Rosh Hashana 2:5 — Beis Yaazek, the Courtyard of the Eidim
MishnayosMoed › Rosh Hashana › Perek 2 › Mishnah 5מוֹעֵד ‹ ראש השנה ‹ פרק ב׳ ‹ משנה ה׳
Beis Yaazek, the Courtyard of the Eidim
בֵּית יַעְזֵק
Mishnah ראש השנה ב׳:ה׳ · Rosh Hashana 2:5
חָצֵר גְּדוֹלָה הָיְתָה בִירוּשָׁלַיִם,
וּבֵית יַעְזֵק הָיְתָה נִקְרֵאת,
וּלְשָׁם כָּל הָעֵדִים מִתְכַּנְּסִים,
וּבֵית דִּין בּוֹדְקִין אוֹתָם שָׁם.
וּסְעוּדוֹת גְּדוֹלוֹת עוֹשִׂין לָהֶם
בִּשְׁבִיל שֶׁיְּהוּ רְגִילִין לָבֹא.
בָּרִאשׁוֹנָה
לֹא הָיוּ זָזִין מִשָּׁם כָּל הַיּוֹם,
הִתְקִין רַבָּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן
שֶׁיְּהוּ מְהַלְּכִין אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ.
וְלֹא אֵלּוּ בִלְבַד,
אֶלָּא אַף הַחֲכָמָה הַבָּאָה לְיַלֵּד,
וְהַבָּא לְהַצִּיל מִן הַדְּלֵקָה
וּמִן הַגַּיִס
וּמִן הַנָּהָר
וּמִן הַמַּפֹּלֶת,
הֲרֵי אֵלּוּ כְאַנְשֵׁי הָעִיר,
וְיֵשׁ לָהֶם אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ:
There was a large courtyard in Yerushalayim,
and it was called Beis Yaazek,
and it was there that all the witnesses would gather,
and beis din would examine them there.
And large seudos — feast meals — they would make for them,
so that they should be in the habit of coming.
Originally
they would not move from there the whole day.
There was enacted by Rabban Gamliel HaZaken:
that they may walk two thousand amos — the Shabbos boundary — in every direction.
And not these alone,
but this applies also to the midwife who comes to deliver a child,
and one who comes to rescue from a fire,
or from a marauding band,
or from a river,
or from a collapsed building —
these are like the residents of the city,
and they are given two thousand amos in every direction.
A reading aid, not an exact translation.
This English is a clause-by-clause rendering to help you follow the Hebrew. It is not word-for-word literal, and it is not a transcript of the recorded shiur — the audio carries explanation and context the translation deliberately leaves out.
Go deeperOpen what helps. Nothing here is needed to learn the Mishnah.
Structure
The shape of it▾
Summary Chartwhat does this mean?
Beis Yaazek, the Courtyard of the Eidim▾
| Case | Ruling | Reason |
|---|---|---|
| The witnesses reach Yerushalayim on Shabbos — where do they wait? | In a large courtyard called Beis Yaazek, where beis din examines them | — |
| Why did beis din lay on a full seudah for them? | So they would want to come again | the mishnah states the inducement itself |
| They walked in from beyond the techum — how far could they go once they arrived? | Originally, not a step, all day | — |
| And after Rabban Gamliel HaZaken? | Rabban Gamliel HaZaken: Two thousand amos in every direction | — |
| A midwife runs to a birth on Shabbos, a man runs to a fire — does this reach them too? | Yes — they are reckoned residents of the city | — |
Transcript
A machine transcript of the recorded shiur.
This is the shiur as spoken, transcribed automatically and left unedited — the wording is Ephraim's, and occasional transcription errors remain. It follows the audio word by word.
Transcript · click any word to jump
▾
All Meforshim
Study the meforshim on this mishnah (8)▾
לא היו זזים משם כל היום. העדים שיצאו חוץ לתחומן בשבת ובאו להעיד. שהיוצא חוץ לתחום אין לו אלא ארבע אמות:
לא היו זזים משם כל היום – the witnesses who went outside of their boundary limits on the Sabbath and came to testify, for one who is outside the boundary, only has his four cubits.
