Sheviis 4:5 — Covering the cut
The Lived Mishnah·A Zeman Nakat Project
Audio · Listen with Ephraim Diamond
Listen with Ephraim Diamond · 4:06
0:00 / 4:06
0:00
4:06
Speed
ZeraimSederסדרזְרָעִים
SheviisMesechtaמסכתשביעית
4Perekפרקד׳
5Mishnahמשנהה׳
Mishnah שביעית ד׳:ה׳ · Sheviis 4:5
הַמַּבְקִיעַ בַּזַּיִת, לֹא יְחַפֵּהוּ בְעָפָר, אֲבָל מְכַסֶּה הוּא בַּאֲבָנִים אוֹ בְקַשׁ.
הַקּוֹצֵץ קוֹרוֹת שִׁקְמָה, לֹא יְחַפֵּהוּ בְעָפָר, אֲבָל מְכַסֶּה הוּא בַּאֲבָנִים אוֹ בְקַשׁ.
אֵין קוֹצְצִין בְּתוּלַת שִׁקְמָה בַּשְּׁבִיעִית, מִפְּנֵי שֶׁהִיא עֲבוֹדָה.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כְּדַרְכָּהּ, אָסוּר,
אֶלָּא אוֹ מַגְבִּיהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים, אוֹ גוֹמֵם מֵעַל הָאָרֶץ:
One who splits [logs from] an olive tree may not cover it with earth, but he may cover it with stones or straw.
One who cuts sycamore beams may not cover it with earth, but he may cover it with stones or straw.
One may not cut a virgin sycamore in Sheviis, because that is [cultivating] work.
Rabbi Yehuda says: [cutting it] in its usual manner is forbidden,
rather, either he cuts high, ten tefachim [up], or levels it [flush] from the ground:
A reading aid, not an exact translation.
This English is a clause-by-clause rendering to help you follow the Hebrew. It is not word-for-word literal, and it is not a transcript of the recorded shiur — the audio carries explanation and context the translation deliberately leaves out.
case/objectrestrictive rulingpermissive rulingTannareasoncondition
Structure
The Mishnah's Structure▾
Summary Chart
Covering the cut▾
| Case | Ruling | Reason |
|---|---|---|
| After taking wood off an olive or sycamore, how may the cut be covered? | Not with earth — with stones or straw | — |
| May a virgin sycamore be cut on Sheviis? | Tanna Kamma: No | מִפְּנֵי שֶׁהִיא עֲבוֹדָה — it is the way of work |
| Rabbi Yehuda: Not in the normal way — either ten tefachim up, or flush with the ground | — |
Transcript
A machine transcript of the recorded shiur.
This is the shiur as spoken, transcribed automatically and left unedited — the wording is Ephraim's, and occasional transcription errors remain. It follows the audio word by word.
Transcript · click any word to jump
▾
All Meforshim
Study the meforshim on this mishnah (10)▾
לא יחפה. הבקוע בעפר, שהרי הוא מתקן בכך, שהעפר נעשה טיט ומשביח האילן: באבנים ובקש. דהוי כמושיב שומר שלא ייבש: בתולת שקמה. שלא נקצצה מעולם: מפני שהיא עבודה. שהיא משבחת בכך: כדרכה אסור. שהיא מתגדלת ומתעבה בכך והוי כעין זומר לגפנים: אלא מגביה עשרה. שאין דרך לעולם לכרתה אלא למטה מעשרה: או גומם מעל הארץ. שאין דרך לכרת אותה כך. והלכה כרבי יהודה:
לא יחפה – that is split in the dirt, for he would be clearing/improving [the land] through this, for the dust becomes plaster and improves the tree. באבנים ובקש – for it is like restoring a guard that it should not dry out. בתולת שקמה – [a virgin tree] that was never cut down. מפני שהיא עבוה – and it improves it with this. כדרכה אסור – that it grows and becomes thicker with this, and it is like pruning the vines. אלא מגביה עשרה – for it is not the manner ever to cut it other than below ten [handbreadths from the ground] או גומם מעל הארץ – for it is not the manner to cut it as such. And the Halakha is according to Rabbi Yehuda.
