Sheviis 6:3 — Onions that sprouted in Sheviis
The Lived Mishnah·A Zeman Nakat Project
Audio · Listen with Ephraim Diamond
Listen with Ephraim Diamond · 4:44
0:00 / 4:44
0:00
4:44
Speed
ZeraimSederסדרזְרָעִים
SheviisMesechtaמסכתשביעית
6Perekפרקו׳
3Mishnahמשנהג׳
Mishnah שביעית ו׳:ג׳ · Sheviis 6:3
בְּצָלִים שֶׁיָּרְדוּ עֲלֵיהֶם גְּשָׁמִים וְצִמֵּחוּ,
אִם הָיוּ הֶעָלִין שֶׁלָּהֶם שְׁחוֹרִין, אֲסוּרִין.
הוֹרִיקוּ, הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין.
רַבִּי חֲנִינָא בֶן אַנְטִיגְנוֹס אוֹמֵר,
אִם יְכוֹלִין לְהִתָּלֵשׁ בֶּעָלִין שֶׁלָּהֶן, אֲסוּרִין.
וּכְנֶגֶד כֵּן, מוֹצָאֵי שְׁבִיעִית, מֻתָּרִין:
Onions upon which rain fell and which sprouted -
if their leaves were dark, they are forbidden.
[If] they turned green, these are permitted.
Rabbi Chanina ben Antignos says:
if they can be pulled up by their leaves, they are forbidden.
And correspondingly, in the year after Sheviis, they are permitted:
A reading aid, not an exact translation.
This English is a clause-by-clause rendering to help you follow the Hebrew. It is not word-for-word literal, and it is not a transcript of the recorded shiur — the audio carries explanation and context the translation deliberately leaves out.
case/objectrestrictive rulingpermissive rulingTannacondition
Summary Chart
Onions that sprouted in Sheviis▾
| Case | Ruling | Reason |
|---|---|---|
| Onions were rained on and sprouted during Sheviis — how do we tell whether they are now Sheviis produce? | Tanna Kamma: Leaves dull and pale — new growth — assur Dark — old growth — mutar | — |
| Rabbi Chanina ben Antignos: If the bulb can be pulled up by its leaves — assur | — | |
| And onions that sprout in the year after Sheviis (motzaei Sheviis)? | By the same signs — mutar | — |
Transcript
A machine transcript of the recorded shiur.
This is the shiur as spoken, transcribed automatically and left unedited — the wording is Ephraim's, and occasional transcription errors remain. It follows the audio word by word.
Transcript · click any word to jump
▾
All Meforshim
Study the meforshim on this mishnah (12)▾
בצלים שירדו עליהם גשמים. בצלים של ששית שנכנסו לשביעית, וירדו עליהם גשמים וצמחו, אם השחירו העלין בידוע שגדלו והוסיפו, ואתו גדולי שביעית ומבטלים העקר אף על פי שהוא מרבה. אבל אם הוריקו העלין אז הולכים וכמשין ולאו מארעא קא רבו: אם יכולין ליתלש בעלין. דרך בצלים כשנגמרים יוצאין מעצמן מן הארץ ונוחין לתלש, ואם העלין חזקים וכשאוחז בהן יכול לתלש הבצלים מן הארץ, אז ודאי גדלו בשביעית: כנגד כן למוצאי שביעית מתרים. לאו בבצלים של שביעית שיצאו למוצאי שביעית מירי, דלא מקילינן בהו כלי האי שגדולי התר כל שהו יעלו את האסור, אלא סיפא נמי מירי בבצלים של ששית שעקרן בששית וחזר ונטען בשביעית, ולאחר שגדלו מעט בשביעית עקרן וחזר ונטען בשמינית, ומתוך שכבר גדלו בששית לא הוסיפו כי אם מעט בשביעית ונאסרו, וכשחזרו והוסיפו מעט בשמינית חזר אותו התר ובטל אסור המעט, שגם של ששית מסיע לבטלו אחר שסוף גדולו התר. ואין הלכה כרבי חנניא בן אנטיגנוס:
