Sheviis 3:5 — Opening a Quarry during Shemittah
MishnayosZeraim › Sheviis › Perek 3 › Mishnah 5זְרָעִים ‹ שביעית ‹ פרק ג׳ ‹ משנה ה׳
Opening a Quarry during Shemittah
פְּתִיחַת מַחְצֵב בַּשְּׁבִיעִית
Mishnah שביעית ג׳:ה׳ · Sheviis 3:5
לֹא יִפְתַּח אָדָם מַחְצֵב בַּתְּחִלָּה לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ, עַד שֶׁיִּהְיוּ בוֹ שָׁלֹשׁ מוּרְבִּיּוֹת,
שֶׁהֵם שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ עַל רוּם שָׁלֹשׁ, שִׁעוּרָן עֶשְׂרִים וְשֶׁבַע אֲבָנִים:
One may not open a quarry anew within his field, unless there are in it three courses [of stone],
which are three by three by three high - their measure being twenty-seven stones:
A reading aid, not an exact translation.
This English is a clause-by-clause rendering to help you follow the Hebrew. It is not word-for-word literal, and it is not a transcript of the recorded shiur — the audio carries explanation and context the translation deliberately leaves out.
Go deeperOpen what helps. Nothing here is needed to learn the Mishnah.
Structure
The Mishnah's Structure▾
Summary Chartwhat does this mean?
Opening a Quarry during Shemittah▾
| Case | Ruling | Reason |
|---|---|---|
| May one open a new quarry (machtzev) in his field on Sheviis? | No — unless it already holds three layers of three by three by three high, twenty-seven stones in all | — |
Transcript
A machine transcript of the recorded shiur.
This is the shiur as spoken, transcribed automatically and left unedited — the wording is Ephraim's, and occasional transcription errors remain. It follows the audio word by word.
Transcript · click any word to jump
▾
All Meforshim
Study the meforshim on this mishnah (13)▾
מחצב. מקום בתוך שדהו שחוצבין ממנו אבנים לבנין. אם היה מכסה עפר ולא היה נראה אין פותחין אותו בתחלה בשביעית, שהרואה אומר לתקן שדהו הוא עושה כדי לזרע בתוכו ולא להוציא האבנים לבנין: עד שיהא בו שלש מורביות. שיהיו נגלים ונראים מאותו מחצב קדם שביעית שלש שורות של אבנים, שכל שורה מהם שלש אמות ארך ושלש אמות רחב ברום שלש אמות, שנמצאו שם תשע אבנים שכל אבן הוא אמה על אמה ברום שלש, וכן בכל שורה ושורה, הרי עשרים ושבע אבנים לשלש שורות, ובהכי נכר שלצרך אבנים לבנין הוא מוציאם ולא לתקן שדהו:
מחצב (quarry) – a place within his field that he hews/chisels stones for building. If it was covered with dirt, and it would not be visible, they don’t open it at the beginning of Seventh Year, for one who sees it says that he is doing it to repair his field in order to sow within it and not to remove the stones for building. עד שיהא בו שלש מורביות (piles of hewn stonesa0 – that there would revealed and appear from that quarry prior to the Seventh Year three rows of stones, that every row from there is three cubits long and three cubits wide at the height of three cubits , that there would be found there nine stones that each stone is one cubit by one cubit at a height of three [cubits], and similarly in each and every row , there are twenty-seven stones for the three rows, and in this manner, it is recognized that for the need of stones for building he finds them and not to repair his field.
Sefaria · Bartenura on Mishnah Sheviis 3:5
Introduction This mishnah deals with quarrying stones during the sabbatical year. The problem is that this looks too much like clearing his field of stones in order to use it for growing. The mishnah gives a solution that avoids giving that appearance. A man may not open a stone quarry within his field for the first time, unless there are in it three layers, each three [cubits long], three wide and three high, for a total of twenty-seven stones. First of all, it is forbidden to begin a quarry in the field on the sabbatical year. If he hadn’t dug stones there previously, then he may not do so in the sabbatical year. However, if there was already there a quarry, then he may use it because it will be clear that he is removing stones to use in building or for some other purpose and he is not clearing the field to use it for agriculture. The minimum measure of the previous quarry must be three layers, each layer being three cubits long, three wide and three high. This is the space that would allow twenty-seven one cubit stones to have been quarried. I should note that this explanation is according to the Rambam, but there are other explanations of the mishnah.
