Sheviis 4:4 — Thinning an Olive Grove
MishnayosZeraim › Sheviis › Perek 4 › Mishnah 4זְרָעִים ‹ שביעית ‹ פרק ד׳ ‹ משנה ד׳
Thinning an Olive Grove
הַמֵּדֵל בַּזֵּיתִים
This Mishnah is:a case, then drawing the boundary · with a machlokeswhat does that mean?▶ watch this part
Mishnah שביעית ד׳:ד׳ · Sheviis 4:4
הַמֵּדֵל בַּזֵּיתִים,
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, יָגוֹם.
וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, יְשָׁרֵשׁ.
וּמוֹדִים בְּמַחֲלִיק, עַד שֶׁיָּגוֹם.
אֵיזֶה הוּא הַמֵּדֵל,
אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם.
הַמַּחֲלִיק, שְׁלֹשָׁה, זֶה בְצַד זֶה.
בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, מִתּוֹךְ שֶׁלּוֹ,
אֲבָל מִתּוֹךְ שֶׁל חֲבֵרוֹ, אַף הַמַּחֲלִיק, יְשָׁרֵשׁ:
One who thins out olive trees -
Beis Shammai say: he must cut it level.
and Beis Hillel say: he may uproot.
But they agree, regarding one who clears a patch, that he may only cut level.
Who is [called] one who thins out?
[One who removes] one or two.
One who clears a patch [removes] three, side by side.
In what case is this said? when [taking] from his own [field],
but [taking] from his fellow's [field], even one who clears a patch may uproot:
A reading aid, not an exact translation.
This English is a clause-by-clause rendering to help you follow the Hebrew. It is not word-for-word literal, and it is not a transcript of the recorded shiur — the audio carries explanation and context the translation deliberately leaves out.
Go deeperOpen what helps. Nothing here is needed to learn the Mishnah.
Structure
The Mishnah's Structure▾
Summary Chartwhat does this mean?
Thinning an Olive Grove▾
| Case | Ruling | Reason |
|---|---|---|
| May one thin out his olive grove on Sheviis? | Beis Shammai: Yes — but leave the stump | — |
| Beis Hillel: Yes — even roots and all; clearing three side by side, leave the stumps | — | |
| And in a friend's field? | Roots and all, even three side by side | — |
Transcript
A machine transcript of the recorded shiur.
This is the shiur as spoken, transcribed automatically and left unedited — the wording is Ephraim's, and occasional transcription errors remain. It follows the audio word by word.
Transcript · click any word to jump
▾
All Meforshim
Study the meforshim on this mishnah (13)▾
המדל בזיתים. כשהזיתים מקורבים זה לזה יותר מדאי נוטל אחד ומניח שנים או נוטל שנים ומניח אחד כדי שיגדל ויתעבה . מדל לשון שליפה והסרה, ויש מפרשים לשון דלדול ודלות, שמדלדל שדהו מן הזיתים: יגום. גומם ומקצץ האילן ומשאיר השרש בארץ, ולא ישרש לגמרי, שלא יראה כעובד את האדמה: ומודים במחליק. כגון אם נוטל שלשה זיתים זה בצד זה, שמחליק פני הקרקע יותר מדאי, יאמרו לעבודת קרקע הוא מתכון ואסור: מתוך של חברו אף המחליק ישרש. דלא עביד אינש שיתקן קרקע חברו, וידוע דלעצים הוא מכון:
המדל בזיתים – when the olive [trees] become too close to each other, he takes one [tree] and leaves two or he takes two [trees] and leaves one, in order that it should grow and thicken. [The word] מדל/thins out is the language of slipping off and removal, but there are those who explain it as the language of something torn in shreds and poverty when he reduces/weakens his field from the olives. יגום – he razes and cuts down the tree and leaves the root in the ground, but he does not uproot it completely so that it will not appear like he is working the land. ומודים במחליק – as for example, if he takes three olive [trees], one on the side of the other, that he smoothens the face of the field too much, they (i.e., people) will say that the intended to work the field, and that is prohibited. מתוך של חבירו כף המחליק ישרש- that a person doesn’t act that he clears/repairs the field of his neighbor, for it is known that intends only [to remove] the wood.
