Sheviis 3:3 — Storing Manure
MishnayosZeraim › Sheviis › Perek 3 › Mishnah 3זְרָעִים ‹ שביעית ‹ פרק ג׳ ‹ משנה ג׳
Storing Manure
אַשְׁפַּתּוֹת וְאוֹצָר שֶׁל זֶבֶל
Mishnah שביעית ג׳:ג׳ · Sheviis 3:3
עוֹשֶׂה אָדָם אֶת שָׂדֵהוּ שָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ אַשְׁפַּתּוֹת לְבֵית סְאָה.
יָתֵר מִכָּאן, מַחֲצִיב, דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן.
וַחֲכָמִים אוֹסְרִין, עַד שֶׁיַּעֲמִיק שְׁלֹשָׁה, אוֹ עַד שֶׁיַּגְבִּיהַּ שְׁלֹשָׁה.
עוֹשֶׂה אָדָם אֶת זִבְלוֹ אוֹצָר.
רַבִּי מֵאִיר אוֹסֵר, עַד שֶׁיַּעֲמִיק שְׁלֹשָׁה, אוֹ עַד שֶׁיַּגְבִּיהַּ שְׁלֹשָׁה.
הָיָה לוֹ דָבָר מֻעָט, מוֹסִיף עָלָיו וְהוֹלֵךְ.
רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹסֵר, עַד שֶׁיַּעֲמִיק שְׁלֹשָׁה, אוֹ עַד שֶׁיַּגְבִּיהַּ שְׁלֹשָׁה, אוֹ עַד שֶׁיִּתֵּן עַל הַסָּלַע:
A person may make his field into three heaps per beis se'ah.
More than this, he may dig down [into the field], the words of Rabbi Shimon.
But the Chachamim forbid [it], unless he digs down three [tefachim], or raises [it] three.
A person may make his manure into a storage pile.
Rabbi Meir forbids [it], unless he digs down three, or raises [it] three.
If he had [only] a small amount, he may keep adding to it.
Rabbi Elazar ben Azaryah forbids [it], unless he digs down three, or raises [it] three, or places [it] on rock:
A reading aid, not an exact translation.
This English is a clause-by-clause rendering to help you follow the Hebrew. It is not word-for-word literal, and it is not a transcript of the recorded shiur — the audio carries explanation and context the translation deliberately leaves out.
Go deeperOpen what helps. Nothing here is needed to learn the Mishnah.
Structure
The Mishnah's Structure▾
Summary Chartwhat does this mean?
Storing Manure▾
| Case | Ruling | Reason |
|---|---|---|
| May one make more than the three heaps per beis se'ah? | Rabbi Shimon: Yes — he shapes the extra as a machtzev | — |
| Chachamim: No — unless he digs it down three tefachim or raises it three | — | |
| May he make all his manure into one large store (otzar)? | Yes | — |
| Rabbi Meir: No — unless he digs it down three or raises it three | — | |
| And if he has only a small amount? | He keeps adding to it | — |
| Rabbi Elazar ben Azarya: Not unless he digs down three, raises it three, or sets it on bedrock (sela) | — |
Transcript
A machine transcript of the recorded shiur.
This is the shiur as spoken, transcribed automatically and left unedited — the wording is Ephraim's, and occasional transcription errors remain. It follows the audio word by word.
