Sheviis 2:6 — The Last Day to Plant before Shemittah
MishnayosZeraim › Sheviis › Perek 2 › Mishnah 6זְרָעִים ‹ שביעית ‹ פרק ב׳ ‹ משנה ו׳
The Last Day to Plant before Shemittah
נְטִיעָה עֶרֶב שְׁבִיעִית
Mishnah שביעית ב׳:ו׳ · Sheviis 2:6
אֵין נוֹטְעִין וְאֵין מַבְרִיכִין וְאֵין מַרְכִּיבִין עֶרֶב שְׁבִיעִית פָּחוֹת מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה.
וְאִם נָטַע אוֹ הִבְרִיךְ אוֹ הִרְכִּיב, יַעֲקוֹר.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כָּל הַרְכָּבָה שֶׁאֵינָהּ קוֹלֶטֶת לִשְׁלֹשָׁה יָמִים, שׁוּב אֵינָהּ קוֹלֶטֶת.
רַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים, לִשְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת:
One may not plant, layer [vine-shoots], or graft on erev Sheviis less than thirty days before Rosh Hashana.
And if he planted, layered, or grafted, he must uproot [it].
Rabbi Yehuda says: any graft that has not taken hold within three days will never take hold.
Rabbi Yose and Rabbi Shimon say: within two weeks:
A reading aid, not an exact translation.
This English is a clause-by-clause rendering to help you follow the Hebrew. It is not word-for-word literal, and it is not a transcript of the recorded shiur — the audio carries explanation and context the translation deliberately leaves out.
Go deeperOpen what helps. Nothing here is needed to learn the Mishnah.
Summary Chartwhat does this mean?
The Last Day to Plant before Shemittah▾
| Case | Ruling | Reason |
|---|---|---|
| How close to Rosh Hashana may one still plant, layer, or graft? | Tanna Kamma: Thirty days | — |
| Rabbi Yehuda: Three days — what has not taken by then never will | — | |
| Rabbi Yossi and Rabbi Shimon: Two weeks | — | |
| And if he planted inside the deadline? | He uproots it | — |
Transcript
A machine transcript of the recorded shiur.
This is the shiur as spoken, transcribed automatically and left unedited — the wording is Ephraim's, and occasional transcription errors remain. It follows the audio word by word.
Transcript · click any word to jump
▾
All Meforshim
Study the meforshim on this mishnah (12)▾
מבריכין. כופפים זמורת הגפן בארץ ומכסים אותה בעפר: מרכיבים. מביאים ענף של אילן ומרכיבין אותו על גב אילן אחר שהוא ממינו: פחות משלשים יום. בגמרא במסכת ראש השנה מוכיח דהנך שלשים יום דקליטה לתנא קמא, ושלשה ימים דרבי יהודה, ושתי שבתות דרבי יוסי ורבי שמעון, צריכין קדם שלשים יום דתוספת שביעית, דבעינן שתקלט הנטיעה קדם תוספת שביעית, וכולהו סבירא להו תוספת שביעית שלשים יום, הלכך לתנא קמא דאמר אין קליטה פחותה משלשים יום צריך שלשים דקליטה ושלשים דתוספת, לרבי יהודה דאמר בשלשה ימים הוי קליטה צריך שלשה דקליטה ושלשים דתוספת, לדברי רבי יוסי ורבי שמעון דאמרי שתי שבתות צריך שתי שבתות לקליטה ושלשים לתוספת. ופרוש קליטה שתהא הנטיעה נקלטת ונאחזת בשרשיה בארץ. והלכה כרבי יוסי ורבי שמעון:
מבריכין (bending a vine by drawing it into the ground and make it grow forth as an independent plant) – bend the vine-shoot of the vine in the ground and covering it with dust. מרכיבים – bringing a branch of a tree and engrafting it upon another tree that is of its species. פחות ל' יום – In the Gemara of Tractate Rosh Hashanah [10b] , it proves that these thirty days of [a graft] taking root, according to the first Tanna/teacher and three days, according to Rabbi Yehuda, and two weeks according to Rabbi Yossi and Rabbi Shimon, that we need prior to thirty days of the addition/supplement of the Seventh Year, that we require that the sapling should take root prior to the supplement/addition to the Seventh Year, and all of them hold that the supplement/addition to the Seventh Year is thirty days, therefore, according to the first Tanna/teacher who stated that there is no taking root less than thirty days, it needs thirty days of taking root and thirty [days] of supplement/addition; according to Rabbi Yehuda who stated that taking root is three days, one needs three days of taking root and another thirty of supplement; to the words of Rabbi Yossi and Rabbi Shimon who stated two weeks, one requires two weeks for taking root and thirty for supplement. And the explanation of taking root is that the sapling takes root and its roots take hold in the ground. And the Halakha is according to Rabbi Yossi and Rabbi Shimon.
