Eduyos 8:6 — The Mikdash's Holiness after the Churban
Series · The ChurbanNezikin › Eduyos › Perek 8 › Mishnah 6נְזִיקִין ‹ עדיות ‹ פרק ח׳ ‹ משנה ו׳
The Mikdash's Holiness after the Churban
קְדֻשַּׁת הַמִּקְדָּשׁ לְאַחַר הַחֻרְבָּן
Mishnah עדיות ח׳:ו׳ · Eduyos 8:6
אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, שָׁמַעְתִּי, כְּשֶׁהָיוּ בּוֹנִים בַּהֵיכָל, עוֹשִׂים קְלָעִים לַהֵיכָל וּקְלָעִים לָעֲזָרוֹת,
אֶלָּא שֶׁבַּהֵיכָל בּוֹנִים מִבַּחוּץ, וּבָעֲזָרָה בּוֹנִים מִבִּפְנִים.
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, שָׁמַעְתִּי,
שֶׁמַּקְרִיבִין אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בַּיִת,
וְאוֹכְלִים קָדְשֵׁי קָדָשִׁים אַף עַל פִּי שֶׁאֵין קְלָעִים,
קָדָשִׁים קַלִּים וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין חוֹמָה,
שֶׁקְּדֻשָּׁה רִאשׁוֹנָה קִדְּשָׁה לִשְׁעָתָהּ וְקִדְּשָׁה לֶעָתִיד לָבֹא.
Said Rabbi Eliezer: I heard, when they were building in the Heichal, they made kelaim for the Heichal and kelaim for the azaros,
except that for the Heichal they built from outside, and for the azarah they built from inside.
Said Rabbi Yehoshua: I heard,
they sacrifice even though there is no House,
and they eat kodshei kodashim even though there are no kelaim,
[and they eat] kodashim kalim and maaser sheini, even though there is no wall,
because the first sanctification sanctified [the place] for its own time and sanctified [it] for the time to come.
A reading aid, not an exact translation.
This English is a clause-by-clause rendering to help you follow the Hebrew. It is not word-for-word literal, and it is not a transcript of the recorded shiur — the audio carries explanation and context the translation deliberately leaves out.
Go deeperOpen what helps. Nothing here is needed to learn the Mishnah.
Structure
The Mishnah's Structure▾
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, שָׁמַעְתִּי
R' Yehoshua's testimony — the holy acts persist though each boundary-structure is gone
שֶׁקְּדֻשָּׁה רִאשׁוֹנָה קִדְּשָׁה לִשְׁעָתָהּ וְקִדְּשָׁה לֶעָתִיד לָבֹא — the first sanctity holds for all time
Summary Chartwhat does this mean?
The Mikdash's Holiness after the Churban▾
| Case | Ruling | Reason |
|---|---|---|
| What did they do when building the Heichal? | Rabbi Eliezer: Hung kelaim (curtains) for the Heichal and the azaros while building | — |
| May korbanos be brought after the Churban? | Rabbi Yehoshua: Yes — even without the Beis HaMikdash standing | Kedushah rishonah sanctified for its time and for the future |
| May one eat kodshei kodashim now? | Rabbi Yehoshua: Permitted — even without the kelaim | (same) |
| May one eat kodashim kalim and maaser sheini now? | Rabbi Yehoshua: Permitted — even without the wall | (same) |
Transcript
A machine transcript of the recorded shiur.
This is the shiur as spoken, transcribed automatically and left unedited — the wording is Ephraim's, and occasional transcription errors remain. It follows the audio word by word.
Transcript · click any word to jump
▾
All Meforshim
Study the meforshim on this mishnah (14)▾
שמעתי שמקריבים אף על פי שאין בית. לפי שקדשה שקדש שלמה את הבית, קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא. וכן קדשת ירושלים קדשה לעולם. אבל קדשת שאר ארץ ישראל לא קדשה בכבוש ראשון אלא לשעתה , עד שחזרו עולי בבל וקדשוה קדשה שניה, ואותה קדשה קדשה לעתיד לבא:
שמעתי שמקריבים אף על פי שאין בית – [since] the holiness that Solomon sanctified the Temple, he sanctified for its time and he sanctified it for the future. And similarly, the holiness of Jerusalem was sanctified forever. But the sanctification of the rest of the Land of Israel, he did not sanctify during the first conquest other than for its time [alone] until those who came up from Babylonia returned and they sanctified it a second time, and that sanctification was sanctified for the future.
Sefaria · Bartenura on Mishnah Eduyos 8:6
Introduction In this mishnah both Rabbi Eliezer and Rabbi Joshua give testimony about the Temple and issues of its holiness. Rabbi Eliezer said: I have heard that when they were building the Temple [complex] they made curtains for the Temple and curtains for the Temple-courts; but in the case of the Temple they built from the outside, and in the case of the Temple-court they built from the inside. This section discusses the building of the walls of the Temple. Rabbi Eliezer states that when they built the Second Temple and the surrounding courtyards they first demarcated the areas by hanging curtains. When it came to building the Temple itself they built the walls from the outside of the curtains. This way they did not actually see the Temple and become distracted by its splendor and not be able to build properly. Another possible reason is to prevent unnecessary infringement upon the Temple confines. However, when it came to the courtyard they built the walls from within the curtains. Rabbi Joshua said: I have heard that sacrifices may be offered even though there is no Temple, and that the most holy sacrifices may be eaten even though there are no curtains, and the less holy sacrifices and second tithes even though there is no wall [around Jerusalem]; because the first sanctification sanctified both for its own time and for the time to come. Rabbi Joshua claims that although the Second Temple in Jerusalem has been destroyed, and the walls of the Temple, its courtyards and Jerusalem have been torn down, it is still, at least theoretically possible to offer sacrifices and to eat them in the places that they would have been eaten while the Temple stood. In other words even though there is no wall surrounding the Temple, the priests can still eat the sacrifices that had to be consumed within the Temple precents and even though there are no walls to Jerusalem, the people can still eat the sacrifices and second tithes that had to be consumed within Jerusalem. This is because when the Temple mount was sanctified originally when the First Temple was built by Solomon the area was sanctified permanently, and the sanctity of the place continues to exist even though the Temple no longer stands. Historians have paid careful attention to this statement by Rabbi Joshua, asking the question, did the Jews continue to offer sacrifices after the destruction of the Temple in 70 C.E.? Although there is some evidence that the Jews did continue to do so, the overwhelming evidence is that they did not. Rabbi Joshua’s claim is likely to be more theoretical/ideological than realistic. Certainly after the Bar Kochba rebellion in 135 C.E., when hopes of restoring the Temple were crushed, the Jews simply did not have the ability to offer sacrifices on the Temple mount. Nowadays, although Jews do have sovereignty over the Temple mount, few believe that we may return to offering sacrifices, although some fringe groups do and have attempted to do so. Questions for Further Thought: What might be the connection between these two sections?
