Sheviis 3:7 — Clearing Stones from the Field
MishnayosZeraim › Sheviis › Perek 3 › Mishnah 7זְרָעִים ‹ שביעית ‹ פרק ג׳ ‹ משנה ז׳
Clearing Stones from the Field
הַמְסַקֵּל אֶת שָׂדֵהוּ
Mishnah שביעית ג׳:ז׳ · Sheviis 3:7
אֲבָנִים שֶׁזִּעְזְעָתַן הַמַּחֲרֵשָׁה, אוֹ שֶׁהָיוּ מְכֻסּוֹת וְנִתְגַּלּוּ, אִם יֵשׁ בָּהֶם שְׁתַּיִם שֶׁל מַשְּׂאוֹי שְׁנַיִם שְׁנַיִם, הֲרֵי אֵלּוּ יִנָּטֵלוּ.
הַמְסַקֵּל אֶת שָׂדֵהוּ, נוֹטֵל אֶת הָעֶלְיוֹנוֹת, וּמַנִּיחַ אֶת הַנּוֹגְעוֹת בָּאָרֶץ.
וְכֵן גַּרְגֵּר שֶׁל צְרוֹרוֹת אוֹ גַל שֶׁל אֲבָנִים, נוֹטֵל אֶת הָעֶלְיוֹנוֹת, וּמַנִּיחַ אֶת הַנּוֹגְעוֹת בָּאָרֶץ.
אִם יֶשׁ תַּחְתֵּיהֶן סֶלַע אוֹ קַשׁ, הֲרֵי אֵלּוּ יִנָּטֵלוּ:
Stones that the plow dislodged, or that were covered and became uncovered, if among them there are two each a load for two [people], these may be taken.
One who clears stones from his field may take the upper ones, but must leave those touching the ground.
And likewise a heap of pebbles or a pile of stones - he may take the upper ones, and must leave those touching the ground.
If beneath them there is rock or stubble, these may [all] be taken:
A reading aid, not an exact translation.
This English is a clause-by-clause rendering to help you follow the Hebrew. It is not word-for-word literal, and it is not a transcript of the recorded shiur — the audio carries explanation and context the translation deliberately leaves out.
Go deeperOpen what helps. Nothing here is needed to learn the Mishnah.
Summary Chartwhat does this mean?
Clearing Stones from the Field▾
| Case | Ruling | Reason |
|---|---|---|
| May stones the plow has loosened, or that lay covered and became exposed, be taken? | Yes — if two of them are a two-man load | — |
| Which stones does one clearing his field (mesakel) take? | The top ones; those touching the ground stay — so too a heap of pebbles or a pile of stones | — |
| And if bedrock or straw lies under them? | He takes them all | — |
Transcript
A machine transcript of the recorded shiur.
This is the shiur as spoken, transcribed automatically and left unedited — the wording is Ephraim's, and occasional transcription errors remain. It follows the audio word by word.
Transcript · click any word to jump
▾
All Meforshim
Study the meforshim on this mishnah (12)▾
שזעזעתן המחרשה. ואפלו לא זעזעתן אלא שעתידה לזעזען הוי כאלו זעזעתן: הרי אלו ינטלו. כלן אגב אותם שתים: המסקל שדהו. שמסלק האבנים מן השדה, לשון סקלו מאבן (ישעיה סב): ומניח את התחתונות הנוגעות בארץ. דבכהאי גונא לא מחזי כמתקן שדה: גרגר של צרורות. גל של אבנים קטנות: אם יש תחתיהן סלע או קש. לא מחזי כמתקן כיון דאין המקום ראוי לזריעה:
שזעזעתן המחרישה – and even if he did not loosen/move them but rather that he will eventually remove them, it is as if he moved/loosened them. הרי אלו ינטלו – all of them on account of these two [people who are required to move to stones]. המסלק שדהו – that he removes stones from the field, the language of (Isaiah 62:10): “Remove the rocks!” ומניח את התחתונות הנוגעות בארץ – that in that manner, it does not appear like repairing/improving the field. גרגיר של צרורות וגל של אבנים – small. אם יש תחתיהן סלע או קש – it does not appear like repairing since the place is not appropriate for sowing.
