Sheviis 8:7 — Terumah Oil and the Chain of Kedushah
MishnayosZeraim › Sheviis › Perek 8 › Mishnah 7זְרָעִים ‹ שביעית ‹ פרק ח׳ ‹ משנה ז׳
Terumah Oil and the Chain of Kedushah
אַחֲרוֹן אַחֲרוֹן נִתְפָּשׂ
Mishnah שביעית ח׳:ז׳ · Sheviis 8:7
אֵין מְבַשְּׁלִין יָרָק שֶׁל שְׁבִיעִית בְּשֶׁמֶן שֶׁל תְּרוּמָה,
שֶׁלֹּא יְבִיאֶנּוּ לִידֵי פְסוּל.
רַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר.
וְאַחֲרוֹן אַחֲרוֹן, נִתְפָּשׂ בַּשְּׁבִיעִית.
וְהַפְּרִי עַצְמוֹ, אָסוּר:
One may not cook Sheviis vegetables in terumah oil,
lest he bring it to become disqualified.
Rabbi Shimon permits [it].
And each last [substance added] is caught up in the Sheviis [sanctity].
And the fruit itself, is forbidden:
A reading aid, not an exact translation.
This English is a clause-by-clause rendering to help you follow the Hebrew. It is not word-for-word literal, and it is not a transcript of the recorded shiur — the audio carries explanation and context the translation deliberately leaves out.
Go deeperOpen what helps. Nothing here is needed to learn the Mishnah.
Structure
The Mishnah's Structure▾
Summary Chartwhat does this mean?
Terumah Oil and the Chain of Kedushah▾
| Case | Ruling | Reason |
|---|---|---|
| May Sheviis vegetables be cooked in terumah oil? | Tanna Kamma: No | שֶׁלֹּא יְבִיאֶנּוּ לִידֵי פְסוּל — lest he bring it to disqualification: if the terumah oil turns tamei it must be burned, and the Sheviis vegetables are destroyed with it |
| Rabbi Shimon: Yes | — | |
| Which item in the chain of exchanges is caught by the Sheviis kedushah? | The last one standing — each new purchase catches the kedushah and frees the one before; the original fruit itself stays assur | — |
Transcript
A machine transcript of the recorded shiur.
This is the shiur as spoken, transcribed automatically and left unedited — the wording is Ephraim's, and occasional transcription errors remain. It follows the audio word by word.
Transcript · click any word to jump
▾
All Meforshim
Study the meforshim on this mishnah (12)▾
שלא יביאנו לידי פסול. שאם נפסל, בשביל שמן של תרומה ישרף הכל, ונמצא גורם לפרות שביעית שלא יאכלו: ורבי שמעון מתיר. להביא קדשים לבית הפסול. ואין הלכה כרבי שמעון: והאחרון אחרון נתפס בשביעית. כיצד, לקח בפרות שביעית בשר, הבשר והפרות מתבערין בשביעית, לקח בבשר דגים, יצא בשר ונתפס דגים, לקח בדגים שמן, יצאו דגים ונתפס השמן, וחיב לבער הפרות והשמן, נמצא אחרון אחרון נתפס. והפרי של שביעית עצמו אסור לעולם, ומפקינן לה מדכתיב (ויקרא כה) כי יובל היא קדש, מה קדש תופס את דמיו אף שביעית תופסת את דמיה , אי מה קדש תופס את דמיו ויוצא לחלין אף שביעית תופסת דמיה ויוצאת לחלין, תלמוד לומר (שם) תהיה, בהויתה תהא:
לא יביאנו לידי פסול (they will not cause [the vegetables]- to become invalid – so that the produce of the Sabbatical Year will not be wasted in the event the oil becomes unclean and must be burned) – foer if iet becomes invalid because of the oil of heave-offering, everything must be burned, and it is found that it will cause the fruit of the Seventh Year that it won’t be eaten. ורבי שמעון מתיר – to bring holy/dedicated objects to the House of Impurity. But the Halakha is not according to Rabbi Shimon. ואחרון אחרון נתפס בשביעית (The very last [produce obtained in this manner] is subjected to the laws of the Sabbatical Year) – How so? He purchased meat with the fruit/produce of the Seventh Year; the meat and the produce/fruit are removed in the Seventh Year, if he purchased fish with the meat, the meat is excluded and the fish subjected to the laws of the Seventh Year. If he acquired oil with the fish, the fish is excluded and the oil is subjected to the laws of the Seventh Year, and he is obligated to remove the fruit/produce and the oil, it is found that the very last thing acquired in this manner is subjected to the laws of the Seventh Year. But the produce/fruit of the Seventh Year itself is always forbidden, and we derive it from what is written (Leviticus 25:12): “For it is a jubilee. It shall be holy to you.” Just as what is holy takes hold upon/takes effect its monetary value, so even the Seventh year takes hold upon/takes effect on its monetary value. Or, just as the holiness takes hold upon its monetary value and it goes to unconsecrated produce, even the Seventh Year takes hold upon its monetary value and it goes to unconsecrated produce, the inference teaches us – "תהיה"/it shall be [holy unto you], it will be in its status.
Sefaria · Bartenura on Mishnah Sheviis 8:7
One may not cook sheviit vegetables in oil of terumah lest they become invalidated. But Rabbi Shimon permits it. There are two explanations for why this is prohibited and what it is exactly that might be invalidated. The first explanation is that the terumah might become invalidated because when one has to remove the sheviit produce (when it can no longer be found in the field) one will also have to get rid of the terumah oil it is cooked in. This is a problem because it is forbidden to destroy pure terumah. The second explanation is that there is a fear that the sheviit vegetables will become invalidated. If the terumah oil becomes impure one will have to burn the vegetables along with the oil. This is a problem because it is forbidden to destroy sheviit produce (before it must be removed). Rabbi Shimon holds that there is no prohibition against invalidating