Sefaria · English Explanation of Mishnah Eduyos 8:6
שקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא . פי' הר"ב, לפי שקדושה שקדש שלמה את הבית, קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא, וכן קדושת ירושלם קדשה לעולם, אבל קדושת ארץ ישראל לא קדשה בכבוש ראשון אלא לשעתה, עד שחזרו עולי בבל וקדשוה קדושה שניה ואותה קדושה קדשה לעתיד לבא, ע"כ. וזו היא סברת הרמב"ם כפי מה שהאריך על לשונו התי"ט, אבל לא כתבו ראיה מהיכא נפקא לן דקדושת ארץ ישראל משונה מקדושת המקדש וירושלם, דקדושת המקדש וירושלם אמרינן הכא דקדושתם הראשונה קדשה לע"ל, ולא כן אמרינן בקדושת א"י. ולכן הנני מביא משנה ערוכה דפ"ו דשביעית (מ"א) , שלש ארצות לשביעית, כל שהחזיקו עולי בבל מא"י ועד כזיב לא נאכל ולא נעבד, וכל שהחזיקו עולי מצרים מכזיב ועד הנהר ועד אמנה נאכל אבל לא נעבד וכו'. ואם איתא דקדושה ראשונה קדשה לע"ל אמאי נאכל, אלא ודאי דקדושה דעולי מצרים לא קדשה לע"ל. ובטעמא דמלתא נמי י"ל, מלבד מה שכתבו המפרשים ז"ל, דקדושת המקדש וירושלם נתקדשה ממש על ידי ישראל בבניינם וחנוכם, ואם היו רוצים להרחיב המקום ההוא כמו כן היה הרשות נתונה להם, וכאשר היו עושים אותו בכל התנאים הצריכים במלך ונביא וכו' (עי' שבועות פ"ב מ"ב) , היה לו לאותו התוספת הקדושה עצמה שיש לו לעיקר ולא פחות, ולכן הוה ליה כאדם המקדיש דבר דכל היכא דאיתיה בי גזא דרחמנא איתיה, ומשום הכי אותה קדושה לא בטלה. אבל קדושת א"י לא נתקדשה ע"י בניינם וחנוכם, אלא משבאה לידם ע"י כבושם נתחייבו לנהוג בה כל הקדושות הראויות לה של מעשרות ושביעית וכיוצא בה, וכבר נרשם להם גבולותיה סביב מפי נביא כמ"ש בס' יהושע, ואף אם יכבשו משם ולהלאה אין אותו כבוש מקדיש המקום ההוא שיהיה לו קדושה דאורייתא (ב)[כ]תוספת העיר והעזרות, שהרי סוריא הם מארצות שכבש דוד שהיה מלך ע"י עצת סנהדרין ואורים ותומים כמו שאז"ל ואחרי אחיתופל וכו' אלו סנהדרין ואורים ותומים כדאיתא בברכות (דף ג:) , שעל פיהם דווקא היה יוצא למלחמה, ואעפ"כ קראוה כיבוש יחיד ולא קדשוה בקדושת הארץ מדאורייתא, אלא כל הקדושות הנוהגים בה מדבר התלוי בארץ הם מדרבנן להיות שאינה מגבולי א"י. ולכן כאשר גלו מתחילה אזלא לה קדושתה לענין שיחיד הדר בה אח"כ לא היה חייב לנהוג בה דיני מעשרות ושביעית, כי ע"י כבוש רבים נקדשה ומשנכבשה מהם בטלה כבושם, משא"כ קדושת ירושלם ומקדש דלא נתלית בכבוש שנאמר שכבוש הגוים יבטלנה, אלא במעשה ידיהם ובנינם וחנוכם, ולכן אף כי נכבשה מהם אח"כ ונתבטל ממנה כל המצות התלויות בכבוש מ"מ לא נתבטל ע"י זה הקדושה אשר הוקדשה במעשה ידי אדם שלא ע"י כבוש, דאין הכבוש מבטל אלא את שכנגדו ממש וכל התלוי בו, והוא הכבוש שבו היה תלוי קדושת הארץ, ולא קדושת המקדש וירושלם שלא היה תלוי בכבוש לבד כי אם בדבר אחר, ולמדקדק יפה בלשונו של הרמב"ם נראה שזו היא טעמו ממש, אלא שתלה קדושת המקדש וירושלם בהשראת שכינה, ואף כי אמת הוא לפי מ"ש אין אנו צריכים לטעם זה: ועל פיו נמי נטעים למה לא נתבטל קדושת הכבוש השני כשנכבשה מהם פעם אחרת, ועל הדרך שפירש דבריו הרב תי"ט, והוא דבכבוש שני לא נטלוה בכח זרוע מיד המושל בה שנאמר כאשר יבא אחר ויקח אותה מידם בכח זרוע בטל כבושם, אלא ברשות בעליה אשר היתה בידם באותו זמן נכנסו בה והחזיקו בה, ולכן אם בעליו הראשונים היו באים אח"כ ונוטלים אותה מידם הין הכי נמי דהיינו אומרים דבטל כחם הראשון בחזר בעלים הראשונים, כמו שאמרנו בכבוש הראשון שבזרוע נטלוה וכשבאו מי שיהיה ונטלוה מהם בזרוע מבטל כח הזרוע השני לכח זרוע הראשון, אבל להיות שבחרבן בית שני נכבשה הארץ ממלכות אחר אשר לא היו בעליו הראשונים אשר ברצון לבם נתונה להם, לא אלים כחם לבטל הקדושה אשר נקדשה בכח חזקתם ברצון בעליהם, דבשלמא ע"י כבוש יש טענה לומר כמו שאתם לקחתם אותה מבעליהם בכח זרוע שלא כרצונם גם אנו עושים כן לכם, וע"י זה כבושם מבטל כח כבוש הראשון, אבל הכא אין להם הטענה הזאת והרי הם כגוזלים קרקע מיד בעליהם ממש ואין קרקע נגזלת . ועוד י"ל טעם אחר על פי מאי דתנן בשביעית פ"ז, מאמתי הוא נקרא אנס משישקע. ופירשו המפרשים מאמתי נקראת הארץ אשר גזל האנס על שמו לענין שיהיה חשובה כשלו לכל דבר, משישקע שם הבעלים מן הכרם ויקרא על שם הגזלן. ולכן נאמר דחש הקב"ה על כבוד הארץ הקדושה ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה תמיד, שמא תשכח מפי זרעו שתהיה ארץ הזאת ארץ ישראל, מחמת אורך הגלות הזה האחרון המר והנמהר, ותקרא על שם הבעלים עובדי בעלים ואשרות השולטים בה בעונותינו, כמו שעינינו רואות שכמה ארצות אשר נכבשו נקראים דווקא ע"ש הבעלים השולטים בה שנשכח זכרם של הבעלים הראשונים, ולכן חפץ ורצה שעוד היום גדול לא ינהגו מנהג הפקר בה כשאר הארצות אלא שתהיה משונה במעשיה ובקדושתה, ובזה סימן אית ליה בגויה מי היו בעליו הראשונים ולא ישתקע שמם ממנה לעולם, ומשום הכי לא תקום ולא תהיה לעולם נקראת על שם האנס, ובזה הסימן אף כי אינו מתפשט בכל הארץ דלא הניחו בקדושה ראשונה אלא מה שכבשו עולי בבל, מ"מ בזכרון אנו זוכרים מה שהיה מקדם כאדם הנותן סימן קטן לזכור בו דבר גדול וע"י אותו סימן קטן אין אותו דבר גדול נשכח, משא"כ אם