Sheviis 10:7 — Beehives
MishnayosZeraim › Sheviis › Perek 10 › Mishnah 7זְרָעִים ‹ שביעית ‹ פרק י׳ ‹ משנה ז׳
Beehives
כַּוֶּרֶת דְּבוֹרִים
Mishnah שביעית י׳:ז׳ · Sheviis 10:7
כַּוֶּרֶת דְּבוֹרִים, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, הֲרֵי הִיא כְקַרְקַע,
וְכוֹתְבִין עָלֶיהָ פְּרוֹזְבּוּל,
וְאֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה בִּמְקוֹמָהּ,
וְהָרוֹדֶה מִמֶּנָּה בְּשַׁבָּת חַיָּב.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵינָהּ כְּקַרְקַע,
וְאֵין כּוֹתְבִין עָלֶיהָ פְּרוֹזְבּוּל,
וּמְקַבֶּלֶת טֻמְאָה בִּמְקוֹמָהּ,
וְהָרוֹדֶה מִמֶּנָּה בְּשַׁבָּת, פָּטוּר:
A beehive - Rabbi Eliezer says: it is like land,
and one may write a pruzbul on it,
and it does not become susceptible to impurity in its place,
and one who removes [honey] from it on Shabbos is liable.
But the Chachamim say: it is not like land,
and one may not write a pruzbul on it,
and it does become susceptible to impurity in its place,
and one who removes [honey] from it on Shabbos is exempt:
A reading aid, not an exact translation.
This English is a clause-by-clause rendering to help you follow the Hebrew. It is not word-for-word literal, and it is not a transcript of the recorded shiur — the audio carries explanation and context the translation deliberately leaves out.
Go deeperOpen what helps. Nothing here is needed to learn the Mishnah.
Structure
The Mishnah's Structure▾
Summary Chartwhat does this mean?
Beehives▾
| Case | Ruling | Reason |
|---|---|---|
| Is a fixed beehive treated like land? | Rabbi Eliezer: Yes: a pruzbul may be written on it no tumah in its place — the hive stands attached to the ground removing honey on Shabbos — chayav, as if detaching produce from the ground | — |
| Chachamim: No: no pruzbul is written on it the hive can become tamei in its place removing honey on Shabbos — patur — nothing attached to the ground is being detached | — |
Transcript
A machine transcript of the recorded shiur.
This is the shiur as spoken, transcribed automatically and left unedited — the wording is Ephraim's, and occasional transcription errors remain. It follows the audio word by word.
Transcript · click any word to jump
▾
All Meforshim
Study the meforshim on this mishnah (12)▾
כורת דבורים וכו'. כשהיא מחברת בטיט הכל מודים שהיא כקרקע לכל דבר, ואם היתה מונחת על גבי יתדות הכל מודים שהיא ככלים ואינה כקרקע, לא נחלקו אלא שמונחת על גבי קרקע ואינה מחברת בטיט: רבי אליעזר אומר הרי היא כקרקע. ונקנית בכסף בשטר ובחזקה כקרקע : וכותבין עליה פרוזבול. אם יש ללוה כורת כאלו היה לו קרקע: ואינה מקבלת טמאה. כדרך שהקרקע המחבר אינו מקבל טמאה: והרודה. מחלות דבש שבתוכה בשבת חיב חטאת כתולש דבר ממקום חבורו, דכתיב (שמואל א יד) ויטבל אותה ביערת הדבש, וכי מה ענין יער אצל דבש, אלא מה יער התולש ממנו בשבת חיב חטאת, אף דבש הרודה ממנו בשבת חיב חטאת. ואין הלכה כרבי אליעזר:
כוורת דבורים וכו' – when it (i.e., the beehive) is attached with plaster, everyone admits that it is like land/real estate for all things, but if it was placed upon pegs, everyone admits that it is like utensils and is not like land/real estate; they did not dispute other than when it was lying on the ground and not attached with plaster. ר"א אומר הרי היא כקרקע – and like land/real estate, it is acquired with money, a document and a claim of undisturbed possession during a legally fixed period. וכותבין עליה פרוזבו – if the debtor/borrower has a beehive, it is like he had land/real estate. ואינה מקבלת טומאה – in the manner that real estate is attached and is not susceptible to ritual uncleanness. והרודה – from the honeycombs that are within it on Shabbat, he is liable for a sin-offering like someone who tears off something from the place where it is attached, as it is written (I Samuel 14:27): “And he (i.e., Jonathan) dipped it into the beehive of honey [and brought his hand back to his mouth and his eyes lit up],” bu what connection has he forest with the honey, but rather, just as the forest, he who plucks/detaches from it on the Sabbath is liable for a sin-offering, even honey that one removes [from the beehive] on the Sabbath is liable for a sin-offering. But the Halakha is not according to Rabbi Eliezer.
