Sheviis 9:2 — Three Lands for Biur
MishnayosZeraim › Sheviis › Perek 9 › Mishnah 2זְרָעִים ‹ שביעית ‹ פרק ט׳ ‹ משנה ב׳
Three Lands for Biur
שָׁלֹשׁ אֲרָצוֹת לַבִּעוּר
Mishnah שביעית ט׳:ב׳ · Sheviis 9:2
שָׁלֹשׁ אֲרָצוֹת לַבִּעוּר, יְהוּדָה, וְעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, וְהַגָּלִיל.
וְשָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ אֲרָצוֹת לְכָל אַחַת וְאַחַת.
גָּלִיל הָעֶלְיוֹן, וְגָלִיל הַתַּחְתּוֹן, וְהָעֵמֶק.
מִכְּפַר חֲנַנְיָה וּלְמַעְלָן, כָּל שֶׁאֵינוֹ מְגַדֵּל שִׁקְמִין, גָּלִיל הָעֶלְיוֹן,
וּמִכְּפַר חֲנַנְיָה וּלְמַטָּן, כָּל שֶׁהוּא מְגַדֵּל שִׁקְמִין, גָּלִיל הַתַּחְתּוֹן.
וּתְחוּם טְבֶרְיָא, הָעֵמֶק.
וּבִיהוּדָה, הָהָר וְהַשְּׁפֵלָה וְהָעֵמֶק.
וּשְׁפֵלַת לוּד כִּשְׁפֵלַת הַדָּרוֹם, וְהָהָר שֶׁלָּהּ כְּהַר הַמֶּלֶךְ.
מִבֵּית חוֹרוֹן וְעַד הַיָּם מְדִינָה אֶחָת:
There are three lands for biur: Yehuda, Trans-Jordan, and the Galil.
And [there are] three lands within each one.
Upper Galil, Lower Galil, and the Valley.
From Kfar Chananya upward, wherever sycamores do not grow, is Upper Galil;
and from Kfar Chananya downward, wherever sycamores do grow, is Lower Galil.
And the region of Teverya is the Valley.
And in Yehuda: the Mountain, the Lowland, and the Valley.
The Lowland of Lod is like the Lowland of the South, and its Mountain is like the King's Mountain.
From Beis Choron to the sea is [counted as] one district:
A reading aid, not an exact translation.
This English is a clause-by-clause rendering to help you follow the Hebrew. It is not word-for-word literal, and it is not a transcript of the recorded shiur — the audio carries explanation and context the translation deliberately leaves out.
Go deeperOpen what helps. Nothing here is needed to learn the Mishnah.
Structure
The Mishnah's Structure▾
Summary Chartwhat does this mean?
Three Lands for Biur▾
| Case | Ruling | Reason |
|---|---|---|
| How many lands is Eretz Yisrael divided into for biur — clearing Sheviis produce from the house once its kind is gone from the field? | Three — Yehuda, Ever haYarden, and the Galil; each again splits in three | — |
| Which are the three of the Galil? | Upper Galil — from Kfar Chananya upward, wherever sycamores do not grow Lower Galil — from Kfar Chananya downward, wherever sycamores grow The Emek — the district of Teverya | — |
| And which are the three of Yehuda? | The mountain, the shefelah (the lowland plains toward the sea), and the emek (the valley country of Yericho and Ein Gedi) Shefelas Lod counts as the southern shefelah, and its hill-country as Har HaMelech From Beis Choron to the sea — one district | — |
Transcript
A machine transcript of the recorded shiur.
This is the shiur as spoken, transcribed automatically and left unedited — the wording is Ephraim's, and occasional transcription errors remain. It follows the audio word by word.
Transcript · click any word to jump
▾
All Meforshim
Study the meforshim on this mishnah (16)▾
שלש ארצות. בארץ ישראל חלוקות זו מזו לענין בעור. ובעור האמור בכל מקום בשביעית הוא שכל זמן שאין נמצא בשדה מאותו המין שאסף אליו בבית, חיב לבער אותו המין מן הבית מיד. כגון אם לקט תאנים ועשה מהן גרוגרות, אינו יכול לאכל מאותם גרוגרות אפלו בשנה השביעית אלא כל זמן שנמצאים תאנים מחברות לאילן, וכשכלו התאנים מן האילנות חיב לבער הגרוגרות שבביתו, או לאכלן כלן מיד, או להפקירן עד שלא ישאר מהם בביתו, דכתיב (ויקרא כה) ולבהמתך ולחיה, כל זמן שחיה אוכלת בשדה האכל לבהמתך מן הבית, כלה לחיה מן השדה כלה לבהמתך מן הבית. והשתא קאמר שארץ ישראל כלה נחלקת לשלשה חלקים לענין בעור, וכל חלק וחלק ממנה נחלק לשלשה חלקים: כל שאינו מגדל שקמים גליל העליון. שהשקמים אין גדלים אלא בשפלה, וסימן לדבר כשקמים אשר בשפלה (מלכים א י): ותחום טבריה. הוא העמק. אלו השלשה הם מהגליל: ההר והשפלה והעמק. הם שלשה חלקים של ארץ יהודה: שפלת לוד. והר [שלה] לוד. ומבית חורון עד הים. הם שלשה חלוקות של עבר הירדן, ושפלת לוד כשפלת הדרום, דכל זמן שאוכל בשפלת [הדרום] אוכל בשפלת [לוד], וההר של שפלת לוד אוכלים בו כל זמן שאוכלים בהר המלך: מבית חורון ועד הים מדינה אחת. וכל זמן שלא כלה לחיה מאחת מן המקומות שביניהם, יכולים כל אנשי הגבול ההוא לאכל על ידי המקום האחד שלא כלה בו לחיה מן השדה:
שלש ארצות – in the Land of Israel separated one from the other for the matter of removal [from the house]. And the removal that is mentioned in each place in the Seventh Year is that whenever it is not found in the field from the same species that he collected for himself in the house, he is obligated to remove that species from the house immediately. As for example, if he gathered figs and made of them dry figs, he cannot eat from those dry figs, even during the Seventh Year, but rather, whenever they are found as figs attached to the tree, when the figs were used up from the trees, one is required to remove the dry-figs that are in his house, or to eat all of them immediately, or to make them ownerless until there not remain any of them in house, as it is written (Leviticus 25:7): “and your cattle and the beasts [in your land may eat all its yield],” whenever the beasts eat in the field, the food for the cattle is from the house; when it ceased for the beasts from the field, it ceased to your cattle from the house. And each individual section from it is divided into three parts. כל שאינו מגדל שקמים גליל העליון – for the sycamore [trees] do not gorw other than in the lowlands, and a sign for the matter, (I Kings 10:27 – there is a printer’s error in the text – as the “yud” was lengtnened to look like a “vav”): “[The King made silver as plentiful in Jerusalem as stones,] and cedars as plentiful as sycamores in the Shephelah.” ותחום טבריה – it is the valley, these three are from the Galilee. ההר והשפלה והעמק these are the three sections of the land of Judah/Judea. שפלת לוד. והר [שלה] לוד. ומבית חורון עד הים – these are the three sections of the Transjordan, and the lowlands of Lod are like the southern lowlands , and whenever one eats in the [southern] lowlands, one eats in the lowland [of Lod]. And the mountain of the lowland of Lod they eat there whenever they eat on the Mountain of the King. מבית חורון ועד הים מדינה אחת – and whenever it did not cease for the beasts from one of these places that are between them, the people of this border are able to eat through the one place that it (i.e.,) food) did not cease there for the beasts from the field.
