Rosh Hashana 3:4 — The Shofar and Trumpets on a Taanis
MishnayosMoed › Rosh Hashana › Perek 3 › Mishnah 4מוֹעֵד ‹ ראש השנה ‹ פרק ג׳ ‹ משנה ד׳
The Shofar and Trumpets on a Taanis
בַּתַּעֲנִיּוֹת
Mishnah ראש השנה ג׳:ד׳ · Rosh Hashana 3:4
בַּתַּעֲנִיּוֹת,
בְּשֶׁל זְכָרִים,
כְּפוּפִין,
וּפִיהֶן מְצֻפֶּה כֶסֶף,
וּשְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת בָּאֶמְצַע.
שׁוֹפָר מְקַצֵּר
וַחֲצוֹצְרוֹת מַאֲרִיכוֹת,
שֶׁמִּצְוַת הַיּוֹם בַּחֲצוֹצְרוֹת:
On the fast days:
of rams,
curved,
their mouths plated with silver,
and two chatzotzros — trumpets — in the middle.
The shofar cuts its blast short
and the trumpets draw theirs out long,
because the mitzvah of the day is the trumpets.
A reading aid, not an exact translation.
This English is a clause-by-clause rendering to help you follow the Hebrew. It is not word-for-word literal, and it is not a transcript of the recorded shiur — the audio carries explanation and context the translation deliberately leaves out.
Go deeperOpen what helps. Nothing here is needed to learn the Mishnah.
Structure
The shape of it▾
Summary Chartwhat does this mean?
The Shofar and Trumpets on a Taanis▾
| Case | Ruling | Reason |
|---|---|---|
| What did the shofar of a fast day look like? | A ram's horn, curved, its mouth plated with silver | — |
| And where did the trumpets stand? | In the middle | — |
| Which instrument is meant to be heard on a fast day? | The trumpets draw theirs out — while the shofar cuts its blast short | the mitzvah of the day is the trumpets |
Transcript
A machine transcript of the recorded shiur.
This is the shiur as spoken, transcribed automatically and left unedited — the wording is Ephraim's, and occasional transcription errors remain. It follows the audio word by word.
Transcript · click any word to jump
▾
All Meforshim
Study the meforshim on this mishnah (9)▾
בשל זכרים. אילים: ושתי חצוצרות באמצע. שני שופרות היו להם, אחד מכאן ואחד מכאן, וחצוצרות באמצע: שמצות היום בחצוצרות. דסתם תענית על צרת צבור, וכתיב (במדבר י) על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות. ודוקא במקדש עושין כן, אבל בגבולים בזמן שיש שופר אין חצוצרות, ובזמן שיש חצוצרות אין שופר, דכתיב (תהלים צח) בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה', לפני המלך ה' אין, שלא לפני המלך ה' לא:
בשל זכרים – rams ושתי חצוצרות באמצע – they had two Shofarot, one on the one side and one on the other and trumpets in the middle. שמצות היום בחצוצרות- for a mere fast is for the troubles of the community, and it is written (Numbers 10:9): “[When you are at war in your land] against an aggressor who attacks you, you shall sound short blasts on the trumpets, [that you may be remembered before the LORD your God and delivered from your enemies],” and specifically in the Temple they do this, but in the country (i.e., outside of the Temple) at the time when there is a Shofar, there are no trumpets, and when there are trumpets, there is no Shofar, as it is written (Psalms 98:6): “With trumpets and the blast of the horn, raise a shout before the LORD, the King;” “Before the Lord, the King” – yes; but not before the LORD, the King, no.