Sefaria · Bartenura on Mishnah Sheviis 10:7
Introduction In this mishnah the rabbis and Rabbi Eliezer debate whether a beehive, resting on the ground, is considered to have the status of land. As we shall see, there are halakhic consequences to it either being considered land or not. A bee-hive: Rabbi Eliezer says: Behold, it is like land and a prozbul may be written [using it as security] and it is not susceptible to uncleanness while it remains in its place, and one who takes honey from it on Shabbat is liable. According to Rabbi Eliezer, the beehive has the status of land. The mishnah lists three consequences to this determination. 1) If the debtor owns a beehive, a prozbul may be written using just the beehive as security, even though he owns no actual land. This is a topic that we covered in yesterday’s mishnah. 2) Land and anything that is considered attached to it (such as plants or houses) is not susceptible to impurity. Thus, according to Rabbi Eliezer, the beehive cannot become impure. However, this is only true while it remains in its place. If the beehive was picked up and moved elsewhere, it can become susceptible to impurity. 3) One who plucks something from the land is liable for a Shabbat transgression. Hence, according to Rabbi Eliezer, one who removes honey from a beehive on Shabbat is liable. But the sages say: it is not like land, a prozbul may not be written [using it as security], it is susceptible to uncleanness while in its place, and one who takes honey from it on Shabbat is exempt. The rabbis do not consider the beehive to be “land” and therefore, in all three of these halakhot, they rule opposite of Rabbi Eliezer.
Sefaria · English Explanation of Mishnah Sheviis 10:7
(יג) וקונה על גבה מטלטלים ושאר דיני הקרקעות: (יד) וכותבין כו'. סלקא דעתך אמינא דלא סמכה דעתיה דמלוה עליה מאחר שהיא מטלטלת, אי נמי אשמועינן אף על פי שאין הכורת ללוה אלא הדבש: (טו) פטור. רצונו לומר פטור ממיתה, וחיב מלקות על כל פנים. הר"מ. ורצונו לומר מכות מרדות:
Sefaria · Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Sheviis 10:7
משנה לחם כוורת ז"ל הרע"ב. ב) כשהוא מחוברת הכל מודים שהיא כקרקע. ואם מונחת על גבי יתדות. הכל מודים שהיא ככלים. לא נחלקו אלא שמונחת ע"ג קרקע. ואינה מחוברת. ע"כ. דבר זה חדוש הוא. שלא נמצא בפירוש הר"מ ולא בר"ש. והתימה שלא שת לבו בתי"ט לבארו מניין לו. כדרכו. שוב מצאתיו בפירוש הרא"ש. בודאי ממנו לקח רע"ב. אבל באמת לע"ד לא נהיר. ואף אם אמת הדבר. דבמחובר לקרקע כ"ע מודו. כדקיי"ל בעלמא. דמחובר לקרקע הרי הוא כקרקע. וה"נ משמע להדיא בהמוכר את הבית (דס"ו. כי משם לוקח פירושו של הרא"ש בכאן) אכן מש"ע דבמונח ע"ג יתדות לד"ה ה"ה ככלים. זהו כלל הצריך לפרט. לפי שאינו בהחלט. ואמנם פלוגתא דר"א וחכמים לדעתי. אינה אלא דווקא במונח ע"ג יתדות. דאל"ה. האיכא מקומו (כדאוקי תלמודא בהשולח. בעציץ נקוב. דנקיט בסיכי. מה"ט) דבכה"ג צ"ל דמודו רבנן דהויא כקרקע. לכן אשוב אתפלא מאד מתי"ט שכתב. בשם פירוש מאן דהו. דמיירי שאין המקום שאול לו (וגנוב הוא אתו מפירוש הרא"ש) וכתב עליו ופשוט הוא. ולא ידענא מאי פשיטותא. איפכל תנא לאשמועינן כה"ג. (וכי יש לך אדם שאין לו מקום להעמיד כוורת) וכל כי ה"ג לאו במקומה עומדת. ותו אי הכי. מאי דוחקיה דתלמודא. לאוקמה בדנקיט בסיכי. אבל באמת בעל פירוש הנ"ל לא חש לקמחיה. אלא ודאי הכא במאי עסקינן. אפילו בקרקע דלוה. ובמונח ע"ג יתדות דווקא. ומשום דאינו נקוב. פליגי רבנן. הא בנקוב. אפי' רבנן מודו דכקרקע דמי. וזה ברור מאד בס"ד.