Sefaria · Bartenura on Mishnah Sheviis 2:6
Introduction This mishnah teaches that planting and grafting plants is prohibited some time before Rosh Hashanah. The sages debate exactly how much before Rosh Hashanah it is prohibited. They may not plant or sink [vine-shoots], or graft in the sixth year within thirty days of Rosh Hashanah. According to the first opinion, it is forbidden to plant or graft one plant on to another thirty days before Rosh Hashanah. Sinking vine shoots refers to the practice of putting a vine shoot into the ground in one place and bringing it up again another in order to start a new vine. These activities are prohibited thirty days before Rosh Hashanah because it will take thirty days for the plant to strike roots, or to be successfully grafted. If he has planted or sank or grafted, he must uproot. If he does not observe this prohibition and he does plant, graft or sink a vine shoot less than thirty days before Rosh Hashanah of the sabbatical year he must uproot the plant because this is considered to be a tree that was planted on the sabbatical year. Such a tree is prohibited. Rabbi Judah says: any grafting that has not taken root within three days will never do so. Rabbi Judah says that the plant or the graft takes roots within three days. If it does not, it won’t survive. Hence, it is permitted to plant, graft or sink up until three days before Rosh Hashanah. Rabbi Yose and Rabbi Shimon say: two weeks. Rabbis Yose and Shimon hold that the plant strikes roots within two weeks, hence it is permitted to plant, graft or sink vine-shoots up until two weeks before Rosh Hashanah.
Sefaria · English Explanation of Mishnah Sheviis 2:6
(ט) משלשים יום. ודבר זה אסור לעולם אפלו בזמן הזה מפני מראית העין שמא יאמר הרואה בשביעית נטעו. הר"מ:
Sefaria · Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Sheviis 2:6
אין נוטעין ואין מבריכין וכו'. ואיתא בר"ה פ"ק והתם קתני ואם נטע או הבריך או הרכיב יעקור דברי ר' אלעזר. ר' יהודה וכו' וכתבו שם תוס' ז"ל דמשנה היא בפ' שני דשביעית אבל ביבמות פרק הערל סתמא גרסי' לה. ונראה כי טעות היא שנפל שם בפ"ק דר"ה אלא סתמא גרסי' לה ור"מ היא דס"ל התם בגמרא בברייתא יום אחד בשנה חשוב שנה ובהכי אוקי פלוגתייהו דתנאי דמתני' הרמב"ם ז"ל דת"ק ס"ל יום אחד בשנה חשוב שנה א"כ מסברא שהוא צריך שלשים ואחד יום שלשים לקליטה ויום אחד אחר קליטה