Rosh Hashana 2:7 — Kiddush HaChodesh: “Mekudash!”
MishnayosMoed › Rosh Hashana › Perek 2 › Mishnah 7מוֹעֵד ‹ ראש השנה ‹ פרק ב׳ ‹ משנה ז׳
Kiddush HaChodesh: “Mekudash!”
מְקֻדָּשׁ מְקֻדָּשׁ
Mishnah ראש השנה ב׳:ז׳ · Rosh Hashana 2:7
רֹאשׁ בֵּית דִּין אוֹמֵר מְקֻדָּשׁ,
וְכָל הָעָם עוֹנִין אַחֲרָיו מְקֻדָּשׁ מְקֻדָּשׁ.
בֵּין שֶׁנִּרְאָה בִזְמַנּוֹ בֵּין שֶׁלֹּא נִרְאָה בִזְמַנּוֹ,
מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ.
רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר,
אִם לֹא נִרְאָה בִזְמַנּוֹ,
אֵין מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ,
שֶׁכְּבָר קִדְּשׁוּהוּ שָׁמָיִם:
The head of beis din declares: Mekudash — it is sanctified —
and all the people answer after him: Mekudash, mekudash.
Whether it was seen at its proper time or was not seen at its proper time,
they sanctify it.
Rabbi Elazar b'Rabbi Tzadok says:
If it was not seen at its proper time,
they do not sanctify it,
for heaven has already sanctified it.
A reading aid, not an exact translation.
This English is a clause-by-clause rendering to help you follow the Hebrew. It is not word-for-word literal, and it is not a transcript of the recorded shiur — the audio carries explanation and context the translation deliberately leaves out.
Go deeperOpen what helps. Nothing here is needed to learn the Mishnah.
Structure
The shape of it▾
Summary Chartwhat does this mean?
Kiddush HaChodesh: “Mekudash!”▾
| Case | Ruling | Reason |
|---|---|---|
| The witnesses have been accepted — what happens next? | The head of beis din says Mekudash, and the people answer Mekudash, mekudash | — |
| Nobody saw the moon, so the thirty-first day is Rosh Chodesh on its own — is the declaration still made? | Tanna Kamma: Yes, either way | — |
| Rabbi Elazar ben Rabbi Tzadok: No | heaven has already sanctified that day |
Transcript
A machine transcript of the recorded shiur.
This is the shiur as spoken, transcribed automatically and left unedited — the wording is Ephraim's, and occasional transcription errors remain. It follows the audio word by word.
Transcript · click any word to jump
▾
All Meforshim
Study the meforshim on this mishnah (9)▾
ראש בית דין אומר מקדש. דכתיב (ויקרא כו) וידבר משה את מועדי ה', מכאן שראש בית דין אומר מקדש: וכל העם עונין אחריו. דכתיב (שם) מועדי ה' אשר תקראו אותם, קרי ביה אתם, דחסר כתיב בלא וי"ו: מקדש מקדש. תרי זמני, דכתיב (שם) מקראי קדש, שני מקראות: שנראה בזמנו. בליל שלשים: אם לא נראה בזמנו. וקובעין ראש חדש ליל אחד ושלשים: אין מקדשין אותו. שקדוש החדש אינה חובה, דאמר קרא (ויקרא כה) וקדשתם את שנת החמשים שנה, שנים אתה מקדש, שחובה על בית דין לומר מקדשת השנה בשנת היובל, ואין אתה מקדש חדשים, שאין חובה על בית דין לומר החדש מקדש. וכשנראה בזמנו מקדשים אותו מפני שצריך חזוק. והלכה כרבי אלעזר ברבי צדוק:
ראש בית דין אומר מקודש – as it is written (Leviticus 23:44): “So Moses declared [to the Israelites] the set times of the LORD.” From here that the head of the Jewish court says, “Sanctified.” וכל העם עונין אחריו – As it is written (Leviticus 23:2): “[Speak to the Israelite people and say to them: These are My fixed times,] the fixed times of the LORD, which you shall proclaim [as sacred occasions].” It is read as "אתם" /”them” – for it is written defectively without the letter “VAV.” מקודש מקודש – Two times as it is written, “sacred occasions”/"מקראי קדש" – two occasions. שנראה בזמנו – on the night of the thirtieth [of the previous month]. אם לא נראה בזמנו – and they establish Rosh Hodesh on the thirty-first [day]. אין מקדשין אותו – The sanctification of the month is not obligatory, as the Bible states (Leviticus 25:10): “And you shall hallow the fiftieth year…” Years you sanctify, as it is obligatory upon the Jewish court to say that the year is sanctified as the Jubilee year, but you do not sanctify months, for there is no obligation upon the Jewish court to state that the month is sanctified. But when it appears at the appropriate time, we sanctify it because it needs strengthening. And the Halakha is according to Rabbi Eleazar b’Rabbi Tzadok.
