Sheviis 8:9 — The anointed hide; Rabbi Akiva's silence
The Lived Mishnah·A Zeman Nakat Project
Audio · Listen with Ephraim Diamond
Listen with Ephraim Diamond · 5:32
0:00 / 5:32
0:00
5:32
Speed
ZeraimSederסדרזְרָעִים
SheviisMesechtaמסכתשביעית
8Perekפרקח׳
9Mishnahמשנהט׳
Mishnah שביעית ח׳:ט׳ · Sheviis 8:9
עוֹר שֶׁסָּכוֹ בְּשֶׁמֶן שֶׁל שְׁבִיעִית,
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, יִדָּלֵק.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, יֹאכַל כְּנֶגְדּוֹ.
אָמְרוּ לִפְנֵי רַבִּי עֲקִיבָא,
אוֹמֵר הָיָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר,
עוֹר שֶׁסָּכוֹ בְשֶׁמֶן שֶׁל שְׁבִיעִית,
יִדָּלֵק.
אָמַר לָהֶם,
שְׁתֹקוּ,
לֹא אוֹמַר לָכֶם מַה שֶּׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר בּוֹ:
A hide that one anointed with Sheviis oil -
Rabbi Eliezer says: it must be burned.
But the Chachamim say: he must eat [Sheviis produce] corresponding to its value.
They said before Rabbi Akiva:
used to say Rabbi Eliezer -
a hide that one anointed with Sheviis oil
must be burned.
He said to them:
Be silent;
I will not tell you what Rabbi Eliezer says about it:
A reading aid, not an exact translation.
This English is a clause-by-clause rendering to help you follow the Hebrew. It is not word-for-word literal, and it is not a transcript of the recorded shiur — the audio carries explanation and context the translation deliberately leaves out.
case/objectrestrictive rulingpermissive rulingTanna
Summary Chart
The anointed hide; Rabbi Akiva's silence▾
| Case | Ruling | Reason |
|---|---|---|
| A hide was anointed with Sheviis oil — when the biur time arrives, what is done with it? | Rabbi Eliezer: It must be burned | — |
| Chachamim: He must eat corresponding to its value (designate non-Sheviis produce of equal value and treat it with the kedushah) | — | |
| And when they reported this before Rabbi Akiva? | Rabbi Akiva: Be silent — I will not tell you what Rabbi Eliezer says about it | — |
Transcript
A machine transcript of the recorded shiur.
This is the shiur as spoken, transcribed automatically and left unedited — the wording is Ephraim's, and occasional transcription errors remain. It follows the audio word by word.
Transcript · click any word to jump
▾
All Meforshim
Study the meforshim on this mishnah (11)▾
שתוקו לא אומר לכם מה שרבי אליעזר אומר בו. רבי עקיבא קבל מרבי אליעזר רבו דמקל טפי בסיכה, וכשאמרו לו שהיה רבי אליעזר אומר ידלק אמר להם שתוקו, שאיני רשאי לפרש כמה היה רבי אליעזר מקל בו, והלכה כחכמים:
שתקו לא אומר לכם מה ר"ע אומר בו - Rabbi Akiva received [the tradition] from Rabbi Eliezer his teacher who was more lenient as regarding anointing . And when they told him that Rabbi Eliezer stated that it should be burned, he said to them: “Be silent,” for I am not permitted to interpet how much Rabbi Eliezer was lenient in this, as the Halakha is according to the Sages.
Sefaria · Bartenura on Mishnah Sheviit 8:9
Introduction In today’s mishnah the rabbis debate what should be done with a hide that has been oiled with seventh year oil. A hide which they oiled with seventh year oil: Rabbi Eliezer says: it must be burnt; But the sages say: he must [buy and] eat [food] for its equivalent. Albeck explains that Rabbi Eliezer was especially stringent upon the person who put sabbatical year oil on the hide because he considered this to be a disgraceful use of sheviit produce. The rabbis said that this was no different than the cases in yesterday’s mishnah, where a person used sabbatical year produce in an improper way. Just as in those cases he could remedy the situation by eating an equivalent amount of non-sabbatical year produce as if it was sabbatical year produce, so too he could act over here. They said in front of Rabbi Akiba: Rabbi Eliezer used to say, A hide which they smeared with seventh year oil must be burnt. He replied: Silence! I won’t tell you what Rabbi Eliezer actually said in this connection. In this fascinating story, some rabbis tell Rabbi Akiva what Rabbi Eliezer had said, or at least what they had thought he had said, in regard to this issue. Their tradition matches that reported in section one. Rabbi Akiva angrily responded that he would not reveal to them what Rabbi Eliezer had actually said. It is unclear why Rabbi Akiva responded in such a manner, or what it is that Rabbi Eliezer seems to have said. In the Talmud two sages argue whether Rabbi Eliezer was actually more stringent or less stringent. What I think is more interesting is that Rabbi Akiva for some reason feared revealing Rabbi Eliezer’s opinion. Rabbi Eliezer is often a figure whom the other rabbis wanted to push away from being the accepted halakhah. Perhaps Rabbi Akiva fears that if he reveals his true opinion, people may be tempted to follow it. In order to keep people away from Rabbi Eliezer he censors him. However, we should note that the editors of the Mishnah record this censorship instead of erasing it from any historical memory.
