Sheviis 9:9 — Inherited or Gifted Sheviis Produce
MishnayosZeraim › Sheviis › Perek 9 › Mishnah 9זְרָעִים ‹ שביעית ‹ פרק ט׳ ‹ משנה ט׳
Inherited or Gifted Sheviis Produce
שֶׁנָּפְלוּ לוֹ בִירֻשָּׁה
Mishnah שביעית ט׳:ט׳ · Sheviis 9:9
מִי שֶׁהָיוּ לוֹ פֵּרוֹת שְׁבִיעִית שֶׁנָּפְלוּ לוֹ בִירֻשָּׁה אוֹ שֶׁנִּתְּנוּ לוֹ בְּמַתָּנָה,
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, יִנָּתְנוּ לְאוֹכְלֵיהֶן.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין הַחוֹטֵא נִשְׂכָּר, אֶלָּא יִמָּכְרוּ לְאוֹכְלֵיהֶן, וּדְמֵיהֶם יִתְחַלְּקוּ לְכָל אָדָם.
הָאוֹכֵל מֵעִסַּת שְׁבִיעִית עַד שֶׁלֹּא הוּרְמָה חַלָּתָהּ, חַיָּב מִיתָה:
One who had Sheviis produce that came to him by inheritance or was given to him as a gift -
Rabbi Eliezer says: it should be given to those who [properly] eat it.
But the Chachamim say: the sinner shall not be rewarded; rather, it should be sold to those who [properly] eat it, and its proceeds distributed to everyone.
One who eats from Sheviis dough before its challah has been separated, is liable to death:
A reading aid, not an exact translation.
This English is a clause-by-clause rendering to help you follow the Hebrew. It is not word-for-word literal, and it is not a transcript of the recorded shiur — the audio carries explanation and context the translation deliberately leaves out.
Go deeperOpen what helps. Nothing here is needed to learn the Mishnah.
Summary Chartwhat does this mean?
Inherited or Gifted Sheviis Produce▾
| Case | Ruling | Reason |
|---|---|---|
| If Sheviis produce that had become forbidden — kept past the biur, or guarded (shamur) — falls to him by inheritance or is given as a gift, what may the recipient do with it? | Rabbi Eliezer: It goes to its eaters — the new owner may eat it himself; the sin was the giver's, not his | — |
| Chachamim: It is sold to its eaters, and the money — now carrying the kedusha of Sheviis — is divided among everyone | אֵין הַחוֹטֵא נִשְׂכָּר — the sinner must not come out ahead | |
| And if one ate from Sheviis dough before its challah was separated? | Chayav misah — at the hands of Heaven | — |
Transcript
A machine transcript of the recorded shiur.
This is the shiur as spoken, transcribed automatically and left unedited — the wording is Ephraim's, and occasional transcription errors remain. It follows the audio word by word.
Transcript · click any word to jump
▾
All Meforshim
Study the meforshim on this mishnah (12)▾
רבי אליעזר אומר ינתנו לאוכליהן. אף על פי שפרות הללו בהתר נלקטו לאכלן בקדשת שביעית, מכל מקום סבר רבי אליעזר דאסור לזה שנתנו לו פרות הללו לאכלן לבדו, אלא ינתנו שיאכלם הוא עם אחרים, דרבי אליעזר לטעמיה דסבר כבית שמאי דאמרי [לעיל משנה ב' פרק ד'] אסור לאכל פרות שביעית בטובה, כלומר להחזיק טובה למי שנותן לו פרות שביעית, דרחמנא אפקרינהו, הלכך זה שנתנו לו פרות שביעית במתנה או נפל לו בירשה אסור שיאכלם לבדו, שלא יחזיק טובה למי שהורישם לו או שנתנם לו במתנה, אלא יאכל אותם עם אחרים כדי שלא יהא אוכל פרות שביעית בטובה: וחכמים אומרים אין החוטא נשכר. חכמים לדבריו דרבי אליעזר קאמרי ליה, לדידן מתר לאכל פרות שביעית בין בטובה בין שלא בטובה, אלא לדידך דאמרת אסור לאכל פרות שביעית בטובה, היכי קאמרת ינתנו לאוכליהן, ושרית למי שנתנו לו פרות שביעית במתנה לאכלן עם אחרים, והלא מצינו חוטא נשכר, שאוכל אותן עם כל בני אדם, והדין נותן לפי דבריך שימכרו לאוכליהן שיפרע אותם מה שהן שוין, כדי שלא יהא חוטא נשכר, והדמים יתחלקו לכל אדם. ואין הלכה כרבי אליעזר: האוכל מעסת שביעית עד שלא הורמה חלתה חיב מיתה. דלא תימא אין חלה בשביעית משום דכתיב לאכלה ולא לשרפה, וחלה אם נטמאת טעונה שרפה, קא משמע לן דראשית עריסותיכם אמרה תורה, מאיזו עסה שתהיה חלה תרימו:
רבי אליעזר אומר ינתנו לאוכליהן – even though these fruits/produce were gathered with permission to eat them in the Sanctity of the Seventh Year, nevertheless, Rabbi Eliezer holds that it is forbidden to the one who gave him these fruit/produce to eat them alone, but rather, they would give them that they should consume it, he with the others, for Rabbi Eliezer, according to his reasoning who holds like the School of Shammai, as they stated (above, Chapter 4, Mishnah 2), that it is forbidden to eat the produce/fruit of the Seventh Year as a favor, meaning to say, to attach merit to whom that he gives him the Seventh Year produce that the All-Merciful made ownerless, therefore, the one who gave him Seventh Year produce as a gift, or that it fell to him inheritance, it is forbidden that he should eat them alone, and not to attach merit to whomever has bequeathed them to him, or that gave them to him as a gift, but rather, he should eat them with others in order that he not eat Seventh Year produce as a favor. וחכ"א אין החוטא נשכר – The Sages, according to the words of Rabbi Eliezer stated this to hi, for us, it is permitted to eat the Seventh Year produce, whether as a favor or not as a favor, but rather, to you, who stated that it is prohibited to eat Seventh Year produce as a favor, how that you say that they should be given to o those who would eat it and that you permitted to whomever that they gave him Seventh Year produce as a gift to eat them with others, for haven’t we found that the sinner is benefits/is rewareded when he eats them with other people, and the law gives an account according to you woulds that they should be sold to those who eat it that he pay his debt to them what they are worth in order that the sinner not benefit [by being given such produce to eat] and the money would be ivided to all people. But the Halakha is not according to Rabbi Eliezer. האוכל מעיסת שביעית עד שלא הורמה לתה חייב מיתה – that you should not say that there is no Hallah in the Seventh year, as it is written (Leviticus 25:6): “for eating it” but not for burning it and Hallah, if it is defiled, requires burning, it comes to tell us that the Torah stated (Numbers 15:20) that: “as the first yield of your baking,” from whatever dough that will become Hallah you should offer as a heave offering.
Sefaria · Bartenura on Mishnah Sheviis 9:9
Introduction This mishnah deals with a person who has inherited or received as a gift seventh year produce after the time when that produce should have been removed. If one had inherited seventh year produce or had received them as a gift: Rabbi Eliezer says: they must be given to anyone who eats them. But the sages say: the sinner must not benefit, rather it should be sold to anyone who eats it, and its price divided among everyone. According to Rabbi Eliezer he should give the seventh year produce away to those who will eat it, even though it is forbidden for them to do so. He shouldn’t sell it to them because then the sanctity of the produce would be transferred to the proceeds. The other sages say that the problem with just giving it to such people is that they benefit by getting free produce. They are sinners because they eat sabbatical year produce why should they benefit from their sins? Therefore, he should sell it to them and then divide the money among the poor. I should note that I have explained this mishnah according to Albeck there are several other explanations. If one eats dough of seventh year [produce] before the hallah was taken from it, he has incurred thereby the death penalty [at the hands of heaven]. The final section of this chapter teaches that one must separate “hallah” from dough made of seventh year produce. “Hallah” is separated from dough and given to the priest and any non-priest who eats from it is liable for death at the hands of heaven. Although tithes do not need to be taken from seventh year produce, hallah does. Therefore if one eats dough of sabbatical year produce before the hallah is removed, he is punished in the same way he would be if he had eaten dough before the hallah was removed in any other year.