holy food items such as sheviit and terumah. Hence he permits. The last thing exchanged is always subject to the sabbatical law, and the produce itself remains forbidden. This section refers to one who buys food with sheviit money. As we have stated the sheviit money has the status of sheviit. If one buys meat, for instance, with the money, the meat now has the status of sheviit, and the money is completely unsanctified. If one then sells the meat for fish, the fish has the status of sheviit and the meat loses this status. This will continue no matter how many things are bought and sold. The last thing bought always has the status of sheviit. Along with this, the produce itself always retains the status of sheviit buying it does not cause it to be “redeemed” as it does with second tithe.
Sefaria · English Explanation of Mishnah Sheviis 8:7
בר״מ שאם נפסל כו' שגורם לפ״ש כו'. נ"ב תמוה דבפרק כל הזבחים משמע בהדיא כפר״ש ורש"י:
Sefaria · Haggahot Ya'avetz on Mishnah Sheviis 8:7
(יג) ודין היובל ודין השמטה בפרותיהן שוין לכל דבר:
Sefaria · Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Sheviis 8:7
שלא יביאנו לידי פסול. שאם נפסל בשביל שמן של תרומה ישרף הכל לשון הרע"ב. וכ"פ הר"מ ז"ל: ותמוה הוא דמפני הספק לא היו אוסרין. וגם כהנים אוכלי תרומה זריזין הן. ולא חיישינן להכי. ובשמעתא דאין מביאין קדשים לבית הפסול (זבחים דע"ו) משמע בהדיא דמשום לתא דתרומה נגעו בה. לפי שממעט באכילתה ונפסלת בזמן הביעור בודאי. וכ"פ הר"ש ז"ל:
Sefaria · Lechem Shamayim on Mishnah Sheviis 8:7
אין מבשלין ירק וכו'. בזבחים מפ' רב יוסף דאפי' לכתחלה שרי ר' שמעון דאי דוקא דיעבד כגון שנתערב שמן בירק דעל כרחו יבשלם יחד מאי טעמייהו דרבנן דפליגי עליה דר"ש הא אינהו מודי ליה התם בפ' התערובת גבי נתערבו חתיכות בחתיכות דכיון דלית להו תקנתא ברעייה דיאכלו כחמור שבהן אע"פ שמביא קדשים לידי פסול והכא נמי אי בדאיערב מיירי לית לי' תקנתא דאי אפשר לסוחטו כולו מן הירק דאי נסחוט טובא קמפסיד לירק ורחמנא אמר לאכלה ולא להפסד ניסחוט פורתא סוף סוף איערובי מיערב אלא ודאי ר"ש אפי' לכתחילה שרי וכן מוכיח נמי התם בגמ' ממתני' דאין לוקחין תרומה בכסף מעשר דברפ"ג דמס' מעשר שני. ור"ש אזיל לטעמי' דס"ל מותר להביא קדשים לבית הפסול הכא גבי שביעית ובפ"ג דמס' מעשר שני כמו שכתבתי ובפ"ט דמס' פסחים ובפ"ח דמס' זבחים שהוא פ' התערובת גם שם בפ' עשירי והתם פליג עלי' ר"מ וסתם לן תנא הכא כר' מאיר. ופי' הר"ש ז"ל שלא יביאנו לידי פסול פי' שלא יביא שמן של תרומה לידי פסול דשביעית עד הביעור ותו לא ע"כ: והאחרון האחרון וכו'. ופרי שני דרך מקח אסור דרך חלול לא:
Sefaria · Melekhet Shelomoh on Mishnah Sheviis 8:7
