Sheviis 8:10 — Bread of Kutim; Rabbi Akiva's silence
The Lived Mishnah·A Zeman Nakat Project
Audio · Listen with Ephraim Diamond
Listen with Ephraim Diamond · 5:18
0:00 / 5:18
0:00
5:18
Speed
ZeraimSederסדרזְרָעִים
SheviisMesechtaמסכתשביעית
8Perekפרקח׳
10Mishnahמשנהי׳
Mishnah שביעית ח׳:י׳ · Sheviis 8:10
וְעוֹד אָמְרוּ לְפָנָיו,
אוֹמֵר הָיָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר,
הָאוֹכֵל פַּת כּוּתִים כְּאוֹכֵל בְּשַׂר חֲזִיר.
אָמַר לָהֶם,
שְׁתֹקוּ,
לֹא אוֹמַר לָכֶם מַה שֶּׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר בּוֹ:
And further they said before him:
used to say Rabbi Eliezer -
one who eats the bread of Kutim is like one who eats pig meat.
He said to them:
Be silent;
I will not tell you what Rabbi Eliezer says about it:
A reading aid, not an exact translation.
This English is a clause-by-clause rendering to help you follow the Hebrew. It is not word-for-word literal, and it is not a transcript of the recorded shiur — the audio carries explanation and context the translation deliberately leaves out.
case/objectrestrictive rulingTanna
Summary Chart
Bread of Kutim; Rabbi Akiva's silence▾
| Case | Ruling | Reason |
|---|---|---|
| What of eating the bread of the Kutim (the Samaritans)? | Rabbi Eliezer: Like eating pig meat | — |
| And when they reported this too before Rabbi Akiva? | Rabbi Akiva: Be silent — I will not tell you what Rabbi Eliezer says about it | — |
Transcript
A machine transcript of the recorded shiur.
This is the shiur as spoken, transcribed automatically and left unedited — the wording is Ephraim's, and occasional transcription errors remain. It follows the audio word by word.
Transcript · click any word to jump
▾
All Meforshim
Study the meforshim on this mishnah (11)▾
כאוכל בשר חזיר. לאו דוקא, שאין האוכל פת כותי לוקה מן התורה, אלא מכת מרדות מדרבנן : מה שרבי אליעזר אומר בו. דמקל בו טפי:
כאוכל בשר חזיר – not exactly, for a person who eats the bread of Samaritans/Cutheans is not flogged from the [law of] the Torah, but rather receives stripes of rebellion from the Rabbis. מה ר"א אומר בו – for he (i.e., Rabbi Eliezer) is more lenient in this.
Sefaria · Bartenura on Mishnah Sheviit 8:10
Introduction In this mishnah we hear of another instance in which some rabbis relate to Rabbi Akiva what Rabbi Eliezer and Rabbi Akiva silences them. They also said in front of him: Rabbi Eliezer use to say: “Whoever eats bread [baked] by Samaritans is like one who eats the flesh of a pig.” He replied: Silence! I won’t tell you what Rabbi Eliezer actually said in this connection. Albeck explains that Rabbi Eliezer made such a strong statement against a person who eats Samaritan bread because he wished to warn Jews to keep away from the Samaritans. The Samaritans were a group whose holy city, Shechem, was found in the Shomron (Samaria). In some ways they would have acted like other Jews, but in many other ways they would have been different. As a group somewhat similar to the other Jews it is understandable why Rabbi Eliezer might have wished to keep them away. Again, we don’t know why Rabbi Akiva silences the other rabbis.