Sefaria · Bartenura on Mishnah Rosh Hashana 2:5
Introduction Our mishnah deals with the witnesses who have come to Jerusalem to testify that they saw the new moon. There was a large courtyard in Jerusalem, and it was called Bet Yazek. There all the witnesses used to assemble and the court would examine them there. They would make large feasts for them there so that they would have an incentive to come. When the witnesses came to Jerusalem they were directed to a courtyard called Bet Yazek. The court would examine them there, as we shall see in tomorrow’s mishnah. Interestingly, they would make a big feast for them there in order to encourage people to come to testify. We again see how important the testimony concerning the new moon was for the rabbis. Originally they used not to leave the place the whole day, but Rabban Gamaliel decreed that they could go two thousand cubits from it in any direction. And these were not the only ones [who could go two thousand cubits in any direction], but also a midwife who has come to deliver a child, or one who comes to rescue from a fire or from bandits or from a river in flood or from a building that has fallen in all these are like residents of the town, and may go two thousand cubits [on Shabbat] in any direction. This section deals with the laws of Shabbat border limits, a subject which we learned in greater depth in Eruvin (see especially 4:1-3, for laws which deal with the topic addressed here.) A person is not allowed to go more than 2000 cubits outside of the city in which he began Shabbat. If he does so, he is stuck in his place and can’t walk more than another four cubits. In the case in our mishnah, witnesses came to Jerusalem to testify on Shabbat. This was permitted and indeed encouraged, as we saw in 1:4-5. Our mishnah teaches that originally such a person could not leave the courtyard because a person who leaves his Shabbat border cannot move more than four cubits in any direction. The courtyard which was enclosed was considered to be all within four cubits. However, this would discourage people from coming to Jerusalem to testify because they would know that they would be stuck there the whole day. In order to encourage people to come to testify, Rabban Gamaliel the elder, a sage who lived while the Temple still stood, decreed that they could move about like the rest of the people of the town. This means that they could move around all of Jerusalem and even go outside of the city 2000 cubits in any direction. The mishnah goes on to say that the same ruling applies to anyone who left his Shabbat border for a permitted reason. So a midwife who leaves her Shabbat border limit to go and deliver a child may now go all around the city she came into and may go 2000 cubits in all direction. The same is true for anyone who leaves his Shabbat border limit in order to save property. Since we want to encourage people to do so, they are allowed this concession.