Sefaria · Bartenura on Mishnah Rosh Hashana 2:7
Introduction This mishnah describes the ceremonial declaration made by the court when they sanctified the new month. We should note that we have seen several occasions in which ritual was used by the rabbis in order to engage in polemics against a rival Jewish group such as the Sadducees. For example the ritual of the water libation was emphasized, as was the ritual in which they harvested the new barley, the omer, on the day after the first day of Pesah. Our mishnah may also describe a ritual used for at least slightly polemical purposes. The head of the court says, “Sanctified,” and all the people answer after him, “Sanctified, sanctified.” The ritual consists of the head of the court announcing that the new moon had been sanctified and the rest of the people responding, “Sanctified, sanctified.” Whether the new moon is seen at its proper time or not at its proper time they sanctify it. Rabbi Elazar bar Zadok says that if it is not seen as its proper time they do not sanctify it for heaven has already sanctified it. According to the first opinion, this ritual is performed whether or not the court sanctifies the new moon on the thirtieth day of the previous month (the proper time), turning the previous month into a twenty-nine day month, or whether the previous month lasted a full thirty days and the new moon was not declared until the thirty-first day (not its proper time). Remember, a month can have only 29 or 30 days. Rabbi Elazar bar Zadok says that the ceremony was performed only if the month was sanctified at its proper time, meaning on the thirtieth day. If the new moon was not seen on this day, then it is as if heaven had sanctified the month by allowing it to last the full thirty days. Since heaven sanctified it, the court does not perform the ritual declaration. We should note that beneath the surface of this mishnah we again can detect the conflict between the court determining the new month by making a ritual declaration and the calendar being set by the cycles of nature that is heaven sanctifying the new month. As we have seen, this was a major debate among Second Temple Jews, and echoes of the debate seem to still be found in post-Temple rabbinic literature.
Sefaria · English Explanation of Mishnah Rosh Hashana 2:7
(טז) שלא כו'. שאז יהיה ראש חדש ביום שלשים ואחד, ואין נזקקים לירח בליל שלשים ואחד בין שנראה בין שלא נראה, שאין לך חדש הלבנה יותר על שלשים יום. הרמב"ם:
Sefaria · Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Rosh Hashana 2:7
