Sheviis 4:9 — When You May Eat Sheviis Olives
MishnayosZeraim › Sheviis › Perek 4 › Mishnah 9זְרָעִים ‹ שביעית ‹ פרק ד׳ ‹ משנה ט׳
When You May Eat Sheviis Olives
זֵיתֵי שְׁבִיעִית
Mishnah שביעית ד׳:ט׳ · Sheviis 4:9
זֵיתִים, מִשֶּׁיַּכְנִיסוּ רְבִיעִית לִסְאָה, פּוֹצֵעַ וְאוֹכֵל בַּשָּׂדֶה.
הִכְנִיסוּ חֲצִי לֹג, כּוֹתֵשׁ וְסָךְ בַּשָּׂדֶה.
הִכְנִיסוּ שְׁלִישׁ, כּוֹתֵשׁ בַּשָּׂדֶה וְכוֹנֵס לְתוֹךְ בֵּיתוֹ.
וְכֵן כַּיּוֹצֵא בָהֶם בִּשְׁאָר שְׁנֵי שָׁבוּעַ, חַיָּבִים בְּמַעַשְׂרוֹת.
וּשְׁאָר כָּל פֵּרוֹת הָאִילָן, כְּעוֹנָתָן לַמַּעַשְׂרוֹת, כֵּן עוֹנָתָן לַשְּׁבִיעִית:
Olives - once they yield a revi'is [of oil] per se'ah, one may crack and eat [them] in the field.
Once they yield half a log, he may crush and anoint [with the oil] in the field.
Once they yield a third, he may crush [them] in the field and bring [them] into his house.
And likewise the like of them in the other years of the cycle, are liable for tithes.
And all other tree fruit - as their season for tithes, so their season for Sheviis:
A reading aid, not an exact translation.
This English is a clause-by-clause rendering to help you follow the Hebrew. It is not word-for-word literal, and it is not a transcript of the recorded shiur — the audio carries explanation and context the translation deliberately leaves out.
Go deeperOpen what helps. Nothing here is needed to learn the Mishnah.
Summary Chartwhat does this mean?
When You May Eat Sheviis Olives▾
| Case | Ruling | Reason |
|---|---|---|
| From when may Sheviis olives be taken and used? | Once a se'ah of them gives a revi'is of oil — split and eat in the field | — |
| And at a half-log? | Crush and anoint in the field | — |
| And at a third of the full yield? | Crush in the field and bring the oil home | — |
| And in the other years, from when the maasros? | From a third | — |
| And all other tree-fruits? | As their season for maasros, so their season for Sheviis | — |
Transcript
A machine transcript of the recorded shiur.
This is the shiur as spoken, transcribed automatically and left unedited — the wording is Ephraim's, and occasional transcription errors remain. It follows the audio word by word.
Transcript · click any word to jump
▾
All Meforshim
Study the meforshim on this mishnah (11)▾
רביעית לסאה. שמסאה זיתים יכול להוציא רביעית הלג שמן: פוצע. דרך הזיתים לפצען כדי למתק מרירותן: ואוכל בשדה. דדבר שדרכו לאכל הוא. אבל לסוך לא חזו, ואין סכין אלא בדבר שדרכו לסוך: הכניסו חצי לג. שנתבשלו עד שהוא יכול להוציא חצי לג מסאה: הכניסו שליש. שנתגדלו שליש ממה שעתידים להתגדל, אי נמי שמוציא מהן עכשיו שליש ממה שמוציא לסאה כשנתבשלו יפה: כך עונתן לשביעית. אין אוכלין מהן בשביעית עד שיגיעו לעונת מעשרות המפרש בפרק קמא דמעשרות, דדוקא תאנים וענבים וזיתים רגילים לאכל קדם בשולן, לפיכך התירו לאכל מהם בשדה בשביעית קדם שיגיעו לעונת המעשרות, אבל לא בשאר פרות:
רביעית לסאה – that from a Seah of olives, he is able to produce/bring forth a quarter of a Log of oil. פוצע – it is the manner of olives to burst them open in order to sweeten their bitterness. ואוכל בשדה – for it is a thing whose manner is to eat it, but to pour oil, it was not fit, and they don’t pour oil other than from something whose manner is to pour oil. הכניסו חצי לוג – when they became ripe until he is able to remove one-half a LOG from a Seah. הכניסו שלשי – when they have grown one -third from what they will eventually grow; alternatiely, when he removes from them now one-third from what he he removes for a Seah when they have ripened well. כך עונתן לשביעית – one does not eat from them in the Seventh Year until they arrive at the season for tithing that is explained in the first chapter of [Tractate] Maaserot (see especially Mishnah 2), for especially figs and grapes and olives that are one eats customarily prior to their ripening, therefore, they permitted to eat of them in the field in the Seventh Year prior to their reaching the season of tithing, but ot with other fruit/produce.
