Rosh Hashana 1:7 — Relatives as Witnesses
MishnayosMoed › Rosh Hashana › Perek 1 › Mishnah 7מוֹעֵד ‹ ראש השנה ‹ פרק א׳ ‹ משנה ז׳
Relatives as Witnesses
אָב וּבְנוֹ שֶׁרָאוּ אֶת הַחֹדֶשׁ
Mishnah ראש השנה א׳:ז׳ · Rosh Hashana 1:7
אָב וּבְנוֹ שֶׁרָאוּ אֶת הַחֹדֶשׁ, יֵלְכוּ.
לֹא שֶׁמִּצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה,
אֶלָּא שֶׁאִם יִפָּסֵל אֶחָד מֵהֶן,
יִצְטָרֵף הַשֵּׁנִי עִם אַחֵר.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אָב וּבְנוֹ וְכָל הַקְּרוֹבִין, כְּשֵׁרִין לְעֵדוּת הַחֹדֶשׁ.
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, מַעֲשֶׂה בְטוֹבִיָּה הָרוֹפֵא,
שֶׁרָאָה אֶת הַחֹדֶשׁ בִּירוּשָׁלַיִם, הוּא וּבְנוֹ וְעַבְדּוֹ מְשֻׁחְרָר,
וְקִבְּלוּ הַכֹּהֲנִים אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ, וּפָסְלוּ אֶת עַבְדּוֹ.
וּכְשֶׁבָּאוּ לִפְנֵי בֵית דִּין, קִבְּלוּ אוֹתוֹ וְאֶת עַבְדּוֹ, וּפָסְלוּ אֶת בְּנוֹ:
A father and his son who saw the new moon — they should go.
Not that they join with one another,
but that if one of them is disqualified,
the other may join with someone else.
R' Shimon says: A father and his son and all relatives — they are fit for edus hachodesh, testimony on the new moon.
R' Yosi said: It once happened with Tuviah the doctor,
who saw the new moon in Yerushalayim — Tuviah, his son, and his freed slave.
The Kohanim accepted Tuviah and his son, and disqualified the slave.
And when the three came before Beis Din, they accepted Tuviah and the slave, and disqualified the son.
A reading aid, not an exact translation.
This English is a clause-by-clause rendering to help you follow the Hebrew. It is not word-for-word literal, and it is not a transcript of the recorded shiur — the audio carries explanation and context the translation deliberately leaves out.
Go deeperOpen what helps. Nothing here is needed to learn the Mishnah.
Structure
The shape of it▾
Summary Chartwhat does this mean?
Relatives as Witnesses▾
| Case | Ruling | Reason |
|---|---|---|
| A father and his son both saw the new moon — do both of them make the trip? | Both go | — |
| Can the two of them act as a pair of witnesses for kiddush hachodesh? | Tanna Kamma: No | — |
| Rabbi Shimon: Yes | — | |
| Tuviah the doctor, his son and his freed slave all saw the new moon — who did the Kohanim accept? | The father and the son — not the slave | — |
| And Beis Din? | The father and the slave — not the son | — |
Transcript
A machine transcript of the recorded shiur.
This is the shiur as spoken, transcribed automatically and left unedited — the wording is Ephraim's, and occasional transcription errors remain. It follows the audio word by word.
Transcript · click any word to jump
▾
All Meforshim
Study the meforshim on this mishnah (10)▾
אב ובנו וכל הקרובים כשרים לעדות החדש. דאמר להו רחמנא למשה ולאהרן (שמות יב) החדש הזה לכם, עדות זו של חדש תהא כשרה בכם ואף על פי שאתם אחים. ורבנן דפליגי עליה אמרי, החדש הזה לכם, עדות זו תהא מסורה לכם, לגדולים שבדור כמותכם . ואין הלכה כרבי שמעון:
אב ובנו וכל הקרובים כשרים לעדות החדש – For the All-Merciful One said to Moses and Aaron (Exodus 12:2): “This month shall mark for you [the beginning of the months; it shall be the first of the months of the year for you],” this testimony of the [New] Moon will be valid through you, and even though you are brothers. But the Rabbis who dispute this state: “This month shall mark for you” – this testimony is transmitted to you, to the great ones of the generation like yourselves. But the Halakha is not according to Rabbi Shimon.