בצלים שירדו עליהם גשמים – onions of the Sixth [Year] which entered into the Seventh [Year, and rain fell upon them and they grew, if the leaves blackened with the knowledge that they grew and added, and the growth of the Seventh Year came and nullified the essence, even though it is a lot. But if the leaves became green, they we go and they wither and it is not from the Land [of Israel] that they increased. אם יכולין ליתלש בעלין – it is the manner of onions when they are compee that leave on their own from the land and are easy to detach, and if the leaves are strong, and when you grab hold of them, you are able to detach the onions from the ground, then they have certainly grown during the Seventh Year. כנגד כן למוצאי שביעית מותרים – we are not speaking about onions of the Seventh Year that went out to the aftermath of the Seventh Year, fo we ae not lenient with them all that much, for the permitted growth of a little bit will raise the prohibition, but the ending clause [of the Mishnah] also speaks regarding onions of the Sixth Year that were uprooted in the Sixth Year and then return and were replanted in the Seventh Year, and after they grew a little bit in the Seventh Year, he uprooted them and replanted them in the Eighth Year, and because they had grown already in the Sixth Year, they did n’t add even a little bit in the Seventh Year, and they were prohibited, as when they returned and added a little bit in the Eighth Year, he retracted that permission and nullified the minute prohibition, for also that of the Sixth Year assisted to nullify it the end of permitted growh. But the Halakha is not according to Rabbi Hanina ben Antigonos.
Sefaria · Bartenura on Mishnah Sheviit 6:3
Introduction This mishnah deals with onions that were harvested in the sixth year and then left stored in the ground until the seventh year. In the seventh year rain falls on them and they sprout new leaves. The question is: are these onions considered to be seventh year produce because their sprouts grew in the seventh year? Onions on which rain fell and which had sprouted, if their leaves had turned black, they are forbidden; if they had become green they are permitted. If the leaves of the onions sprouted and turned black, which Albeck explains to mean that they turned dark green, then they are considered to be sabbatical year produce, and they must be treated as such. However, if they become green and wilted (again, according to Albeck) then the sprouts do not count as if they grew from the land, but rather as if they grew from the onions. Hence, they are not treated as sabbatical year produce and they are permitted. Rabbi Hanina ben Antigonus says: if they can be plucked out by their leaves, they are forbidden. Rabbi Hanina says that the status of the onions depends on how strong the leaves are. If one can pull the onions out of the ground by the leaves, then the leaves are considered to have grown enough in the seventh year to prohibit the onions. But if one cannot pull the onions out by the leaves, then the leaves are insignificant and the onions are not prohibited. In the year after the sabbatical year, the like of these are permitted. The same rules will apply in the opposite manner with regard to onions that were grown in the seventh year and rain fell on them in the eighth year. If one can pull them up by their leaves, then the leaves are treated as eight year produce, but if not they are treated as seventh year produce and are forbidden.