Sefaria · Bartenura on Mishnah Sheviit 4:5
Introduction This mishnah continues to deal with cutting down trees during the Shemitah year. One who cuts down branches of an olive tree, he may not cover up [the stump] with earth, but he may cover it with stones or straw. This section deals with a person who cuts down branches of an olive tree. Covering up the stump with earth would improve the tree by allowing it to rejuvenate. Hence this is prohibited. However, he may cover it up with stones or straw. This would prevent the tree from drying out. Since this work maintains the health of the tree rather than improving the tree, it is permitted. One who cuts down branches of a sycamore tree, he may not cover up [the stump] with earth, but he may cover it with stones or straw. This section teaches the same halakhah with regard to sycamore trees. One may not cut down from a virgin sycamore in the seventh year, for this would constitute actual labor. A virgin sycamore is a sycamore from which branches have never been cut down. When one cuts the tree down to its roots it strengthens the tree by making it grow thicker. Since this improves the tree it is forbidden on the sabbatical year. Again, maintenance work is permitted but improving is prohibited. Rabbi Judah says: in its usual manner, it is forbidden. Rather he either cuts it ten handbreadths above [the soil], or he cuts it down to ground level. Rabbi Judah agrees that to cut down parts of the tree is forbidden, but he holds that if it is cut down in an unusual manner it is permitted. The usual way would be to cut it down to a size of less than ten handbreadths. This is prohibited. There are two unusual ways to cut it down. Either he cuts it down and leaves more than ten handbreadths, or he cuts it down all the way to the ground leaving nothing.
Sefaria · English Explanation of Mishnah Sheviit 4:5
המבקיע בזית . בקוע הוא לאורך האילן, וקצוץ לעביו, ולכן לא דמי כיסוי זית לכסוי שקמה, שבזית הוא מן הצד, ובשקמה למעלה, משום הכי לא כללם בבבא אחת:
Sefaria · Hon Ashir on Mishnah Sheviit 4:5
(ה) המבקיע כו'. פרוש לקחת מהם עצים. הר"מ: (ו) רבי יהודה אומר. פרוש, ולתנא קמא לית ליה האי שעורא אלא שעורא אחרינא, כגון משלשה ולמעלה אסור, דאיתא בגמרא דבשלשה מעלי לה, ועד הארץ ודאי קשה לה מכאן ואילך לא מקשי קשי ולא עלויי מעלי לה:
Sefaria · Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Sheviit 4:5