Sefaria · Lechem Shamayim on Mishnah Sheviis 10:7
פרוזבול אינו משמט. כלומר מאחר שכתב פרוזבול. אינו משמט חובו בשביעית ואפי' השטרות ברומי: וגו' התקין הלל וכו'. בספר כתיבת יד מצאתי עמד והתקין פרוזבול וזהו גופו של וכו'. וכן הוא בהר"ן ז"ל שם פ' השולח: מוסרני לכם. שאתם תהיו נוגשים ואני לא אגוש דהשתא לא קרינן ביה לא יגוש שאינו תובעו כלום אלא מב"ד תובעו שהפקרן היה הפקר והן יורדין לנכסיו: שכל חוב שיש לי. כתב נמוקי יוסף ז"ל בר"פ ארבעה וחמשה ומדאמרינן כל חוב ולא אמרינן כל שטר חוב שמעינן דאפילו במלוה על פה כתבינן פרוזבול ע"כ וכן מוכח בפ' השולח כמו שכתבו תוס' ז"ל שם ברפ"ד וה'. וז"ל הר"ן ז"ל שם פרק השולח וכי תימא כיון דבמסירת שטרות סגי למה הוצרך לתקן פרוזבול וי"ל מפני שאין הכל רוצין למסור שטרותיהם ועוד שלפעמים אינם בידן ועוד דפרוזבול מהני אף למלוה על פה ואף על גב דבמתנה בשעת הלואה על מנת שלא תשמטנו {הגה"ה פי' שלא ישמט הוא חוב זה אפילו בשביעית דמהני משום שחייב עצמו בממון שהתורה לא חייבתו אבל אם אמר ע"מ שלא תשמטנו שביעית לאו כל כמיניה דהוי כמתנה על מה שכתוב בתורה ותנאו בטל:} בשביעית סגי זימנין דלא דכירי עכ"ל ז"ל וראיתי שמה וגם שם בנמוקי יוסף הלשון כך מוסרני לכם פלוני ופלוני הדיינים שבמקום פלוני את כל חוב שיש לי שאגבנו וכו' ע"כ וישר בעיני מאוד וכן הוא ג"כ שם בבית יוסף בדף פ"ה ע"א. ושם בטור עצמו הלשון כך מוסרני לכם כל חוב בלא שי"ן: בפי' ר"ע ז"ל [במשנה ג] והשמטת כספים בזה"ז דרבנן וכו' אמר המלקט רבי היא דדריש הכי בברייתא בגיטין שם. ומה שתקנו רבנן שמטת כספים בזה"ז מפ' התם אביי טעמא דיש להם כח משום דשב ואל תעשה הוא ולרבא הוי טעמא משום דהפקר ב"ד היה הפקר ויליף לה מקרא דכתיב כל אשר לא יבא לשלשת הימים בעצת השרים והזקנים יחרם הוא וכל רכושו ואיכא דיליף לה מקרא {הגה"ה תמהתי שמצאתי כתוב בספר הלבוש בחשן המשפט ריש סי' ס"ז וז"ל ולפ"ז אפילו מן התורה הפקר ב"ד הי' הפקר דקרא דאלה הנחלות בתורה כתיב ע"כ ושמא הוא ז"ל סובר דאע"ג דהאי קרא בספר יהושע כתיב כיון דיהושע תלמיד משה הוא ועוד דעל פיו עשה כדכתיב בפרשת מסעי אלה שמות האנשים אשר ינחלו לכם את הארץ אלעזר הכהן ויהושע בן נון ונשיא אחד נשיא אחד ממטה תקחו אלא שבכאן רמז הקש ראשים לאבות חשיב ליה כאילו הוא כתוב בתורה:} דאלה הנחלות וגו' ראשי האבות וכי מה ענין ראשים אצל אבות ה"ל למכתב ראשי המטות אלא לומר לך מה אבות מנחילין את בניהם כל מה שירצו אף ראשים מנחילין את בניהם