Sefaria · Bartenura on Mishnah Rosh Hashana 3:4
Introduction This mishnah deals with the shofar and trumpet blasts that are sounded on public fast days. These were fast days that were declared when Israel experienced distress, mostly the distress of not having enough rain. Tractate Taanit, the next tractate which we shall learn, is dedicated to this subject. On [public] fast days they used shofars of rams, curved, the mouths of which were covered with silver, and there were two trumpets in between them. The basic function of this mishnah is to distinguish the Rosh Hashanah ritual, described in yesterday’s mishnah, with the public fast day ritual described here. This distinction was probably created and then emphasized in the Mishnah in order to preserve the integrity of both occasions. On public fast days the shofar was made from a ram’s horn, which was curved and instead of its mouth being covered with gold, it was covered with silver. On Rosh Hashanah the trumpets were on the outside, whereas on public fast days they were in between the shofars. A short blast was made with the shofars and a long one with the trumpets, because the mitzvah of the day is with trumpets. This section again offers a distinction between the Rosh Hashanah practice and the public fast practice. On Rosh Hashanah the mitzvah is with the shofar so its blasts are longer. On the public fast day the mitzvah is with the trumpets, so their blasts are longer. This is derived from Numbers 10:9 according to which the Israelites should blast trumpets when going out to war. From here the rabbis derive that in all cases of public distress, they should sound blasts with trumpets.
Sefaria · English Explanation of Mishnah Rosh Hashana 3:4
ושתי חצוצרות באמצע . כתב הר"ב, שני שופרות היו להם אחד מכאן ואחד מכאן, ע"כ. הכי משמע מלישנא דמתניתין דקתני בשל זכרים כפופים וכו' הכל בלשון רבים, מש"אכ בראש השנה דמשנה דלעיל, דקתני בלשון יחיד של יעל פשוט וכו'. ונראה דלוקחין שני שופרות כדי להושיב החצוצרות שמצות היום בהם, באמצע, להראות חשיבותם של אותו יום, ומ"מ לא היו תוקעין אלא בשופר אחד בבת אחד, מדקתני סיפא שופר מקצר ולא קתני שופרות מקצרים כדקתני וחצוצרות מאריכות, וקרא נמי דייקא דכתיב (תהלים צח, ו) בחצוצרות (לשון רבים) וקול שופר (לשון יחיד) הריעו לפני המלך ה'. וכן משמע מלשון הרמ"בם בפ"ד מה' תעניות (הי"ז) . ומסתברא דפעם אחד תוקעין באחד ופעם שני באחד, והולכים ע"ד זה עד גמר כל התקיעות של אותו יום, ובזה לשון הפסוק הוא מדוייק דלא קאמר בחצוצרות ושופר, דהוה משמע שלא היה שם אלא שופר אחד, דאינו כן כי שנים היו, אלא קאמר וקול שופר, דר"ל שלא היה נשמע אלא קולו של שופר אחד:
Sefaria · Hon Ashir on Mishnah Rosh Hashana 3:4
