Sheviis 8:5 — Paying for Services with Sheviis Produce
MishnayosZeraim › Sheviis › Perek 8 › Mishnah 5זְרָעִים ‹ שביעית ‹ פרק ח׳ ‹ משנה ה׳
Paying for Services with Sheviis Produce
בַּיָּר, בַּלָּן, סַפָּר וְסַפָּן
Mishnah שביעית ח׳:ה׳ · Sheviis 8:5
אֵין נוֹתְנִים,
לֹא לְבַיָּר,
וְלֹא לְבַלָּן,
וְלֹא לְסַפָּר,
וְלֹא לְסַפָּן.
אֲבָל נוֹתֵן הוּא לְבַיָּר לִשְׁתּוֹת.
וּלְכֻלָּן, הוּא נוֹתֵן מַתְּנַת חִנָּם:
One may not give [Sheviis proceeds]
not to a well-keeper,
nor to a bathhouse attendant,
nor to a barber,
nor to a boatman.
But one may give to a water-keeper for drinking [water].
And to all of them, one may give as a free gift:
A reading aid, not an exact translation.
This English is a clause-by-clause rendering to help you follow the Hebrew. It is not word-for-word literal, and it is not a transcript of the recorded shiur — the audio carries explanation and context the translation deliberately leaves out.
Go deeperOpen what helps. Nothing here is needed to learn the Mishnah.
Summary Chartwhat does this mean?
Paying for Services with Sheviis Produce▾
| Case | Ruling | Reason |
|---|---|---|
| May Sheviis produce or its proceeds be given to the well-keeper, the bathhouse attendant, the barber, or the boatman? | No — paying for a service is not a Sheviis use | — |
| And what of paying the well-keeper for drinking water? | Yes — that is buying food, not a service fee | — |
| How may these workers nonetheless receive Sheviis produce? | As a free gift (matnas chinam) — nothing stipulated; the service follows on its own | — |
Transcript
A machine transcript of the recorded shiur.
This is the shiur as spoken, transcribed automatically and left unedited — the wording is Ephraim's, and occasional transcription errors remain. It follows the audio word by word.
Transcript · click any word to jump
▾
All Meforshim
Study the meforshim on this mishnah (11)▾
ביר. חופר בורות ומספיק מים לבני העיר, לא יתן לו מדמי שביעית להספיק לו מים לכל תשמישו: ולא לבלן. מחמם מרחצאות: ולא לספר. שכר התספרת: ולא לספן. שכר הספינה: ולכלן. לכל הני דתנינן במתניתין יכול לתן מתנת חנם שלא לשם שכרן, ואף על פי שיודע שבשביל שנתן מתנה לא יתבע ממנו שכר:
בייר (superintendent of the well in rural communities) – he who digs wells and provides water to the people of the city. He should not give him from the monies of the Seventh Year to supply water for him to all his utensil. ולא לבלן (and not to the bathing attendant) – who warms up the bathhouses. ולא לספר – the wag of the haircut. ולא ספן – the wage of the boat/ship. ולכולן – to all of these that are taught in our Mishnah, he can give a free gift that is not for the sake of their wages, for even though that he knows that it is for a gift that he gave, he will not demand from him a wage/payment.
Sefaria · Bartenura on Mishnah Sheviis 8:5
Introduction Our mishnah teaches that one generally is not allowed to pay workers with money that was gained from selling sheviit produce. However, under certain circumstances this is permitted. They may not pay [sheviit proceeds to] a well-digger, an attendant at a public bath, a barber, or a sailor. This section teaches that one cannot use sheviit money, money that was used to buy sheviit produce, to pay a worker’s wages even if those wages will go to a person who is providing a service that the receiver bodily enjoys. Sheviit money can be used to buy food and drink. We might have thought that since food and drink are things that the body enjoys, one could use sheviit money to buy other things that the body enjoys, such as a hair cut, water to wash, a bath or even a trip on a boat. The mishnah teaches that sheviit money cannot be used even for these purposes. But he may give them to well-digger so that the well-digger will provide him with drink. However, if the well-digger is going to provide water for drinking and not just for washing, then one may pay him with sheviit money. This is akin to buying water directly with sheviit money which is, as we have stated, permitted. To all of them he may give it as a gift. One can give sheviit money to his employees as a gift, a bonus over their regular payment, even though this looks as if he is paying them with sheviit money.