לא היה לו בזכרונו אפילו אותו סימן שהיה הכל נשכח ממנו. ורז"ל הקדושים המה ראו מעשי ה' אשר עשה לעמו ישראל, ועשו משמרת למשמרתו והניחו אף מה שלא נכבש מעולי בבל אלא מעולי מצרים בכמה עניינים בקדושה הראשונה, וכן עשו לארצות השוכנים אצלה שהם סוריא וכיוצא בה שכבש המלך ישראל, והכל לכבוד הארץ הקדושה הזאת, ע"ד הדבק לשחוור וישתחוו לך (עי' רש"י ברכות נו.) . ומה"ט בחרבן בית הראשון בטלה הקדושה הראשונה ולא חש הקב"ה שישתקע שם בעליה ממנה, להיות שכבר הבטיח להם לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקד אתכם (ירמיה כט, י) . ובמשך זמן מועט זה א"א שישתקע שמם מעליה, להיות שנות אלו של שבעים שנה שנים מועטות, והם שני חיי אדם אחד בנוני כדכתיב (תהלים צ, י) ימי שנותינו בהם שבעים שנה. וכמה אנשים היו בעולם שראו חרבן ראשון ובנין השני, ועוד בגלות בבל היו סמוכים מאד לא"י כמו שאז"ל (ירושלמי מע"ש פ"ה ה"ב כט: איכ"ר פ"ג ג) על אותו האיש שהיה חורש וברחה הפרה ממנו והוא רץ אחריה וביום אחד מצא עצמו שבא מבבל לא"י. ולכן מחמת קרוב בעליה אליה אין שמם נשכח מעליה, משא"כ בגלות אדום שבארבע רוחות השמים נתפזרו, ובזמן מועט אילולי זה השינוי שנעשה בא"י משאר ארצות כבר ב"מ נשכח זכרם מעליה: ועוד י"ל, ע"ד דרש שדרשו רז"ל בכתובות (דף קיא .) כל הדר בבבל כאלו דר בא"י. וכן אמרו (שם קי:) כל הדר בא"י דומה כמי שיש לו אלוק וכל הדר בח"ל דומה כמי שאין לו אלוק. שמטעם זה כאשר הגלם לבבל לא רצה שיהיו היחידים הנשארים בא"י יעלו על עולי בבל במה שיתחייבו לנהוג בה המצות התלויות בארץ, אלא הואיל ובטלה קדושתה יהיו אף המה כאחיהם אשר גלו, כדי שיראו וידעו גולי בבל שיש לבבל מדרגה שוה לא"י בהיותה חרבה, שאין נוהגין בה קדושת הארץ כמו בבבל, אבל בגלות אדום שגלו בחוצה לארץ ממש בארבע פינות העולם, אילולי נהגו בא"י קדושת הארץ קצת, היו כלם אומרים הא כל אפיא שוים, א"י בהיות' חרבה הנה היא אינה חשובה אלא כחוצה לארץ, וזה אינו שכל הדר בא"י אפי' בחרבנה דומה כמי שיש לו אלוק משא"כ הדר בח"ל בכל זמן, ואם לא יתנו לבם לזה נמצא שלא יתנו לבם לחזור בתשובה כדי לחזור ע"י לארצנו ולנחלת אבותינו, וה' היודע עתידות צפה וידע שכל הקצים יכלו ואין הכל תלוי אלא בתשובה (עי' סנהדרין צז:) , ולכן השאיר אחריה ברכה בצוותו שכל מה שכבשו עולי בבל אף שגלו תתנהג בה קדושת הארץ, כדי שיחרד לבם עליה ויאמרו מה זאת עשה אלקים לנו אשר הגלנו מארצנו הקדושה אשר כמה מצות נוהגים בתוכה מה שאין אנו יכולים לנהוג פה בחוצה לארץ, וע"י זה יתנו לבם לחזור בתשובה כדי שיחזירם ה' על אדמתם ויהיה ה' עליהם לאלוק ולפטרון, כדאיתא במדרש (בר"ר פמ"ו ט) שאמר הקב"ה לאברהם אם בני נכנסים לארץ אני אהיה להם לאלוק ולפטרון ואם אין בני נכנסים לארץ איני עליהם לאלוק ולפטרון. וזה החששה לא חשש ה' בגלות בבל שלא היה תלוי גאולתם וחזרתם לארץ בתשובה אלא בקץ אשר קצץ להם ה' לסוף שבעים שנה בלי תשובה היה מחזירם, והתשובה לשם לא היתה מועלת כי אם שתהיה הגאולה שלימה ויציאה ביד רמה כימי צאתם ממצרים, שלזה לא זכו מפני שלא שבו כתקונו כמשאז"ל (ברכות ד.) על פסוק (שמות טו, טז) עד יעבור עמך וכו' זו ביאה ראשונה, עד יעבור עם זו וכו' זו ביאה שניה, מלמד וכו' אלא שגרם החטא: וגם על הדרך הנסתר אפשר לומר, דלהיות שהכבוש הראשון היה ע"י עולי מצרים אשר עליהם נאמר (שמות יג, יח) וחמשים עלו בני ישראל . כי בכח חמשים שערי בינה התלוי' בה' ראשונה של שם, המקבלת אורה מהיוד, כי י' פעמים ה' בגי' חמשים, ולכן אורה רב, ותוקף האור הזה הגדול הוא הנעדר, כמבואר בזהר שמות דף ט' ע"ב ז"ל: בגין דגלות קדמאה הוה מבית ראשון, ובית ראשון הוא רזא דה' קדמאה, ולקבל שבעין שנין דילה גלות' דבית ראשון הוה שבעין שנין, ואינון שבעין שנין לא אשתכחת אימא רביעא עלייהו והוה פרודא מן שמא עלאה רזא דה' עלאה, וכדין יו"ד רזא עלאה אסתלק לעילא לעילא לאין סוף ובית ראשון עלאה קדישא לא נביע נביעו דמיין חיין דהא מקורא דילה אסתלק, ואיהי שבעין שנין דגלותא בגין דאיהי שבע שנין אקרייא כד"א (מלכים א' ו, לח) ויבנהו שבע שנים, ואי תימא דשלטא מלכות בבל לעילא ברזא דשבעין שנין ח"ו, אלא נהור' ונביעו דאמא עלאה הוה נהיר ונחית לתתא, כיון דחטו ישר' ושלטא מלכות בבל הוה חפי ואחשיך ההוא נהירו ותתאי קדישין לא נהירין, כיון דתתאי לא הוו נהירין מגו שולטנו ומלכותא דבבל אסתלק ההוא נהורא וההוא מבועא עלאה דהוה נביע רזא די' אסתלק לעילא לעילא באין סוף, כדין אינון שבעין שנין לא הוו נהירין בההוא נהירי דאתמנע, [ודא] הוה ודאי גלותא דשבעין שנין, ע"כ. ולהיות שהאור הגדול הזה של היוד הוא הנעדר, וגם שנתעלה לעילא לעילא הרחק מאד מן הארץ הקדושה הזאת, מהאי טעמא לא נשאר כח בה להתנהג בקדושתה אשר נקדשה ע"י אותו האור, אבל הכיבוש השני הנעשה מעולי בבל ע"י אור האספקלריא שאינה מאירה שהיה עמהם כדכתיב (יחזקאל א, א) ואני בתוך הגולה. ה' אחרונה של שם, מלכות שמים הנקנית בשלשים מעלות (עי' אבות פ"ו מ"ה) , כי כן מאורה באה אליה מאות ו' של שם הקודמת לה כי כן ו' פעמים ה' בגי' שלשים, ולהיות שאין אורה רב כאור ההא ראשונה לכן לא היה להם כח לכבוש אז כל הארץ ולהחזיק בה כבתחילה, אלא