Sefaria · English Explanation of Mishnah Sheviit 8:9
כאוכל בשר חזיר . דמה ר"א פת כותים לבשר החזיר, מפני שמעשיהם היו כחזיר הפורס טלפיו ואומר ראו שאני טהור (עי' בר"ר פס"ה, א) והוא טמא, שאף הם היו יראים את ה' אבל היו עובדים לאלקיהם (מלכים ב' יז, לג) :
Sefaria · Hon Ashir on Mishnah Sheviit 8:9
(יז) רבי אליעזר אומר ידלק. מסתברא דאף בכלים סבירא ליה דידלקו, אלא דכי אמר למלתיה בעור אמרה: (יח) יאכל כנגדו. מסתברא דטעמא לא הוי אלא משום קנסא, וכמו שמצינו בסוף פרק קמא דמעשר שני:
Sefaria · Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Sheviit 8:9
עור שסכו ר"א אומר ידלק. ק' לי טובא. אע"ג דודאי ר"א הכי ס"ל בכל דוכתא. דזה וזה גורם אסור. כדאמרינן בפ' כ"ש [פסחים דף כ"ז ע"א] שכן היה ר"א אומר בכל האיסורין שבתורה. מ"מ רמי דר"א אדר"א דהא שמעינן ליה בשילהי מס' ע"א [אולי צ"ל בשילהי פ' כל הצלמים ד' מ"ט ע"ב] דשרי בהולכת הנאה לים המלח אע"ג דזהו גורם. ואטו מי חמירא לי' שביעית מע"א: ואפשר דהיינו דקאמר ר"ע לא אומר מה שר"א אומר בו. למימרא דהך תנא לאו דסמכא הוא. ואיפכא ס"ל לר"א ומיקל טפי. כדפי' הרע"ב אליבא דחד לישנא בירושלמי: ואפ"ה מסתברא דאפי' לת"ק אליבא דר"א בדווקא נקט עור שסכו. דמינכרא הנאתו דשמן טובא דמרככו. ועושהו ראוי למלאכת כלים וסנדלים דהוי ליה גורם גדול וחשוב. בהא הוא דמחמיר. ודילמא משום דאזיל נמי לטעמיה דפ"ב דערלה. דאחר ראשון אני בא דהו"ל ראשון לחודיה הגורם. והכי נמי השמן שהשביח את העור וגרם גמר מלאכתו ושבחו ניכר. נידון כמוהו ליאסר כולו: אבל בכלים גמורים שסכן. דלא מינכרא שבחא דשמן דלאו גורם הוא כל כך. שאפי' סך בו מנעלים וסנדלים. אחר שכבר עשויין הן ונגמרה מלאכתן. ולא היה העור צריך לרככו יותר. אע"פ שחזר אח"כ וסכן. לייפותן בעלמא הוא דעבד ואין שבח ניכר בכלים כל כך. בהו ודאי מודה ר"א דיאכל כנגדן ותו לא. (וכי הא סברא דאמינא לה מנפשי אשכחן דמפליג תלמודא לענין שבת דלעבדו אסור לצחצחו מותר כדאי' שילהי תולין): והיינו דאיכפל תנא לאשמועינן פלוגתייהו דר"א ורבנן בעור דווקא. ולא מסיק לפלוגתייהו גבי כלים דלעיל. ולא כמ"ש בתי"ט. דאם כן הו"ל משנה יתירה. ותו איכא למידק בה חכמים היינו ת"ק. ואליבא דידן ניחא וק"ל: ותו דאפשר לומר נמי איכא בינייהו. ת"ק בעור נמי כר"א ס"ל. אי נמי חכמים בעור הוא דפליגי. אבל בכלים איכא למימר כיון דמטיא ליה הנאה לאדם. כגון שסך מנעלו כדי שיהא יפה יותר לנועלו. מותר. ונא בעו שיאכל כנגדן. אלא בעור דאכתי לא חזי להנאת אדם כלל. ולא קבעי ליה אלא לצורך העור לבד להשביחו דוק ותשכח טעמא: משנה לחם בלח"ש עור שסכו. דשרי בהולכת הנאה לים המלח. אע"ג דזה וזה גורם שרי צ"ל.
