Sheviis 6:4 — Buying vegetables after Sheviis
The Lived Mishnah·A Zeman Nakat Project
Audio · Listen with Ephraim Diamond
Listen with Ephraim Diamond · 4:58
0:00 / 4:58
0:00
4:58
Speed
ZeraimSederסדרזְרָעִים
SheviisMesechtaמסכתשביעית
6Perekפרקו׳
4Mishnahמשנהד׳
Mishnah שביעית ו׳:ד׳ · Sheviis 6:4
מֵאֵימָתַי מֻתָּר אָדָם לִקַּח יָרָק בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית,
מִשֶּׁיַּעֲשֶׂה כַיּוֹצֵא בוֹ.
עָשָׂה הַבַּכִּיר, הֻתַּר הָאָפִיל.
רַבִּי הִתִּיר לִקַּח יָרָק בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית מִיָּד:
From when is a person permitted to buy vegetables in the year after Sheviis?
Once [the new crop] produces its like.
[If] the early crop produced, [then] permitted is the late crop.
Rebbi permitted buying vegetables immediately in the year after Sheviis:
A reading aid, not an exact translation.
This English is a clause-by-clause rendering to help you follow the Hebrew. It is not word-for-word literal, and it is not a transcript of the recorded shiur — the audio carries explanation and context the translation deliberately leaves out.
case/objectpermissive rulingTannacondition
Summary Chart
Buying vegetables after Sheviis▾
| Case | Ruling | Reason |
|---|---|---|
| From when may a person buy vegetables in the year after Sheviis? | Tanna Kamma: Once the same kind has grown anew and is on the market; once the early crop (bakir) is in anywhere, the late crop (afil) is permitted everywhere | — |
| Rebbi: Immediately | — |
Transcript
A machine transcript of the recorded shiur.
This is the shiur as spoken, transcribed automatically and left unedited — the wording is Ephraim's, and occasional transcription errors remain. It follows the audio word by word.
Transcript · click any word to jump
▾
All Meforshim
Study the meforshim on this mishnah (11)▾
משיעשה כיוצא בו. ממה שנזרע במוצאי שביעית יש גדול כיוצא בזה דתלינן ביה. אי נמי מפני שרבה ההתר על האסור ונתבטל : הבכיר. מקום שממהר לבכר פרותיו יותר משאר מקומות: התר האפיל. דתלינן שממקום הבכיר הביאום: מוצאי שביעית מיד. לפי שהיו מביאים ירק מחוצה לארץ והיה רבה על ירק שבארץ ישראל. ואני שמעתי הטעם לפי שבשנים או שלשה ימים עושה כיוצא בו:
משיעשה כיוצא בו – from what is sown on the aftermath of the Seventh Year there is growth in a similar manner that we suspend concerning it; alternatively, because the permit is greaterthan the prohibition and it was abolished. הבכיר – a place that its fruit ripens more quickly than in the rest of the places. הותר האפל – for we assign it that he brought them from the place of those that ripen early. מוצאי שביעית מיד – because they would thing vegetables from outside the Land [of Israel] and it was greater than the vegetation of the Land of Israel. But I heard the reason since that in two or three days, [the new crop] of the same vegetable has become ripe.
Sefaria · Bartenura on Mishnah Sheviit 6:4
Introduction Our mishnah discusses when one can begin to trust that the vegetables he buys in eighth year, the year that follows the sabbatical year are not sabbatical year produce and therefore forbidden but rather actually are from the eighth year. When may one buy vegetables at the outgoing of the sabbatical year [without fear that they are sabbatical produce]? When enough time has passed for similar [vegetables] to grow. Once enough time has passed in the new year for similar vegetables to ripen, one can trust that a vegetable that he comes across in the market is from the eighth year and not the seventh year. Where produce ripens quickly, even that which is late in ripening is also permissible. Some vegetables grow quicker in some areas than in others. The mishnah is lenient and allows one who is in a place where the vegetables take longer to grow and have not yet ripened to buy a vegetable that may have come from a place where that vegetable has already ripened. In other words, since the vegetable might have come from that place, we assume that it did. Rabbi used to allow the buying of vegetables immediately after the sabbatical year was over. There are two reasons that Rabbi [Judah Hanasi] may have been so lenient and allowed one to buy vegetables immediately. First of all, he may have held that vegetables ripen quickly. If so, then “immediately” must mean after a minimum of a few days. Alternatively, he may have permitted the vegetable under the assumption that it came from outside the land of Israel, and such produce is always permitted. If this is the correct interpretation then “immediately” can be taken literally.