Transcript · click any word to jump
▾
All Meforshim
Study the meforshim on this mishnah (10)▾
יתר מכאן. משלש [אשפות] מתר. והינו דרבי שמעון דרישא, והשתא אתא לאשמעינן דשרי רבי שמעון אפלו אין עשר משפלות, ובלבד שלא יהיה בה פחות משלש, דאף על פי שיש מעט זבל באשפה וסלקא דעתך אמינא דמודה רבי שמעון דאם מוסיף האשפות נראה כמזבל, קא משמע לן דלא מחזי כמזבל הואיל ואינו מפזרו: עד שיעמיק שלשה. שיעמיק מקום האשפה או יגביה משאר הקרקע שלשה טפחים, שיהיה נכר דלכנס הזבל למקום אחד הוא עושה ולא לזבל את השדה: עושה אדם את זבלו אוצר. אותם שלש אשפות של שלשים משפלות יכול לעשות אותם אשפה אחת ולהוסיף עליהם כמו שירצה, דלא תימא כי היכי דאסור יותר משלש אשפות לבית סאה הכי נמי אסור יותר משעור שלש אשפות במקום אחד: רבי מאיר אוסר. בירושלמי מוכח דביותר מכשעור בלבד אסר רבי מאיר. אבל בכשעור, השתא בשלשה מקומות מתר, במקום אחד לא כל שכן. ואין הלכה כרבי מאיר: היה לו דבר מעט. שאין לו להוציא בפעם אחת כשעור המפרש לעיל, מוציא אותו מעט ומוסיף עליו והולך : רבי אלעזר בן עזריה אוסר. שמא לא יהיה לו זבל יותר ונראה כמזבל שדהו, עד שיוציא עשר משפלות כאחת: או עד שיעמיק שלשה או יגביה שלשה. שכיון שאותו מקום משנה משאר השדה לא מחזי כמזבל, וכן אם נתנו על הסלע שאינו ראוי לזריעה:
יתר מכאן – from three [dung-heaps] it is permitted, which is Rabbi Shimon’s [opinion] in the opening clause, and not it comes to inform us that Rabbi Shimon permits it, even if there aren’t ten wicker baskets, as long as there will not be in it less than three, and even though there is a little manure in the dung-heap, and you might think that I would say that Rabbi Shimon admits that if he adds dung-heaps, it appears like manuring, it comes to tell us that it does not appear like manuring since he does not disperse it. עד שיעמיק שלשה – that he will deepening the place of the manure or raise it up from the rest of the land b three handbreadths, so that it will be recognized that he is doing this in order to bring in the manure into one place, and not to manure the field. עושה אדם את זבלו אוצר – those three dung-heaps of thirty wicker backets, he can make of them one dung-heap and can add to them as he wishes, and that is not to say that just as it is forbidden to have more than three dung-heaps for a Bet Seah (i.e., fifty cubits by fifty cubits), that is also forbidden to have more than the measurement of three dung-heaps in one place. ר"מ אוסר – in the Jerusalem Talmud it is found that Rabbi Meir forbade more than the measurement alone, but with the merasurement, now that there are three places, it is it is permitted in one place, is it not obvious? But the Halakha is not according to Rabbi Meir. היה לו דבר מועט – he doesn’t have to remove at one time according to the explained measurement of above, but removes a bit of it an/or adds to it and continues. ר"א בן עזריה אוסר – lest he will not have more manure and it appears like he is manuring his field until he removes ten wicker baskets at once, or, עד שיעמיק ג' או יגביה ג' – for since he same place is different from the rest of the field, it does not appear like manuring, and similarly, if he placed it on a rocky place which is not appropriate for sowing.
Sefaria · Bartenura on Mishnah Sheviis 3:3
Introduction This mishnah continues to deal with the topic of what to do with the accumulating dung during the sabbatical year. A man may deposit in his field three dung-heaps for every bet seah [and even] more, the words of Rabbi Shimon. The sages forbid unless he [deposits them] three [handbreadths] below or thee handbreadths above. The beginning of today’s mishnah seems to be nearly the same as the last clause of yesterday’s mishnah, where Rabbi Shimon stated that one may make more than three dung-heaps in the field, without this looking like he was fertilizing. Here we seem to learn the same thing over again. According to some commentators, this repetition serves to introduce the statement of the sages found below. I should note that I have translated this mishnah according to the version found in all good manuscripts. The version preserved in the printed edition of the mishnah differs. The other sages forbid more than three dung-heaps unless he lowers them three handbreadths into a pit, or raises them three handbreadths and puts them on top of a mound. If he does this, it will be clear to all that his intention is not to fertilize his field. While we had learned in yesterday’s mishnah that the sages prohibit, we had not learned that they do allow this if one raises or lowers the mounds. A man may pile up all the manure into one [large] store. Rabbi Meir forbids unless he [deposits them] three [handbreadths] below or thee handbreadths above. Most sages allow one to pile the dung that would have filled three dung-heaps into one large pile. However, Rabbi Meir forbids this unless he either raises the heap three handbreadths or lowers it. According to the Yerushalmi, Rabbi Meir forbids this only if there is more than the allowed measure of dung, that is more than the measure of three dung heaps, each of 150 seah of dung. Since he couldn’t make three separate heaps of a larger size without having to raise or lower the heaps, Rabbi Meir holds that he must also raise or lower one large heap. If he had just a little, he may constantly add to it. Rabbi Elazar ben Azariah forbids unless he [deposits them] three [handbreadths] below or thee handbreadths above. If he does not have enough dung to make such large heaps, he may take out the small amount that he does have and then add to it little by little. He need not wait until such a large volume accumulates. Rabbi Elazar forbids this because it looks as if he is planning to fertilize the field. This would only be permitted if he first lowered the pile or made it higher. Only through such a method is it clear that his intention is not to fertilize but rather just to remove the dung from his courtyard.