Sefaria · English Explanation of Mishnah Sheviit 8:10
(יט) ומשמע דלאחר שגזרו על הכותים שיהיו כעובדי כוכבים לכל דבריהם אירינן. וכתבו התוספות שגזרו על פתן לפי שהיו מבטלין מבנין בית המקדש בימי עזרא כדאמר בפרקי דרבי אליעזר:
Sefaria · Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Sheviit 8:10
האוכל פת כותים כאוכל בשר חזיר. ז"ל הרב תי"ט ומשמע דלאחר שגזרו על הכותים איירינן. וקשה דלתני עכו"ם עכ"ל: ולא ידענא מהיכא משמע. ובודאי בימי חכמי המשנה הקדמונים כר"א ור"ע לא נעשו עדיין כנכרים. אלא בימי תנאים אחרונים כגון ר"מ ור"ג האחרון גזרו עליהם ולא קיבלו מהם. עד שבאו ר"א ור"א גזור וקבלו מנייהו כבפ"ק דחולין [דף ו' ע"א] ולא מנייהו איירי במתני'. ולא ידעתי מי הצריכו לכך דהא ר"א הוא דס"ל הכי ויחידאה הוא ופליגי רבנן עליה. ובהכי אזדא ליה כל השקלא וטריא שכתב הרב ז"ל בכאן. דלא צריך כלל: ואף לפמ"ש ז"ל לא אדע מה קשה לו ליתני עכו"ם. דפת עכו"ם לא אצטריכא ליה דמי"ח דבר הוא [שבת דף י"ז ע"ב] ולית בה פלוגתא. והא קמ"ל דכותים נמי עשאום אח"כ כעכו"ם. אע"פ שלא גזרו עליהן תלמידי שמאי והלל שגזרו י"ח דבר דקדמי טובא: ותו איכא למימר דפת כותים אצטריכא ליה. דקמ"ל דכל פתן נאסר. משא"כ פש"ג דלא נאסר פת פלטר [ע"ז דף ל"ה ע"ב]. ואע"ג דאמרינן שעשאום כגוים לכל דבריהם. לא להקל אמרו אלא להחמיר. שנתנו להם כל דין גוים לחומרא ועוד החמירו עליהם יותר ואסרו כל פתן ועשוהו כבשר חזיר. ולא הגדילו כל כך האיסור בפת ש"ג דהני גריעי דהוה להו מומרים: עוד כתב הרב והר"ש מפרש דמחמיר בפת כותים משום דלא מעשרי. ולפירושו קשה אמאי תנן פת ליתני האוכל פירות כותים עכ"ל. והא נמי לק"מ דהא אמרינן התם במסכת דמאי [פרק ה' משנה ט]. דכותים עשורי מעשרי ודאי. אלא שחשודין למכור פירות טבל. דאין נזהרין להכשיל אחרים. וכמ"ש בתי"ט גופיה הכא. א"כ פת דידהו דווקא צריכא ליה. ולרבותא נקטה דאע"ג שהיא פת שלו. שעשאה למאכלו ולא למכור. דלא בפת פלטר מיירי אלא פתן סתמא. אע"ג דודאי מיזהר זהיר בה ועישר והפריש חלתה. אעפ"כ אסורה באכילה כבשר חזיר. וכ"ש פירות שסתמן עומדין לימכר. פשיטא דאסורין משל כותים כבשר חזיר. משום דודאי לא מעשרי למכור לאחרים. ומשו"ה אסרו אפילו פתו שעשה לעצמו. משום דלא פלוג בגזרתייהו. ואי לא הא לא קיימא הא. וזה דבר ברור וכפתור ופרח אליבא דפירושו דהר"ש:
Sefaria · Lechem Shamayim on Mishnah Sheviit 8:10
כאוכל בשר חזיר. דקסבר גרי אריות הם ולא מעשרי כלל ומישראל מומרים לעבודת כוכבים קא אתו ופירותם טבל הן ובירוש' א"ר ייסא זאת אומרת שאסור ליקח בתו של ע"ה שחשודה על המעשרות ועל החלה ופתה דמי לפת כותי ר' חזקי' בשם ר' אחא מתיר הי' ר' אליעזר חמצן של כותים אחר הפסח מיד וא"כ מאי דקאמר ר' אליעזר גבי פת כותי מותר קאמר ור' חזקי' אזיל לטעמי'. הר"ש שירילי"ו ז"ל. וה"ר שמשון ז"ל פי' דשמא דמחמיר בפת כותי יותר מבשר חזיר משום דלא מעשרי וטבל במיתה ע"כ כלומר והיינו דקאמר לא אומר לכם מה שר"א אומר בו. וכתבו תוס' ז"ל בחולין פ"ק די"ג בפרקי ר"א יש וכו'. ולפי פי' זה האחרון שכתבתי בשם תוס' משמע דמתני' זו נשנית לאחר שעשאום כעובדי כוכבים גמורים ואין זולתה בכל המשניות וכפי' זה מוכח מפי' הרמב"ם ז"ל שהעתיק ר"ע ז"ל:
Sefaria · Melekhet Shelomoh on Mishnah Sheviit 8:10
ועוד אמרו לפניו אומר היה רבי אליעזר האוכל פת כותים כאוכל בשר חזיר – בשר חזיר דינו כבשר כל טרפה אחרת, אבל הביטוי הספרותי בא להבהיר שאכילת פת כותים היא עברה חמורה ביותר. המימרה של רבי אליעזר חריגה בחומרתה, וכמו המימרה הקודמת אין לשקול אותה במאזני ההלכה, אלא כמימרה כללית בעלת משקל מוסרי. מעמדה של פת כותים בהלכה אינו חד משמעי. כן שנינו: "בשר שנמצא ביד גוי מותר בהנאה, ביד המין אסור בהנאה. היוצא מבית עבודה זרה הרי זה בשר זבחי מתים, מפני שאמרו שחיטת המין עבודה זרה, פתן פת כותי, ויינם יין נסך, ופירותיהן טבלין, וספריהן ספרי קוסמין, ובניהן ממזרין" (תוס', חולין פ"ב ה"כ, עמ' 503 ; בבלי, יג ע"א). פתו של המין, שאינו עובד כוכבים, נידונה כשל גויים וכותים. התוספתא מניחה בפשטות שפת כותים אסורה באכילה. כן מסופר במדרש מאוחר, במעמד המתאר את ההינתקות מהשומרונים בימי עזרא: "והביאו שלש מאות כהנים, ושלש מאות שופרות, ושלש מאות ספרי תורה, ושלש מאות תינוקות, והיו תוקעין והלוים היו משוררים, ומזמרין, ומחרימין, ומשמתין, ומנדין את הכותיים. בסוד שם המפורש, ובכתב הנכתב על הלוחות, ובחרם בית דין העליון ובחרם בית דין התחתון, שלא יאכל אדם מישראל פת כותי. מכאן אמרו: 'האוכל פת כותי כאוכל בשר חזיר', ואל יתגייר כותי בישראל, ואל יהא להם חלק בתחיית המתים" (תנחומא, וישב ב; פרקי דרבי אליעזר, פל"ח 62 אבל באחדים מכתבי היד של פרקי דרבי אליעזר, במקום פת כותים נרשם "בשר הנשחט על ידי כותים". ). הסיפור אגדי, וגם תיאור מעמד החרם הוא כמובן ספרותי. ההלכות מנוסחות בחומרת יתר, ואף על פי כן לא נאמר שפת כותי היא כחזיר, אך נאמר שפת כותי אסורה. אם כן יש בספרותנו מקבילות לדעה שפת כותי נאסרה באכילה. מצד שני אנו שומעים על אכילת פת כותי ללא כל אזכור לבעיה הלכתית. כך, למשל, התוספתא דנה בשאלה מתי מותר לאכול פת כותים אחרי פסח. הבעיה היא שהכותים אינם שומרים על ביעור חמץ, אך לא שפתם אסורה 63 תוס', פסחים פ"ב ה"א (פ"א הי"ג); בבלי, גיטין י ע"א; קידושין עו ע"א; חולין ד ע"א; מסכת כותים פ"ב ה"ה, עמ' 35 . הנוסח הנכון הוא "חמיצן של כותים"; ראו ליברמן לפסחים ופירושנו לפסחים פ"ב מ"ב. . כך גם מצת כותים מותרת בפסח, ורבי אליעזר מחמיר ואוסר "לפי שאין פקיעין בדקדוקי מצה" (תוס', פסחים פ"ב ה"ג [פ"א הט"ו] ומקבילות). רבי אליעזר מחמיר, אך מתיר לאכול פת כותים ואוסר אכילת מצה משום שאינם בקיאים בדקדוקי המצווה. מכאן יש להסיק שאכן רבי אליעזר הוא