Sefaria · Lechem Shamayim on Mishnah Sheviit 8:9
ידלק. כדין פירות שלאחר הביעור והכי נמי אשכחן בגד שצבעו בקליפי שביעית ידלק ורבנן פליגי עליה ושאני בגד דחזותא מלתא היא וה"ל כקליפין בעין אבל הכא השמן מבוער הוא משעה ראשונה וליתיה בעולם כיון דנבלע בעור וכדי שלא יהא חוטא נשכר שרצה להרויח באותו שמן ולא לאכלו יאכל כנגדו הר"ש שירילי"ו ז"ל: ר' אליעזר אומר ידלק. פי' כי כיון שהוא שמן של שביעית שהוא הפרי של שביעית שאסורין לעולם ואינו יוצא לחולין אינו מועיל מה שיאכל כנגדו ולפיכך ידלק וחכמים סברי שכבר נתבטל בעור ועל כן הוא מותר כן נ"ל וקצת קשה אמאי לא פליג ר' אליעזר לעיל גבי כלים שהרי גם שם מדבר בשמן שגדל בשביעית וצ"ע עכ"ל ה"ר יהוסף ז"ל: לא אומר לכם מה ר"א אומר בו. אי אפשר לי לאמרו הרמב"ם ז"ל. ירושלמי מה אמר בו ר' אליעזר א"ר ייסא עצמותיו של אותו האיש ישרפו ר' חזקיה בשם ר' אחא אמר מותר לסוכו הוא דאמר ר' אליעזר ולאו ידלק:
Sefaria · Melekhet Shelomoh on Mishnah Sheviit 8:9
לאחר שנקבע שאין לסוך אלא אדם, הרי שממילא נאסר לסוך עור. מעתה נשאלת השאלה מה דינו של עור שסכו אותו. השאלה נכונה לגבי כל הלכות שביעית, והרחבנו בכך במבוא. משנתנו מציגה את אחד הפתרונות הקיצוניים והחמורים ביותר שמצאנו בספרות התנאית. עור שסכו בשמן שלשביעית – בניגוד לנאמר במשנה הקודמת שאין להשתמש בשמן שביעית לסיכת חפצים. את העור סכו כחלק מתהליך העיבוד כדי להעניק לו רכות וגמישות, רבי אליעזר אומר ידלק – יש לשרוף את העור שנעשה בו שימוש אסור, וחכמים אומרים יאכל כנגדו – יאכל כנגדו הוא הפתרון שהובא במשנה הקודמת (משנה ז). לא נאמר האם רבי אליעזר חולק גם שם, ומסתבר, לפחות מן הפן המשפטי, שרבי אליעזר יחלוק גם במשנה הקודמת. אמרו לפני רבי עקיבה אומר היה רבי אליעזר [ו]עור שסכו בשמן שלשביעית ידלק אמר להם שתוקו לא אומר לכם מה רבי אליעזר אמר בו – המשפט שבמשנה חושף בפנינו פן אוטנטי מהווי הלימוד בבית המדרש. רבי עקיבא שנה את ההלכה הקודמת ולא הזכיר כלל את דעתו של רבי אליעזר, אך תלמידיו זכרו את עמדתו המחמירה של רבי אליעזר. מן הסתם היו אלו אישים כרבי יהודה שלמדו אצל רבי אליעזר ועם הזדקנותו ומותו עברו ללמוד אצל רבי עקיבא. בבית המדרש נקוטה בדרך כלל תרבות המחלוקת. דעה חולקת אינה נעלמת אלא יש לשנותה כמחלוקת, גם אם אינה מתקבלת להלכה, כלומר, גם אם הרב (רבי עקיבא במקרה זה) אינו מקבלה. כך מוצג האידאל הלימודי של חכמים. מסכת עדיות מסבירה גם מדוע אין להעלים את המחלוקת, ולדעה החולקת ערך לימודי ואולי גם ערך לפסיקת ההלכה בעתיד 57 משנה, עדיות פ"א מ"ד-מ"ה, וראו דיוננו בנספח למסכת ביצה. . אם רבי עקיבא אינו שונה את דברי רבי אליעזר יש בכך הכרעה שדעה זו חורגת מתחום המחלוקת הלגיטימית, ואין היא ראויה להיזכר ולהישמר באוצר המסורת ההלכתית. מובן שלעתים נשמטו דעות חולקות מסיבות אחרות כגון שכחה, צרכים ספרותיים וסיבות נוספות, אך כאן אין רבי עקיבא חוזר