Sefaria · Bartenura on Mishnah Sheviis 4:9
Introduction This mishnah completes the discussion of when various fruits are considered to be ripe enough to eat on Sheviit. It is interesting to note that the mishnah discusses only figs, grapes and olives. Clearly these are the most important trees in this region, and the only other common fruit that comes to mind is the date. Olives, as soon as they can produce a quarter log [of oil] for each se'ah, they may be split and eaten in a field. When they produce a half-log, then he may crush them in a field and use their oil. When they have reached a third [of their overall potential], they may be crushed in the field and brought home. When it comes to olives, the rules are slightly more complicated since there are three stages of preparation and not just two, as there were with the figs and grapes. Also, olives are not eaten individually, and hence we must pay attention to how much oil they produce and not how ripe each individual olive is. When the olives are laden enough with oil that a seah of them can produce a quarter of a log of oil, then when he is still in the field he can split them and use the little oil that comes out. This oil will not be of great use to him. When they develop a little more, and can produce ½ of a log, then he can crush them but he still must eat them in the field. Finally, when they are able to produce a third of their potential of oil, which is considered to be three logs per seah, meaning they can now produce one log per seah, then he may crush them and bring the oil home. And similarly in the other years of the sabbatical cycle [when they have reached this latter stage] they are subject to tithes. This is the same as section two in the previous two mishnayot. With all other fruit of trees [the season when they become due to be tithed] is the season when they are permitted in the seventh year. This section summarizes the laws found in this mishnah and in the two above. Just as we saw throughout, a fruit becomes permitted in the seventh year at the same time when it becomes liable for tithes in other years. It seems that this is generally when it is ripe enough to eat or use, even if it is not yet fully ripe.
Sefaria · English Explanation of Mishnah Sheviis 4:9