Sefaria · Bartenura on Mishnah Rosh Hashana 1:7
Introduction This mishnah deals with a father and a son jointly testifying that they had seen the new moon. In normal cases the testimony of relatives may not be joined in order to add up to the required two witnesses. However, some sages, as we shall see below, hold that in the case of testifying regarding the new moon the joint testimony of relatives is acceptable. If a father and a son have seen the new moon, they should both go [to Jerusalem], not that they can join together as witnesses but so that if one of them is disqualified the other may join with another witness. According to the first opinion in this mishnah, a father and son’s testimony is not joined together. However, they should nevertheless travel together to Jerusalem, for should one of them be disqualified, the other one will be able to testify along with another person. In tomorrow’s mishnah we will learn what might disqualify a person from testifying. Rabbi Shimon says that a father and son and all relatives are eligible to testify to the appearance of the new moon. Rabbi Shimon disagrees and holds that relatives may indeed testify that they saw the new moon. According to Rabbi Shimon the testimony for the new moon works differently from testimony in other legal matters where relatives’ testimony is not joined together. Rabbi Yose said: it happened once that Tobias the doctor saw the new moon in Jerusalem along with his son and his freed slave. The priests accepted his evidence and that of his son and disqualified his slave. But when they appeared before the court they accepted his evidence and that of his slave and disqualified his son. Through the story in this section we learn that there was a debate between the priests and the “court” of sages concerning two issues regarding testimony as to the new moon: the ability of relatives to jointly testify and the ability of a freed slave. The priests accepted the evidence of the relatives, probably because each of these people is himself fit to testify. The sages, which the mishnah calls here “the court,” accepted that of the freed slave, because they generally hold that freed slaves were allowed to testify. There is some interesting history which we may glean from this mishnah. First of all, the mishnah portrays two courts in Jerusalem, one that was made up of priests and one made up of others who evidently were not priests. The non-priest court is portrayed as being more authoritative. Second, it is noteworthy that the priests reject that of the freed slave while the other court accepts it. This may connect in general with the high value the priests placed on lineage.
Sefaria · English Explanation of Mishnah Rosh Hashana 1:7
אב ובנו . משום דבהכי היה מעשה נקט ליה, אע"ג דה"ה לכל הקרובים הפסולים להעיד יחד:
Sefaria · Hon Ashir on Mishnah Rosh Hashana 1:7
(לא) יפסל. פרש רש"י יכשל בפיו כשיבדקוהו כדלקמן. והרמב"ם כתב שמא ימצא אחד מהן פסול מפני שהוא גזלן וכיוצא בו משאר הפסלנות: (לב) שיקבלו העדות ויקדשו החדש. רש"י: (לג) עבדו. סבירא ליה כרבי שמעון דמכשיר בקרוב. ודרשו נמי כשרים ומיחסים כדדרשינן מאתך בדומין לך [סנהדרין פרק ד' משנה ב']. תוספות:
Sefaria · Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Rosh Hashana 1:7
משנה לחם וקבלו הכהנים כו' וכשבאו לפני ב"ד כו'. צ"ע אי אלו הכהנים. אם אינם ב"ד. גם חידוש הוא. כי לפמ"ש בתורה. הכהנים הם מורי התורה לישראל.
Sefaria · Lechem Shamayim on Mishnah Rosh Hashana 1:7
ילכו. משמע אפי' בשבת ובגמ' איתא דרב חנן בר רבא הוה תני קמיה דרב ר' יוסי אומר אב ובנו וכל הקרובין כשרין לעדות החדש א"ר שמעון מעשה וכו' ומש"ה נמי כשהיה אומר לפניו הלכה כר"ש לא א"ל ולא מידי: ונלע"ד דצריך להגיה בגמ' אמר שמואל אין הלכה כר"ש שכן הוא בפי' הרמב"ם ז"ל גם ביד שם:
Sefaria · Melekhet Shelomoh on Mishnah Rosh Hashana 1:7
אב ובנו שראו את החודש – אב ובנו פסולים לעדות, אף שכל אחד מהם כשר כמובן לעדות כעד יחיד. לצורך עדות תקפה יש צורך בזוג עדים שראו את המעשה כאחד. ילכו – להעיד את עדות החודש, ואפילו בשבת, לא שמצטרפים זה עם זה – בית הדין לא יקבל את עדות השניים, אלא שמא יפסל אחד מהם – לעדות מסיבה כלשהי, ויצטרף השיני עם אחר רבי שמעון אומר אין אב ובנו וכל הקרובים כשרים לעדות החודש – רבי שמעון מוסר את הניסוח העקרוני וההלכתי. יש להניח שהניסוח בחלק הראשון של המשנה מושפע מסיפור המעשה דלהלן. פעמים רבות המקורות מוסרים מעשה ואת ההלכה העקרונית הקשורה אליו. נראה שכך גם הורכבה משנתנו. אמר רבי יוסי מעשה בטובייה הרופא – המדובר בימי הבית. איננו יודעים מי היה טוביה, אך נראה שהיה איש אמיד ומכובד והיה לו עבד, שראה את החדש – את הירח בהתחדשו, בירושלם הוא ובנו ועבדו המשוחרר וקיבלו הכהנים – לעדות, אתו ואת בנו ופסלו את עבדו – לפי ההלכה עבד משוחרר הוא יהודי לכל דבר. לפי פשוטם של דברים יש להבין שהכוהנים נהגו שלא כהלכה פעמיים: פעם אחת הם קיבלו אותו ואת בנו, וזאת בניגוד להלכה שאב ובנו אינם מצטרפים לעדות, יתר על כן, הם פסלו את העבד הכשר לעדות 122 ב- מת המשפט "ופסלו את עבדו" חסר, וזו דרך לתיקון הבעיה ההלכתית. ברם, עדות זו בטלה כנגד עדות יתר עדי הנוסח. . נראה שהכוהנים הללו אינם חכמים, ואת המעשה יש להבין על רקע המאבקים הבין-כיתתיים בעיר בסוף ימי בית שני. בירושלים פעלו כידוע קבוצות דתיות שונות. הכוהנים היו ברובם צדוקים והם ניהלו את המקדש הלכה למעשה, גם אם בלחץ ההמון קיבלו עליהם לנהוג לפי ההלכה הפרושית. יוספוס ומקורות חז"ל כאחד מעידים על כך, ואין טעם לפקפק בעדויות פשוטות אלו. בית הדין המרכזי, הסנהדרין, היה מורכב מצדוקים ופרושים ונוהלו בו מאבקים בין-כיתתיים. במקורות מספר אנו שומעים על בתי דין שפעלו בירושלים ולא עמדו תחת השפעתם המובהקת של חכמים. כך אנו שומעים על "דייני גזירות" ועל "בני כוהנים גדולים" שיש להם עמדות הלכתיות, ואולי אף בית דין משלהם (משנה, כתובות פי"ג מ"א ומ"ב) 123 קורצטג, כוהנים, ניסה לתרץ שבית הדין של הכוהנים עסק רק בכשרות העדים. ברם התירוץ דחוק, ואין זה סביר שבתי הדין חילקו ביניהם את סמכות הבירור בצורה כה מלאכותית. . מסתבר, אפוא, שקידוש החודש לא הוכרע רק בבית דין של חכמים. לפי המסורות שבידינו עסק בית הדין של חכמים בקידוש החודש, אך במקביל פעל בית דין של אותם כוהנים שהייתה לו זיקה למקדש. טוביה זה היה איש עשיר, וייתכן שכדרכם של עשירים היה מקורב לצדוקים, או נכון יותר מקורב לצדוקים יותר מלפרושים. מכל מקום, הוא התייצב לפני בית הדין של הכוהנים. בתלמוד הירושלמי מנמקים את החלטתם של הכוהנים: העבד פסול משום "שם פסול" (נז ע"ב). כלומר זהו פסול של ייחוס, ולא פסול