Taanis 4:7 — The Restrictions of the Week of Tisha B'Av
Series · The ChurbanMoed › Taanis › Perek 4 › Mishnah 7מוֹעֵד ‹ תענית ‹ פרק ד׳ ‹ משנה ז׳
The Restrictions of the Week of Tisha B'Av
אִסּוּרֵי הַשָּׁבוּעַ שֶׁחָל בּוֹ תִּשְׁעָה בְאָב
Mishnah תענית ד׳:ז׳ · Taanis 4:7
שַׁבָּת שֶׁחָל תִּשְׁעָה בְאָב לִהְיוֹת בְּתוֹכָהּ,
אָסוּר מִלְּסַפֵּר וּמִלְּכַבֵּס,
וּבַחֲמִישִׁי מֻתָּרִין מִפְּנֵי כְבוֹד הַשַּׁבָּת.
עֶרֶב תִּשְׁעָה בְאָב
לֹא יֹאכַל אָדָם שְׁנֵי תַבְשִׁילִין,
לֹא יֹאכַל בָּשָׂר וְלֹא יִשְׁתֶּה יָיִן.
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, יְשַׁנֶּה.
רַבִּי יְהוּדָה מְחַיֵּב בִּכְפִיַּת הַמִּטָּה,
וְלֹא הוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים.
In the week within which the ninth of Av falls,
it is forbidden to cut hair and to launder;
but on Thursday it is permitted, for the honor of Shabbos.
On the eve of the ninth of Av,
one may not eat two cooked dishes,
nor eat meat, nor drink wine.
Rabban Shimon ben Gamliel says: he need only make a change.
Rabbi Yehuda requires overturning the bed,
but the Chachamim did not agree with him.
A reading aid, not an exact translation.
This English is a clause-by-clause rendering to help you follow the Hebrew. It is not word-for-word literal, and it is not a transcript of the recorded shiur — the audio carries explanation and context the translation deliberately leaves out.
Go deeperOpen what helps. Nothing here is needed to learn the Mishnah.
Structure
The Mishnah's Structure▾
closer to the ninth, the deeper the mourning
→ Insights
R’ Yehuda requires כְּפִיַּת הַמִּטָּה; חֲכָמִים לֹא הוֹדוּ לוֹ — how far the avelus reaches is sevara, so it exits the chart to Insights (Rule 9).
Summary Chartwhat does this mean?
The Restrictions of the Week of Tisha B'Av▾
| Case | Ruling | Reason |
|---|---|---|
| May one cut hair or launder in the week within which Tisha B'Av falls? | Forbidden — except Thursday | Honor of Shabbos |
| What may one eat at the eve-of-Tisha-B'Av meal? | Tanna Kamma: Not two cooked dishes, no meat, no wine | — |
| Rabban Shimon ben Gamliel: One need only make a change | — | |
| Must one overturn the bed? | Rabbi Yehuda: Yes — he requires it | — |
| Chachamim: They did not agree | — |
Transcript
A machine transcript of the recorded shiur.
This is the shiur as spoken, transcribed automatically and left unedited — the wording is Ephraim's, and occasional transcription errors remain. It follows the audio word by word.