דווקא עד כזיב כתרגומו (עי' תרגום יונתן בראשית לח, ה. ועי' ברש"י שם) פסק, פסקו מלכבוש, וקדושת אותה הה' אחרונה הצעירה מקדושת הראשונה שלא האירה באותו הבית אחרון, שעל כן היה חסר ה' דברים מן הראשון (יומא כא:) כידוע ליודעי חן, פרחה בחרבן אותו הבית השני, ולהיות שהעדר הארץ באותו זמן היה העדר מועט לגבי העדר הראשון וכמבואר בזהר הנ"ל ז"ל: כיון דאעדיאו שלטנו דבבל, ישראל כלהו לא אהדרו לאדכאה למיהוי סגולה שלימתא כמלקדמין, אלא זעיר זעיר בערבוביא, ולא הוו דכיין כמה דאתחזי, ועל כך נביעו עלאה לא נביע ולא נהיר אלא דאהדר לאנהרא זעיר זעיר מגו דחקא דשמאלא, ועל דא אתגרו בהו בישראל קרבין סגיאין עד דהחשך יכסה ארץ, וה' תתאה אתחשך ונפלא לארעא ונביעו עלאה אסתלק כמלקדמין, בגין דמלכות אדום אתתקף וישראל אהדרו לסרחנייהו, ועל דא ה' בית שני אתחרב, וכל אינון תריסר שבטין דילה כחושבן משיריין דלהון אינון בגלותא דמלכות אדום, ונביעו עלאה אסתלק [מ]ההוא נביעו דקיימא עלה כד"א (ישעיה נז, א) הצדיק אבד, אבד ההוא נביעו דמקורא עילאה דהוה נגיד ומשיך מלעילא, וכדין הוה פרודא בה"א בית שני ואיהי בגלותא בכל אינון תריסר שבטין ומשריין דלהון תריסר שבטין סלקין לחשבן סגי, ע"כ. משום הכי לא היה מן הראוי שתשאר הארץ שממה מחמתו, כ"ש דאיכא למיחש שתאבד זכרה מזכרון הקדוש אי לא הוה עבדינן סימן בגוה, הרי בזה יצאנו ידי טייול בפרד"ס בענין זה התלוי בארץ הקדושה הזאת, וה' יצילני משגיאות ויזכני למען חסדו להשתקע באוירה המחכימת פתי אני וזרעי לעבודתו יתעלה, ויחזיר קדושתה הראשונה למקומה אכי"ר:
Sefaria · Hon Ashir on Mishnah Eduyos 8:6
(כ) בונים כו'. פרוש כשהיו בונים בימי עזרא. ופליגי אמוראי בשבועות דף ט"ז. איכא מאן דאמר דסבירא ליה דקדשה ראשונה בטלה, ופליג לה אדרבי יהושע, ואם אין בית אין קרבן, לפיכך עשו קלעים. ואיכא מאן דאמר דלא פליגי, ומר מה דשמיע ליה אמר, וכן מר, וקלעים לצניעותא בעלמא. ודעת הר"ב והרמב"ם נראה כמאן דאמר דלא פליגי. ועין תוספות יום טוב: (כא) מבחוץ. שנתנו הקלעים לפנים ממקום החומה ובונים את החומה מבחוץ, שלא יזונו עיניהם מן ההיכל. רש"י: (כב) שאין כו'. והא דתנן במשנה ה' פרק קמא דמעשר שני, ואם אין מקדש ירקבו, ההוא תנא סבירא ליה דלא קדשה לעתיד לבא לא קדשה ראשונה ולא קדשה שניה. וכן נמי דהא דפרק ב' דשבועות משנה ב', וכל שלא נעשה בכל אלו, סבירא ליה האי תנא דבאחת מכל אלו תנן. ועין תוספות יום טוב: (כג) עין תוספות יום טוב שהאריך בטעם הדבר בשם הרמב"ם:
Sefaria · Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Eduyos 8:6
ומ"ש אע"פ שאין חומה. והא דתנן ואם אין מקדש. ירקב. כו'. הילכך נ"ל דמההיא ליכא למשמע. דילמא אע"ג דקדושה ראשונה קדשה לע"ל. ומן הדין אוכלין מ"ש כו'. אפ"ה אמרו חכמים שלא לאכול וירקב כו' עכ"ל תי"ט. איברא בדותא היא במ"כ. ובלא"ה לק"מ. כמ"ש בס"ד שילהי קונדרס בנין ב"ה אשר לי יע"ש. שקדושה ראשונה כו' וקדשה לע"ל פירש הר"מ קדושת מקדש וירושלם. אבל קדושת א"י. לא. ולמה כו'. לפי שקדושת מקדש וירושלם מפני השכינה. כו' אבל חיוב הארץ. אינו אלא מפני הכבוש. וכיון שנלקחה הארץ מידיהם. בטל הכבוש כו'. וכיון שעלה עזרא וקדשה. לא קדשה בכבוש. אלא בחזקה. ולפיכך כל מקום שהחזיקו כו'. הוא מקודש היום עכ"ל. וכתב עליו כ"מ. ואיני יודע מה כח חזקה גדול מכח כבוש כו'. ותו בראשונה שנתקדשה בכבוש. וכי לא היה שם חזקה. והניח בצ"ע. ודברים אלו המה נפלאו ממני. מה הלשון אומרת. מה כח חזקה גדול. מי הגיד לבכ"מ זה. והיכן שמע כזאת מלשון הר"מ. אדרבה זוהי כוונת הר"מ ז"ל. שלא להעדיף כח חזקה מכח כבוש. ואינו אלא למעט כח חזקה גרידא. מכבוש דאית ביה תרתי לטיבותא. ובודאי כך הוא דמשנטלה הארץ מידינו. בטלה חזקתנו עם הכבוש. שחלף הלך לו. ואע"פ שא"י מוחזקת היא מאבותינו. וקרקע אינה נגזלת. מ"מ בכבוש תלי לה רחמנא. ועל תנאי ניתנה. בעבור ישמרו חוקיו. ומשחזרו או"ה וכבשוה. חזרה לחזקתה הראשונה. פשיטא דאתי כבוש וחזקה. ומפיק מידי כבוש וחזקה מיהו כי הדרו להו עולי בבל ואחזיקו בה. ודאי מהניא חזקה. למאי דאחזיקו. מדעת אחרת מקנה אותה. דביה תליא השתא דליכא כבוש. ומשו"ה למאי דלא אחזיקו. לא מהני מידי. דלא אתיא חזקה לחודה. ומבטלה חזקה וכבוש דאו"ה. דאכתי יתבי בגווה. והיינו משום דלא הוי כבוש האידנא. איברא כבוש טפי עדיף ודאי. דאפילו קצתו מהני לכולה. ככבוש ראשון. והכי קיי"ל המוכר עשרה מדינות. הלך הקונה והחזיק באחת. קנה כולן. והבן זה כי ברור הוא בעזה"י. וכך היה אומר הר"מ טוביינא דחכימי. וכיון שעלה עזרא לא קדשה בכבוש. כדי שנאמר שיועיל אף למה שלא כבש. ועתיד ליכבש. דככבוש דמי. הא ליתא. אלא בחזקה בעלמא היא שהניחוהו להחזיק במקצתה. לא בכולה. ולא הונח לו לכבוש ולהחזיק יותר. פשיטא דכה"ג לא פשטה קדושה. במה שלא כבש ולא החזיק. אלא למאי דאחזיק. אחזיק מיהא לע"ל נמי. ולא דמי לכבוש ראשון. שהיה על תנאי שמירת התורה כמש"ל. משא"כ בחזקה דכבוש שני. שהיתה מתנה חלוטה. מאת מלכי האומות המושלים עליה. בלי שום שיור ותנאי. בזה ודאי יפה כח חזקה. למה שהחזיקו. אבל הורע כחה למה שלא החזיקו. הרי אלה דברים מאירים כספירים. ובמ"כ הכ"מ ותי"ט. דאזלי בתר איפכא.
