Sheviis 2:8 — Beans and Peas Planted for Seed
MishnayosZeraim › Sheviis › Perek 2 › Mishnah 8זְרָעִים ‹ שביעית ‹ פרק ב׳ ‹ משנה ח׳
Beans and Peas Planted for Seed
פּוֹל הַמִּצְרִי וַאֲפוּנִין הַגַּמְלוֹנִין
Mishnah שביעית ב׳:ח׳ · Sheviis 2:8
רַבִּי שִׁמְעוֹן שְׁזוּרִי אוֹמֵר, פּוֹל הַמִּצְרִי שֶׁזְּרָעוֹ לְזֶרַע בַּתְּחִלָּה, כַּיּוֹצֵא בָהֶן.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אֲפוּנִין הַגַּמְלוֹנִין, כַּיּוֹצֵא בָהֶן.
רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, אֲפוּנִין הַגַּמְלוֹנִין, מִשֶּׁתִּרְמְלוּ לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה:
Rabbi Shimon Shezuri says: the Egyptian bean that he sowed for seed from the outset, is like them.
Rabbi Shimon says: large beans, are like them.
Rabbi Elazar says: large beans - [only] once they form pods before Rosh Hashana:
A reading aid, not an exact translation.
This English is a clause-by-clause rendering to help you follow the Hebrew. It is not word-for-word literal, and it is not a transcript of the recorded shiur — the audio carries explanation and context the translation deliberately leaves out.
Go deeperOpen what helps. Nothing here is needed to learn the Mishnah.
Summary Chartwhat does this mean?
Beans and Peas Planted for Seed▾
| Case | Ruling | Reason |
|---|---|---|
| How do we treat black-eyed peas sown from the outset for their seed? | Rabbi Shimon Shizuri: Like the rice and millet — the rooting year decides | שֶׁזְּרָעוֹ לְזֶרַע בַּתְּחִלָּה — he sowed them for seed from the start |
| And what of large chickpeas (afunin hagamlonin)? | Rabbi Shimon: Same rule | — |
| Rabbi Elazar: Only if they podded before Rosh Hashana | — |
Transcript
A machine transcript of the recorded shiur.
This is the shiur as spoken, transcribed automatically and left unedited — the wording is Ephraim's, and occasional transcription errors remain. It follows the audio word by word.
Transcript · click any word to jump
▾
All Meforshim
Study the meforshim on this mishnah (10)▾
פול המצרי. פאשול"י בלע"ז: שזרעו לזרע. כדי להוציא ממנו זרע לזרע ולא לאכילה: כיוצא בהם. בתר השרשה, כארז ודחן, בין לענין מעשרות בין לענין שביעית. ודוקא שזרעו לזרע, אבל זרעו לירק אזלינן בתר לקיטה כירק: הגמלונין. הגסים: משתרמלו. שהקשו ונעשו כמין כיס. ודגמתו בתרמילו [שבת לא.] שהוא כיס של רועים:
פול מצרי – in the foreign tongute, PASHULI שזרעו לזרע – in order to remove from it seed for sowing but not for eating. כיוצא בהם – after taking root, like rice and millet, whether for the matter of tithes whether for the matter of the Seventh Year. And exactly when it was own for its seed, but if it was sown for vegetation, we follow after harvesting like vegetation. הגמלונין – large-sized [bean]. משתרמלו (when they have begun to form pods) – when they have hardened and became like a pocket, and its example, with his traveling bag (Talmud Shabbat 31a – the mean proselyte who came with nothing but his staff and travelling bag – I being without merit or ancestry), which is the pocket of shepherds.
Sefaria · Bartenura on Mishnah Sheviis 2:8
Introduction This mishnah continues to list types of produce that are tithed according to when they take root. Rabbi Shimon Shezuri says: Egyptian beans which he sowed for seed only, are like them. According to Rabbi Shimon Shezuri if Egyptians beans were sewn for seeds, which either means to grow them in order to harvest just the seeds, or according to other commentators, to eat the seeds, then they are tithed according to when they take root. If, however, they were planted in order to eat the beans, then they are tithed as are vegetables, according to the time when they were harvested. Rabbi Shimon says: large beans, are [also] like them. Rabbi Shimon says that large beans also go according to when they take root. But Rabbi Elazar says: large beans, if they began to form pods before Rosh Hashanah. Rabbi Elazar says that large beans go according to their own criterion when they begin to form pods. If they do so before Rosh Hashanah, they are tithed according to the previous year, but if not, they are tithed according to the subsequent year.