Sefaria · English Explanation of Mishnah Sheviit 6:4
(ה) ואף על גב דבירק אזלינן בתר לקיטה, מכל מקום חיישינן שלא יהא מן הנלקט בשביעית. הר"ש: (ו) האפיל. פרוש מקום האפל דתלינן וכו', כמו שכתב הר"ב:
Sefaria · Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Sheviit 6:4
משיעשה כיוצא בו. מפני שרבה ההיתר. וסיים הר"ש אע"ג דבירק אזלינן בתר לקיטה. מ"מ חיישינן שלא יהא מן הנלקט בשביעית עכ"ל: פירוש לדבריו דאע"ג דנלקט במוצאי שביעית. ובירק אזלינן בתר לקיטה. א"כ למאי צריך שיעשה כיוצא בו כי היכי דלבטיל. הא בלאי הכי לשתרי משום דנלקט בהיתר. מ"מ אסור ליקח הירק במוצאי שביעית קודם שיעשה כיוצא בו דחיישינן שמא יהא מן הנלקט בשביעית: והא. ודאי דלהרע"ב לא ס"ל הכי דודאי לא אזול בתר לקיטה לקולא. כדכ' בהדי' לעיל במ"ג. וגם הר"ש גופיה לא ס"ל הכי במסקנא. ולא יפה עשה הרב תי"ט ז"ל שהעתיק דבריו הללו (דהוה סא"ד דהר"ש) בסתמא. כאילו כללא דמילתא דירק בתר לקיטה בין לחומרא בין לקולא. וכ"ש אחר שאין כן דעת הרע"ב כמ"ש בבירור. והרב תי"ט לא קיבל עליו רק לבאר שטת המשניות ע"פ דרכו של הרע"ב בלבד. כאשר יעד בהקדמתו שאינו חושש כאן לדעת שאר המפרשים ז"ל. ופשוט שלדעת רע"ב א"צ לחששה זו. דבלא"ה נמי אפילו נלקט בודאי במוצאי שביעית אסור כל זמן שלא נעשה כיוצא בו. ואפילו הוסיף גדולין למ"ש. לא מהני לבטולי העיקר שגדל בשביעית כדלעיל: משנה לחם בלח"ש דאע"ג. נ"ב דהאידנא שכיח דהתירא. דכי נמי רבי בשביעית. לשתרי כיון דנלקט כו'. משנה לחם בלח"ש ד"ה רי"א. אחר מודה בשאינו אומנותו דשרי. נ"ב (והיינו לעצמו בלבד. ובאומנותו בכך שרי אפילו למכור וליקח דרך עראי).