אין מבשלין ירק שלשביעית בשמן שלתרומה – המדובר כמובן בכוהן שמותר לו להשתמש בשמן של תרומה. שלא יביאינו לידי פסול – החשש הוא שאם ייטמא המאכל ייפסל בכך למאכל. על כן עירוב השביעית והתרומה מעלה את סיכויו של מאכל השביעית להיטמא ולהיפסל לאכילה. רבי שמעון מתיר – רבי שמעון מיקל: הרי אין כאן גרימת טומאה לשביעית בידיים, ולכל היותר מדובר על אפשרות וסכנה עתידית. התוספתא מוסיפה דין מעינו: "אין לוקחין תרומה בדמי שביעית, שלא יביאוה לידי פסול, ורבי שמעון מתיר" (פ"ו הכ"ט), והנימוקים הם אותם נימוקים. במשנת מעשר שני הדין חוזר: "אין לוקחין תרומה בכסף מעשר שני" (משנה, מעשר שני פ"ג מ"ב), ובהמשך המשנה שם נשמע הד לנימוקים של שני הצדדים: "אמר להם רבי שמעון: מה אם היקל בזבחי שלמים שהוא מביאן לידי פגול ונותר וטמא, לא נקל בתרומה? אמרו לו: מה אם היקל בזבחי שלמים שהן מותרים לזרים, נקל בתרומה שהיא אסורה לזרים?". אם כן, טענתו של רבי שמעון היא שמותר לקנות קרבנות בכספי מעשר שני, ובאותה מידה מותר לקנות בכסף מעשר שני גם תרומה. חכמים חולקים על הקל וחומר, אבל שני הצדדים מסכימים על העיקרון שאסור למעט באכילתה או להביאה לידי פסול. ברם ספק אם זהו שורש הטיעון של רבי שמעון, שהרי בתוספתא לפרקנו נאמר: "שביעית אין לוקחין בה זבחי שלמים, מה שאין כן במעשר שיני" (תוס', פ"ז ה"ו). אם כן הקל וחומר מתאים למעשר שני, אך מה יטען רבי שמעון לגבי שביעית? הרי גם הוא מודה שאין לוקחים בה זבחים. נראה אפוא שהקל וחומר הוא רק לשיטתם של חכמים. אבל רבי שמעון מפקפק באיסור להמעיט באכילתו. ואכן במשנה אחרת, בדין אשם שהתערב בשלמים, רבי שמעון מתיר לשחוט את שניהם על אף שיש חשש של המעטה באכילה (משנה, זבחים פ"ח מ"ג; ספרא, צו פרשה ד ה"ב, עג ע"ג). הבבלי כבר עמד על הדמיון בין דין מכירת שביעית בתרומה ומשנת זבחים, ותירץ שרבי שמעון מתיר בזבחים רק בדיעבד. ניתן אפוא לחלק בין שתי ההלכות, אך לפי פשוטן שתיהן יצאו מאותו בית יוצר. רבי שמעון מיקל אפוא בחשש של "ממעט באכילתו" 50 לחשש ראו גם תוס', זבחים פ"י ה"ח; ירו', מעשר שני פ"ג ה"ב, נד ע"א, ובירושלמי למשנתנו, לח ע"ב. . חשש זה מופיע אמנם בהלכות שונות, אך רבי שמעון מיקל בו. ההלכה עצמה, שאין לוקחים בדמי שביעית זבחים, קשורה לאיסור המסחר בפרות שביעית. אפילו זבחים אין קונים, כי אין קונים מאומה בפרות שביעית כמו שראינו, לפי חלק מהדעות, לעיל במשנה ד. אבל אפשר גם שפעל כאן חשש אחר, כפי שיועלה להלן. הפרות עלולים להיטמא ולהיפסל ממאכל. אם הם היו פרות שביעית ניתן היה לאכלם בטומאה, אך עתה יש להשמידם, ובכך ייגרם נזק לפרות שביעית, תמעט אכילתם, והם לא ייאכלו בדרך הרגילה. והאחרון האחרון ניתפש בשביעית – זהו עניין חדש לגמרי. אם מכר פרות שביעית בכסף ובכסף קנה פרות אחרים, כל פעם הקנייה האחרונה היא זו שבה נתפסים דמי השביעית, והפירי 51 בעדי נוסח אחדים "פירי" (כתב יד קופמן , ל , פ ), וזו צורת ריבוי ארמית, ואולי חדרה לעברית המשנאית. שכן העדים לה הם מכתבי היד הטובים שבידינו. הצורה "פירי" מצויה גם בספרא שיצוטט להלן. עצמו אסור – עם כל זאת הפרות עצמם קדושים בקדושת שביעית. מכירת הפרות מועילה להחיל את קדושת שביעית על המעות, אך לא לבטל את קדושת שביעית על הפרות עצמם. בספרא מופיעה דרשה המנמקת את ההלכה ומדגימה אותה: "כי יובל קודש היא – מה קודש תופס את דמיו, אף