Sefaria · English Explanation of Mishnah Sheviis 9:9
שנפלו לו בירושה . שכיח יותר משיתנו לו במתנה, משום הכי הקדימו, אע"ג דהחזקת טובה שכיחא בנותן לו מתנה יותר מבנפלו לו בירושה הראויה לו מן הדין, ואע"ג דבפירות שביעית איירינן, דנותן מתנה מהם שכיח, מ"מ מיתה שכיחא יותר מבשביעית:
Sefaria · Hon Ashir on Mishnah Sheviis 9:9
(טז) כך פרש הר"מ בפרושו. והר"ש משמא דגמרא פרק קמא דבכורות כתב מלדורותיכם דגבי חלה, ופרש רש"י לדורותיכם כתיב בחלה משמע אפלו בשביעית, וכתיב מראשית עריסותיכם וגו':
Sefaria · Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Sheviis 9:9
ימכרו לאוכליהן. כתב הרע"ב שיפרע אותן. ונ"ל דהכי קאמר שהאוכלן בין הוא בין אחרים יפרעו דמיהן. ולא נתנו לאוכליהן בחנם. וזה מוכרח שא"א לומר שהוא יפרע הדמים. ואחרים שמקבלים מתנה ממנו יאכלו בחנם. שא"כ הרי הם אוכלים בטובה: וגם אין לומר שדווקא הוא לבדו יפרע דמיהם. ולא יתן לאחרים אפי' בדמים. כי מה טעם בזה. מאחר שאין לו טובת הנאה מהם. שסוף סוף הדמים מתחלקים לכל אדם. מה לי הוא או אחר שיפרע דמיהן ויתחלקו. ועוד למה יקנסוהו שיפרעם בעל כרחו מה פשעו ומה חטאתו: אלא ודאי לא שנא הוא או אחרים שוין בזה. שכל האוכל יתן דמיהן. כדי שלא יבואו לאוכלן בטובת הנאה. ובזה נסתלקה קושית התי"ט: ודנקט לאוכליהן נראה לי דהך סתמא כר"י דמתני' דלעיל. שאין אוכלין אחר הביעור כ"א עניי' והיינו אוכליהן. דר"א סבירא ליה הני שרו בהו אף לדברי ב"ש. וחכמים קסברי דאפי' לאוכליהן שמותרין אחר הביעור. לא ינתנו פירות הללו לדברי ב"ש. אלא ימכרו אפי' לאוכליהן: ודקתני תו ודמיהן יתחלקו לכל אדם. נ"ל דהכי פירושו שהדמים הללו כל העניים שוין בהם. ר"ל אפי' העניים הללו שלקחום לאוכלן ופרעו דמיהן. יכולין שוב ליקח חלק בדמים. והרי הן כשאר כל אדם שזוכין בפירות שביעית או בדמיהן. דסתמא היינו עניים כדאמרן. ויד כולן שוה בו. שלא תאמר שהלוקחים פירות אלו. נסתלקו מהם שאין להם עוד זכות בו. שלא יהא נראה כהערמה: או שלא תחשוב דעבדו להו תקנתא במכירה משום היכרא בעלמא. כדי שידעו שפירות שביעית אינן נאכלין בטובה. ומיהא בדמיהן לא גזרו. ועניים הללו שפרעו דמיהן. קודמין לזכות בהן לכל אדם. קמ"ל דיד כל אדם עניי עולם שוה בהן. דלא ניתב כל הדמים ללוקחים הללו. דמיחזי כהערמה. אבל יכולין ליטול חלק בדמים. דכיון שאין להם חלק בו יותר משאר עניים. אין כאן טובה ושרי. אבל אין הכוונה בשאר כל אדם לכלול גם העשירים. ודוק:
Sefaria · Lechem Shamayim on Mishnah Sheviis 9:9
שנפלו לו בירושה. מפרש ריש לקיש בירושלמי דבפירות עבירה היא מתני' וכגון דמורישו נעל הכרס ולא הניח לעניים ליכנס לזכות בהן א"נ שנהג בהן כדרך שאר קציר בשאר שני שבוע וקאמר ר' אליעזר כגון שנפלו לזה היורש בירושה דזכה בהן על כרחו כלומר לא מפני השתדלותו אין ראוי לקונסו כלל אלא יזכו בהן היורשין דהיינו אוכליהן ואתי שפיר דאמרי ליה רבנן אין החוטא נשכר כלומר הראשון שחטא לא תתקיים מחשבתו אלא ימכרו אותם ב"ד ליורשים עד סוף פרוטה אחרונה ויתחלקו הדמים לכל ויתקיים מצות שביעית שיד הכל יהיו שוין בו. ור' יוחנן מפרש לה בפירות שביעית של היתר וכמו שהעתיק ר"ע ז"ל שהוא פירוש הרמב"ם ז"ל. אבל ה"ר שמשון והרא"ש ז"ל פירשו בגוונא אחרינא עיין עליו שהם ז"ל גורסין בירוש' דר' אליעזר שמותי הוא ותנינן ברפ"ה דמס' עדויות אוכלין פירות שביעית בטובה ושלא בטובה כדברי ב"ש דס"ל כר' יהודה דאמר התם וגם לעיל פ"ד דזו מקולי ב"ש וחומרי ב"ה. וה"ר שמשון ז"ל עצמו כתב ולא נתברר פירוש בירושלמי: ר' אליעזר. תלמיד מתלמידי ב"ה אלא אחר שמת רבן יוחנן בן זכאי הלך לו לישיבת בית שמאי ונטה אחרי דעתם כך מצאתי וכך הוא בפי' המשנה להרמב"ם ז"ל וכן בירושלמי ס"פ שני דבכורים דף ס"ה ע"ב גרסי' ורבן גמליאל ור' אליעזר לא מן בית הלל אינון הוו וז"ל הר"ן ז"ל בפ"ק דשבת דף ק"א דר' אליעזר שמותי הוא ופירושו מתלמידי שמאי כדמוכח בהדיא בירוש' בפ"ק דביצה דאע"ג דר' אליעזר תלמידו של ריב"ז היה וריב"ז תלמידו של הלל כדאיתא בפ' יש נוחלין שמא חזר ושימש את שמאי או לאחד מתלמידיו או שחזר ונמנה עמהן ע"כ. גם בספר הליכות עולם פ"א דשער החמישי כתוב דאע"פ שהוא תלמיד ריב"ז קים ליה לתלמודא דבכל דבריו קאי כב"ש ע"כ: אין החוטא נשכר. כתב ר"ש ז"ל לא נתברר פירושו בירוש' ולשון לאוכליהן משמע למי שדרכן לאכול בלא ביעור עכ"ל ז"ל: וחכמים אומרים אין החוטא נשכר. פי' ה"ר יהוסף ז"ל בתמיה פי' וכי לפי דבריך אין החוטא נשכר שאתה מניחם בידו ליתנם למי שירצה כאילו היו שלו והרי הוא נשכר בזה שיתנם לאוהביו אלא לפי סברתך צ"ל ימכרו והמעות יתחלקו לכל אדם ולא לאוהביו וצ"ע בירושלמי עכ"ל ז"ל: האוכל מעיסת שביעית עד שלא הורמה חלתה חייב מיתה. פי' הרמב"ם ז"ל דבשביל שפירות שביעית פטורות מן המעשרות שמא יעלה על דעתנו שהיא פטורה מן החלה בא ללמדנו שהיא חייבת בחלה ע"כ. והתם ספ"ק דבכורות מפרש טעמא דגבי חלה כתיב לדורותיכם משמע אפילו בשביעית:
Sefaria · Melekhet Shelomoh on Mishnah Sheviis 9:9
לפי ההקשר משמע שהמשנה ממשיכה בדין ביעור. המשנה קשה, וכבר הירושלמי התחבט בפירושה. מי שהיו לו פירות שביעית שנפלו לו לירושה או שניתנו לו מתנה – הבעל אינו "אשם" בכך שהגיעו אליו הפרות. על טיבם של הפרות נחלקו בירושלמי, ונציע את שני הפירושים. לפי רבי שמעון בן לקיש "בפירות עבירה היא מתניתא" (ירו', לט ע"א). בדרך כלל אין לגעת בפרות עברה (שם, שם), אבל כאן מדובר בפרות שהגיעו בדרך מציאה, ללא יזמת הבעל. הבעל עצמו אינו עבריין ולא השתמש בפרות, אבל בשעת הביעור הוא צריך לעשות עמם משהו. אין הוא יכול לבערם סתם או להשמידם משום שיש איסור להשמיד פרות שביעית, ואולי חכמים מתנגדים לכך בגלל ההיבט הכלכלי של פגיעה במזון בשנה שהמחסור בה רב. רבי יוחנן פירש שמדובר בפרות היתר, כלומר פרות שאביו אספם כדין כל עני. להלן נסביר את כל המשנה לשיטתו. רבי אליעזר אומר ינתנו לאוכליהם – אסור לבעל לאכול אותם בעצמו אך מותר לו לחלקם לאנשים האוכלים פרות איסור, וחכמים אומרים אין החוטא נישכר 95 לביטוי ראו עוד משנה, חלה פ"ב מ"ז. – חכמים מתנגדים לרבי אליעזר ואומרים שאין חוטא נשכר. החוטא הוא זה שאוכל פרות איסור, ואין לתת לו בידיים פרות של איסור, אלא ימכרו לאכליהם ודמיהם יתחלקו לכל אדם – העבריינים האוכלים פרות איסור יקבלו את הפרות, ישלמו תמורתם והכסף יתחלק לכל אדם (כולל מי שאינם עבריינים ואולי גם הבעלים עצמם). קצת קשה לבאר מדוע אין מתנהגים כלפי הפרות הללו כאל כל פרות עברה שיש להשמידם. אולי יש לומר שהשמדת פרות היא קנס, כדי לצמצם את מספר העבריינים, אך כאן אין טעם לקנוס איש שהרי העבריין כבר מת, ולכן ההקלות. לרבי יוחנן הסבר אחר, קשה ביותר, ואולי אין הוא מקבל את דברי ריש לקיש בגלל הקושי שהעלינו. לשיטתו של רבי יוחנן "בפירות היתר היא מתניתא", והסבר המשנה הוא: רבי אליעזר אומר ינתנו לאוכליהם – אם כן למה אין הבעל רשאי לאכלם בעצמו? משום שרבי אליעזר "דהוא שמותי. דתנינן אוכלין פירות שביעית שלא בטובה" 96 אצלנו בטובה ושלא בטובה, והיא שיטת בית הלל במשנה לעיל פ"ד מ"ב. כך תיקן או גרס הרש"ס. . אם כן חזרנו למחלוקת על "אוצר בית דין". המדובר בפרות שנמסרו לאוצר בית דין ונותרו לאחר שעת הביעור. בית שמאי מתנגדים לכל ההסדר, לכן רבי אליעזר, המהלך בשיטת בית