כל מה שירצו. וכתוב בבית יוסף בחשן המשפט סי' ס"ז שכ' בעל התרומות בשם ה"ר יהודה אלברצלוני ז"ל זהו נוסח השטר של הפרוזבול אנו ב"ד החתומין כך היה שבא לפנינו פב"פ ואמר לפנינו רבותי הרי שיש לי חובות על פלוני ופלוני והריני מוסר לכם פרוזבול ויהבית לכון במתנה בקנין ד' גרמידי מן ארעא דאית לי ועל גביהון ארשיתי יתכון למיגבא כל שטר חוב דאית לי על כל אינש ומעתה תהוו לי דייני ותגבוהו ותקבלוהו לי ואם לא תגבוהו אתם מעתה כיון שמסרתי לכם פרוזבול זה הריני גובה כל חוב שיש לי עד היום אצל כל אדם כל זמן שארצה ואנו ב"ד כיון שראינו דבריו נכונים והואיל ומסר קדמנא מילי דפרוזבול כד אמור רבנן כתבנא וחתמנא ביום פלוני בירח פלוני לשנה פלונית הא שטרא דפרוזבלא כד נהגנא מיומי דהלל הזקן וכתיקון רבנן מיומא דנן ולעלם ומדאתעבד הדין עובדא קדמנא ייפינו כחו דלא תשמט ליה להדין פלוני כל חוב ורשו שיש לו אצל כל אדם עד יומא דנן וכן החזקנו כחו כתקנתא דרבנן והכל שריר וקיים עכ"ל ז"ל וע"ש עוד אבל לא ראיתי מי שהקפיד בזמן הזה על נוסח ארוך כזה ולא על הזכרת הקנאת ד' אמות קרקע כנזכר אפילו לכתחילה: ואינה מקבלת טומאה במקומה. וגם הדבש שבתוכה אינו מקבל טומאה דבטל לגבי כוורת ודוקא במקומה אבל אם נטלה משם אז מקבל הדבש טומאה כמ"ד בפ' המוכר את הספינה דלא בעי מחשבה דאיכא מאן דמצריך התם מחשבה הלכך אתא לאשמועינן דכיון דנטלה ממקומה אין צריך מחשבה והלכך אצטריך הכא גבי טומאה למתני במקומה וה"ה לכל הנך מילי עכ"ל רשב"ם ז"ל בפרק המוכר את הבית: ומקבלת טומאה. וגם הדבש דלא בעי מחשבה כדתניא בפ' המוכר את הספינה. ותוס' ז"ל הקשו שם וא"ת מה טעם נקט גבי טומאה במקומה דאין חילוק בין במקומה בין שלא במקומה דהא לאו מחוברת היא ואומר ר"ת דשלא במקומה מקבלת טומאה כיון דמטלטלין אותה ממקום למקום ודמי לשאר כלים שבבית וגזרו בה רבנן טומאה דילמא אתי לאיתלופי ע"כ. ונלע"ד דבמה שכתבתי בשם תוס' ז"ל מתורץ קצת דלא מצי למתני וחכמים חולקין בכולן:
Sefaria · Melekhet Shelomoh on Mishnah Sheviis 10:7
כוורת דבורים רבי אליעזר אומר הרי הרי היא כקרקע – כוורת הדבורים היא המתקן שהדבורים "מקננות" בו. בתקופת המשנה והתלמוד זה היה כלי שנראה ככד או כצינור רחב קוטר והיה עשוי מחרס או מקש 46 ספראי, דבורים. משנת עוקצין פ"ג מ"י מקבילה למשנתנו. . בתקופת המקרא לא גידלו בארץ דבורים והדבש בתקופה זו היה עשוי מפרות מיובשים כענבים, תאנים, חרובים או תמרים. עם זאת נזכרת "יערת הדבש" (שמואל א יד כו-כז), והכוונה