Sefaria · English Explanation of Mishnah Sheviit 6:3
הרי אלו מותרין . ובאסורין לא קתני הרי אלו, מפני שכבצלים אחרים שגדלו בשבעית חשבינן להו, ולא כבצלים שנתגדלו כבר בששית הנזכרים ברישא דמתניתין, ולגלו' לנו בדברי ר' חנינא בן אנטיגנוס דמותרין דקאמר, לא דמי למותרין דת"ק, דהתם הם מותרים כמו שהיו בראשונה שלא נאסרו מעולם, אבל הכא אחר שנאסרו ניתרו כמ"ש הר"ב, לא קתני ביה הרי אלו, כמו במותרין דת"ק:
Sefaria · Hon Ashir on Mishnah Sheviit 6:3
(ד) אסורין. משום גדולי שביעית, ויאכלם בקדשת שביעית. אי נמי אסורים אפלו באכילה כדין ספיחים:
Sefaria · Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Sheviit 6:3
אסורין. פיר' בתי"ט בלישנא קמא ויאכלם בקדושת שביעית עכ"ל. ולא ידענא מנליה האי. דלענ"ד ליכא מאן דפליג בהא דספיחי ירקות גינה אסורין באכילה. וכי קמפלגינן בין אכילה לקדושת שביעית. בירקות שדה הוא דאיכא לפלוגי. דאף על גב דלא גזרו על ספיחיהן לאוסרן באכילה. מ"מ נהגא בהו קדושת שביעית. אבל בגזרת חכמים דספיחין (בין שאסרום מפני שגדלו בשביעית או שהוסיפו בה גדולין הכל א') לא ידענא מאן פליג עלה. ונראה שהכל שוין בדבר. ולא כמ"ש הרב ז"ל גם בפרקין דלעיל. ועמ"ש שם בס"ד:
Sefaria · Lechem Shamayim on Mishnah Sheviit 6:3
בצלים שירדו וכו'. וז"ל הרשב"א ז"ל בתשובה סי' רפ"ז ה"פ דמתני' בצלים של ששית שעקרן ושתלן בשביעית וירדו עליהם גשמים בשביעית וצמחו אם היו העלין שלהן שחורין ניכר מזה שמן הקרקע ינקו וגידולי איסור הן שגדלו בשביעית והרי הן אסורין ואף הבצל עצמו אסור שגידולי איסור מעלין את ההיתר והכי איתא בהדיא בירוש' דגרסי' התם בצל שעקרו ושתלו מכיון שהשחיר מתעשר לפי כולו אבל הוריקו לא רבו מארעא והבצל בעצמו הוא שהעלה הצמחין והעלין שכן דרך הבצלים ור"ח בן אנטיגנוס אומר אם העלין חזקין כל כך שיכולין הבצלים להתלש בעלין שלהן הן אסורין דהשתא ידעי' דמארעא קא רבו וכנגדן במוצאי שביעית אם עקר בצל של שביעית ושתלו בשמינית כיוצא בזה אם יכולין להתלש בעלין שלהן מותרין דגידולי היתר הן וקסבר דאפי' גידולי היתר מעלין את האיסור וכדאי' התם בנדרים בפ' הנודר מן הירק עכ"ל ז"ל. ופי' הר"ן ז"ל דלאו שחורין ממש אלא משום דירקות הבצל הוא לדרגא בתרא ונוטה לשחרות קצת שזה מוכיח דודאי גדלי ממי שביעית וגדוליו מבטלין את העקר ולפיכך אסורין ע"כ. ושם דף נ"ט שקיל וטרי אי מתני' דקתני שחורין אסורין אע"ג דיש בהן היתר דהיינו מה שהי' כבר משנה ששית אי לא אתיא כרשב"ג דאמר הגדל בחיוב חייב הגדל בפיטור פטור או אי מתני' דקתני שחורין אסורין היינו דוקא התוספת שניתוסף בשביעית וכולה רשב"ג ע"ש. ובירוש' כיני מתני' שחורין אסורין וירוקין מותרין דפי' ירוקין הכסיפו פניהם וכמושין הם ולא תימא דירוקין לשון ירק ותפיך למתני' ולמימר ירוקין אסורין ושחורין מותרין דמתני' דוקא הוא: אם אינם יכולים. נראה דגרסת אינם הוא להרמב"ם ז"ל לבדו שכתב וז"ל ור' חנינא בן אנטיגנוס אומר שאם נתלשו העלין מהם ונשארו הם ולא נעקרו עם העלין יהי' דינם כדין הצומת בארץ והן כמו פירות שביעית ע"כ: וכנגדן למוצאי שביעית וכו'. פי' רש"י והרא"ש ז"ל שאם היו של שביעית וצמחו בשמינית ויש להם כח בעלין מותרין דגדולי היתר חשיבי ומבטלין את העיקר של איסור ע"כ. וכן נראה שמפרש ג"כ הרמב"ם ז"ל קרוב לזה. עוד פי' הרא"ש ז"ל והאי כנגדן לאו בשוה להן ממש דאילו גדולי איסור אוסרין בכל שהן וגידולי היתר אינם מתירין אלא ברוב אלא ה"ק כנגדו למוצאי שביעית היתר מבטל את האיסור האי כדיני' והאי כדיני' ע"כ. וכתב ה"ר יהוסף ז"ל כנגד כן וכו'. נ"ל שאין זה מדברי ר' חנינא בן אנטיגנוס ע"כ והגיה ר' חנניה. ועוד כתב על מה שפי' ר"ע ז"ל עקרן וחזר ונטען בשמינית וכו' כתב פי' זה רחוק הרבה ובירוש' משמע שפירושו כפשוטו וצ"ע שם ע"כ:
