Sheviis 3:6 — Tearing Down a Stone Fence
MishnayosZeraim › Sheviis › Perek 3 › Mishnah 6זְרָעִים ‹ שביעית ‹ פרק ג׳ ‹ משנה ו׳
Tearing Down a Stone Fence
נְטִילַת אַבְנֵי גָדֵר
Mishnah שביעית ג׳:ו׳ · Sheviis 3:6
גָּדֵר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ עֶשֶׂר אֲבָנִים שֶׁל מַשְּׂאוֹי שְׁנַיִם שְׁנַיִם, הֲרֵי אֵלּוּ יִנָּטֵלוּ.
שִׁעוּר גָּדֵר, עֲשָׂרָה טְפָחִים.
פָּחוֹת מִיכַּן, מְחַצֵּב וְגוֹמְמוֹ עַד פָּחוֹת מֵהָאָרֶץ טֶפַח.
בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים,
מִתּוֹךְ שֶׁלּוֹ,
אֲבָל מִתּוֹךְ שֶׁל חֲבֵרוֹ, מַה שֶּׁהוּא רוֹצֶה, יִטֹּל.
בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים,
בִּזְמַן שֶׁלֹא הִתְחִיל בּוֹ מֵעֶרֶב שְׁבִיעִית.
אֲבָל אִם הִתְחִיל בּוֹ מֵעֶרֶב שְׁבִיעִית, מַה שֶּׁהוּא רוֹצֶה, נוֹטֵל:
A wall that has in it ten stones each a load for two [people], these may be taken.
The measure of [such] a wall is ten tefachim.
Less than this, he may quarry and level it to within a tefach of the ground.
In what case is this said?
When [taking] from his own [field],
but [taking] from his fellow's [field], whatever he wishes, he may take.
In what case is this said?
When he did not begin it from erev Sheviis.
But if he began it from erev Sheviis, whatever he wishes, he may take:
A reading aid, not an exact translation.
This English is a clause-by-clause rendering to help you follow the Hebrew. It is not word-for-word literal, and it is not a transcript of the recorded shiur — the audio carries explanation and context the translation deliberately leaves out.
Go deeperOpen what helps. Nothing here is needed to learn the Mishnah.
Summary Chartwhat does this mean?
Tearing Down a Stone Fence▾
| Case | Ruling | Reason |
|---|---|---|
| May a stone fence (gader) be dismantled for its stones? | Yes — if it has ten stones, each a two-man load, and stands ten tefachim | — |
| And if it falls short of that? | He cuts it down to under a tefach — a stub of the gader stays | — |
| When do these limits fall away? | From his fellow's field, or where he began on erev Sheviis — he takes whatever he wants | — |
Transcript
A machine transcript of the recorded shiur.
This is the shiur as spoken, transcribed automatically and left unedited — the wording is Ephraim's, and occasional transcription errors remain. It follows the audio word by word.
Transcript · click any word to jump
▾
All Meforshim
Study the meforshim on this mishnah (11)▾
של משאוי שנים שנים. שיש בכל אחת מהן משאוי שני בני אדם: הרי אלו ינטלו. כלן ואפלו הקטנות שבהן , ולא מתחזי כמפנה הגדר לעשות מקומו שדה: פחות מכאן מחצב. ואינו נוטלו כלו אלא גוממו ומניח מן הסלע בארץ טפח כדי שלא יהא ראוי לזריעה: במה דברים אמורים. האי דלא יפתח מחצב והאי דגוממו: מה שהוא רוצה יטל. דלא מחזי כמתקן שדה כיון דלאו דידיה הוא, ואפלו בשלו נמי לא מחזי כמתקן שדה אם התחיל לטל מערב שביעית:
של משאוי שנים שנים – that there is with each one of them a burden for two people. הרי אלו ינטלו (they may be removed) – all of them and even the smallest of them and it does not appear like removing the wall to make a field in its place. פחות מכאן מחצב – and he doesn’t take all of it, but rather razes the rock even with the ground and leaves from the rock a handbreadth in the land in order that it would not be appropriate for sowing. במה דברים אמורים – that which he should not begin with hewing/chiseling and that in which he razes the rock. מה שהוא רוצה יטול – that it doesn’t appear like repairing the field if he began to take [the stones] from the Eve of the Seventh Year.