ראש ב"ד אומר מקודש ביד שם פ' שני סי' ח' ירושלמי הכא ובפ"ק דסנהדרין תני ר"ש בן יוחאי וקדשתם את שנת החמשים שנה שנים אתה מקדש ולא חדשים והא תנינן ראש ב"ד אומר מקודש מהו מקודש מקויים ע"כ: מקודש מקודש מנין שהם שני פעמים דכתיב מקראי קדש מיעוט רבים שנים שצריך שיאמרו ב' פעמים מקודש מספר לקח טוב פ' אמור דף צ"ה: בזמנו ביום שלשים דתולדתו ביום שלשים הוא דאין חדש לבנה פחותה מכ"ט יום ומחצה ותשצ"ג חלקים: שכבר קדשוהו שמים ב"ד שלמעלה מאתמול. ובגמ' תניא פלימו אומר בזמנו אין מקדשין אותו שאין צריך לעשות חזוק לדבר שהרי בזמנו בא שלא בזמנו מקדשין אותו ר' אלעזר ב"ר צדוק אומר בין כך ובין כך אין מקדשין אותו (הגהה בתלמודו של הרב בצלאל אשכנזי ז"ל מצאתי מוגה ר' אלעזר בר"צ אומר אין מקדשין אותו ומחק השאר וכתב עוד או כצ"ל ר"א אומר בין כך ובין כך אין מקדשין אותו שנאמר וקדשתם וכו' ומפירוש הרמב"ם ז"ל משמע קצת שהביא בפירוש המשנה סברת ר' אלעזר דבברייתא ואעפ"כ פסק כר"א ב"ר צדוק דמתני' כמו שפסק בגמ' רב יהודה אמר שמואל): שנאמר וקדשתם את שנת החמשים שנה שנים אתה מקדש ואי אתה מקדש חדשים ונראה דתרי תנאי אליבא דר"א בר צדוק אבל שם בפ"ק דסנהדרין קתני לה לברייתא בשם ר' אליעזר וכמו שכתבתי שם סי' ב'. ומ"מ קשה דנראה דארבע מחלוקות בדבר אח"כ מצאתי בפירקין דלעיל בגמ' דף ח' שפי' רש"י ז"ל גבי ורבנן שנים אתה מקדש ואי אתה מקדש חדשים פירש דס"ל לרבנן כר"א ב"ר צדוק דאמר לקמן בפ' שני בין שנראה בזמנו בין שלא נראה בזמנו אין מקדשין אותו ויליף טעמא מהאי קרא דוקדשתם וכו' ואפשר שגם שם מלות ב"ר צדוק טעות. אחר זמן רב מצאתי שגם בספר חכמת מנוח הגיה בגמרא בברייתא ר' אליעזר וכמו שהוא שם בסנהדרין דף י"א ועיין בספר לקח טוב בפ' בהר סיני דף ק"א:
Sefaria · Melekhet Shelomoh on Mishnah Rosh Hashana 2:7
לאחר שמיעת העדים בית הדין מתכנס לדיון עצמו. לתיאור הישיבה חכמים משתמשים במונח "עליה". חז"ל יודעים לספר על שמונה עשרה גזרות שהוחלטו בשלהי ימי הבית בעליית חנניה בן חזקיה איש גרון בירושלים 36 משנה, שבת פ"א מ"ד ומקבילות רבות, ראו פירושנו שם. . בחלק מהמקרים נזכרת החצר ובחלק מהם העלייה. מכל מקום, בספרות האמוראית "להיות בעלייה" כבר משמש כמונח ספרותי להשתתפות בישיבת הסנהדרין (ירו', מעשר שני, פ"א ה"א, נב ע"ג). בתלמודים מסופר על התכנסות אחת בניהולו של רבן גמליאל דיבנה בעלייה. להתכנסות זומנו שבעה איש, והיא התקיימה בעלייה (ירו', סנהדרין פ"א ה"ב, יח ע"ג). מעשה אחר מספר על דיון בין חכמי בית שמאי וחכמי בית הלל בעלייתו של יונתן או יוחנן בן בתירא (ספרי במדבר, בשלח קטו, עמ' 124; בבלי, מנחות מא ע"ב). כמו כן אנו שומעים על חכמים אחרים מימי הבית ומדורות התנאים הלומדים בעלייה. בספרות האמוראים הפועל על"ה משמש כביטוי הקבוע להשתתפות בעיבור השנה: "כד עאל [פלוני] לעיבורא" או "אעלי [פלוני] לקדוש החדש" (ירו', נח ע"ב; סנהדרין שם). נמצאנו למדים שהעלייה הפכה למקום הקבוע של דיוני הסנהדרין 37 ראו פירושנו לשבת שם. , ואולי למקום המיוחד של הדיון בקידוש החודש. בהמשך נראה שבעלייה של רבן גמליאל היו עזרים שונים לבדיקת העדות, משום ששם התקיים הדיון עצמו. בסוף הדיון ראש בית דין אומר מקודש – השלב הראשון הוא ענייני: חברי בית הדין קובעים כי החודש מקודש. ממקורות אמוראיים אנו שומעים על מניית הקולות המתחילה מהצד, כלומר מהמשתתפים הזוטרים, וכל אחד היה צריך להכריז "החודש מקודש", או "החודש מקודש בעיבורו" אם החודש הקודם היה בן שלושים יום (ירו', שם שם). בסוף הדיון הכריז ראש בית הדין את ההחלטה. המשניות מדברות על ראש בית הדין, ברם כפי שראינו במבוא הכוונה לנשיא, שהיה האחראי על המעמד, ואף קבע