Sefaria · Bartenura on Mishnah Sheviis 4:4
Introduction This mishnah deals with one who thins out the trees in his field during the sabbatical year so that the other trees will be able to grow. This is permitted because it is permitted to do things during the sabbatical year that will preserve the trees already growing in his field. However, when he does so he needs to make sure that it doesn’t look like he is clearing his field so that he can plant new trees, which is prohibited. One who thins out his olive-trees [in the seventh year]: Bet Shammai says: he cuts them down to the ground. Bet Hillel says: he may completely uproot them. According to Bet Shammai, the one who is thinning out olive trees in his field may only cut them down to the ground. He may not uproot them because according to Bet Shammai, this looks like he is preparing the field for planting. Bet Hillel, on the other hand, allows the person thinning out his field to completely uproot the trees. Evidently, Bet Hillel is not concerned lest this look like he is preparing the field for planting. Perhaps people will easily be able to notice that he is thinning out his field and not clearing the land. They agree that if one levels his field, he can only cut them down to the ground. Bet Hillel agrees with Bet Shammai that if one is leveling the trees in his field, which means that he is cutting down more than just one or two in any one spot, he may only cut them down to the ground and he may not uproot them. Since when he is leveling them it looks more like he is clearing his field in order to prepare it for planting, he must be extra cautious to avoid giving this impression. What is considered “thinning out”? One or two plants. And what is considered “leveling”? Three plants next to each other. The mishnah now defines the difference between thinning out and leveling. Thinning out is when he cuts down one or two trees and leaves the third tree next to them. Leveling is when he cuts down three adjacent trees. This applies to his own property only, but from the property of another, even he that levels may uproot. The above halakhot refer to a case where one is working in his own field. However, if one is working in his friend’s field even one who is leveling may uproot the trees because no one will suspect him of clearing his friend’s field so that it can be planted. This is a similar concept to that which we learned in mishnah 3:6.
Sefaria · English Explanation of Mishnah Sheviis 4:4
ומודים . ב"ה, במחליק. שהוא אסור, עד שיעשה כב"ש דאמרי יגום. ותיבת עד לא קאי אשיעור כריתת האילן כמו שחשב התי"ט, ובזה נחה הרגשתו דאמר דתיבת עד לא ניחא, דהא יגום פחות ממשרש הוא, ע"כ. ולא קתני סתם ומודים במחליק שיגום, לגלות דלא דמי ישרש דאמר ב"ה, להודאה דיגום, דישרש לאו דווקא אלא אם ירצה ישרש, ויגום דווקא:
Sefaria · Hon Ashir on Mishnah Sheviis 4:4
(ד) וצריך לחלק בין מדל לזרוד ופסול דפרק ב' משנה ג' דלא שרינן אלא עד ראש השנה, דמה לי שמזמר וכורת מקצת מהאילן כדי שיגדל הוא או שכורת אילן אחד כדי שיגדל השני. ונראה כפרוש הר"מ שהמדל הוא שיכרתם להיות עצים לאש, ואפשר שגם הר"ב סובר כן, אלא דמדל דעלמא פרשו דהוא כך, אבל אין הכי נמי דצריך שלא יעשה בשביל שיעבה ויגדל אלא שיכרת לעצים. תוספות יום טוב:
Sefaria · Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Sheviis 4:4
המדל. פירש הרע"ב כדי שיגדל ויתעבה וצ"ל בין מדל וזירוד כו' ואין טעם יפה לחלק דזימור מדאורייתא כו' ומה לי שמזמר וכורת מקצת מהאילן כדי שיגדל. או שכורת אילן א' כדי שיגדל הב'. הילכך נראה כפי' הרמב"ם שכתב המדל הוא שיכרתם להיות עצים לאש כו' עכ"ל תי"ט: ולא ידענא אמאי ניחא ליה טפי בפי' הרמב"ם. דאכתי תיקשי הא קיי"ל זומר וצריך לעצים חייב משום נוטע [שבת ד' ע"ג ע"ב]. א"כ אדקשיא ליה אכריתת אילן שלא הוזכר איסורו בשום מקום בבירור (רצוני לענין עבודה כ"א אצל בתולת שקמה ודוק) תקשי ליה אזמירה שהיא אב מלאכה ואף שהיא לעצים. ומיהו בהא איכא למימר דמפרש הר"מ כריתת אילני הזתים לגמרי: איברא הא תנן לקמן מ"ו המזנב בגפנים. ופירש הר"מ התם בהדיא שכורת קצת מן הענפים וע"כ לצורך האילן הוא. ולכן לא זכר שם הר"מ שכורתן לעצים. ותדע דע"כ הכי הוא. דאל"ה אי ענפים טובים נינהו ולא מזקי לאילן. אפי' בשאר שנים אסור להפסידן להסקה. וכ"ש בשביעית דרחמנא אמר לאכלה. ואי נמי מפסדי היינו זמירה וכי זמר לעצים מאי הוי. מ"מ שרי ודוק. (וכ"כ הרע"ב והר"ש משם הערוך. ובאמת עיינתי בערוך שבידי. ולא מצאתי בו כלשונם ז"ל. אלא כך כתב שהוא הקוטע מקצת גפנים) ומאי עביד ביה הרב בת"יט לשטת הר"מ דהיכי שרי והא היינו זמירה דכתיבא באורייתא. ואם תרצה לומר שכבר נשמר הר"מ מזה באמרו שם כשלא נתכוין לזמור כמו שנתפייס בתי"ט בכך. א"כ תמה על עצמך כל הטורח הזה כאן למה. שהרי לפ"ז לא היה צריך הרב לדחוק עצמו כאן לפרש מדל דווקא כפירוש הר"מ שהיא כריתת העצים לאש. דאפי' תימא כפי' המפרשים דלצורך האילן קעביד. ומיירי נמי כה"ג. ואי נמי התם נמי בכורת הענפים לעצים להסקה לחוד הוא דקבעי. (אע"פ שהוא דוחק עצום כדאמרן דלא שרו להסקה אלא כי מזקי לאילן וממילא האילן משביח ע"י כך. ועוד עץ הזמורה לא יצלח להסקה כי תוכו נחר. ואף הר"מ לא כתב שם כן) לוקמה הכא נמי גבי זתים. ואע"ג דקעביד בגוף האילן לשתרי. ואיברא לא ידענא היכי שייך למימר דלא מתכוין לזמור דהא פסיק רישא הוא ודאי. ובחבור השמיטו הר"מ דסתם לן במתני' המזנב ולא הזכיר תנא שאינו מתכוין. ונ"ל דהיינו טעמיה דהדר ביה: ומ"ש הרב תי"ט דאין טעם יפה לחלק בין זימור ובין מדל. תמיה לי אטו לא שני לן בזימור גופיה. אע"ג דמדאורייתא אסיר. דאי ס"ד ליכא לפלוגי ביה. בתוספת שביעית אמאי שרי דתנן מקרסמין מזרדין כו' וקוטמין [פ' ב' משנה ג']. דהא כל הני בכלל זמירה ממש נינהו ואפ"ה שרו. וזמירה דמדאורייתא בתוספת שביעית מי שריא (עיין ריש מכילתין). ותו אפי' בשביעית אשכחן דשרי