Sefaria · Bartenura on Mishnah Sheviis 3:6
Introduction This mishnah discusses removing a stone wall during sheviit. Again, we are concerned lest it appear that he is clearing his field in order to plant there. A wall that consists of ten stones, each a load for two men, may be removed, [if] the measurement of this wall is [at least] ten handbreadths high. If the wall is ten handbreadths high and there are at least ten heavy stones there, then he can remove the entire wall because it will be clear that he is removing a wall and not clearing his field in order to plant. It seems that if there is really a wall there, it will be clearer to everyone what he is doing. Less than that he quarries it and he may lower it to within one handbreadth of the ground. If the wall is smaller then he cannot just remove the whole thing. Rather he may remove individual stones, until he lowers it to within one handbreadth of the ground. Leaving that one handbreadth will make it clear to everyone that he is not clearing the wall so that he can plant there. When is this so? From his own field, but from that of another, he may remove whatever he wishes. The mishnah now presents two exceptions to the previous rule. The first is that the rule applies only to a wall in his own field. If the wall is in another person’s field, he may remove the whole thing because it is unusual for a person to clear a wall in order to plant another person’s field. When is this so? When he did not begin [to remove the stones] in the sixth year, but if he began in the sixth year, he may remove whatever he wishes. The second exception is if he had begun to remove stones from the wall in the sixth year. If he had begun the previous year, then it will seem clearer to everyone who sees him that he is just removing stones and not clearing the field for planting.
Sefaria · English Explanation of Mishnah Sheviis 3:6
פחות מכן מחצב מקרי, וגוממו וכו', הכי משמע מלישנא דירושלמי: מה שהוא רוצה יטול . ובסיפא קתני נוטל לשון הוה, משום דהתם אפילו בתוך שלו איירי, והוא דבר ההווה שיטול האבנים מתוך שלו, משא"כ בשל חבירו. ועוד דבשלו נוטל מיד, אבל בשל חבירו צריך שיטול ממנו רשות קודם שיטלם, משום הכי קתני יטול, כשיתן לו רשות, אבל לא מיד:
Sefaria · Hon Ashir on Mishnah Sheviis 3:6
(יא) דאלו גדולות אפלו אחת ואפלו מונחת בארץ ואפלו שלש נטלות על הכתף תנן לקמן במשנה ט' דבאות מכל מקום. הר"ש:
Sefaria · Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Sheviis 3:6
של משאוי שנים שנים. שכל אבן ואבן מהעשר שתים מהן משאוי של חמור כנהוג בארץ ישראל באבנים שיקירין זווייא"ש ואין לפרש דאדם נושא אותן שתים שתים דהיינו אבני כתף. ועוד דשתים שתים הוה לי' למתני דאבן לשון נקבה היא כדכתיב והאבן הזאת. פחות מכאן מחצב. היה הגדר פחות מעשרה טפח או שהיו בו פחות מעשר אבנים או שהיו אבניו קטנות ממשוי שנים נוטל עד טפח סמוך לארץ כ"כ הרמב"ם ז"ל ולי נראה לפ' פחות מכאן שלא היה גבוה כ"כ ואפשר שהוא רחב הרבה הרי הוא כמחצב וצריך כ"ז אבנים גבהן אמה ורחבן אמה על אמה וגומם הגדר עד טפח סמוך לארץ שלא יהא מתקן הקרקע