Sefaria · Lechem Shamayim on Mishnah Sheviit 6:4
בפי' ר"ע ז"ל. לשון ראשון צריך להגיה דתלינן בדהיתר אי נמי וכו': הותר האפיל. אע"פ שלא עשה כיוצא בו מכל מקום אי אפשר שלא רבה ההיתר על האיסור ועוד דרבי לטעמי' דסבר דשביעית בזמן הזה מדרבנן כדאי' בפ' השולח. רבי התיר ליקח ירק במוצאי שביעית מיד כגון ירק שאינו מתקיים תרדים וכיוצא בו אבל בצלים ודבר שאין זרעו כלה לא התיר כדאיתא בירושלמי. הר"ש שירילי"ו ז"ל: בפי' ר"ע ז"ל. לפי שהיו מביאין ירק מח"ל וכו'. בס"פ הנודר מן המבושל בברייתא פליגי בה דתניא אין מביאין ירק מח"ל לארץ חנניא בן גמליאל אומר מבאין מח"ל לארץ מ"ט דמ"ד אין מביאין א"ר ירמי' משום גוש שמא יש מעפר ח"ל בעיקרייהו וטמא משום ספק מת ע"כ. וטעמא דהתיר רבי מיד מפ' לה בירוש' דמס' פאה פ' כל זית דף כ'. ובב"ב פ' מי שמת דף י"ז גבי עובדא דהתם שהביאו לפני רבי תרין פוגלין מבין ריש שתא לצומא רבא והי' מוצאי שביעית והוה בהון טעינא דגמלא אמר לון ולית אסור ולאו ספיחין אינון אמרו לו במוצאי ריש שתא אזדרעון באותה שעה התיר רבי ליקח ירק במוצאי שביעית מיד ועוד גרסי' בירוש' דמס' דמאי פ' שני דף כ"ב רבי התיר בית שאן רבי התיר קסרין רבי התיר בית גוברין רבי התיר כפר צמח רבי התיר ליקח ירק במוצאי שביעית מיד והיו הכל מליזין עליו אמר להן בואו ונדיין כתיב וכתת נחש הנחשת וכי לא עמד צדיק ממשה ועד צדקיהו להעבירו אלא אותה עטרה הניח לו הקב"ה להתעטר בה ואנו העטרה הזאת הניח הקב"ה לנו להתעטר בה והכא בפירקין גרסי' דכל ירק התיר רבי בר מקפלוטא מה עבדון לי' צפוראי אלבשוניה שקא וקטמא ואייתוניה קומי רבי ואמרו לי' מה חטא דן מכל ירקא ושרא לי' לון: אין מוציאין וכו'. בתוס' פסחים שם פי' מכח קושיא דמתני' מיירי לאכילה אבל להוציא לסחורה יש סחורה שמותרת ולזה אפיק רב ספרא גרבא דחמרא מארץ ישראל לח"ל אכן הר"ש ז"ל תירץ דשוגג הי' כדמשמע בגרסת רוב הספרים דגרסי' נפק מארץ ישראל לח"ל הוה בהדי' גרבא דחמרא דשביעית משמע דלאו אדעתי' ע"כ: בסוף פי' ר"ע ז"ל. וכן פירות שביעית צריכין ביעור דכתיב בארצך תהי' כל תבואתה לאכול ע"כ. אמר המלקט מלת לאכול היא עיקר ראית הביעור ודע כי זה הוא סתמא אליבא דר"ש בן אלעזר דאמר בבריי' שאם יצאו מביאן לארץ ומבערן. ועיי' בפי' ה"ר שמשון ז"ל עם ההגה"ה שהעתקתי עליו בספר שקראתיו בנין שלמה לחכמת בצלאל. ודלא כרבי דאמר מתבערין בכל מקום שהן: שמוציאין לסוריא. כיון דנהיגי בה קצת מצות. ירוש' הוון בעין מימר דלהוציא לארץ שלא כבשוה עולי בבל דלכ"ע מוציאין דהא לא פליגי אלא בסוריא אשכח תני ר' יהודה אומר עד כזיב מוציאין ולא כזיב בכלל דלא כבשוה עולי בבל ור"ש אומר עד אמנה מוציאין דהיינו כל מה שכבשו עולי מצרים ומשמע דת"ק דמתני' ר' יהודה היא. ומצאתי שהגיה ה"ר יהוסף ז"ל בכולה מתני' חוץ לארץ בלא ה"א. גם במתני' דבסמוך:
Sefaria · Melekhet Shelomoh on Mishnah Sheviit 6:4
מאמתי מותר אדם ליקח ירק מוצאי שביעית – המשנה מכירה בכך שיש הזורעים בשנה השביעית. מובן שלשומר שביעית אסור להשתמש בירקות אלו, אך קיימת אפשרות שהירקות גדלו בשנה השמינית. משיעשה כיוצא בו – אם יש כבר יבול חדש מותר להשתמש בירקות מבלי לוודא מתי נזרעו הירקות. בהלכה זו יש הקלה גדולה. בעצם היה צריך להתנות שאין קונים ירקות מהחשוד על השביעית, או שיש לברר האם הירקות נזרעו בשמינית, אלא שהמשנה רוצה להקל. אי אפשר לפרש שמדובר באיסור המוטל על אדם לאכול ירק חדש שהוא גידל, איסור שסיבתו עשויה להיות מפני מראית העין, שכן במשנה נאמר במפורש "ליקח", שמשמעו בלשון חכמים לקנות מאחר. עשה הבכיר הותר האפיל – אם הזן הבכיר, המקדים להבשיל, מוכן לאכילה – מותר לקנות גם מזנים אחרים, כולל כאלו המבשילים מאוחר. במקרה זה ברור למדי שהירק נזרע בשביעית, אך ניתן להתעלם מכך ולהיאחז בטענה פורמלית שאולי זה ירק חדש. בתוספתא (פ"ד הי"ד) המשך של אותה מגמה: מותר לאכול מן הרחוק על הקרוב, כלומר מותר לאכול בכל מקרה שניתן להיאחז בו בהנחה השרירותית שהירק הוא ירק של שמינית. רבי התיר ליקח ירק מוצאי שביעית מיד – זו הקלה נוספת המאפשרת למעשה לקנות ירק שנזרע בשביעית. בשמו של רבי קשורה סדרה של הקלות בשביעית. כפי שהראינו במבוא, רבי רצה לבטל את מצוות שביעית אלא שהניסיון נתקל בהתנגדותם של חכמים. במקביל וכתחליף הוא פסק סדרה של הקלות מופלגות, שאף אותן סקרנו במבוא. בירושלמי מסופר באילו נסיבות נקבע ההיתר של רבי: "אייתון קומוי תרין פוגלין מבין ריש שתא לצומא רבא. והוה אפוקי שמיטתא. והוה בהון טעוניה דגמלא, אמר לון ולית אסיר ולאו ספחין אינון? אמר ליה בפוקי ריש שתא איזדרעון. באותה שעה התיר רבי ליקח ירק במוצאי שביעית" (ירו', פאה פ"ז ה"ג, כ ע"ב; בבא בתרא פ"ט ה"ח, יז ע"א) [הביאו לפניו (לפני רבי) שני צנונות במוצאי שמיטה בין ראש השנה ליום כיפור, והיו שם שני גמלים נושאי מטען זה. אמר להם רבי ואין הם אסורים, הרי ספיחים הם?! אמר לו (החקלאי) זרעתי אותם במוצאי ראש השנה]. ההיתר נשמע כמקרה שבו השתכנע רבי, אך קרוב לוודאי שהוא פרי מדיניותו הכללית של רבי. בירושלמי מסופר בנימה קלילה כיצד החליט רבי שמותר לקנות ירק במוצאי שמיטה, להוציא קפלוטין (צמח הכרישה) שהמין החדש מתבשל רק באמצע השנה. בני ציפורי הלבישו את הקפלוטין שק ואפר והתלוננו: "מה חטא דין מן כל ירקא" (ירו', לז ע"א – מה חטא זה מכל הירקות), והתירו רבי. ברור שוב שרבי מאפשר בכך ליהנות מתוצרת שנזרעה בניגוד להלכה. במקביל התיר רבי היתרים נוספים. כך למשל הוא התיר להביא ירק מחוץ לארץ. חכמים התנגדו משום שלמעשה יש בכך פרצה המאפשרת להחדיר לשוק ירק מקומי שנזרע באיסור 52 תוס', פ"ד הט"ז בשם "רבותינו התירו", וכן בבלי, סנהדרין יב ע"א. אבל בירו', פאה פ"א ה"ה, יח ע"ד ושקלים פ"א ה"ב, מו ע"א