Transcript · click any word to jump
▾
All Meforshim
Study the meforshim on this mishnah (10)▾
שבת שחל תשעה באב. שבוע שחל תשעה באב להיות בתוכה: אסור לספר ולכבס. כל אותו שבוע עד שיעבר התענית: ובחמישי מתרים. כשהיו מקדשים על פי הראיה וחל תשעה באב להיות בערב שבת, מתרים לכבס בחמישי שלפני התענית מפני כבוד השבת: שני תבשילין. אין אסור משום שני תבשילין אלא דבר שאינו נאכל כמות שהוא חי, אבל דבר הנאכל כמות שהוא חי כגון חלב וגבינה וקטניות בזמן שהיא לחה, אף על פי שבשלן אין בהן משום שני תבשילין: ולא יאכל בשר ולא ישתה יין. הני מילי לאחר חצי היום, ובסעדה המפסקת שאין דעתו לאכל אחריה סעדת קבע. אבל קדם חצי היום אפלו בסעדה המפסקת, או בסעדה שאינה מפסקת אפלו לאחר חצי היום, שרי לאכל שני תבשילין, ובבשר ויין: רבן שמעון בן גמליאל אומר ישנה. אם היה רגיל בשני תבשילין אוכל תבשיל אחד. היה רגיל בשני כוסות של יין שותה כוס אחד. ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל: בכפית המטה. שכופה המטה על פניה ולא ישכב עליה אלא בקרקע. ואין הלכה כרבי יהודה:
שבת שחל ט"ב – the week in which the Ninth of Av occurs in its midst אסור לספר ולכבס – All that entire week until after the Fast passes. ובחמישי מותרים – When they would sanctify [the New Moon] by appearance, and Tisha B’Av occurred on Friday, it was permitted ot wash clothing on the Thursday before the fast because of the honor of the Shabbat. שני תבשילין – there is no prohibition regarding two cooked foods but rather something should not eaten raw/in its natural condition, but something that is eaten in its natural condition (i.e., raw) like milk and cheese and legumes at the time when it is moist, even though he cooked them, they are not considered like two cooked foods. לא יאכל בשר ולא ישתה יין – these words refer to after half the day has passed [on the eve of Tisha B’Av], and in the concluding meal [before the fast begins] where he has no intention of eating a set meal afterwards. But prior to the middle of the day, even at the concluding meal, or at the meal which is not the concluding meal, even after half the day [has passed] , it is permissible to eat two cooked foods, and with meat and wine. רבן שמעון בן גמליאל אומר: ישנה – If he was accustomed to eat two cooked foods, he should eat one cooked food; If he was accustomed [to drink] two glasses of wine, he should drink one glass. But the Halakha does not follow the opinion of Rabban Shimon ben Gamaliel. בכפיית המטה – He places the mattress on or near the floor and does not lie on it, but only on the ground. And the Halakha is not according to Rabbi Yehuda.
Sefaria · Bartenura on Mishnah Taanis 4:7
Introduction This mishnah talks about the week which leads up to Tisha B’av and the day before. During the week in which the ninth of Av falls it is forbidden to cut the hair and to wash clothes but on Thursday it is permitted in honor of Shabbat. Starting in the week in which Tisha B’av falls one begins to mourn by not cutting hair (this includes shaving) or washing clothes. However, if Tisha B’av falls on Friday then it is permitted to cut one’s hair and wash one’s clothes on Thursday in preparation for Shabbat. In today’s calendar Tisha B’av can never fall on Friday or on Shabbat. We should also note that in Ashkenazi tradition these prohibitions begin with the seventeenth of Tammuz, three weeks before Tisha B’av. On the eve of the ninth of Av one should not eat a meal of two cooked dishes, nor should he eat meat or drink wine. Rabban Shimon ben Gamaliel says: one should make change [his diet.] The meal before Tisha B’av is supposed to be a simple meal, one that does not consist of two cooked dishes, nor meat or wine. This sharply contrasts with Yom Kippur, before which one is mandated to have a large meal in celebration of the coming holiday. Rabban Shimon ben Gamaliel is more flexible with regard to this meal. He just mandates that one change his normal eating habits. If one normally has two cooked dishes, one should have only one. If one normally eats a lot of meat, one should just have a little. Rabbi Judah obligated turning over the bed, but the sages did not agree with him. Turning over the bed is a sign of mourning. In the time of the mishnah it was the custom of mourners to turn over their beds as a sign of the overturning of their worlds which occurred when they lost a relative. Rabbi Judah says that on Tisha B’av everyone should turn over their beds as a sign of the collective mourning of the people. However, the other sages disagree with him.
