Sheviis 6:5 — Taking Sheviis Produce Out of the Land
MishnayosZeraim › Sheviis › Perek 6 › Mishnah 5זְרָעִים ‹ שביעית ‹ פרק ו׳ ‹ משנה ה׳
Taking Sheviis Produce Out of the Land
הוֹצָאָה מֵהָאָרֶץ לְחוּצָה לָאָרֶץ
This Mishnah is:a rule · with a machlokeswhat does that mean?▶ watch this partPart of a shared picture — this mishnah is the "6:5 — nothing holy leaves the land" arrow.
Mishnah שביעית ו׳:ה׳ · Sheviis 6:5
אֵין מוֹצִיאִין שֶׁמֶן שְׂרֵפָה וּפֵרוֹת שְׁבִיעִית מֵהָאָרֶץ לְחוּץ לָאָרֶץ.
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן,
שָׁמַעְתִּי בְפֵרוּשׁ,
שֶׁמּוֹצִיאִין לְסוּרְיָא
וְאֵין מוֹצִיאִין לְחוּץ לָאָרֶץ:
One may not take out oil designated for burning or Sheviis produce from the Land to outside the Land.
Said Rabbi Shimon,
I heard explicitly
that one may take [it] out to Syria,
but one may not take [it] out to outside the Land:
A reading aid, not an exact translation.
This English is a clause-by-clause rendering to help you follow the Hebrew. It is not word-for-word literal, and it is not a transcript of the recorded shiur — the audio carries explanation and context the translation deliberately leaves out.
Go deeperOpen what helps. Nothing here is needed to learn the Mishnah.
Structure
The Mishnah's Structure — one map for 6:1 · 6:5 · 6:6▾
שָׁלֹשׁ אֲרָצוֹת לַשְּׁבִיעִית — Mishnayos 6:1 · 6:5 · 6:6
this mishnah is the "6:5 — nothing holy leaves the land" arrow
Summary Chartwhat does this mean?
Taking Sheviis Produce Out of the Land▾
| Case | Ruling | Reason |
|---|---|---|
| May shemen sereifah (terumah oil that became tamei, kept to burn for light) or Sheviis produce be taken out of the Land? | Tanna Kamma: No | — |
| Rabbi Shimon: To Syria — yes; to chutz la'aretz — no | — |
Transcript
A machine transcript of the recorded shiur.
This is the shiur as spoken, transcribed automatically and left unedited — the wording is Ephraim's, and occasional transcription errors remain. It follows the audio word by word.
Transcript · click any word to jump
▾
All Meforshim
Study the meforshim on this mishnah (8)▾
שמן שרפה. שמן של תרומה טמאה, מתוך שלשרפה עומד קרי ליה שמן שרפה, ומעלה עשו לשרפה בארץ, כדאשכחן בקדשים פסולים שהן נשרפים במקומן, וכן פרות שביעית צריכים בעור בארץ, דכתיב (ויקרא כה) בארצך תהיה כל תבואתה. ואין הלכה כרבי שמעון:
שמן שריפה – impure oil of heave-offering since it is fit for burning, they call it “burning oil,” and hey made an preference in the Land [of Israel] for burning, as we find in the ritually unfit holy things that are burned in their places, and similarly, the fruit/produce of the Seventh Year requires removal in the Land [of Israel] as it is written (Leviticus 25:7): “[and your cattle and the bests] in your land may eat all its yield. But the Halakha is not according to Rabbi Shimon.
Sefaria · Bartenura on Mishnah Sheviis 6:5
Introduction There are certain cases in which halakhah demands that certain types of produce be destroyed. Our mishnah teaches that such produce must be destroyed in the land of Israel and cannot be brought outside of the land. One may not take oil [of terumah] that had to be burned, nor produce of the seventh year, from the land [of Israel] to other countries. There are two items mentioned here. The first is terumah oil that has become impure. Such oil must be burned and one can derive no benefit from it. The second is sabbatical year produce after the time when it must be destroyed (we shall learn more about this in the next chapter). It is forbidden to export either of these two things because they must be destroyed in the land of Israel. It would seem to me that there may also have been a suspicion that a person might take them out of the land of Israel and not destroy them at all. Rabbi Shimon said: I have heard it expressly stated that they may be exported to Syria, but not to any other country outside the land. Rabbi Shimon says that he has heard a tradition whereby one can bring these things to Syria and destroy them there. Evidently in this matter Syria is treated as if it was part of the land of Israel. Compare this with mishnah two above.