Sefaria · Bartenura on Mishnah Sheviis 9:2
Introduction Sheviit produce may be stored in one’s house as long as that same type of produce can be found in the field. The question is where must this produce be found in the field? Anywhere in the world? In the same town? Same country? Our mishnah divides the land of Israel into three territories and then three sub-territories such that if a certain produce can be found in the field in that territory it may be stored in one’s house in that territory. There are three territories in respect to the law of removal [of sheviit produce]: [these are]: Judea, Transjordan, and Galilee, and there are three territories in each one. If a certain type of produce can be found in the field in Judea, then that produce can be stored in one’s home in Judea, but not in the Galilee or Transjordan, if that produce is no longer found in the field there. Once that type of produce is no longer in a certain region, everyone from that region must remove that produce from their homes. Upper Galilee, lower Galilee, and the valley. From Kefar Hananiah upwards, the region where sycamores do not grow, is Upper Galilee. From Kefar Hananiah downwards, where the sycamores do grow, is Lower Galilee. The borders of Tiberias are the valley. Each land is subdivided into three other lands, which the Mishnah now proceeds to list. This section divides the Galilee into three sections, which by the way are still used as reference points to this day. Those of Judea are: the mountain region, the plains [of the south], and the valley. This section divides the region of Judea into three. The mountain region is also called, “The King’s Mountain.” The valley goes from Ein Gedi in the south to Jericho in the north. The plains of Lod are like the plains of the south, and its mountain region is like the king's hill-country. The plains of Lod are considered to be part of the plains of the south, even though they are geographically somewhat separate. From Bet Horon to the sea is considered as one land. From Bet Horon, which is in the northwestern side of Judea (near Modiin where I live) to the sea is one region for matters of sheviit. It is considered part of Judea. The mishnah does not explain how the Transjordan is divided, although this is explained elsewhere.
Sefaria · English Explanation of Mishnah Sheviis 9:2
עד שיכלו דליות ״של אבל". כצ״ל: שם פי' בקונטרס כל "שמגדלן" שקמים. כצ״ל:
Sefaria · Haggahot Ya'avetz on Mishnah Sheviis 9:2
גליל העליון וכו' . פתח במאי דסליק, ומשום דבעבר הירדן הוצרך להאריך בו לדמות ארצותיו לארצות אחרות פירשו בסוף, וברישא שנאו באמצע מפני שארכו של עבר הירדן הולך על רוחב שניהם: ושפלת לוד וכו' . הן אלו הארצות שבעבר הירדן, ולא הוצרך התנא להזכירו בפירוש, דכבר שמעינן דביה איירי כיון שכבר פירש גליל ויהודה:
Sefaria · Hon Ashir on Mishnah Sheviis 9:2
(ד) אין רצונו לומר שישרפם או יזרקם לים המלח (כדעת כמה רבותא) אלא שדעתו כדעת התוספות והר"ש כו' דאין פרות שביעית לא בכלל הנשרפים ולא בכלל הנקברים, אלא כשהגיע זמן הבעור דהינו כשכלה בכל ארץ וארץ כדתנן, מחלק כו' ומוציא על פתח ביתו ומפקיר, כמו שכתב הר"ב משנה ח':
Sefaria · Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Sheviis 9:2
משנה לחם ועבר הירדן סתם. הוא במזרחו של ירדן. ועמ"ש בס"ד מ"י פי"ג דכתובות. משנה לחם והגליל חלקי שאר שבטים. מעבר לירדן ימה. משנה לחם ושפל לוד מ"ש רע"ב לקוח הוא מפירושו של הר"מ. ופלא גדול על חכם מופלא כמוהו. שיאמר דבר זר כזה. וכי מה ענין לוד ובית חורון והר המלך לעבר הירדן. במ"כ נפל בטעות מפורסם. כי לוד בארץ יהודה ובנימן. והיא מערי המצורות אשר ליהודה. וכן בית חורון מבואר בספר יהושע שהוא מעבר הלז. והאמת דהני תלת. פירושא דשלש קמאי דארץ יהודה נינהו. אבל שלש ארצות שבעבר הירדן. לא נזכרו במשנה. ור"ח שנאן בתוספתא. שם תמצאם על נכון.
Sefaria · Lechem Shamayim on Mishnah Sheviis 9:2
שלש ארצות לבעור. כן צריך להיות גרסת המשנה ונוסחתה שלש ארצות לביעור יהודה ועבר הירדן והגליל. ושלש שלש ארצות לכל אחת ואחת גליל העליון וגליל התחתון והעמק. מכפר חנניה ולמעלן כל שאינו מגדל שקמין גליל העליון. ומכפר חנניה ולמטן כל שהוא מגדל שקמין גליל התחתון ותחום טברי' הוא העמק. וביהודה ההר והשפלה והעמק. ובעבר הירדן שפלת לוד והר שפלה של לוד ומבית חורון ועד הים. שפלת לוד כשפלת הדרום וההר שלה כהר המלך. ומבית חורון עד הים מדינה אחת. ונלע"ד דהר המלך הוא ההר שנזכר ברישא ביהודה וכמו שאכתוב בס"ד. וקשה לע"ד דהכא במתני' לא קא מפרש לא במאי דפתח בי' ולא במאי דסליק מיני' ואפשר לומר דהכא נמי בגליל דסליק מיני' קא מפ' ברישא אלא משום דבעי לאורוכי גבי עבר הירדן דשפלת לוד כשפלת הדרום וההר שלה כהר המלך וכו' שבקיה בסיפא אבל יהודה דזוטר מלתי' נקטי' ברישא כך נלע"ד. אבל בפירוש ה"ר שלמה שירילי"ו ז"ל מצאתי מוגה ותחום טברי' והעמק וביהודה ההר והשפלה והעמק שפלת לוד כשפלת הדרום וההר שלה כהר המלך ע"כ. ופי' ותחום טבריא הוא עמק הגליל. והעמק בירוש' מפ' איזהו עמק שבגליל זו בקעת גינוסר וחברותיה וביהודה ההר המוזכר בתורה דכתיב בהר ובשפלה ובנגב ותניא בספרי בהר זה הר המלך ובשפלה זו שפלת דרום. והעמק בירוש' מפ' מעין גדי ועד יריחו {הגה"ה