לקשקש ולעדור בזתים ותחת הגפנים וזולת זה מעבודת הקרקע והאילנות שהותרו בשביעית. וע"כ צ"ל כדשנינן בתלמודין (פ' לולב הגזול) [טעות סופר צ"ל בפ' לולב וערבה ד' מ"ד ע"ב] ובפר"י [ע"ז] (ד"נ ע"ב) דתרי קשקושי הוו אברויי אילני אסיר ואוקומי אילני שרי. וכל הני אוקומי אילני הוו משו"ה שרו. אפי' באילן עצמו וניכר שהוא לצרכו: הוא הדין נמי נימא אנן דמשו"ה שרי המדל והמזנב בזתים ובגפנים משום פסידא. דאי לא שקיל להו פסדי הנך דמכחשי טובא אי שביק לכולהו. ולעולם אפי' מתכוין להכי דהיינו לצורך האילן ולא לעצים דהסקה נמי שרי אפילו לזמור באילן עצמו. כ"ש בקציצת אילנות שלמים דלא הוי בכלל זומר לגמרי. דאע"ג דצורך האילן הוא פשיטא דשרי כי היכי דלא לפסיד טפי. וא"כ אין צורך כלל לומר שצריך לעצים דווקא. וגם שלא יתכוין. אלא ודאי בלא"ה נמי. ואע"ג דממילא משביח האילן שרי כפי' הר"ש. והיינו משום דאיירי בגוונא דאי לא מדל ומזנב מפסדי כולהו ודוק היטב. ועמ"ש לעיל מ"ד פ"ז דפאה:
Sefaria · Lechem Shamayim on Mishnah Sheviis 4:4
המדל בזיתים וכו'. עי' בתי"ט וגם ה"ר יהוסף ז"ל הסכים לפ' שהמדל הוא שעוקרם לשרפם כמו המבקיע בזית דבסמוך ואפ"ה המחליק אסור. ירוש' תני דבית רבי נוטל אחד ומניח שניים זהו מדל ופריך והא אנן תנן המחליק שלשה זה בצד זה הא מדל נוטל שנים ומניח אחד. ומשני א"ר יונה מתני' במדל בתחלה ומש"ה שרי מתני' אפי' ליטול שנים ולהניח אחד ורבי מיירי שהדל כבר ועכשיו חוזר לשלוף שעדיין מוכחשת יניקתן שרינן ליטול אחד מבין שניים: עד שיגום. צריך לדחוק ולפרש דה"ק דאינו מותר שרוש אלא עד שיודה לגום בלבד אז מתירין לו הגימום:
Sefaria · Melekhet Shelomoh on Mishnah Sheviis 4:4
המדל בזיתים – מדל הוא מדלל, עוקר שתילי זיתים. דרכו של חקלאי לטעת את המטע בצפיפות ואחר כך לדלל את המטע. במטע בוגר העצים רחוקים זה מזה, והנטיעה הממוצעת הייתה עשרה עצים לבית סאה (0.9 דונם בערך, ראו פירושנו לעיל פ"א מ"ו). אבל מלכתחילה נטעו את המטע בצפיפות רבה יותר. בשנים הראשונות העצים קטנים ואינם זקוקים לכל מרחב המחיה הגדול, וכך ניתנת לחקלאי האפשרות לבחור בנטיעה שנקלטה טוב יותר ולדלל את העצים החלשים יותר. הרווח הצדדי לחקלאי היה עץ ההסקה של העצים שדוללו. בשביעית מותר לעקור עצים לצורכי הסקה, ואולי גם לטיוב המטע, אבל אסור להכשיר קרקע לזריעה. על כן: בית שמיי אומרים יגום – יכרות את הגזע מעל פני הקרקע, כך יהיה ברור שהכריתה נועדה להספקת עץ ולא לטיוב המטע. בית שמאי מגלים רגישות גבוהה לשאלת הכשרת הקרקע. שאלה דומה נדונה להלן (מ"ה ומ"ו), ותנאים אחרים חולקים שם בשאלה דומה. מחלוקת נוספת בין בית שמאי ובית הלל בנושא קרוב מובאת בפרק הבא, ושוב בית שמאי הם המחמירים בעבודת הארץ (להלן פ"ה מ"ד). ובית הלל אומרים ישרש – מותר לו גם לשרש, אף שיש בכך תועלת לעבודת האילן-הקרקע. הסבר זה יוצא ממסקנת הירושלמי להלן. במשנה לא נאמר באיזה גובה גומם, אך מההמשך משמע שגמימה היא בגובה טפח לפחות, וכן משמע מהמשנה לעיל (ראו פירושנו לפ"א מ"ח). מודים במחליק עד שיגום – מחליק הוא מי שעוקר את כל העצים, כך שברור שמטרתו אינה איסוף עצים אלא הכשרת הקרקע. במחלוקות בית שמאי ובית הלל תמיד אלו