שמאי, מתנגד לאכילתם של פרות אלו. אבל הוא מתיר לתת מהם לאלו הנהנים מהאוצר, או לעניים בלבד, וחכמים אומרים אין החוטא נשכר – על כך חכמים שואלים, לשיטת רבי אליעזר, שהחוטא, מי שאוכל מאוצר בית דין, יימצא נשכר. אלא ימכרו לאכליהם ודמיהם יתחלקו לכל אדם – חכמים מאפשרים גם לבעל לאכול את הפרות, אך לשיטת רבי אליעזר הם דורשים שהפרות יימכרו והכסף יחולק לכל אדם. אין להשמיד את הפרות שכן גם לפי רבי אליעזר (בית שמאי) אין הם ממש פרות עברה. אבל עם זאת החלק האחרון של ההסבר קשה ביותר. למה לשיטת רבי אליעזר יתחלקו המעות לכל אדם? למה לא יחולקו לעניים בלבד? אין זאת אלא ששוב "כל אדם" הם העניים. הסברנו את המשנה בצמוד לנושא שבו חלוקים בית שמאי ובית הלל. ברם דומה שבמשנתנו ההסדר של "אוצר בית דין", שאליו רומזים בית שמאי ובית הלל, כבר לא היה קיים, והמחלוקת מתפרשת רק במובנה ההלכתי-משפטי. לפי בית שמאי אין לעשות עסקים בפרות שביעית, ולפי בית הלל מותר לתת מהם בתשלום עקיף. קושי אחר הוא שלשיטת רבי יוחנן המשנה היא המשך של התוספתא והיא עוסקת רק בביעור פרות שנותרו באוצר בית דין. כפי שראינו ייתכן שגם המשנה הקודמת עוסקת במצב זה בלבד, ואולי הסברו של רבי יוחנן צמח דווקא מתוך פרשנות זו של המשנה. הרא"ש (בתוספות הרא"ש) פירש את שיטת רבי יוחנן שאין מדובר בביעור אלא באכילה רגילה. לפי רבי אליעזר אין הבעל רשאי לאכלם לבדו, כפי שפירשנו, אלא ייתן מהם גם לאחרים, וחכמים אומרים שאם כן הוא חוטא נשכר. הוא חוטא משום שהוא נהנה מפרות שנמסרו לאוצר בית דין. אלא יימכרו לו (אצלנו לאוכליהם), והוא יחלק מדמיהם לכל אדם. כבר הרא"ש העיר כי הפירוש דחוק, והוא מחייב הגהה נוספת של הירושלמי. ראשונים הציעו פירושים נוספים, אך דומה שרבי יוחנן מפרש את המשנה שלא כפשוטה ונדחק לפרש כן מתוך שידע שרבי אליעזר מתנגד להסדר אוצר בית דין (בגלל היותו שמותי). האוכל מעיסת שביעית עד שלא הורמה חלתה חייב מיתה – עיסת שביעית פטורה ממעשרות ותרומה אך חייבת בחלה. בכל הקשור להפרשת חלה דין עיסת שביעית הוא אפוא כדין עיסה רגילה. האוכל עיסה ללא הפרשת חלה חייב מיתה. מובן שבית הדין אינו מופקד על ביצוע העונש. הקביעה "חייב מיתה" אינה הנחיה מעשית אלא הצהרה דתית בדבר חומרת המעשה, ונדון בכך במסכת חלה. הדין עצמו מופיע במקורות, אין בו חידוש (ספרי במדבר, קי, עמ' 115 ; בבלי, בכורות יב ע"א), ואף אין הוא שייך לרצף הנושאים שלפניו.