לדבש של דבורי בר. דבורי הבר נזכרות גם בתיאורים אחרים, כגון הסיפור הידוע על הדבורים שקיננו בגוויית האריה ששמשון שיסע (שופטים יד ח). הגידול התפשט בארץ והפך למרכיב בנוף החקלאי בתקופה ההלניסטית. בחקלאות המודרנית מקובל לנייד את הכוורת ולהעבירה ממקום למקום. בספרות החקלאית יש דיונים ממושכים מתי כדאי להעביר כוורות ולהיכן להעבירן כדי שהדבורים לא תצטרכנה להתאמץ לחפש מזון וכדי שתאכלנה את המזון האופטימלי. לעומת זאת ביוון הקדומה ובארצות המערב הרומי היה מקובל שהכוורת היא מתקן קבוע, כדים מספר, או גלילים מטיט או קנים שהונחו זה על גבי זה וקובעו לארץ. הכוורת נבנתה או הותקנה ליד הבית, בקיר החצר או באזור הקרוב לחצר, אבל לא ניידו אותה. ברם במצרים הקדומה גילו את סוד העברת הכוורות והיה מקובל להעבירן לפי כללים מסוימים, אך איננו יודעים מה הם 47 לסיכום ראו ספראי, שם. . בארץ ישראל נהגו שתי השיטות במקביל. הכוורת הייתה בדרך כלל קבועה, אך לעתים העבירו אותה ממקום למקום. זה הרקע להלכות שונות העוסקות בכוורת כפי שנדונו במקום אחר 48 שם, שם. . הרקע החקלאי והבדלי השיטות החקלאיות עומד גם בבסיס משנתנו. לדעת רבי אליעזר הכוורת היא מתקן קבוע, ולכן דינה כקרקע, ואין לכך קשר לטיב הכוורת עצמה. הירושלמי (לט ע"ד) מסביר שאם הכוורת מחוברת לקרקע כולם מודים שהיא כקרקע. המדובר אפוא בכלי נייד, אך רבי אליעזר סבור שהכוורת לא נועדה להעברה, וממילא היא כאילו מחוברת לקרקע, מכיוון שאין מקובל להעבירה. להלן המשנה מונה שלושה נושאים הלכתיים שההלכה שכוורת כקרקע באה בהם לידי ביטוי 49 המשנה חוזרת בעוקצין פ"ג מ"י, ושם היא שנויה לעניין טומאה. . וכותבין עליה פרוזבול – כאמור לעיל, לכתיבת פרוזבול יש צורך בקרקע. מי שאין לו קרקע אבל יש לו כוורת – הרי שהיא נחשבת לקרקע וניתן לכתוב עליה פרוזבול, ואינה מקבלת טומאה במקומה – קרקע אינה מקבלת טומאה, על כן גם הכוורת אינה מקבלת טומאה, אבל מובן שאם הוזזה היא מקבלת טומאה, והרודה ממנה בשבת חייב – רדיית הדבש נחשבת לקצירה. אם כוורת היא כקרקע – הרי רדייה ממנה היא אחד מאבות המלאכה בשבת. וחכמים אומרים אינה כקרקע ואין כותבין עליה פרוזבול ומקבלת טומאה במקומה והרודה ממנה בשבת פטור – כוורת היא מטלטלין לכל דבר, לכן מותר לרדות ממנה, אבל הרמב"ם פירש שפטור ממיתה וחייב מלקות. התלמודים נטו לפרש שכל "פטור" בדיני שבת הוא "פטור אבל אסור". במבואנו למסכת שבת הראינו שבתפיסה התנאית בדרך כלל פטור הוא מותר, אם כי יש לכך גם חריגים.