המחמיר, וההחמרה קשורה בעמדתו האישית. אם כן, ההלכה שפת כותים אסורה אינה ברורה. כבר הראשונים עסקו בשאלה זו 64 תוספות לגיטין י ע"א ד"ה "מצת כותי"; ביכלר, הדוסיתאים, עמ' 43 . , וכל ניסיונות תיקון הטקסט והפרשנות אינם משכנעים. דין פת של כותים היא הלכה מחמירה, בעוד שבדור יבנה המגמה הכללית הייתה שלא להחמיר בדינם של כותים. "בראשונה" היו יינם ובישוליהם מותרים, והם נאסרו רק מאוחר יותר 65 ירו', עבודה זרה פ"ה ה"ד, מד ע"ד; בבלי, עבודה זרה לא ע"א; מסכת כותים פ"ב ה"ט, עמ' 36 . אנו נרחיב את הדיון בהלכות כותים בנספח למסכת ברכות. . בהקשר לדין יינם נזכרים דברי רבי מאיר שמחמיר מעט, מכאן שההיתר הכללי קדם לו, והאיסור הכללי מאוחר לו. במקביל מתואר מעשה ברבי שמעון בן אלעזר 66 ירו', עבודה זרה שם שם; בבלי, חולין ו ע"א; דברים רבה, פ"ב לג. . החכם אינו מכיר את האיסור, אך שומע עליו. מכאן שאכן שלב האיסור התחולל בדור אושא. כפי שראינו בנספח למסכת ברכות, בדור אושא גזרו על החמרות מרחיקות לכת ביחס לכותים. הוא הדין ביחס למאכלים אחרים שלהם כגבינות (מסכת כותים פ"ב ה"ד, עמ' 34), ורבי שמעון בן אלעזר מחמיר במקצת. כן מותר לקחת מכותי בשר שהוא עצמו אוכל (שם, ה"א, עמ' 34). על כן יש להסיק אחת משתי מסקנות: או שבמשנתנו גישה חריגה בספרות ההלכה, או שלפנינו מימרה שלא מתחום ההלכה. כבר ראינו שאין לפרש את דברי רבי אליעזר בתור חלק ממסורת משפטית-הלכתית. דבריו נאמרו לעתים מזומנות במישור המוסרי והרעיוני בלבד. פת כותים נאסרה לא בגלל שמן הכותים או בישולם, ואפילו לחמם לא נאסר, אלא זה הוא ביטוי לאיסור של סעודה עם השומרונים וליחסי רעות עמם. רבי אליעזר מתנגד לכך, ורבי עקיבא ניסה "לצנזר" את דבריו. בדברי רבי אליעזר יש ביטוי לראשיתו של קו רעיוני התובע הרחקה מהכותים. מגמה זו התפשטה בתקופת האמוראים, וביטוי ציורי לה מובא בחרם המתואר במדרש. בנספח למסכת ברכות נרחיב בשאלות אלו, ונצביע על הגורמים ההיסטוריים שהביאו לעליית רף המתיחות עם השומרונים. ברם משנתנו מלמדת שהיו שצידדו בקו זה כבר בדור יבנה. הגורמים ההיסטוריים סייעו לאותה דעת מיעוט להפוך לזרם הלכתי מקובל. לפנינו אפוא דוגמה לשינוי הלכתי (ביחס אל השומרונים), שינוי שנגרם כתוצאה משילוב של התפתחות הלכתית פנימית, וגורמים חיצוניים. אמר להם שתוקו לא אומר לכם מה רבי אליעזר אומר בו – גם כאן בירושלמי דברי רבי חזקיה בשם רבי אחא "מתיר היה רבי ליעזר חמיצן שלכותים לאחר הפסח מיד" (לח ע"ב). המימרה מסיבה את דבריו של רבי אליעזר לתוספתא במסכת פסחים שהבאנו לעיל. אפשר להבין את דבריו של רבי אחא באחת משתי צורות: או שלדעת רבי עקיבא לא רבי אליעזר החמיר בפת של כותים אלא הוא המיקל, והוא מתיר לאכול מחמצן מיד לאחר פסח; אם כן רבי עקיבא בא לתקן את הרושם המוטעה והחריף שיצר ניסוחו של רבי אליעזר; או להפך: חמץ כותים מותר מיד משום שאין הם כיהודים אלא