Sefaria · English Explanation of Mishnah Rosh Hashana 2:5
(ט) יעזק. לישנא דקרא [ישעיה ה] ויעזקהו ויסקלהו, פרש רש"י שהיה מסיג ומעזק בגדר סביב סביב בעגול כמו טבעת: (י) מתכנסים. פרש רש"י ביום השבת שחללוהו לבא להעיד. ומדברי הרמב"ם נראה דאף בימות החל מכנסן כדי ששם יהיו בודקין אותם: (יא) זזין כו'. וכל החצר חשובה כארבע אמות כדתנן ריש פרק ד' דערובין נתנוהו בדיר או בסהר. תוספות: (יב) הנהר. שהוא גדל פתאום וחוטף את בני העיר ואת הילדים. רש"י:
Sefaria · Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Rosh Hashana 2:5
חצר גדולה וכו' פרק שני דהלכות קדוש החדש פ"ז: ובית יעזק גמ' איבעיא להו בית יעזק תנן דלישנא מעליא הוא דכתיב ויעזקהו ויסקלהו או דילמא בית יזק תנן דלישנא דצערא הוא על שם כאילו שאסורים בזיקים שאין זזין משם כל היום (הגהה הוא פי' רש"י ז"ל והקשו עליו בתוס' מאי מייתי מסעודות גדולות הא ע"כ קודם ר"ג הכי הוה לכך נ"ל דמיבעיא ליה אם אותו מקום צר להם או מרווח ומייתי ראי' דמרווח: וא"ת כיון דאיסור שבת עלייהו האיך יוצאים מחצר לחצר ר"ל כיון דקודם דפרצו בה היו יכולין ללכת בכל העיר גם עתה משנפרצה אלא כמה מבואות וחצרות פתוחים לאותו חצר שיהו יכולים להלך בה כד' אמות ע"כ. ומצאתי שכתוב בספר חכמת מנוח על זה הדבור וז"ל וא"ת כיון דאיסור שבת וכו' נ"ב מקשה לפי פירושו שפי' דמיבעיא ליה אי צר אי מרווח הרי במתני' קראו חצר וחצר יש לו שיעור שהרי אפי' קרפף אינו יותר מבית סאתים וא"כ מאי מקשה הרי פשיטא אי באו עדים הרבה ע"כ היה צר להם ואי לאו לאו אלא ע"כ מקשה אי היו צריכיין כולם לשבת בחצר זה ופשיטא דלפעמים צר להם או שמא היו יכולין לצאת לחצרות אחרים שהיו פתוחים לה אם זה החצר צר להם וא"כ היו תמיד יושבים בריוח ודוק ע"כ): אמר אביי ת"ש סעודות גדולות עושין להם אלמא לא הוה להו צערא ודחי דילמא תרתי הוו עבדי. ועיין בתוס' דמנחות ר"פ כל קרבנות: בראשונה לא היו זזין וכו' פ' מי שהוציאוהו (עירובין דף מ"ה:) שיהו מהלכין אלפים אמה לכל רוח וכו' פכ"ז דהלכות שבת סי' ט"ז וכתבו תוס' ז"ל והא דלא חשיב לה בפ"ק דביצה גבי דברים שהתירו סופם משום תחלתם משום דבהך לא קשה לן מידי דמתני' היא דאכל הני דהתם פריך תנינא ומשני להו ע"כ: מן הנהר שהוא גדל פתאום ושוטף את בני העיר ואת הילדים רש"י ז"ל. ונלע"ד דה"ה אם איזה אדם טבע בנהר או בים אלא רש"י הוכרח לפרש כן משום דלא קתני מן הטביעה ועוד דדומיא דדליקה וגייס ומפולת דהוו פתאום וכולל קתני נמי נהר שהוא צרה פתאומית כוללת דוק: לסטים לא גרסי' בירושלמי לא כאן ולא בפרק ואלו עוברין סי' ז':
Sefaria · Melekhet Shelomoh on Mishnah Rosh Hashana 2:5
המשנה ממשיכה לתאר את ההווי שסביב מעמד קידוש החודש. חצר גדולה הייתה בירושלם – בירושלים ציפו מבעוד מועד לבואם של עשרות עדים. כל העדים כוונו לחצר, ובית יעזק היתה נקראת – בבבלי מתלבטים האם הגו את האות עי"ן או שהמקום נקרא בית יזק (כג ע"ב); בירושלמי דורשים את משמעות השם מהשורש עז"ק, שמשמעו לסקל ולהתקין (נח ע"א). בבבלי מנסים לפרש שבית יזק משמעו בית האסורים, שכן לעדים אסור היה לצאת מהמקום 20 אפשטיין, מבוא, עמ' 407. . ברם אלו דרשות בלבד, ונראה שזה היה פשוט שם המקום. במקומות מספר בספרות חז"ל אנו שומעים על חצרות ששימשו להתכנסות. בדור יבנה אנו שומעים על ארבע חצרות או מבנים ששימשו להתכנסויות או למפגשים: 1. עליית בית נתזה בלוד, שם שבתו חכמים, או קבוצה שבה היו גם חכמים (תוס', שבת פ"ב ה"ה). 