Sefaria · Melekhet Shelomoh on Mishnah Sheviit 6:3
משנה זו חוזרת לראשית פרק ה, לדיניו המיוחדים של הלוף. גם הבצל נשאר בקרקע זמן רב, והשאלה היא מתי מגבלות שביעית חלות עליו. בצלים שירדו עליהן גשמים וצמחו – בצלים של השנה השישית שנשארו בקרקע והוציאו עלים. העיקרון הוא שמה שגדל בשביעית אסור, אך פרי של שישית מותר. הבעיה היא כיצד ניתן להבחין בין העיקר לבין התוספת של שביעית. אם היו העלים שלהם שחורין אסורין – פליקס, בעקבות בעל מלאכת שלמה, מסביר שהעלים קיבלו גוון ירוק כהה, וזה סימן שהבצל השריש וממילא הוא בבחינת בצל שגדל בשנה השביעית ואסור באכילה. הוריקו הרי אלו מותרין – אם לעלי הבצל גוון ירוק בהיר – סימן שתוספת הצמיחה היא מן הבצל עצמו, כלומר ממה שנבלע בו בשנה השישית. אולי יש לפרש באופן שונה במקצת. פקעת הבצל המשרישה מוציאה עלים ירוקים בהירים, הנאכלים כירק. עלים אלו יונקים מפקעת הבצל, ולכן הם מותרין והבצל מותר. לאחר זמן העלים מתייבשים והבצל מתחיל לינוק מהקרקע, וזה השלב שבו אסור לאכול את הבצל. רבי חנניה בן אנטיגנס אומר אם יכולין להיתלש בעלים שלהן אסורין – כתבי היד י , נ גורסים "אינם יכולים להתלש", וכן תוקן אולי ב- ל 50 בעל מלאכת שלמה הכיר גרסה זו אצל הרמב"ם, אך אין היא נמצאת בנוסחאות שבידינו. . פליקס מקבל נוסח זה ומסביר שאם הבצל השריש אי אפשר לשלפו מהקרקע על ידי משיכת העלים, וזה סימן שהבצל מתחיל לינוק מהקרקע בשביעית. ההסבר הגיוני אך מנוגד לרוב כתבי היד, כולל כל עדי הנוסח הטובים. על כן יש אולי לפרש ההפך: אם העלים נבלו והם שחורים אי אפשר לתלוש את הבצל בעלים, שכן הם נתלשים מגוף הבצל, והבצל אסור כמו ברישא, ואם העלים ירוקים ניתן לשלוף את הבצל בעזרתם. במחלוקות מסוג זה בדרך כלל שני החולקים מנסים לתאר אותו מצב במילים שונות. כך הדבר לפי פירושנו, ואילו לפי הפירוש הקודם דברי רבי חנינא מנותקים מדברי התנא קמא. בתוספתא מובאת הגדרה אחרת: "אם עשו כיוצא בהן מותרין" (פ"ד הי"ג). זו הגדרה שונה לגמרי. מהמשך התוספתא משמע שדעה זו היא דעתו של רבי יוחנן בן נורי. בירושלמי כלל זה מנוסח בלשון אחרת: "רבה עליו החדש מותר" (לז ע"א). לכאורה המשנה מנוסחת לפי הדעה שקיים איסור ספיחים, אחרת לא הייתה כל סיבה לאסור את אכילת הבצל שצמח מעצמו בשביעית. ברם התלמוד הבבלי מדגיש שכל ההיתר והאיסור הוא רק על תוספת הגידול בשנה השביעית (נדרים לח ע"א), וכן עולה מהתוספתא והירושלמי שהבאנו. אם כן הרי אין כאן כל נגיעה לאיסור ספיחים. בירושלמי מובא סיפור על רבי אבהו שהורה כפירוש הירושלמי, אך הוא מוסיף "לא אמרתי אלא במורכנין", שהגבעול מכופף ואינו יכול להזין את הפקעת. כנגד כן מוצאי שביעית מותרין – במוצאי שבת הכלל הפוך: מה שצמח בשמינית מותר ומה שצמח בשנה הקודמת אסור, ובהבנה הפשוטה אלו בצלי שביעית שיצאו לשמינית. הבבלי (נדרים נח ע"א) מעמיד זאת ב"מדוכנין", ונראה לתקן "מורכנים", כדברי המאירי שם, על סמך גרסת הירושלמי שציטטנו לעיל 51 ראו מהדורת הש"ס השלם למסכת נדרים על אתר. . כלומר שכופף את הגבעול כך שלא יוכל להמשיך להעביר מזון מהפקעת לעלים. הר"ש פירש שאלו בצלי שישית שעקרם וחזר ושתל אותם, וכן פירש הרא"ש, ופליקס קיבל את הפירוש. הפירוש קשה, שהרי לא נאמר כן במשנה. בעל מלאכת שלמה העיר על כך וסמך את דבריו על הירושלמי בניגוד לבבלי.