Sefaria · English Explanation of Mishnah Sheviis 3:5
שלש מרביות . שהם כלם יחד שלש אמות על שלש אמות ברום שלש אמות, ששיעור כלם הוא כדי לפסול בהם עשרים ושבעה אבנים, שכל אבן היא אמה על אמה ברום אמה, וכל מורבית רחבו אמה וארכו שלש אמות ורומו שלש אמות. והר"ב פירש פירוש אחר והוא מהר"ש, ואיננו מוכרח. ופשטא דמתניתין נראה כמו שפרשתי, וכן כתב הרמב"ם בפ"ב מה' שמיטה, ולשון הירושלמי שקול הוא: שיעורן עשרים ושבעה אבנים . הא דלא קתני הכי מתחילה, אפשר משום דבעינן שלא יפחת לא באורך ולא ברוחב ולא ברום משיעורה דמתניתין, שאין צד א' משלים לחבירו אע"פ שבין הכל יש בו כדי לפסול כ"ז אבנים או יותר, ואגב ארחיה אשמועינן נמי מה שהוא שיעור המורביו' ושיעור האבני', ונפקא מינה למקח וממכר:
Sefaria · Hon Ashir on Mishnah Sheviis 3:5
(י) מורביות. אבנים ארכות קורין להן מורביות, כמו מורביות של תאנה במסכת תמיד פרק ב'. הר"ש:
Sefaria · Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Sheviis 3:5
לא יפתח אדם מחצב בתחלה בתוך שדהו. כתב הר"ש שירילי"ו ז"ל הנכון לפרש שהצור מכוסה בארץ ואין ניכר על פני השדה עד שחופרין ומגלין אותו ומסירין העפר מעל גביו וזהו לשון פתיחה וכשלא התחיל לפותחו מערב שביעית ובא לפותחו עתה בשביעית בתחלה אסור לפתוח המחצב אא"כ יהא שיעור המחצב כ"כ גדול שיהא בו שלש מורביות ופי' בערוך נדבכין דהיינו שורות כמו מורביעות והעי"ן נבלעת והשיעור דשלש מורביות הן שלש על שלש דהיינו ט' על רום שלש אמות דשיעור השלש מורביות כ"ז אבנים גבהן אמה ורחבן אמה על אמה דכשהמחצב יש בו כל כך אבנים מידע ידעי דלצורך אבנים לבנין קעביד ולא משום עודר ומה שפי' ר"ש ז"ל בשיעור האבנים אין נראה בעיני ע"כ. אמר המלקט והוא רבינו שמשון ז"ל פי' ג"כ בסוף דלכאורה לישנא דמתני' משמע כ"ז לשלש המורביות ושמא כל אבן ואבן היתה של אמה על אמה ברום שלש אמות וניחא טפי דלפי שהאבנים אחרות קרי להו מורביות כמו מורביות של ערבה דפ"ד דסוכה וכן מורביות של תאנה דבפ' שני דתמיד ע"כ אלא דברישא דמילתיה פי' מורביות לשון נדבכין שיש בכל אחת ואחת מן המורביות שלשה אמות אורך ורוחב על רום שלש דהיינו כ"ז אבנים של אמה על אמה לכל מורבית ומורבית ע"כ: עד שיהיו בו שלש מורביות. פי' ר"ע ז"ל שיהיו נגלין ונראין וכו'. וכתב עליו ה"ר יהוסף ז"ל קשה דהא לא נאמר במשנה עד שיראו בו אך לשון המשנה הוא שיהיו בו שמשמע שאינו מקפיד אלא שיהיו בו אבנים הרבה כי כשאין בו אלא מעט אבנים הרואה סובר שבודאי אינו עושה את הדבר אלא כדי לסקל את שדהו אבל כשיש בו אבנים הרבה שהוא סלע גדול בודאי שאינו חושש על הקרקע אלא על האבנים כיון שיש בו כ"כ טורח רב ע"כ:
Sefaria · Melekhet Shelomoh on Mishnah Sheviis 3:5