Sefaria · English Explanation of Mishnah Sheviis 8:5
לא לבייר ולא לבלן ולא לספר ולא לספן . לשנות ספר וספן בסוף מפני שאומנותם אומנות לסטים, (לא) הקדים לבייר בלן וספר וליהוי לא זו אף זו, דלבייר צריך לו יותר מבלן וספר, והראיה שהותר ליתן לו כדי לשתות כדאיתא בסיפא, משא"כ באלו דבכל ענין אסור אם לא ע"י מתנת חנם:
Sefaria · Hon Ashir on Mishnah Sheviis 8:5
(י) ולא לבלן. מסים הר"מ ולא לשאר אמנין. ומתניתין נקטה אלו לרבותא דבלן וספר הנאת הגוף עושין לו וספן דבר שאי אפשר שיעבר הנחל אלא על ידי ספינה, והוי אמינא דשרי:
Sefaria · Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Sheviis 8:5
ולכולן הוא נותן מתנת חנם. לשון הרע"ב לכל הני דתנינן וכו'. ואע"פ שיודע שבשביל שנתן לו מתנה לא יתבע ממנו שכר. עכ"ל: ולא מצאתי זה לא בפירוש הר"ש ולא בהר"מ ז"ל ולא ידעתי מנין לו. ואם משום דקשיא ליה פשיטא צריכא למימר. ומאי איריא הני דתני ולכולן. אטו לשאר אינשי אסור. אלא ה"ק ולכל אלו הוא נותן אע"ג דיודע שלא יתבענו. ולא מבעיא בשאר כל אדם: אי משום הא לאו דיוקא הוא. דהא ודאי צריכא דסד"א מתנה כזביני. דאי לאו דמטי ליה הנאה מניה לא יהיב ליה כדאמרינן בפ' ב"ה [מגילה ד' כ"ו ע"ב]. והו"א בשביעית נמי אסירא משום לתא דמכר. וכדאסרינן גבי צביעה עיין פ"ז מ"ג. קמ"ל דלית לן בה. דכיון דלא ניתנה ליתבע ההיא הנאה. לא דמי לפריעת חוב (ולסחורה לא דמיא היכי דלא עביד בה מלאכה. דומיא דצביעה וכדפרישית לעיל ודוק): אבל היכא דאית ליה להני חוב גמור עליה דהיאך וניתן ליתבע אי לאו דפייסינהו בפ"ש. היכי מצי פטר נפשי' בפ"ש. הא תנן אין פורעין חוב מדמי שביעית לעיל משנה ד'. ואע"ג דלא פירש בהדיא לשם שכרן מאי הוי. ומאן פליג ליה בהכי הא סתמא תנן לעיל לא ישלם לו מדמי שביעית. ואי איתא מאי נ"מ לן מניה. הא מצי לשלומי לנחתום נמי בכה"ג. דיהיב ליה בסתמא שלא לשם חובו. והיכי קפסיק ותני שלא ישלם לו מדמי שביעית דמשמע כלל וכלל לא. אלא ודאי לא שנא. דבכל אופן דפטר נפשיה מחוב גמור לא שרי. ואי עבד יאכל כנגדן. וכדתנינן תמן בשקלים [פ' ב' משנה ב'] מדמי מ"ש ומדמי שביעית יאכל כנגדן: ומסיפא דנקט ולכולן נמי ליכא למידק מידי. דה"ה נמי דהוי מצי למינקט שאר כל אדם. דהכל שוה לענין זה. ולא נקטינהו אלא איידי דרישא. דבעי למיתני דאין נותנין אפי' לאלו שיש מהן הנאת הגוף: אי נמי בסיפא נמי בדווקא נקטינהו. משום דודאי הויא ליה הנאה מנייהו. כדאמרינן דסתמא דמילתא הכי הוא. דהנותן אי לאו משום הנאה דמטי ליה לא קיהיב. והני אע"ג דאתהני מנייהו. אם לא נעשה חוב עליו. קמ"ל דאפ"ה מותר לחזור ולגומלן מתנת חנם מפ"ש. וכ"ש שרשאי ליתן מ"ח לכל אדם. שאין דרכו ליהנות ממנו: אבל לעולם בחוב גמור לא קמיירי. דלא מצי מיפטר נפשיה בפ"ש. אפי' בדיהיב ליה סתם. ואפי' במקדים המתנה ע"מ שיהנה ממנו במרחץ ותספורת ואינך דמתני'. (ואולי לזה כיוון הרע"ב במ"ש אע"פ שיודע שלא יתבע ממנו שכר. ר"ל כשיכנס אח"כ למרחץ או להסתפר לא יבקש שכר ויעשה עמו בחנם): נ"ל שאם כמערים. (דהיינו בנותן לו ומיד נהנה אפי' בסתם) אסור כמו רבית מוקדמת אבל ודאי במקדים לו המתנה זמן רב. שעדיין לא הוצרך ליהנות ממנו. וגם אינו נותן לו בשביל כך כדי שיהנה ממנו. בזה נראין הדברים שמותר הוא. אע"פ שיודע שהמקבל יעשה אח"כ עמו בחנם. כיון דאיהו לא קמיכוין להכי לית לן בה: משנה לחם ולא לבלן עיין הגוזל קמא (קב"א) ובלו"ה (ל"ט) וצ"ע אי פליג ר"י דהתם. אסתם מתניתין דהכא.