כדי שתעלה לו שנה אבל הוא סובר יום שלשים עולה לכאן ולכאן ר"ל שהוא נמנה מימי הקליטה ונמנה עם מה שאחריו ותעלה בו שנה ולא יהבינן לי' אלא יום אחד לתוספת שביעית דבכך חשובים שנה אחר זמן קליטה ור' יהודה ור' יוסי ור"ש ס"ל דשלשים יום בשנה שלימים הוא דחשובים שנה ולכך בעי' ל' אחר זמן קליטה ע"כ ועי' עליו שם בגמ'. ושם כתבו תוס' ז"ל שר"ת ז"ל יש לו דרך אחרת בפי' הסוגי' אשר שם שהוא מפרש לדברי האומר ל' לקליטה צריך שלשים ושלשים לענין ערלה אבל לענין שביעית לא חיישי' אלא שלא תקלוט בשביעית והובאו דבריו באורך בפי' הר"ש ז"ל: בפי' ר"ע ז"ל. (ד"ה פחות) ל' דקליטה ול' דתוספת. כ' ה"ר יהוסף ז"ל דוחק דל' המשנה אינו משמע כן דהא תנן פחות מל' יום לפני ר"ה ע"כ: יעקור. ואם לא עקר הפירות מותרין ומתני' דקתני יעקור היינו בסתם שלא נתברר לנו אי קלט אי לא קלט אבל אי ברי לנו שהשריש אפי' לכתחלה לא יעקור דהא קלט קודם וליכא נטיעה בשביעית:
Sefaria · Melekhet Shelomoh on Mishnah Sheviis 2:6
אין נוטעין – שתיל או ייחור של אילן אין מברכין – מכופפים ענף של אילן או זמורה של גפן, משכיבים אותו על האדמה, מכסים אותו באדמה ומוציאים את קצהו במרחק מה מצמח האם. לאחר שהשתרש מפרידים אותו מצמח האם. ההברכה היא מעין נטיעה. ההברכה נזכרת פעמים מספר במשנה בהקשרים שונים של ההלכה 37 ראו כלאים פ"ז מ"א; ערלה פ"א מ"ה; בכורים פ"א מ"א; סוטה פ"ח מ"ב. . ואין מרכיבין – ההרכבה היא חיבור של "עין" שנלקח מזן משובח על כנה מזן אחר, זן שעמיד כנגד מחלות ומזיקים אך אינו פורה או מצטיין בטיבו כ"עין" אשר מרכיבים. כל הפעולות הללו אין לעשותן ערב שביעית פחות משלשים יום לפני ראש השנה – הוא הזמן המרבי שבו השתיל, ההברכה וההרכבה עשויים להשתרש או להיקלט, ואם לא נשתרשו או נקלטו תוך שלושים יום שוב לא ייקלטו. אין לעשות פעולות אלו בפחות משלושים יום לפני שביעית שמא לא ייקלטו אלא בשביעית, ואסור לו לאדם לעשות מעשים של "זריעה" בשביעית אף אם עשה את מעשהו בערב שביעית. אם נטע או הבריך או הירכיב יעקור – שמא לא נקלטו אלא בשביעית, ודינם עקירה או ניתוק ההרכבה. בתלמוד הירושלמי: "רבי לעזר בשם רבי יוסה בר זימרא מתניתא בסתם הא דבר בריא שחרש מותר" (לג ע"ד). המילה "שחרש" אין לה כל מובן. בכ"י רומי המילה מטושטשת, ורבי שלמה סיריליאו גרס או הגיה: "שהשריש", וכן במלאכת שלמה. כלומר, אם ברי שהנטיעה נשתרשה לפני השביעית אין לעקרה. במשנתנו התנא הראשון הוא אנונימי, ובציטוט המשנה בתלמוד הבבלי הדברים נמסרים בשם רבי אליעזר (בבלי, ראש השנה י ע"ב). אין לכך הד בעדי הנוסח למשנתנו ולא בציטוט המשנה בבבלי יבמות פג ע"א, כפי שהעיר בעל מלאכת שלמה 38 נראה שהתוספת "דברי רבי אליעזר" אינה אלא שיבוש, ראו דקדוקי