כגויים, ולכן אין זה בבחינת "חמץ שעבר עליו הפסח" ברשות יהודים. בשתי סוגיות אחרות מסופר שאחרוני האמוראים, ובעיקר רבי אבהו, פסקו כרבי אליעזר מתוך "שירדו" לנושא, כלומר שחקרו אותו היטב: "אמר רבי ירמיה בשם ריש לקיש. מאן תנא חמיצן של כותים? רבי לעזר. אמר רבי יוסי לרבי חנינה ענתונייא נהירת דהויתון מרין אתה ורבי ירמיה בשם ריש לקיש: מאן תנא חמצן של כותים רבי ליעזר. וכאן לא הוינא מרין אלא רבי הילא בשם ריש לקיש ירדו לחמיצן של כותים כרבי ליעזר. ועוד מהדא דמר (שאמר) רבי חנינה בר רבי אבהו: אבא הוה ליה עובדא. שלח שאל לרבי חייה ולרבמי ולרבסי והורון ליה כרבי ליעזר. מה וכיחידאה מורין? לא משום שירדו לחמיצן של כותים כרבי ליעזר. אמר רבי מני קומי רבי יוסי כמה דת מר תמן הלכה כרבי ליעזר" (ירו', ערלה פ"ב ה"ו, סב ע"ג; עבודה זרה פ"ה הי"א, מה ע"א). הסוגיה קשה, ונחזור עליה בתרגום ובפירוש: אמר רבי ירמיה בשם ריש לקיש. מאן תנא חמיצן של כותים? רבי לעזר. אמר רבי יוסי לרבי חנינה מענתות 67 כנראה ענתות שביהודה, אך הוא פעל בגליל. : זוכרני שהייתם אומרים (אתה ורבי ירמיה) בשם ריש לקיש: מי שנה את דין "חמצן של כותים"? רבי ליעזר (כלומר שהוא שנה מימרה זו), וכאן (עתה) אינכם אומרים כך אלא שרבי הילא בשם ריש לקיש ירדו לחמצן של כותים, (כלומר דנו בנושא ופסקו) כרבי אליעזר. ועוד מזה שאמר רבי חנינה בר רבי אבהו: לאבא היה מעשה (בחמץ של כותים לאחר פסח). שלח שאל לרבי חייה ולרב אמי ולרב אסי והורו לו כרבי ליעזר (מכאן מסיק האמורא שהלכה כרבי אליעזר). על כך הוא שואל: מה? וכיחידאה אומרים? (האם פוסקים כיחיד?). את ההמשך קשה לתרגם, אך משמעו שאכן ההלכה כאן כרבי אליעזר, משום שחכמים "ירדו" לדבר. כלומר לא כפסיקה אוטומטית כיחיד או כרבים, אלא מתוך שיקול דעת ענייני. לא נאמר מה אומר רבי אליעזר. כנראה גם סוגיה זו סבורה שרבי אליעזר אומר שהחמץ מותר מיד, וחכמים חולקים עליו. חכמים הם אותה תוספתא שצוטטה. כפי שנוכיח בנספח למסכת ברכות האמוראים נטו להחמיר את היחס לכותים. במיוחד הדברים אמורים ברבי אבהו שפסק שהם כנכרים לעניין היתר פרותיהם ממצוות התלויות בארץ. 68 ראו גם הנספח למסכת זו. על כן סביר שגם כאן הם פסקו כרבי אליעזר משום שהוא המחמיר. אם כן רבי עקיבא ביקש להשתיק את תלמידיו משום שדעתו של רבי אליעזר קיצונית ובלתי סבירה, ומאוחר יותר, בימי האמוראים, התקבלה דעתו המחמירה של רבי אליעזר. בירושלמי רבי יוסי מסיק עוד "שאסור ליקח בתו שלעם הארץ" (לח ע"ב). יש להבין את המימרה כביטוי למערכת היחסים עם עמי הארץ, ואין היא בבחינת מסקנה מהמשנה או פרשנות לה. בשאלת היחסים עם עמי הארץ דנו בנספח למסכת דמאי. מכל מקום גם זאת אינה הלכה אלא התוויה של מגמה עקרונית, והאמורא הבין את דברי רבי אליעזר כפי שהצענו. בשני המקרים רצה רבי עקיבא לעקור את דברי רבי אליעזר באוצר המסורת היהודית, ונראה שלא עלה הדבר בידו.