Sefaria · Lechem Shamayim on Mishnah Sheviis 8:5
אבל נותן הוא לבייר לשתות. בברייתא אמרי רבנן דפירות שביעית אין לוקחין בהן מים ומלח ור' יוסי אומר דלוקחין אלא דהכא בברייתא פליגי בשל תשמיש לבהמה ולפיכך אסרי רבנן ואם הוא בייר הדולה מים לתשמיש אדם כגון לכביסה ר' יוסי מתיר בברייתא דסבר יש בהן חיי נפש וחכמים אוסרין אבל בייר הדולה מים לשתיית אדם לכ"ע מותר כפשטה דמתני'. ולא לבלן אפי' ר' יוסי מודה בהא דהא אדם יכול לגלגל בלא רחיצה ואינו יכול לגלגל בלתי כביסה: ולכולן הוא נותן מתנת חנם. ואע"פ שידוע שבשביל שנתן לו מתנה לא יתבע ממנו שכר הא תנן לעיל בפ"ד אוכלין פירות שביעית בטובה ושלא בטובה:
Sefaria · Melekhet Shelomoh on Mishnah Sheviis 8:5
המשנה מדגימה את הכלל שבמשנה הקודמת שאין פורעים חוב או משלמים תשלומי חובה מדמי שביעית. אין נותנין לבייר – הבייר הוא חופר הבורות, [ו]לא לבלן – הבלן עובד בבית המרחץ. בית המרחץ היה תופעה רווחת בקהילה היהודית, וכמובן היה צריך לשלם את שכרו, לא לספר – עושה התספורת, לא לספן – הספן נראה חריג ברשימה זו. כל היתר הם בעלי תפקידים (נותני שירותים ציבוריים) שפעלו בכל יישוב, ולכולם יש לשלם את שכרם. אבל שינוע סחורות בספינה היה נדיר; יתר על כן, זהו שירות פרטי, ולכאורה הכללתו ברשימה קשה. הרשימה שבמשנה מצויה גם במקבילה מעניינת: "המקבל שדה מחבירו: קוצר, ומעמר, ודש, וזורה. הכילין, והחכירות, הסנטר והאנקולמוס באין ונוטלין מן האמצע. הבייר, והבלן, הספר, והספן, בזמן שבאין מכח בעל הבית, נוטלין מכח בעל הבית. מכח עריס, נוטלין מכח עריס, ואין משנין ממנהג המדינה" (תוס', בבא מציעא פ"ט הי"ד). המדובר בחלוקת תשלומים בין האריס לבעל הבית. מתברר שהתשלומים לנותני השירותים הללו התחלקו בין האריס לבעל הבית, ובאזורים השונים היו חלוקות שונות של התשלומים. שלושת העובדים, ללא הספן, מופיעים בסדרה נוספת של עדויות כבעל מלאכה או נותני שירותים רגילים. בהזדמנויות אלו לא היה מקום להכליל את הספן. כך למשל אין להפוך עבד עברי לאחד מנותני שירותים הנחשבים לשירותים אישיים נעדרי כבוד (מדרש תנאים לדברים, טו יב, עמ' 85), ובאזכור אחר הם נמנים עם בעלי מלאכה המקבלים מים מהעיר (תוס', בבא מציעא פי"א ה"ל). נמצאנו למדים ששלושת נותני השירותים בייר, בלן וספר הם קבוצה ספרותית לשירותים רגילים בעיר, אבל הספן נותר חריג. ייתכן שהמשנה והברייתא המזכירות אותו משקפות מצב ששרר במצרים. שם שינוע היבול דרך הנהרות היה חלק מחובות האריס, על כן מתאים לדון גם בספן בהקשר זה. אם כך הוא הפירוש הרי שהמשנה, המשקפת בדרך כלל את ההווי הארץ ישראלי, רואה לפניה גם את המצב בחוץ לארץ. גישה זו עולה גם ממשניות אחרות שעסקנו בהן 40 ראו למשל פירושנו לשבת פ"ב מ"ב. . מכל מקום, מהמשנה משמע שכל בעלי התפקידים הללו לא קיבלו שכר שוטף אלא תשלום מיוחד בעונה שהיה מעין תשלום מס עירוני, על כן אסור לשלם חוב זה מדמי