Sefaria · Lechem Shamayim on Mishnah Eduyos 8:6
א"ר אליעזר שמעתי כשהיו בונים בהיכל מלת בהיכל קשה לע"ד וי"ס דל"ג לה. ואיתה בשבועות פ' ידיעות דף ט"ז ובזבחים פ' השוחט והמעלה (זבחים דף ק"ז) כולה מתניתין: וקלעים לעזרות פי' כשבונים בעזרות: בונין מבחוץ פירש היו עושין הקלעים סביב להיכל ובונים חוץ לקלעים כדי שלא יכנסו בהיכל ובעזרות היו הקלעים בחוץ ובונים לפנים מהם הר"ר יהוסף ז"ל וראיתי שהגיה בשם רוב הספרים שקדושה ראשונה קדשוה לשעתה וקדשיה לע"ל ע"כ. וביד פ' ששי דהלכות בית הבחירה מסימן י"ד עד סוף הפרק: אלא שבהיכל פי' נתנו קלעים לפנים ממקום החומה ובונים את החומה מבחוץ כדי שלא יזונו עיניהם מן ההיכל: א"ר יהושע שמעתי שמקריבין וכו' תוס' פ' לולב הגזול (סוכה דף מ"א) ובגמ' פ"ק דמגלה דף י'. והתם פ' ידיעות קס"ד למימר דר' אליעזר דקאמר עושים קלעים לעזרות היינו כדי להכשיר העזרות להקריב קרבן דאם אין בית אין קרבן דקדושה ראשונה בטלה לה ופליג אר' יהושע דאמר דמקריבין אע"פ שאין בית דקדושה ראשונה קדשה לעתיד לביא ודחינן דילמא דכ"ע אית להו דקדושה ראשונה קדשה לעתיד לבא ומר מאי דשמיע לי' קאמר ומר מאי דשמיע לי' קאמר וקלעים לר' אליעזר בעזרות לצניעותא בעלמא ע"כ: אע"פ שאין חומה בירושלם קודם שנבנית החומה רש"י ז"ל שם פ' ידיעות ואפשר שהוא סיום פירוש למאי דס"ד מעיקרא כדכתיבנא כדי שתהא המשנה כולה בסגנון אחד: קדשה לשעתה וקדשה לעתיד כך נראה לע"ד שצ"ל במפיק בהא במלת קדשה דקאי אשלמה וכדפירש רעז"ל:
Sefaria · Melekhet Shelomoh on Mishnah Eduyos 8:6
אמר רבי אליעזר שמעתי שיהו – לשון כי"ק מלמדת על הלכה לעתיד, פירוש זה בעייתי כפי שנראה להלן. בונים בהיכל עושין קלעים להיכל – בזמן בניית המקדש אין להפסיק את העבודה אלא להכין יריעות בד, מעין וילונות, שיחצצו בין העובדים ועבודת הבניין, לבין הקרבת הקורבנות. נמצאנו למדים שרבי אליעזר מדבר במצב של שיפוצים, וצורך בתיקונים, אבל אין להפסיק את עבודת התמיד, או עבודות אחרות, גם בזמן השיפוץ. וקלעים לעזרות – כך גם עושים קלעים לעזרות. בעזרת כהנים נמצא המזבח עצמו ובזמן השיפוץ ממשיכים בעבודת הקורבנות, בתוך תחום המגודר בקלעים. אלא שבהיכל בונים מבחוץ – הקלעים מבדילים בין העבודה בפנים, לבין הבנייה הנעשית בחוץ. ובעזרות בונים מבפנים מגדרים את השטח הטעון שיפוץ, ובתוך השטח התחום בונים. לכאורה קשה למה מדבר רבי אליעזר על שיפוץ עתידי. בימיו המקדש חרב, וכל שצריך הוא לבנות את המקדש ואז לחדש את העבודה. ואכן בעדי נוסח טובים אחרים: 'כשהיו' ( מל , מפ, מנ ועוד). כלומר מדובר על השיפוץ שנעשה בימי הורדוס או בימי נרון ואגריפס השני, וביצעו אותם מבלי להפסיק את השימוש היום יומי בהיכל. אמר רבי יהושע שמעתי שמקריבין אף על פי שאין בית – גם אם בית המקדש איננו בנוי. מותר להקריב קורבנות, כנראה ליד הבניין הנבנה. ואוכלין קדשי קדשין אף על פי שאין קלעים – מותר לאכול את הקרבנות לפי הסדרי האכילה האמורים במסכתות זבחים ומנחות. קדשים קלים ומעשר שני – שדינם להיאכל בכל העיר. אף על פי שאין חומה - העיר פרוצה. המשמעות המעשית היא שניתן (צריך) להעלות מעשר שני לירושלים ולאכלו בטהרה בזמן הזה (גם בעת החורבן). שקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבוא – על המשכן שוכנת קדושה עצמית שאיננה תלויה בבניין. לפי ניסוח זה מותר לזבוח במקדש החרב, וזה חידוש מהפכני. סביר יותר שדברי רבי יהושע הם תגובה לרבי אליעזר. אין צורך בקלעים, ואפשר לקיים את חיי היום יום במקדש, לנהוג בקדושה במקדש בזמן שיפוצים. במקבילה בתוספתא: "אמר ר' יהושע, שמעתי ששוחטין ואף על פי שאין פתחים. ואוכלין קדשי קדשים אף על פי שאין קלעים, קדשים קלים ומעשר שיני אף על פי שאין חומה. שהקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא" (תוספתא, פ"ג ה"ג) אם כן המחלוקת היא האם בזמן שיפוץ יש להקים מעין מקדש מקלעים, או לבנות ללא הקירות שנהרסו בשעת השיפוץ. קרוב לוודאי ששני התנאים מדברים בעת השיפוץ. אם כי ניתן להעמיד את דברי רבי אליעזר בשעת השיפוץ, ואת דברי רבי יהושע בזמן הזה, כאשר המקדש חרב, אך עדיין בתחום ריבונות יהודית, ואף שטרם החל מבצע שיפוץ ושיקום המקדש. הלכה זו הובילה מספר חוקרים לפרש שבימי מרד בר כוכבא כאשר שלטו צבאות המורדים בהנהגת בר כוכבא בירושלים, חודש הפולחן ללא