Sefaria · Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Sheviit 8:10
גם זה על ענין הראשון ודין פת כותים שהיא אסורה אבל אין לוקין אוכליה מלקות אלא מכת מרדות מדרבנן:
Sefaria · Rambam on Mishnah Sheviit 8:10
פת כותים. לא אשכח מה אמר כאן ר"א ושמא מחמיר בו כבשר חזיר דלא מעשרי ומיהו לנפשייהו מעשרי כדאי' בברכות (דף מז:):
Sefaria · Rash MiShantz on Mishnah Sheviit 8:10
האוכל פת כותים כאוכל בשר חזיר . ופירש הר"ב לאו דוקא שאין האוכל פת כותי וכו' וכן פי' הרמב"ם. ומשמע דלאחר שגזרו על הכותים שיהיו כעובדי כוכבים לכל דבריהם איירינן. וקשה דליתני עובדי כוכבים. ועוד שאין מדרך המשנה לשנות דין לכותים לאחר שגזרו. לפי שאז הם בכלל עובדי כוכבים. והר"ש מפרש דמחמיר בפת כותים משום דלא מעשרי כשמוכרין לאחרים וכמו שמפורש במשנה ט פ"ה דדמאי. ולפירושו קשה דאמאי תנן פת ליתני האוכל פירות כותים [*אבל התוס' במס' חולין פ"ק דף ד כתבו שגזרו על פתן לפי שהיו מבטלין בנין בה"מ בימי עזרא כדאמר בפרקי ר"א וליכא למימר דהיינו בכותים ראשונים דכתיב בהם (מלכים ב י״ז:ל״ג) ואת אלהיהם היו עובדי' דהא קאמר התם מכאן אר"א כל האוכל פת כותים כאוכל בשר חזיר ותנינא נמי לקמן שחיטת מין לעבודת כוכבים פתו פת כותי ושם דף יג כתבו פתו פת כותים בפרקי ר"א יש עזרא וזרובבל בן שאלתיאל ויהושע בן יהוצדק נידו אותן בג' מאות כהנים ובג' מאות תינוקות וג' מאות ס"ת והיו תוקעים והלוים משוררים ומסיימים בה מכאן אמרו כל האוכל פת כותי כאילו אוכל בשר חזיר ע"כ. הרי מוכח שאין גזירת פתן אותה הגזירה שגזרו עליהם להיותם כעובדי כוכבים לכל דבריהם. אבל מ"מ אין הענין כמו שנראה לכאורה מדברי התוס' שבימי עזרא גזרו על פתן שהרי מכאן אמרו כו' אלא ז"ש התוס' בדף ד שגזרו ר"ל החכמים שגזרו וסמכו על הנידוי דבימי עזרא שהיה לפי שבטלו כו'. ולישנא דבימי עזרא דנקטי התוס'. קאי אדסמיך לפי שהיו מבטלין כו' דאלת"ה הכי הנ"ל שגזרו על פתן בימי עזרא לפי שהיו כו'. וצריכין לומר ג"כ דהך דמכאן אמרו כו' דבפרקי ר"א. מהנך דאמרו לפני ר"ע נתיסדו]:
Sefaria · Tosafot Yom Tov on Mishnah Sheviit 8:10
הסיאה ווילדער ראסמארין:
Sefaria · Yachin on Mishnah Sheviit 8:10
תוי"ט ד"ה האוכל פת כותים וכו' אבל התוספות בחולין וכו' ושם דף י"ג כתבו פתו וכו' הרי מוכח שאין גזירת פתן אותה הגזירה שגזרו עליהם להיות כעובדי כוכבים לכל דבריהם וכו' וצ"ל ג"כ וכו' מהנך דאמרו לפני ר' עקיבא נתיסדו וכו' ע"ש. הנה ברור דז"ש התוי"ט שגזרו עליהם להיות כעובדי כוכבים לכל דבריהם. אין כוונתו על מה דאיתמר בחולין ו' ר' יצחק בר יוסף שדרי' ר' אבהו לאתויי חמרא מבי כותאי וכו' וספר דברים לפני ר' אמי ור' אסי ולא זזו משם עד שעשאום עובדי כוכבים גמורין וכו' דא"כ למה לי' להתוי"ט לכל האריכות הזה. הלא ודאי דאי אפשר לפרש המשנה ע"פ הגזירה שגזרו ר' אמי ור' אסי שהיו בימי אמוראים. אלא הכוונה שכתב שגזרו עליהם וכו' היינו ממה שגזר רבן גמליאל על השחיטה