בשם רבי, וכן במקורות נוספים. . רבי אף התיר להביא תבואה ושאר מוצרים (שם שם). עם זאת לא הכול קיבלו את ההיתרים, ומסופר בהמשך הירושלמי על רבי מנא שסירב לבשל לרבי ולחברו רבי יוסי ברבי יהודה ירק. לא נאמר במפורש מדוע סירב לכך רבי מנא, והירושלמי מסביר שזה היה בספר, והוא סירב לקבל את היתרו של רבי שמותר לקנות ירק בשביעית באזורי הספר משום שאפשר לתלות שהירק הובא מסוריה. רבי הוא עורך המשנה ומלטשה, ודבריו אינם מופיעים בדרך כלל במשנה. הרוצה ללמוד את תורתו של רבי ימצא אותה בתוספתא או בברייתות, במדרשי ההלכה ובתלמודים. הדבר נובע מצורת הלימוד של קדמונינו. מי שאמר דעה מסוימת אמר אותה בשם רבו, או בסתם. אמירה בסתם מבטאת את דעתו של בעל אותה משנה, ושיטה זו נהוגה בעיקר כשאין בדבר מחלוקת או כשהעורך של אותה משנה קדומה לא הביא מחלוקת, אף שהיה אי מי שחלק על ההלכה. על כן המשפט "רבי אומר..." הוא משפט האופייני לאחד מתלמידי רבי יהודה הנשיא המוסר את משנתנו. דעתו של רבי מופיעה במספר קטן של משניות 53 משנה, מעשרות פ"ה מ"ה; שבת פ"ו מ"ה; כתובות פ"ב מ"ד; מנחות פ"ו מ"ג ועוד. לעתים אזכור שמו של רבי הוא טעות ובעדי נוסח אחרים מופיע רבי שמעון, רבי יהודה או חכם אחר. ראו למשל פירושנו לשבת פי"ב מ"ג ולהלן מ"ה, ויש לברר את הנוסח בכל משנה ומשנה. ראו על כך במבוא הכללי לפירוש המשניות; אפשטיין, מבוא, עמ' 18-7 . , לעתים בזיקה לתקנות חשובות שחידש, כבמשנתנו. עם זאת, האזכורים המעטים הללו מעידים על שלבי עריכה מאוחרים לאחר ימי רבי 54 אפשטיין, מבוא, עמ' 950-946 . . התוספתא מוסיפה הגבלה חשובה ביותר: "אין מין מתיר את מינו... אלא על פי חכם" (פ"ד הי"ד). משפט קצר זה מקפל בתוכו התפתחות מרכזית בהלכה. הביטוי הוא יחידאי, מופיע רק כאן, ובהקשר של התרת נדרים. בדרך כלל ההלכות מכוונות לכל אדם מישראל. היחיד שומע את ההלכה ופועל לפיה בהתאם לרצונו, ואין הוא נדרש לפנות לחכם כדי לדעת את ההלכה. מובן שאם אינו יודע את ההלכה מצפים ממנו לברר אותה. אבל הספרות כתובה לכל אדם מישראל ואינה ספרות "מקצועית" סגורה. כך גם נכתבה ספרות ההלכה לדורותיה. רק בדורות האחרונים אנו עדים לשינוי סגנוני, המקפל בתוכו מהפכה דתית. כיום מקובל שהרב עונה לשאלה ומוסיף שיש לשאול רב. התשובה נועדה לרב ולא לציבור. הציבור מתבקש לשאול את הרב, ויהודי טוב הוא יהודי שואל. במקביל, הספרות בת זמננו מעודדת את היחיד לשאול את הרב. מסירותו היהודית של האדם נבחנת בכמות השאלות ובשאלה עד כמה אין הוא סומך על עצמו. עידוד לשאלות מצוי כבר בספרות הגאונים, אבל גם שם המגמה היא שהיחיד השואל יבין את התשובה ויפעל על פיה. התוספתא שלנו היא דוגמה חריגה לכך בספרות התנאים, אם כי לא יחידה, שהכלל של ההלכה לא נועד לכל אדם אלא מיועד לאוזניו של החכם, והחכם אמור לפסוק לציבור 55 נרחיב על כך בפירושנו למסכת נדרים. .