Sefaria · Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Sheviis 10:7
כוורת. היא הכלי שיאספו בה הדבורים ויעשו בו דבש: ומה שאמר הרי היא כקרקע לענין קנייתה בכסף ובשטר ובחזקה כמו שהודענו קצת הענין הזה בפאה (פרק ג' מ"ו) ושיקנה מטלטלין על גבה ושאר דיני קרקעות: והרודה ממנה בשבת. מי שירדה הדבש ממנה שהוא לדעתו כמו שיתלוש צמח מן הארץ ואסמכתא בזה ויטבול אותה ביערת הדבש (ש"א יד) אמר כמו שכורת עץ מן היער שחייב כן מי שירדה הדבש בשבת חייב סקילה: והעיקר אצלנו שקרקע המחובר לא יטמא בענין מעניני הטומאה כמו שיתבאר במקומו: ושאמרו חכמים פטור ר"ל פטור ממיתה וחייב מלקות על כל פנים ואין הלכה כר"א:
Sefaria · Rambam on Mishnah Sheviis 10:7
כוורת דבורים. משנה זו בסוף עוקצין (מ"י) ושם פירשנוה והכא אגב שביעית תני ליה והתם אגב טומאה:
Sefaria · Rash MiShantz on Mishnah Sheviis 10:7
[אות מו] בר"ב ד"ה כוורת. כשהיה מחוברת בטיט. תמוה לי דזה לא כס"ד דהש"ס ב"ב דפליגי בתלוש ולבסוף חברו א"כ מיירי דוקא במחובר בטיט. ולמסקנא גם ר"א ס"ל דכתלוש דמי. וטעמא דר"א מקרא ויטבול ביערת הדבש וקאי הכל אדבש. ומיירי אפילו בתלוש לגמרי ולרבנן דלא דרשי כן אפילו במחובר בטיט הוי כתלוש וצ"ע:
Sefaria · Tosafot Rabbi Akiva Eiger on Mishnah Sheviis 10:7
כוורת דבורים . משנה זו שנויה עוד בסוף מס' עוקצין והכא אגב שביעית תנייה והתם אגב טומאה. הר"ש [*ועיין מ"ש עוד שם]. הרי היא כקרקע . כתב הר"ב ונקנית בכסף ובשטר ובחזקה. וסיים הרמב"ם ושיקנה על גבה מטלטלים ושאר דיני הקרקעות: [*וכותבין עליה פרוזבול . אע"ג דתנן הרי היא כקרקע איצטריך לאשמועינן דכותבין כו' דסד"א דלא סמכה דעתא דמלוה עלוה מאחר שהיא מטלטלת. אי נמי אשמועינן אע"פ שאין הכוורת ללוה כי אם הדבש. בפירוש הנזכר. וכ' עוד דמיירי שאין מקום הכוורת ללוה ולא השאיל לו המלוה המקום. ופשוט הוא ממתניתין דלעיל]: פטור . פי' הרמב"ם ר"ל פטור ממיתה וחייב מלקות על כל פנים. [*ור"ל מכוח מרדות ועיין מ"ש בריש שבת בס"ד]:
Sefaria · Tosafot Yom Tov on Mishnah Sheviis 10:7
כוורת דבורים במחוברת בטיט כעל"פ דהו"ל כקרקע. ובמונחת ע"ג יתדות כעל"פ דאינה כקרקע. כי פליגי במונחת ע"ג קרקע ואינה מחוברת ואעפ"י שאין מקום הכוורת שייך לבעל הכוורת: ר' אליעזר אומר הרי היא כקרקע ונקנית בכסף שטר וחזקה: וכותבין עליה פרוזבול אפי' אין לו קרקע כלל: והרודה ממנה בשבת חלת דבש שבתוכה. הו"ל כתולש ממחובר: והרודה ממנה בשבת פטור אבל אסור מד"ס:
Sefaria · Yachin on Mishnah Sheviis 10:35-39