שביעית תופסת את דמיה. אי מה קודש יוצא לחולין ודמיו נתפסים, יכול אף שביעית כן? תלמוד לומר היא, הרי היא בקדושתה. נמצית אומר: האחרון אחרון נתפס כשביעית, ופירי עצמו אסור. כיצד? לקח בפירות שביעית בשר, אילו ואילו מתבערים בשביעית. לקח בבשר דגים, יצא בשר ונכנסו דגים. בדגים שמן, יצאו דגים ונתפס שמן, האחרון אחרון נתפס ופרי עצמו אסור" 52 ספרא בהר, פרק ג ה"ב, קז ע"ב; ירו', לח ע"ב; בבלי, סוכה מ ע"ב; קידושין נח ע"א. . בתלמודים מובאת מחלוקת אמוראית עקרונית האם ניתן לחלל שביעית. ההבדל בין חילול ומכירה הוא שבמכירה הקדושה המקורית נשארת, כפי שעולה מהמשנה, ובחילול הקדושה מועברת לכסף או לפרי האחר. רבי יוחנן סבור ששביעית מתחללת, והוא פוסק אפוא כנגד המשנה. אופייני לירושלמי הוא שהאמורא אינו "מצטדק" על דבריו ואינו מתרצם, אלא בפשטות חולק על המשנה. הירושלמי מביא ברייתא שממנה משמע שאכן ניתן לחלל פרות שביעית: "מי שיש לו מעות מדמי שביעית והוא רוצה לחללן על עיסתו מחללו" (לח ע"ב) 53 כעין אותה ברייתא בתוס', פ"ו הכ"ה, אלא שהמונח "חילול" אינו נזכר. . אמנם הביטוי "חילול" נזכר, אבל מבחינה עניינית אין הברייתא מדברת על פרות שביעית אלא על דמיהם, ועל כך אין מחלוקת שאם קנה בהם פרות אחרים פקעה קדושתם של הפרות הראשונים. בפועל, בדברי האמוראים חל תהליך של מעין "כרסום" בדין של המשנה. בית רבי ינאי היו נוהגים לבשל פרות שביעית בשמן תרומה, אבל בכמויות קטנות כדי לצמצם את חשש הטומאה (לח ע"ב). כך למעשה נהגו כבמעין פשרה בין דברי רבי שמעון לבין דברי חכמים. הוא הדין ביחס להלכה שאחרון אחרון תופס (העיקרון שהקדושה אינה נעלמת אלא עוברת מפרי לפרי). ההסדר המוצע במשנה הוא שבעל הפרי יכריז "הרי פירות אלו נתונים לך מתנה", והקונה ייתן לו את המעות במתנה. הסדר אחר מיוחס לרבי יוחנן ולפיו הוא היה משלם רק לאחר אכילת הפרות, ואם כך הקדושה הייתה נגמרת עוד לפני שניתנו המעות למוכר, וכך פקעה שרשרת הקדושה. שני ההסדרים יש בהם מן ההערמה, והם דרכים לעקוף את ההלכות המכבידות על מסחר בפרות שביעית. המשנה כאן מנוסחת כדעת הכול, אבל במשנה ט נראה שרבי אליעזר חולק ומתנגד לכל דרכי העקיפה וההיתר. לכאורה אין קשר בין ההלכה שבמשנה לקודמתה. אבל התוספתא מציעה את חוליית השרשרת: "אין לוקחין תרומה בדמי שביעית, שלא יביאוה לידי פסול, ורבי שמעון מתיר" (פ"ו הכ"ח). השאלה היא האם התוספתא הציעה חוליה מקשרת בין משניות רחוקות, או שמא ההלכה שבתוספתא הייתה במקור הקדום שהמשנה נלקטה ממנו, אבל זו לא נכללה במשנה וזכרה השתמר רק בתוספתא. לכל אחת משתי האפשרויות השלכות חשובות על שיטת העריכה של המשנה והתוספתא ועל היחס שביניהן. אי אפשר להכריע בוודאות בין השיטות, אך נראה שהאפשרות הראשונה סבירה יותר. אפילו אם במקור היה שנוי הדין שאין מוכרים פרות שביעית בתרומה, עדיין קשה להבין מדוע גרר דין זה עיסוק בכלל דיני מכירת שביעית. דינים אלו נידונו בראשית הפרק, והחזרה לתחום זה סבירה פחות. אם כן הוא, הרי שהתוספתא כאן עוקבת אחר סידור המשנה, ואף מנסה לשכללו. לא נרחיב כאן בהשלכות של מסקנה זו על היחס שבין התוספתא שבידינו והמשנה.