Sefaria · English Explanation of Mishnah Sheviis 3:3
(ד) מחציב. נסח אחר מתר. וגם גרסת מחציב יש לפרש כן, מלשון חצבה שהם רגלי הקנקן, ויש קנקנים שיש להם הרבה רגלים. כסף משנה: (ה) עד שיעמיק שלשה. בפרק קמא דמועד קטן פריך והלא כשיעמיק נראה כעודר. ומשני חד אמר כגון שהעמיק קדם לכן, וחד אמר זבלו מוכיח עליו. וכתבו התוספות דליכא למיחש להא, דמאן דחזי החפירה הא חזי ליה לזבל שבחפירה: (ו) הינו דכשהיה לו דבר מעט בתוך ביתו ערב שביעית והוא מבקש להוציאו בתוך שדהו בשביעית, הרי זה מוסיף עליו משפסקו עוברי עברה. והא דקתני עד כמה מזבלין כו', הינו שעור כמה אשפות לבית סאה וכמה משפלות לאשפה, אבל בתחלה כשמוציא אינו מוציא עשר משפלות בפעם אחת, לכך אפלו אין לו בביתו שעור כזה אפלו הכי רשאי להוציא אותו מעט שיש לו ויוסיף עליו כשיהיה לו. ועין בתוספות יום טוב:
Sefaria · Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Sheviis 3:3
עושה אדם את שדהו וכו'. נ"ל שהפירוש של זו המשנה הוא על זה הדרך כי למעלה אמר לך עד כמה מזבלין וכו' וכא הוא שחזר לומר אותו הדין עצמו משום דבר א' שנתחדש בו דהיינו התיקון שמלמדין חכמים את הצריך להוסיף על האשפתות דהיינו שיעמיק שלשה וכו' ואע"פ שהיה אפשר לקצר הדבר ולומר הבא להוסיף יעמיק שלשה וכו' ולא הי' צריך את המחלוקת של ר"ש ורבנן וכ"ש ברישא אלא משום שרבינו הקדוש לא הי' רשאי לשנות לשון רבותיו והוא למד בברייתא א' לשון המשנה הראשונה ובברייתא אחרת למד לשון המשנה הזו ולא היה רשאי לשנות הלשון והוצרך לשתיהן ועל כן כתב את שתיהן כלשונם ממש. ודו"ק. ובא לומר גם בזו שבכל אופן מתיר ר"ש כמו שפי' המפ' וכן הוא בירוש'. עכ"ל ה"ר יהוסף ז"ל: ויותר מכאן דברי ר"ש. גרסי'. ואית דגרסי ויותר מכאן מותר דברי ר"ש ומלת מחצב מוחקין אותה ומהר"י קארו ז"ל כתב בכסף משנה בפ' שני דה' שמיטה ויובל סי' ב' ויותר מכאן מותר כו'. ופירוש יותר מכאן כלומר אפי' יותר משלש אשפתות לבית סאה מותר לעשות ע"כ. ומתוך מה שנכתב תדע כי יש טעות בדפוס בראש פי' ר"ע ז"ל וכך צ"ל יותר מכאן משלש אשפות לבית סאה וכו'. וכ' ה"ר שלמה שירילי"ו ז"ל וא"ת בשלמא למאן דפירש לעיל בירוש' דר"ש דרישא שרי בפוחת מן המשפלות משיעורא שמנו חכמים בשלש אשפות וכ"ש כי אשלים שיעורא בהו דכ"ש דשרי להוסיף אשפה הכא אשמעי' הך מתני' בעושה בכשיעור דבעי' שלש משפלות לכל אשפה ואשפה מהשלש דבבציר משלש משפלות בהו לא שרי ר' שמעון דלא תימא דשרי בפוחת ואפי' משלש משפלות לכל אשפה ואשפה בקמייתא ואשמועי' מתני' דדוקא בעושה כשיעור דמקרי אשפה הוא דשרי ופוחת דשרי היינו פוחת מעשר משפלות לאשפה והיינו דתני תנא עושה אדם את שדהו שלש אשפתות ויותר מכאן דברי ר"ש דבעינן דלהוי בהו בשלש שמא דאשפתות ובהכי הוא דשרי ר"ש להוסיף יותר מכאן אלא למאן דאסיק דלעיל ברישא בעושה יותר מכשיעור