(טו) כלומר כל דבר שיצר לכם, כגון בצרת ודבר וארבה וכיוצא בהן. הרמב"ם: (טז) כפופין. שסתמן כפופין. רש"י. וטעמא דבעינן כפופים מפרש בגמרא כמה דכייף איניש דעתיה טפי מעלי. ועין תוספות יום טוב: (יז) כסף. מפרש בגמרא דתענית יומא דכנופיא. ואשכחן בכנופיא דחצוצרות של משה היו של כסף. אי נמי דתורה חסה על ממונן של ישראל, ובראש השנה משום כבוד יום טוב עבדינן זהב. גמרא:
Sefaria · Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Rosh Hashana 3:4
בתעניות. דאמרינן במסכת תעניות תקעו הכהנים תקעו רש"י ז"ל: בשל זכרים אילים. דמתרגמינן איל דכרא: כפופין. פי' רש"י ז"ל שסתמן כפופין ע"כ ומשמע דגם ברישא ר"ל שסתם קרן דיעל פשוט: וכתב הר"ן ז"ל ומקום שיש חצוצרות אין שופר פי' רש"י ז"ל כגון תעניות והקשה הראב"ד ז"ל מדאמרינן בפ"ק דתעניות במה מתריעין בשופרות ותירץ דהכא בתקיעה שבסוף כל ברכה וברכה מאותם שש ברכות שמוסיפין ומאי דאמרינן בפ"ק דתעניות שמתריעין בשופר היינו בשעה שמרבין בתפלה ותחנונים והיינו דאיכא מ"ד התם דאין מתריעין אלא בפה והכא תנן בהדיא בשל זכרים כפופין אבל הרז"ה ז"ל כתב שראה בתשובת הגאונים ז"ל שנהגו לתקוע בתעניות בשופר וה"נ מוכח בירושלמי דגרסינן התם וכו' עד ולפי זה הא דתניא מקום שיש חצוצרות אין שופר היינו בשעת מלחמה שתוקעין בחצוצרות כדכתיב והרעותם אבל בתעניות בגבולין בשופרות מתריעין ולא בחצוצרות והיינו טעמא משום דכיון דאמרינן בשעת מלחמה מתריעין ילפינן מינה לכל צרה וצוקה שלא תבא על הצבור דמתריעין ומיהו כיון דחצוצרות בכינופיא דכולהו ישראל הוא דאשכחן להו כדכתיב והיו לך למקרא העדה ותעניות בגבולים לאו כינופיא דכולהו ישראל נינהו מתריעין בשופר כראש השנה ולא בחצוצרות וכן נהגו בכל מקום בשופר בתעניות עכ"ל ז"ל: ושם בפ"ק דתעניות תירץ וז"ל דיש לנו לומר דכי אמרינן התם בפרק ראוהו ב"ד דמצות היום בחצוצרות דוקא בתעניות שבמקדש שהם במעמד כל ישראל שם בלבד אמרו כך אנו צריכין לומר כיון שסוגייתנו והירושלמי מוכיח דבתעניות אין תוקעין אלא בשופר ע"כ: שופר מקצר וכו'. פ"א דהלכות תעניות סי' ד' ובטור א"ח סי' תקפ"ו. גרסי' בגמ' רב פפא בר שמואל סבר למיעבד עובדא כמתני' בחצוצרות ושופר א"ל רבא לא אמרו אלא במקדש תנ"ה בד"א במקדש אבל בגבולין מקום שיש חצוצרות אין שופר מקום שיש שופר אין חצוצרות: ואח"כ מייתי בגמ' וכן הנהיג ר' חלפתא בצפורי ור' חנניא בן תרדיון בסכני וכשבא דבר אצל חכמים אמרו לא היו נוהגין כן אלא בשערי המזרח ובהר הבית בלבד ופי' רש"י ז"ל וכך הנהיג במשנתנו שופר וחצוצרות: בשערי מזרח ובהר הבית חדא מילתא היא בשערי מזרח בהר הבית ויש אומרים בשערי מזרח בעזרת הנשים ע"כ. אמר רבא ואי תימא ריב"ל מאי קראה דכתיב בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה' לפני המלך ה' הוא דבעי' חצוצרות וקול שופר אבל בעלמא לא ע"כ בגמ' אמנם האי וכן הנהיג ר' חלפתא לא מצאתיו רק בתוספתא דס"פ ראשון דתעניות ומיירי כפשוטה דמתני' דמעשה בימי ר' חלפתא ובימי ר"ח בן תרדיון דבפ' שני דתעניות סימן ה' שרוצה לומר שם שהנהיגו לומר בגבולים מי שענה וכו' כמו שמפורש שם בארך ע"ש. וק"ק דלכל הפחות מאחר שהתלמוד סובר פה דשהנהיגו קאי ג"כ אשופר וחצוצרות הל"ל תנא וכן הנהיגו וכו' דדוחק גדול לומר דקאי אתניא נמי הכי דהא הוי אפכא ממש ואיך שייך למיתני בתריה וכן הנהיג ואי קאי ארב פפא ב"ר שמואל דסבר למיעבד וכו' כ"ש שהוא דוחק יותר גדול שמלת וכן שהיא לשון התוספתא כדכתיבנא לקחה התלמוד מושאל לסומכה למאי דהוה בעי למיעבד רב פפא בר שמואל:
Sefaria · Melekhet Shelomoh on Mishnah Rosh Hashana 3:4
ובתעניות – במעמד תענית שהיה במקדש, שופר בא משל זכרים כפופים – שופר כפוף בניגוד לשופר הפשוט של ראש השנה. בירושלמי (שם) ובבבלי (שם) מובאים לכך הסברים דרשניים. ופיו מצופה כסף – בניגוד לשופר של ראש השנה המצופה זהב. ייתכן שהכסף בא להדגיש שבתענית משתמשים בכלי יפה פחות. ברם גם ציפוי כסף הוא יקר, ונראה שכל אלו הם פרטים טכניים שנועדו להגדיל את המעמדות השונים ולפאר כל אחד מהם בכלים שונים. כל זה בשופר שבמקדש; השופר בבית הכנסת היה ללא ציפוי, כפי שנראה להלן. ושתי חצוצרות באמצע – מספר השופרות היה רב, ובאמצע ניצבו החצוצרות, שופר מקצר וחצוצרות מאריכות שמצוות היום בחצוצרות – בניגוד לראש השנה מצוות התענית בחצוצרות, לכן מאריכים בתקיעות בחצוצרות כדי שיישמעו לבד. שוב הכוונה לתענית במקדש, אבל לאחר החורבן השתמשו גם בתענית רק (או בעיקר) בשופר. כבר עמדנו על נוהגם של בני סכנין וציפורי להריע בחצוצרות, נוהג שדחו חכמי יבנה 25 ראו עוד בבלי, תענית יד ע"א ופירושי הרמב"ן, המאירי, הר"ן ופרשנים אחרים לבבלי כאן. .
Sefaria · Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Rosh Hashana 3:4
בתוי"ט ד"ה כפופין כו' ונראה דרש"י ל"ג דעתיה כו' ויהיה מכאן סמך גדול להמתפללין בר"ה ויו"כ בכריעה והובאו ג"כ בתוס' ברכות (י"ב ב'. ל"א):
Sefaria · Rashash on Mishnah Rosh Hashana 3:4
בתעניות פי' הר"ב על צרת כו' דכתיב על הצר הצורר כו' . כלומר כל דבר שייצר לכם כגון בצורת ודבר וארבה וכיוצא בהן. הרמב"ם ריש ה' תענית. ועיין מ"ו פ"ק דתענית: בשל זכרים . פירש הר"ב אילים ועיין משנה ג' פ"ה דשקלים: כופין . שסתמן כפופין. רש"י. וטעמא דבעינן כפופים מפרש בגמרא כמה דכייף אינש דעתיה טפי מעלי. ונראה דרש"י ל"ג דעתיה. שפי' פניו כבושים לארץ משום והיה עיני ולבי שם (מלכים א' ט') ע"כ. ור"ל הא דאיתא בגמ' פ' מצות חליצה (יבמות דף ק"ה:) דיליף מהך קרא דצריך שיהיו עיניו למטה לארץ. ואפשר דע"י כפיפת ראש כייף דעתיה וגרס ליה ואע"ג דבתענית יש תפלה כמו בר"ה זהו שפירש"י למעבד הכירא בין תענית לר"ה. ולא סגי ליה בטעמא דגמ': ופיהן מצופה כסף . מפרש בגמרא דתענית יומא דכנופיא ואשכחן בכנופיא דחצוצרות דמשה שהיו של כסף א"נ דתורה חסה על ממונן של ישראל ובר"ה משום כבוד יו"ט עבדינן דזהב:
Sefaria · Tosafot Yom Tov on Mishnah Rosh Hashana 3:4
בתעניות בגזרו תענית על צרת הצבור, תוקעים בתפלת י"ח [כתענית פ"ב מ"ה] בשל וכו': בשל זכרים כפופין ר"ל בשל כבש זכר [וה"ה בשל נקבה], שסתמן כפופים. דבתענית כמה דכייף אינש דעתיה ומכניע נפשיה, טפי מעלי: ופיהן מצופה כסף דכל שהוא לאסוף העם, מצינו של כסף, דכתיב עשה לך חצוצרות כסף, ורק בר"ה משום כבוד יו"ט עשו זהב:
Sefaria · Yachin on Mishnah Rosh Hashana 3:18-20