Sefaria · Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Sheviis 9:9
אלו הפירות הנאמרות בכאן הם פירות של היתר ר"ל שנקבצו כפי מה שראוי ור' אליעזר דעתו כדעת בית שמאי אע"פ שהוא מתלמידי בית הלל וכן נודע מכל דבריו בגמ' וכן אמרו רבי אליעזר שמותי הוא וכבר הקדמנו לך שבית שמאי אומרים אין אוכלין פירות שביעית בטובה ורבי אליעזר אומר שאם נפלו לו בירושה או נתנו אותם לו במתנה לא יתייחד לבדו באכילתן מפני שיהיה אוכל בטובה אבל חולקים אותן עליו ועל חברו ואמרו לו חכמים אבל לדעתך שאתה סובר שהוא חוטא מפני שלקח פירות שביעית במתנה אין בו הדין כן מפני שהוא חוטא נשכר ר"ל הרויח מפני שאכל אותם על כל בני האדם והעיקר בידינו שאין החוטא נשכר אבל ימכרו אותם לו ויתן דמיהם עד סוף פרוטה ויחלק אותם הדמים על כל בני אדם וכבר הקדמנו לך שאוכל פירות שביעית בטובה ושלא בטובה ואין הלכה כר' אליעזר ובשביל שהיו פירות שביעית פטורין מן המעשרות שמא יעלה על דעתנו שהיא פטורה מן החלה ובא ללמדנו שהיא חייבת בחלה כמו שאה"כ (במדבר ט״ו:כ׳) ראשית עריסותיכם איזו עיסה שתהיה ועוד יתבאר לך במס' חלה שהאוכל מעיסה שלא הורמה חלתה חייב מיתה וסוף מה שאודיעך בכאן שדין עיסת שביעית כדין שאר העיסות אע"פ שהיא מן ההפקר:
Sefaria · Rambam on Mishnah Sheviis 9:9
מי שהיו לו פירות שביעית. שלא נתקיימה בהן מצות ביעור שנפלו לו בירושה דהיינו על כורחו או שנתנו לו במתנה ופליגי בירושלמי (הל' ו) ריש לקיש אמר בפירות עבירה היא מתני' ופריך והתניא המוצא פירות עבירה אסור ליגע בהן שנייה היא מציאה שנייה היא שנפלו בעל כרחו ר' יוחנן אמר בפירות היתר היא מתני' אם בפירות היתר בהד' תני ר' אליעזר ינתנו לאוכליהן ר' אליעזר הוא שמותי ותני אוכלין פירות שביעית בטובה ושלא בטובה דברי ב"ש כלומר כרבי יהודה דתני' לעיל בפרק ד' (מ"ב) חילוף הדברים והדר קאמר בהד' רבנן מתיבין ליה שאין חוטא נשכר בשיטתו השיבוהו בשיטתך שאתה אומר ינתנו לאוכליהן שאין החוטא נשכר ולא נתברר פי' בירושלמי ולשון לאוכליהן משמע למי שדרכן לאכול בלא ביעור: חייב מיתה. איצטריך דלא תימא אין חלה בעיסת שביעית משום דכתיב (ויקרא כה) לאכלה ולא לשרפה ואם נטמאת החלה טעונה שרפה כדאמר בסוף פ"ק דבכורות (דף יב:) משום דכתיב לדורותיכם:
Sefaria · Rash MiShantz on Mishnah Sheviis 9:9
רא"א ינתנו לאוכליהן כו'. עי' במפרשים ע"פ הירושל' ואנכי תמה דהא דאין אוכלין פ"ש בטובה היינו להחזיק טובה לבעל השדה מפני דהפקרא דמלכא הם אבל מי שזכה בהן אפי' למכרן רשאי כדמוכח בכ"מ במכילתין וכש"כ שמותר להחזיק טובה וי"ל דלמכרן עדיף טפי משום דהדמים נתפסין בקדושת שביעית ויוציאם לאכילה ושתיה וסיכה משא"כ בהחזקת טובה. עי' בר"ש לעיל פ"ח מ"ד והבאתי לשונו שם ובסוכה (ל"ט א') במשנה ונותן לו אתרוג במתנה ומוכח בגמרא שם דאפילו אינו מבליע לו דמיו בלולב שרי וחוזר וא"ל הרי הפירות הללו נתונים לך במתנה ע"ש:
Sefaria · Rashash on Mishnah Sheviis 9:9