המבקיע בזית וכו'. פי' ה"ר יהוסף ז"ל הזית רגילין לחתוך ממנו בקעיות לשרוף ואינו מזיק לאילן ע"כ: אין קוצצין בתולת שקמה וכו'. בירוש' מפ' דהא דפליג ר' יהודה ארבנן בקציצת בתולת השקמה אינו בגומם מעם הארץ אלא משלש טפחים ולמעלה עד ט' הוא דפליגי דר' יהודה שרי עד עשרה ועשרה אסר דדרך לקצוץ הבתולה בעשרה טפחים ורבנן סברי דמשלשה עד ט' כעשרה דמי אבל פחות משלשה לכ"ע שרי ושם בברייתא פ' הספינה גרסי' הלוקח בתולת השקמה מחברו מגביה מן הקרקע ג' טפחים וקוצץ דבג' טפחים גזעו יכול להחליף לצורך המוכר כמו שכתבתי שם בפ' הספינה סי' ד'. ופרכינן ובתולת השקמה שלשה טפחים בעי' ורמינהו אין קוצצין בתולת השקמה בשביעית מפני שהיא עבודה שיגדל יותר וכתיב וכרמך לא תזמור ר' יהודה אומר כדרכו אסור אלא או מגביה עשרה טפחים או גומם מעם הארץ מעם הארץ הוא דקשה הא אידך מעלי לה אמר אביי שלשה טפחים ודאי מעלי לה מעם הארץ ודאי קשה לה מכאן ואילך לא מיקשה קשה לה ולא עלויי מעלי לה גבי שביעית עבדינן מידי דודאי קשה לה גבי מקח וממכר עבדי' מידי דודאי מעלי לה ופי' רשב"ם ז"ל או מגביה עשרה טפחים ולת"ק איכא למימר דלית לי' האי שיעורא אלא שיעור אחרינא כגון משלשה ולמעלה אסור. קוצץ מלמעלה מעשרה היזק הוא לאילן ומכחישו הא אידך טפח או שני טפחים מעלי לה ואמאי קתני לעיל בברייתא שלשה טפחים במשהו סגיא. מכאן ואילך מן הקרקע עד שלשה ומשלשה עד עשרה לא מיקשה קשה כ"כ ולא עלויי מעלי לה כ"כ. אלא מספקא לן משום דזימנין קשה וזימנין מעלי הלכך גבי שביעית שאסור לזמור אילן כדי שיבריא עבדינן מידי דודאי קשה דפשיטא לן בי' דלא ישביח בזמור זה משום דספק אסור דאורייתא לחומרא אבל גבי מקח וממכר דעת המוכר לשייר לעצמו כדי מחיית האילן ודאי עכ"ל ז"ל:
Sefaria · Melekhet Shelomoh on Mishnah Sheviit 4:5
מבקיע בזיית – מבקע הוא מי שכורת את גזע הזית. גזעו של הזית חלול מבפנים, אך הדבר אינו מזיק לפוריותו שכן צינורות המזון עוברים סמוך לקליפתו. במשך השנים נאכל החלק הפנימי וחלל העץ גדל. הסכנה העיקרית היא שהעץ יתמוטט ויקרוס, ועל כן נוהגים, עד היום, למלא את החלל באבנים לחיזוק העץ. שיקול נוסף הוא שבעלי חיים לא ייכנסו לחלל העץ ויגדילו את הריקבון הפנימי. פליקס מפרש שמדובר במי שמגדיל את החלל הפנימי כדי לספק לעצמו עצים 25 קרוב לכך פירושו של רבי יהוסף אשכנזי ולפיו חותך חלקים מהגזע ואין בכך (לדעתו) נזק לעץ. אין ספק שחיתוך בגזע פוגע בעץ, ולא סביר שנהגו לעשות כן. . לדעתנו החקלאי לא יזם את פתיחת חלל העץ, ותמיד טוב יותר שהעץ סגור. אבל בעצים זקנים הקליפה החיצונית נבקעת לעתים עקב ריקבון או מחלה. במקרה כזה חותכים מהגזע הפנימי, וזהו "המבקיע". לא יחפה בעפר – העפר הוא הגנה מרבית על העץ ועל כן יש בו משום השבחת העץ ועידוד הצמיחה, ולכן אסור. אבל מכסה הוא באבנים או בקש – מותר למלא את הבקע באבנים או בקש, אך לא בעפר, משום שהאבנים הן הגנה טובה פחות. זהו השינוי הנדרש כאן. הקוצץ קורות שיקמה לא יחפה בעפר אבל מכסה הוא באבנים או בקש – המשפט חוזר על עצמו ונראה מיותר; בסגנון הרגיל היה צריך לשנות "המבקיע בזית או (ו) הקוצץ בשקמה...". יתר על כן, בזית יש צורך למלא את החלל בעפר, בקש או באבנים, אבל גזע השקמה אינו חלול ואין צורך בכך, ואף אין אפשרות לכסות את הבקע בקש. ואכן בעדי נוסח