בניין. להנחה זו אין בסיס. רבי אליעזר ורבי יהושע נפטרו לפני המרד השני (מרד בר כוכבא- בן כוזיבא), וכאמור לפי עדי הנוסח הטובים הם מדברים על עבר, בשעת שיפוץ כזה או אחר. בתולדות ישראל לא שמענו על ניסיונות הקרבה על הר הבית בהיעדר מקדש. אבל שמענו על חכמים שתבעו להביא לעיר מעשר שני ולאוכלו שם בטהרה. ברם, ממשנתנו לכאורה ניתן להבין שלדעת רבי יהושע אוכלים מעשר שני בירושלים גם לאחר החורבן. כך גם מפרש בפשטות התלמוד הירושלמי (פ"ג ה"ו, נד ע"ב), ולדעתו היו אמוראים שנהגו כרבי יהושע. למרות פירוש הירושלמי המימרה קשה. ניתן בדוחק להבין שאוכלים מעשר שני גם בהיעדר המקדש, אבל האם התכוון החכם שמותר להקריב קרבנות בזמן הזה, בהיעדר מקדש? נראה שיש להבין את מימרתו של רבי יהושע בצורה מצומצמת יותר, בזמן השיפוץ שנעשה בעבר. ברם, גם ייתכן שהתלמוד הכיר נוהג לאכול מעשר שני בירושלים גם בזמן הזה, ומפרש כך את נוהגם של גדולי האמוראים. 54 ראו פירושנו לפ"ג מ"ו. מכל מקום, גם אם הירושלמי משקף נוהג הלכה למעשה בימי האמוראים, אין ספק שהיה זה נוהג חריג. הדעה הרווחת מנוסחת בשמו של רבי ישמעאל: "יכול יהא אדם מעלה מעשר שיני בירושלם בזמן הזה ואכלו?. . . אף מעשר שיני אינו נאכל אלא בפני הבית" (תוספתא, סנהדרין פ"ג ה"ו, עמ' 419; ספרי דברים קו, עמ' 166). ואכן רוב המסורות ההלכתיות מניחות שאין מביאים פירות מעשר שני לירושלים, וההלכה (בית שמאי ובית הלל ותנאים מאוחרים יותר) מתמודדת עם שאלות הנובעות ממצב זה (מעשר שני פ"ה מ"ו-מ"ז; תוספתא, שם פ"ג הי"? ועוד.
Sefaria · Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Eduyos 8:6
שקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לע"ל. הרמב"ם פ"ז דבית הבחירה כתב דדוקא מקדש וירושלם אבל שאר א"י לא וכתב דמקום שהחזיקו עולי גולה הוא מקודש היום והאריך לתת טעם. ומרן בכ"מ תמה על דבריו והרב תי"ט האריך לתרץ ודבריו קשים כאשר הארכתי בעניותי במקומו בס"ד ושם כתבתי מאי דאתחזי לי ההדיוט לתרוצי דברי הרמב"ם. ועתה ראיתי בשו"ת מקום שמואל בתשובותיו סימן ל"ז דתירץ דבבית ראשון הקב"ה נתן להם ארצות גוים בעבור ישמרו חקיו ועברו התנאי ובטלה החזקה אבל בבית שני ששמרו המצות וקיימו התנאי כי לא היה אלא שנאת חנם כמ"ש פ"ק דיומא לא בטלה החזקה עש"ב ואינו מחוור דשם נאמר בפ"ק דיומא דשנאת חנם כע"ז ג"ע ש"ד והרי בטלו התנאי. ותו דהיו כמה ש"ד וג"ע בסוף בזמן הפריצים וכונת הש"ס היינו דשנאת חנם גרמא החרבן ובאו לידי כך לעבור עבירות דג"ע וש"ד ביד רמה דאי לא היתה שנאת חנם לא באו לזה ונמצא שבטלו התנאי. וכעת ראיתי מ"ש הרב להם שמים שתירץ על דרך הרב תי"ט ולפום ריהטא נראה תירוץ הגון:
Sefaria · Petach Einayim on Mishnah Eduyos 8:6
מביא אותה בשבועות פרק שני ופשוטה היא:
Sefaria · Ra'avad on Mishnah Eduyos 8:6
זה המאמר ברור וכבר ביארנו בשני משבועות כי מן העיקרים קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא ורצוני לומר בקדושתה ראשונה קדשה שלמה ע"ה ובמקדש בלבד הכל מודים בו אבל בקדושת שאר ארץ ישראל יש בו מחלוקת ואנו סומכין בזה על קדושת עזרא והוא קדושה שניה ולדברי הכל שקדושה שניה והיא כל מה שהחזיקו בה עולי בבל קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא:
Sefaria · Rambam on Mishnah Eduyos 8:6
במשנה אר"י כו'. ומע"ש אע"פ שאין חומה כו' עתוי"ט שכ' דהא דאם אין מקדש ירקבו דתנן במע"ש ופסקה הרמב"ם הוא מדרבנן מטעם דאם אין מקדש אין העם רגילין בטהרה. וכ' עוד ואע"פ כו' העתיק ג"כ האי דאוכלים מע"ש כו' לכאורה י"ל בפשיטות דנ"מ כשיש מקדש או כמו בימי עזרא שעשו מזבח לבד והקריבו קרבנות ואז רגילין בטהרה כיון שהתחילו להקריב רק שיקשה עדיין מהגמרא דנפול מחיצות שהביא הראב"ד: שם ד"ה שקדושה כו'. וכ"ע הכ"מ וא"י מה כח חזקה גדולה כו' ול"נ דכוונת הרמב"ם דגם עתה כשקנה ישראל קרקע בא"י ברשיון המלך הוי דומיא דזמן עזרא דאז כ"כ עלו והחזיקוה ברשיון כורש ולכן חוזרת לקדושתה:
Sefaria · Rashash on Mishnah Eduyos 8:6
(פ"ח מ"ו) אר"א שמעתי כשהיו בונין בהיכל עושין קלעים להיכל וכו' אר"י שמעתי שמקריבין ואע"פ שאין בית וכו'. —הנה דברי ר' יהושע הם מקרא מלא בעזרא (ג ו): "מיום אחד לחדש השביעי החלו להעלות עולות לה' והיכל ה' לא יוסד". ונראה שדברי ר"א לבאר מקרא זה נאמרו.