גם הר"ר יהוסף ז"ל ראיתי שכתב וז"ל נראה לי מה שלא פירש השלש ארצות של עבר הירדן כי אינה נוהגת בה שביעית בדורות הללו כי לא נכבש ע"י עולי גולה ותנן לעיל כל שהחזיקו עולי בבל וכו' וכל שהחזיקו עולי מצרים וכו' נאכל אבל לא נעבד וצ"ע עכ"ל ז"ל:} ולא מפרש במתני' גבי עבר הירדן הר ושפלה ועמק ובירוש' מפרש לי' ולא תנא אלא דגליל משום דלא תימא כיון דקרוי גליל גליל חד הוא ומש"ה קפיד ויהיב סימנא דלא תטעי ועוד {הגה"ה צ"ע לע"ד אם אין טעות:} משום דבעי למתני דינין בהר ושפלה שבלוד ומדמי לי' לשפלה שביהודה והר דיהודה דתני ושפלת לוד כשפלת הדרום דהיינו שפלה דיהודה והר שלה כהר המלך דהיינו הררי יהודה ע"כ. ובירוש' איזהו הר שבעבר הירדן תני ר"ש בן אלעזר אומר כגון הרי מכוור וגדור וכן כיוצא בהן ושפלתה חשבון וכל עריה אשר במישור דיבון ובמות בעל ובית בעל מעון וכן כיוצא בהן כדכתיב בספר יהושע בנחלת ראובן בתר הני ויהצה וקדמות ומיפעת ועמק שלו בית הרם ובית נמרה וכן כיוצא בהן כדכ' בספר יהושע בנחלת בני גד ובעמק בית הרם ובית נמרה וסוכות וצפון יתר ממלכות סיחון מלך חשבון: ומבית חורון ועד הים מדינה אחת. ירוש' א"ר יוחנן עוד היא יש בה הר ושפלה ועמק מבית חורון ועד אמאום הר. מאמאום ועד לוד שפלה. מלוד ועד הים עמק. ופריך אי הכי דאית בי' הר ושפלה ועמק ניתני במתני' ד' ארצות ומשני מעורבות הן ונכנסין תוך גבולים הנזכרים במשנה. תני אין בסוריא שלש ארצות ואע"ג דחמירא מעבר הירדן דהא אינה נעבדת ועבר הירדן דהיינו עמון ומואב דמשה נאכל ונעבד בהא קילא סוריא מעבר הירדן לענין הר ושפלה ועמק דכולה חשיבא ארץ אחת ואוכלין בה כל זמן שנמצא באיזה מקום בכולה. ופי' הרמב"ם ז"ל וענין שאמר שפלת לוד כשפלת הדרום ר"ל שדין שפלת לוד כדין שפלת הדרום ואוכל מפירות של שפלת לוד כל זמן שהמין ההוא נמצא בשפלת הדרום ויאכל מפירות הר שפלת לוד כל זמן שימצא כמותם בהר המלך הוא הר הגדול רב הפירות מכל הרי ארץ ישראל ע"כ. ואפשר שכן ג"כ הוא פי' ר"ע ז"ל:
Sefaria · Melekhet Shelomoh on Mishnah Sheviis 9:2
המשנה מתחילה בעניין חדש של ביעור פרות בשביעית, ומקפלת סדרת הנחות בדבר הלכות ביעור. לפי התפיסה ההלכתית פרות האילן הם הפקר וכל הרוצה רשאי לקטפם ולאכול מהם כרצונו, אבל אסור לאגור את הפרות. משמעותו של דבר שכאשר נגמרת עונת הפרות יש לבערם, כלומר להפקירם. בפירוט דיני ביעור שביעית עסקנו במבוא. משנתנו מבררת מהו סוף עונת הפרות, ומניחה שלכל פרי ולכל אזור עונה משלו. כך גם במדרש התנאים: "ליתן ביעור לזית ולכרם זה בפני עצמו" (מכילתא, משפטים כ, עמ' 329 ; השוו מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי, כג יא, עמ' 217). הארץ כולה מחולקת לתשעה אזורים, ובכל אזור מותר לאגור פרות עד סוף עונתו של אותו פרי באותו אזור. החלוקה המדויקת מדגישה את מידת התחכום של קדמונינו. ההלכה פרטנית ומדקדקת מאוד, ותלויה באבחנה גאוגרפית חדה ובהכרת הארץ כמכלול. שלוש ארצות לביעור – ארץ ישראל מתחלקת לצורך הביעור לשלושה אזורים: יהודה ועבר הירדן וגליל שלוש שלוש ארצות לכל אחת ואחת – בכל אזור שלושה חלקים. המשנה בנויה כאילו בשני מעגלים: בראשון חלוקה לשלוש ארצות ובשני חלוקת משנה של כל אזור. כפי שנראה להלן חלוקת המשנה באה מתקופה מאוחרת יותר, ולכן לעבר הירדן כבר אין אותה חלוקה פנימית לשלושה חלקים. במקורות חז"ל שתי צורות חלוקה של הארץ לשלוש ארצות בסדר של המשנה (יהודה, עבר הירדן, גליל, ולשנים יהודה והגליל). החלוקה לשלוש מופיעה בארבעה הקשרים הלכתיים שונים: 1. במשנתנו; 2. בדיני חזקה: "שלש ארצות לחזקה, יהודה ועבר הירדן והגליל. היה ביהודה והחזיק בגליל, בגליל והחזיק ביהודה, אינה חזקה עד שיהא עמו במדינה" (משנה, בבא בתרא פ"ג מ"ב ומקבילותיה). ההנחה היא שאדם יודע מה מתרחש בנחלה הנמצאת באזור שלו, אך לא בנחלות מרוחקות יותר. האזור מכונה כאן "מדינה"; 3. בדיני נישואין: "שלש ארצות לנשואין, יהודה ועבר הירדן והגליל. אין מוציאין מעיר לעיר ומכרך לכרך, אבל באותה הארץ מוציאין" (משנה, כתובות פי"ג מ"י). ההנחה היא שבאותו אזור תנאי המחייה דומים, אך תנאי המחייה באזור אחר שונים, והיא לא התחתנה על דעת זה; 4. בדיני עיבור שנה: "על שלש ארצות היו מעברין את השנה על יהודה ועל עבר הירדן ועל הגליל על שתים מעברין ועל אחת אין מעברין ואם עיברוה הרי זו מעוברת ואם היתה ארץ יהודה אחת משתי ארצות היו שמחין מפני אביב שבא הימנה" (תוס', סנהדרין פ"ב ה"ג, עמ' 416). העיבור מותנה בתנאי הטבע והחקלאות, ובכל אזור תנאי חקלאות שונים, כולל הבשלת הפרות במועדים שונים. הנחה זו דומה להנחה שבמשנת שביעית 36 גם בדיני הבאת גט יש חשיבות לאזור. כך נפרש את משנת גיטין פ"א מ"א, אך אין שם רשימת האזורים. . כל המשניות מניחות שבתוך האזור יש תנועה והכרה של הנתונים, אך אדם מאזור אחד אינו מגיע לאזור השני, וכן משמעות החלוקה במשנתנו. מסתבר אפוא שזו הייתה חלוקה קבועה וקדומה שההלכות השונות עושות בה שימוש. גם יוספוס מחלק את הארץ בצורה זהה לשלושה מחוזות: גליל, יהודה ועבר הירדן. הוא פותח בגליל כי זה נושאו העיקרי, שהרי הקטע בא כפתיחה לתיאור המלחמה שהחלה בגליל (מלח', ג ג, 58-35). כבר קליין עמד על כך שיוספוס משקף אותו מקור ספרותי או תפיסה גאוגרפית כמו החלוקה ההלכתית 37 קליין, פרק; ספראי, יוספוס. . הדבר בולט בתיקונים ובשינויים שהכניס יוספוס לחלוקה המקורית כדי להתאימה לצרכיו. שינויים אלו ניכרים במבנה ובעריכת הקטע. החלוקה אפוא קבועה וקדומה, אך החלוקה המפורטת מופיעה רק בהקשר של משנתנו, ואין לה מקום בנושאים האחרים שמדובר בהם באזורים גדולים יותר שקשרי המסחר והניעות ההדדית ביניהם מועטים. במקורות מופיעה במקביל גם חלוקה נוספת לשתי ארצות, יהודה והגליל בלבד. ניתן לקבוע ללא היסוס