הכניסו שליש . ירושלמי (ה"ז יב:) מהו שליש, לוג. מתנית' שהן עושין שלשת לוגין לסאה, ע"כ. והרמב"ם פי' שליש לוג, וכן במעשרות פי' שליש, תשיעי' ממה שראויים לעשות כשיוגמרו, וכן כתב בחיבורו פ"ב מ"ה מעשר, והשיג עליו הראב"ד מהירושלמי זה, וכתב עליו דאי גריס בירושלמי שלו מהו שליש, שליש לוג, שאין גרסתו נכונה, ושגרסתנו היא עיקר, והשיעור לוג בכל מקום, ומה שקרא אותו שליש, לפי מקומות הרעים קראו שליש, אלה הם דברי הראב"ד. והכ"מ דחה דבריו בלשון זה, וגירסת רבינו מחוורת, דלגירסת הראב"ד קשה מה משמיענו הירושלמי לפי מקומות הרעים, כיון דלמקומות היפים הוי טפי, הוה ליה למשתק ושפיר הוה משתמע מתניתין, עכ"ל. ואני בער לא אדע מאי קאמר, כיון דלמקומות היפים הוי טפי, שהרי אין זו דעת הראב"ד, שהרי קאמר והשיעור לוג בכל מקום, ואם נרצה לומר שטעו' נפל בדברי הכ"מ ושצ"ל לא הוי טפי, א"כ מאי קאמר, הוה לי' למשתק ושפיר הוה משתמע ממתניתין, אדרבא חדוש גדול שמעינן מהירושלמי דלא שמעינן ממתניתין, דמתניתין שליש קתני, ואיכא למטעי ולומר דפירושו שליש ממה שמוציא הסאה אחר גמר בשולו, ושיעור זה משתנה כפי יופי הזתים, וקמ"ל הירושלמי דאינו כן אלא דהשיעור בכל מקום הוא לוג בין ברעים בין ביפים, ולא קתני במתניתין שליש אלא משום דבזתים העושים שלשת לוגין לסאה איירינן, דלוג הוא שליש ממנה. ועוד קשה אי גרסינן בדבריו הוי טפי, דהוי כמו כן לפירוש הרמב"ם במקומות היפים טפי משליש הלוג, וא"כ הוא איך דחי גברא מקמי גברא מטעם זה. ועוד קשה לי לפי דברי הרמב"ם דקאמר דשליש דזתים הוא תשיעית ממה שראוי להוציא אחר שנתבשלו, על פי גירסתו דירושלמי זה, דהלא התנא בפ"א דמעשרות חיית התבואה והזתי' בחדא מחתא, באמרו התבואה והזתים משיכניסו שליש. והתבואה כ"ע מודו דשליש בשולה קאמר, וא"כ הוא איך כלל התנא התבואה עם הזתים בשליש אחד, והלא לא ראי זה כראי זה. ואף כי אפשר לתרץ קושיא זו באמור דדעת הרמב"ם היא דבשליש הראשון אין הזתים מוציאים כי אם תשיעית ממה שראוים להוציא אחר גמר כל השלשה שלישים של בשולם, משא"כ בשליש השני והשלישי, שכשנתבשלו השליש השני מוציאים יותר משני תשיעיות כי בישול השליש השני גורם שיוציאו בשבילו שמן הרבה יותר ממה שגרם להוציא השליש הראשון לבדו, וכן כשמתבשלים השליש השלישי, אותו שליש גורם שיוציאו שמן הרבה בשבילו לבד יותר ממה שגורם להוציא השליש השני בשבילו, כגון כשנתבשלו השליש הראשון יוציאו תשיעית, וכשנתבשלו השליש השני מוציאים ארבעה תשיעיות אחד בשביל הראשון ושלשה בשביל השני, נמצא שהשליש השני מעדיף על השליש הראשון שנים תשעיות, וכמו כן השליש השלישי יעדיף על השני שנים, וכשיתבשלו השלישי יוציאו חמשה תשיעיות בשביל אותו שליש השלשי, ושלשה בשביל השליש השני, ואחד בשביל השליש הראשון, בין הכל הם תשעה תשעיות, וכן יש לדקדק בלשונו שכתב בחבורו (ה' מעשר שם) הזתים משיעשו שמן אחד מתשעה ממה שראויים לעשות כשיגמרו, וזה שליש שלהם, עכ"ל. כלומר וזה הוא שליש בשולם הנזכר במשנה אצל התבואה: מ"מ לא נחה דעתי בפירושו ז"ל, שהרי על פי דרכו האי יכניסו ר"ל נתבשלו שליש, וא"כ הוא קשה מ"ט תלה התנא האכילה והסיכה דשדה בשיעור ההוצאה, באמרו משיכניסו רביעית לסאה וכו' הכניסו חצי לוג וכו', והכנסה בבית בשיעור הבישול, באמרו הכניסו שליש. ועוד דממ"נ לא דמי הכניסו דרישא לדסיפא, שהרי הכניסו דסיפא פירושו נתבשלו, משא"כ ברישא דפירושו הכניסו משקה ממש, ואם תפרש אף הכניסו דרישא נתבשלו וכלומר נתבשלו עד שמוציאים רביעית, נתבשלו עד שמוציאים חצי לוג, קשה דלא דמי רביעית דרישא וכ"ש חצי