Sefaria · Bartenura on Mishnah Sheviis 3:7
Introduction This mishnah continues to deal with the topic of removing stones from one’s field on the sabbatical year. Stones which the plow has turned up, or which had been covered and became uncovered, if there are among them at least two, [each] the load of two men, they may be removed. If some stones turn up unexpectedly in one’s field, he is allowed to remove them if there are at least two of them and if each of those two is so large it requires two men to carry them. In such a case the one who sees the person removing these stones will not think that he is simply clearing his field in order to plant. Rather the observer will realize that he is removing the stones in order to use the stones in building. Note that in this case he is allowed to remove not only the large stones but the other stones as well. One who removes stones from his field, he removes the top layers, but he leave those touching the ground. If one needs to remove stones from his field in order to use them in building, he can remove the top layers but not the bottom layers. The reason that he has to leave the bottom layers is to make sure that people don’t think that he is clearing the field in order to prepare it for planting. And likewise a heap of pebbles, or a pile of stones; he may remove the top layers but must leave those touching the ground. The same rule applies if he is removing a heap of pebbles or a pile of stones. Again, he may remove the top layers but not the bottom. If, however, there is beneath them rocky soil or stubble, they may be removed. If below the pebbles or stones there is still rocky soil, soil that can’t be used for growing, then he may even remove the bottom layer, because it is clearly not being done in preparation for sewing seed.
Sefaria · English Explanation of Mishnah Sheviis 3:7
שזעזעתן המחרישה . לשון הרב ואפילו לא זעזעתן, אלא שעתידה לזעזען כאילו זעזעתן, עכ"ל. והוא מהירושלמי (ה"ה ט:) והתנא לא חש להאריך, משום דליכא למטעי מדקתני סיפא או שהיו מכוסות ונתגלו:
Sefaria · Hon Ashir on Mishnah Sheviis 3:7
(יב) גרגר. מלשון שנים שלשה גרגרים (ישעיה יז). הר"ש:
Sefaria · Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Sheviis 3:7
המסקל. מ"ש בתי"ט במ"ב לתמוה על הרמב"ם שלא חילק בין תלוש למחובר כדאיתא בירושלמי. באמת לשון הירושלמי שם אינו ברור. דצ"ע מאי קשיא ליה. ואפשר ג"כ דמחובר דירו' היינו נוגעות בארץ ודוק:
Sefaria · Lechem Shamayim on Mishnah Sheviis 3:7
אם יש בהם שתים של משאוי וכו'. בברייתא בירושל' פליגא אמתני' ומצרכא דבכל אחת ואחת בעי' משוי של שנים שנים: גרגר של צרורות. מפני קטנותן קרי להו הכי מלשון שנים שלשה גרגרים בראש אמיר: גל של אבנים. גדולות ואית דגרסי גרגש בשי"ן וכן הוא שם פרק שני א"ה לכאורה כוונתו אהרמב"ם פ"ב מה' שמטה שהראה בו מקום לפני זה ואנחנו הכנסנוהו בתוך הציונים. אבל לפנינו שם הגי' גרגר.]. ומחק הר"ר יהוסף ז"ל ממשנתו מלות או גל של אבנים וכתב וי"ס אחרים דגרסי לי' וקשה דהא היינו רישא המסקל את שדהו מגל של אבנים ע"כ. וכ' ה"ר שלמה שירילי"ו ז"ל דבירוש' מפרש דהאי בבא לאו משום שביעית נקטה אלא אפי' בשאר ימות השנה אשמועי' דאסור ללקט צרורות מתוך שדה חבירו שבבקעה משום דרוצה לקיימן דכי מנכש העשבים הרעים מן הזרוע יהיב להו עלייהו כדי שלא יצמחו כ"כ מהרה אבל אם הזרע בהרים ובטרשים מותר דטיבו חשיב לי' שמפנה המקום ע"כ וכתבתיו אמתני' דבסמוך סי' ח' בשם הראב"ד ז"ל:
Sefaria · Melekhet Shelomoh on Mishnah Sheviis 3:7
המשנה ממשיכה לדון בהלכות נטילת אבנים מן השדה בשנה השביעית. במשניות לפני כן נידונו המחצב והגדר, ומשנתנו דנה באבנים בודדות המפוזרות בשדה, או בגל אבנים שבשדה. אבנים שזיעזעתן המחרשה – וכבר אינן מחוברות לקרקע. התלמוד הירושלמי בראש הסוגיה למשנתנו (לד ע"ד) אומר: "לא סוף דבר בשזיעזעתן המחרישה אלא אפילו מחרישה עתידה לזעזען", ואמנם כך ההלכה שנויה בתוספתא פ"ג ה"ד: "אבנים תושבות שהמחרישה מזעזעתן". כלומר לא אבנים שהמחרשה כבר זעזעתן אלא שהמחרשה מזעזעתן, כלומר מסוגלת, או עתידה, לזעזע אותן. אולם בהבנה פשוטה התוספתא חלוקה על משנתנו, ויש בה הקלת מה כלפי ההלכה במשנה, כנטייה הכללית בסוף תקופת התנאים להקל בהלכות שביעית. פירושנו זה למשנה עולה אף מן ההלכה שלאחריה. או שהיו מכוסות וניתגלו – היו מכוסות באדמה ונתגלו על ידי החרישה, אם יש בהם – אם האבנים גדולות עד כדי שתים – שתי אבנים גדולות, של משוי שנים שנים – כל אבן היא משא של שני אנשים, וכדברי הירושלמי (שם): "אם יש בכל אחת ואחת של משוי שנים שנים", הרי אלו ינטלו – אבנים אלו שזעזעתן המחרשה או שנתגלו בחרישה מותר ליטלן מהשדה. אבנים אלו ראויות שיסתתו אותן וישקעון בבנייה. הרמב"ם בהלכותיו (הלכות שמיטה ויובל פ"ב ה"ט) כותב: "הרי זה מותר ליטול אותן היו קטנות מזה לא ינטלו", ומסתבר שהוא פירש כי מותר לקחת רק את האבנים הגדולות 29 הרדב"ז ניסה לפרש את דברי הרמב"ם שהתכוון אף לאבנים הקטנות עם הגדולות, ואין הדברים נראים. . מפרשי המשנה ברובם פירשו: "ינטלו כולן אגב אותן שנים" 30 כך הר"ש משנץ, הרא"ש והגר"א בשנות אליהו. . קשה להלום דברים אלו לפשוטה של המשנה. אף אם נניח שהמשנה הקודמת, הדנה באבנים של גדר, מתירה ליטול אף את האבנים הקטנות 31 ראו פירושנו למשנה הקודמת. – עדיין קשה לקבל כי מלשון משנתנו משתמע שמותר לקחת אף את האבנים הקטנות. כשהמשנה שונה בגדר "הרי אלו ינטלו" ניתן לפרש כי תינטלנה האבנים הגדולות עם הקטנות, שהרי כולן הן חלק מן הגדר, אולם כשהיא מתירה לקחת אבנים גדולות שזעזעתן המחרשה לא משתמע בהכרח כי היא מתירה לקחת אתן אף את הקטנות. המסקל את שדיהו – המפנה, המלקט אבנים מתוך שדהו. נוטל את העליונות ומניח את הנוגעות בארץ – אין לו ללקט אלא את האבנים שאינן נוגעות בארץ. לעיל (פ"ב מ"ג) שנינו: "מסקלים עד ראש השנה", כלומר שאין מסקלים את השדה בשביעית, והתלמוד הירושלמי לאותה משנה (לג ע"ד) שואל על הסתירה ומתרץ: "כאן בתלוש כאן במחובר". משנתנו מתירה לסקל אבנים כשהן תלושות מן הקרקע ומונחות על גבי אבנים אחרות. מותר לאספן כי אין במעשה סיקול אבנים מן השדה, סיקול שיש בו הכשרת הקרקע, אלא איסוף אבנים לצורך כל שהוא, ובמיוחד לצורכי בנייה. הרמב"ם בהלכותיו מנסח הלכה זו: "המסקל שדהו בשביעית מפני שהוא צריך לאבנים נוטל את העליונות ומניח את הנוגעות בארץ" (פ"ב ה"י). רבי יהוסף אשכנזי הבין כי מדובר בגל של אבנים, ונשוב לכך להלן. אבל כפי שהערנו בפירושנו לפרק ב, רשימת העבודות המותרות בזמן של תוספת שביעית