Sefaria · Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Sheviit 6:3
הוריקו. נעשו ירוקין וכל זמן שהם ירוקין כאילו הם מן הפרי עצמו ומותר לאכלן ואם השחיר מה שצמח מהם יהיה כאילו צמח בארץ ויחשבו כפירות שביעית וזה ענין מה שאמר אסורין: ור' חנינא בן אנטיגנוס אומר. שאם נתלשו העלין מהם ונשארו שם ולא נעקרו עם העלין יהיה דינם כדין הצומח בארץ והן כמו פירות שביעית: וכנגד כן במוצאי שביעית מותרין. ר"ל כשיהיו בזמן שיכולין לעקור העלין וישארו הבצלים בעצמן ולא יעקרו מותר לאכול הבצל ההוא במוצאי שביעית שאינו מפירות שביעית ואין הלכה כרבי חנינא בן אנטיגנוס:
Sefaria · Rambam on Mishnah Sheviit 6:3
בצלים. של ששית שנכנסו בשביעית וירדו עליהן גשמים וצמחו אם הושחרו העלים בידוע שהן גדלין ומוסיפין ואתו גידולי שביעית ומבטלין העיקר אע"פ שהוא מרובה טובא אבל הוריקו העלים צמחו ולא מארעא רבו: אם יכולין להתלש בעלין שלהן. דרך הבצלים כשנגמרים יוצאים מעצמן מן הארץ וכשאוחז בעלין נתלשין אם חזקים הן מעט: וכנגד כן למוצאי שביעית מותרין. לא יתכן לפרש בבצלים של שביעית דהנהו לא משתרו למוצאי שביעית כדמוכח בפרק הנודר מן הירק (נדרים דף נח.) ומה מועיל מה שעליהן שחורין ומה שיכולין ליתלש בעליהן דילמא אכתי לא רבו גידולין על עיקרו אלא סיפא נמי בבצלין של ששית איירי שעקרן בששית וחזר ונטען בשביעית ועקרן לאחר שגדלו מעט וחזר ונטען בשמינית ומתוך שכבר גדלו בששית לא הוסיפו כי אם מעט בשביעית ונאסרו וכשחזרו והוסיפו מעט בשמינית חזר אותו היתר וביטל האיסור המועט שגם של ששית מסייע לבטל אחרי שסוף גידולן בהיתר: ירושלמי (הל' ג') עקרן בשביעית ושתלן במוצאי שביעית ר' זעירא אמר מכיון שרבה עליו החדש מותר ר' לא ור' אמי אמרי תרויהון אסורין מתני' פליגא על רבי לא ועל ר' אמי דתני זה הכלל שהיה ר"ש אומר משום ר' יהושע כל דבר שיש לו מתירין כגון טבל ומעשר שני וחדש והקדש לא נתנו להם חכמים שיעור אלא מין במינו בכל שהוא ושלא במינו בנותן טעם וכל דבר שאין לו מתירין כגון תרומה חלה וערלה וכלאי הכרם נתנו לו חכמים שיעור בין במינו בין שלא במינו בנותן טעם התיבון הרי שביעית שאין לה היתר ולא נתנו חכמים שיעור אמר להם לא אם אמרתם בשביעית שאינה אוסרת כל שהוא אלא בביעור אבל לאכילה בנותן טעם מהו עבדן לה ר' לא ור' אמי פתרין לה בעירובין אבל בגידולין חמור הוא בגידולין דא"ר זעירא בשם ר' יוחנן בצל של כלאי הכרם שעקרו אפילו מוסיף כמה אסור שאין גידולי היתר מעלין האיסור מתניתין פליגא על ר"ז דתנן (תרומות פ"ט מ"ד) גידולי תרומה תרומה גידולי גידוליו חולין אבל טבל ומעשר ראשון וספיחי