וגוממו דקתני ארישא ור"ל גוממו עד שיעמיק בארץ טפח והיינו פחות מן הארץ שאין גומתה שוה לארץ בפחות טפח כן נראה לי דאי כפי' הרמב"ם ז"ל ה"ל למתני וגוממו גבוה מן הארץ טפח. בד"א. אגדר קאי. אבל אם התחיל בו בגדר מערב שביעית להורסו מה שהוא רוצה יטול ונוטל עד גלוי היסוד. הר"ש שירילי"ו ז"ל. ופי' ה"ר שמשון ז"ל הוא מה שהביא כבר ר"ע ז"ל והוא קרוב לפי' הרמב"ם ז"ל. ובערוך פי' מחצב כלומר גדר קטן שהוא פחות מעשרה טפחים קרוי מחצב וכן משמע מן הירושלמי. דגרסי' בירוש' ר' חייא בר אבא שאל הכא את אמר שיעור גדר עשרה טפחים במה אנן קיימין אם כשהיו שני נדבכין ניתני שמונה טפחים אם כשהיו שלשה ניתני י"ב טפחים כדתנן בריש פי"ד דמס' אהלות. ומשני א"ר יוסי הכא נמי שלשה נדבכין שהן י"ב טפח כדתנן התם מיהו כשבא לסתת האבן ולהושיבה בבנין מחסר חצי טפח מלמטה וחצי טפח מלמעלה וכן בנדבך השני דנדבך הראשון הסמוך לארץ אינו מסתתו אלא השני להשלישי הרי עשרה טפחים בג' נדבכין. תני פחות מכאן אינו לא גדר ולא מחצב ופליגא אמתני'. עוד גרסי' בירוש' תני א"ר יהודה בד"א דגוממו עד פחות מן הארץ טפח בזמן לפ"ז לא הי' להכ"מ מה להגיה בדברי ר"י אבל בכ"מ מבואר שהי' הגי' לפניו בד"א בזמן שלא נתכוין לתקון שדהו אבל אם נתכוין כו' וע"ז הגיה שצ"ל בזמן שנתכוין וכו' ודברי הכ"מ אלו אינן מובנים דהר"מ פוסק בחבור בהדיא לקולא אף שבפי' פוסק לחומרא:] שנתכוון לתקון שדהו אבל אם לא נתכוין לתקון שדהו אפי' יותר מכאן מותר. אמר רשב"ג בד"א שלא נתכוון לתקון שדהו אבל אם נתכוון לתקון שדהו אפי' פחות מכאן אסור פי' אע"פ שמשייר יותר מטפח אמר ר' ביבי הורי ר' ייסא לקולא כר' יהודה וע' בכ"מ פ' שני דה' שמטה ויובל שכ' דרבינו ז"ל גורס הורי ר' ייסא לחומרא וגם הגיה שם בדברי ר' יהודה בד"א שנתכוון לתקון שדהו אבל לא נתכוון אפי' יותר מכאן מותר ע"כ ותימה דברישא נקט לשון יטול ובסיפא נקט נוטל: בפי' ר"ע ז"ל. הרי אלו ינטלו כולן. כתב עליו ה"ר יהוסף ז"ל פי' זה קשה שהיה לו לומר הרי זה ינטל כיון דקאי אגדר ע"כ. עוד כתב על מה שפי' ר"ע ז"ל ומניח מן הסלע בארץ וכו'. כ' קשה שהרי לא מיירי בסלע אלא בגדר לפי פירושו ואפשר דט"ס הוא וגרסי' ומניח מן הגדר אך אם היינו מפרשים דהאי וגוממו לא קאי על מה שלפניו פחות מכאן מחצב אלא קאי ארישא דקאמר הרי אלו ינטלו ועלה קאמר וגוממו וכו' וקאי נמי על מחצב שאינו רשאי ליטלו כולו הוה מתיישב הלשון טפי וכן נראה עיקר וה"פ דמתני' גדר שיש בו עשרה אבנים וכו'. הרי אלו העשר אבנים ינטלו ועלה קאי וגוממו וכו' כלומר ולא אותם העשרה אבנים בלבד הוא נוטל אלא גומם את כל הגדר עד פחות וכו' אלא שהפסיק באמצע בדבר אחר לפ' מה נקרא גדר ושיעור גדר עשרה טפחים כדי לומר אח"כ על שניהם פחות מכאן מחצב כלומר אם היו האבנים הגדולים פחות ממשאוי שנים שנים או שהי' גבהו פחות מעשרה טפחים דינו כמחצב שצריך שיהא בו שלש מורביות וכו' וצ"ע עכ"ל ז"ל. עוד כתב ז"ל וז"ל בס"א גרסי' כאן מתני' דהמזנב גפנים וכו' דלקמן בפ"ד משנה ו' ונ"ל דטעות הוא שם דאף באותו ספר גרסי' לה לקמן ג"כ ותרתי למה לי ע"כ:
Sefaria · Melekhet Shelomoh on Mishnah Sheviis 3:6