ימכרו לאוכליהן . פירש הר"ב והרמב"ם שיפרע אותן מה שהן שוים וכו' והדמים יתחלקו. וקצת קשה דלישנא דהכא לא דמי ללישנא דרישא ינתנו לאוכליהן ששם פירשו שאף הוא בכלל. והפירוש ינתנו לכל מי שיאכלם והכא הכי קאמר ימכרו לו לצורך האוכלים: חייב מיתה . כדתנן בספ"ק דחלה. [*ופי' הר"ב דלא תימא וכו' קמ"ל דראשית עריסותיכם כו' מאיזה עיסה שתהיה כו'. כך פירש הרמב"ם בפירושו ותמהני למה ידחה המשמעות את הדיוק דלאכלה ולא לשרפה. והר"ש כתב משמה דגמרא סוף פרק קמא דבכורות מלדורותיכם דגבי חלה וכן הוא שם ופירש רש"י לדורותיכם כתי' בחלה משמע אפילו בשביעית וכתיב מראשית עריסותיכם וגו' ע"כ וגם בזה קשה. ונ"ל דכיון דחלה לא ודאי לשרפה קיימא לפיכך (ממעטינן) [מרבינן] מן המשמעות ועל לשון רש"י יש לדקדק למה הוצרך לכתוב [לדורותיכם כו'] וכתיב מראשית עריסותיכם]:
Sefaria · Tosafot Yom Tov on Mishnah Sheviis 9:9
שנפלו לו בירושה או שנתנו לו במתנה היינו שנאספו בהיתר. וירשם זה או נתנו לו במתנה. והגיע. זמן הביעור: רבי אליעזר אומר ינתנו לאוכליהן ר"ל לכל מי שירצה לאכול מהן. ואף הוא ובני ביתו מותרין לאכול מהן אבל לא יאכלם הוא לבדו. דס"ל כב"ש פ"ד מ"ב דאין אוכלים פירות שביעית בטובה. ואם יאכלם הוא לבדו יחזיק טובה למוריש ולנותן. ואע"ג דגם ב"ש לא אסרו רק בשמחזיק לו טובה. אבל באינו מחזיק לו טובה מותר הוא בעצמו לאכלן. וכ"ש הכא במוריש. שכבר מת וא"א שיחזיק לו טובה. י"ל דגם ב"ש לא התירו רק כשהזוכה לקטן בעצמו משדה של חבירו. אז כשלא יחזיק לו טובה מותר הוא עצמו לאכלן. אבל הכא שמידי המזכה בעצמו קבלן הזוכה. דמי טפי למו"מ וסחורה. ולהכי אפי' כשלא יחזיק לו טובה אסור. ובאמת הוה מצי למנקט פלוגתיי' אם מותר ליתן במתנה פירות שביעית אפי' שלא בטובה אי לא. אלא איידי דבעי למנקט מה יעשה מי שנפלו לו בירושה. דהיינו אע"ג שלא חטא המוריש. דהרי ע"כ מת. אפ"ה מחמיר ר"א. נקט נמי מתנה. א"נ נקט מוריש לרבותא דר"א ומתנה לרבותא דרבנן: וחכמים אומרים אין החוטא נשכר ר"ל לדידן מותר לאכלן לבדו. דכב"ה ס"ל דאוכלין פירות שביעית אפי' בטובה. אלא לדידך דס"ל אסור לאכול בטובה. א"כ חוטא הוא המקבל מתנה הזה. דקבל מתנה שלא היה רשאי לקבלה. והרי עכ"פ ירוויח. שיאכל גם הוא עמהם. והן יחזיקו לו טובה ג"כ על שנתנן להן: אלא ימכרו לאוכליהן ודמיהם יתחלקו לכל אדם נ"ל מדלא קאמר "והדמים" יתחלקו. אלא ר"ל דמיהן של האוכלין. דהן יחלקו המעות למי שירצו. כדי שלא יחזיקו מקבלי המעות טובה למקבל המתנה שחטא [וק' א"כ למה ימכרם יפקיר הפירות עצמן ככל פירות שביעית בשעת הביעור. ואין לומר דחיישי' שיחזיקו לו הזוכים טובה על שהפקירן. דא"כ מ"ש משאר פירות שביעית דלא חיישינן כן. ודוחק לחלק דהכא דחטא קנסי' ליה גם בהא. במוריש מה אכ"ל. מיהו י"ל דהקשו לו לר"א רק במקבל מתנה. דהו"ל לומר כן] ובירושלמי פליגי אי מיירי בפירות שנלקטו בהיתר או באיסור: חייב מיתה דסד"א בשביעית כתב לאכלה ולא לשרפה. ואם יתן חלה גורם שתשרף אם תטמא. קמ"ל:
Sefaria · Yachin on Mishnah Sheviis 9:57-61