במאי מצריך להו. וי"ל דמשום דבעי לאשמועי' תקנתא דרבנן תני לדר"ש בהדייהו וכן כתב הרא"ש ז"ל והאי דתני לה זימנא אחריתי משום דבעי למתני עלה מילתייהו דחכמים ע"כ. עכ"ל ה"ר שלמה שירילי"ו ז"ל. ותירוץ הרא"ש ז"ל הוא תירוץ הר"ש ז"ל ג"כ: עד שיעמיק שלשה. בפ"ק דמ"ק דף ד' פריך והלא כשמעמיק נראה כעודר ומשני כו' עד זבלו מוכיח עליו. וכ' תוס' ז"ל דליכא למיחש שמא מאן דחזי לחפירה לא חזי ליה לזבל שבחפירה ע"כ: עושה אדם את זבלו אוצר. שם במ"ק מקשה דראב"ע אדראב"ע דתנינן התם פ"ק. ראב"ע אומר אין עושין את האמה בתחלה במועד ובשביעית וטעמא דשביעית הוי משום דמחזי כעודר והכא שרי מדקאמר עד שיעמיק ושם במקומו הארכנו ע"ש. וההיא שינוייא דהתם מהני נמי לרבנן ולר"מ דשרי הכא להעמיק אע"ג דמחזי כעודר כדכתיבנא אלא דהתם נקט ראב"ע אע"ג דאיהו בסיפא דמתני' משום דאשכח דידי' אדידי' ובירוש' נמי משני הכא סלו ומגרפו מוכיחין עליו שכוונתו לעשות אשפה ע"כ מה"ר שמשון ז"ל: היה לו דבר מועט. הרמב"ם ז"ל נראה שפי' הפתרון שני דבירוש' דר"ל כשיהי' לו בתוך שדהו בשביעית זבל מועט מותר לו להוסיף עליו מעט מעט עד שיעשה אשפה בזמן שיהא מותר להוציא הזבלים לאשפות: ראב"ע אומר וכו'. ירוש' תני הכל מודים שאם היה לו שם סיד או צרורות או אבנים או גפסס מותר לשפוך שם הזבל דכל הני אינם ראויים לזריעה: או עד שיתן על הסלע. צ"ע במילתייהו דרבנן אי ס"ל דלא מהני נתינה על הסלע וגם צ"ע אי רבנן ור"מ וראב"ע כולהו ס"ל דבר אחד בכל הני בבות או דילמא יש לחלק וכן נמי צ"ע אי ר"ש ות"ק דר"מ ות"ק דראב"ע שוו לגמרי. ומצאתי בתי"ט שכתב או עד שיתן וכו' יע"ש:
Sefaria · Melekhet Shelomoh on Mishnah Sheviis 3:3
אף משנה זו היא המשכה של המשנה הקודמת, ויש בה אף חזרה על הלכה שנשנתה במשנה שלפניה. עושה אדם את שדיהו שלוש שלוש אשפתות לבית סאה יותר מיכן דברי רבי שמעון – המשפט נראה קשה למעתיקי המשנה, שהרי הוא חוזר על המשנה הקודמת. יתר על כן, המילים "יותר מיכן" קשות להבנה. יש שהוסיפו 6 "מחציב" איננו ב- א , ב , ג 1 , ג 7 , ג 9 , ז , ט , כ , מ , ן , ס , פ , ץ . : "יתר מכאן מחציב", והוא בוודאי שיבוש, שהרי רבי שמעון אינו מצריך להחציב ומתיר להוסיף אשפתות. יש שהוסיפו "אסור" ( ל , ת 3 ), ואף הוא שיבוש, שכן רבי שמעון מתיר להוסיף אשפתות, כפי שאמור במשנה הקודמת, וכפי שהירושלמי נושא ונותן בהלכה זו. בעל מלאכת שלמה מביא בשם "אית דגרסי": "מותר". הוא הכיר גם את הגרסה "מחציב", ומתנגד לה. רבי שלמה סיריליאו גרס או הגיה: "ויותר". ה"ו" אולי מיותרת, אך אין היא בניגוד להלכה ולדברי רבי שמעון 7 ראו דיונו של רבי יוסף קארו בכסף משנה, הלכות שמיטה ויובל פ"ב ה"ב, בנוסחה של משנתנו. . ההלכה ברורה: רבי שמעון מתיר להוסיף על שלוש אשפתות, כפי שאמור בסופה של המשנה הקודמת, ותואמת לדבריו בתוספתא (פ"ב הי"ד). הירושלמי, בראש דיונו במשנתנו (לד ע"ג), שואל: "ולמה תנינתה תריין זימנין", והוא מפרש שיש חידוש במשנתנו בדברי רבי שמעון שאפילו פחות מכדי שיעור במשפלות רבי שמעון מתיר. לפשוטה של משנה יש אמנם כפילות במשנתנו; רבי שנה משנה אחת לפי מסורת אחת ומשנה שנייה לפי מסורת אחרת, וזו בחלקה חוזרת על המשנה הקודמת אך יש בה דברים נוספים. במלאכת שלמה מבואר: "ואף על פי שהיה אפשר לקצר הדבר ולומר הבא להוסיף... ולא היה צריך את המחלוקת של רבי שמעון ורבנן, וכל שכן ברישא. אלא משום שרבינו הקדוש לא היה רשאי לשנות לשון רבותיו והוא למד ברייתא אחת לשון המשנה הראשונה, ובברייתא אחרת למד לשון המשנה הזו. ולא היה רשאי לשנות הלשון והוצרך לשתיהן ועל כן כתב את שתיהן כלשונם ממש... עד כאן לשון ה"ר יהוסף ז"ל". דברים מעין אלו חוזרים פעמים מספר במשנה, והמיוחד במשנתנו הוא רק הסמיכות של הדברים 8 ראו על כך במבוא הכללי למשנה ושם ציטטנו מדברים אלו, וראו לעיל, פירושנו לפ"א מ"ג. . וחכמים אוסרין – להוסיף על שלוש אשפתות, כפי ששנוי בסתם במשנה הקודמת: "ואין מוסיפין על האשפתות". עד שיעמיק שלושה או [עד] שיגביה שלושה – החכמים אוסרים לעשות יותר משלוש אשפתות עד שיעמיק את האשפתות שלושה טפחים, או עד שיגביה את האשפתות שלושה טפחים, כדי שיהיה ניכר שאינו מזבל את השדה אלא צובר בתוכו את הזבל בערמות. בעל "משנה ראשונה" מפרש שיש להעמיק או להגביה את כל האשפתות, אך לפי פשוטה של משנה קרוב יותר לפרש שאין החכמים מחייבים להעמיק או להגביה אלא את האשפתות הנוספות מעל לשלושה, כפירושם של רבי יצחק בן מלכי צדק, הרמב"ם ואחרים. עושה אדם את זבלו אוצר – בשדהו. אדם רשאי להוציא את כל זבלו ולאצרו בערמה אחת גדולה של שלושים משפלות או יותר. כך פירש הר"ש משאנץ. דבריו נראים, כי אמנם פשוטה של משנה הוא שאדם יכול לצבור במקום אחד את כל שלושים המשפלות בערמה, ואין להניח כי הוא יכול להוסיף במקום אחד את זבלו רק לאחר שפיזר חלק ממנו בשלוש אשפתות, שכן לאחר שפיזר את זבלו בשלוש אשפתות הרי אמור במשנה הקודמת "מוסיפין על המשפלות". אף הלשון "עושה אדם את זבלו אוצר" מלמדנו שאצר את זבלו באוצר ולא פזרו לשלוש ערמות. הלכה זו חולקת על ההלכה בראש המשנה הקודמת הקובעת שיש להקפיד על שלוש אשפתות. היא אף חולקת על ההדגשה שבדברי רבי שמעון בתוספתא (פ"ב הי"ד): "ובלבד שלא יפחות משלש אשפתות לבית סאה". רבי מאיר אוסר עד שיעמיק שלושה – טפחים, או עד שיגביה שלושה – טפחים, כדי שלא ייראה כמזבל את שדהו בשביעית. רבי מאיר מחמיר בהלכה של מוציא זבלו לשדה, כפי שמצינו בתוספתא שהבאנו בפירושנו למשנה הקודמת, ש"אין מוסיפין לא על המשפלות ולא על האשפות". כאן במשנתנו מובאת חומרה נוספת מבית מדרשו. היה לו דבר מועט מוסיף עליו והולך – בירושלמי (לד ע"ג) "פתר לה תרין פתרין" – פירשו בשני