שביעית. לעומת זאת חמרים רגילים הם כמו פועלים ורשאים לקבל שכר מדמי שביעית. "החמרין והגמלין והספנין שהיו עושין בשביעית שכרן משביעית" (תוס', פ"ו הכ"ו), ודנו במקור זה בפירושנו למשנה הקודמת. אבל נותן הוא לבייר לשתות – הוא רשאי לתת לבייר לשתות או לאכול מדמי שביעית כדי שהבייר ייתן לו לשתות. אם כן שני ביירים הם – הראשון חופר בורות, והוא בעל מלאכה רגיל, והשני דולה מים ומגיש מי שתייה. המדרש שהבאנו והמלמד שאסור לדרוש מעבד עברי להיות בייר או בלן מתייחס כנראה לסוג אספקת שירותים אישיים מעין זה, או גם לבייר הדולה מי בורות לטובת משתמשי בית המרחץ. מכל מקום אין איסור לשלם לספק מי שתייה, ואין זה נחשב לתשלום חוב. ההבדל בין שני סוגי הביירים הוא שלחופר הבורות משלמים עבור עבודתו וזה פרעון חוב מדמי שביעית, ולשני משלמים עבור מים וזו קניית פרות מדמי שביעית, וכאמור גם לפי בית שמאי מותר לקנות בדמי שביעית אוכל שוטף. ולכולם הוא נותן מתנת חינם – אין צריך לומר שזו דרך לעקוף את איסור המסחר בפרות שביעית, וכפי שהציע הבבלי למסכת עבודה זרה לעיל "צד היתר". בתוספתא ובירושלמי מובאת הדעה המיוחסת לרבי יוסי שאין קונים מים ומלח בדמי שביעית (תוס', פ"ו הכ"ה; ירו', לח ע"ב). דעה זו קשורה למכלול גדול יותר של הלכות העוסקות בשאלה האם מותר לקנות בדמי מעשר שני מאכלים אלו שאינם מאכלים ממש, וקרובה לה השאלה האם מותר להשתמש במאכלים שאינם מאכלים ממש לעירוב (ראו פירושנו לעירובין פ"ז מ"י). מי שאוסר לקנות מים בדמי שביעית סבור שאין הם אוכל ממש ולכן זהו שימוש שאינו ראוי בדמי שביעית. השאלה עצמה אינה נוגעת למשנתנו, אך ברור שמי שמתיר לתת לבייר לשתות דמי שביעית מניח שמותר לקנות מים מדמי שביעית. ההלכה של משנתנו חוזרת בירושלמי, ושם רבי יוסי מוסיף "אף לא למבייר" (לח ע"א). נראה שה"מבייר" הוא המקבילה ל"נותנין לבייר לשתות", כלומר זה המוכר מים מהבור, ורבי יוסי חולק על משנתנו משום שאין קונים מים מדמי שביעית. בתוספתא רבי יוסי הוא זה המתיר לקנות מים בדמי שביעית, והתלמוד דן בסתירה הפנימית. מכל מקום נראה שלפנינו שתי דעות עקרוניות, והמחלוקת ביניהן אינה נובעת מיחס שונה למסחר אלא מיחס שונה למים ומלח. בדרך כלל סיפק אדם את צרכיו במים ולא קנה אותם בשוק. מים לשתייה קנו רק עוברי אורח או בעלי מלאכה בעיר שלא היה להם בור בחנותם 41 ספראי, הקהילה, עמ' 215-212 . . אבל בשנים קשות שומעים גם על מכירת מים: "דאמר רבי לוי מעשה באחד שהיה מוציא מעשרותיו כראוי, והיתה לו שדה אחת ונתן הקדוש ברוך הוא בלבו ועשה חצייה זרע, וחציה בית מקוות מים. ובאת שנת בצורת והיו מכריזין ואומרין סאה דחיטין בסלע, סאה דמיא בתלת סלעין, והיה מכריז ואומר מאן בעי סאה דמיא והיא עבדא תלת סאין דחיטין (מי רוצה סאה של מים והיא עושה שלש סאין של חיטין" (פסיקתא דרב כהנא, עשר תעשר ג, עמ' 165-164 ; תנחומא בובר, ראה ט, עמ' יב). מצב זה משתקף במשנה ובברייתות שהבאנו.