Sefaria · English Explanation of Mishnah Sheviis 2:8
רבי אליעזר אומר . לפי פשטא דמתניתין נראה דפליג, ואע"ג דהר"ש והביאו התי"ט פי' דבריו בלשון אימתי, לא מצאתי שום הכרח לפרש כן, אלא אדרבא לפי דברי התי"ט אין כיוצא בהן דר"ש, ככיוצא בהן דר"ש השזורי, לפי הפירוש דר' אליעזר, וזה אינו נכון דמתניתן סתמא קתני בתרויהו כיוצא בהן. ועוד קשה לפי דברי הר"ש, אמאי חזר לומר א(מ)[פ]ונים הגמל[ונ]ים, הואיל ואדברי ר"ש קאי, דיו שיאמר רא"א משתרמלו לפני ר"ה, אבל זה אפשר לדחות באמור, דאצטריך כדי שלא נאמר דאף אדברי ר"ש השזורי קאי:
Sefaria · Hon Ashir on Mishnah Sheviis 2:8
(יב) משתרמלו. כלומר אימתי הם כיוצא בהם, בזמן שתרמלו לפני ראש השנה. הר"ש:
Sefaria · Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Sheviis 2:8
המשנה היא המשך לקודמתה. שלושה חכמים מוסיפים כל אחד דוגמה נוספת לכלל שנקבע במשנה הקודמת. רבי שמעון השזורי אומר פול מצרי – הוא לוביה תרבותית, כפי שמעיד רבי יונה בוצרייה בירושלמי: "הכן פולא מצריי כד הוא רטיב אינון צווחין ליה 'לובי', כד הוא נגיב אינון צווחין ליה 'פול מצריי' " (פול מצרי זה כשהוא לח הם קוראים לו "לובי", כשהוא יבש הם קוראים לו "פול מצרי". ירו', כלאים פ"ח ה"ד, לא ע"ג). אף הוא גידול קיץ, כגידולים שנמנו במשנה הקודמת. שזרעו לזרע מתחילה – המפרשים נחלקו בפירוש המילה "לזרע". הרמב"ם במהדורה קמא פירש: "שזרעו לזרע לקחת ממנו זרע ולא לאכילה". אולם במהדורה בתרא כתב: "הוא שיזרענו כדי לקחת ממנו זרעים לא שיאכלנו ירק" (מהדורת קאפח, עמ' קמ), כלומר, לא שיאכלנו ירק אלא שיאכלנו זרעים. רש"י אומר במפורש כדברים אלו: "ודרכן לזורען לירק ולזרע והזורע לירק מתעשר אחר לקיטה והזורע לאכול את זרעו..." (ראש השנה יג ע"ב ד"ה פול המצרי). מסתבר כפירושו של רש"י ולשון אחרון של הרמב"ם, שכן בתוספתא (פ"ב ה"ה וה"ו) נשנו הלכות בשם רבי שמעון השזורי על פול המצרי ועל זריעתו לירק או לזרע, ואין לפרש כי כל ההלכות לא יזכירו את אכילת הזרעים והרי הפול המצרי נאכל כירק, כשהוא לח, או שזרעיו נאכלים, כשהוא יבש. בעל קול הרמ"ז בפירושו למשנתנו כותב "דאין נפקא מינה דלזרוע הזרע ולאכול הזרע תורה אחת להם", ודבריו נראים. כיוצא בהן – דינו של הפול המצרי כדינם של האורז והדוחן וכו' שהולכים בהם אחר ההשרשה, שאם השרישו לפני ראש השנה הם נידונים למעשר ולשביעית כדינם של גידולים בשנה השישית. משנתנו מזכירה רק את הזורע לזרע, אבל הזורע לירק נידון כפרות שביעית שכן ירק נידון כשעת לקיטתו למעשר ולשביעית (תוס', פ"ב ה"ה; ירו', לד ע"א). רבי שמעון אומר אפונים הגמלונים כיוצא בהן 50 המשפט חסר בדפוס ליידן של