סופרים לראש השנה, עמ' 17 הערה י. . בעל מלאכת שלמה דחה גרסה זו וסבר שהתנא הראשון הוא רבי מאיר. אין זה רגיל שרבי יהודה יחלוק על רבי אליעזר שהיה בדור קודם והיה מורהו הרוחני 39 רבי יהודה למד אצל רבי אלעאי אביו, והוא היה תלמידו של רבי אליעזר, כמו ששנינו: "מפני שיהודה תלמידו של אילעאי ואילעאי תלמידו של רבי אליעזר. לפיכך הוא שונה משנת רבי אליעזר" (תוס', זבחים פ"ב הי"ז, עמ' 483). . רבי יהודה אומר כל הרכבה שאינה קולטת לשלשת ימים אינה קולטת – כך בנוסחאות עיקריות אחדות ( א , ג 1 , ג 4 , ג 7 , ג 9 , ז , ץ ), אך ביתר עדי הנוסח ובדפוסים נוסף "שוב" – שוב אינה קולטת. ההתאחדות חלה תוך שלושה ימים בלבד, לכן ניתן להבריך עד שלושה ימים לפני ראש השנה. רבי יוסי ורבי שמעון אומרים לשתי שבתות – מפרשי המשנה סבורים כי המחלוקת בין התנא קמא לבין רבי יהודה ולבין רבי יוסי ורבי שמעון אינה רק לגבי הרכבה אלא אף לגבי נטיעה והברכה. כך פירש הרמב"ם ופסק בהלכותיו (פ"ג הי"א): "וחדא נקט והוא הדין נטיעה והברכה" (והשתמש [בדוגמה] אחת והוא הדין...). בעל משנה ראשונה ורבי משה זכות (בפירושו למשנה קול הרמ"ז) הסבירו שלרבותא נקט דווקא הרכבה, שהוא קשה להיקלט יותר מנטיעה והברכה ונוח להשתרש. אולם על פי מקורותינו, וגם מתוך המציאות הבוטנית, מסתבר כי כשקבעו רבי יהודה וכן רבי יוסי ורבי שמעון זמן של שלושה ימים או של שתי שבתות התכוונו להרכבה בלבד 40 ראו פליקס, שביעית א, עמ' 121 . . ואכן משנתנו הובאה ונידונה בתלמוד הבבלי, ושם נאמר: "אמרי בי רב משמיה דרב הלכה כרבי יוסי באדרוגינוס ובהרכבה" (יבמות פג ע"א); בהרכבה נאמר, ולא נאמר בנטיעה ובהברכה. להלן נצטט את מסכת שמחות שאף ממנה משתמע שהגרסה הייתה הרכבה בלבד. משנתנו הובאה בתלמוד הבבלי פעמיים, ובשתי ההבאות רב נחמן מוסיף בשם רבה בר אבוה: "לדברי האומר שלשים – צריך שלשים ושלשים; לדברי האומר שלשה – צריך שלשה ושלשים; לדברי האומר שתי שבתות – צריך שתי שבתות ושלשים" (בבלי, ראש השנה י ע"ב ויבמות פג ע"א). בעקבות דברי הגמרא פירש רש"י במסכת ראש השנה: "שלשים לקליטה ושלשים לתוספת", והכוונה לתוספת שביעית, ומעין דברים אלו אף במסכת יבמות. בפירוט רב פירש כך רבי עובדיה מברטנורא את משנתנו והחיל את התוספת של שלושים יום לכל הדעות שבמשנה 41 ראו עוד מסכת שמחות פ"ז הכ"ה, עמ' 148-147 , ומקבילות נוספות. . שלושים יום, כמו כל התוספת, הם חלק מהמגמה להטרים הלכות במצוות מקדימות 42 והרחבנו על כך במבוא. . ברם, תוספת זו של שלושים יום אינה נזכרת בירושלמי לא בסוגיה הדנה במשנה שלפנינו, לא בסוגיה במעשר שני (פ"א ה"ב, נב ע"ג) ולא בסוגיה בערלה (פ"א ה"ב, סא ע"א) שאף בהן נושאים ונותנים במשנתנו. כמו כן אין היא נזכרת