ממשנה ה ועד סוף פרקנו נדונים במשנה דברים שמותר או שאסור לעשותם בשדה בשביעית, מחמת הכשרת השדה ותיקונו לזריעה. משניות ה-ז עוסקות בסילוק אבנים מן השדה: מחצבה, גדר, אבנים פזורות. משנה ה דנה בשאלה מתי וכיצד מותר לחצוב אבנים בשדה בשביעית. לא יפתח אדם מחצב כתחילה – לא יפתח אדם מחצבה חדשה. "כתחילה" – ברוב הנוסחאות העיקריות 17 ג 7 , ג 9 , ז , ל , פ , ץ . ב- ת 3 – לכתחילה, והוא הוא. ; בדפוסים ובעדי נוסח אחדים: "בתחילה", לתוך שדיהו עד שיהו בו שלוש מורביות – אלא אם כן נראה לו שיוכל להפיק הימנה שלוש שורות, שלושה נדבכים. משנת אהלות מזכירה את "מרבג" האבנים שאיננו נחשב לאוהל לעניין טומאה (פ"ג מ"ז). הגרסאות למילה זו רבות, כמו "מרבך" או "נדבך", והכוונה לערמה מסודרת של אבנים 18 ראו פירוש הגאונים על אתר (אפשטיין, פירוש הגאונים, עמ' 83 ; ערוך השלם כרך ה, עמ' רלח שגרס "מרבג", ועוד). . נראה שהכוונה לאותה מילה, ואין "מרבג" אלא מורבב, היחיד של מורביות. שהן שלוש על שלוש על רום שלוש – ובכל נדבך (רום) יהיו שלוש אבנים באורך ושלוש אבנים בעומק, ובסך הכול שעורן עשרים ושבע אבנים – בכל נדבך שלוש אבנים לאורך ושלוש אבנים לעומק, הרי שבכל נדבך צריך שיהיו תשע אבנים, ושיעורן הכולל עשרים ושבע אבנים. אם אינו יכול להפיק מן המחצבה עשרים ושבע אבנים – אין זו מחצבה אלא הכשרת הקרקע לזריעה, כמסקל שדהו, מלאכה האסורה בשנה השביעית. פירשנו על פי דבריהם של הר"ש משנץ ורבי שלמה סיריליאו. אולם הרמב"ם פירש שאין לפתוח מחצב חדש, "ואם התחיל לחצוב ממנו לפני שביעית והוציא ממנו עשרים ושבע אבנים הרי זה מותר לחצוב ממנו בשביעית", וכך פסק בהלכותיו (פ"ב ה"ו). פירוש זה קשה להלמו ללשון המשנה, שהרי היא אומרת: "לא יפתח... עד שיהו בו" ואינה מזכירה כלל חציבה מערב שביעית. מעין פירושנו שנינו במפורש בתוספתא. התוספתא בראש פ"ג שונה את משנתנו כלשונה, ולאחר מכן (ה"ג): "סלע שצף על גבי הארץ [ואיגר] 19 כך בדפוס ראשון, כלומר גגו. יוצא ממנה, אם יש בו כשיעור הזה מותר, ואם לאו אסור". כלומר, לא רק במחצבה צריך להוריד תחילה את האדמה מעל הסלע אלא אף בסלע שגגו צף על פני השטח צריך לשער אם יוכל להפיק הימנו כשיעור שנשנה במשנה. כבר הר"ש משנץ השיג על פירושו של הרמב"ם מברייתא זו שבתוספתא. רוב מפרשי המשנה, ראשונים ואחרונים, פירשו שבכל שורה צריך שיהיו תשע אבנים של אמה על אמה, והר"ש משנץ אומר זאת בלשון "שמא". לא מצאנו כל מקור לפירוש זה המצריך אמה על אמה לכל אבן. התלמוד הירושלמי (לד ע"ג) מפרט כיצד המשנה מגיעה לעשרים ושבע אבנים ואינו מזכיר את גודל האבנים. שרידי בניינים מימי הבית ומימי המשנה מפוזרים לאורכה של ארץ ישראל, מן הדרום ועד הגליל והגולן, ולהוציא את הבניינים המונומנטליים כחומות הר הבית וכיוצא בהן, אין האבנים אמה על אמה. גודלן בערך עשרים וחמישה עד שלושים סנטימטרים על עשרים עד שלושים סנטימטרים, ולעתים קצת יותר, אך לא אמה על אמה 20 ספראי וששון, חציבה, עמ' 114 . כמו כן שלל הצעה זו בעל מלאכת שלמה. . במשנת אהלות (פי"ד מ"א) נאמר כי הזיז מביא את הטומאה בכל שהוא, ובאיזה זיז אמרו? "בזיז שהוא גבוה מן הפתח שלשה נדבכין שהם שנים עשר טפח", וכן בתוספתא שם (פי"ד ה"ח): "שלשה נדבכות שהם שנים עשר טפחים". בירושלמי למשנה הבאה בפרקנו (פ"ג ה"ו, לד ע"ד) מסיקים ממשנת אהלות: "הדא אמרה זה שהוא מקבל (לבצע עבודה בקבלנות) נדבך מחבירו צריך לעשות לו ארבעה טפחים כדי מקום". מהמשך הסוגיה מתברר כי המידה של ארבעה טפחים היא המידה של האבן הבלתי מסותתת, ומניחים כי צריך להתחשב ב"חצי טפח לסיתות", ושנים עשר טפחים שנזכרו במשנת אהלות הם עם הטיט שבין הנדבכים. ארבעה טפחים