ש"מודים" הם בית הלל לבית שמאי. ניסוח זה הוא מאוחר, ומבוסס על הכלל שההלכה כבית הלל. על כן אם בית הלל מודים לבית שמאי יש לכך משמעות הלכתית. אבל כביכול אין חשיבות לכך שבית שמאי מודים לבית הלל, הרי ממילא דעתם דחויה. עם זאת יש להוסיף שהמסורת הפרשנית הרי טוענת ששיטת בית הלל ניצחה כי היו "נוחין ועלובין" לבריות (בבלי, עירובין יג ע"ב), ובלשוננו הייתה בהם הנכונות להאזין לרחשי לב המהלכים בציבור. עמדה זו מאפשרת לשנות עמדות ולהאזין לטיענים דתיים או הלכתיים אחרים. לעומתם נתפסו בית שמאי כנוקשים ועקרוניים יותר וממילא גם גמישים פחות, ולכן אולי גם לעולם אין הם מודים לבית הלל ואינם חוזרים לשנות כדבריהם 24 ראו גם דיוננו ביבמות פט"ו מ"ב. . במשניות רבות ראינו ש"ההלכה" נקבעה כבית שמאי, אבל עריכת המשנה נעשתה תחת הרושם של הכלל שההלכה כמעט תמיד כבית הלל. אכן זו גם המסקנה ברוב המחלוקות, אם כי מספר יוצאי הדופן רב. ואי זה הוא מדל – מה פירוש "מדל"? שורה זו היא הסבר לשורה הקודמת, מעין משנה מאוחרת המסבירה מונח במשנה קדומה. מבנה זה רגיל במשניות, ויש להניח שהוא מעיד על שלבי עריכה מאוחרים של חומר קדום. אחד או שנים – לפי פשוטם של דברים, הכורת עץ אחד או אפילו שניים הוא מדל. המחליק שלשה זה בצד זה – הכורת שלושה עצים רצופים מוכיח במעשיו שמטרתו לעבודת הקרקע. המשנה אינה מגדירה אם המדל הוא עץ אחד או שניים, והסברנו כיצד יש להבין הנחיה גמישה זו. אבל התלמוד תובע הגדרה מדויקת יותר: אם הכורת שני עצים הוא בבחינת מדל, קל וחומר עץ אחד, ולמה נשנתה הכפלה זו. יתר על כן, התלמוד מברר מה היא ההגדרה של שלושה עצים זה ליד זה – האם הכורת שלושה עצים סתם הוא מדל? ומה הדין של מי ש"מידל מכבר", כלומר כורת עץ שלישי ליד שני עצים שדוללו בעבר? מהו המידל, נוטל אחד ומניח שנים, או נוטל שנים ומניח אחד. תני דבי רבי, נוטל אחד ומניח שנים (ירו', לה ע"ב). רבי יונה מסביר שדברי רבי הם במדל מלכתחילה, והמשנה עוסקת במי שמדלל מטע שכבר דולל. דומה שכל ההבחנות הללו מאוחרות למשנה, ומטרתן לדקדק בהלכה ולהגדיר את ההלכה ביתר דיוק. תהליך זה נמשך בימי פרשני התלמוד, ופליקס בפירושו למקום מציג טבלה ובה שש שיטות פרשניות להסבר הכלל שבמשנה. לדעתנו הכלל שבמשנה נוסח בכוונה בגמישות מסוימת. במי דברים אמורים מתוך שלו אבל מתוך שלחבירו אף המחליק ישרש – כל זאת כאשר אדם כורת משדה שלו, שאז יש מקום לחשוד בו בעבודת הקרקע. אבל במטע חברו רשאי לשרש, שהרי אין לחשוד בו שכוונתו לעבד את השדה. בשנה השביעית המטע הפקר, ואף על פי כן אין אדם רשאי לכרות עצים ממטע של חברו. על כן חייבים לפרש שהחבר הסכים לכריתה. מן הסתם החבר הסכים משום שכוונתו להכשרת הקרקע, אך טיעון זה אינו מהותי לקביעת ההלכה. מי שכרת, עשה זאת לשם עצים בלבד. מן הסתם אסור לעשות כן "בטובה", אבל אין איסור על כך שבעל המטע ירוויח מעבודתו של חברו. אבא שאול מוסיף פרט: "מברין בחורשין וגומם מעם הארץ ובלבד שלא יקוץ בקרדום" (ירו', לה ע"ב). מותר אפוא לנהוג בשטח של חורש בר כמו בשדה חברו, אבל אסור להשתמש בקרדום. הקרדום הוא הכלי הרגיל לכריתת עצים, ואבא שאול תובע שהמלאכה תיעשה בשינוי. תביעה זו תידון להלן במשנה ו.