עומדת לעצמה, ואין ללמוד שכל מלאכה המצויה בה אסורה בשביעית עצמה. לפי פשוטם של דברים משנתנו היא ראיה לכך, שהרי היתר סיקול מופיע גם בשנה השביעית עצמה. במקביל גם ברור שהירושלמי ומפרשי המשנה דייקו מלשון המשנה שאם מסקלים עד ראש השנה אסור לסקל בשנה השביעית עצמה. זאת מתוך ראיית המשנה כמסמך משפטי מדוקדק שבו מכלל הן אתה שומע גם לאו. עבודת הסיקול היא מעבודות התשתית במשק החקלאי בארץ. באזורי הארץ ההרריים עומק הקרקע מועט והשכבה העליונה של האדמה מלאה אבנים. סיקול האבנים הוא פעולה אין סופית, שהרי ככל שהעיבוד נמשך השורשים מעמיקים והסלע, שהוא מצע הקרקע, נסדק ומתפורר לאבנים. גם החריש מזעזע את הסלע וסודקו ומעלה על פני השטח אבנים חדשות. חלק מהאבנים "מחוברות", כלומר מושרשות בקרקע, וחלקן תלושות ויש רק להרימן. כאמור יש להוסיף לתהליך זה גם את סחף הגשמים החושף את האבנים ומציגן על פני האדמה. וכן גרגש של צרורות – "גרגש" בנוסחאות רבות 32 ב- ב , ג 1 , ג 9 , ט , כ , ן , ת 3 "גרגש", וכן גרס ופירש בעל מלאכת שלמה; בכל השאר – "גרגר". , לרבות שלושה קטעי גניזה, וכן ברמב"ם בפירושו ובמשנה תורה (הלכות שמיטה ויובל פ"ב ה"י), ובנוסחאות אחרות "גרגר". לפי עניינו הוא גל, ערמה של צרורות אבנים. בנוסחאות רבות נוסף: "או גל של אבנים", אך לשון זה חסר גם בכתבי יד טובים של המשנה 33 חסר ב- ג 1 , ג 4 , ג 7 , ג 9 , ל , פ ובכ"י קופמן. . בכתב יד ליידן ובקטע גניזה אחד ( ג 1 ) הלשון נוסף בגיליון, אך הוא חסר בשלושה קטעים אחרים. הר"ש משנץ פירש: "גרגש של צרורות אבנים קטנות", ורבי יוסף קורקוס בפירוש על הרמב"ם פירש שצרורות הם אבנים קטנות, וגל אבנים הוא אבנים גדולות. במלאכת שלמה מובא: "ומחק הר"ר יהוסף ז"ל ממשנתו מלות או גל של אבנים וכתב וי"ס (יש סוברים) אחרים דגרסי ליה וקשה דהא היינו רישא המסקל את שדהו מגל של אבנים עד כאן". ייתכן כי המשפט "או גל של אבנים" נכתב כפירוש בגיליון ל"גרגש של צרורות" ונכנס לגופה של משנה. נוטל את העליונות ומניח את התחתונות הנוגעות בארץ – כפי ששנינו בהלכה שלפניה. אם יש תחתיהם סלע או קש הרי אלו ינטלו – שהרי אינן נוגעות בקרקע. בעל מלאכת שלמה מסיק מהירושלמי שהמשנה אינה מדברת על השנה השביעית בלבד אלא מתירה גם ללקט אבנים בשדה חברו בכל ימות השנה. הדבר לא נאמר במפורש בירושלמי (לד ע"ד), אך כנראה משתמע ממנו. אם מותר כן בשנה השביעית, מן הסתם מותר הדבר אף בשנת חול. אם כן הוא, הרי שזו אחת התקנות הדומות לתקנות המיוחסות ליהושע. אחת מ"תקנות יהושע" היא שמותר ללקט עשבים בשדה חברו 34 ראו פירושנו לכלאים פ"ב מ"ה; ירו', שם, כז ע"ד; בבא בתרא פ"ה ה"א, טו ע"א; בבלי, בבא קמא פ ע"ב. "תנאי יהושע" הם ניסוח ספרותי לסדרת כללים מקובלים, ובכולם יש חריגה מזכויות הבעלות הרגילות לטובת החיים, כפי שהסברנו. ראו להלן, פ"ד מ"א. , כלומר שמותר להולכי רגל העוברים בדרך הכפרית ליד שדה אחר ללקט מהשדה עשבים לבהמתם. הצורך בניסוח ה"תנאי" או "על מנת כן" נועד להסביר את האכיפה והעקיפה של זכות הבעלות הפרטית. רק תנאי מוקדם עשוי להגביל בעלות זו, שכן הוא הבסיס המוסכם לאותה בעלות. משנתנו מצטרפת אפוא לאותם תנאים המגבילים את זכות הקניין, אך אינה מייחסת את הכלל לתקנת יהושע, או לתקנה בכלל. כפי שנראה בהמשך (פ"ד מ"א), מסגרת ה"תקנות" היא מסגרת ספרותית לסדרת הסדרים המשקפים חיי קהילה חקלאית בארץ ישראל. במשנה ז המשנה מסיימת לעסוק במגוון דרכי הסיקול ועוברת לבניית מדרגות.