Sefaria · English Explanation of Mishnah Taanis 4:7
מותרין . קאי אגברי, ואסור דרישא קאי אשבת, שבשבת האסור התירו לגברי בחמשי שבו:
Sefaria · Hon Ashir on Mishnah Taanis 4:7
(כח) ומלכבס. אפלו לכבס ולהניח כדי שילבש לאחר זמן אסור. גמרא. ופרש רש"י משום דנראה כמסיח דעתו שעוסק בכבוס בגדים:
Sefaria · Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Taanis 4:7
משנכנס וכו'. ביד פ"ה דהלכות תעניות סי' ו' ז' ובטור או"ח סי' תקנ"א וסי' תקנ"ב וברוב ספרים משנכנס אב היא תחלת המשנה הזאת. וכן בפי' ה"ר יהונתן ז"ל ופי' ממעטין כלומר אם יארע לו להשיא בנו או בתו לנשואי' בחדש אב ימעט בשמחת החופה וכ"ש בשמחת מריעות שהיא רשות ע"כ. ובגמ' אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה כך משנכנס אדר מרבין בשמחה. וכתב הר"ן ז"ל בפ' החולץ תניא קודם לזמן הזה כלומ' מר"ח ועד התענית העם ממעטין בעסקיהן מלישא וליתן מלבנות וליטע ומארסין ואין כונסין ואין עושין סעודת אירוסין מ"ט משום דאירוסין בלא סעודה ליכא שמחה ונישואין בלא סעודה איכא שמחה ע"כ: שבת שחל ט' באב להיות בתוכה. בפ' החולץ (יבמות דף מ"ג) ובירושלמי סוף פ' הבא על יבמתו וי"מ שלא אסרו רק שבת שחל ט' באב להיות בתוכה אבל אם חל בשבת עצמה יום חמישי ויום ששי מותרין מפני כבוד השבת ושאר הימים אסורין מפני חומרא בעלמא וכן בגמ' בפ' בתרא דמגלה מחלקין בין חל להיות בתוכה לחל להיות בשבת כך כתוב בכל בו סי' ס"ב. וכתב הר"ן ז"ל אסור מלספר כדינו לענין אבל אחד שער ראשו ואחד כל שער שבו ובזקן כל שמעכב באכילה מותר ע"כ: ומלכבס. גמ' אמר רב נחמן לא שנו אלא לכבס וללבוש אבל לכבס ולהניח מותר ורב ששת אמר אפי' לכבס ולהניח אסור עוד בגמ' אמר רב לא שנו אלא לפניו אבל לאחריו מותר ושמואל אמר אפי' לאחריו נמי אסור ופלוגתא דתנאי היא כמו שארמוז בס"ד: ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת. בחמישי שלפני ט' באב כגון שחל ט' באב בששי בשבת דלדידהו דהוו מקדשי על פי הראיה מיקלע אע"ג דלדידן השתא לא מיקלע. ומיהו אם חל ט' באב בחמישי פשיטא דאסור דהא בגמ' אמרי' כשחל ט' באב להיות בע"ש שאם לא כבס בחמישי מותר לכבס בע"ש מן המנחה ולמעלה ואמרינן דלייט עלה אביי וכ"ש כשחל בחמישי שאסור לכבס הר"ן ז"ל. וכתב הרמב"ם ז"ל ואמרו ובחמישי מותרין וכו' הוא מאמר רשב"ג שאמר כל השבת אסור ואפי' לאחר התענית ואינה הלכה ע"כ. פי' אלא הלכה כר"מ דס"ל לאחר התעניות מותר ור' יהודה מחמיר יותר ואומר כל החדש כולו אסור: ערב ט' באב לא יאכל אדם שני תבשילין. פ' בן סורר ומורה (סנהדרין דף ע') ופי' ה"ר יהונתן ז"ל שני תבשילין בצים ודגים או שני מיני דגים מבושלים וצלויים אבל מבשר לא יאכל אפי' תבשיל א' ולא יין רשבג"א ישנה שאם היה רגיל לסעוד בעשרה בני אדם לא יאכל כי אם בחמשה הי' רגיל לאכול ב' תבשילי' לא יאכל כי אם אחד אבל בשר לא אסר ר"ג: ר' יהודה מחייב בכפיית המטה. כמשפט כל אבל שיש לכפות כל מטות שיש לו בתוך ביתו שיהיו רגלי המטה למעלה והוא שוכב על המטה ההפוכה ע"כ. ובגמרא אמר רב יהודה אמר רב לא שנו אלא משש שעות ולמעלה אבל משש שעות ולמטה מותר ואמר רב יהודה לא שנו אלא בסעודה המפסיק בה אבל בסעודה שאינו מפסיק בה מותר ותרויהו לקולא וצריכי וכו' כדאיתא בגמ' ותניא כלישנא קמא ותניא כלישנא בתרא: לא יאכל בשר ולא ישתה יין. מדלא קתני