שהחלוקה לשתיים היא החלוקה המקובלת בספרות חז"ל. זאת ועוד, החלוקה לשלוש מופיעה בשלוש משניות אנונימיות (סתמיות) בעקרונות הלכתיים מרכזיים. לפחות את משנתנו ניתן לתארך לתקופה הקדומה יחסית, לדור יבנה או לפניו (להלן). לעומת זאת החלוקה לשתיים מופיעה רבות בפי חכמי דור אושא 38 משנה, תרומות פ"י מ"ח; מעשרות פ"ב מ"ג; ירו', פסחים פ"ד ה"א, ל ע"ד; פ"י ה"ו, לז ע"ד; ראש השנה פ"ד ה"ה, נט ע"ג; כתובות פ"א ה"א, כה ע"א; מדרש שמואל, ח א, ועוד רבים. . בחלק אחר של המקרים החלוקה הזאת מופיעה במשניות שקשה לתארך את עריכתן, אף שהנושא ההלכתי עצמו עשוי להיות קדום 39 כגון במשנה, פסחים פ"ד מ"ה וראו פירושנו לה; כתובות פ"ד מי"ב; תוס', כתובות פ"ב ה"ה; גיטין פ"ז ה"ז ועוד רבים. . נראה אפוא שיש בסיס איתן למסקנה שחלוקת ארץ ישראל לשלוש הייתה החלוקה הקדומה ויסודה בסוף ימי בית שני, כפי שעולה מדברי יוספוס, והמשניות משתמשות בה, והחלוקה לשתיים מקובלת בהמשך תקופת התנאים. כפי שנראה להלן, ההבדל בין שתי החלוקות אינו ספרותי אלא יישובי. בימי בית שני היה עבר הירדן אזור יישוב יהודי גדול ופורח. עדות לכך יש בעשרות עדויות על היישוב בעבר הירדן. היישוב היהודי דעך וכמעט חוסל במרד הגדול או במרד בר כוכבא. לאחר המרד אנו שומעים רק על יישוב יהודי דל בעבר הירדן. קהילות יהודיות נמצאו כמובן בערים הגדולות, וכן בעמק הר'ור בלבד 40 עדיין חסר לנו סיכום עדכני על היישוב היהודי בעבר הירדן. לסיכום כללי ראו ספראי, יוספוס, עמ' 110-106 ; ספראי, מצב, עמ' 214-212 . . נראה שאת חורבן היישוב יש לתלות במרד בר כוכבא, אך שאלת המועד המדויק אינה ברורה. מכל מקום, זו הסיבה לכך שעבר הירדן איננו נזכר במשניות רבות המתמקדות ביהודה והגליל בלבד. גליל עליון וגליל התחתון והעמק – כל אחד משלושת האזורים מתחלק לשלושה: תחתון, עליון ועמק, והזיהוי המדויק יבורר להלן. מכפר חננייה ולמעלן כל שאינו מגדל שיקמים גליל העליון – הגבול המוצע הוא כפר חנניה. זיהויו של כפר חנניה מובטח, יותר מכל יישוב אחר בתקופת המשנה והתלמוד. השם הקדום נשמר והוא כונה בערבית "כפר ענן", בבקעת בית הכרם. המקורות מתארים את מרחקו מציפורי, והוא מתאים לכפר ענן זה. מיקומו גם מתאים לשמש גבול גאוגרפי בין הגליל התחתון והעליון, כפי שמופיע כפר חנניה במשנתנו. מעבר לכל זה בידינו עדות נוספת, חשובה ביותר, מטיפוס אחר. בספרות חז"ל מתוארים כלי החרס שיוצרו בכפר חנניה. בבדיקות ארכיומטריות התברר שאכן מספר טיפוסים של כלי חרס שהיו נפוצים בגליל נוצרו בכפר חנניה. בחפירות במקום נתגלו שרידי הכבשנים הרבים שהיו ביישוב. לפיכך הזיהוי מובטח לחלוטין 41 לאיסוף המקורות ודיון ארוך בזיהוי ראו אדן, כלי חרס, ובעיקר עמ' 32-27 ; ספראי, פרקי גליל, עמ' 66-63 . . יוספוס בתיאורו הנזכר קובע את באר שבע כגבול בין הגליל העליון והתחתון; תל באר שבע, שגם בזיהויו אין ספק, מתנוסס מעל בקעת חנניה, כק"מ מכפר חנניה. נראה אפוא שבזמנו היה באר שבע היישוב העיקרי, ובתקופת חז"ל הפך כפר חנניה לאתר המרכזי באזור. ואכן בסקר ארכאולוגי קפדני התברר שכפר חנניה היה בימי בית שני כפר קטן ובמאה השנייה גדל הכפר והפך לעיירה בינונית ששטחה קרוב לארבעים דונם 42 שנקמן, סקר; ליבנר, סקר, עמ' 69-68 ; 98-95 . . המשנה מסמנת שני קריטריונים לגבול בין הגליל העליון לתחתון: כפר חנניה וגידול שקמים. במינוח "כפר חנניה" כוונתם מן הסתם לבקעת בית הכרם, שהיא אכן הגבול הטבעי בין שתי ארצות הגליל. גידול השקמים הוא עיקרון משני. השקמים גדלים בגובה נמוך, עד 500-400 מ', וקו גובה זה מתאים לקביעת הגבול בין הגליל העליון לתחתון. רבן שמעון בן גמליאל בתוספתא (פ"ז הי"א) מוצא לכך סיוע מפסוק. מכפר חנניה ולמטן כל שהוא מגדל שיקמים גליל התחתון – גבול הגליל התחתון מסומן בצורה חלקית. נאמר מהו הגבול הצפוני, אך לא מהו הגבול הדרומי. יוספוס למשל קובע את כסלות תבור כגבול דרומי, ובספרות חז"ל מופיע כפר עותנאי (מגידו של ימי בית ראשון) כגבול, ובכך נדון להלן ותחום טבירייה העמק – העמק הוא תחום טבריה, בקעת הכנרות. בכמה עדי נוסח 43 ו , ז , ט , כ , ל , מ , נ , ס , פ , ש. "והעמק" בוי"ו החיבור, כאילו יש עמק ותחום טבריה נוסף לו, וכן מעיד ר' שלמה עדני במלאכת שלמה על אתר בשם הרש"ס (והוא, כאמור במבוא, גם ב- ס , שהוא כתב יד של פירוש הרש"ס). לפי נוסחה זו "העמק" הוא עמק יזרעאל. מבחינת עדי הנוסח אפשר לקבל את הנוסח, אך לא מבחינת מבנה המשפט. שהרי המשנה מפרטת מהו העמק, ואם כתוב והעמק , הרי שהמשפט חסר סיום. גם בתוספתא הנוסח הוא "אי זהו עומק שבגליל כגון גנוסר וחברותיה" (תוס', פ"ז הי"א). כאמור גם יוספוס קובע שכסלות הוא גבולו התחתון של הגליל, וכך נותר עמק יזרעאל מחוץ לו. עוד נוסיף שתנאי הטבע בעמק יזרעאל שונים למדי מאלו של בקעת כנרות החמה, שגובהה נמוך מפני הים. החלוקה משקפת אפוא מצב שעמק יזרעאל אינו נחשב בו לחלק מהגליל היהודי. אחד המקורות המזכירים חלוקה לשני אזורים (יהודה וגליל) מזכיר גם את נקודת הגבול הדרומית של הגליל התחתון, והיא כפר עותנאי (משנה, גיטין פ"ז מ"ז). קשה לתארך קטע זה כשלעצמו, אך מסתבר שהוא משקף את התפיסה של דורות אושא ורבי שעמק יזרעאל נכלל בגליל 44 רבי יהודה בן תימא מתייחס פעם אחת למשפט זה (ירו', בבא מציעא פ"ז ה"י, יא ע"ג), אך כמובן אין בכך ללמד אלא שהכיר את ההלכה במשנת גיטין. מכל מקום במקבילות בתוספתא (פ"ה הכ"ב) ובבבלי (בבא מציעא צד ע"א) המשפט של רבי יהודה בן תימא מצוטט ללא הקטע המזכיר את כפר עותנאי. זמנו של רבי יהודה בן תימא מחייב בירור; כנראה היה בן דור אושא, אך עדיין הדברים מחייבים בירור. . בתיאור הקצר של ארץ ישראל של קלאודיוס פטולמאוס כפר עותנאי הוא חלק מהגליל. תיאורו של קלאודיוס פטולמאוס משקף את ראשית המאה