Sefaria · Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Sheviit 6:4
משיעשה כיוצא בו. משיצמח כמו המין ההוא: ובכיר. הוא הממהר לצאת בתחלת מוצאי שביעית: ואפיל. הוא המתאחר שנשאר מפירות שנה שביעית שעברה והלכה כרבי:
Sefaria · Rambam on Mishnah Sheviit 6:4
משיעשה כיוצא בו. ממה שנזרע במוצאי שביעית דתלינן בדהיתר אי נמי מפני שריבה ההיתר על האיסור ונתבטל ואע"ג דבירק אזלינן בתר לקיטה מכל מקום חיישינן שלא יהא מן הנלקט בשביעית ועוד דבירק שנגמר גידולו בשביעית לא אזלינן בתר לקיטה כמו שאפרש לקמן בפ"ט: הבכיר יש מקום שממהר לבכר ולגדל משאר מקומות: הותר האפיל. אע"פ שלא עשה כיוצא בו מ"מ אי אפשר שלא ריבה ההיתר: מיד. לפי שהיו מביאין ירק מחוצה לארץ והיה רבה על של א"י ומתוך סוגיא דירושלמי משמע שזהו הטעם ובפ' קמא דסנהדרין (דף יב.) פליגי דתניא אין מביאין ירק מחו"ל לארץ ורבותינו התירו ואמרינן א"ר ירמיה חוששין לגושיהן איכא בינייהו ובתוספתא (פ"ד) משמע דאפי' בידועין של שביעית שהרי כשעשו כיוצא בהן דתניא בצלים שנכנסו מערב שביעית לשביעית או שיצאו משביעית למוצאי שביעית אם עשו כיוצא בהן מותרין ואם לאו אסורין אמר ר' יוסי מעשה שזרעו כרם גריד בצלים למוצאי שביעית זרעוהו שעורים והיו פועלים יורדין ומנכשין בתוכו ומביאין ירק לתוך קופותיהן ובא ושאלו את רבי יוחנן בן נורי ואמר אם עשו כיוצא בהן מותרים ואם לאו אסורים ויש לישבה כפי שטת ירושלמי וכרם גריד שם מקום ולא כרם ממש ודכוותה בבבא בתרא ואיירי בירק שהוסיפו הבצלים: ירושלמי (הל' ד') בראשונה היה ירק אסור בספרי ארץ ישראל התקינו שיהא ירק מותר בספרי א"י אעפ"כ היה אסור להביא ירק מחו"ל לארץ התקינו שיהא מותר להביא ירק מחו"ל לארץ אעפ"כ היה אסור ליקח ירק במוצאי שביעית מיד התיר ר' ליקח ירק במוצאי שביעית מיד בר ההן קפלוטאי מה עבדי ליה ציפוראי אלבשינו שקא וקטמא ואייתוניה קומי ר' אמרו ליה מה חטאה דדין מן כל ירקא ושרא לון פי' בספרי ארץ ישראל עיירות העומדות על הגבולין דאי אפשר ליזהר שלא יביאו שם ירק מחוצה לארץ ואפשר שגם בני העיר היו להם שדות בחוצה לארץ:
Sefaria · Rash MiShantz on Mishnah Sheviit 6:4
[אות כט] בתוי"ט סד"ה משיעשה כיוצא בו. בשביעית. ועוד דבירק שנגמר גידולו בשביעית לא אזלינן בתר לקיטה עכ"ל:
Sefaria · Tosafot Rabbi Akiva Eiger on Mishnah Sheviit 6:4
מאימתי מותר וכו' . עיין מ"ש במשנה דלעיל בסייעתא דשמיא: משיעשה כיוצא בו . בפירו' השני שכתב הר"ב מפני שרבה ההיתר על האיסור ונתבטל סיים הר"ש ואף על גב דבירק אזלינן בתר לקיטה מכל מקום חיישינן שלא יהא מן הנלקט בשביעית: הותר האפיל . פירוש מקום האפיל דתלינן וכו'. כמו שכתב הר"ב: במוצאי שביעית מיד . פי' הר"ב לפי שהיו מביאין ירק מחוצה לארץ וכו'. עיין במשנה ט פרק ו דנדרים מה שכתבתי שם בס"ד:
Sefaria · Tosafot Yom Tov on Mishnah Sheviit 6:4
ולא נעבד משום דעד שם גם עולי בבל כבשו:
Sefaria · Yachin on Mishnah Sheviit 6:4