Sefaria · Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Sheviis 8:5
בייר. הוא משקה המי' לבני אדם מן הבור ויקבל שכרו עליו: ובלן. בעל המרחץ. וספר. המגלח: וספן. בעל הספינה והוא אומר שאסור לו לתת שכר אלו מדמי שביעית לפי שלא נתנה אלא לאכילה ולשתיה ולסיכה כמו שבארנו ומותר לו לתת לבעל בור המים להשקותו מפני שנתנה לשתיה כמו שנתבאר: ולכולן הוא נותן מתנת חנם ואינו עושה חשבון שכרם ואף על פי שיש בדבר ההוא דרך מדרכי גמילות חסד וכבר נתבאר לך שהוא מותר והוא מה שאמר אוכלים פירות שביעית בטובה ושלא בטובה:
Sefaria · Rambam on Mishnah Sheviis 8:5
בייר. חופר בורות ואינו נותן לו מדמי שביעית שיתן לו מים לתשמישו אלא דווקא לשתות כדתני סיפא אבל [לא] לבהמתו ולמשרה ולכביסה ובירושלמי (הל' ה') משמע דר' יוסי [שרי] לכביסה דקסבר יש בה חיי נפש גבי מעיין של בני העיר בריש פ' בתרא דנדרים (דף פ:) אמר רבי יוסי כביסתן קודמת לחיי אחרים: ולא לבלן. מחמם מרחץ אפילו ר' יוסי מודי שאמר בירושלמי (שם) אדם מגלגל ברחיצה ואין מגלגל בכביסה והתם בנדרים אמרינן דאלימא ליה לרבי יוסי כביסה מרחיצה: ולא לספר. לשכר התספורת: ולא לספן. לשכר ספינה: ולכולן. לכל הני דאמרן יכול ליתן במתנה שלא לשם שכר:
Sefaria · Rash MiShantz on Mishnah Sheviis 8:5
לא לבייר . מ"ש הר"ב להספיק לו מים לכל תשמישו. סיים הר"ש אלא דוקא לשתות כדקתני סיפא [*דזהו לאכלה. כ"כ בפירוש שהזכרתי]: ולא לבלן כו' . מסיים הרמב"ם בחבורו פ"ו ולא לשאר אומנין ומסתברא דמשנתנו נקטה להני לרבותא דבלן וספר הנאת הגוף עושין לו וספן דבר שא"א שיעבור הנחל אלא ע"י ספינה וה"א דשרי:
Sefaria · Tosafot Yom Tov on Mishnah Sheviis 8:5
אין נותנים לא לבייר ברוננען מאכער. חופר בארות לרחוץ ולכבס במימיו. אבל חופר באר מי' לשתייה שרי. דמ"ש מירקות לעיל. א"נ מיירי הכא בשכבר חייב לו. וכלעיל: ולא לבלן מחמם מרחצאות: ולא לספר למגלחו: ולא לספן למוליכו בספינה. אף דהנך ג' הנאת הגוף הן אסור. ומכ"ש שחר אומנין: ולכולן הוא נותן מתנת חנם שלא לשם שכר. אף שיודע שעי"ז לא יתבע ממנו שכר אף דבעלמא מתנה דינו כמכר [כמגילה כ"ו ב']. הכא שאני דהרי גם מכירה שרי [כפ"ז מ"ג] ורק סחורה אסור. וא"כ מתנה נמי לאו סחורה הוא. וכן מוכח מלקמן [פ"ט מ"ט]:
Sefaria · Yachin on Mishnah Sheviis 8:32-36