לנדבך ושנים עשר טפחים לשלושה נדבכים הם פחות מאמה לאבן שבנדבך, שהרי האמה היא שישה טפחים. אם כן האבן היא ארבעה על ארבעה טפחים. מובן שברחבי הארץ נמצאות גם אבנים בגדלים אחרים, אך המידה הסכמתית של אמה על אמה אין לה ייחוד ואין היא נפוצה. כבר אמרנו כי בתוספתא בתחילת פרק ג נשנתה משנתנו כלשונה, ולאחריה: "אמר רבי יהודה: במי דברים אמורים, בזמן שמתכוין לעשות שדה, אבל בזמן שאין מתכוין לעשות שדה אפילו דבר מרובה מותר. אמר רבן שמעון בן גמליאל: במי דברים אמורים בזמן שאין מתכוין לעשות שדה, אבל בזמן שמתכוין לעשות שדה אפילו כל שהו אסור". אין לדעת מהו אותו "דבר מרובה" שרבי יהודה מתירו אם אינו מתכוון לעשות שדה 21 ראו דברי ליברמן בפירושו לתוספתא פ"ג ה"ג, עמ' 512 , ואולי הכוונה למי שבבירור מתכוון להפוך את השדה למחצבה. , ומכל מקום יש בדבריו הקלה מסוימת. המשנה, יש להניח, עוסקת בכגון שאינו מתכוון לעשות למען השדה. היא מתירה רק לחצוב אבנים, ועל הלכה זו רבי יהודה מוסיף הקלה כלפי דברי המשנה. דבריו מצטרפים לתופעה הרחבה של הקלות בהלכות שביעית בדור אושא. חציבת האבנים הייתה כמובן עיסוק חשוב בכל תקופת המשנה והתלמוד. בשלב ראשון נוצלו האבנים הפזורות בשדה, אך אלו התאימו רק לעתים רחוקות לבנייה מסודרת, וודאי שלא הספיקו לכך. ברחבי הארץ פזורות מחצבות רבות, וניתן לחלקן לסוגים מספר: א) מחצבה חד פעמית – בכל שטחי הגבעות ניכרות עבודות חציבה מקריות, סיתות סלע ולקיחת אבנים בצורה מקרית ומזדמנת. מחצבות מסוג זה פזורות לאלפיהן ברחבי הארץ. ב) מחצבת מדרגות – באתרים שונים ניתן להבחין בסדרת מדרגות רחבות שגובהן 1.3-1 מ'. המדרגות נוצרו על ידי חציבה. החציבה נועדה ליצירת המדרגות החקלאיות, ולקיחת האבנים הייתה בבחינת תוצר לוואי. ג) מחצבת "חצר" קטנה – מעין חצר סגורה או פתוחה, ריבועית, עגולה או אליפטית. לעתים מצויות חצרות מספר סמוכות זו לזו. ד) מחצבת חצר גדולה – מחצבות אלו דומות לסוג הקודם, אך הן גדולות יותר. ה) מחצבת ענק – נפחן של מחצבות מעין אלו נמדד באלפי מטרים מעוקבים. ברחבי הארץ פזורות מחצבות דומות רבות, כגון "מחצבות קדומים" בכרמל, המחצבות בחוף הים מצפון לדור והמחצבות באזור חורבת בירה 22 ראו ספראי וששון, חציבה, עמ' 71-63. . ו) מחצבות מתקנים – כל מתקן חצוב הוא למעשה מחצבה. במהלך חציבתם של מתקנים נלקחו אבנים ששימשו, מן הסתם, לבנייה. כך במערות, מערות קבורה, גתות ומתקנים נוספים. במקרה זה חציבת האבן היא תוצר לוואי של התקנת המתקן. באזור חורבת בירה מופה האזור החקלאי שסביב היישוב וסומנה במפה סדרת מחצבות; אך גם בה לא נמנו אתרים מסוג זה 23 23ספראי וששון, שם שם. , אך ברור שהם קיימים, וכל מתקן חצוב שנמצא בסביבות האתר שייך לקבוצה זו. ז) מחצבת מערה – לעתים המחצבה מצויה במערה. המערה נחצבה כדי שתשמש מלכתחילה בתור מחצבה, בניגוד לסוג הקודם שבו השימוש באבנים הוא תוצר שולי של חציבת המערה. שיטה זו נבחרה כדי לחסוך, כנראה, את פינוי השכבה העליונה של האבן, ואולי גם כדי לאפשר ניצול חקלאי מקביל של פני השטח. משנתנו עוסקת במחצבה מהסוג הראשון והשני, אשר הדמיון בין חציבתן לבין סיקול השדה והכשרת הקרקע רב, והאבחנה ביניהן לעתים מלאכותית.