Sefaria · English Explanation of Mishnah Sheviis 6:5
שמן שריפה, ופירות שביעית . שמן שריפה שכיח יותר מפירות שביעית. ועוד דפירות שביעית קילי ממנו ואפילו הכי אין מוציאין, משום הכי הקדים שמן שריפה להו, אע"ג דשביעית היא עיקר מכלתין:
Sefaria · Hon Ashir on Mishnah Sheviis 6:5
משנה לחם לולבי האלה והבטנה והאטדין צ"ע דלא תנן נמי הכא דין לולבי הדקלים ומכבדות של תמרה. ובדקתי בתוספתא וירושלמי. גם שם לא מצאתי. ולא ידענא מ"ט שביק להו. מכדי אכפל ותני כל הני. מאי שייר דהאי שייר. ועמ"ש בס"ד מי"א פ"ג דסוכה.
Sefaria · Lechem Shamayim on Mishnah Sheviis 6:5
אין מוצאין שמן שרפה – שמן שרפה הוא שמן תרומה שנטמא. לפי ההלכה פרי תרומה שנטמא אסור באכילה אך מותר בהנאה. קשה ליהנות מפרי רגיל, אבל את השמן הטמא ניתן לשרוף ולהשתמש בו לתאורה. אין להוציא תרומה מהארץ לחוץ לארץ. הנימוק הבסיסי הוא שחוץ לארץ טמאה. שמן השרפה הוא כבר טמא והיה צריך להיות מותר להוציאו, אלא שחכמים אסרו זאת. הנימוק להלכה לא נמסר, ומן הסתם היה מעורב. מרכיב אחד היה הלכתי-טכני: הרצון שלא להוסיף טומאה על טומאתו, וזה עיקרון החוזר בהלכות רבות בתחום הטומאה. סיבה שנייה הייתה לאומית, שלא להפחית מהמשאבים של ארץ ישראל. חכמים התנגדו שהשמן ייוצא כדי שישרת את תושבי הארץ, ופירות שביעית מהארץ לחוצה לארץ – גם הלכה זו הורכבה משני מרכיבים. הראשון הלכתי-טכני, שלא להפסיד את פרות הארץ, והשני כדי למנוע "גזל עניים". בשנה השביעית שרר בארץ מחסור, וייצוא לחוץ לארץ החמיר את המחסור. כך גם קבעו חכמים: "אין מוציאין מסוריא דברים שיש בהן חיי נפש כגון יינות שמנים וסלתות. ורבי אומר: אומר אני שמוציאין יין לסוריא מפני שממעיט את התיפלה. כשם שאין מוציאין לסוריא כך אין מוציאין מהפרכיא להפרכיא ורבי יהודה מתיר מהפרכיא להפרכיא" 56 תוס', עבודה זרה פ"ד (ה) ה"ב, עמ' 466-465 ; בבלי, בבא בתרא צ ע"ב בנוסח שונה במקצת. . ההלכה שבתוספתא אינה הלכה ראלית. בפועל היה הייצוא לסוריה תופעה רווחת ומאבני היסוד של כלכלת ארץ ישראל. מימרה זו שייכת לאוטופיה הכלכלית של חז"ל. אוטופיה זו באה לביטוי בסדרת מימרות המסתייגות ממסחר בכלל, ומהעדפת עבודה חקלאית ומשק אוטרקי. מימרות אלו מייצגות תקווה לחזרה לחיים פשוטים, והיא הייתה מקובלת גם בעולם ההלניסטי-רומי. כל זאת אף שבפועל התקיימה כלכלה משוכללת ומפותחת יותר. מכל מקום המימרה מבטאת פן תאורטי ואוטופי, אלא שבשנה השביעית הפכה אוטופיה זו לצורך קיומי במישור הלאומי 57 לאוטופיה הכלכלית של חז"ל ראו לעיל, פ"ד מ"י. . אין בדברי חז"ל התייחסות לחשש שמא