אופנים: א) "בשהיה לו דבר מועט בתוך שדהו בשביעית, הרי זה מוסיף עליו והולך משפסקו עוברי עבירה" 9 בירושלמי לפנינו "עובדי עבודה", ותיקנו על פי כ"י רומי. . ב) "בשהיה לו דבר מועט בתוך ביתו ערב שביעית, והוא מבקש להוציאו לתוך שדהו בשביעית, הרי זה מוסיף עליו והולך משיפסקו עוברי עבירה" 10 ראו ההערה הקודמת. . רבי אלעזר בן עזריה אוסר עד שיעמיק שלשה או עד שיגביה שלשה או עד שנותן על הסלע – ובירושלמי (שם) פירשו לפי הפתרון הראשון את טעמו של רבי אלעזר בן עזריה שאין להוסיף "מפני מראית עין"; כשמוציא פחות מן השיעור ייראה הדבר כאילו הוא הולך לזבל את שדהו, ולפי הפתרון השני: "שמא לא ימצא לו זבל ונמצא מזבל את אותו מקום". בתלמוד הבבלי במועד קטן (ד ע"ב) הסוגיה דנה בדברי רבי אלעזר בן עזריה, כיצד הוא מתיר להעמיק בשביעית בשדהו והרי הוא נראה כעודר. רבי זירא ורבי אבא בר ממל, אחד מפרש "כגון שהעמיק" כבר מלפני שביעית, ואחד מפרש "זיבלו מוכיח עליו", שאינו מתכוון לעדור אלא להעמיק בשביל הזבל. כאמור יש במשנה חזרה על המשנה הקודמת, אבל גם תוספת של פרטים השנויים במחלוקת. עורך המשנה הכיר כנראה שתי הלכות קדומות באותו נושא, בכל אחת היו פרטים שאין בחברתה, ולכן הביא את שתיהן אף שיש בכך כפילות מה. במבוא הכללי לפירוש המשניות הערנו שרבי נקט בדרך זו של ליקוט ללא עריכה, ולעתים ערך את הדברים והתערב בתוכנם בהתאם להבנתו ושיטתו ההלכתית. אך מדברי כולם למדנו ששאלת איסוף הזבל היא שאלה של מציאות חקלאית חיה, אי לכך היא גם טופלה בפועל בדרכים שונות. המשותף לכולן הוא הידיעה ששדה שאינו מעובד הופך למחסן הזבל הכללי, ועיקר הדיון הוא בשאלת מראית העין וחשיבותה בהלכות שביעית 11 על כך ראו דיוננו במבוא. .
Sefaria · Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Sheviis 3:3
עד שיעמיק שלשה. ר"ל כשיהיה יותר משלש אשפתות לבית סאה אינו מותר לו עד שיעמיק מקום האשפה או יגביה כדי שיראה שאין מחשבתו וכוונתו לתיקון הארץ ועבודתה אלא לאסוף הזבל: היה לו דבר מועט. ר"ל כשיהיה לו בתוך שדהו בשביעית זבל מועט מותר לו להוסיף עליו מעט מעט עד שיעשה אשפה בזמן שיהא מותר להוציא הזבלין לאשפות ור' אלעזר בן עזריה אינו מתיר זה שמא יאמר הרואה אותן לעבודת הארץ נתכוין ר' אלעזר בן עזריה יחייבהו להוציא עשר משפלות כאחת עד שיודע לכל שהוא עושה אשפה ואין הלכה כר' מאיר ולא כר' אלעזר בן עזריה והלכה כחכמים:
Sefaria · Rambam on Mishnah Sheviis 3:3