מי מבין החכמים ישתתף בבית הדין המיוחד הדן בנושא. התואר "נשיא" התחדש רק בהמשך דור יבנה, ובשלב הראשון המתואר במשנה לא היה עדיין התואר קיים. גם התואר "אב בית הדין" התחדש בערך באותו זמן, על כן יובן מדוע נבחר המינוח הבלתי פורמלי "ראש בית דין". וכל העם עונים אחריו מקודש מקודש – משלב זה מתחיל המעמד הטקסי. העם מכריז אחר הנשיא "מקודש מקודש". במסכת סופרים ובקטעי גניזה נמצאים פרטים נוספים על התפילות וההכרזות במעמד זה, אך איננו יודעים אם אלו נהגו כבר בימי התנאים. החזרה פעמיים "מקודש, מקודש" היא מרכיב מקובל במעמדות ציבוריים במקדש 38 ב- מ ההכפלה חסרה. . לפי פשוטם של דברים באה הקריאה הכפולה להדגשה, ואכן במעמדות ציבור במקדש נהגו לכפול קריאות מעין אלו. כך אנו שומעים שבזמן קצירת העומר מוביל המעמד שואל "אקצור?" והם עונים לו "קצור" שלוש פעמים (משנה, מנחות פ"י מ"ג). כך יש להבין גם את התפילה הכפולה "אנא ה' הושיעה נא, אנא ה' הושיע נא", וכן "יופי לך מזבח, יופי לך מזבח" (משנה, סוכה פ"ד מ"ה). כן קוראים פעמיים להוצאת הסוטה שחלתה "הוציאוה הוציאוה" (משנה, סוטה פ"ג מ"ד), והסוטה אומרת "אמן ואמן" (משנה, סוטה פ"ב מ"ג). כך קרא הציבור למלך אגריפס "אחינו אתה אחינו אתה" (משנה, סוטה פ"ז מ"ח). גם מעמד חליצת אישה מסתיים בהכרזה כפולה "חלוץ הנעל חלוץ הנעל" 39 יבמות פי"ב מ"ו, וראו דיוננו על חילופי הנוסח שם. ; בשריפת הפרה האדומה חזרו על הקריאות שלוש פעמים (משנה, פרה פ"ג מי"א), וכן במעמדות נוספים. גם באגדה באה קריאה כפולה להדגשה, "בעל החוטם בעל החוטם" (בבלי, תענית כט ע"א). כך גם במעמד משפטו של ישו מופיעה קריאה כפולה להדגשת הרצון להוציא להורג את המתיימר להיות משיח 40 לוקס כג 21. . במקורות התלמודיים מובאים הסברים לגבי חלק מן ההכפלות. כך התלמודים קושרים את הקריאות הכפולות "מקודש" במשנתנו להתנגדות המינים, כאילו נועדה הקריאה הכפולה להדגיש שאין הנוהג נקבע ומתבצע לדעתם. בדומה לכך המקורות מסבירים בקרבן העומר שהקריאות הכפולות נעשו להוציא מלבם של צדוקים: "מפני הביתוסים שהיו אומרים אין קצירת העומר במוצאי יום טוב" (משנה, מנחות פ"י מ"ג; תוס', שם פ"י הכ"ג, עמ' 528). אבל כאמור הקריאה הכפולה (או אפילו משולשת) מופיעה גם שלא בזיקה לעימותים כיתתיים. על רקע זה יש להבין את קריאת הסוטה: "אמן אמן", שכאמור יסודה בדברי התורה 41 ואולי גם "אל תבטחו לכם אל דברי השקר לאמר היכל ה' היכל ה' היכל ה' המה" (ירמיהו ז ד). , כהדגשה טקסית למרות הנימוקים התלמודיים, ואין לראותם אלא כהסברים דרשניים. בין שנראה – הירח החדש בזמנו – בלילה שאחרי כ"ט בחודש הישן, ובין שלא נראה בזמנו – שלא ראה אותו איש בלילה זה, מקדשים אותו – מקיימים מעמד של קידוש החודש בעדים כרגיל. ברור שאם הירח לא התחדש בלילה שאחרי כ"ט הוא יתחדש בלילה הבא, אף על פי כן מקיימים את כל המעמד. רבי לעזר ברבי צדוק אומר אם לא נראה בזמנו אין מקדשים אותו – אם לא הוחלט על חודש חדש ביום השלושים ברור שהיום הבא הוא ראש חודש, ואין צורך בהחלטת בית דין על כך. יתר על כן, תמיד קיים החשש שרק בטעות לא הוחלט על ראש החודש, וגם בלילה הבא איש לא יראה את הירח המתחדש. מובן שאי אפשר יהיה לשנות למפרע את החלטת בית הדין, אך ייגרם נזק חמור ליוקרת בית הדין, שכבר קידשוהו שמים – אין צורך בהחלטת בית דין שכן המציאות כבר קבעה את החודש החדש.