הירושלמי, וזו כנראה טעות. – הם חומצה תרבותית הידועה בארץ ישראל בשמה הערבי חומוס 51 בעקבות לאו, פלורה א, עמ' 427-424 , ופליקס בפירושו, עמ' 143 . הכינוי "גמלונים" משמעו גדול, זרע גדול ואולי בעל גבשושיות. הכינוי "גמלונים" הוא בניגוד ל"אפונים השופין" בעלי קליפה חלקה ודקה. המשנה בכלאים (פ"ג מ"ב) קובעת שאפונים השופין הם "מין זרעים" ואפונים הגמלונים הם "מין ירק". רבי שמעון חולק על הגדרה זו וסבור שאפונים הגמלונים הם מין זרעים, ונידונים כאורז וכשאר גידולי הקיץ שנאכלים כזרע, ואם השרישו לפני ראש השנה מותרים בשביעית. רבי אלעזר אומר אפונין הגמלונין שתירמלו לפני ראש השנה – רבי אלעזר חולק על קביעתו של רבי שמעון וסבור שאפונים הגמלונים שהשרישו לפני ראש השנה אינם מותרים בשביעית אלא אם הצמיחו את תרמילי הפרי לפני ראש השנה. אם הצמיחו את תרמיליהם – הם מותרים בשביעית ומתעשרים לפי שנת המעשר של השנה השישית. הירושלמי מסביר ש"תירמלו" פירושו "עבדון קנקולין" (לד ע"א). בתוספתא נאמר: "רבי יוסה בן כופר אמר משום רבי שמעון שזורי, במי דברים אמורים? בזמן שזרעו לירק חשב עליו לזרעו, אבל אם זרעו מתחלה לזרע, ומקצתו השריש לפני ראש השנה ומקצתו השריש לאחר ראש השנה, אין מעשרין הימנו על מקום אחר, ולא ממקום אחר עליו. אלא כונס גרנו לתוכו ומעשר הימנו עליו... אם זרעו בתחלה לזרע וירק, או שזרעו לזרע וחשב עליו לירק, זרעו מתעשר לשעבר, וירקו בשעת לקיטתו" (תוס', פ"ב ה"ה). דברים אלו הם פירוט למשנה. בהמשך התוספתא נאמר: "אמר רבן שמעון בן גמליאל: לא נחלקו בית שמיי ובית הלל על הגמור שהוא לשעבר, ועל שלא הנץ שהוא לעתיד לבוא. על מה נחלקו על התורמל, שבית שמיי אומרים לשעבר, ובית הלל אומרים לעתיד לבא. נמצאת אומר שלש 52 בירושלמי (לד ע"ב) החלוקה מפורטת יותר ונמצאו "שש מידות" בפול מצרי, ברם בפירוט החלוקה יש שמונה מצבי משנה ("מידות") ולא רק שש. מדות בירק: פול המצרי שזרעו לירק אף על פי (שהשרישו) [שהשריש] לפני ראש השנה, ולקטו לאחר שנה מתעשר ובשעת לקיטתו עישורו, ומתעשר מזרעו על ירקו ומירקו על זרעו. אם עשה קצוצים גמורין לפני ראש שנה, זרעו מתעשר לשעבר וירקו בשעת לקיטתו" (תוס', פ"ב ה"ו). המידה הראשונה היא שירק בשעת לקיטתו עישורו. בדרך כלל ניסוח כזה בא לאחר הצעת מחלוקת בין בית שמאי ובית הלל, ונראה שניתן לשחזר את המחלוקת באופן זה: "בית שמאי אומרים אפונים גמלונים (או פול מצרי) שזרעו לירק מתעשרים לשעבר, ובית הלל אומרים מתעשרים לעתיד לבוא", ועל כך אמר רבן שמעון בן גמליאל את דבריו שאפונים שתרמלו הם במחלוקת בית שמאי ובית הלל. נמצאנו למדים שרבי שמעון השזורי אולי כבית הלל, ורבי אליעזר כבית שמאי.