שביעית ותרומת חו"ל המדומע והביכורים גידוליהן חולין ותני עלה בד"א בדבר שזרעו כלה אבל בדבר שאין זרעו כלה גידולי גידולין אסורין מה עביד לה ר' זעירא פתר לה בקדושת שביעית וביעור אבל באכילה כיון שרבה עלה החדש מותר. בסוף הנודר מן הירק (נדרים דף נט:) פליגא בהך מילתא נתנו לו חכמים שיעור בכל הספרים כתוב מין במינו בכל שהוא ושלא במינו בנותן טעם [כמו] ברישא וטעות סופר הוא והגירסא נכונה כמו שכתבתי ומיהו יכולים להניח סיפא כדאיתא ולהגיה ברישא גבי דבר שיש לו מתירין בין מין במינו בין שלא במינו בכל שהוא אבל לא יתכן מדפריך הרי שביעית דלא נתנו חכמים שיעור כדתנן לקמן בפ"ז (מ"ז) השביעית אוסרת כל שהוא במינה שלא במינה בנותן טעם ש"מ דגרסינן בדבר שאין לו מתירין בין במינה בין שלא במינה בנותן טעם ומשני דהא דאמר כל שהוא במינה היינו לענין בעור דאם לאחר ביעור נתערב בה כל שהוא במינה חייב לבער אבל לאכילה כגון קודם הביעור אין בו קדושת שביעית אפילו במינו עד שיהא בו בנותן טעם ועוד יש לדקדק מדפריך עליה דר' לא ורבי אמי דאיירי בגידולין דהיינו מין במינו ואמרינן אסור והכא שרי באכילה בנותן טעם והא דאמרינן בסוף ביצה (דף לח.) גבי אשה ששאלה מים ומלח לעיסתה כו' ופריך וליבטלו מים לעיסה ומשני (דף לט.) דהוי דבר שיש לו מתירין ואפילו באלף לא בטיל והתם מין בשאינו מינו הוא לא דמי כלל דהא על כורחין התם איכא טעם ואפילו הכי פריך ליבטיל משום דתחומים תלויין בשם הבעלים ואין שם בעלת המלח והמים על העיסה [ומה] דמחמירין הכא משום דבעלמא אין דבר שיש לו מתירין בטל במינו וכן הוא טעם דתבלים ושאר טעמא דהתם אמר להם לא אם אמרתם בשביעית שאינה אוסרת כל שהוא אלא בביעור כלומר דאם לאחר הביעור נתערב כל שהוא במינה חייב לבער אבל לאכילה קודם הביעור אין בו קדושת שביעית אפי' במינו עד שיהא בו נותן טעם כן ראוי לפרש לכאורה אבל אי אפשר לומר כן כדמוכח בשילהי הנודר מן הירק (שם) דמייתי לה אההוא דרבו גידולין על עיקרן ורוצה לדקדק מכאן שהגידולין מבטלין את העיקר דבתר תוספת אזלינן ולא בתר עיקר מדאוסרת בכל שהו הלכך צריך לפרש דאינה אוסרת בכל שהוא אלא בביעור היינו כדרך גדילתה כגון של ששית שנכנסה לשביעית והוסיפה כל שהוא אבל באכילה כגון בתערובת שלא כדרך גדילתה אינה אוסרת אלא בנותן טעם ואף על גב דר' שמעון לא אסר בכל שהוא אלא בתוספת מ"מ מתני' בפ"ז (שם) אוסרת בכל שהוא מדקתני אוסרת כל שהוא במינה ושלא במינה בנותן טעם דלא מיתוקמא אלא בתערובת מדקתני שלא במינה ומה עבדין לה ר' לא ור' אמי דאמרי שאין הגידולין מבטלין העיקר ופתרין לה בעירובין אבל בגידולין חמור הוא בגידולין כלומר