השנייה 45 קלאודיוס פטולמאוס, גיאוגרפיה, פרק טו. קלאודיוס פטולמאוס היה גאוגרף יווני; הוא תיאר את כל העולם הרומי, ואף חלקים מהמזרח הרחוק. . מכל מקום, בשנת 120 לערך הוצב בכפר עותנאי לגיון רומי שפיקח על כל הגליל. מתקופה זו ואילך ודאי שעמק יזרעאל נתפס כחלק מהגליל. אם כן, החלוקה שעמק יזרעאל אינו בגליל משקפת תקופה קדומה יותר, ראשית דור יבנה, כפי שפירשנו לעיל. וביהודה ההר והשפלה והעמק – זו החלוקה הסכמטית, כמו בגליל. ושפילת לוד כשפילת הדרום – המשפט קשה; הרי היה מקום לצפות לכך שהמשנה תגדיר מהו ההר ומהי השפלה, ואין מקום לכך שייאמר ששפלת לוד היא כשפלת הדרום, וכי מי הזכיר שתי שפלות אלו? בתוספתא הנוסח מסודר הרבה יותר: "אי זהו הר שלה, זה הר המלך. שפלה שלה, זה שפילות (שפלת) לוד 46 ליברמן מציין לחילופי נוסח בעלי חשיבות משנית. . עומק שלה, מעין גדי ועד יריחו" (תוס', פ"ז ה"י). זו חלוקה מסודרת וסבירה. היא משקפת כמובן מצב שהיישוב היהודי באזור ים המלח אינו כולל את צוער, שכן זו מצויה מחוץ לתחומי ארץ ישראל (על כך גם להלן). נוסח זה חוזר גם בירושלמי (לח ע"ד), ושם בשינוי קל: "ושפלתו, זו שפלת דרום". אם כן הנוסח במשנה בא לתאם את שינוי הנוסחים הללו, והעורך מסביר ששפלת לוד היא שפלת הדרום, או שיש לגרוס במשנה "ושפילת לוד ושפילת הדרום". כך גורסים ו , נ , ש , וכן חלק מנוסחאות הספרי 47 ספרי דברים, ו, עמ' 14 , המשתמש במשנתנו כמקור השראה. . זו עדות מעניינת לעריכת המשנה. העורך הכיר את הברייתות הקדומות ומנסה לגבש נוסח מסכם. בירושלמי ובתוספתא אותן ברייתות קדומות מצוטטות ללא שינוי 48 הצגה זו של הדברים מבוססת על עמדתנו באשר ליחסי העריכה בין התוספתא והמשנה, ראו דיוננו במבוא. לדעתו של פרידמן המשנה משתמשת בעריכת התוספתא. ברם במקרה שלנו צריך יהיה לומר שהמשנה משתמשת גם בירושלמי. אלא שאין כאן שימוש בעריכת התוספתא או בעריכת המשנה, אלא בחומרים הקדומים ששוקעו בחיבורים אלו. עריכת התוספתא והירושלמי מאוחרים למשנה, אך יש בהם חומרים קדומים למשנה. . ייתכן גם שהאות כ"ף היא אות ההדגשה, כמו בהגדה של פסח: "אמור לו כהלכות הפסח" 49 ספראי וספראי, הגדת חז"ל, עמ' 211 . . המונח "דרום" הכיל בתקופה הקדומה משמעויות מספר. אווסביוס מכנה במונח זה יישובים בדרום הר חברון, ובמקום אחד נאמר שהוא תחום בית גוברין 50 קליין, ארץ יהודה, עמ' 254-249 ; שוורץ, יהודה, עמ' 41-35 . . אבל בספרות חז"ל בדרך כלל "דרום" הוא אזור לוד. המינוח "דרום" צמח כאשר מרכז היישוב היהודי היה בגליל, ואכן בספרות חז"ל המאוחרת, ובעיקר בספרות האמוראית, זהו המינוח הרווח. אם כן התוספתא משתמשת במינוח "לוד", הברייתא בירושלמי במינוח "דרום" והמשנה מאחדת את שני המינוחים. וההר שלה כההר המלך 51 כך גרס בעל כתב היד, ומן הסתם זו טעות וצריך להיות "כהר המלך". – כפי שראינו בניסוחים המקבילים התיאור הוא שההר שלה (של יהודה) הוא הר המלך. הניסוח במשנה מושפע מהרישא "כשפילת הדרום". לפי הסברנו משמע ש"הר המלך" הוא כינוי כללי לכל ארץ יהודה. המונח "הר המלך" נדון ארוכות במחקר. כמו המונח "דרום" הוא החל את דרכו כמונח לעיר מוגדרת, והפך לכינוי כללי. בהקשר שלנו הוא בוודאי מונח כללי. עדיין יש לברר מהו אזור הר המלך המוגדר. היו שהציעו את צפון יהודה, היו שהציעו את הרודיון, ולאחרונה הוצע שהכוונה לצפון מערב השומרון 52 שחר, הר המלך, ושם כל הספרות המוקדמת. . לא נרחיב בכך, ונסתפק בקביעה שאין כל עדות ספרותית או ארכאולוגית לכך שהיה יישוב יהודי בצפון מערב השומרון 53 דר ואחרים, אום ריחן, עמ' 126-121 . ליישוב היהודי ביהודה מאפיינים ארכאולוגים בולטים, מקוואות וכלי אבן כמעט בכל יישוב, וכן גלוסקמאות. כל אלו נדירים ביותר בצפון מערב השומרון. . מכל מקום, כפי שהעלינו נאמר בתוספתא שההר שלה (של כל יהודה) הוא הר המלך: "אי זהו הר שלה, זה הר המלך..." (תוס', פ"ז ה"י). משמע שהר המלך הוא כינוי כללי להר יהודה כולו, ואי אפשר לפרש שהכוונה לצפון מערב השומרון בלבד. אנו מסבירים את המשנה שההר "שלה" הוא של יהודה, לפי המקבילות. אבל אפשר היה גם להסביר שהכוונה להר של לוד, כלומר לצפון יהודה, אבל אז אנו נותרים ללא הגדרה להר של יהודה. ההסבר המוצע מעמיד על כנה, בפשטות, את המשנה ומציג אותה כחלק מהשתלשלות הנוסח של התיאור, וכאמור בידינו שני עדים מקבילים וקודמים לאותו נוסח. בספרי דברים נעשה שימוש במשנתנו, ושם מוסבר: "פנו וסעו לכם (דברים א ז) – ...בערבה – זה מישור של צוער, בהר – זה הר המלך, בשפלה – זה שפלת לוד ושפלת הדרום 54 בתרגום יונתן: "בשפילתא ובדרומא". ..." (ספרי דברים, ו, עמ' 14). הנוסח מאשר את שחזורנו, וגם בו ברור שהר המלך הוא כל יהודה. מבית חורון ועד הים מדינה אחת – כידוע קיימים עד היום שני כפרים בשם בית חורון, העליון והתחתון, והמרחק ביניהם אינו רב. כבר אווסביוס מזכיר את שני הכפרים (מס' 212 , עמ' 46), וברור שהכוונה במשנתנו לאחד מהם. בית חורון התחתון שוכן על גבול ההר והשפלה. לפי פשוטם של דברים כוונת המשנה לבית חורון תחתון, והעורך מדגיש שכל השטח מבית חורון מערבה הוא אזור אחד, זה המכונה לפני כן "שפילת לוד". המשנה מדגישה זאת משום שיש החולקים עליה. בירושלמי מובאת ברייתא: "מבית חורון ועד הים מדינה אחת – פרא-כורין (כלומר אזור אחד, שכן ביונית xωρα היא אזור). אמר רבי יוחנן, עוד היא יש בה הר ושפלה ועמק, מבית חורון ועד אמאוס הר, מאמאוס ועד לוד שפלה, מלוד ועד הים עמק" (ירו', לח ע"ד). רבי יוחנן חולק על המשנה. נראה שאין הוא פוסק מדעתו אלא מביא ברייתא קדומה המדגישה שאזור זה מתחלק לשלושה. בית חורון שבדברי רבי יוחנן היא כמובן בית חורון עליון; בינו לבין אמאוס מתרומם ההר. לא מן הנמנע שהחלוקה משקפת את הימים שלאחר מרד בר כוכבא שבהם התרכז