בו ונוקט לשון תקיפה וחריגה. אמר להם שתוקו – כאמור המינוח חריג, ומופיע עוד רק בהלכה הבאה. לא אומר לכם מה רבי אליעזר אמר בו – היה מקום להבין את דבריו כהכרזה אישית של רבי עקיבא, שאינו רוצה לומר את דברי רבי אליעזר. הירושלמי הבין אולי את דבריו כמעין איום: הוא אינו רוצה לומר את דבריו משום שרבי אליעזר החמיר עוד יותר, ואין זה ראוי שדברים כה חמורים יישמעו בבית המדרש. ואכן בירושלמי הסבר קיצוני עוד יותר לדבריו של רבי אליעזר: "אמר רבי יוסי עצמותיו שלאותו האיש ישרפו. רבי חזקיה בשם רבי אחא מותר" (ירו', לח ע"ב). ההסבר הראשון ברור. לפי רבי אליעזר לא העור "ישרף" או "ידלק" אלא בעליו. מובן שזו עמדה קיצונית וחסרת ביסוס משפטי. ודאי שרבי אליעזר לא התכוון שאכן בית הדין ידון אדם למוות על כך. אם כן הדעה הופכת להיות סמלית, בעלת משמעות רעיונית בלבד. בצורה פרדוקסלית דווקא החמרת היתר של רבי אליעזר מפקיעה את דבריו מתחום ההלכה והופכת אותם להיגד מוסרי-רעיוני. לפי הסבר זה אין המחלוקת בין רבי עקיבא לרבי אליעזר הלכתית גרידא. ייתכן שרבי אליעזר מתנגד להסדר של "יאכל כנגדה", אך גם לשיטתו ניתן להשתמש בעור. המחלוקת היא כמובן אישית, בין חכם מחמיר לחכם מיקל (חכמים מיקלים). אבל אי אפשר להתעלם מההיבט הכרונולוגי. רבי אליעזר חי בראשית דור יבנה, כשהחמירו מאוד בהלכות שביעית. רבי עקיבא פעל ולימד בהמשך דור יבנה, ואין הוא מקבל את מלוא החמרת היתר. עם זאת אין ביטחון שרבי עקיבא כבר שנה את ההיתר העוקף את האיסור "יאכל כנגדם"; אולי היתר זה בא רק מדור אושא ואילך. בדורות אלו נטו להקל בדיני שביעית, כפי שסיכמנו במבוא. מכל מקום ודאי שרבי עקיבא מחמיר פחות מרבי אליעזר. לפי ההסבר השני, של רבי חזקיה, נמנע רבי עקיבא מלהביא את דעתו של רבי אליעזר משום שרבי אליעזר מיקל ביותר 58 וכן פירשו הרמב"ם ואחרים. ומתיר להשתמש בעור ללא כל הסתייגות, אולי אף בלי הפתרון של "יאכל כנגדם". המסורת "ידלק" היא אפוא שיבוש בלבד. קשה להלום דעה זאת, שכן היא מנוגדת למסורת שבמשנה ולדברי רבי עקיבא. יתר על כן, אותו ביטוי מופיע גם במשנה הבאה: "שתוקו לא אומר לכם...", וגם שם יש הסבר כאילו רבי אליעזר הוא המיקל (להלן), אך עיון בדברים מראה כי אין בהם הסבר למשנתנו אלא לתוספתא במסכת פסחים, וקשה לראות בכך פשט המשנה. נראה אפוא שרבי אליעזר מחמיר. על כן ייתכן שיש לפרש את דברי רבי חזקיה שלדעת רבי אליעזר מי שעשה כן (סך עור בשמן שביעית) עשה עברה חמורה, אך העור מותר. הטיעון של רבי אחא שמותר לסוך עור בפרות שביעית אינו מסורת, אלא רצון של האמורא להכליל בדברי התנא המחמיר את העמדות המקובלות בדורו. בתקופת האמוראים הקלו ברבות מהלכות שביעית (ראו על כך במבוא). האמורא מנסה אפוא לפרש מדעתו את רבי אליעזר כמי שמהלך בדרך המקובלת בזמנו של האמורא. זהו אפוא הסבר דרשני לדברי רבי אליעזר, העוקר אותם מפשוטם. אנו מפרשים אפוא את דברי רבי חזקיה כמעין דרשה ואת דברי רבי יוסי כהסבר ראלי