Sefaria · Sha'arei Torat Bavel on Mishnah Eduyos 8:6
כשהיו בונים בהיכל עושים קלעים להיכל . פירוש כשהיו בונים בימי עזרא. ופליגי אמוראי בגמ' פ"ב דשבועות דף ט"ז איכא מ"ד דס"ל דקדושה ראשונה בטלה לה. ופליג אדר' יהושע. ואם אין בית אין קרבן לפיכך עשו קלעים. ואיכא מ"ד דלא פליג. ומר דשמיע ליה אמר וכן מר. וקלעים לצניעותא בעלמא. ודעת הר"ב והרמב"ם נראה דס"ל כמ"ד דל"פ מדלא פירשו כלום. ועיין מ"ש לקמן. ומדלא תנן בלשון פלוגתא ליכא לאוכוחי די"ל דמשום שהעידו נשנה שלא בלשון פלוגתא. וכיוצא בזה במ"ט פ"ז דעירובין: אלא שבהיכל בונים מבחוץ . שנתנו הקלעים לפנים ממקום החומה. ובונים את החומה מברוץ שלא יזונו עיניהם מן ההיכל. רש"י [דשבועות שם] : ומעשר שני אע"פ שאין חומה . והא דתנן במ"ה פ"ק דמעשר שני. ואם אין מקדש ירקבו. ההוא תנא ס"ל דלא קדשה לעתיד לבא לא קדושה ראשונה ולא קדושה שניה. וכן נמי דהא דתנן במשנה ב' פ"ב דשבועות וכל שלא נעשה בכל אלו. הנכנס לשם אין חייבים עליה. סבירא ליה האי תנא דבאחת מכל אלו [תנן]. ולא בכל אלו. ונמצא שעזרא היה יכול לקדש. ואיכא נמי אמורא התם בשבועות דמפרש לההוא מתני' גופא דבאחת מכל אלו תנן. וס"ל דקדושה ראשונה לא קדשה לעתיד לבא. כך היא דעת הראב"ד בהשגותיו לסוף פ"ו מהלכות בית הבחירה והשיג בזה על הרמב"ם שפוסק כרבי יהושע דהכא מההיא סתמא דמעשר שני. וגם הכ"מ הניח זה בצ"ע. לפי שהרמב"ם פסק ג"כ לההוא סתמא [פ"ז מהל' מ"ש הלכה ט"ו וי"ו]. ואני תמיה דבשבועות פ"ב דף ט"ז דאהנהו אמוראי דפליגי במתני'. וכל שלא נעשה בכל אלו וכו' מטעמא אי קדושה ראשונה קדשה לעתיד לבא. אי לא. אמרינן כתנאי דהכא. ודחינן לה וכמ"ש לעיל. ואמאי לא אשכח האי תנא דמעשר שני דודאי פליג אמתני' דהכא וכהאי גונא איתא נמי בזבחים דף ק"ז [ע"ב] ולא מייתי האי תנא דמעשר שני. וכ"ש בפ"ק דמגילה דף י' דאיתא נמי פלוגתא דאמוראי. והתם בתר דדחו להך דהכא מייתי תנא דברייתא דס"ל דלא קדשה לעתיד לבא. ואמאי לא מייתי סתם משנה ההיא דמעשר שני. הלכך נ"ל דמההיא ליכא למשמע. דדלמא אע"ג דקדושה ראשונה קדשה לעתיד לבא. ומן הדין אוכלין מעשר שני אע"פ שאין חומה. אפ"ה אמרו חכמים שלא לאכול וירקב. ואולי מטעם דכשאין מקדש אין העם רגילין בטהרה. והואיל וכן אין על הרמב"ם שום תמיה. לפי שפוסק כהך דהכא מהטעמים שכתב הכ"מ. ואפ"ה שפיר פסק בהלכות מעשר שני דאם אין מקדש ירקב. ואע"פ שבהלכות בית הבחירה העתיק ג"כ הא דאוכלין מעשר שני. י"ל דזהו דין תורה וסמך על מ"ש בהל' מעשר שני. מה שהחמירו חכמים במעשר שני שאם אין מקדש ירקב. כך נ"ל ליישב לדברי הרמב"ם. ומ"מ לא קשיא על הראב"ד דלמה לא הביא הגמרא מתני' דמעשר שני. דבשבועות. וזבחים. תקשה ולטעמיך למה לא מייתי הברייתא דבמגלה. ובמגלה שהביא ברייתא ולא מתני' דמ"ש י"ל משום דבההיא ברייתא אדכר תנא ר' ישמעאל ברבי יוסי. מש"ה מייתי לה. משא"כ מתני' דמ"ש דסתמא מתנייא ובכולי דוכתין כי מסתם סתים הא אמרינן מאן תנא: שקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא . פירש הר"ב מקדש וירושלים. אבל קדושת שאר א"י לא קדשה וכו' כ"כ הרמב"ם בסוף [פ"ו] מהלכות בית הבחירה. ומסיים בה הכי. ולמה אני אומר במקדש וירושלים קדושה ראשונה קדושתן לעתיד לבא. ובקדושת שאר א"י לענין שביעית ומעשרות וכיוצא בהן לא קדשה לעתיד לבא. לפי שקדושת המקדש וירושלים מפני השכינה. ושכינה אינה בטילה. והרי הוא אומר (ויקרא כ״ו:ל״א) והשימותי את מקדשיכם ואמרו חכמים [מגילה כ"ח] אע"פ ששוממין בקדושתן הן עומדים אבל חיוב הארץ בשביעית ובמעשרות אינו אלא מפני שהוא כבוש רבים. וכיון שנלקחה הארץ מידיהם בטל הכבוש. ונפטרה מן התורה ממעשרות ומשביעית שהרי אינה מן א"י. וכיון שעלה עזרא וקדשה. לא קדשה בכבוש. אלא בחזקה שהחזיקו בה. ולפיכך כל מקום שהחזיקו בה עולי בבל ונתקדש בקדושת עזרא השניה. הוא מקודש היום. ואע"פ שנלקח הארץ ממנו. וחייב בשביעית ובמעשרות על הדרך שבארנו בהלכות תרומה עכ"ל. וכתב עליו הכ"מ ואיני יודע מה כח חזקה גדול מכח כבוש. ולמה לא נאמר בחזקה ג"כ משנלקח הארץ מידינו בטלה חזקה. ותו בראשונה שנתקדשה בכבוש וכי לא היה שם חזקה. אטו מי עדיפא חזקה בלא כבוש. מחזקה עם כבוש. וצריך לי עיון. עכ"ל. ונ"ל לתרץ דסבירא ליה דכבוש נכרים אתא ומבטל כבוש ישראל משא"כ בחזקה שהחזיקו מיד מלך פרס שנתן להם רשיון להחזיק בה. לא אתא כיבוש ומבטל לחזקה שהיתה מדעת הנותן. ואין להשיב מנתינת השי"ת שנתנה לישראל בראשונה שיש להשיב שכמו שהש"י נתן לישראל הארץ. כך נבאו נביאיו שיעלו המחריבים ויטלו מהם. וכן נבאו על כורש מלך פרס שיחזירה. אבל על לקיחת האומה הזאת מידינו. לא מצינו בה נבואה בפירוש ולפיכך שלא כדין נטלוה מידינו. ואין קרקע נגזלת כנ"ל ליישב דברי הרמב"ם:
Sefaria · Tosafot Yom Tov on Mishnah Eduyos 8:6
אמר רבי אליעזר שמעתי כשהיו בונים בהיכל כשעלו מבבל: עושים קלעים [אומהענגע]: להיכל במקום כותלים. אף שאין דינן כמחיצה, מדהו"ל מחיצה תלויה [כעירובין דט"ז ב']. [ואת"ל היה להם לעשות הקלעים מגיעות לארץ דשפיר נקראות מחיצה. ואי"ל עכ"פ מתנדנדות ברוח, יכל כה"ג אינה מחיצה [כסוכה דכ"ד ב']. עכ"פ היה להם לתקען בארץ ביתידות, כמו שהיה באהל מועד [כרש"י תרומה כ"ז פי"ט]. י"ל דעכ"פ לא גרע מסוכה בכה"ג דאין עושין מחיצות מיריעות פשתן אף שקשרן היטב שמא יתנתקו [כא"ח תר"ל ס"י], מכ"ש הכא דיש לן למיחש, דבכה"ג יפסלו כל הקרבנות שהקריבו, ובמדבר שאני דע"פ הדיבור היה שאמר הקב"ה ועשו לי מקדש]: וקלעים לעזרות כדמסיק אליבא דר' יהושע, דקדושה ראשונה קדשה לשעתה, וקדשה לעתיד לבוא. ואפ"ה ס"ל דעשו קלעים לצניעותא בעלמא [כמגילה ד"י ע"א]: אלא שבהיכל בונים מבחוץ מחוץ לקלעים, שלא יזונו עיניהם מהקודש: ואוכלים קדשי קדשים אף על פי שאין קלעים ר"ל חומת העזרה [ונקט לישנא דקרא סוף תרומה קלעי החצר סביב]: קדשים קלים ומעשר שני אף על פי שאין חומה חומת ירושלים: שקדושה ראשונה שקידשה שלמה: קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא וקיי"ל דקדושת א"י לענין מעשר ושביעית דוקא אותה הארץ שנתן להם כורש, והחזיקו בה עולי גולה, חייבת גם השתא במעשר מדאורייתא, דמדלא התנבא נביא בפירוש שיחזרו עכו"ם ויטלוה מהן, לא אתא כיבוש עכו"ם ומבטל חזקה דידן. אבל מה שכבשו עולי גולה אח"כ, פטור מדאורייתא ממעשרות, דאתא כיבוש עכו"ם ומבטל כיבוש ישראל:
Sefaria · Yachin on Mishnah Eduyos 8:28-36
Mishnah Insights
An amalgam of commentaries, including original insights.
These insights draw on the commentaries to this Mishnah and on the recorded shiur. Those commentaries often rest on earlier sources — the Gemara, the Yerushalmi, the Rishonim, and one another — without always saying so; where they do, we generally cite the one we read. Every commentary consulted is kept, verbatim, with this page.
The kedushah holds in the place, not the walls▾
עוֹלָמוֹ שֶׁל הַמִּשְׁנָה
Building behind the curtains
The mishnah records a curious detail and leaves it unexplained: when the returnees from Bavel rebuilt under Ezra, they hung kla'im — curtains — and then built the heichal walls outside them but the azara walls inside. The key is the kedushah of the site itself, which the curtains held during construction. Two purposes are given for them: to mark a pesach, an opening, so korbanos could resume before the building was finished; and tznius, screening the avodah from view. The build-direction then follows the holiness — the heichal, holiest, raised from outside the screen so no worker would stand within the most sacred space; the azaros, less holy, from inside. The mishnah gives the what; this is the why. Mishnat Eretz Yisrael adds the practical point: the curtains screened the building work from the korbanos so the daily avodah could continue uninterrupted while the walls went up.
The place holds the kedusha, not the walls
R' Yehoshua does not derive this from a verse — he says shamati, ‘I have a received tradition.’ That is the heart of its force: the permanence of the sanctity is known by mesorah, handed down, not argued by a limud that another could answer back. On that tradition: korbanos may be offered even with no Beis HaMikdash standing (as long as the makom hamizbeach is known), kodshei kodashim eaten with no kla'im, kodashim kalim and maaser sheni with no city wall — because kedushah rishonah kidsha lesha'atah v'kidsha le'asid lavo: the original sanctity never lapsed. Ezra 3:6 already records korbanos brought before the foundation was laid (Sha'arei Toras Bavel). In practice there is little evidence korbanos continued after the Churban, and after Bar Kochba it was all but impossible — so R' Yehoshua teaches the theological reality, that the sanctity of the place endures, not a lived practice.
שְׁאֵלַת חָכָם
Does the original kedushah still hold? The most basic stake: if it does, korbanos could in principle be brought on the Har HaBayis even today — yet most poskim do not rule that way, for various reasons. This mishnah's position is the operative seed of that whole discussion. The same unresolved question reaches what is live now — whether, and where, one may set foot on Har HaBayis given tumah and tahara, and whether maaser sheni grown today in the Old City or Ir David must be redeemed. Underneath sits the Rambam–Raavad debate (Kesef Mishneh): why should kedushah from chazakah outlast kedushah from conquest? — tzarich iyun.
Series Insights
Series context▾
Where this sits: consecrated items after the Churban
One run of the series asks what becomes of consecrated items — terumah, maaser sheni, hekdesh — once the Bayis is gone and people may grow less careful with them. Some sources rule that maaser sheni can no longer be eaten in Yerushalayim and must be left to rot. This testimony preserves the opposite tradition: maaser sheni may still be eaten in Yerushalayim even with no walls. The Tosafos Yom Tov reconciles them — the ‘let it rot’ rulings are a rabbinic stringency against post-Churban laxity in purity, not a claim that Yerushalayim’s sanctity lapsed. That the sanctity outlasts the walls is the question sitting underneath the testimony.
Read alongside the other testimony in this series
Two testimonies from Masechta Eduyos — the masechta whose whole purpose is to fix what was attested so it cannot be lost — sit in this series, and together they answer two different post-Churban fears. The other one preserves a halacha of the Mikdash itself (the slaughter-area liquids that stay tahor): the recorded law survives, carried forward though the Bayis is gone. This one preserves the kedushah that law lived in — Yerushalayim’s sanctity for eating maaser sheni, walls or no walls. The transmitted law outlasts the Churban; so does the sanctity. That both reach us through Eduyos is fitting.