Sefaria · Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Sheviis 2:8
זרעו לזרע. פירוש שזרעו לזרע לקחת ממנו זרע ולא לאכילה: האפונין הגמלונין. הם הגסים וכבר פירשנוהו: משתרמלו. פי' משיכנסו בצקלונן ותורמל בלשונם הוא כלי עור יעשוה הרועים והולכי דרך לתת בו צידם וצרכיהם ותולין אותו על צוארן והוא מדמה אליו המכסה אשר על האפונים מפני שהיה תבנית הכלי ההוא בזמנם כתבנית קליפת האפונים ואין הלכה כר' שמעון שזורי:
Sefaria · Rambam on Mishnah Sheviis 2:8
כיוצא בהן. בתר השרשה דאורז ודוחן בין לענין מעשר בין לענין שביעית ודוקא זרעו לזרע אבל זרעו לירק אזלינן בתר לקיטה כירק והשתא רבנן דפליגי עליה סברי דאזלינן בתר לקיטה וקשה בפ"ק דר"ה (דף יג) דפסיק [שמואל] כר' יוסי בן כיפר במקצתו השריש קודם ר"ה ומקצתו השריש לאחר ר"ה וצובר גורנו ותורם ולאו מטעמיה דאיהו סבר יש בילה ושמואל סבר אין בילה אלא משום דהכל הולך אחר גמר פרי אדרבה כל שכן דהוה ניחא טפי אם היה פוסק הלכה כדברי חכמים דקא סברי פול המצרי בתר לקיטה ואפילו תמצא לומר דאיכא רבנן דברייתא דסבירא להו פול המצרי בתר השרשה לית להו צובר גורנו מכל מקום לימא הלכה כרבנן דמתניתין דשביעית והוה ניחא טפי מר' שמעון שזורי וי"ל דשמואל בא לפסוק כר' שמעון שזורי בכל דבר אפילו באורז ודוחן ופרגין ושומשמין ולאו מטעמיה דרבי שמעון משום דיש בילה וצובר גורנו ושמואל סבר אין בילה אלא משום הכל הולך אחר גמר פרי ואע"ג דבהקומץ רבה (דף ל:) מייתי ההיא דפול המצרי ולא מייתי ההיא דאורז ודוחן ופרגין ושומשמין כלל מכל מקום נפקא מינה לגבי ההיא ובירושלמי (הל' ה) מייתי ברייתא דר' שמעון שזורי שש מדות אמרו חכמים בפול המצרי ובסוף פ"ח דכלאים כתבתיה: משתרמלו. אמרינן בירושלמי (הל' ה) מהו תירמלו עבדין קנקולין ופי' בערוך שהקשו ועשו כים כמו תרמילו כלומר אימת הן כיוצא בהן בזמן שתרמלו לפני ר"ה: תני בתוספתא אמר רשב"ג לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על הגמור לשעבר ועל של הנץ לעתיד לבא על מה נחלקו על התורמל שבית שמאי אומרים לשעבר וב"ה אומרים לעתיד לבא פירוש לשעבר מתעשר לשעבר וגבי פול המצרי מיתניא: תניא בתורת כהנים מנין לאורז ודוחן ופרגין ושומשמין לפני ר"ה שכונסין אותן בשביעית ת"ל ואספת את תבואתה בשביעית יכול אע"פ שלא השרישו ת"ל שש שנים תזרע ואספת ששה זורעין וששה אוספין ולא ששה זורעין וז' אוספין:
Sefaria · Rash MiShantz on Mishnah Sheviis 2:8
פול המצרי שזרעו לזרע כו'. עי' פי' הרמב"ם והרע"ב. ורש"י בר"ה (י"ג ב') פי' לאכול את זרעו ונראה כוונתו דהיינו לאכלו כשיתבשל ויתיבש כ"צ ולירק היינו לאכלו כשהוא עדיין לח כמו בזמנינו הפולין והקטניות: שם רא"א כו' משתרמלו כו'. פליג על ר"ש דאמר כיוצא בהן דהיינו בתר השרשה ואמר הוא דלא אלא אזלינן בתר הבאת התורמל ופי' הר"ש הביאו גם התוי"ט נפלא ממני:
Sefaria · Rashash on Mishnah Sheviis 2:8
האפונין הגמלונים כיוצא בהם . ושכתב הר"ב במשנה דלעיל דבשנה אחת משרשת כל השדה. ר"ל כל מה שזורעים אחד שיהיה שדה או ערוגה דהא במשנה ב פרק ג דכלאים מפרש דאפונים הגמלונים מין ירק ואין זורעים ממנה שדה ועיין מ"ש שם: משתרמלו . ל' הר"ש כלומר אימתי הם כיוצא בהם בזמן שתרמלו לפני ר"ה:
Sefaria · Tosafot Yom Tov on Mishnah Sheviis 2:8
רבי שמעון שזורי אומר פול המצרי שזרעו לזרע בתחלה ר"ל לא שנמלך. רק תיכף כשזרען לא היה דעתו לאכלן ירק. רק שישהו בארץ להרבות זרע. דאז ג"כ אינן נלקטים כאחד: כיוצא בהן ואזלינן בתר השרשה. ובזרען לירק אזלינן בתר לקיטה: רבי שמעון אומר אפונין הגמלונין גראסע באהנען: רבי אלעזר אומר אפונין הגמלונין משתרמלו לפני ראש השנה שנתקשו ונעשו כמונחים בכיס לפני ר"ה. אזלינן בתר שעת תורמל:
Sefaria · Yachin on Mishnah Sheviis 2:53-56