היישוב היהודי ביהודה באזור לוד. יהודי לוד חילקו את אזורם לשלושה אזורי משנה, מתוך התחושה ש"יהודה" היא אזור לוד בלבד. לאחר מרד בר כוכבא כבר לא ישבו יהודים בשטח שבין אמאוס ובית חורון עליון 55 ספראי, מצב, ובמיוחד תוס', דמאי פ"א הי"א; על המצב מאוחר יותר במאה השלישית ראו ירו', דמאי פ"ה ה"ט, כד ע"ד וההערה הבאה. , אבל לתושבי לוד היו שם אדמות. על כן אנו שומעים בזמן הרבה יותר מאוחר על תושבי לוד שנפגעו בעת שפיקחו על כרמיהם ששכנו בהר המלך 56 ירו', לח ע"ג; דמאי פ"ו ה"א, כה ע"ב; שבת פ"א ה"ד, ג ע"ד; עבודה זרה פ"א ה"ט, מ ע"ב; פ"ב ה"ט, מא ע"ד. . דרך אגב, מקור זה מעיד שהר המלך הוא ההר שממזרח ללוד, ולא צפון השומרון. בהמשך הסוגיה הגמרא מקשה על הצגת אזור לוד כארץ לעצמה, וניכר ניסיון לתאם בינה לבין הכותרת "שלוש ארצות". כל זאת מתוך ההנחה שרבי יוחנן אינו חולק על המשנה. אבל אין ספק, גם לפי הירושלמי, שרבי יוחנן חולק על המשנה, וממילא חולק גם על הכותרת "שלוש ארצות". במשנה אין תיאור של העמק שביהודה, והוא נזכר במקבילות שבתוספתא ובירושלמי שכבר הבאנו: "עומק שלה, מעין גדי ועד יריחו". קשה לדעת מדוע חלק זה חסר במשנה. לאחר מרד בר כוכבא נפגע היישוב ביהודה, אך דווקא היישוב היהודי בבקעת הירדן נפגע פחות. על כן אין ההיעדר נובע מחולשת היישוב היהודי. מכל מקום המשנה מתארת את חלוקת אזור יהודה, אך אין לראות בכך עדות למצב היישוב היהודי באזור. גם כאשר האזור נפגע עדיין נותרו בו קהילות יהודיות, בעיקר באזור לוד, יבנה, דרום הר חברון ועמק הירדן 57 ספראי, מצב. . אפילו אם נכתבה המשנה בדור אושא היה צורך בתיאור יהודה. במשנה אין פירוט של חלוקת המשנה של עבר הירדן, אבל בתוספתא ובירושלמי ערוך פירוט כזה. עיון בפירוט מעלה שלפנינו תופעה יוצאת דופן. בתיאור השפלה מובא פסוק מספר יהושע (יג יז): "חשבון וכל עריה אשר במישור ..."; בתיאור העמק מובא פסוק אחר: " ובעמק בית הרם ובית נמרה וסכות וצפון..." (יהושע יג כז) ובתיאור ההר מובאת רשימת המקומות בעבר הירדן שבהם הדליקו משואות כדי לבשר על קידוש החודש 58 תוס', ראש השנה פ"א הי"ז; פירושנו למשנה שם פ"ב מ"ב; ספראי, יוספוס. . נמצאנו למדים שהחלוקה בשתי הברייתות (שהיא אותה ברייתא ששובצה בתוספתא [פ"ז הי"א] ובירושלמי [לח ע"ד]) אינה גאוגרפית אלא ספרותית. העורך אינו מדווח על חלוקה הלכתית ראלית, אלא מצטט פסוקים וברייתות כדי להעניק לקורא תחושה של תיאור גאוגרפי. דרך תיאור דומה נקטה המשנה לעיל בבואה לתאר את הארץ "השנייה" שאין שומרים בה על שביעית במלואה (ראו פירושנו לעיל, פ"ו מ"א). דרך תיאור זו נקראת "מפה אוטופית" או "מפה ספרותית". ההווה לכאורה מתואר תוך שימוש במקורות השראה ספרותיים או תוך כדי ציטוט מקורות קדומים, והזיקה למציאות קלושה, או שאין לתיאור כל זיקה למציאות. לדעתנו החלוקה לשלושה אזורים ראשיים נקבעה כאשר עבר הירדן היה אזור יהודי גדול, אך הפירוט נכתב כאשר היישוב היהודי שם נעקר. מחברי הברייתות כבר לא הכירו את האזור של עבר הירדן ותיארו אותו בעזרת אוסף ציטוטים. תיאורים גאוגרפיים מעין אלו נדירים בספרות חז"ל, אך דווקא אזור עבר הירדן זכה לתיאור דומה בברייתא של התחומים 59 ראו פירושנו לעיל, פ"ו מ"א; ספראי, מצב. בעל מלאכת שלמה מתחבט בסדר הפסקאות, שהרי ברישא הסדר הוא יהודה, עבר הירדן והגליל ובהמשך הסדר שונה, אבל אם מוציאים את עבר הירדן הרי שהסדר הוא כיאסטי: א ב – ב א. לשאלה זו של סדר ישיר או כיאסטי ראו למשל משנה, שבת פ"א מ"א; סוכה פ"ד מ"א - פ"ה מ"א; בזק, סוד עריכה, ועוד. בעל מלאכת שלמה מציע שעבר הירדן הושמט משום שהיישוב בו היה דל, ואנו הסברנו בדרכנו. לדעתנו המשנה פותחת ביהודה שכן בימי הבית ובדור יבנה שכן שם מרכז היישוב היהודי; ההמשך ובו פירוט אזורי המשנה הוא כאמור מלאחר מרד בר כוכבא, ואז מרכז היישוב היהודי היה בגליל. על כן נבחר הסדר הכיאסטי. . אנו הסברנו את המשנה כיחידה ספרותית הכוללת בתוכה שניים או שלושה שלבים: חלוקת הארץ לשלושה חלקים, חלוקת משנה ופירוט החלוקה. הכותרת "שלוש ארצות" היא קדומה, מלפני חורבן היישוב היהודי של עבר הירדן במרד הגדול או במרד בר כוכבא. החלוקה המפורטת היא מאוחרת יותר, בהרבה או במעט, ובניגוד לכותרת שהיא חלוקה כללית הרי החלוקה הפנימית מיוחדת רק להלכות שביעית. תיאור גבולות הגליל מתאים, כאמור, לדור יבנה, ובעיקר לראשיתו. בדור יבנה החלו בהגדרת גבולות הארץ לצורך המצוות התלויות בה, ואין כל עדות שההלכה הקדומה יותר עסקה בלימוד פרטים אלו. החלוקה לשלושה אזורים קדמה אולי לדור יבנה, והיא חלוקה כללית, ומהווה ביטוי לתפיסה גאוגרפית של קדמונינו. במסגרת הדיון בהלכות שביעית נעשה שימוש בתפיסה גאוגרפית זו, אך הניסוח הגאוגרפי הוא רק כלי להדגשת הפן ההלכתי. השלב השני (החלוקה המפורטת) מאוחר לדור יבנה, והא ראיה שאין בו חלוקה של עבר הירדן. מקורות מאוחרים ניסו, כאמור, להשלים את החלוקה על ידי ציטוט פסוקים מהמקרא. אבל דווקא ההשלמה מדגישה את החסר. בניגוד לשיטתנו פירש קליין כאילו משנתנו נערכה בימי החשמונאים. בימי יונתן החשמונאי צורפו ליהודה שלושת הנומוי (האזורים) הכוללים את צפון יהודה (עופרה ובית רימה) ולוד. על כן הוא פירש שמשנתנו מסבירה שאזור לוד שצורף זה עתה הוא כשפלת הדרום, והר של לוד הוא כהר המלך שהיה זה כבר ביהודה 60 קליין, חלוקה. . ברם הסבר זה מעורער. כאשר צירפו את לוד ליהודה הייתה עדיין שפלת הדרום אזור יישוב אדומי, ואף הגליל טרם נכבש. כל זאת מבלי לברר האם לא היה יישוב יהודי באזור לוד (כגון במודיעין עצמה) עוד לפני סיפוחה הפורמלי ליהודה. השאלה האחרונה נידונה רבות במחקר, ולא כאן המקום לבררה. מכל מקום, הרעיון שלפנינו משנה כל כך קדומה שנוסחה במאה השנייה לפני הספירה רחוקה ביותר וקשה להולמו.