ואסור לרחוץ משמע דס"ל לתנא דמתני' כר' ישמעאל ב"ר יוסי דס"ל בברייתא דמותר לרחוץ ערב ט' באב כל זמן שמותר לאכול וכתב הר"ן ז"ל דלא נהירא לפסוק הלכה כן דמשום שתיקותא דמתני' לא פסקינן בשום דוכתא דמאי דלא פירשו במתניתין פירשו בברייתא הלכך מכי מתחיל בסעודה המפסיק בה משש שעות ולמעלה אסור לרחוץ פניו ידיו ורגליו ואסור לסוך כט' באב עצמו והיינו טעמו משו' דרחיצה וסיכה הנאות דלאחר שעה נינהו ונראה כרוחץ בט' באב עצמו הא בנעילת הסנדל ושאר דיני אבלות אינו אסור אלא משתחשך עכ"ל ז"ל. ובגמ' תנא אבל אוכל הוא בשר מלוח ושותה יין מגתו וכל זמן שלא שהה במלחו אלא שני ימים ולילה אחת כזמן אכילת שלמים נקרא בשר טפי לא ויין מגתו כל זמן שהוא תוסס דהיינו שלשה ימים: ר' יהודה מחייב בכפיית המטה. גמ' תניא אמרו חכמים לר' יהודה לדבריך עוברות ומניקות מה תהא עליהם א"ל אף אני לא אמרתי אלא ביכול ותניא נמי הכי מודה ר' יהודה לחכמים בשאינו יכול ומודים חכמים לר' יהודה ביכול ואיכא בינייהו שאר מטות כדתניא כשאמרו לכפות המטה לא מטתו בלבד הוא כופה אלא כל המטות כולן הוא כופה ורבנן סברי מטתו לבד היא כופה ולא שאר מטות אמר רבא הלכתא כתנא דידן דקאמר ולא הודו לו חכמים כל עיקר פי' שאין צריך לכפות המטה והאידנא דחיישינן לכשפים לא עבדינן כפיית המטה ואפי' באבל. תוס' ז"ל:
Sefaria · Melekhet Shelomoh on Mishnah Taanis 4:7
שבת שחל תשעה באב להיות בתוכה – השבוע שחל בו תשעה באב. המשנה מונה את נוהגי האבל בשבוע שחל בו תשעה באב. במקורות התנאיים אין זכר לנוהגי אבל מי"ז בתמוז כמנהגים המאוחרים. במשנה הקודמת נזכר רק שממעטים בשמחה מראש חודש אב, ובברייתא בבבלי נזכר כי יש חכמים שסבורים שאף נוהגים מנהגי אבל מראש חודש (כט ע"ב). אסורים מלספר ומלכבס – כל אותו שבוע עד לאחר תשעה באב. כך מפרשים ראשונים ואחרונים. אמוראים בשני התלמודים חלוקים בכך. בתלמוד הירושלמי (סט ע"א) חלוקים בשאלה רבי יוחנן וריש לקיש. רבי יוחנן סבור ששבוע שחל בו תשעה באב אף לאחר תשעה באב אסור, כלומר כל השבוע שחל בו תשעה באב נוהגים מנהגי אבל אלו, וריש לקיש סבור שלאחר תשעה באב מותר. בתלמוד הבבלי (כט ע"ב) חלוקים בכך רב ושמואל. שמואל אוסר אף לאחר תשעה באב, ורב אומר "לא שנו אלא לפניו אבל לאחריו מותר". הסוגיה בבבלי מלמדתנו כי כבר תנאים נחלקו בשאלה זו. רבי מאיר סבור ש"נוהג אבל מראש חדש ועד התענית", רבי יהודה אומר "כל החדש כולו" ורבן שמעון בן גמליאל אינו אוסר "אלא אותה שבת בלבד". מלשון המשנה כפשוטה אין ללמוד שהיא סבורה כרבי מאיר. אדרבה, נראה כי היא אוסרת כל השבוע כולו, וכך הבינה זאת הסוגיה בירושלמי, שכן היא שואלת: כיצד יסביר ריש לקיש המתיר לאחר תענית את משנתנו? אמנם בתוספתא (פ"ג הי"ב) אמור: "עבר תשעה באב מותרין בכולן", ובבבלי נפסק שלאחר התענית הותרו מנהגי האבל (ל ע"א), ואף בירושלמי (שם) נאמר כי רבי יצחק בן אלעזר הכריז לאחר תשעה באב כי על הספרים לפתוח את מקומות התספורת ומי שמבקש להסתפר יבוא ויסתפר. אולם אין הדבר עולה מפשוטה של המשנה, ואין שני התלמודים פוסקים בפשטות שההלכה כמשנתנו. ובחמישי – כשחל תשעה באב ביום שישי או ביום שבת, מותרים – לספר ולכבס בחמישי של אותו שבוע, מפני כבוד השבת – שלאחר תשעה באב. שכן אם תשעה באב חל בשבת, הוא נדחה ליום ראשון 323 תוס', פ"ג הי"ג; ירו', סט ע"ב; בבלי,כט