במשנה הבאה. התוספתא בפ"ב ה"ג שונה: "הנוטע והמבריך והמרכיב שלשים יום לפני ראש השנה עלתה לו שנה (לענין ערלה) ומותר לקיימן בשביעית". לפי פשוטה של התוספתא אין לנו אלא שלושים יום, ואין בה כל רמז לתוספת של שלושים יום. במסכת שמחות סוף פ"ז (עמ' 148) משנתנו שנויה תוך הדגשה שדברי רבי יוסי ורבי שמעון הם רק בהרכבה, ותוך הטעמה: "ומותר לקיימן בשביעית", ולפי פשט הלשון אין בה תוספת שביעית של שלושים יום. כיוצא בה המשנה הבאה – אין בה רמז לשלושים יום כתוספת לשביעית. כבר רבינו תם (בתוספות לבבלי, ראש השנה י ע"ב ד"ה שלשים וביבמות פ"ג ע"א ד"ה לדברי) עמד על כך "דבלשון המשנה אין משמע כן". בעל מלאכת שלמה כותב: "בפירוש רבינו עובדיה ז"ל ל' דקליטה ול' דתוספת, כתב ה"ר יהוסף ז"ל דוחק. דלשון המשנה אינו משמע כן דהא תנן פחות מל' יום לפני ראש השנה עד כאן". רבי יהוסף, כדרכו, כשאינו מקבל את דברי הסוגיה הבבלית ומעדיף את פשוטה של המשנה אינו מזכיר את הגמרא אלא את דברי הרע"ב המסתמך על דברי הגמרא. זו דרכם של מפרשי המשנה הגדולים שהעזו לפרש משנה שלא כפירוש התלמוד הבבלי, אך מפני מורא התלמוד וכבודו ויראת ההוראה הפנו את חצי ההתנגדות לרבי עובדיה מברטנורא. בניסוח בן זמננו, הבבלי ניסה להחדיר ללשון המשנה תפיסה הלכתית שעוצבה רק לאחר ימי התנאים, ובכך להתאים את המשנה להלכה כפי שגובשה מאוחר יותר 43 ראו על כך במבוא לפירוש המשניות. .
Sefaria · Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Sheviis 2:6
אין נוטעין וכו' ערב שביעית וכו' כתבו הרמב"ם פ"ד וסמ"ג לאוין רס"ו דאפילו בזמן הזה וק"ק על הרב מרן בכ"מ והרדב"ז שעל דברי הרמב"ם הביאו משנתנו ולא לימדונו מאין תמצא דאפילו בזמן הזה. ורואה אני בתוספות חדשים דהרב מהר"ש חסיד את מקורה הערה מהירושלמי מעובדא דאמוראי ע"ש:
Sefaria · Petach Einayim on Mishnah Sheviis 2:6
נוטעין. ידוע: מבריכין. להשכיב האילן בארץ על ארכו ולהחזיר העפר עליו ויצמחו בו אילנות רבות. ומרכיבין פירוש לנטוע בגוף האילן והתנאים כולן מסכימין שצריך שתעלה לו שנה קודם שנת השמטה ואז יהיה מותר הנטיעה ההיא ערב שביעית והם חולקין בדבר זה שדעת תנא קמא יום אחד בשנה חשוב שנה ודעת ר' יהודה ורבי יוסי ור' שמעון שלשים יום בשנה חשוב שנה וכולן מסכימין שהוא צריך שתעלה לו שנה אחר זמן קליטה ופירוש קליטה לקיחה וחטיפה והיא מליצה לחבור האילן בארץ ולהסתבכות חוטי השרש בארץ והם כמו כן חולקין בקליטה שתנא קמא אומר לשלשים יום קולטת ר' יהודה אומר לשלשה ימים ור' יוסי ור' שמעון אומרים לשתי שבתות וא"כ נתחייב ממה שיסדנו שדעת ר' יוסי ור"ש שצריך לנטוע קודם ראש השנה במ"ד יום שתי שבתות לקליטה ול' יום לאחר קליטה כדי שתעלה לו שנה ולדעת רבי יהודה צריך