יותר מיכן. כלומר אפי' יותר מג' אשפות לבית סאה מותר לעשות ור"ש לטעמיה ואף על גב דהוה ליה רישא הדר תנייא הכא לפרושי מילתייהו דרבנן דאסרי עד שיעמיק או שיגביה ואז לא מיחזי כמזבל ובירושלמי (הל' ב) פריך לה ולמה תניתא תרי זמנין (אמר ר' ירמיה) כאן בפוחת מן המשפלות ברם הכא בעושה בכשיעור ותני כן על דר"ש ובלבד שלא יפחות לאשפה מג' משפלות וקצת נראה דגרס ברם התם בקמייתא בכשיעור עשר משפלות לאשפה אבל הכא בפחות מי' כדתני עלה ובלבד שלא יפחות מג' משפלות וס"ד דכיון דליכא עשר באשפה אם היה עושה יותר מג' אשפות לבית סאה היה נראה כמזבל שדהו: עושה את זבלו אוצר. דאותן ג' אשפות לבית סאה אם בא להניחן במקום א' בשדה דהיינו [ל'] משפלות או אפילו ק' משפלות במקום א' מותר ולא תימא כי היכי דאסרי רבנן יותר מג' אשפות לבית סאה הכא נמי אסור במקום אחד יותר משיעור ג' אשפות קמ"ל דמותר: ורבי מאיר אוסר. משמע בירושלמי (שם) בעושה יותר מכשיעור דהיינו יותר משלשים משפלות אבל בכשיעור בג' מקומות מותר במקום אחד לא כל שכן ובפ"ק דמו"ק (דף ד': ועי"ש) פריך אהא דרבי מאיר דאמר עד שיעמיק שלשה והלא כשמעמיק נראה כעודר ומשני ר' זירא ור' אבא בר ממל חד אמר כגון שהעמיק קודם לכן וחד אמר זבלו מוכיח עליו ובירושלמי נמי משני הכי סלו ומגרפו מוכיחין עליו שעושין אשפה והא דמייתי [הך] דמועד קטן ולא מייתי מרישא וחכמים אוסרין עד שיעמיק שלשה משום דבעי לאקשויי דרבי אלעזר בן עזריה אדרבי אלעזר בן עזריה: היה לו דבר מועט מוסיף והוליך בירושל' (שם) פתר לה ב' פתרים כשהיה לו דבר מועט בתוך שדהו בשביעית הרי זה מוסיף עליו והולך משיפסקו עובדי עבודה ראב"ע אוסר מאי טעמא שמא לא ימצא זבל ונמצא מזבל אותו המקום פתר ליה פתר חורין כשהיה לו דבר מועט בתוך ביתו ערב שביעית ומבקש להוציאו לתוך שדהו בשביעית הרי זה מוסיף עליו והולך משפסקו עובדי עבודה ראב"ע אוסר מ"ט שמא לא ימצא זבל ונמצא מזבל אותו המקום ולא כבר מזובל הוא מערב שביעית רבי ירמיה ורבינו בשם ר' חייא משום מראית העין עד שיוציא עשר משפלות כאחת ולית להו לרבנן מפני מראית העין א"ר אידי סלו ומגרפו מוכיחין עליו שעושה אשפה: או עד שיתן על הסלע. אמרינן בירושלמי (שם) הכל מודין שאם היה לו שם אבנים או צרורות או סיד או גפסיס מותר:
Sefaria · Rash MiShantz on Mishnah Sheviis 3:3
ברע"ב ד"ה ר"מ אוסר. בירושל' מוכח דביותר מכשיעור כ"ה בר"ש כו' לכאורה תמוה דגם ביותר מכשיעור איכא האי ק"ו דהא לעיל תנן מוסיפין על המשפלות. וראיתי בירושלמי שמביא ברייתא דר"מ פליג וס"ל דכן אין מוסיפין על המשפלות: בתוס' חדשים ד"ה וחכמים אוסרין. אין להקשות דהיינו ת"ק דלעיל כו' . הן לפי מה שהביא הר"ש מירושלמי דר"ש מיירי באשפתות פחותות מי"ד משפלות. וחכמים משמע דל"פ אלא על יתר מכן אבל בג' אשפתות מודו דשרי. א"כ פליגי ג"כ על הת"ק דמשנה לעיל דלא שרי אלא מעשר עשר משפלות ולא פחות. וגם יש לדייק דלא אסרי ביתר מכאן אלא בפחותות מי' משפלות אבל אם הם מעשר עשר שרי וא"כ פליגי גם בזה על ת"ק דלעיל:
Sefaria · Rashash on Mishnah Sheviis 3:3