או כמסורת. עם זאת אין ודאות שדברי רבי יוסי הם אכן מסורת חיה, ואולי אין הם אלא הסבר מדעתו של האמורא. מכל מקום, הדעה שאוכל שביעית שנעשה בו איסור יישרף היא חריגה בעולמם של חכמים. פרות שביעית שנעשה בהם איסור ממשי, כגון שנזרעו בשביעית, אסורים בהנאה, ברם כאן מדובר באיסור חמור פחות. בתלמוד הבבלי מופיעה פעם אחת הברייתא "בגד שצבעו בקליפי שביעית – ידלק" (בבלי, בבא קמא קא ע"א), ברם ברייתא זו אינה אלא הרחבה, אולי רק הרחבה ספרותית של המשנה האומרת "בגד שצבעו בקליפי ערלה ידלק" (ערלה פ"ג מ"א). יתר על כן, קשה להעמיד את הברייתא על מכונה משום שהרקע הראלי שלה בעייתי. מותר לצבוע בקליפות, כגון באלו של רימון ואגוז (לעיל, פ"ז מ"ג), ואם כן על איזה מקרה מדובר בברייתא? נראה אפוא שהברייתא היא עיבוד ספרותי של משנת ערלה; יש להבינה על רקע ההלכה הבבלית, ואין היא עניין לדיוננו. הסברנו שמשנה ט עוסקת בסיכת עור ובה מחלוקת תנאים, ואילו משנה ח בסיכת כלים ובה הכול מודים ש"יאכל כנגדם". לפי הסבר זה סיכת עור חמורה יותר מפני שהשמן חודר לעור ונשאר, בניגוד לסיכת כלים בשמן שהשמן נשרף. אבל בין המפרשים מצינו גם דעה אחרת ולפיה משנה ט עוסקת בעור והוא הדין ביתר החומרים. סוף משנה ח ומשנה ט הם יחידה אחת 59 ברש"ס הם משנה אחת. : ברישא פסיקה כללית ("יאכל כנגדה") ובהמשך מחלוקת, והפסיקה הראשונה היא כדעת חכמים 60 מלאכת שלמה; פליקס. . מבנה זה מכיל חזרה על הרישא וכפילות, ברם אין בכך קושי: במשניות רבות מצינו דעה ראשונה סתמית, ואחריה מחלוקת שבה הדעה השנייה היא כסתם. במקרים אלו התלמוד או מפרשיו מחפשים חידוש בכל אחת מהדעות, אך להערכתנו אין בכך אלא עדות לשילוב מקורות שונים 61 ראו פירושנו לשבת פ"ב מ"ב, ושם רשימה חלקית של הדוגמאות. . שאלה זו של פרשנות המשנה משפיעה על פירושה של משנה אחרת (ערלה פ"ב מי"ג), ונדון בכך אם יזכנו החונן לאדם דעת עת נפרש את מסכת ערלה.
Sefaria · Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Sheviit 8:9
רבי עקיבא היה תלמיד לרבי אליעזר והיה אומר משמו בזו ההלכה שהוא מיקל וכששמע אותם שהיו אומרים משום רבו שהיה מחמיר בזו ההלכה שתקם ואמר להם אל תאמרו משמו זה שאיני יכול לפרש לכם דעת רבי אליעזר בהלכה זו מרוב שהיה מיקל בה וזהו ענין מה שאמר לא אומר לכם כלומר אי אפשר לי לאומרו והל' כחכמים:
Sefaria · Rambam on Mishnah Sheviit 8:9
מה אומר בו ר"א ירושלמי (הל' ת) א"ר יוסי אפילו עצמותיו של האיש ההוא ישרפו רבי חזקיה בשם רבי אחא מתיר:
Sefaria · Rash MiShantz on Mishnah Sheviit 8:9
ר"א אומר ידלק . מסתברא דאף בכלים ס"ל דידלקו אלא דכי אמר למלתיה בעור אמרה: וחכ"א יאכל כנגדם . מסתבר דטעמא לא הוי אלא משום קנסא וכיוצא בזה שמצינו בסוף פרק קמא דמסכת מעשר שני ע"ש:
Sefaria · Tosafot Yom Tov on Mishnah Sheviit 8:9
וחומרי בהמה דאסור לשנותן מברייתן ולשלקן. מדדרכו להאכל חי מבהמה:
Sefaria · Yachin on Mishnah Sheviit 8:9