הלכתי. הכוהנים היו ידועים בשמירה על הייחוס, ולכן הם פסלו אדם כשר משום שאינו מיוחס. בידינו עדויות נוספות לפסילת אנשים לעדות בגלל בעיות ייחוס, אף שההלכה מכשירה אותם. כך, למשל, נקבע שמי שחתום על שטר בערכי (ארכיון) הישן של ציפורי הוא בוודאי מיוחס (משנה, קדושין פ"ד מ"ה) 124 ראו ינקלביץ, ייחוסין. . זו ראיה שלקחו כעדים רק אנשים מיוחסים, או לפחות שהעדיפו אנשים מיוחסים. לא נאמר שהכוהנים פסלו את העבד, אלא שהעדיפו את עדות הבן האריסטוקרט על עבדו המשוחרר. אשר לאב ובנו, הם כאמור פסולים לעדות יחדיו, אך התלמוד הבבלי מביא דרשת הכתוב: "החדש הזה לכם (ראש חדשים...) – עדות זו תהא כשרה בכם" (כב ע"א). אם כן, אתם (בית הדין) יכולים להחליט על העדות כרצונכם 125 כך כנראה פירש הרמב"ם בפירושו למשנה. . או שמא הכוונה שעדות ראש חודש כשרה גם בכם – במשה ואהרן, אף שהם שני אחים. כך או כך, התלמודים אינם רואים את ההחלטה של בית הדין של הכוהנים כסטייה קשה מההלכה. התלמוד הבבלי מציע אף לשנות את המשנה הפוך, כך שעדות אב ובנו תהיה כשרה, והמעשה בפסיקתם של הכוהנים בא לסייע להלכה. לפי ההלכה עבד משוחרר הוא כיהודי לכל דבר, לא כן במשפט ובנוהג הרומי. עבד משוחרר היה בן חורין, אך תלותו באדון נותרה קבועה גם לאחר שחרורו. הוא נחשב לחלק ממשק הבית של האדון והיה שותף כלכלי לו. יותר נכון לומר שהאדון היה שותף של העבד, ויכול היה לחייב את העבד להפריש מנכסיו לטובתו. העבד היה לעתים קרובות בא הכוח של האדון ונציגו הכלכלי. במקרה זה העבד המשוחרר מצוי עם האדון, ועמו ראה את קידוש החודש, משמע שאינם רחוקים זה מזה אלא מקיימים יחסי קרבה ואחווה. על כן פסילת העבד אינה רק מפאת ייחוסו, וייתכן שהיא משקפת גם מציאות חברתית-משפטית רומית. [וכשבא לבית הדין קיבלו אתו ואת עבדו ופסלו את בנו] – המצוי בסוגריים נמצא בשולי כתב יד קופמן והוא תיקון השמטה; הנוסח מופיע בדפוסים, בכתב יד פרמא ובכתבי יד אחרים. הנוסח מופיע כבר בדפוס ראשון, אך כפי שנראה להלן לא היה לפני הרמב"ם. לפי נוסח המשנה שלפנינו ברור שהכוהנים נהגו שלא כהלכה, וכמו כן שאין ההלכה כרבי שמעון. לפי ההלכה הקבועה אב ובנו פסולים לעדות, וכך נהג בית הדין של חכמים. מבחינה היסטורית משתמע שבירושלים פעלו במקביל שני בתי דין שעסקו בקידוש החודש, של חכמים ושל הכוהנים (צדוקים?). לשני בתי הדין היה סדר דין שונה, אך לפחות במקרה זה ההחלטות היו זהות. אין ספק שלשני בתי דין עשויות להיות גם החלטות שונות, ובמקרה מעין זה פרץ עימות קשה בבית המקדש ובחברה הירושלמית. ברם, ייתכן שהתלמודים לא הכירו את הפסקה האומרת שהמעשה הובא גם לפני בית דין של חכמים. בירושלמי המעשה מובא בברייתא, ולו היה כתוב במשנה ספק אם היה צורך להביאו. התלמוד הבבלי רואה במעשה סתירה להלכה של רבי שמעון ומתלבט האם הלכה כמותו או כמו הכוהנים, מכאן שלפניו עמד הנוסח שמשתמע ממנו שהכוהנים נהגו כהלכה. גם מסקנת הסוגיה היא שהכוהנים נהגו כהלכה, והגמרא "מתקנת" את ההלכה במשנה כך שלא תסתור את המעשה וההחלטה של הכוהנים. אם המעשה אינו נכלל במשנה אזי מקורו בברייתא בירושלמי שהוחדרה למשנה. תופעה זו, של ברייתות שחדרו למשנה, רגילה במשנה 126 ראו פירושנו לפסחים פ"ד מ"ט; אפשטיין, מבוא, עמ' 150. . אם כך הוא הרי שיש לפקפק במעשה ולראות בו השלמה ספרותית. ההשלמה באה להדגיש או לפרש את המשפט הקודם ולהדגיש שהכוהנים עשו שלא כהלכה, שחכמים סברו, כבר אז, כי יש לדחות אב ובן, אך לקבל את עדותו של עבד משוחרר. אם כך, לא שני בתי דין פעלו בירושלים אלא רק בית דין של כוהנים, ולחכמים הייתה ביקורת נוקבת על נהליו. להלן נראה כי חכמים ניהלו