הקונים בחוץ לארץ לא ישמרו על קדושת פרות שביעית. ייתכן שחשש זה היה משני, או שמא נועדו הפרות למכירה ליהודים בלבד. אמר רבי שמעון שמעתי בפירוש – "שמעתי בפירוש" הוא מונח, נדיר, להעברת מסורת לימודית. בדרך כלל החכם משתמש בו כאשר מישהו אחר מביא את השמועה בצורה כללית או מעורפלת. גם כאן רבי אליעזר מביא את השמועה בניסוח כללי, ורבי שמעון מפרט ומבחין בין מצבים שונים 58 וכן להלן מ"ו; ערלה פ"א מ"ז; ספרי זוטא, יט, עמ' 313 : "אמר לו ר' יהושע שמעון אחי איני יכול להכחישך מפני ששמעת סתם ואני שמעתי בפירוש". שם "שמעתי בפירוש" הוא בניגוד למי ששמע "סתם", כלומר ששמע עם ההסבר. ומלמד על מסורת איתנה. שמוציאין לסורייה ואין מוציאין לחוצה לארץ – יש היתר ייצוא לסוריה בלבד. גם כאן סוריה היא תחום ביניים בין ארץ ישראל לחוץ לארץ, כפי שפירשנו במשנה ב. הייצוא לסוריה היה מרכיב מרכזי בכלכלת הארץ, והשמן הארץ ישראלי היה מרכיב מרכזי בשווקים של צור וצידון 59 ראו פירושנו לדמאי פ"ב ה"א. . יבול השמן בשנה השביעית היה באותו היקף כביתר השנים, שכן מטעי הזיתים עובדו כמעט בצורה הרגילה. על כן חשוב היה למגדלים שתהיה להם אפשרות למכור עודפי שמן לחוץ לארץ. בפועל, ברגע שהם נמכרו איבד המוכר את השליטה על השמן והקונה היה עלול למכרו גם למצרים ולארצות רחוקות עוד יותר. לכאורה היה ניתן לפרש שרבי שמעון אינו חולק על הרישא אלא רק מפרש אותה. ברם הירושלמי מדגיש כי זו מחלוקת, ומסתייע מברייתא: "רבי יודה אמר עד גזיב, רבי שמעון אומר עד אמנם" (לז ע"א). אם כן תנא קמא הוא רבי יהודה, והוא מתיר למכור פרות שביעית עד כזיב, כלומר רק בארץ, ורבי שמעון אומר שמותר למכרם עד אמנה, כלומר בכל תחומי הארץ השנייה. פעם נוספת אנו רואים ש"סוריה" זהה לתחומי הארץ השנייה, כפי שהעלינו במשנה ב. התוספתא והירושלמי דנים בשאלה מתי יש לבער את פרות השביעית שיצאו לחו"ל: "מבערן במקומן, דברי רבי, רבי שמעון בן אלעזר אומר: מביאן בארץ, שנאמר: 'בארצך תהיה כל תבואתה לאכל' " (תוס', פ"ה ה"א; ירו', לז ע"א). הפסוק מלמד אולי שהמחלוקת היא על עצם הוצאתם של הפרות מהארץ. רבי אוסר הוצאת פרות שביעית ואם יצאו יש לבערם מיד במקומם, ורבי שמעון בן אלעזר תובע להביאם לארץ ולבערם מיד, וזה כמובן קנס גדול. כן פירש ליברמן. ברם ייתכן שהפסוק הוא רמז בלבד, ושני התנאים מסכימים שמותר להוציא פרות מהארץ (כרבי שמעון). המחלוקת היא האם בשעת הביעור מותר לבערם בחוץ לארץ או שיש להביאם לארץ לביעור, כלומר לחלוקה מחודשת לכל החפץ בהם. הנוסח "רבי שמעון" מופיע ברוב כתבי היד, אבל ב- ל "רבי" בלבד, והוא שיבוש, שכן