לוג. ועוד קשה דהואיל ומתניתין בעושה שלשת לוגין לסאה איירינן, כשהכניסו שליש בשולם לפי דברי הרמב"ם שמוציאים אחד מתשעה ממה שהם ראוים להוציא אחר שנתבשלו, יוציאו שליש לוג, וכדגריס הוא עצמו בירושלמי, והנה הוא פחות מחצי לוג, וא"כ אפוא איך אפשר זה שיהיה מותר להכניסם בביתו כשמוציאים שליש לוג, והלא אפילו כשמוציאים חצי לוג דאז ודאי נתבשלו יותר משליש, אין לו היתר להביאם בביתו, כדתנן כותש וסך בשדה, ולא הותר להביאם בביתו עד שיכניסו שליש כמו שפירש הרב במשנה ז', וכן כתב הרמב"ם בפ"ה מ"ה שמיטה, הרי עינינו רואות שהם שני הפכיים בנושא אחד, ודוחק הוא לומר דסיפא דווקא איירי בזתים שהם עושים שלשה לוגים לסאה, אבל רישא איירי בזתים יפים שעד שלא הגיעו לשליש בשולם כבר הם מוציאים חצי לוג, שהרי כולהו בחדא מחתא מחתינהו, וגם הירושלמי סתם קאמר דמתניתא בהכי איירי, ועוד דאם אמת היה הדבר הזה לא מצאנו ידנו ורגלנו בזתים הרעים האלו המוציאים ג' לוגים לסאה, באיזה שיעור צריכים הם להיות בעת שאנו רוצים לאכול או לסוך מהם בשדה, שא"א להעריכה בערך היפים שהרי ערכם סתום שאין אנו יודעים האי רביעית לוג וחצי לוג איזה חלק הוא מכל מה שרגילים להוציא אחר שנתבשלו, ואין זה דרך למוד התנא האלקי כלל ועיקר. מכח הקשיות האלה מוכרחים אנו לומר שהדין עם הראב"ד דגרסתינו עיקר, ודהאי שליש ר"ל שליש בשולו, ושזהו נמי שליש הוצאתו, ושהכא דבמוציא שלשה לוגין לסאה איירינן הוי לוג, והא דלא תנן לוג בפירוש כמו ברישא, הוא דווקא, לאשמועינן ענין זה דשיעור הוצאתו הוא כשיעור בשולו, ומשום הכי פתח בהוצאה באמרו רביעית וחצי לוג וסיים בלשון שליש, דקאי אהוצאה והבישול, דאי הוה נקט כולהו בלשון ההוצאה רביעית חצי לוג ולוג, לא הוה ידעינן אם כפי ערך ההוצאה הוא ערך הבישול, ואי הוה נקט כולהו בלשון הבישול, שליש דהיינו שליש הבישול, ששית, ואחד משנים עשר בו, לא הוה ידעינן אם כפי ערך הבישול היא ההוצאה, ועוד היה מאריך הרב', משום הכי נקט בלשון זה לאשמועינן תרויהו, ומ"מ אין דעתי נוטה שיהיה שיעור זה של לוג בכל מיני זתים כדברי הראב"ד, אלא כדברי הרמב"ם שהכל לפי הזתים, ואפשר דמהאי טעמא נמי לא הזכיר התנא לוג, אלא שליש שהוא שיעור כולל, משא"כ לוג דלא שייך אלא בזתים המוציאים ג' לוגים לסאה דבהו איירי מתניתין, ואפשר דזו היא ממש כוונת הירושלמי באמרה דמתניתין איירי דווקא בזתים אלו, כדי שלא תטעה לומר דרביעית וחצי לוג הנזכר בפירוש במתניתין בכל מיני זתים איירי, דאינו כן, דלא הזכיר התנא שיעורים אלו אלא משום דקאי בזתים אלו העושים שלשה לוגים לסאה, אבל אם יהיו זתים יותר יפים, מעריכם על ערך זה, דהיינו שלא תוכל לאכול מהם אפילו בשדה אלא א"כ מוציאים אחד מי"ב ממה שרגילים להוציא אחר גמר בשולם, שהוא כערך רביעית הלוג לגבי השלשה לוגים המוציאים סאה זתים שנזכרה במתניתין, ולא יוכל לסוך מהם בשדה עד שיוציאו אחד מששה, שהוא כערך החצי לוג לג' לוגים, ולא יוכל להכניסם בביתו עד שיוציאו שליש, שאז הגיעו לשליש בשולם כנזכר במתניתין, ונקט התנא דין זה בזתים אלו, משום דשיעור רביעית וחצי לוג ולוג, הם שיעורים ההוים בין בני אדם, ומי יודע אם לא היו רוב הזתים שבאותו זמן מוציאים כשיעור זה:
Sefaria · Hon Ashir on Mishnah Sheviis 4:9
(יא) כותש בשדה כו'. אורחא דמלתא נקט, שכן דרך לכתשם בשדה, וכן כתב הר"מ:
Sefaria · Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Sheviis 4:9
זיתים שהכניסו. היא גי' הירוש' כדכתבינן: הכניסו שליש. מפרש בירוש' דשליש היינו לוג שמן וה"נ תניא בת"כ הכניסו לוג כותש בשדה וכונס לתוך ביתו ע"כ. והפירוש דבמקומות הרעים הן עושין שלש לוגין שמן מסאה של זיתים ובהנהו קא משער תנא ומש"ה קרי ללוג שליש דהסאה ראוי' לעשות שלשה לוגין שמן ואכתי לא עבדא רק חד: וכן כיוצא בהן בשאר שני שבוע וכו'. וכן תנן נמי בפ"ק דמעשרות התבואה והזיתים משיכניסו שליש. והסכים הראב"ד ז"ל בהשגות דשליש היינו לוג ודלא כהרמב"ם ז"ל דמפרש דשליש הלוג היינו שליש דמתני' וז"ל שם הזיתים משיעשו שמן אחד מתשעה ממה שהן ראוין לעשות כשיגמרו וזה שליש שלהן ע"כ והוא ז"ל גורס בירוש' מהו שליש שליש לוג. וז"ל החכם הר"ס ז"ל הכניסו שליש וכו'. בת"כ פ' בהר סיני יש נוסחאות שגורסין הכניסו לוג כותש בשדה וכונס לתוך ביתו ומדברי הראב"ד ז"ל נראה שגורס שם שליש ומ"מ נראה מפירושו ששליש האמור שם היינו לוג כפי מה שאמר בירושלמי דמתני' בזיתים העושים ג' לוגין לסאה היא. ומדברי הרמב"ם ז"ל שפי' תשיעית ממה שיוציאו נראה שמפרש שליש היינו שליש לוג ועל פי מה שפירשו בירוש' מתני' בזיתים העושים ג' לוגים לסאה היינו תשיעית ומ"מ פירוש הראב"ד ז"ל הוא יותר נכון לפי שהוא הולך על הסדר תחלה רביעית ואח"כ חצי לוג ואח"כ שליש דהיינו לוג כ"ש כפי הנוסחא דבת"כ הכתוב בה לוג בפירוש. ועוד נראה לדעת הרמב"ם ז"ל דמה שאמר בירוש' דמתני' בזיתים העושים ג' לוגין לסאה לא קאי אלא אסיפא דהיינו הכניסו שליש אבל ברישא דהכניסו חצי לוג צריך לומר דמיירי בזיתים העושים הרבה לסאה שנמצא שחצי לוג בערכם הוא מעט בערך שליש לוג לאלו העושין ג' לוגין לסאה ובת"כ משמע דקאי אכולה מתני' דקתני התם זיתים כל זמן שהן עושין ג' לוגין לסאה הכניסו רביעית לסאה פוצע ואוכל בשדה הכניסו חצי לוג כותש וסך בשדה הכניסו לוג כותש בשדה וכו' עכ"ל ז"ל:
Sefaria · Melekhet Shelomoh on Mishnah Sheviis 4:9
משנה זו היא המשך ישיר של קודמתה וקובעת ממתי מותר לאכול מפרות האילן, כלומר מתי הם הופכים ראויים למאכל. זיתים משהיכניסו רביעית ליסאה – את המשפט ניתן לפרש בשתי צורות: או שיש בסאה של זיתים רביעית שמן (רמב"ם, ר"ש ואחרים), או שיש בזיתים רביעית שמן באותה כמות שבזיתים לחים ראוי שתצא מהם סאה. בזית הלח שני מרכיבים עיקריים, שמן ומים, או נכון יותר מוהל שהוא חומר שרובו המכריע מים ומעורבים בו שאריות שמן וחומרים נוספים. בדרך כלל יש בזית 25-20 אחוזי שמן. כיום בזיתים מושקים אחוז השמן נמוך יותר, על חשבון גידול בנפח של הזית. רביעית היא רביעית הלוג, הלוג הוא רבע קב שהוא גם אחד חלקי עשרים וארבעה של סאה. על כן רביעית היא אחד חלקי תשעים ושישה של סאה. ההבדל בין שני הפירושים שהצענו הוא האם די שיהיה בזית קצת פחות מאחוז אחד של כמות השמן הרגילה (אחד חלקי תשעים ושישה), או פי ארבעה עד חמישה