Sefaria · Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Sheviis 3:5
מחצב. מקום בתוך שדהו יחצב ממנו האבנים מפני שהוא יפה לארץ כשמסיר ממנו הסלע: ג' מורביות. שלשה גלים מן האבנים גבוהים על הארץ וכשיתחיל לחצוב מהם קודם שביעית ופסל מהם שבעה ועשרים אבן מותר לו לפסול מהם בשביעית וכל זה אם לא נתכוין לתקן שדהו אבל אם נתכוין אסור:
Sefaria · Rambam on Mishnah Sheviis 3:5
מחצב. צור שחוצבין ממנו אבנים לבניין קרוי מחצב מלשון ואבני מחצב (מלכים ב י״ב:י״ג) ופעמים שהצור מכוסה בארץ ואין ניכר על פני השדה עד שחופרין ומגלין אותו וזהו לשון פתיחה ויש שמגולה מקצתו וכשלא התחיל לפותחו מערב שביעית ובא לפותחו בתחלה בשביעית אסור לפותחו אא"כ יש בו מן הפתוח ומגולה כדי לחצוב ממנו שלש מורביות כלומ' שלש שורות של אבנים. מורביות לשון נדבכין שיש בכל אחת ואחת מן המורביות שלש אמות אורך ורוחב על רום ג' דהיינו כ"ז אבנים של אמה על אמה לכל מורביות ומורביות וכן היה דרכן לסדרן בשדה לאחר חציבתן לג' שורות של ג' ג' שהם ט' אבנים ויש כיוצא בהן ג' שורות סדורות זו על זו דהא ברום שלש קתני הרי כאן שלשה פעמים בכל אחת ולכאורה לישנא דמתני' משמע כ"ז לג' המורביות ושמא כל אבן ואבן היתה של אמה על אמה ברום ג' אמות שכן דרך לחצוב בתחלה וניחא טפי לפי שהאבנים ארוכות קוראין להן מורביות מלשון מורביות של תאנה דפרק ב' דתמיד (מ"ג) מורביות של ערבה דפ' לולב וערבה (סוכה דף מה.) וטעמא דמתני' דלא יפתח שלא יאמרו לתקן שדהו הוא מכוין להיות ראוי שדהו לזורעה בשביעית אי נמי כשחופר לגלות המחצב יאמרו עודר כדי לזרוע אבל בשיש מקום מגולה שראוי לחצוב כל כך אבנים מידע ידעי דלצורך אבני בנין עביד ואיכא דשרי בתוספתא אפילו מתכוין לעשות שדה לצורך מוצאי שביעית ולא חיישינן למיחזי כמתקן לצורך שביעית כיון דאיכא שיעור מרובה כל כך לא חשו למראית העין משום דמאן דחזי קאמר לצורך אבנים לבנין קא עביד ויש (מפרשים) עוד לא יפתח אדם מחצב לכתחלה אלא אם יש בו במה שחצב ממנו קודם שביעית כ"ז אבנים דאילו פחות מיכן חשיב השתא כחוצב בתחלה אבל אין לשון התוספתא משמע כן דקתני סיפא סלע שצף על גבי הארץ ואיגד יוצא ממנו אם יש בו כשיעור הזה מותר ואם לאו אסור: תניא בתוספתא (פ"ג) לא יפתח אדם מחצב בתחלה לתוך שדהו עד שיהיה בו ג' מורביות שהן ג' על ג' ברום ג' [א"ר יוסי בד"א בזמן שמתכוין לעשות שדה אבל בזמן שאין מתכוין לעשות שדה אפילו דבר מרובה מותר אמר רשב"ג] בד"א בזמן שאינו מתכוין לעשות שדה אבל בזמן שהוא מתכוין לעשות שדה