Sefaria · Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Rosh Hashana 2:7
ראש בית דין אומר מקודש וכל העם עונין כו': זמנו הוא ליל שלשים מן החדש שעבר. ו שלא בזמנו ליל אחד ושלשים שהוא ראש חדש בהכרח. בין שנראה הירח בין לא נראה. ותנא קמא אומר כי בליל ראש חדש תראה או לא תראה צריך קידוש החדש על כל פנים. ורבי אלעזר אומר כי אין חייבין בקידוש החדש על כל פנים שנאמר וקדשתם את שנת החמשים שנה שנים אתה מקדש ואי אתה מקדש חדשים ענינו שאין קידוש החדש חובה והלכה כר' אלעזר בר צדוק:
זמנו – this is the night of the thirtieth day of the concluding month. ושלא בזמנו – the night of the thirty-first which is the night of Rosh Hodesh in any case whether the New Moon appeared [or] whether it did not appear. But the first Tanna says that even though it is the night of Rosh Hodesh whether it (i.e., the New Moon) appeared [or] whether it did not appear, it is necessary to sanctify the [New] Month. But Rabbi Eleazar says that there is no obigation to sanctify the [New] Month in any manny matter, as it states (Leviticus 25:10): “And you shall hallow the fiftieth year.” You sanctify years, but you do not sanctify months (see Tractate Rosh Hashanah 24a, but even though it is not the method of Maimonides to mention the words of Tannaim tha tare not mentioned in the Mishnah, here he found it appropriate to mention the approach of Rabbi Eleazar that is brought in the Talmud which is a third approach. And it appears that it was not in his textual version that was an addition in parentheses in our version. It is astonishing that he did not mention the approach found in our Sugyah an in Tractate Sanhedrin 10b. Rabbi Obadiah of Bartenura thought that the words of Maimonides are based on the words of Rabbi Eleazar the son of Rabbi Tzadok and brougth these words anonymously), meaning to say, tha thte sanctification of every motnh is not obligatory. Ands the Halakha is according to Rabbi Eleazar the son of Rabbi Tzadok.
Sefaria · Rambam on Mishnah Rosh Hashana 2:7
במשנה ראב"צ כו' שכבר קדשוהו שמים. ז"ל הירושלמי טעמא דראב"צ כיון שב"ד שלמעלן רואה שאין ב"ד מקדשין אותו הן מקדשין אותו. ופי' הק"ע מקדשין את יום ל"א מיד בתחלת הלילה. ול"ד דהא א"מ אה"ח בלילה כבר"פ דלקמן. ולשון התוס' בסנהדרין (י' ב') מן הבוקר ביום ל"א. ומה שפי' הרע"ב (והוא מפי' הרמב"ם) בטעמיה שקה"ח אינו חובה כו'. תמוה דכן ס"ל לראב"ש בגמ' דבין כך ובין כך א"מ אותו. אבל ראב"צ ע"כ ס"ל דמצוה לקדש חדשים רק דבשלנ"ב כבר קדשוהו שמים וכ"נ מפרש"י לעיל (ח' ב'):
Sefaria · Rashash on Mishnah Rosh Hashana 2:7
בין שלא נראה בזמנו . שאז יהיה ראש חדש ביום ל"א ואין נזקקים לירח בליל ל"א בין שנראה בין שלא נראה שאין לך חדש לבנה יותר על ל' יום. רמב"ם פ"ק מהלכות ק"ה. [*ומ"ש הר"ב והלכה כרבי אלעזר ברבי צדוק. גמרא]:
Sefaria · Tosafot Yom Tov on Mishnah Rosh Hashana 2:7
בין שנראה בזמנו בליל שקודם יום ל': בין שלא נראה בזמנו שאז ר"ח ביום ל"א: מקדשין אותו ר"ל יאמר ראש ב"ד מקודש החודש: שכבר קדשוהו שמים ר"ל בשלומא ביום שלשים, ברצון הב"ד תולה אם ירצו לקדש החודש מאותו יום ואילך או לא. אבל ביום ל"א לענין מה יקדשוהו, בין שירצו או לא ירצו, מדלא קדשוהו עד אז על כרחך שיהיה ל"א ר"ח ושכך רצון הקב"ה שנקרא שמים [כתענית י"ח א']:
Sefaria · Yachin on Mishnah Rosh Hashana 2:29-32