Sefaria · Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Sheviis 9:2
שלש ארצות לביעור יהודה ועבר הירדן וכו' הרב כפתור ופרח פ' מ"ח האיר עינינו דהא דקתני במשנתנו עבה"י אינו עבר הירדן בארץ סיחון ועוג אלא האי עבר הירדן הוא מגוף ארץ ישראל מערבה ודייק לה מדברי הרמב"ם פ"ז. ודבר זה נעלם מכמה רבוותא קמאי ובתראי וכמה ראיות שהביא הרשב"ץ בח"ג מתשובותיו סי' קצ"ח וסי' ר' נדחו ביסוד זה שיש עבר הירדן מגוף ארץ ישראל. ולהרב כפתור ופרח שומעין אשר הוא עד וראה וחקר גבי"ל לתור"ה תורת ארץ ישראל לגבולותיה. וכבר אני בעניי כתבתי בזה בס' הקטן ברכי יוסף א"ח סי' תפ"ט בס"ד ואנכי העירותי בסיום דברי הרב כפתור ופרח בזה ע"ש. וקצת יש להרגיש על הרב תוספת י"ט דלעיל ריש פרק הששי השיג על הר"ש ורבינו עובדיה מהרב כפתור ופרח כי השבח השביח להרב כפתור ופרח שלא הניח פינה וזוית בא"י וכו' והכא לא זכר שר מדבריו להשמיענו חידוש בזה אשר ממנו יתד להבין כמה ענינים בש"ס וספרא וספרי:
Sefaria · Petach Einayim on Mishnah Sheviis 9:2
הביעור. כבר אמרתי פעמים שאפרש אותו בזו המסכת והנני מבאר אותו והוא מה שאמר הכתוב (ויקרא כ״ה:ז׳-ח׳) ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכול ואמרינן בספרא ומה חיה שאינה ברשותו אוכלת בהמה שברשותו אינו דין שתאכל אלא כל זמן שחיה אוכלת מן השדה תאכיל לבהמתך מן הבית למדנו מזה שאם יקבץ מין ממיני פירות או זרעונים והביאו אל ביתו יוכל לאכול מאותו המין כל זמן שימצא באילנות או בארץ וכשפסק המין ההוא מן השדה נתחייב להסיר מה שיש ממנו ברשותו בבית וזהו ביעור הנזכר בשביעית כגון שאם אסף תאנים ושטחם ויבשם ואכל מהם אין לו להחמיר באכילתן כל השנה השביעית כולה אבל יאכל כל זמן שהתאנים הלחים נמצאים באילנות וכשיפסקו ונבלו ולא נמצא מהם אלא היבשים יסיר כל מה שיש ברשותו מן התאנים היבשים או שיאכלם כולם אם יכול או ישרפם או יזרקם לים וזהו ענין ביעור וכן יש לו לעשות בדמי כל דבר שהקדמנו שיש לדמיהן ביעור ואחרי שנתבאר זה העיקר אמר שארץ ישראל נחלקת לשלשה חלקים וכל חלק מאלו השלשה נחלק לג' חלקים לענין בעור והגבילם ואמר שהגליל נחלק לג' חלקים גליל העליון וגליל התחתון והעמק והוא תחום טבריא וארץ יהודה כמו כן נחלקת לג' חלקים ההר והשפלה והעמק ועבר הירדן נחלק לג' חלקים שפלת לוד והר שפלה של לוד ומבית חורון עד הים וכשיהיה לאדם צמוקים מפירות גליל יאכל מן הצמוקים ההם כ"ז שהענבים מצויין בכל הגליל כמו שיתבאר אחר זה: וענין שאמר ושפלת לוד כשפלת הדרום ר"ל שדין שפלת לוד כדין שפלת הדרום ואוכל מפירות של שפלת לוד כ"ז שהמין ההוא נמצא בשפלת הדרום ואוכל מפירות הר שפלת לוד כ"ז שימצא כמותם בהר המלך והוא הר הגדול רב הפירות מכל הרי ישראל: ובית חורון עד הים מדינה אחת. ר"ל שיאכל מפירות איזה מקום שירצה כל זמן שימצא כמותה איזה מקום שיהיה מן הגבול ההוא:
Sefaria · Rambam on Mishnah Sheviis 9:2
שלש ארצות. בא"י חלוקות זו מזו לענין ביעור יהודה וגליל ועבר הירדן וג' ארצות בכל אחת ואחת שביהודה יש הר ושפלה ועמק וכן בעבר הירדן וכן בגליל ומפרש בסיפא ולמה אמרו ג' ארצות שיהיו אוכלים בכל אחת ואחת עד שיכלה האחרון שבה דמפרשינן בפ' מקום שנהגו (פסחים דף נג.) ולבהמתך ולחיה אשר בארצך (ויקרא כ״ה:ז׳) כל זמן שחיה אוכלת מן השדה האכל לבהמתך מן הבית וגמירי דאין חיה שביהודה גדילה על פירות שבגליל ואין חיה שבגליל גדילה על פירות שביהודה והשתא ביהודה יש כמה עיירות דפעמים שבזו כלו ובזו לא כלו ואוכלין עד שיכלה האחרון שבה כדתניא אוכלין בענבים עד שיכלו דליות שבבבל ואם יש מאוחרות מהן אוכלים עליהן שדרך החיה כשאין מוצאה פירות כאן הולכת במקום אחר מהר להר ומשפלה לשפלה ומעמק לעמק אבל לא תצא לעולם מיהודה לגליל ומגליל ליהודה אפילו מהר להר ואפילו ביהודה עצמה אינה יוצאה מהר לעמק ומעמק להר כדאי' בירושל' (הל' ב) רבי חמא בר עוקבא בשם ר' יוסי בר' חנינא שיערו לומר אין חיה שבהר גדילה בעמק ולא שבעמק גדילה בהר לכך יש ג' בכל אחת ובפ' מקום שנהגו (פסחים נג.) מביא ברייתא ושם פי' בקונטרס כל שאינו מגדל שקמים אינו הר.
Sefaria · Rash MiShantz on Mishnah Sheviis 9:2
וביהודה ההר והשפלה כו'. לענ"ד נל"פ דבגליל כ"א מחלקיו במקום אחד וכדמפרש מכפר כו' אבל ביהודה הרריה ושפלותיה המה מפורדים ומפוזרים ואעפ"כ כל הרים דין אחד להם וכן שפלותיה (והוא לשיטת הר"ש ותוס' בפ' מש"נ) וזהו שאמר ושפלת לוד כשפלת הדרום ור"ל אע"פ שרחוקות זו מזו וכן ההר שלה (ר"ל של שפלת לוד) כהר המלך ר"ל ג"כ אף שרחוקים זמ"ז מב"ח ועד הים מד"א ר"ל שחלק זה והוא העמק נמשך במקום אחד מב"ח ועד הים גם יתכן דאשמעינן דאף שיש במשך הזה איזה הרים ושפלות קטנים עכ"ז נכללים בשם עמק ודין אחד לכל השטח ההוא:
Sefaria · Rashash on Mishnah Sheviis 9:2
(פ"ט מ"ב ומ"ג ר"ש) אבל ענבים וגרוגרות הרי ג' ארצות וכו'. —הנה בירושלמי פ"ז ה"ג (והר"ש הביאו לעיל פ"ז מ"ב) הנוסח "יין" במקום "ענבים", ולפי זה ניחא דשלש ארצות נאמרו בדברים שהן כברייתן, אבל בדברים שנשתנו מברייתן נתנו חכמים שיעור אחד לכל הארצות לבד מזיתים ותמרים, מפני שפירות הללו כלין בזמן אחד בכל מקום, לכך נתנו להם חכמים שיעור אחד אף שהן כברייתן.