מזה. הפירוש הראשון קשה, שכן בשלב זה השמן טרם מוכן לאכילה, פוצע ואוכל בשדה – זית במצב זה של בישול דינו כמו בוסר או תאנה פגה. היכניסו חצי לוג – חצי לוג הוא פי שניים מהכמות הקודמת, כותש [וסך] בשדה [הכניסו שליש כותש בשדה] – המצוי בסוגריים נוסף בכתב יד קופמן בצד עם ניקוד, כיתר מעשי ההגהה הראשונה בכתב יד זה. מתוך ההשוואה לשתי המשניות הקודמות, ולפי יתר עדי הנוסח, אפשר לשחזר את הנוסח המקורי. כותש וסך ובשדה הכניסו שליש כותש [בשדה] וכונס לתוך ביתו – לשם הבהרת המשנה נוח יותר להתחיל מהמקרה האחרון. אם הכניסו הפרות שליש, ולכאורה הכוונה לשליש קב, מותר לו להשתמש בהם ללא הגבלות, כמו הבאשה בענבים או בוחל בתאנים. כמו שתי הדוגמאות הקודמות הזית עדיין רחוק מאוד מהבשלה מלאה 48 הרא"ש פירש שהכניסו שליש מהרגיל, שזה זמן החיוב במעשרות, ומהתלמודים נראה שלא כך הבינו את המונח (להלן). . לפי הפירוש הראשון יש בזית אחד חלקי עשרים וארבעה מהיבול הרגיל, ולפי הפירוש השני רבע או חמישית מהיבול הרגיל. דומה שמצב זה משמעו שהזית כבר מוכן חלקית, לכן יש להעדיף את הפירוש השני, שכן לפי הפירוש הראשון עדיין הזית מניב מעט מאוד שמן. בין שני המצבים המתוארים המשנה מונה מצב ביניים: "הכניסו חצי לוג". מצב זה אינו קיים בתאנים ובענבים, וגם דינו באמצע, בין שני המצבים האחרים: כותש אבל אינו מכניס לביתו, אלא מותר לו רק לסוך בשדה. הירושלמי מסביר את המשנה: "מהו שליש? לוג! מתניתא שהן עושין שלשת לוגין לסאה" (לה ע"ג). הירושלמי רוצה לשמור על מבנה המשנה ובו היבול מוכפל כל פעם: רביעית לוג, חצי לוג, לוג, ומסביר שלוג מכונה במשנה "שליש" משום שהמשנה מדברת על מצב שהזיתים מניבים בו שלושה לוגים שמן לסאה זיתים. מהירושלמי משמע שאחוז השמן הרגיל שמפיקים מזיתים הוא שלושה לוגים לבית סאה, כלומר אחד חלקי שנים עשר וחצי, כ- 8% שמן בלבד. זהו אחוז נמוך ביותר, וקשה להאמין שהתלמוד לא הכיר מצב שהזית מפיק בו יותר שמן. גם פליקס התקשה בהבנתו של משפט זה. פליקס מסביר שזה אחוז השמן המינימלי במקומות לא פוריים. נראה שלפנינו מקרה נדיר ובו הדיאלקטיקה התלמודית היא הגורם המכריע ולא הראליה. עורך הירושלמי רצה להגיע למצב שהמבנה הספרותי יהיה שלם, דהיינו שבכל מצב יהיה פי שניים יבול מקודמו (רביעית, חצי, לוג). על כן נאמר בו שגם משנתנו מדברת על לוג, והוא מכונה "שליש" משום שיש מקרה תאורטי (שאינו ראלי) שהיבול הוא שלושה לוגים לסאה, ושליש שלו הוא לוג. מכל מקום אמורא זה הבין, או דחק את עצמו להבין, שה"סאה" במשנה היא סאה של זיתים לחים, ולא סאה של יבול שמן מתוכנן. ברם כל זה אינו פשט המשנה, אלא ניסיון לסדרה במבנה ספרותי "נקי" ומשוכלל. לפי פשוטם של דברים, "שליש" אינו שליש לוג אלא שליש מכמות השמן הרגילה לאותו מטע. הסבר הירושלמי אינו משנה את ההלכה, הוא רק מיישם אותה על מקרה חריג ובלתי ראלי, כדי לשמור על מבנה ספרותי נאות. בספרא מובאת מקבילה חלקית למשנתנו, וכבר הבאנו מדרש זה שיש בו תוספת הסבר למשנה: "כל תבואתה, מלמד שאין נאכלת אלא תבואה. מיכן אמרו: 1. (משנה ז שלנו) מאימתי אוכלים פרות האילן בשביעית הפגים משהזריחו אוכל בהם פיתו [בשדה], ביחלו כונס לתוך ביתו. וכן כיוצא בהם ושאר שני שבוע חייבים במעשרות. 