2. חצר בית גלודה בלוד, גם בה שבתו חכמים (תוס', עירובין פ"ט [ו] ה"ב). 3. חצר בית אריס, או עליית בית אריס בלוד, כאן הוחלט שגדול תלמוד המביא לידי מעשה 21 ספרי דברים, מא, עמ' 85. עליית בית אריס נזכרת בירו', פסחים פ"ג ה"ז, ל ע"ב; חגיגה פ"א ה"ז, עו ע"ג; שיר השירים רבה, ב יד; בבלי, קידושין מ ע"ב (בבבלי בטעות: עליית בית נתזה). . הנוסח התנאי גורס "חצר", והאמוראי "עלייה". 4. בית גוריו או גדיו ביריחו, כאן התכנסו חכמים 22 תוס', סוטה פי"ג ה"ג; ירו', סוטה פ"ט הט"ו, כד ע"ב; בבלי, שם מח ע"ב; יומא ט ע"ב; סנהדרין יא ע"א. . לפחות בחלק מהמקרים היו חצרות אלו מבנים שנקראו על שם כפרים בסביבה. בית גלודה הוא כפר בשומרון הנזכר במסמכי מדבר יהודה 23 מגילות מדבר יהודה, ב, מס' 115. , בית אריס או עריס הוא כפר חרס שבשומרון הנזכר אצל יוסף בן מתתיהו 24 אבל, כפר חרס. , ובית גדיו הוא עין גדי שליד יריחו. ייתכן שבכל המקרים מדובר על מעין תחנה מסחרית של בני הכפר בעיר, מקום מגורים לכפריים אשר הגיעו לעיר למטרות מסחר או למטרות אחרות 25 על כך ראו ספראי, הכלכלה, עמ' 238-237. . היו אלו, מן הסתם, מבנים רחבי ידיים. חצר מעין זו הייתה לעתים פנויה, ובשבתות הייתה תמיד ריקה ופנויה. על משקל זה גם חצר בית יעזק היא החצר של בני הכפר עזקה שבשפלת יהודה. הכפר נזכר במקרא (יהושע י י), וגם אב הכנסייה אווסביוס הכיר אותו 26 אווסביוס, אונומסטיקון, עמ' 18, מהד' מלמד, מס' 47. . ולשם כל העדים מיתכנסין – המדובר בעיקר בשבת, שכן ביום חול העיד העד את עדותו וחזר מיד לביתו. ההתכנסות הגבירה כמובן את תחושת החג והשליחות של העדים, ותרמה לאווירה החגיגית של המעמד, ובית דין בודקין אותן שם – בית הדין התכנס באותה חצר, ובכך "ירד אל העם". וסעודות גדולות עושין להם בשביל שיהו רגילים לבוא – העדים הגיעו ממרחק, ורובם לא לקחו עמם דבר בבואם לעיר בגלל בעיות הטלטול. ברם המשנה מעידה במפורש על המגמה למשוך את העדים ולעשות להם את עדותם לחוויה מרשימה וחגיגית. בראשונה לא היו זזים משם כל היום – בדרך כלל אדם רשאי לצאת מחוץ לתחום וללכת בשבת אלפיים אמה לכל רוח (כיוון). לפי ההלכה מי שנאלץ ללכת בשבת אסור לו ללכת את אלפיים האמה האלו. היתקין רבן גמליאל הזקן 27 רבן יוחנן בן זכאי חסר ב- מ, מנב-גמ, ובטלה עדות זו כנגד עדות יתר עדי הנוסח כאן ובמקבילות. שיהו מהלכים אלפים אמה לכל רוח – התקנה נועדה למשוך עדים לעלות לעיר בשבת, ואפשרה להם לנצל את עדותם לביקור בעיר. המתקן הוא רבן גמליאל שחי בימי הבית, ובנו היה ממנהיגי ירושלים בימי המרד הגדול 28 ב-מנ, מ חסר "הזקן". . ולא זו בלבד אלא אף חכמה הבאה לילד – חכמה היא מיילדת. מותר לה ללכת בשבת אל היולדת, שכן לידה היא בבחינת פיקוח נפש (משנה, שבת פי"ח מ"ג), אך משסיימה את הטיפול היה אסור לה לצאת מהבית לכל כיוון שהוא. רבן גמליאל התקין שמותר לה ללכת אלפיים אמה, כדי להקל עליה, ולעודד את נכונותה לצאת בשבת מביתה. הרא"ש הכיר גרסה שבה נוסף "למול את הקטן", שגם המוהל לא היה רשאי לזוז ממקומו. הרא"ש מתנגד לגרסה זו, שכן רק לפי רבי אליעזר מותר לאדם ללכת יותר מאלפיים אמה כדי למול 29 ראו פירושנו לשבת פי"ט מ"א. ב- א "הגוים", ובכל יתר עדי הנוסח "גייס" או "הגייס". . וכן הבא להציל מיד הגייס – "הגייס" הוא הכינוי הרווח לכנופיות