לנטוע קודם ראש השנה בל"ג ימים ג' לקליטה ול' יום כדי שתעלה לו שנה אחר קליטה ולדעת תנא קמא צריך לנטוע ל' יום קודם ראש השנה בלבד א"כ מסתברא שהוא צריך ל"א יום ל' לקליטה ויום אחד אחר קליטה כדי שתעלה לו שנה כמו שבארנו מדעתו שהוא אומר יום אחד בשנה חשוב שנה אבל הוא סובר יום שלשים עולה לכאן ולכאן ר"ל שהוא נמנה מימי הקליטה ונמנה עם מה שאחריו ותעלה בו שנה והלכה כר' יוסי:
Sefaria · Rambam on Mishnah Sheviis 2:6
אין נוטעין ואין מבריכין. נטיעה שייכא באילן הברכה בגפן כדתנן (פ"ז מ"א דכלאים) המבריך את הגפן שכופף את הזמורה בארץ הרכבה שמביא ענף זית ומרכיבו בתוך זית אחר: פחות מל' יום. בפ"ק דר"ה (דף י:) אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה לדברי האומר ל' צריך ל' ול' לדברי האומר ג' צריך ג' ול' לדברי האומר שתי שבתות צריך שתי שבתות ול' יום שצריך שתהא נשרשת הנטיעה בארץ קודם שיבא תוספת שביעית ואי קלטה בתוספת שביעית יעקור ומיהו ר"ת מפרש דרב נחמן אמר רבה בר אבוה לאו אשביעית קאי אלא אעלמא קאי משום דקשיא ליה חדא דלשון מתני' אין משמע כן ועוד מדתניא בפ"ק דראש השנה (דף ט:) אחד הנוטע ואחד המבריך ואחד המרכיב ערב שביעית ל' יום לפני ראש השנה עלתה לו שנה ומותר לקיימן בשביעית פחות מל' יום לפני ראש השנה לא עלתה לו שנה ואסור לקיימן בשביעית וקאמר התם (דף י.) לימא דלא כרבי מאיר דאמר יום אחד בשנה חשוב שנה דתניא פר האמור בתורה סתם בן כ"ד חודש ויום אחד דברי רבי מאיר ר"א אומר בן כ"ד חודש ול' יום ופריך אלא מאי ר"א ל' ול' בעי ומייתי מתניתין דהכא ומדרב נחמן אמר רבה בר אבוה והשתא [אי] אמתני' דהכא קאי מאי קשיא ליה אי ברייתא כר' אליעזר הא כי היכי דבמתני' דהכא קתני ל' ומוקמינן להו בקליטה בלא ל' של תוספת הכי נמי דל' דברייתא בל' של קליטה בלאו הנך דתוספת דל' ול' בעי ועוד דבסמוך גבי אורז ודוחן ופרגין ושומשמין דמחלק לענין שביעית בין השרישו לפני ר"ה להשרישו לאחר ר"ה דמשמע דלא חיישינן במה שמשרישין בתוספת שביעית דקתני שביעית דומיא דמעשר ומפרש ר"ת דהכי קאמר רב נחמן לדברי האומר ל' לקליטה בשביעית צריך ל' ול' לענין ערלה אבל לענין שביעית לא חיישינן אלא שלא תקלוט בשביעית ולר' יהודה דקולטת בשלשה ימים[מותר] לקיים כיון דלא נקלט בשביעית עצמה אע"פ שנטע (בשביעית) באיסור כשנטע שלשה ימים לפני ראש השנה דאסור ליטע משום תוספת שביעית מדאורייתא כמו חרישה דלא תזמור כתיב דאמרי' בריש מועד קטן (דף ב:) דזמירה בכלל זריעה וכל שכן נטיעה דדמיא טפי לזריעה ועיקר מלאכה טפי מזמירה כדמוכח בפ' כלל גדול (שבת דף עג:) דזומר חייב משום נוטע אעפ"כ מותר לקיימם ומה שר"ת היה אומר דמותר ליטע בתוספת שביעית מידי דהויא אשאר תולדות דאמרינן בריש