2. (משנה ח שלנו) הבוסר משגרע אוכל בו פיתו בשדה, הבאיש כונס לתוך ביתו, וכן כיוצא בו. ושאר שני שבוע חייבים במעשרות. 3. (משנה ט שלנו) זיתים כל זמן [מקום] שהם עושים שלשת לוגים לסאה. הכניסו רביעית [למאה 49 המילה אינה בנוסח ילקוט שמעוני ומיותרת, כפי שנראה להלן. ] פוצע ואוכל בשדה, הכניסם [צריך להיות הכניסו] חצי לוג כותש וסך בשדה. הכניסו לוג כותש בשדה, וכונס לתוך ביתו. וכן כיוצא בהם בשאר שני שבוע חייבים במעשרות, ושאר כל פרות האילן, אין את רשאי לכבוש מהם ולשלוק מהם ולא לאכול מפניהם, אלא כעונתן למעשרות כך עונתן לשביעית" (ספרא, בהר פ"א ה"י-הי"ב, קו ע"ג). ברור שהרשימה בספרא מבוססת על משנתנו: היא מביאה את כל החומר במשנה למרות הכפילויות שבין המשניות. אלא שיש בינה לבין משנתנו הבדלים אחדים. את משנה ט המדרש מתחיל במשפט "זיתים כל זמן [מקום] שהם עושים שלשת לוגים לסאה", ולפי ההסבר שלנו כל הדוגמאות להלן הן במקום שעושים יבול שמן מועט של 8% שמן. במקום מעין זה, אם הכניסו רביעית שהיא אחד חלקי שנים עשר של היבול (לפי יבול של שלושה לוגים לסאה) פוצע בשדה; אם הכניסו חצי לוג (שישית של שלושה לוגים) כותש וסך בשדה, ואם הכניסו לוג (שליש) כונס לביתו. קשה להכריע האם הספרא תיקן את המשנה לפי מסקנת הירושלמי, או שמא הירושלמי הכיר את המדרש ופירש את המשנה לפיו. להלן נראה הבדל נוסף בין משנתנו לבין הספרא, ודומה שלמדרש מקור דומה למשנתנו הכולל את הכפילויות שבמשנה, אך בנוסח שונה במקצת. התלמוד הסביר אפוא את משנתנו לפי הנוסח שמצוטט במשנה וניסה לתאם בין הנוסחאות על חשבון הבהרת הפן הראלי המתבטא במשנה. מכל מקום, הכמות של שלושה לוגים לבית סאה אינה הערכה של יבול רגיל, ולא של יבול מינימלי, אלא זו הדוגמה המקרית שהמשנה נוקטת בה. היא נבחרה מסיבות ספרותיות, כדי שכמויות השמן תהיינה רביעית, חצי לוג ולוג. זו דוגמה חשובה להבנת האפשרויות לניצול חומר תלמודי לחקר הראליה של הארץ. לעתים קרובות הדוגמאות הן ראליות, אך לעתים הן מושפעות מצרכים ספרותיים ואינן משקפות את המצב בארץ. אם כן, "הביאו שליש" אינו קשור לחצי לוג או לסאה אלא הכוונה להבאת שליש מהיבול, ואכן מידה זו מופיעה בתור מועד הבאת מעשרות בתבואה ובזיתים ללא קשר למשנתנו ולמידות שיש בה 50 ראו פירושנו למעשרות פ"א מ"ג . וכן כיוצא בהן בשאר שני שבוע חייבים במעשרות – תוספת זו שנויה בשתי המשניות הקודמות. ושאר כל פרות האילן כעונתן למעשרות כך עונתן לשביעית – זהו ניסוח שחלקו מקביל למשפט הקודם. בכל יתר פרות האילן כעונתם למעשרות עונתם לשביעית, כלומר שבמצב שהם חייבים בו במעשרות מותר לקטפם בשביעית. תוכן הלכה זו נאמר גם במשפט הקודם, אלא שהמשנה באה להוסיף שכך הדין ביתר הפרות שלא נמנו במשנה. המשנה מנתה את התאנה, הגפן והזית; אלו היו הפרות הנפוצים ביותר, ושאר כל הפרות דינם זהה. הדין האחרון חוזר למעשה ארבע פעמים ויש בכך עדות לליקוט המשניות ממקורות שונים, אך גם לעריכה מאחדת של העורך הקדמון, שנתן לכולן מבנה ספרותי וסגנון דומה.