Sefaria · Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Sheviis 3:7
כבר נתבאר בגמ' בירושל' שר"ל באמרו זעזעתן המחרישה שיהיו האבני' ראויין שתזעזע אותן המחרישה אע"פ שלא נזדעזעה: גרגר של צרורות. גל מאבנים קטנים וכל זה מבואר על העיקר שיסדנו שאסור לו תיקון שדהו:
Sefaria · Rambam on Mishnah Sheviis 3:7
שזעזעתן המחרישה. אמרי' בירושל' (הל' ה') לא סוף דבר שזעזעתן אלא אפילו מחרישה עתידה לזעזעתן ובתוספתא (פ"ג) קתני אבנים התושבות כלומר שאינם מצורך השדה מלשון גר ותושב: של משוי שנים שבכל אחת משוי ב' בני אדם ינטלו כולן אגב אותן שנים דלא מיחזי כמתקן שדה: המסקל. שמעביר האבנים מן השדה מלשון סקלו מאבן (ישעיהו ס״ב:י׳). ומניח את התחתונות הנוגעות בארץ דבכי האי גוונא לא מיחזי כמתקן שדה: גרגר של צרורות גל של אבנים קטנים. מלשון שנים שלשה גרגרים בראש אמיר (שם יז): אם יש תחתיהן סלע או קש. לא מיחזי כמתקן כיון דאין כל המקום ראוי לזריעה:
Sefaria · Rash MiShantz on Mishnah Sheviis 3:7
במשנה אבנים כו' אם יש בהן שתים כו'. תימה למה יקל כאן מגדר דלעיל דבעינן עשרה. ולכן היה נ"ל דבאמת כאן חמור כיון דהם במחובר. (עתוי"ט ד"ה המסקל) ואינו מותר אלא אותן השתים בלבד. וכ"מ לשון הרמב"ם בחבורו פ"ב שבדין גדר כתב (בה"ז) ורוצה ליטול כל אבניו. ובדין שלפנינו כ' בה"ט מותר ליטול אותן. ואולי גם רבי כוון לזה דשם אמר שיש בו וכאן אם יש. והוא ידע דרכי הלשון אף שמאתנו נעלמו (עמש"כ במהדורות בס' נת"ע ד' קי"א א') אולם מסתפינא מהר"ש שלא הבין כן: שם בתוי"ט ד"ה המסקל כו' בירושלמי פריך כו' א"ר יונה כאן בתלוש כו' ומן התימה בעיני כו'. ובאמת קושיית הירושל' נפלאה. דהא יש לנו הרבה מה שמותרין בתוספת שביעית ואסורין בשביעית עצמה. וכן הר"ש ושנ"א לא הביאוהו:
Sefaria · Rashash on Mishnah Sheviis 3:7
המסקל את שדהו . מפני שהוא צריך לאבנים. ל' הרמב"ם בחבורו פ"ב. [*ירושלמי פריך בפ' דלעיל אדתנן התם במשנה ג מסקלין עד ר"ה כו'. תמן תנינן המסקל נוטל את העליונות ומניח את הנוגעים בארץ וכא את אמר הכין אמר ר' יונה כאן בתלוש כאן במחובר. ומן התימה בעיני שהרמב"ם בפ"ב שהעתיק למשנתנו דהכא ובפ"ג העתיק למשנה דפרק דלעיל ולא פירש דזו בתלוש וזו במחובר]: גרגר . מלשון שנים שלשה גרגרים בראש אמיר (ישעיהו י״ז:ו׳) הר"ש:
Sefaria · Tosafot Yom Tov on Mishnah Sheviis 3:7
שיש בו עשרה אבנים של משאוי שנים שנים כ"א משוי ב' בנ"א דאז מוכח דלבניין נוטלן. והקילו בגדר טפי מבמחצב. משום דמחצב הוא מקרקע עולם ומחזי טפי כמתקן קרקע לזריעה. אבל גדר. שאבניו תלוש ולבסוף חבור הוה. ליכא למגזר כ"כ וסגי בהכי: הרי אלו ינטלו אפילו הקטנים. דמדהיו האבנים כבר בבניין סגי בהכי. וא"צ ג' שורות כלעיל: אבנים שזעזעתן המחרישה שכשיחרוש יזדעזעו ומדהו"ל כמטולטלות כבר דאז מוכח שהניחן שם שישתמרו עד שיצטרכם לבנין. משא"כ מחצב מחובר מתחלת הבריאה ומדלא חברם בבנין בקרקע. להכי קילא נמי מגדר. וסגי בב': המסקל את שדהו אבנים מטולטלות לגמרי. ורוצה בהם לבניין: ומניח את הנוגעות בארץ דאז לא מחזי כמפנן לזריעה. ומיירי באין בהן ב' של משא ב' בנ"א: וכן גרגר של צרורות גל אבנים קטנים: או גל של אבנים גדולות:
Sefaria · Yachin on Mishnah Sheviis 3:38-49