הליסטים שרווחו בעיקר בספר המדבר 30 על בעיות הביטחון הפנימי ראו ספראי, בטחון. , ונדון בכך בנספח למסכת תענית 31 סדר הדוגמאות שונה בכתבי היד, ואין לכך חשיבות למשמעות המשנה. (תמונה 18). הביטוי המקראי ל"חכמה" הוא "מילדת". הביטוי "חכמות" מופיע לראשונה בפסוק בירמיהו: "כה אמר ה' צבאות התבוננו וקראו למקוננות ותבואינה ואל החכמות שלחו ותבואנה" (ט טז). בספרות הרומית האלה האחראית על מיילדות ונבואה היא קרמנטה (Carmenta), שמשמעה שיר, משום שהחכמות "רואות את הנולד" ולכן אף נחשבו למומחיות בשירה ובשירת חיזוי 32 סקרבורו, רפואה רומית, עמ' 15-14. . ומיד הנהר – שיטפון של נחל שעלה על גדותיו, מיד הדליקה מיד המפלות הרי אלו כאנשי העיר ויש להם אלפים אמה לכל רוח – רשימת צרות זו היא רשימה קבועה של הבעיות הרגילות שעמן התמודדו בני התקופה. לפיכך הרשימה חוזרת במקורות נוספים 33 משנה, תענית פ"ג מ"ד; פסחים פ"ג מ"ז; בבא קמא פ"י מ"ב, וראו פירושנו לפסחים ותענית שם. . החלק האחרון של המשנה חורג מהנושא. עד הלכה אחרונה זו תיארה המשנה את הנוהגים בימי הבית, וראינו בה תיאור, מעט נוסטלגי, של העבר. עתה המשנה עוברת לדיון הלכתי רגיל. הדיון הוא סביב תקנת רבן גמליאל, והוא בבחינת המשך טבעי לו. המשך הפרק אף הוא הלכתי, ונדון בכך להלן. מסקנת משנתנו עולה בקנה אחד עם מסכת עירובין (משנה, עירובין פ"ד מ"ג). הווה אומר, תקנה מיוחדת שהותקנה לטובת עדי החודש, כדי למשוך אותם לירושלים בשבתות, הפכה להלכה כללית. אך אולי היה התהליך הפוך: חודשה הלכה כללית (המנוסחת במסכת עירובין), והיא הוחלה על המקרים במשנה שלנו ועל עדי החודש.
Sefaria · Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Rosh Hashana 2:5
חצר גדולה היתה בירושלים ובית יעזק היתה נקראת כו': כל זה מבואר וכבר קדמו עקרי זאת ההלכה האחרונה בפרק הרביעי מעירובין:
All of this is clear and obvious and we have already advanced to you the general rules of this last Halakha in the fourth chpater of [Tractate] Eruvin (Mishnah 3).
Sefaria · Rambam on Mishnah Rosh Hashana 2:5
ובית יעזק היתה נקראת . בגמרא לישנא דקרא (ישעיהו ה׳:ב׳) ויעזקהו ויסקלהו. פירש"י שהי' מסויג ומעוזק בגדר סביב סביב בעגול כמו טבעת: ולשם כל העדים מתכנסין . פירש"י ביום השבת שחללוהו לבא ולהעיד. ומדברי הרמב"ם בפ"ב מהק"ה נראה דאף בימות החול מכנסן כדי ששם בודקין אותן: בראשונה לא היו זזין כו' . ומשנה ג' פ"ד דעירובין. לאחר תקנת ר"ג הזקן נשנית. וכן מוכח שם בגמרא: לא היו זזין משם . וכל החצר חשובה כד' אמות כדתנן ריש פ"ד דערובין נתנוהו בדיר או בסהר כו'. תוס': ומן הנהר . שהוא גדול פתאום. וחוטף את בני העיר. ואת הילדים. רש"י: הרי אלו כאנשי העיר . כלומר שאין העיר נחשבת להם לכלום. ויש להם אלפים אמה לכל רוח חוץ לעיר. כ"כ הרמב"ם בספכ"ז מה"ש. וכתב המגיד והענין שכיון שהלכו ברשות הרי המקום שהגיעו לו כאילו קנו בו שביתה בין השמשות. ודבר ברור הוא. ע"כ:
Sefaria · Tosafot Yom Tov on Mishnah Rosh Hashana 2:5
בראשונה לא היו זזין משם כל היום מדיצאו חוץ לתחום בשבת, שאין לו רק ד' אמות, וכל החצר כד' אמות [כא"ח ת"ז]: אלא אף החכמה [העבאממע]: ומן הגייס חיל שונאים: ומן הנהר שעלה והציף: ומן המפולת אב"י [ערדבעבען] בל"א [כתענית פ"ג מ"ד]: ויש להם אלפים אמה לכל רוח חוץ לעיר [שם בא"ח]:
Sefaria · Yachin on Mishnah Rosh Hashana 2:17-22