Sefaria · Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Sheviis 8:7
שלא יביאנו לידי פסול. שאם נפסל בשביל התרומה ישרף הכל מפני שגורם לפירות שביעית שלא יאכלו ואמרו בספרא כי יובל היא קודש מה קודש תופס את דמיו אף שביעית תופסת את דמיה אי מה קודש תופס דמיו ויוצא לחולין אף שביעית תופסת את דמיה ויוצאת לחולין תלמוד לומר תהיה בהויתה תהא הרי היא בקדושתה נמצאת אומר אחרון אחרון נתפש בשביעית והפרי עצמו אסור כיצד לקח בפירות שביעית בשר אלו ואלו מתבערין בשביעית הפירות והבשר לקח בבשר דגים יצא בשר ונתפש דגים וחייב ביעור לפירות ולדגים וזה הוא פירוש אחרון אחרון נתפש והפרי עצמו אסור וזה הדין בעצמו ה"ה דמי שביעית שאמרתי לפרש אותו במקומות מן המסכת הזאת ואין הלכה כר"ש:
Sefaria · Rambam on Mishnah Sheviis 8:7
שלא יביא שמן של תרומה לידי פסול דשביעית עד הביעור ותו לא: ר"ש מתיר. בפרק כל הזבתים שנתערבו דמן (דף עו) מוכח מהכא דר"ש אית ליה מביאין קדשים לבית הפסול אפי' לכתחלה: אהרון אחרון נתפש. כדפרשינן לעיל בריש פרק ז' ובמס' עו"ג דריש לה מקרא בפ' רבי ישמעאל (עבודה זרה דף נד:):
Sefaria · Rash MiShantz on Mishnah Sheviis 8:7
[אות לט] בר"ב ד"ה שלא יביאנו. בשביל שמן של תרומה. כן פי' הרמב"ם. והר"ש פי' שלא יביא שמן של תרומה לידי פסול דשביעית עד הביעור ותו לא ועיין בפ' שאח"ז (במשנה ח') בתי"ט וצ"ע: [אות מ] בתו"ח ד"ה בר"ב ד"ה שלא וכו' שלא יוכל לאוכלו אלא כו'. ובהיפוך לבשל ירק תרומה בשמן שביעית י"ל דמותר כיון דתרומת ירק דרבנן מותר להביא התרומה לידי פסול. גם י"ל כיון דהוי תיקון להתרומה שמשביח בזה מותר. עיין בזבחים (דף ע"ו ע"א) ובתוס' שם ד"ה שביעית:
Sefaria · Tosafot Rabbi Akiva Eiger on Mishnah Sheviis 8:7
ואחרון אחרון נתפס וכו' . כתב הר"ב ומפקינן לה מדכתיב כי יובל היא וגו'. ודין היובל ודין השמיטה בפירותיהן שוין לכל דבר כמו שפסק הרמב"ם בחבורו ס"פ עשירי. מתורת כהנים וספרי:
Sefaria · Tosafot Yom Tov on Mishnah Sheviis 8:7
שלא יביאנו לידי פסול כשיטמא השמן. יצטרך לשרוף הירק ויפסידו [ונ"ל דה"ה איפכא. דהיינו ירק תרומה בשמן שביעית. דאע"ג דאין לאסור משום דמביא התרומה לידי הפסד כשיגיע שעת הביעור שיצטרך לבער התרומה מהעולם. ליתא. דהרי השמן המובלע בהירק מחשב כמבוער [כלעיל פ"ז מ"ז]. וא"כ אין צריך לבער הירק. מיהו אפ"ה אסור. דלעניין לאכל ולא להפסד מחשב השמן המובלע כאיתי' בעינא. ושמא יטמא הירק ויצטרך לשרפו עם השמן המובלע]: רבי שמעון מתיר לטעמיה דס"ל דאפי' קדשים מותר להביא לידי פסול [כפסחים דצ"ח ב]: והפרי עצמו אסור לקח בפירות שביעית בשר. אלו ואלו מתבערים. לקח בבשר דגים יצא בשר ונתפס דגים וכו' כלעיל פ"ז סי' ו:
Sefaria · Yachin on Mishnah Sheviis 8:45-47