ע"ב; עירובין מ ע"ב ועוד. . קרוב להניח שהמשנה מתירה לספר ולכבס לכבוד שבת גם אם תשעה באב חל בשבת, ואינה מחייבת להמתין ליום שישי. מפרשי המשנה, ראשונים ואחרונים, מפרשים שדברי המשנה מכוונים רק לשעה שתשעה באב חל ביום שישי, ואם חל בשבת אפשר לספר ולכבס ביום שישי. אולם אין הדבר עולה בהכרח מדברי המשנה, שכן ההיתר לספר ולכבס ביום חמישי לכבוד שבת שנוי אף לגבי אנשי המעמדות ואנשי המשמר, שאסורים מלספר ומלכבס בשבוע הקבוע להם בעבודת המקדש אך מותרים "בחמישי מפני כבוד השבת" 324 לעיל, פ"ב מ"ז. , ואין המשנה מחייבתם להמתין ליום שישי 325 בתלמוד הירושלמי (סט ע"א) נאמר בשם רבי אבהו שכאשר תשעה באב חל בשבת שתי השבתות, כלומר שני השבועות, מותרות, שאין זה שבת שחל תשעה באב בתוכו. לפי מימרה זו אין משנתנו עוסקת אמנם אלא בתשעה באב שחל להיות ביום שישי, אולם אין הכרח לומר כי משנתנו מקלה עד כדי כך וייתכן שרבי אבהו מקל למעלה ממה שהמשנה קבעה. . ערב תשעה באב – לאחר חצות היום בסעודה המפסקת. כך אמור בברייתא שבתוספתא (פ"ג הי"א) ובתלמוד הבבלי (ל ע"א), ואמוראים בשני התלמודים (בבלי, שם; ירו', סט ע"ג) חוזרים על הדברים בלשונם כי הכוונה רק לסעודה המפסקת כשבאה לאחר שש שעות של היום. לא יאכל אדם שני תבשילים – שני תבשילים הם סעודה נכבדה ומלאה 326 בבלי, פסחים קיד ע"ב; ביצה פ"ב מ"א; דרך ארץ רבה, פ"ז ה"א. , ובסעודה המפסקת לצום תשעה באב אין לאכול סעודה מלאה, לא יאכל בשר – אפילו תבשיל אחד, ולא ישתה יין – שאף הוא מאפיין את הסעודה השלמה. רבן שמעון בן גמליאל אומר ישנה – מדרכו בסעודה, ימעט מהרגלו בסעודה. התלמוד הירושלמי (סט ע"ג) מסביר שאם היה רגיל לאכול ליטרא של בשר יאכל מחציתה, ואם היה רגיל לשתות קסיט אחת ישתה מחציתה. בתלמוד הבבלי (ל ע"א) זו ברייתא, ורבי יהודה מפרש בדרך זו את דברי רבן שמעון בן גמליאל. מברייתא נוספת בגמרא אנו למדים כי דברי המשנה האמורים בסתם הם דברי רבי מאיר, "וחכמים אומרים ישנה וממעט בבשר וביין". רבי יהודה מחייב בכפיית המטה – לכפות את המיטה משמע להפכה ולשבת או לשכב עליה כשהיא הפוכה, כדין אבל. כפיית המיטה הייתה אחד מסימני האבלות המובהקים ונזכרת רבות בדיונים ובמסורות על האבלות 327 שמחות פי"א הי"א-הי"ט; משנה, מועד קטן פ"ג מ"ז; ירו', שם פ"ג ה"ה, פג ע"א; בבלי, שם כו ע"ב - כז ע"א, ועוד. . רבי יהודה בהלכותיו ובנוהגו מעצים את תחושת האבלות בתשעה באב. כך מוסר רב: "כך היה מנהגו של רבי יהודה ברבי אילעאי: ערב תשעה באב מביאין לו פת חריבה במלח ויושב בין תנור לכיריים ואוכל ושותה עליה קיתון של מים ודומה כמי שמתו מוטל לפניו" (בבלי, ל ע"א-ע"ב). הישיבה של רבי יהודה בין התנור והכיריים היא כנראה כדי לטבול את פתו באפר, כי על רב, מוסר השמועה, נאמר בירושלמי (סט ע"ג): "רב מן דהוה אכל כל צורכיה הוה צבע פיסתיה בקיטמא ואמר זו היא עיקר סעודת תשעה באב לקיים מה שנאמר: ויגרס בחצץ שיניי הכפישני באפר" (איכה ג טז) 328 = כשהיה אוכל כל צורכו היה טובל פיסת לחמו באפר. כפי שראינו, רבי יהודה אומר שיש לנהוג מנהגי אבלות כל החודש. . ולא הודו לו חכמים – לא קיבלו את דעתו. במשנה כולה נזכרות עשר הלכות של תנאים שונים שנאמר עליהן "ולא הודו לו חכמים", וארבע מהן נאמרו כלפי דברי רבי יהודה 329 משנה, עירובין פ"ג מ"ז ומ"ח; בכורות פ"ו מ"י וההלכה שלפנינו. .