אחדים 26 ג 7 , ת 3 . המשפט איננו. בהמשך המשנה שונה "אין קוצצים בתולת שיקמה", ונדון במשפט זה בהמשך. לכאורה אם אין קוצצים אין מקום לדיון כיצד צריך הקוצץ לנהוג בגדם. אלא שכפי שנראה רק בתולת שקמה אין לקצוץ, ושקמה רגילה מותר לקצוץ, לפחות בצורה מוגבלת (כמבואר בתוספתא להלן). על כן נראה שאכן המשפט "הקוצץ קורות שיקמה" הופיע במשנה, אבל היו מעתיקים שחשו בכפילות ובסתירה לכאורה להמשך ולכן מחקוהו ממשנתם. מכל מקום קשה להניח שרוב המעתיקים טעו והוסיפו את המשפט למשנה במיקום שנראה לכאורה קשה. אין קוצצים בתולת שיקמה בשביעית מפני שהיא עבודה – נראה שנהגו לקצוץ את השקמה כדרך הטיפול הרגילה בעץ. את השקמה גידלו בעיקר כעץ לבנייה ולהכנת רהיטים, וכריתתו החלקית נועדה גם לזירוז הצמיחה. בתוספתא מוסבר גם מהי "בתולה של שקמה": "כל שלא נקצצה מימיה" (פ"ג הי"ד-ט"ו), מכאן משמע שנהגו לקצוץ את קורת השקמה ולהשתמש בחלק הכרות. רבי יהודה אומר בדרכה אסור אלא מגביה עשרה טפחים גומם מעם הארץ – כך בכתב יד קופמן ובכל יתר עדי הנוסח: "או מגביה או גומם". בנוסחאות מהטיפוס הארצישראלי: "מעם", ובנוסחאות האחרות: "מעל". נראה שהיה גובה מסוים שהיה רגיל ומיועד לקציצה, לכן רבי יהודה קובע שמותר לקצוץ בגובה רב הרבה יותר (עשרה טפחים שהם כ- 80-60 ס"מ), או לכרות את העץ נמוך מאוד. בתוספתא יש התייחסות אחרת לשקמה: "הקוצץ קורה של שקמה הרי זה לא יחליק, ולא ידריג, אלא מכוין כדי שתהא קיצתה שוה. רבי יהודה אומר: מקום שנהגו לדריג יחליק, לחליק ידריג. הרי זה מגביה טפח וקוצץ" (תוס', פ"ג הי"ד; ירו', לה ע"ב 27 בתוספתא מימרה זו מיוחסת לרבן שמעון בן גמליאל, וראו המשנה הבאה. ). מותר לכרות את השקמה, אבל בשינוי. לדעת חכמים צריך לכרות אותה בצורה פחות יעילה: לא להחליק (לעשות את הכריתה בצורה חלקה) ולא בצורת מדרגות, אבל מותר לו להשתדל לחתוך את העץ ישר ככל האפשר. רבי יהודה מספר על מנהגים מקומיים שונים (להחליק או לדרג), ובכל מקום יש לכרות את העץ בשונה מהרגיל באותו מקום. התוספתא מדברת על קורת השקמה, שאינה עוד בתולה, ואותה מותר לקצוץ אבל בשינוי. במשנה לא נזכרת התביעה לשינוי, ולעומת זאת נזכרת התביעה לשינוי בכריתת בתולה. בתוספתא רבי יהודה ממשיך: "הלוקח בתולה של שקמה מחבירו בשאר שני שבוע הרי זה מגביה עשרה טפחים וקוצץ". כאן מדובר במי שקונה רק את הגזע העתיד להיכרת, ומותר לו לכרתו היכן שירצה, זאת אף שהעץ הכרות (הגדם) נשאר ברשות המוכר, והמוכר רוצה שהכריתה תהיה במקום הרגיל שהוא הטוב ביותר לצמיחת העץ. הירושלמי מסביר: "משלשה ועד תשעה היא מתניתה" (לה ע"ב). משפט קצר זה אינו ברור, ופירושו עורר מחלוקת בין הפרשנים. השאלה המרכזית היא מה המשפט בא לפרש. ייתכן שהוא מפרש את הרישא, שמותר לקצוץ את קורת השקמה ואפילו בגובה 9-3 טפחים, כלומר כדרכה, בניגוד לתביעה בתוספתא שישנה בהחלקה ובדירוג. ייתכן גם שהכוונה היא שמה שאמרו חכמים שאין לקצוץ את בתולת השקמה הוא רק בקציצה מגובה 9-3 טפחים, שהואכדרכה. פירוש זה קשה משום שאלו הם דברי רבי יהודה. לפי פירוש