Sefaria · Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Sheviis 4:9
משיכניסו רביעית לסאה. משעה שיהיה כשיעור סאה מן הזיתים רביעית שמן פוצע שובר אותם כמו שיעשו בזיתים המאכל וזה שאמר הכניסו שליש רוצה לומר שליש לוג בלבד כשתהיה סאה מאותן הזיתים עושין ג' לוגים שמן כשיהיו נגמרין ויהי' העיקר כשיוציאו מן השמן תשיעית ממה שיוציאו כשיהי' נגמר בישולו מותר לו לכתוש אותו ולדרוך אותו חוץ למדינה ולהכניס השמן לביתו ויאכל: וכן כיוצא בהם. הפי' שיוציא מהן שמן וכבר ביארנו שיעור לוג וסאה ורביעית בסוף פאה ועונת המעשרות יתבאר אחר זה במס' מעשרות:
Sefaria · Rambam on Mishnah Sheviis 4:9
רביעית לסאה. שבסאה זיתים יכול לסחוט מהן רביעית לוג והיינו בתחלת הנצתן: ואוכל בשדה. דדבר שדרכו לאכול הוא אבל לסוך לא דהוה ליה כיין וחומץ דאין סכין דבר שאין דרכו לסוך כדתנן לקמן בפ"ח (משנה ב): הכניסו חצי לוג. שנתבשלו מעט יותר עד שהוא יכול להוציא חצי לוג מסאה: הכניסו שליש. שהביאו שליש ממה שעתידין ליגדל אי נמי שליש ממה שמוציא לסאה כשנתבשלו יפה יכול להוציא עכשיו: כן עונתן של שביעית ואין אוכלין מהן בשביעית עד שיגיעו לעונת המעשרות משום דכתיב לאכלה ולא להפסד דדוקא תאנים וענבים וזיתים רגילין לאכול [קודם] בישולן: תניא בתורת כהנים תהיה כל תבואתה לאכול מלמד שאינה נאכלת אלא תבואה מכאן אמרו מאימתי אוכלין פירות האילן בשביעית משיזריחו הפגין אוכל בהם פתו בשדה וכולה כדתנן הכא:
Sefaria · Rash MiShantz on Mishnah Sheviis 4:9
[אות כד] בהרע"ב ד"ה הכניסו שליש כו'. כשנתבשלו יפה. והרא"ש כתב ופי' הראשון עיקר. דעונתן למעשרות הוא הביאו שליש כדאיתא (פ"א דמעשרות) התבואה והזיתים משהביאו שליש עכ"ל. ותמיה לי דלאידך פי' שמוציא מהן עכשיו ממה שמוציא לסאה כשנתבשלו גם התם פירושו כך והרע"ב שם מביא ג"כ ב' פירושים אלו:
Sefaria · Tosafot Rabbi Akiva Eiger on Mishnah Sheviis 4:9
רביעית ולוג וסאה . תמצאם מפורשי' בסוף פאה: כותש בשדה וכונס כו' . אורחא דמילתא נקט שכן דרך לכותשם בשדה. וז"ל הרמב"ם בחיבורו הכניס שליש מותר להכני' לביתו שהרי הגיע לעונת המעשרות. ודתנן כותש עיין במשנהו פ"ח:
Sefaria · Tosafot Yom Tov on Mishnah Sheviis 4:9
זיתים משיכניסו רביעית לסאה שמסאה זיתים יוכל לסחוט רביעית הלוג שמן: פוצע לשון פצע ר"ל שמכה אותן עד שיתפצעו ויתרככו ויתמתקו עי"ז: ואוכל אבל לסיכה לא חזו עדיין: הכניסו חצי לוג שנתבשלו כ"כ שכשסוחט סאה זיתים. יצא חצי לוג: הכניסו שליש שגדלו שליש גדולן. א"נ שכשיסחטן יצא שליש ממה שראויין להוציא כשיתבשלו יפה: ושאר כל פירות האילן כעונתן למעשרות כמפורש בפ"ק דמעשרות: כן עונתן לשביעית לאכלן אז אע"ג שהכניס הרבה מהן לביתו. ומקמי הכי כלל וכלל לא. דרק תאנים ענבים וזיתים דרך לאכול מהן מעט בשדה גם קודם שנתבשלה יפה משא"כ שאר פירות גם מעט מהן אסור קודם שנתבשלו יפה:
Sefaria · Yachin on Mishnah Sheviis 4:45-51