הר"ב ד"ה כוורת דבורים וכו' כשהיא מחוברת בטיט הכל מודים שהיא כקרקע לכל דבר וכו' לא נחלקו אלא שמונחת ע"ג קרקע וכו' ע"ש. התוי"ט לא הערה מאין יצא לו להר"ב לפרש הכי ובפי' הר"ש והרמב"ם דהכא לא נזכר שום דבר [ואדרבה הרשב"ם בב"ב ס"ה אמתני' דהכא כוורת דבורים ר"א אומר וכו' כתב כוורת דבורים מחוברת היא בקרקע בטיט. ומשמע מדבריו דאף במחובר בטיט בקרקע פליגי וע"ש בתוס' ד"ה הרי היא כקרקע וכו' דגם מדבריהם אין הכרע די"ל דאפילו במחובר בטיט פליגו חכמים דהרודה חלת דבש בשבת דפטור כמו בהרודה פת מן התנור דלא מחייב אע"ג דהתנור מחובר ע"ש וכן לענין מקבלת טומאה אפילו במקומה כיון דלא בעי מחשבה וכמ"ש תוס' וכן לענין פרוזבול סברו חכמים דאין כותבין מצי מיירי נמי שמחוברת בטיט. והיינו שהעמיד הכוורת בשדה אחר שלא ברשות הבעלים כמ"ש הרא"ש הנדפס בתוך פי' הר"ש ע"ש] שוב מצאתי ראיתי כתב הר"ש סוף עוקצין תני' בתוספתא אמר ר"י לא נחלקו ר' אליעזר וחכמים על חלת דבש שאינה מקבלת טומאה באיבהן וכו' על מה נחלקו על השבת ועל השביעית שר"א אומר הרי היא כקרקע וחכמים אומרים הרי היא ככלי. ואם היתה מחוברת בטיט הכל מודים שהיא כקרקע לכל דבר היתה נתונה על גבי שתי יתידות הכל מודים שהיא ככלי לכל דבר ע"כ. ואולי מהתוספתא זו יצא להר"ב לפרש הכי במתני' דידן. וזה שסיים הר"ב לא נחלקו אלא שמונחת ע"ג קרקע וכו' מדעתו הוסיף והיינו דעל כרח' דבאופן זה פליגי הגם דע"כ ר' יהודה בתוספתא במאי דאמר לא נחלקו ר"א וחכמים על חלת דבש שאין מקבלת טומאה וכו' ודאי פליג אמתני' דידן דתנא פלוגתא דר"א וחכמים גם לענין מקבלת טומאה. מ"מ סיפא דמילתא דר' יהודה ואם היתה מחוברת בטיט וכו' אפשר דגם תנא דידן במשנתינו מודה [איברא מפי' הרשב"ם שהעתקתי לעיל שכתב כוורת דבורים מחוברת היא בקרקע בטיט נראה דס"ל לפי תלמוד' דידן אי אפשר לומר כר' יהודה בתוספתא דאי מחוברת בטיט הכל מודים שהיא כקרקע לכל דבר דטעמיה לא ידעינן לפי דכל עיקר טעמיה דר"א מקרא דיערת הדבש. ואולם לחכמים דפליגי ולא דרשו הכי א"כ אף במחובר בטיט למה יהיה הרודה בשבת חייב חטאת. לא יהיה זה חמור מהרודה פת מן התנור בשבת דאע"ג דהתנור מחובר אפ"ה פטור מחיוב חטאת כמבואר לעיל. ואגב אתן תודע בתוס' ריש ס"ו שם המגי' בין שני חצאי אריחים כזה [ומקבלת טומאה במקומה] וא"ת מאי טעם נקט גבי טומאה במקומה וכו'. ואומר ר"ת דשלא במקומה מקבלת טומאה וכו' סבר לתקן במה שהגיה להיות ד"ה ומקבלת טומאה במקומה וקאי קושיות תו' וא"ת מאי טעמא וכו' אליבא דחכמים. אמנם לא לבד שיקשה לפ"ז היא גופה קשי' למה לא שאלו התוס' במוקדם על ר"א מאי טעמי' נקט [ואינה מקבלת טומאה במקומה] דאין חילוק כו' אלא מתוך דבריו של ר"ת שכתבו עיקר פשיטת לשונם מורה דקאי על ר"א. כלו' דשלא במקומה מודה ר"א דגזרו ביה רבנן ולפיכך אקרא אני על החכם המגיה בזה כל המוסיף גורע. ודבר זה שייך אמילתא דר"א. והכל בדבור א' נאמרו עם מה שכתבו למעלה ד"ה ה"ה כקרקע ס"ה שכתבו דלמסקנא דטעמא משום דאיתקיש ליער לא חיישי' בחבור הכוורת וכו' ועי' היטב. ועדים נאמנים ע"ז גם דברי הרא"ש