זה האמוראים באים לפרש את דברי חכמים לפי רבי יהודה החולק עליהם, ורבי יהודה בא בעצם לפרש את דברי חכמים (מהר"י פולדה). אמנם ניתן למצוא חלוקת משנה בין דברי חכמים (לפי פירוש זה) ובין דברי רבי יהודה. כביכול חכמים אומרים שאסור לקצוץ בגובה 9-3 טפחים, ורבי יהודה מתיר רק מעשרה טפחים, ולמטה מטפח. אבל עדיין פירוש זה קשה לדברי חכמים, שכן יש בו צמצום המחלוקת שהיא כאילו מפורשת במשנה. לפי פירוש זה חכמים הופכים למקלים, ורבי יהודה למחמיר. אפשרות שלישית היא שהמשפט בא להסביר את רבי יהודה ולנסח את דבריו בצורה שונה במקצת ולפיה אין לכרות את השקמה בגובה מעל שלושה טפחים או מתחת לתשעה אלא או מתחת לשלושה טפחים, וזה מה שכינתה המשנה "גומם מעל הארץ", או למעלה מתשעה טפחים, וזה מה שכינתה המשנה "מגביה עשרה טפחים". הר"ש ורבי יהוסף אשכנזי פירשו שזהו משפט לעצמו. נראה שהם גרסו בתוספת וי"ו – "וגומם", או רק "גומם", ולא גרס "או מגביה" אלא "מגביה", כמו כתב יד קופמן, וכך הם גרסו: "רבי יהודה אומר: כדרכה אסור, אלא מגביה עשרה טפחים", ו"גומם מעל הארץ" הם דברי תנא שלישי. הסבר זה קשה, מחייב תיקון טקסט ואין בו היגיון פנימי. אי לכך פירשנו שהמילים "גומם מעל הארץ" הן המשך דברי רבי יהודה.
Sefaria · Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Sheviit 4:5
המבקיע בזית. המבדיל עצי הזיתים לקחת מהם עצים לא יכסם בעפר מפני שהיא עבודה: ובתולת שקמה הוא הצמח הראשון שיצא בה קודם שיכרתו אותה והשקמה מין מן התאנים כורתין האילן במקום ידוע ממנו כדי שיתחזק כחו ויתן פריו בעתו לרוב כמו הזמיר לכרמים א"ר יהודה אסור לכרות ממקום ידוע ומותר לכרות על פני הארץ או למעלה מעשרה מפני שדרכה להקצץ תוך עשרה והלכה כרבי יהודה:
Sefaria · Rambam on Mishnah Sheviit 4:5
לא יחפה בעפר. הביקוע שמתקן בכך אבל מכסהו בעפר ובקש שאינו אלא כמושיב שומר שלא ייבש: בתולת שקמה. שלא נקצצה מעולם ובפ' קמא דנדה (דף ח:) תנינא ג' בתולות הן וקא חשיב הך:
Sefaria · Rash MiShantz on Mishnah Sheviit 4:5
המבקיע בזית . פירש הרמב"ם לקחת מהם עצים. וכך כתב בחיבורו סוף פרק א' לענין ביקוע זיתים ולענין קציצת בתולת שקמה ועיין מ"ש לעיל בס"ד: שקמה . פירש הרמב"ם מין מן התאנים. ועיין מה שכתבתי בריש כלאים: רבי יהודה אומר כדרכה אסור כו' . וכתב הרשב"ם בפ"ה דב"ב דף פ ע"ב ולת"ק איכא למימר דלית ליה האי שיעורא אלא שיעורא אחרינא כגון משלשה ולמעלה אסור דאיתא התם בגמרא דבג' מעלי לה מעם הארץ ודאי קשה לה מכאן ואילך לא מיקשי קשה לה ולא עלויי מעלי לה. [*ולפ"ז נראה דהלכתא כת"ק כיון שחולק. והר"ב כ' והלכה כר' יהודה וכ"כ הרמב"ם. וכתב הכ"מ בפרק א' מה"ש שאפשר שסובר דר' יהודה לא לחלוק בא אלא לפרש ע"כ. ולי נראה דמשום דסתמא דסוגיא פריך מיניה התם בב"ב]:
Sefaria · Tosafot Yom Tov on Mishnah Sheviit 4:5
שדה שנתקוצה שניטל הקוצים התלושין שבשדה בשביעית [וכירושלמי]. אבל מחוברים מדאסור מדאו'. לא תזרע במוצאי שביעית [תוס' גיטין דמ"ד ב']:
Sefaria · Yachin on Mishnah Sheviit 4:5