Sefaria · Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Sheviis 4:4
כבר פירשנו שמדל הוא המקצץ והכורת כדי שיהא מקל רוב הנטיעות ושאמר בכאן המדל בזיתים הוא שיכרתם להיות עצים לאש: וב"ש אומרים אפילו כשיעקור שרש א' או שנים אסור לו לעקור שרשיו מן הארץ שלא יתקן את הארץ וזהו ענין שאמר יגום כלומר יכרות על פני הארץ ויניח השרשים בארץ: וב"ה מתירין לעקור השרשים ואם עקר שלשה אילנות בשורה אחת אסור לו לעקור שרשיהם מפני שהוא מקום גדול ומתוקן לזרוע בו ויהיה כאילו עוקר אילנות להחזירם לשדה לבן וכל זה עבודת הארץ:
Sefaria · Rambam on Mishnah Sheviis 4:4
מדל. לשון דלדול שמדלדל שדהו מן הזיתים כדמפרש שהזיתים מקורבין יותר מדאי נוטל אחד ומניח שנים או נוטל שנים ומניח אחד כדי שיגדלו וקא סברי בית שמאי דגומם שקוצץ הזיתים והשורש נשאר בארץ דאם היה חופר ומשרש היה נראה כעבודת קרקע ובית הלל לא חיישי לשנים אבל במחליק כגון שלשה זה בצד זה דיש יותר מדאי קרקע חלקה אמרי' לעבודת קרקע מתכוין ובשל חברו לא חיישינן דכיוצא בו אמרינן לעיל בכמה דוכתין וידעי דלעצים נתכוין:
Sefaria · Rash MiShantz on Mishnah Sheviis 4:4
במשנה ומודים במחליק עד שיגום. פי' לא שרי רק באופן שיגום. והרבה תמצא בלשון חז"ל שמוש מלת עד על כוונה זו והתוי"ט לא ירד כאן לזה:
Sefaria · Rashash on Mishnah Sheviis 4:4
[אות כב] ומודים במחליק. עי' תי"ט (פ"ג מ"ג) דפאה ד"ה המחליק:
Sefaria · Tosafot Rabbi Akiva Eiger on Mishnah Sheviis 4:4
המדל . פי' הר"ב כדי שיגדל ויתעבה וכן פי' הר"ש. וצריך לחלק בין מדל לזירוד ופיסול דפ"ב מ"ג דלא שרינן אלא עד ראש השנה. ואין טעם יפה לחלק כיון דזימור וכריתת האילן מדאורייתא בין בכרם בין בשאר אילנות כמ"ש הרמב"ם בריש ה' שמטה וכנראה מדברי הר"ב במשנה דלקמן. ומה לי שמזמר וכורת מקצת מהאילן כדי שיגדל הוא או שכורת אילן אחד כדי שיגדל השני. הלכך נראה כפירוש הרמב"ם שכתב המדל בזיתים הוא שיכרתם להיות עצים לאש וכ"כ בחבורו. ואולי שגם הר"ש והר"ב סוברים כן אלא דמדל דעלמא פירשו דהוא כך וכדלעיל משנה ה פ"ז דפאה. אבל אין הכי נמי דבכאן צריך שלא יעשה בשביל שיעבה ויגדל אלא שיכרות לעצים. וקצת יש לדקדק כן בדבריהם בסוף המשנה שכתבו מתוך של חבירו כו' דלא עביד אינש שיתקן קרקע חבירו וידוע דלעצים הוא מכוין שמע מינה דאי לאו דמכוין לעצים הוה אסור. ואם בשל חבירו כך בשל עצמו לא כ"ש ומ"מ היה להם לפרש כן ברישא. ועי' עוד במשניות דלקמן: עד שיגום . לישנא דעד לא ניחא. דהא יגום פחות ממשרש הוא. והרמב"ם נשמר מזה בחיבורו וכתב לא ישרש כו' אלא קוצץ מעל הארץ וכו':
Sefaria · Tosafot Yom Tov on Mishnah Sheviis 4:4
המדל בזיתים שנוטל א' או ב' אילנות מבין השאר. מדצריך לעצים: בית שמאי אומרים יגום כורתן בשוה לקרקע ולא ישרשן. מדעי"ז יתעבו וישבחו הנשארים: וב"ה אומרים ישרש מדאינו עושה מעשה בגוף האילן שמשביח. ל"ג רבנן. ולהכי לא דמי לזירוד ופיסול דלא שרי רק עד ר"ה [כפ"ב מ"ג]: שנוטל הרבה אילנות במקום א': עד שיגום דאל"כ מחזי כמתקן קרקע גופה לזריעה: אף המחליק ישרש ואין צריך לגום דא"א לחשדו דל"ל לתקן קרקעו של חבירו:
Sefaria · Yachin on Mishnah Sheviis 4:16-21