מועד קטן (ג.) דכתיב את ספיח קצירך לא תקצור ואת ענבי נזירך ואמרינן מכדי זריעה בכלל זמירה ובצירה בכלל קצירה [למאי הלכתא כתבינהו רחמנא] למימרא דאהני תולדות הוא דמחייב אתולדות אחריני לא מיחייב ולא גזרו בתוספת ולא יתכן כלל ואורז ודוחן ופרגין ושומשמין נמי אע"פ שזריעתן מלאכה דאוריי' דכתיב לא תזרע מ"מ לא חיישינן ובלבד שישרישו לפני ראש השנה אע"ג דבאיסור זרע והא דמייתי בסוף הערל (יבמות פג.) הא דרב נחמן גבי הלכה כר"י באנדרוגינוס ובהרכבה לאו משום דאתי רב נחמן לפרושי מתני' דשביעית דלא מייתי לה אלא למימר דאף לענין ערלה הלכה כר' יוסי: קולטת. מלשון ולא את הצמר ליורה אלא כדי שיקלוט את העין בפ"ק דשבת (דף יז:):
Sefaria · Rash MiShantz on Mishnah Sheviis 2:6
רי"א כל הרכבה שא"ק לג"י כו'. ה"ה נטיעה והברכה כדמשמע בר"ה (י' ב') ובפסחים (נ"ה) אלא מאי דסיים ת"ק נקיט ועמש"כ פ"ב דפאה מ"ז:
Sefaria · Rashash on Mishnah Sheviis 2:6
[אות טו] בתוי"ט ד"ה פחות משלשים יום. ומצאתי בפירוש. והוא מדברי תוס' פ"ק דר"ה (דף ט' ע"ב ד"ה ומותר לקיימן וכו'). והר"ש בריש מסכתין דחה תירוצם הא' דודאי גם בנטיעה תוספת שביעית דאורייתא והעלה לעיקר כאידך תירוצא דבחרישה כיון דלא מהני לאילן נראה כמתקן שדהו לצורך שביעית:
Sefaria · Tosafot Rabbi Akiva Eiger on Mishnah Sheviis 2:6
ואין מבריכין . עיין רפ"ז דמס' כלאים מ"ש שם בס"ד. ודנקט הר"ב זמורת גפן היינו כמו שכתב הר"ש דהברכה שייך דוקא בגפן אבל הרמב"ם נקט אילן סתם: [*פחות משלשים יום . ודבר זה אסור לעולם אפי' בזמן הזה מפני מראית העין שמא יאמר הרואה בשביעית נטעו. הרמב"ם פרק ג' מה' שמיטה. וא"ת בזמן הבית דמתניתין ביה איירי אמאי שרי עד שלשים יום טפי מחרישה. ומצאתי בפירוש שהזכרתי שכתב שלא החמירו בנטיעה כבחרישה לפי שאין תוס' שביעי' כתוב בפירות כי אם בחרישה כדדרשינן מבחריש ובקציר. א"נ החמירו בחרישה לפי שאינה נראית שהיא לצורך האילן ונראה כמתקן שדהו. עוד יש ליתן טעם דכל חורש ערב שביעית הוי (להו עול) [נ"ל שצ"ל להועיל] בשביעית אבל אין לאסור ליטע ערב שביעית משום שהאילן גדל בשביעית דכל אילנות נמי מגדל גדלי בשביעית ואם כן לא יטע לעולם עכ"ל]: לשתי שבתות . עיין בפירוש הר"ב ברפ"ק דמס' ר"ה:
Sefaria · Tosafot Yom Tov on Mishnah Sheviis 2:6
אין נוטעין ואין מבריכין כופף ראש הזמורה וטומנה בארץ: ואין מרכיבין מרכיב ענף מאילן לאילן אחר שהוא מינו: ערב שביעית אפי' באין בהמק"ק. מדנראה כנוטע בשביעית: שוב אינה קולטת ונקט הרכבה לרבותא. דאפילו הרכבה שאינו נוח להשתרש ולהתאחות יחד סגי בהכי ומכ"ש בנטיעה והברכה: לשתי שבתות וכל שיעורי' דמתני' חוץ מל' יום דתוס' שביעית:
Sefaria · Yachin on Mishnah Sheviis 2:40-44