יתר מכאן מחציב . כך היא גרסת המשנה ונוסחא אחרת יתר מכן מותר. וזו גירסא נכונה. וגם גירסת מחציב יש לפרש כן דמחציב הוא מלשון חצובה שהם רגלי הקנקן ויש קנקנים שיש להם הרבה רגלים. עכ"ל כ"מ רפ"ב. ויתכן שנשתבשה הגירסא מלישנא דמתניתין ו' פחות מכאן מחצב. [*וגירסת הר"ב נראה ג"כ שהיא מותר]: עד שיעמיק שלשה . בפ"ק דמ"ק דף ד ע"ב פריך והלא כשמעמיק נראה כעודר ומשני ר' זירא ור' אבא בר ממל חד אמר כגון שהעמיק קודם לכן וחד אמר זבלו מוכיח עליו. וכתבו התוספות דליכא למיחש להא דמאן דחזי החפירה לא [נ"ל שצ"ל הא] חזי ליה לזבל שבחפירה: [*או עד שיגביה כו' . עיין לקמן בד"ה או עד שיתן כו']: היה לו דבר מועט . לשון הר"ב שאין לו להוציא בפעם א' כשיעור. והוא פתרון שני דבירושלמי כשהיה לו דבר מועט בתוך ביתו ערב שביעית והוא מבקש להוציאו בתוך שדהו בשביעית הרי זה מוסיף עליו והולך משפסקו עובדי עבודה וטעמא דסבר דהא דקתני עד כמה מזבלין וכו' היינו דבעי לאשמעינן שיעור כמה אשפות לבית סאה וכמה משפלות לאשפה. אבל בתחלה כשמוציא הוא ודאי דאינו מוציא י' משפלות בפעם אחת אלא בזה אחר זה דהא כל משפל [יש] בו משאוי חמור וקאמר השתא ת"ק דאפילו אין לו בביתו שיעור כזה אפילו הכי רשאי להוציא אותו מעט שיש לו ויוסיף עליו כשיהיה לו מעט מעט עד שיהיו י' משפלות לאשפה לג' אשפתות לבית סאה. ולא אכפת לן במה שאין לו כל כך בביתו להוציא מיד בזה אחר זה דהא אפי' כי יש לו בביתו אינו מוציאו כאחת אלא כשרוצה לעשות כשיעור המפורש אפילו אין לו עכשיו כשיעור רשאי להוציא מעט מעט. ובירושלמי פריך וליחוש מפני מראית העין ומשני סלו ומגריפו מוכיחין עליו שהוא עושה אשפה: או עד שיתן על הסלע . רבי אלעזר בן עזריה אמרה. והוא הדין לחכמים דלעיל וכן פסק הרמב"ם בפ"ב ובדברי כסף משנה שם דבנותן על הסלע בעי שיגביה שלשה ונראה שהוא טעות סופר:
Sefaria · Tosafot Yom Tov on Mishnah Sheviis 3:3
עושה אדם את שדהו שלש שלש אשפתות לבית סאה סיום מלתיה דר"ש היא דלר"ש שרי ג"כ ג' אשפתות לב"ס מ"מ. מיהו לא יפחות מג' משפלות לאשפה: יתר מכאן אם הוסיף על ג' אשפות קטנים: מחציב ר"ל מניחן סמוכין בעיגול כרגלי חצובה. והוא כלי בת הרבה רגלים אבל לא יניחם בשורה. דאז טפי נראה כמזבל שדהו: וחכמים אוסרין עד שיעמיק שלשה שיעמיק או יגביה מקום הנחת האשפה ג"ט. כדי שיהא ניכר שאין כוונתו לזבל השדה: עושה אדם את זבלו אוצר להניח כל הזבל באשפה א'. ואפי' ק' משפלות: רבי מאיר אוסר עד שיעמיק שלשה או עד שיגביה שלשה מיהו באין שם רק ל' משפלות דהיינו כשיעור ג' אשפתות הנ"ל. כ"ע מודו. דהשתא בג' מקומות מותר. במק"א לא כ"ש: היה לו דבר מועט שאין לו זבל בביתו. להוציא בפ"א כשיעורים הנ"ל: מוסיף עליו והולך מעט מעט כשיזדמן לו לאחר שפסקו עוברי עבירה: רבי אלעזר בן עזריה אוסר דשמא לא יזדמן לו אח"כ ומחזי כמזבל שדהו: עד שיעמיק שלשה או עד שיגביה שלשה או עד שיתן על הסלע שאינו ראוי לזריעה:
Sefaria · Yachin on Mishnah Sheviis 3:12-21