את בית הדין של קידוש החודש בירושלים 127 ראו להלן, פ"ב מ"א. , ואפשר שהיו תקופות שבהן שלטו חכמים ואחרות שבהן ידם של הצדוקים הייתה על העליונה. ייתכן גם שמסורת חז"ל הדחיקה את הזיכרונות על ניצחונם של צדוקים. השחזור ההיסטורי תלוי, אפוא, במידה רבה בשחזור הטקסט המקורי של המשנה. כבר התלמוד הבבלי מעמעם את הפן הכיתתי של המעשה, ודעת הכוהנים מוצגת כאילו הייתה עמדה הלכתית. המפרשים עמלו להעניק לה ביסוס הלכתי כלשהו. כך, למשל, יש המציעים שהעבד ראה את קידוש הלבנה כשהיה עבד ואז השתחרר, או שהעבד זכה להשתחרר משום שאדונו הפיל את שינו או הוציא את עינו; בית דין כבר פסק על שחרורו, אך הגט טרם נכתב. אך המאירי צודק בסכמו "ולא הוברר הדבר בידנו" 128 המאירי לבבלי, כאן כב ע"א. . רק ההסבר ההיסטורי מעניק למשנתנו רקע הגיוני וסביר. אם אכן צדקנו הרי שברור שהביתוסים והצדוקים קיבלו את לוח הירח באופן עקרוני ורק חלקו על פרט זה של מועד חג השבועות 129 ראו הדיון על כך אצל רגב, הצדוקים, עמ' 92-91. . מבחינה ספרותית מבנה המשנה חשוב להבנת התפתחות התורה שבעל פה. במשנה משתקפת סדרת שלבים: א. מחלוקת פרושים וצדוקים על אב ובנו, בעל ועבדו. אפשר שזו הייתה גם מחלוקת פנים פרושית (להלן, סעיף ב). ב. ההלכה הממסדית דחתה את עמדת הצדוקים והבינה שעדות החודש היא ככל עדות אחרת. ג. רבי שמעון מקבל, לפחות חלקית, את עמדת הצדוקים. ד. המעשה באב ובנו שיצאו להעיד משקף כנראה את העמדה שאב ובנו כשרים לעדות החודש. אך העורך האחרון, או עורך קדום יותר, מיסב את ההלכה לעניין אחר. כך נשמרת ההלכה הקדומה שאב ובנו צריכים לצאת ולהעיד, אך הנימוק עולה בקנה אחד עם כלל הלכות עדות, וההלכה הקדומה החריגה שובצה כלשונה במערכת ההלכתית הרגילה, תוך כדי נטילת משמעותה החריגה.
Sefaria · Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Rosh Hashana 1:7
אב ובנו שראו את החדש ילכו לא שמצטרפין כו': מי שמכשיר עדות החדש בקרובים יביא ראיה מן הפסוק ויאמר ה' אל משה החדש הזה לכם עדות זו תהא כשרה בכם. וחכמים אומרים עדות זו תהא מסורה לכם פירוש כי ראיית הירח ענינה יהיה מסור לבית דין לא לכל אדם שיראה אותו שיוכל לקבוע חג כפי ראייתו ואין הלכה כר' שמעון:
Whomever authorizes the testimony of the New Moon with relatives learns from what the Torah stated (Exodus 12:1-2): “The LORD said to Moses and Aaron in the land of Egypt: This month shall mark for you the beginning of the months,” this testimony will be acceptable through you. But the Sages state that this testimonyh will be transmitted to them (see Tractate Rosh Hashanah 22a) meaning to say, that the vieweing of the New Moon, its matter is given over to the Jewish court/Bet Din, not to every person who saw it is able to make a Festival on account of his viewing. But the Halakha is not according to Rabbi Shimon.
Sefaria · Rambam on Mishnah Rosh Hashana 1:7
שאם יפסל אחד מהן . פירש"י יכשל בפיו כשיבדקוהו כדלקמן והרמב"ם כתב בפ"ב מהל' ק"ה שאם ימצא אחד מהן פסול מפני שהוא גזלן וכיוצא בו משאר הפסלונות: כשרים לעדות החדש . כתב הר"ב ורבנן כו' מסורה לכם כו'. כמותכם. מסיים רש"י שיקבלו העדות ויקדשו החדש: ופסלו את עבדו . סברי לה כר"ש דמכשיר בקרוב ודרשו נמי כשרים ומיוחסים למעוטי גר וממזר כדדרשינן מאתך בדומין לך במשנה ב' פ"ד דסנהדרין. תוס':
Sefaria · Tosafot Yom Tov on Mishnah Rosh Hashana 1:7
ופסלו את עבדו דס"ל דבעינן מיוחסים:
Sefaria · Yachin on Mishnah Rosh Hashana 1:34-34