דברי רבי נדירים במשנה כפי שהעלינו במשנה הקודמת. מכל מקום במשנתנו כמעט כל עדי הנוסח כאן ובסוגיית הירושלמי גורסים "רבי שמעון". נראה שהמעתיק השתבש בגלל הצירוף "שמעון – שמעתי". בתוספתא שציטטנו לעיל מובאת עמדתו של רבי, ולפי אחד הפירושים הוא מחייב לבער ולשרוף פרות שיצאו לחוץ לארץ, ולפי הפירוש השני הוא מתיר לייצא פרות לחוץ לארץ, ואולי שם הכוונה לסוריה שרק אליה מותר לייצא פרות. אותו חילוף נוסח שבמשנה מופיע גם בתוספתא. בתוספתא הדובר הוא רבי, ובירושלמי אותה עמדה מיוחסת לרבי שמעון. בספרא מובא סיפור על אונקלוס הגר: " 'אשר בארצך' (דברים כה ז), מה שבארצך אוכלים לא מה שהוציא עקילס לעבדיו (לפונשוס) [לפונטוס]. אמר רבי שמעון: שמעתי בפירוש שמוציאים לסוריא ואין מוציאים לחוצה לארץ" (ספרא בהר, פ"א ה"ט, קו ע"ג). עקילס, הוא אונקלוס, היה בן עשירים רומי שהתגייר, ונראה שהיו לו אחוזות בפונטוס. לאחר התגיירותו השתלב בעולמו של בית המדרש, וחז"ל מתארים את צדקותו. פונטוס, על חוף הים הכספי, היא בוודאי בתחומי הארץ השלישית, ולא בסוריה. נראה אפוא שאונקלוס לא הכיר את האיסור, או שלא ראה בו הלכה מחייבת, אחרת ודאי לא היה עובר על דברי חכמים, והמדרש לא היה עובר על כך ללא תגובה.
Sefaria · Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Sheviis 6:5
שמן שריפה. הוא שמן תרומה שנטמא ונקרא שמן שריפה שאינו ראוי אלא לשרפה ואין הלכה כר' שמעון:
Sefaria · Rambam on Mishnah Sheviis 6:5
שמן שרפה. שמן תרומה שנטמא ולשריפה עומד כדאמר בפ' במה מדליקין (שבת דף כג:) ואשאר שנים קאי דבעי שריפתו בארץ ומעלה בעלמא משום דאשכחן גבי קדשים דשריפתן במקומן וכן פירות שביעית בעינן ביעור בארץ וסתמא כר"ש בן אלעזר דתניא פירות שביעית שיצאו מחו"ל לארץ מתבערין במקום שהן דברי רבי ר"ש בן אלעזר אומר מביאן בארץ ומבערן שנא' (ויקרא כ״ה:ז׳) בארצך תהיה כל תבואתה לאכול ודבר תימה למאן דפסק בפ' מקום שנהגו (פסחים דף נ"ב:) הלכה כר' שמעון בן אלעזר היכי שביק מתני' ושמא לכתחלה אפילו לר' שמעון בן אלעזר מודה דאין מוציאין אפילו קודם הביעור ורב ספרא דאפיק גרבא דחמרא בשביעית מא"י לחוצה לארץ שוגג היה וברוב ספרים גרסי' רב ספרא נפק מא"י לחוצה לארץ הוה בהדיה גרבא דחמרא דשביעית משמע דלאו אדעתיה:
Sefaria · Rash MiShantz on Mishnah Sheviis 6:5
אין מוציאין שמן שרפה תרומה שנטמא דלשריפה בא"י קיימי: ופירו' שביעי' שצריך ביעור בא"י: א"ר שמעון שמעתי בפירוש שמוציאין לסוריא מדקילא טומאת' מח"ל שלא גזרו על אויר' [כגיטין ד"ח. א]:
Sefaria · Yachin on Mishnah Sheviis 6:32-34