Sefaria · Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Taanis 4:7
אמר רשב"ג לא היו י"ט לישראל כט"ו באב ויוה"כ כו': מה שחייב להטביל הכלים כולם מפני שהיו מתערבות זו בזו ובלי ספק היה בכל ההמון נשים בלי טהורות וכמו כן באנשים בלי טהורים: והנשים הנאות והיפות שבהם היו אומרות בחור שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך שאין אשה אלא ליופי. והמיוחסות כשלא היו נושאות חן בעיני רואיהן היו אומרות אל תתן עיניך בנוי תן עיניך במשפחה שאין אשה אלא לבנים: ובחרו יום חמשה עשר באב לפי שבו נסתלקה המגפה ממתי מדבר בשנת הארבעים כי המות היתה הרבה בכל ט' באב ובשנה האחרונה נסתלקה והמתינו עד חצי החדש ואז בטחו בנפשם והאמינו בעצמם והרגישו בו רצון הבורא והשבת אפו וסילוק חמתו מהם ולפיכך עשו אותו משם והלאה יום משתה וששון:
All of the garments require ritual immersion because of the mixtures/combinations, for there is no doubt that there are among them that are not ritually pure, and so also with men that are not ritually pure. And the beauties among them would say: “Lift up your eyes and see what you are choosing for yourself,” for a wife is not for anything but beauty. But those who are of distinguished birth among them, if they lack repulsiveness, they say: “Do not set your eyes on beauty, but rather set your eye on family for a woman is not for anything other than children (see Tractate Taanit 31a). And they (i.e., the Sages of the Mishnah) chose the fifteen day of Av because on it the plague stopped from those who died in the wilderness in the last of the forty, years, because the death increased among them all of nine [days] of [the month of] Av but in the last year it stopped, and there remained those who look forward until the middle of the month and then their hearts are confident and they understood that already, came the will and the anger was completed and removed from them. Therefore, they made this [day] from then on as a day of happiness/joy (see the Petitkhta of Eikha Rabbati 33).
Sefaria · Rambam on Mishnah Taanis 4:7
[אות ד] בהרע"ב ד"ה ובה' מותרים. מותרים לכבס כו'. וכ"ה לשון רש"י, ומדהשמיט לספר משמע דתספורת אסור. וכמ"ש בהגהת אשר"י והמג"א [סי' תקנ"א ס"ק י"ד] נתן טעם דבלא"ה אין דרך לספר לכבוד שבת. אבל בתוס' (דף כ"ט ע"ב) ד"ה ותרווייהו מפורש דגם לספר מותר:
Sefaria · Tosafot Rabbi Akiva Eiger on Mishnah Taanis 4:7
ומלכבס . אפילו לכבס ולהניח כדי שילבוש לאחר זמן אסור. כדמסיק בגמרא ופירש"י דטעמא דאסור משום דנראה כמסיח דעתו שעוסק בכיבוס בגדים: ובחמישי מותרין כו' . [*כתב הר"ב כשהיו מקדשין על פי הראייה כו'. ומסיים רש"י וכשחל ט' באב בד' בשבת. לא אצטריך למתני דמותרין כדאמרינן בגמ' לא שנו. אלא לפניו וכו'] ועיין במשנה ו' פ"ק: שני תבשילין . כתב הר"ב אין אסור אלא דבר שאינו נאכל וכו'. ולא התנה כן בשני תבשילין דעירוב בריש פ"ב דביצה. דאין למדין זה מזה: רבן שמעון בן גמליאל אומר . כתב הר"ב ואין הלכה כר"ש ב"ג. וכך כתב הרמב"ם. ועיין במשנה ז' פ"ח דערובין:
Sefaria · Tosafot Yom Tov on Mishnah Taanis 4:7
שבת ר"ל שבוע: אסור מלספר ומלבכס כל השבוע עד אחר התענית. ואפילו לכבס ולהניח אסור: ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת כשקידשו על פי הראייה, והיה אפשר לט"ב לחול בע"ש, מותרים לספר בה' בשבת. ונוהגין השתא להחמיר בכיבוס מתחלת החודש. ומי"ז בתמוז בתספורת [תקנ"א]. מיהו מותר ללבוש הכבוסים כבר, לכבוד שבת [שם]: ערב תשעה באב לאחר חצות, ובסעודה המפסקת: לא יאכל אדם שני תבשילין ואפי' מדבר הנאכל חי [ודלא כר"ב], ואפי' היה צלי [תקנ"ב]: רבן שמעון בן גמליאל אומר ישנה ימעט בבשר ויין ממה שרגיל. ואנו נוהגין איסור מר"ח עד י' מנחם אחר חצות [תקנ"א]: רבי יהודה מחייב בכפיית המטה שיהפוך המטה כדי שישכב על קרקע: ולא הודו לו חכמים מיהו ראוי למעט הכרים תחתיו [תקנ"ה]:
Sefaria · Yachin on Mishnah Taanis 4:50-57
Mishnah Insights
An amalgam of commentaries, including original insights.
These insights draw on the commentaries to this Mishnah and on the recorded shiur. Those commentaries often rest on earlier sources — the Gemara, the Yerushalmi, the Rishonim, and one another — without always saying so; where they do, we generally cite the one we read. Every commentary consulted is kept, verbatim, with this page.
Once Av enters, joy gives way▾
עֲשֵׂה לְךָ רַב
Rabban Shimon ben Gamliel · Dor 1 · late Second Temple — רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל
Rabban Shimon ben Gamliel — here the elder of the name, a grandson of Hillel and a leader in Yerushalayim in the last years of the Second Temple. He is one of the Mishnah’s living witnesses to the city as it was: more than once he transmits first-hand what was done in Yerushalayim while the Bais still stood and is done no longer (Mishnat Eretz Yisrael). It is his memory that keeps for us the dances of the fifteenth of Av, the joy of a Yerushalayim he had seen with his own eyes. In Pirkei Avos he teaches that the world stands on three things — din, emes, v’shalom, justice, truth, and peace.
The mishnah's mourning is not ours
The orienting point: the avelus this mishnah knows begins only with the week Tisha B'Av falls in, and its eve — not from the seventeenth of Tammuz. The familiar layers — the Three Weeks, the Nine Days, music and haircuts forgone from the fast of Tammuz — are a later structure built on top. The distance between this mishnah and the calendar we actually keep is wide, and worth feeling.
Av contracts, Adar expands
Melechet Shlomo brings Rav's paired teaching: k'shem shemishenichnas Av mema'atin b'simcha, kach mishenichnas Adar marbin b'simcha — as joy is dialed down when Av enters, it is dialed up when Adar enters. Note the verb: in Av joy does not vanish, it only softens — rightly so. And it keeps the power to break through: on the fifteenth of Av, that same month, it bursts back into one of the most joyous days of the year.
What ‘two cooked dishes’ really means
Bartenura narrows it: the bar is not simply two cooked items. A food normally eaten raw — cheese, moist legumes — does not count as a tavshil even when cooked, so the restriction is sharper than the plain words sound. Tosafos Yom Tov adds that even laundering to set aside for later is forbidden, since it reads as turning the mind from the mourning.
עוֹלָמוֹ שֶׁל הַמִּשְׁנָה
The seudah hamafsekes, as it took shape
The mishnah gives the bones — one cooked dish, no meat, no wine. Custom later fleshed out the mourner's meal: eaten low or on the ground, a hard-boiled egg, bread dipped in ash — a fully staged se'udas aveil over the Mikdash.
Series Insights
Series context▾
Where the observance tightens
This is the working heart of the observance-laws run. The series treats Tisha B'Av not as a single day but as a deepening approach; here the restrictions of the week and the eve give that approach its concrete shape, just before the day itself.