מטעם שמצא להם דמות יונה בהר גריזים ונעשו מומרים לעבודת כוכבים כדמסיק הש"ס שם דר"ג ובית דינו נמי כר' מאיר דגזר עליהם ס"ל ולדעת תוס' שם ה' ד"ה רבן גמליאל ובית דינו נמנו על שחיטת כותי ואסרוה היינו ר"ג דיבנה ע"ש וידוע דר' גמליאל דיבנה ור' אליעזר סתמא בכל הש"ס שהוא ר"א הגדול בן הורקנוס בדור א' הוו [וזה שסיים התוי"ט לכל דבריהם לאו דוקא אלא סירכא דלישנא נקט] רק אל זה אביט אולי יעלה בידי אמיתת הענין בפי' משנה דהכא שנכנס התוי"ט בדוחק וצריכין לפרש ג"כ דהך דמכאן וכו' דבדר"א מהנך דאמרו לפני ר"ע נתייסדו ע"כ והוא דוחק גדול שר"ע משמי' דר"א יחלוק על כל הנשנית בפ' דר"א בזה ולכן קרוב הדבר לומר דהכא במשנתינו אמרו לפני ר"ע אומר הי' ר"א כל האוכל פת עובד כוכבים כאלו אוכל וכו' והיינו כפי גזירה שגזרו ב"ש וב"ה בי"ח דבר כמבואר שבת י"ז ובע"ז ל"ו ור"ע השיב שתוקו לא אמר לכם מה שר"א מיקל בו כיון שלא נתפשטו איסורו בכל ישראל ולא קיבלו כמ"ש תוס' בע"ז ל"ה ד"ה מכלל וכו'. ואל תתמה כי פעמים הרבה נמצא לפנינו עובד כוכבים או נכרי או מצרי והכוונה כותי וכן להיפך. ואפרט אחת מהנה בסוגיא [שעמד עליו התוי"ט] בחולין י"ג דתנן במשנה שחיטת נכרי נבלה ומסיק עלה בגמ' דאי ר"א האמר סתם מחשבת כותי לע"ז וכן באותו ענין בסוגיא דחולין ל"ח דתנן במשנה השוחט לכותי שחיטתו כשרה ור"א פוסל אמר ר' אלעזר אפילו שחטה לאכול לכותי וכו' שסתם מחשבת כותי לע"ז. וכן בגמ' שם כמה פעמים שסתם מחשבת כותי ונזכר ג"כ ענין זה שם קט"ז ובגיטין מ"ה ובכל אלה המכוון על נכרי עובד כוכבים כדאיתא נמי במשנה שבמשניות מ"ז פ"ב דחולין השוחט לנכרי שחיטתו כשרה ור"א פוסל אפי' שחטה שיאכול הנכרי וכו' שסתם מחשבת נכרי לע"ז. ורבים כאלה אם אמרתי אספרם מחול ירביון. ולא אעלים מה שקרה לי עם שר מלומד אחד ששאל מאתי הן לבי ולבך ידע שאין אתם שונאים לנו אדרב' ככם היום מתפללים ומבקשים שלומינו. אך בזאת יאות לי שתאמר אלי פירוש על המאמר טוב שבגוים הרוג. והי' תשובתי אליו דבר זה כבר נשאל וחכמי ישראל השיבו ע"ז כמבואר בשבט יהודה. אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת שכתבתי בס"ד בפרושי למס' סופרים סוף פט"ו תני ר"ש ב"י הטוב שבעובדי כוכבים בשעת מלחמה הרוג ע"כ. וכתבתי אין ספק כי הנוסח' ישרה היא הטוב שבמצרים הרוג. וכ"כ רש"י בנמוקי החומש פ' בשלח י"ד פ"ז וכל רכב מצרים ומהיכן הי' הבהמות הללו וכו' מהירא את דבר ד' מכאן הי' ר"ש [והיינו רשב"י כנודע דכל סתם ר"ש היינו רשב"י] אומר כשר שבמצרים (בשעת מלחמה) הרוג ע"כ. והראיתי לו כמה מקומות בדפוסין ישנים שהחליפו עובד כוכבים למצרי ומצרי לעובד כוכבים. והכא ממקומו מוכרח דצ"ל טוב שבמצרים דזיל בתר עיקרו דלא למד ר"ש ב"י דבר זה אלא ממה שעשו המצרים דאפי' הירא את דבר ד' נתן בהמותיו לרדוף אחר בנ"י מרוב שנאתם עליהם ולהכי דייק הטוב [כלומר אפי' הירא את דבר ד'] שבמצרים הרוג. ואף גם זאת לא התיר אלא בשעת מלחמה שמרוב שנאתו לא יחמול ולא יכסה אפילו הטוב