Sefaria · Sha'arei Torat Bavel on Mishnah Sheviis 9:2
[אות מב] ועבר הירדן. בתוס' יבמות (דף ט"ז ע"א) ד"ה עמון כתבו בשם ר"ת להוכיח מהך מתני' דבעבר הירדן כבשו עולי בבל. ועיין במ"ל (פ"ד הכ"ו מהלכות שמטה) דע"כ ס"ל כפי' הר"ש שהוא פי' הב' שכתב הרע"ב לעיל (רפ"ו) דהא דקתני החזיקו עולי מצרים נאכל ולא נעבד היינו נאכל אחר הביעור. וכיון דהכא מצריך הביעור לעבר הירדן ע"כ שהוא מכיבוש עולי בבל דאילו לפי' הא' שכתב שם הרע"ב שהוא פי' הרמב"ם וכן פי' הרמב"ם בחבורו שהעתקתי שם בגליון דנאכל היינו דאין בו איסור ספיחים א"כ גם כיבוש עולי מצרים חייב בביעור ליתא לראיית תוספות. ובספר פתח עינים להרב אזולאי הביא כאן דברי כפתור ופרח המעיד דעבר הירדן אינו עבר הירדן דסיחון ועוג אלא האי עבר הירדן הוא מגוף א"י:
Sefaria · Tosafot Rabbi Akiva Eiger on Mishnah Sheviis 9:2
לביעור . כ' הר"ב וז"ל וכשכלו התאנים מן האילנות. [*תמיהני דלקמן משנה ד תנן אוכלין על המופקר אבל לשון הרמב"ם בפירושו כל זמן שימצא באילנות או בארץ ובחבורו רפ"ז כתב שמצוי בשדה ע"כ] חייב לבער הגרוגרו' שבביתו או לאכלן כולן מיד או להפקירן כו'. נראה לכאורה מדכתב או או לחלק תרי זימני שדעתו כדעת הרמב"ם שכתב בפירושו שאחת מצדדי הביעור שיבערם מן העולם שישרפם או יזרקם לים המלח וכ"כ בחיבורו פרק ז' דין הביעור כשהגיע הזמן מחלק מזון ג' סעודות לכל אדם. ואם לא מצא אוכלין בשעת הביעור שורף באש או משליך לים המלח. וזהו פירוש לבערם שכתב הר"ב בתחלה. אלא דבמ"ח מפרש הר"ב שהוא עצמו רשאי לזכות בו וכמ"ש שם בס"ד וא"כ אין כאן ביעור מן העולם הרי שלבערם שכתב כאן אין ר"ל שישרפם או יזרקם לים המלח. וכמו כן א"א שיהא דעת הר"ב כדעת הראב"ד שסובר גם כן שמאבדן מן העולם כשכלה לחיה מן השדה בכל הארצות שביהודה וכן בגליל וכן בעבר הירדן אלא שחולק בדין חילוק מזון ג' סעודות שאמר שהוא כשיכלו פירות העיר ותחומי' אבל דעת הר"ב כדעת התוס' והר"ש וסמ"ג ורמב"ן כפי מה שכתוב בכ"מ דאין פירות שביעית לא בכלל הנשרפין ולא בכלל הנקברים אלא כשהגיע זמן הביעור דהיינו כשכלה בכל ארץ וארץ לפי מה דתנינן מחלק מזון וכו' ומוציא על פתח ביתו וכו' ומפקיר וכמ"ש הר"ב במ"ח. ואף הוא עצמו רשאי לזכות מן ההפקר ואוכל והולך עד שיכלו. ופי' הרמב"ן שזה שאסור לאחר הביעור כמו שמפרש הר"ב ספ"ז היינו אם מעכב אותן בביתו אז אסורים הם באכילה לגמרי. ועיין מ"ש במשנה ח בשם התוס' וכתב עוד שאפשר שזה האיסור מדבריהם ואולי הביעור כולו חומר מד"ס והמקראות שהביאו בת"כ אסמכתות והשתא יפורשו דברי הר"ב דה"ק חייב לבער ומהו הביעור או לאכלן כולן מיד או להפקירן וכו'. והדרשא שכ' הר"ב כלה לחיה מן השדה כלה לבהמה קרי ביה כלה קמא כלו קמץ כלומר כלה האוכל לחיה כו' וכלה תניין בפת"ח וציר"י ל' ציווי כ"פ רש"י בפ"ק דתענית ד' ו ע"ב:
Sefaria · Tosafot Yom Tov on Mishnah Sheviis 9:2
שלש ארצות לביעור ר"ל חלוקות זמ"ז לענין ביעור. דכל מין שכלה מארץ שלקטו. אף שמצוי אותו מין עדיין בארץ אחרת. חייב לבערו: לא עבר הירדן שבגלעד. אלא העבר האחר שבא"י. [כך משמע מפי' הר"מ והר"ב כאן. שהרי פירשו דשפלת לוד והר שלה ומבית חורון עד הים. הם הג' שבעבר הירדן. והרי ידוע דלוד ובית חורון עד הים כולן במערב הירדן הן. והם א"י ממש [ועי' יהושע י"ח י"ד. ומע"ש פ"ה מ"ב ומגילה ד"ד א]. אמנם בירושלמי [שביעית פ"ו ד"י ע"ב] אמרינן דמזרח עבר הירדן אע"ג דכתיב גביה החל רש שיהיה כחולין. וגם לא כבשוהו עולי בבל. אפ"ה יש בו דין שביעית מד"ס. רק שספיחיו מותרין. וכן פסק הרמב"ם [פ"ד משמיטה הכ"ח]. ולעניין בכורים [עפ"א דבכורים מ"י]. א"כ עבר ירדן שנזכר כאן. הוא מזרח הירדן. ולפ"ז לוד ובית חורון שזכר התנא. אינו פי' של ג' שבעבר ירדן. וכן פי' הגר"א זצוק"ל. שלא פי' התנא הג' שבעבר ירדן מדמפורשים כבר ביהושע (ט"ו). רק הנך ג' שזכר התנא לוד והר המלך ובית חורון. הן הג' שבחלק בנימין. ומשום דחלק בנימין מובלע בתוך חלק יהודה להכי לא מני לה תנא לארץ בפ"ע. רק דשפלת לוד של בנימין נכלל בשפלת דרום של יהודה. והר המלך של בנימין נכלל בהר של יהודה. ובית חורון של בנימין נכלל בעמק של יהודה. וגם רכ"מ [פ"ד משמיטה] ס"ל כך דעבר הירדן דקאמר תנא. היינו עבר מזרחי של ירדן. ות"ל שכך מצאתי בתוספתא דמכילתן [פ"ז] דקאמר בפי' איזה הר שבעבר הירדן וכו' חשבון וכו' דיבון ובמות בעל. ובעל מעון וכו' והרי הנך כולן הן שכבשן משרע"ה במזרח ירדן. כמפורש סוף מטות [במדבר ל"ב ג']: ושלש שלש ארצות לכל אחת ואחת ר"ל דהשתא הוה ט' ארצות חלוקות לביעור. כ"כ הירושלמי. ולרש"י [פסחים דנ"ב ב'] רבותא קמ"ל אף שיש ג' לכל אחת ואחת. שכלים פירותיה קודם לחבירתה. אפ"ה כולן אחת הן. וכ"כ הר"מ הכא. וכ"מ בבבלי שם: העמק ר"ל תחום טבריא הוא העמק הנ"ל אלו ג' הם ג' של גליל: וביהודה ר"ל ג' ארצות שביהודה הן. ההר וכו' דיהודה לא היה נקרא עבר הירדן. מדלא היה הירדן במזרח יהודה. אלא ים המלח היה במזרח חלקו. כמבואר ביהושע בגבולי א"י: ההר שפלה והעמק והשתא מפרש ג' שבעבר הירדן. שפלת וכו': ושפלת לוד כשפלת הדרום דכ"ז שאוכל בזה אוכל בזה: מבית חורון ועד הים מדינה אחת אלו ג' שבעבר הירדן. [ועי' לעיל סי' ט"ו]:
Sefaria · Yachin on Mishnah Sheviis 9:14-21