית, אלא שקשה להניח שיתיר מלאכות באילן, לקצץ ענפים ולעצב את האילן לאחר ראש השנה של השנה השביעית. הרמב"ם מפרש שרבי יהושע בא להחמיר: "שאין מזרדים ומפסלים עד ראש השנה אלא עד הזמן שדרך בני אדם בשאר שנים שאין זומרין אחריו". ייתכן שרבי שמעון חוזר על ההלכה הסתמית שברישא. במשניות רבות מצינו שלוש מימרות: הראשונה סתמית, השנייה חולקת עליה והשלישית היא כדעה הראשונה בשינוי סגנון 12 ראו פירושנו לשבת פ"ב מ"א; פ"ו מ"ד; ראש השנה פ"ד מ"א; עירובין פ"א מ"ה; פ"א מ"ט; שקלים פ"ד מ"ד; סוכה פ"ב מ"א; דמאי פ"ג מ"א; כלאים פ"ב מ"א; שם, מ"ז; פ"ב מ"ו; מעשר שני פ"ה מ"ב; שביעית פ"ז מ"ד ועוד. . בחלק מהן מנסים הבבלי, הירושלמי או מפרשי התלמוד למצוא צריכותא והבדל הלכתי (נפקא מינא) בין הדעה הראשונה לשלישית. גם מפרשי המשנה שלנו ניסו, כל אחד בדרכו, למצוא הבדלים בין הדעות השונות 13 ראו פליקס, שביעית א, עמ' 105 . רבי שמעון אומר כל זמן שאני רשיי בעבודת האילן – והוא עד העצרת כשנוי בראש המסכת ובראש פרקנו, רשיי אני בפיסלו – והוא הדין לשתי המלאכות שנמנו לפני כן, ולא נקט רבי שמעון אלא את האחרונה שברשימת המלאכות. רבי שמעון מחמיר יותר מהתנא קמא ומרבי יהושע. דבריו תואמים את דעתו בראש הפרק: "נתתה תורת כל אחד ואחד בידו אלא בשדה הלבן עד פסח ובשדה אילן עד העצרת". כעין הסגנון של משנתנו יש גם במשניות אחרות. התנא אומר: "כדרך ש... כך גם שם...", ומתכוון רק להחמיר. כך פירשנו את משנת עירובין פ"ט מ"ג וכן את התוספתא להלן (פ"א ה"ח) בפירושנו למשנה הבאה.
Sefaria · Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Sheviis 2:3
מסקלין. מסירין האבנים: מקרסמין. לכרות השבולת ביד ולהניח התבן והוא כמו מכרסמין וכבר פירשנוהו (פאה פ"ב מ"ז): מזרדין. לכרות הענפים המתפשטים מן האילן וזרדין שם הענפים הכרותים בעת הזמיר: ומפסלין. לכרות מה שיבש מן הענפים שהוא נפסד גזור מן פסולת: ור' יהושע אומר. שאינו עושה שלא יזמור אותו עד ראש השנה אבל הוא עושה עד זמן שדרך בני אדם לעשות בכל השנים שלא יזמור אחריו: ור' שמעון אומר שהוא אסור אלא עד עצרת בלבד שהוא מותר בעבודת האילן כמו שהיתה משנה ראשונה והלכה כתנא קמא:
Sefaria · Rambam on Mishnah Sheviis 2:3
מסקרין. מלשון ויסקלהו שמוציאין את האבנים מן הכרם כדכתיב סקלו מאבן (ישעיה סב): מקרסמין. לשון קרסמוה נמלים והיינו זימור אלא שלשון קירסום באילן וזימור בכרם מלשון זמורות שמחתך ענפים של גפן: מזרדין. כשיש לאילן ענפים לחים יותר מדאי חותך מקצת ומניח מקצת וזהו זירוד: מפסלין. שנוטל הפסולת ויש אומרים מלשון פסל לך שנוטל כל הענפים כדי שתתעבה קורת האילן: רבי יהושע אומר כזירודה. מפרש בירושלמי (הל' ב) דתלתא תנאי אינון תנא קמא לא שרי אלא עד ראש השנה ורבי יהושע סבר דכשנת חמשית כן ששית מה חמשית נכנסת לששית כך ששית נכנסת לשביעית ואפילו יותר מכאן רבי שמעון אומר כל זמן שאני רשאי בעבודת האילן רשאי אני בפיסולו עד העצרת:
Sefaria · Rash MiShantz on Mishnah Sheviis 2:3
מסקלין . מכאן סייעתא למ"ש לעיל לדעת הרמב"ם דמזבלין אכל השדות קאי ולא כללינהו בסיפא משום דלא דמיין. דהא הכא דודאי בכל שדה אילנות איירינן. ואפילו הכי לא כייל מסקלין בהדי אינך אלא משום דסיקול בשדה ואינך באילן עצמו. ומכל מקום קשה קצת דמסקלין הוה ליה למתני בהדי מזבלין וכן כתבם הרמב"ם כמו שהעתקתי לעיל [*ועיין בפרק דלקמן משנה ז]: [*מקרסמין . פירש הר"ב כמו מכרסמין בכ"ף כו'. ועיין מה שכתבתי בסוף פרק ב דפאה]:
Sefaria · Tosafot Yom Tov on Mishnah Sheviis 2:3
מסקלין מסירין האבנים מעל השדות. ומיירי במחוברות האבנים דמחזי כמתקן השדה. אבל בתלושים אפי' בשביעית שרי. ועי' בזה לקמן פ"ג מ"ז [ירושלמי]: מקרסמין כורת הענפים היבשים. והיינו כזימור בגפן. מל' זמורות: מזרדין ממעיט ענפים שרבו: מפסלין מסיר הפסולת מהאילן: עד ראש השנה דכל אלו בשביעית גופא מד"ס הן: כך של ששית שנכנס לשביעית. דאפי' בשביעית מותר: רבי שמעון אומר כל זמן שאני רשאי בעבודת האילן דהיינו עד עצרת: רשאי אני בפיסולו מיהו במסקלין מודה ר"ש. מדלא מוכח דלעבודת קרקע הוא. דלמא לשטוחי פירא. ולהכי פלגיניה למסקלין לבבא בפ"ע ברישא:
Sefaria · Yachin on Mishnah Sheviis 2:18-25