הנדפסים בפי' הר"ש דהכא מורין כן. גם התי"ט בעוקצין בגמ' העתיק כל דברי ר"א ואינה מקבלת טומאה במקומה ע"ש וזה ברור. ועד יסכים הזמן. בסייעתא השם הנאמן. ארחיב עוד ידי לאמן: הר"ב ד"ה והרודה מחלות דבש וכו' דכתיב ויטבול אותה ביערת הדבש וכי מאי ענין יער אצל דבש אלא וכו' ע"ש. גם במשנה י' פ"ג דעוקצין פי' הר"ב הכי וכן פירש הר"ש ומבואר הך דרשא בשבת צ"ה אר"א מ"ט דר' אליעזר דכתיב ויטבול אותה ביערת הדבש וכי מה ענין יער אצל דבש אלא לומר לך מה יער התולש ממנה בשבת חייב חטאת אף חלת דבש הרודה ממנה בשבת חייב חטאת ע"כ. ובל' זה ממש אי' נמי בב"ב פ. בלי שום גרעון אכן בב"ב ס"ו אי' דאר"א מ"ט דר' אליעזר דכתיב ויטבול אותה ביערת הדבש מה יער התולש ממנו בשבת חייב חטאת אף דבש הרודה ממנה בשבת חייב חטאת ע"כ. וקיצר הש"ס בטעמא וכי מה ענין יער אצל דבש אבל עכ"פ ברור דעיקר ילפותא מכח הקושיא מה ענין וכו' וז"ל רשב"ם אר"א מ"ט דר"א דחשיב לכוורת דבורים כמחובר דכתיב ויטבול אותה ביערת דבש ביהונתן כתיב ובדבש במקום גידולו מיירי וקרא לה יער והילכך חשיב ליה מחובר ואפי' אין הכוורת מחוברת ממש בקרקע ע"כ. ולכאו' פליאה מ"ש רש"י בשמואל א' י"ד כ"ז בזה"ל ויערת הדבש בקנה הדבש כמו ותשם בסוף דמתרגמי' ושויתי' ביערה. וסוף הם קנים של אגם. וכן אכלתי יערי עם דבשי [ש"ה ה' א'] ובל' ישמעאל קורין לאותו דבש צוקרא בלע"ז מפי ר' נתן הישמעאלי. וכן כתב רש"י בפירושו בשה"ש אכלתי יערי עם דבשי יש דבש שהוא גדל בקנים כענין שנא' ביערת הדבש ויערת היא לשון קנה כמו ותשם בסוף ושויתי' ביערה ומוצצין הדבש ומשליכין העץ. ואני מרוב חיבה אכלתי יערי עם דבשי אכלתי הקנה עם הדבש. את שאינו ראוי עם הראוי וכו' ע"כ. וכ"כ תוס' ברכות ל"ו ד"ה ברטיבא וכו' ועל ציקר"א מברכינן בפה"ע כי יערי עם דבשי זה ציקר"א וכו' ע"כ. אמור מעתה דיערת הדבש היינו קנים שגדל בהן הדבש שהוא ציקר"א. תו מאי קא קשי' לי' וכי מה ענין יערת וכו' ולגודל הפליאה. עמדתי משתאה. ואמרתי עוד דלפי הנראה מפשט' דסוגיא דמוכח הכא מקרא דהרודה ממנו בשבת חייב. צ"ע לחכמים דפליגי עליו ואמרו הרודה ממנו בשבת פטור מאי דרשו בהך קרא. ולשיטתייהו [דחכמים] נשאר הקושי' וכי מה ענין יערת אצל דבש. ואשר ע"כ אמת יורה דרכו לפי מה שראיתי במכלל יופי בפירושו לשה"ש וכן בשמואל. כ' ביערת הדבש היא חלות הדבש קודם שיוציאו ממנו הדבש ברישק"א בלע"ז ע"כ. מעתה י"ל דלר' אליעזר ס"ל כפי' המכלל יופי אבל החכמים ס"ל כפירש"י ותוספות שהעתקתי למעלה. ויתכן לפ"ז דרש"י בשמואל ובשה"ש וכן תוס' בברכות מפרשים אליבא דחכמים דקי"ל כוותיה וכמ"ש הרמב"ם והר"ב דאין הלכה כר"א. וגם בחבורו פט"ו מה' שבת ד"ו לא כתב אלא שאסור לרדות וכתב הרב המגיד דפסק כחכמים. ויעלה הכל ישרים ותמימים:
Sefaria · Yesh Seder LaMishnah on Mishnah Sheviis 10:7