ודילמא הני מילי לחומרא הוא דאמרי דגידולין מבטלי העיקר כגון בצל של ששית ששתלו בשביעית אבל להקל כגון של שביעית ששתלו בשמינית אע"ג שרבו גידולין אין מבטלין העיקר והכי מסיק בנדרים ול' הירושל' אריכות לשון הוא ורוצה לומר בעירובין דבר המתערב בתולש איסור והיתר שלא כדרך גידולו ועל חנם האריך דהא בהדיא קתני לה אבל באכילה בנותן טעם ואין ענין זה לקושיא דאקשי לרבי לא ור' אמי [דאמר] ר' זעירא בשם ר' יוחנן סייעתא מייתי ליה לרבי לא ולר' אמי ולא קשיא דר' זעירא אדר' זעירא שר' זעירא היה מחלק בין שביעית לכלאי הכרם כדמשנינן בנדרים (נח:) שניא שביעית הואיל ואיסורה ע"י קרקע בטלתה ע"י קרקע דחשיב איסורה ע"י קרקע מה שאוסר הכתוב כל גדולי שביעית ולא דמי לכלאי הכרם דתלי בתערובת (ודלא) [ובלא] תערובת שרי וכן ערלה דלא אסר רחמנא אלא ילדה ואילו זקנה שריא ובנדרים מדקדק ממתני' דהכא דקא תני וכנגדן למוצאי שביעית מותרים אלמא גידולי היתר מעלין את האיסור ומשני ודילמא במדוכנין כגון שעקרן ודכן יחד במדוכה ונתערב יחד האיסור וההיתר וביטל היתר המרובה האיסור המועט אבל לא דכן ועקרן וגידולי כל חד וחד לחודיה קאי אע"פ שהן מחוברים אין ההיתר מבטל האיסור משום דקאי באנפי נפשיה וא"ת אם כן אמאי נקט כנגדן למוצאי שביעית מותרים אפילו בשביעית עצמה אם דיכנן לישתרו וי"ל כיון דגמרו באיסור לא שרי לה ע"י דיכון:
Sefaria · Rash MiShantz on Mishnah Sheviit 6:3
[אות כח] בר"ב ד"ה בצלים שירדו עליהם גשמים. אע"פ שהוא מרובה. וכ"כ הר"ש והרא"ש. אבל הרמב"ם כתב מה שצמח מהן יהיה כאילו צמח בארץ ויחשבו כפירות שביעית עכ"ל. משמע דגדולים בלחוד הוא דאסורים. וכ"כ בחבורו (פ"ד ה"כ) ואותן העלים אסורים משום ספיחים. והבצלים עצמם מותרים ועומדים. ועיין בתוי"ט בס"פ שאח"ז:
Sefaria · Tosafot Rabbi Akiva Eiger on Mishnah Sheviit 6:3
[*אם היו העלין שלהן . עיין בפרק ז דשבת משנה ד בפי' העלין]: אסורין משום גדולי שביעית . ויאכלם בקדושת שביעית. א"נ אסורים אפילו באכילה כדין ספיחים. ובריש פ"ט אכתוב מזה וכבר הזכרתיו:
Sefaria · Tosafot Yom Tov on Mishnah Sheviit 6:3
לא נאכל מ"ש הר"ב לא נאכל בנעבד בעבירה. הקשה רבינו מאורן של ישראל אאמ"ו הגאון זצוק"ל מב"ה פ"ד מ"ב. ופי' הוא ז"ל לא נאכל אחר ביעור. ולפע"ד י"ל עוד דלא נאכל אספיחין קאי דאסור לאוכלן אף קודם ביעור כפ"ד סי' ט' אולם הרמב"ם בפירושו כאן כ' כהר"ב. ובחיבורו [פ"ד משמיטה הכ"ו] פי' כדברינו. דלענין ספיחים מיירי [ועמ"ש בס"ד לעיל פ"ד סי' ט'] ולפע"ד מוכח דאספיחין קאי. מדנקט לא נאכל ואח"כ לא נעבד:
Sefaria · Yachin on Mishnah Sheviit 6:3