אפילו כל שהוא אסור והך ברייתא קשה טובא דקאמר אפילו דבר מרובה מותר משמע שהיא רבותא ואדרבה בדבר מרובה אית לן להתיר טפי כדמוכח מתני' עד שיהא בו ושמא משום דדינו של מחצב שלא ליטול כולו כדתני סיפא דמתני' פחות מיכן מחצב וגוממו עד פחות מהארץ טפח ועל זה קאמר אפי' דבר מרובה שנוטל הכל מותר וקצת משמע כן [מירושלמי] מדמייתי הך ברייתא אמתני' דגדר:
Sefaria · Rash MiShantz on Mishnah Sheviis 3:5
במשנה לא יפתח כו'. לולי פי' רבותי נ"ע הייתי מפרש עד שיהיה בו היינו שימצא בו כ"כ אבנים כדמפרש שאז יתלה הרואה שעושה לצורך האבנים ומותר לפתוח אפילו בתחלה היינו אף שלא היה מגולה כלל. אבל בפחות מזה אין דרך לפתוח מחצב עבורם ויאמרו דלתקן שדהו עושה. דומיא דגדר אבנים במשנה דלקמן. ופי' זה מכוון יפה בלשון המשנה:
Sefaria · Rashash on Mishnah Sheviis 3:5
(פ"ג מ"ה ר"ש) והך ברייתא קשה טובא וכו'. —נראה להפך הגירסא, ובדברי ת"ק צ"ל: אפי' כל שהוא מותר, ובדברי רשב"ג צ"ל: אפי' דבר מרובה אסור.
Sefaria · Sha'arei Torat Bavel on Mishnah Sheviis 3:5
[אות יח] בהרע"ב ד"ה עד שיהא. שכל שורה מהם וכו'. והרמב"ם בחבורו כתב ופצל ממנה שבעה ועשרים אבנים ברבוע ג' ע"ג ברום ג' כל אבן מהם אמה על אמה ברום אמה. מבואר דמפרש למשנתינו דג' שורות יחד הם ג' אמות אורך על ג' אמות רוחב ועל רום ג' אמות. גם מלשון ופצל ממנה משמע דבעינן שפסל מהם האבנים האלו קודם שביעית וכמ"ש הרמב"ם בפירושו וכ"כ הר"ש והרא"ש בשמו:
Sefaria · Tosafot Rabbi Akiva Eiger on Mishnah Sheviis 3:5
שלש מורביות שהם שלש על שלש ברום ג' . פי' הר"ב ט' אבנים שכל אבן היא אמה על אמה ברום ג' אמות. ומסיים הר"ש לפי שהאבנים ארוכות קורין להן מורביות מלשון מורביות של תאנה דפרק ב דתמיד. מורביות של ערבה דפרק לולב וערבה. ונראה ששרש השם רבה והיו"ד בא במקום הה"א והמ"ם נוספת כדרך השם הנגזר מן הפעל. ועי' ספ"ג דאהלות:
Sefaria · Tosafot Yom Tov on Mishnah Sheviis 3:5
לא יפתח אדם מחצב שטיינברוך בל"א. והוא סלע מחובר לא יחצוב משם אבנים לבנין אם היה המחצב מכוסה בעפר: בתחלה ר"ל בלא נטל משם קודם שביעית: לתוך שדהו דסקול אסור כפ"ב מ"ג. דמחזי כמפנה השדה לזריעה: עד שיהיו בו שלש מורביות ר"ל שיהיה קודם שביעית מגולה מאותה סלע כדי לעשות ממנו שלש שורות. שיכטען בל"א: על רום שלש ר"ל כל שורה יהיה שלש אמות אורך על ג"א רוחב ברום שלש אמות: שיעורן עשרים ושבעה אבנים לג' השורות. וכל אבן אמה על אמה ברום שלש אמות:
Sefaria · Yachin on Mishnah Sheviis 3:31-36