שבהם ר"ל המצרים. והי' השר סר למשמעתי. ויאמר אהבתיך וגם את דבריך אהבתי. ודע דכתבתי עוד דבנוסח האמיתי ע"פ רש"י שזכרתי יתיישב קושי' תוס' בע"ז כ"ו ד"ה ולא מורידין וכו' ע"ש. נראה דלא הי' גרסתם במס' סופרים כמו שהיא לפנינו בהדיא במס' סופרים גופי' בשעת מלחמה. ויתכן דחכם אחד כתב מלות אלו בשעת מלחמה על הגליון ע"פ דעת תוס' ונדפס אח"כ בפנים כמו שאירעו בכמה עניינים. ועתה אשובה לחזק דברות הראשונות דברי תוס' בחולין ד' אשר העתיק התוי"ט. דע דכן לשון תוס' בגיטין יו"ד. אהא דתנן מצת כותי מותרת וכו' ר' אליעזר אוסר לפי שאין בקיאין בדקדוקי מצות כישראל. ד"ה מצת כותי מותרת וא"ת והלא גזרו על פתן כדאי' בפ' דר"א לפי שהיו מבטלין בנין בהמ"ק בימי עזר' וקתני התם מכאן אמר ר' אליעזר כל האוכל פת כותי וכו'. ובקדושין ע"ו ד"ה מצת כותי מותרת וא"ת והא אמרינן בפ' דר"א כל האוכל פת כותי כאילו אוכל בשר חזיר וכו'. וכן הקשו תו' בחולין הנ"ל. ולכאורה ה"א דעל ת"ק דאמר מצת כותי מותרת לא קשיא להו דמנ"ל דת"ק ס"ל דגזרו על פת כותי. רק עיקר קושייתם היא לר' אליעזר דאוסר ותלי טעמא לפי שאין בקיאין בדקדוקי מצות משמע הא אם היו בקיאין הוי שרי וקשי' להו דר"א אדר' אליעזר דאמר בפ' דר"א מכאן אמר ר"א כל האוכל וכו' אכן לפמ"ש התוי"ט דאליבי' דר' עקיבא לא אזלי הך דתניא בפ' דר"א. א"כ לא מקשו תוס' כלום שהרי אפילו ר' אליעזר גופי' לא ס"ל הכי [אליבא דר' עקיבא דהעיד שר' אליעזר מיקל בו] מכ"ש שיש לומר הכי לדעת ת"ק. אבל לפמ"ש דבמשנה דהכא איירי בפת עובד כוכבים ולא בפת כותי מקשו תו' דר"א אדר"א. אמנם בגוף הנוסח' בדר"א שהעתיקו בגיטין יו"ד ובחולין ד' מכאן אמר ר"א כל האוכל פת כותי וכו' אכן בחולין י"ג העתיקו תוס' מכאן אמרו כל האוכל וכו' וצ"ע ג"כ בפ' דר"א עצמו בפל"ח אחר שהאריך בסיפור ענין הכותים שהריעו לישראל ועכבו מלאכת שמים תנא מה עשה עזרא זרובבל וכו' ומנדין את הכותי וכו' ובחרם ב"ד התחתון שלא יאכל אדם מישראל פת כותי עד עולם מכאן אמר כל האוכל בשר כותי כאילו אוכל בשר חזיר ואל יתגייר אדם כותי וכו' ונוסח' כזה איתא בשני דפוסים רק בדפוס אחד איתא מכאן אמר כל האוכל בשר כותי וכו' ובדפוס אחר' איתא מכאן אמרו כל האוכל בשר כותי וכו' ועכ"פ היה נח לי לפי אותו הנוסח' מאי דאיכא למידק לפי שהעתיקו התוס' מכאן אמר ר"א כל האוכל פת כותי וכו'. קשיא מאי חידש בזה מעתה הלא להדיא גזרו ע"ז עזרא וזרובבל. ומנדין אותן בחרם ב"ד שלא יאכל אדם מישראל פת כותי מעולם אבל לפי הנוסח' בשר כותי אתי שפיר והיינו שחיטת כותי [והיינו כמו שגזר ר"ג דיבנה על שחיטת כותי] שוב עיינתי בילקוט מלכים רמז רל"ד והעתיק ככל הכתוב בפ' דר"א [בשם הפסיקתא] ובחרם ב"ד העליון והתחתון שלא יאכל אדם מישראל פת כותי מכאן אמרו כל האוכל פת וכו' על מה שהחרימו עזר' וזרובבל וסייעתם בפירוש שלא יאכל אדם מישראל וכו' כמ"ש למעלה. ועתה הקורא את אשר הצבתי הנה. נבון תחבולות יקנה:
Sefaria · Yesh Seder LaMishnah on Mishnah Sheviit 8:10