המשנה ממשיכה לדון באותו נושא, מתי ניתן להוציא אבנים מן השדה בשביעית ואין במעשה משום סיקול הקרקע והכנתה לזריעה. במשנה הקודמת נידונה שאלת החציבה בסלע שבשדה, ומשנתנו דנה בפירוקה של גדר. גדר שיש בו עשר אבנים – הגדר עשויה אבנים ערוכות זו על גבי זו ללא טיט. יש אמנם אף "גדר של עצים" (תוס', פ"ג הט"ז), אך בדרך כלל גדר, במיוחד בשדה, היא של אבנים, מימי בלעם ועד ימינו. אלפי גדרות מסוג זה מצויות ברחבי הארץ. במסגרת הגדרת ה"גדר" נכללות גם מדרגות חקלאיות האופייניות לתרבות החקלאות ההררית בארץ לדורותיה. האבנים של הגדר צריך שתהיינה של משוי שנים שנים – אבנים של משא שני אנשים, הרי אלו ינטלו – אבנים אלו מותר ליטול בשביעית. תנאי נוסף, שעור גדר עשרה טפחין – הגדר שמותר ליטול את אבניה צריך שתהיינה בה לפחות עשר אבנים של משא שני אנשים, ושתהיה גבוהה עשרה טפחים. הר"ש משנץ מפרש שכל האבנים ניטלות, הגדולות והקטנות, שכן בגדר של אבנים בשדה אין מסתתים את האבנים ומניחים אבנים קטנות בסדקים ובחורים בין האבנים. רבינו שמשון נימק את דעתו: "דאילו גדולות, אפילו אחת ואפילו מונחות בארץ ואפילו שלושה ניטלות על הכתף תנן לקמן (משנה ט) דבאות מכל מקום". אלא שמלשון המשנה "הרי אלו ינטלו" ביקש הרב יהוסף אשכנזי (כפי שמובא במלאכת שלמה) ללמוד כי הדברים מכוונים לעשר האבנים הגדולות, והמשכה של המשנה מדבר על הגדר, כפי שנראה להלן. ברם אין הכרח ללמוד כך מלשון המשנה. הוא רואה את הגדר על אבניה הגדולות והקטנות וקובע שאם יש בגדר עשר אבנים גדולות והיא גדר כהלכתה הרי אלו יינטלו, כלומר יינטלו אבניה, האבנים הגדולות והקטנות כאחת. אך אם אין זו גדר של ממש הרי שנטילת האבנים היא הכשרת הקרקע לעיבוד, או אולי יש לנסח שהצופה מהצד עלול לחשוד שלקיחת האבנים נועדה להכשרת הקרקע ("מפני מראית העין") 24 על מראית העין ראו במבוא למסכת. . פחות מיכן – אם הגדר פחותה מעשר אבנים או נמוכה מעשרה טפחים היא נידונת כדינו של מחצב . דינו של מחצב נידון במשנה הקודמת: אין פותחים מחצב בשדה עד שיהיו בו שלושה נדבכים, שלוש על שלוש ברום של שלוש. פירוש זה עולה מדברי הערוך: "אינו נקרא גדר אלא מחצב" 25 ערוך השלם, כרך ד ערך חצב, עמ' 472 . ומפירושו של ר"ש סיריליאו: "דדינו כמחצב וצריך שיהו בו כז' אבנים" 26 וכמו פירושו של אלבק בפירושו ובהערות, עמ' ,376והדברים רחוקים. . בתלמוד הירושלמי (לד ע"ד) מובאת ברייתא החולקת על משנתנו: "פחות מיכן אינו לא גדר ולא מחצב". מפרשים ביקשו ליישב את הברייתא ולהתאימה למשנה, ולא עלתה בידיהם. לפי דרכנו אין קושי בכך שברייתא חולקת על המשנה, ואין צורך לפרשה שלא כפשוטה. וגוממו עד פחות מן הארץ טפח – וגומם את הגדר, אך אינו רשאי לפרק את הגדר כולה עד הקרקע אלא עד פחות מטפח. המשנה קובעת מה שיעורה של גדר, במאמר מוסגר אומרת מה דינה של הגדר אם אין לה השיעור הראוי וממשיכה בהלכה. תחילה היא אומרת שהרי אלו יינטלו, ולאחר מכן היא חוזרת להלכה ומזהירה שאין ליטול את האבנים עד לקרקע ממש, ויש להשאיר פחות מטפח. הלכה זו האחרונה מכוונת אף למקום שאין שיעור גדר והאבנים נידונות כמחצב. כך פירש רבי יהוסף, ודבריו הובאו במלאכת שלמה. במי דברים אמורים – שאינו נוטל את כל האבנים עד לגופה של קרקע, מתוך שלו – מתוך שדהו אין לו לקחת את כל האבנים, שלא יהיה כמסקל את הקרקע, אבל מתוך שלחבירו מה שהוא רוצה ליטול – ומתוקן: "יטול", או "נוטל" כבשאר הנוסחאות 27 ג, פ – "ליטול", וכך תיקן מעתיק כתב היד . . כמעט כל המפרשים פירשו כי הכוונה לנוטל מן הגדר כששיעורה כשל גדר ואף לנוטל מן המחצב. במי דברים אמורים בזמן שלא התחיל בו – לפרק את הגדר או את המחצב מערב שביעית – ואז חלות עליהם ההגבלות בנטילת האבנים, [אבל אם התחיל מערב שביעית] מה שהוא [רוצה] ליטול – יטול. ברוב הנוסחאות העיקריות 28 רק בכתב יד קופמן ו- פ – "ליטול". : מה שהוא רוצה יטול, כבמשפט הקודם.
Sefaria · Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Sheviis 3:6
כשיהיה בגובה הגדר פחות מעשרה טפחים אסור לו להרוס אותו מעיקרו אבל נוטל ממנו האבנים ומניח ממנו פחות מטפח על פני הארץ וזה כדי שלא יתקן השדה ונוטל האבנים מעל פני שדהו וזו ההלכה כולה מבוארת:
Sefaria · Rambam on Mishnah Sheviis 3:6
של משוי שנים שנים. שיש באחת משוי ב' בני אדם הרי אלו ינטלו כולן ואפי' הקטנות דאילו גדולות אפי' א' ואפי' מונחת בארץ ואפי' ג' ניטלת על הכתף תנן לקמן דבאות מ"מ ולא מיחזי הכא כמפנה הגדר לעשות מקומו שדה: שיעור גדר י' טפחים. בירושלמי (הל' ד) מייתי הא דתנן בפרק י"ד דאהלות (מ"א) במה אמרו הזיז מביא את הטומאה בכל שהוא בזיז שגבוה ג' נדבכין שהן י"ב טפחים ופריך אמתני' דתנן שיעור גדר עשרה טפחים מה אנן קיימין אם כשהיו ב' נדבכין ניתני ח' טפחים אם כשהיו ג' ניתני שנים עשר טפחים אמר רבי יוסי חצי טפח לסיתות מכאן וחצי טפח לסיתות מכאן וכן לחבריה נמצאו ג' נדבכין של עשרה טפחים: פחות מיכן מחצב. ואינו נוטל כולו אלא גוממו ומניח מן הסלע בארץ טפח כדי שלא יהא ראוי לזריעה בירושלמי (שם) אמרו פחות מיכן אינו לא מחצב ולא גדר: בד"א. האי דלא יפתח מחצב והאי דגוממו: מה שהוא רוצה יטול. דלא מיחזי כמתקן שדה כיון דלאו דידיה הוא ואפילו בשלו נמי לא מיחזי כמתקן כיון דהתחיל מערב שביעית:
Sefaria · Rash MiShantz on Mishnah Sheviis 3:6
[אות יט] מה שהוא רוצה יטול. אפילו הוא קבלן. הרמב"ם בחבורו. ע' במשנה ט' במ"ש הרע"ב בפי' א': [אות כ] שם בהרע"ב ד"ה מה שהוא רוצה וכו'. מערב שביעית. וכתב הרא"ש דמזה נסתר פירוש הרמב"ם במתני' דלעיל שכתבתי שם בגליון:
Sefaria · Tosafot Rabbi Akiva Eiger on Mishnah Sheviis 3:6
הרי אלו ינטלו . ל' הר"ב ואפי' הקטנות שבהן: ומסיים הר"ש דאילו גדולות אפי' א' ואפי' מונחת בארץ ואפילו שלש נטלות על הכתף תנן לקמן דבאות מכל מקום במ"ט: פחות מכאן . זה לשון הרמב"ם בחבורו פ' ב' היה פחות מעשרה או שהיו פחות מעשר אבנים או שהיו אבניו קטנות ממשאוי שנים ע"כ. ומ"ש הר"ב ומניח מן הסלע וכן כתב הר"ש והוי להו למימר מן הגדר:
Sefaria · Tosafot Yom Tov on Mishnah Sheviis 3:6
גדר שעומד בשדה: שיש בו עשרה אבנים של משאוי שנים שנים כ"א משוי ב' בנ"א דאז מוכח דלבניין נוטלן. והקילו בגדר טפי מבמחצב. משום דמחצב הוא מקרקע עולם ומחזי טפי כמתקן קרקע לזריעה. אבל גדר. שאבניו תלוש ולבסוף חבור הוה. ליכא למגזר כ"כ וסגי בהכי: הרי אלו ינטלו אפילו הקטנים. דמדהיו האבנים כבר בבניין סגי בהכי. וא"צ ג' שורות כלעיל: פחות מיכן שהיה הגדר פחות מגובה י"ט. או שהיה פחות מי' אבנים. או שהיה כל אבניו כל א' וא' פחות ממשא ב' בנ"א: מחצב וגוממו עד פחות מהארץ טפח ר"ל מניח טפח מהגדר ממעל לארץ. שלא יהיה ראוי לזריעה וכ"ש במניח טפי דשרי: בד"א שלא יפתח ושלא יגום פחות מטפח לארץ: דהרי לא יתכוון לתקן שדה חבירו: מה שהוא רוצה נוטל אפילו בשלו.
Sefaria · Yachin on Mishnah Sheviis 3:37-44